The way to 42.2k

רבים אמרו לי שנעלמתי

יום חמישי לקראת סופו של שבוע לא פשוט. לא קרה משהו רע במיוחד רק תחושה כללית של עייפות נפשית ופיזית. יכול להיות שאני מעמיס על עצמי יותר מידי. מאמן כל ערב ו2 בקרים בשבוע, הטיפול במתאמנים שמעבר לאימונים, העבודה הרגילה שלי, פרסום הסיורים, המשפחה, גיוס הכספים למרתון שמוסיף הרבה למעמסה הרגשית ועם כל זה גם להתאמן למרתון.

השבוע ממש הורדתי הילוך באימונים שלי. ניסיתי להתרכז בגיוס הכספים למרתון מפני שחשבתי שאם ילך טוב זה יתן בוסט של אנרגיה ומוטיבציה. לא לקחתי בחשבון שאולי יקרה הפוך… אחד החסרונות שלי הוא שאני נכנס לדברים בפול כוח, נותן מכל הלב ולכן גם מצפה מאחרים אותו דבר ואין מה לעשות לא כולם אותו דבר.

ניכנסתי חזק לנושא גיוס הכספים למרתון. שלחתי הודעות ווטסאפ למכרים, פירסמתי פוסטים בפייסבוק, מיילים לאנשים בלי פייסבוק והתוצאות לא היו טובות כמו שחשבתי. אמנם התקדמנו אבל לא הרבה. יכול להיות שאני כל כך שקוע בזה שלא פירסמתי בצורה נכונה וברורה ואנשים לא הבינו מה אני רוצה מהם. זה גרם לי לפרסם פוסט שאולי פגע באנשים משום שכתבתי שמי שלא תומך בי הוא לא חבר אמיתי. הפוסט נבע מכך ששלחתי הודעות לאנשים שאני בטוח ב99% שאין להם בעיה לתרום 20 דולר (כ70 ש"ח) והיו ממש מעט תגובות.

מצד שני היו גם רגעים ממש משמחים השבוע. ראשית עודכנתי שיש לי בקופה עוד 758 דולר מהסבב הקודם של גיוס הכספים מה שמביא אותי לכמעט 2000 דולר! כלומר אנחנו כבר בחצי הדרך!!! לאחר מכן מספר מכרים שמזמן לא היו בקשר עלו מולי ותרמו. ממש חיממו לי את הלב, הסיור הקרוב ביום שישי מתמלא ואפילו מצאתי קיוסק במסלול שפתוח ב6 בבוקר כדי שאוכל לקיים את ההבטחה של מיץ / קפה באמצע המסלול.

הכתיבה קצת הורידה מן המועקה ואני כבר יותר אופטימי… מסקרן לראות מה יהיה ביומיים הקרובים. אעדכן.

שיהיה יום טוב, סופ"ש מקסים!

לאחר שנה אני ממשיך במסע לעבר מרתון ניו יורק. מדהים לראות איך הפוסט האחרון שכתבתי לפני שנה מתאים גם למצב היום. משום מה יש תחושה שזה היה לפני הרבה יותר זמן.

אני ממשיך בהתרמה וממשיכות להיות הפתעות לטובה לצד כמה אכזבות אבל יתכן שההפתעות מצד המאכזבים יגיעו בהמשך אז אני אופטימי. ביחד עם התרומות מהסבב הקודם אני כבר ברבע הדרך. מתחיל לעבוד על אסטרטגיות חדשות לגיוס וחושב על תורמים / שותפים פוטנציאלים.

מהיום אכתוב בבלוג אני מקווה שזה יפיח רוח חיים בגיוס הכספים וגם באימונים הקשים שצפויים (בעיקר בגלל החום).

מוזמנים להצטרף אליי למסע!

ממשיך את הדרך למרתון ניו יורק אבל משום מה משהו לא יושב כמו שצריך. אני מרגיש כאילו האימונים קצת אנמים. אמנם עושה מה שכתוב אבל אני לא ממש מושקע עם הלב. יכול להיות שפשוט היה שבוע מלא עשייה אחרת ואני קצת מרוכז יותר גם בנושא של ההתרמה ולכן האימונים קצת בצל.

בנוגע להרתמה אני חייב לציין שמצד אחד אני קצת מאוכזב מקצב הגיוס ומצד שני מופתע מאד לטובה מאנשים שתרמו לי. יתכן שזאת התקופה של הקורונה למרות שאני דיי בטוח שרוב האנשים שאני מכיר יכולים לתרום את ה35 ש"ח. יכול להיות שנראה להם שזה בכלל לא יקרה ולכן מחכים קצת. בכל מקרה יש כרגע קצת אכזבה לצד הפתעות יפות. יכול להיות שבאתי בבטחון רב מידי בכוחי וכוחן של הרשתות החברתיות.

זה מביא אותי לריצה של היום שבא למדתי לקח חשוב (כן גם מאמנים טועים לפעמים). לתת כבוד לכל מרחק, לתכנן בקפידה כל אימון ולא לזלזל. האימון היום כלל 18 ק"מ ריצה בקצב קל. הייתי מתוכנן לרוץ אתמול עם חברים ריצה בשטח של 14 ותכננתי להוסיף קצת אחרי לבדי. לצערי לא רצתי אתמול. התירוץ הרשמי היה שהטרמפ שלי הבריז אבל יכולתי לנסוע ברכב שלי. האמת שלא ישנתי טוב בלילה וכאבה לי קצת הבטן והחלטתי לנוח ולוותר.

18 ק"מ בקצב קל אמור להיות משהו לא קשה מידי עבורי. ישנתי סביר בלילה אתמול בערב אכלתי בסדר ונחתי כל היום אז לא אמורה להיות סיבה לקושי. מה שכן יכול להיות מאד שרצתי בתחילת הריצה בקצב קצת מהיר מידי למרות שהרגשתי ממש טוב.

הריצה התחילה בוייבים לא טובים של נהגים שראיתי. בכביש הגישה לאפעל נסע רכב של העירייה שניקה את הכביש (השעה 6 בבוקר). מאחורי הגיעה רכב עם אשה מבוגרת שצפצפה לו בעצבים. גברת הוא מנקה את הכביש לא יעזור שתצפצפי אין לו לאן לזוז!
לאחר מכן בכביש המוביל לכוון תל השומר רכב שהתעקש להשתלב בנתיב למרות שיכל להאט ולהשתלב מאחורי הרכבים האחרים וצפצף בעצבים לנהגים האחרים. כמה עצבים על הבוקר!

הגעתי לפארק הלאומי שם כרגיל היה כייף. שטפתי פנים וכבר התחלתי להרגיש את החום למרות שאמרו שהיום יהיה קריר יחסית לעונה.

המשכתי לכוון פארק אריאל שרון. איזה יפה שם למרות שהחום כבר מתחיל לתת את אותותיו בצמחיה עדיין אחד המקמות היפים. כל כך מחכה שכבר יגמרו את עבודות שם (אבל לא יקרה בתקופה הקרובה) ואפשר יהיה לרוץ שם בכייף.
הגעתי לק"מ התשיעי נקודת הסיבוב הסתובבתי וחזרתי לברזיה אליה הגעתי בק"מ ה12. עד לפה הקצבים היו בסביבות ה5:28 לק"מ בממוצע ובאמת הרגשתי בסדר גמור. היה לי חם אבל הדופק היה בסדר. הרגליים היו בסדר. כשנגשתי לברזיה לפתע חשתי סחרחורת. תפסתי את עצמי, הסדרתי נשימה, שטפתי טוב את הפנים, הרטבתי את העורף ואת הראש כולו, למזלי לקחתי ג'ל לייתר בטחון כי ידעתי שזאת ריצה של שעתיים בערך. לקחתי את הג'ל שתיתי עוד קצת. הלכתי כ200 מטר כדי לראות איך אני מרגיש. נראה שהכל בסדר אז התחלתי לרוץ לאט בחזרה לכוון ביתי.

הייתי מאד קשוב לכל בעיה וכל הזמן בדקתי מה הדופק. היה נראה שאני בסדר. בק"מ ה11 כבר רצתי בקצב 5:32 אבל אז הגעתי לכביש אלוף שדה לשמש, לעליה ולרכבים עם הזיהום והיה לי שוב קשה. המשכתי לאט לאט לכוון הבית. בכניסה לשכונה שלי הזדקפתי ורצתי במיטב הטכניקה שאני יכול במצבי. הרי אסור שהשכנים יראו אותי כשקשה לי 🙂 את האמת זה נתן לי את הדחיפה לסיים את הק"מ האחרון.

לסכם: אסור לזלזל בשום מרחק, צריך להתכונן לכל ריצה. מתחיל להיות חם אפילו יחסית מוקדם בבוקר. צריך לדעת להתגבר על קשיים זה חלק מהמשחק.

שיהיה שבוע טוב!

ממשיכים במסע והפעם אימון בקצב המרתון המיועד. אז נכון שבפני כולם אני מכריז שאני רוצה לרוץ בכייף ורק לסיים באזר ה4 שעות אבל בסתר ליבי מקווה לעשות תוצאה טובה יותר. זאת הסיבה שעד עכשיו עשיתי אימוני מהירות על קצבים שמתחת לקצב 5.
היום יצאתי לריצה שבה קבעתי קצב שאמור להיות לי נוח ואני מקווה שאוכל לרוץ בו במרתון (חייב לציין שבשני המרתונים האחרונים שלי לא הצלחתי לעמוד בקצבים דומים).
החלטתי לרוץ בקצב 5:15 דקות לק"מ. המרחק היה 8 ק"מ.

כרגיל בשבועות האחרונים בימי שישי נסעתי עם אשתי לחוף תל ברוך ומשם רצנו בנפרד לכוון נמל תל אביב ופארק הירקון. היום החלטנו לא לחנות בחוף בתשלום – בכל זאת אשתי בחל"ת ואי אפשר כל שישי להוציא 30 ש"ח על שעת חניה… אז חנינו בתחנת פז 500 מטר מהחוף. רצתי ק"מ לאט כדי להתחמם, עשיתי מספר מתיחות ורצתי. לקח לגוף עוד טיפה להתחמם אבל עמדתי בקצב. המראה של הים ממש עושה טוב לנשמה.

החלטתי הפעם לא להכנס לפארק מפני שבפעמים הקודמות היה לי חם שם ולא היתה רוח. רצתי על הדק לכוון דרום ואני חייב לציין שלרוץ על העץ ממש עזר לריצה שלי. משהו בקפיציות של העץ לעומת האספלט ממש הרגיש טוב.

באמצע הדק פגשתי חבר שלא ראיתי המון זמן. בחור שרץ ממש טוב ואז נפצע וכמעט הפסיק לרוץ ועשה עבודה חזקה על עצמו והוא לאט לאט חוזר לעצמו. המפגש נתן לי בוסט של אנרגיה ובק"מ הבא כבר רצתי מהר יותר ממה שקבעתי לעצמי.

בשלב מסויים הרגשתי שאני רץ ממש בקלילות והתלהבתי מעצמי וטכניקת הריצה שלי. הרגשתי ממש טוב. בתחילת הריצה החלטתי לרוץ 3 ק"מ הלוך ואז 5 חזור מה שיביא אותי חזרה לרכב. בטעות רצתי הפוך. רצתי 5 ק"מ דרומה ואז הסתובבתי. הדבר ראשון שהרגשתי מיד זאת רוח הפנים. אז הבנתי שכנראה זה מה שדחף אותי קודם ולא הטכניקה המופלאה שלי …

הרבה פעמים בעבר צחקתי או לא הבנתיאנשים שרצים בפארק ובנמל עם שלוקר מים. הרי יש כל מספר מטרים ברזייה. היום כנראה אלוהי השלוקרים החליט ללמד אותי לקח. איך שהסתובבתי ורציתי לשתות נפלתי על אחד האזורים הבודדים ללא ברזיה. משום מה זכרתי שהיתה ברזיה חדשה באזור וחיפשתי אותה בעיניים אך לא מצאתי אותה. כך משכתי עוד טיפה ועוד טיפה מחפש אחר ברזיה. בסוף נמצאה אחת בכניסה לחוף מציצים. עמדו לידה 3 נשים וגבר שרצו ביחד ועוד בחור שחיכה כמוני בתור. הבנות שתו ודיברו תוך כדי ואז הן התחילו בדיון האם לקחת ג'ל עכשיו או לא. בנות יש עוד אנשים בתור! רוצות לנהל דיון ואולי אפילו הצבעה? סבבה, לכו אחורה תנו לאחרים לשתות ואז לאחר שתגיעו למסקנה תשתו.

לאחר מספר לגימות המשכתי בריצה. זה השלב שגם הבנתי שעשיתי טעות בחישובים ואסיים כ2 ק"מ מחוף תל ברוך. לא נורא אמרתי לעצמי יש עוד זמן וזה לא רחוק אז אפשר אפילו ללכת ולצלם קצת תוך כדי. סיימתי את הריצה שמח מאד שעמדתי בקצב ללא בעיה כמעט. התחלתי ללכת ואז הסתכלתי בשעון וראיתי שיש עוד 10 דקות לזמן שבו קבעתי עם אשתי. כלומר אין לי ממש זמן ללכת וחייבים לרוץ. הגעתי לחוף תל ברוך. לרגע חיפשתי את אשתי ואז נזכרתי שלא חנינו שם היום ויש לי עוד 500 מטר להמשיך. איזה באסה… שלחתי לאשתי הודעה שאני בדרך ורצתי אליה.

בקיצר מי שלא חושב משלם על זה בריצה נוספת של 3 ק"מ!

שבת שלום חברים יקרים!

ממש

אימון שני עדיין מתרגש. החלטתי היום לרוץ עם נעלי הברוקס הותיקות שלי כדי לקבל תמונה יותר ברורה עם איזה נעליים אני ממשיך להתאמן. הברוקס הותיקות או האון קלאוד החדשות. התכנון היה לרוץ 8 ק"מ לכוון קריית אונו ובסיס הבקו"ם מכוון שיש שם עליות נחמדות וחלק חשוב במרתון הוא העלייה על הגשרים שמחברים את החלקים השונים של ניו יורק.

התחלתי לרוץ אבל היה מאד יבש באויר ואחרי ק"מ אחד של ריצה הגרון שלי כבר היה יבש מאד. לכן החלטתי לחשב מסלול מחדש ולרוץ לפארק הלאומי שם יש ברזיות. גם במסלול זה יש טיפה עלייה בסוף. רצתי לפארק דרך מחלף אלוף שדה. הפארק עכשיו יפה מאד למרות שכבר חם. שוב שמתי לב שהפארק הרבה יותר מלא באנשים שעושים ספורט מאשר בתקופה שלפני הקורונה.

בעבר היו בפארק בבקרים מספר רצים ומספר מבוגרים שבעיקר הלכו. בשלב מסויים לאחר תקופה כבר מזהים אחד את השני ואומרים שלום בכל פעם שנפגשים. בימים אלו של שלהי הקורונה (אני מקווה) הפארק ממש הומה. הרבה יותר אנשים ונשים שעושים הליכות, נוספו רצים וגם פה ושם רואים מאמנים אישיים שמעבירים אימוני כוח.

דבר נוסף ששמתי לב אליו בפארק שבניגוד למה שחושבים אין בו הרבה צל. יש טיפה צל בכניסה ליד הספארי מכוון שיש שם עצים בהמשך המסלול כמעט ואין צל למעט החורשה ששם כמובן מוצל אבל היא רק 700 מטר מתוך 3 ק"מ. מצד שני הקרקע בחורשה היא עפר ולכן לפעמים קצת קשה לנשום בה.

עשיתי בפארק סיבוב קטן ויצאתי חזרה לכוון אפעל. הרחוב שמוביל מהפארק למחלף אלוף שדה דיי מוצל ואז יוצאים לצומת ויש שילוב של מספר גורמים שהופכים זאת לחוויה קשה. דבר ראשון אין צל וחם, דבר שני מאותו רגע יש עליה לכוון גשר אלוף שדה והכי קשה זה לנשום את כל העשן שיוצא מהמכוניות. ממש שילוב קטלני.

רואים את הקושי בניתוח של קצב הריצה שלי שיורד לפתע בהגיעי ל2 הק"מ האחרונים. בסיום הריצה החלטתי לנסות ולגוון במסלולים כדי להמנע משעמום וגם קצת מצומת אלוף שדה וכן להמשיך לרוץ עם נעלי הברוקס הותיקות שלי מפני שבהן אני מרגיש יותר נוח בריצה.

המשך שבוע טוב!

האימון הראשון בדרך למרתון ניו יורק. למרות שזה ממש מרחק קטן עבורי התרגשתי במהלך 5 הק"מ. כחלק מהחוויה של ההכנה למרתון החלטתי לנסות כמה דברים חדשים. ראשית התוכנית – הפעם לא כתבתי לעצמי את התוכנית או ביקשתי ממאמן שיכתוב לי את התוכנית. אני משתמש בתוכנית מובנית של מאמן אמריקאי ותיק בשם הל היגדון. לפני המרתון הראשון שלי התסכלתי עליה וראיתי שהמרחק הרחוק ביותר שצריך לרוץ בה הוא 32 ק"מ וזה נראה לי לא הגיוני לא להתקרב למרחקים גדולים יותר. הפעם החלטתי לתת לה צאנס. מקסימום נצליח.

דבר שני – נעליים. התחלתי להתאמן עם נעליים של חברת און קלאוד. יש להם מבנה מיוחד ובו סוג של גלילים לרוחב הסוליה שאמורים לגרום לך לגלגל את הרגל קדימה. זאת הריצה השניה שלי איתם (רצתי 5 ק"מ על מסילה בחדר הכושר). לחיוב אני יכול לומר שלא הרגשתי שום בעיה עם הנעל. כלומר הכנסתי את הרגל ומיד רצתי בלי כאבים, שפשופים או אי נוחות אחרת. זה דיי נדיר להכנס ככה לנעל חדשה ולרוץ בלי בעיה. מצד שני אין את אפקט הוואו כלומר אין חוויה יוצאת דופן שגורמת לי להגיד איזה נעל מעולה. אמשיך לרוץ ולנסות אותן.

מסע הגיוס התחיל נחמד אבל כרגע הוא דורך במקום. נראה לי שאנשים חוששים לתרום למשהו שיש סיכוי שהוא לא יתקיים בייחוד לאור המצב בניו יורק. גם בארץ המצב הכלכלי לא מדהים ואולי זה מעכב אנשים מלתרום.

אני חושב שגם הפוסט שהוצאתי בנידון היה קצת ארוך ואולי איבדתי אנשים בדרך לפני שהגיעו לבקשת התרומה. אני מכין עכשיו הודעות קצרות ויותר ממוקדות ואשלח אותן בקרוב.

זהו יצאנו לדרך נקווה לטוב מכל הבחינות!

הרבה זמן לא כתבתי וכמה דברים קרו מאז… התחילה שנה אזרחית חדשה, נגיף הקורונה הגיע, היתה לי יום הולדת 50 בהסגר, אשתי בחל"ת, היתה לבן הקטן שלי בר מצווה בהסגר, פתחתי קהילת רצים בשכונה שלי, פתחתי קבוצת פייסבוק שעוזרת ומעודדת אנשים לרוץ בחינם ויש בה 40 איש, פתחתי קבוצת ריצה נוספת בפארק הלאומי ובתוך כל זה החלטתי שבגלל שהשנה מרתון ניו יורק חוגג גם הוא 50 שנים אני חייב להשתתף!

זאת לא סתם גחמה שנחתה עליי משום מקום. כבר 5 שנים שאני חולם להגיע למרתון ניו יורק. חמש שנים של השתתפות בהגרלה ללא מזל. האימונים למרתון הראשון שבו השתתפתי (אמסטרדם) ושבזכותו נוצר הבלוג הזה התחילו כאימונים למרתון ניו יורק. חבר שעבד בעמותה בארץ אמר שעמית שלו מעמותה בארצות הברית יכול להשיג לנו כרטיסים למרתון. מאוחר יותר התברר שזה לא היה נכון ואני עשיתי שינוי למרתון אמסטרדם.

תוך כדי שאני כותב עכשיו אני מבין שאם אצליח זאת תהיה סגירת מעגל מטורפת.

אז ב15.3.2020 יום הולדתי ה50 אני מקבל הודעה שגם השנה לא עליתי בהגרלה למרתון. באותו רגע אני גם קולט שבעצם השנה זאת שנת ה 50 למרתון ניו יורק ומחליט שאני משתתף השנה ויהי מה. אשתי עוד ניסתה לעשות קולות של התנגדות "אני בחל"ת, ביטלנו לילד את בר המצווה…" אבל אחרי 16 שנות נישואין היא כבר מזהה את המבט הזה שיש לי בעיניים שניצבת לנגד עיני מטרה ושום דבר בעולם לא יזיז אותי ממנה והיא נכנעת.

ניגשתי למלאכה עברתי על כל העמותות באתר של מרתון ניו יורק שמחולקות ל4 רמות: זהב, כסף ,ברונזה וקהילה. החלוקה נקבעת לפי מספר קריטריונים: סכום הכסף שהמשתתף נדרש להתרים, מה הוא מקבל כגון הסעה פרטית לזינוק, אוהל מחומם במתחם הזינוק, ביגוד, אימונים, עזרה בהקמת דף התרמה, האם המשתתף צריך לשלם מכיסו עבור הכרטיס למרתון או שהעמותה משלמת (זה יוצא 350 דולר למשתתף מחו"ל).

סימנתי עמותות שנראו לי והתחלתי לשלוח בקשות להתקבל לקבוצה שלהם ולמלא בקשות אונליין. הייתי בתקשורת עם מספר עמותות עד שנפל הפור על העמותה The Christopher and Dana Reeve Foundation זאת עמותה שהקים השחקן כריסטופר ריב שנפצע בתאונת רכיבה ב1995 והפך למשותק.
העמותה מסייעת למחקר חדשני ופורץ דרך לטיפול בפגיעות בעמוד השדרה וכן בשיפור איכות החיים של משפחות שאחד מבני המשפחה נפגע.

נציגה מהעמותה וגם המאמן שמלווה את הרצים דיברו איתי והיו ממש נחמדים ומלאי רצון לעזור ולתמוך.
אני חושב שהרבה זמן לא התרגשתי ככה ממטרה חדשה ואני נכנס למסע מלא חששות אבל גם עם פרפרים טובים בבטן. יש משפט שאומר "הנותן מקבל" ואני מאמין בו ויודע שבדרך שלי של הנתינה אקבל גם הרבה מאד.

אז זהו ב1.6 מתחיל ב5 חודשי אימונים. אכתוב על המסע פה בבלוג ואשתף בחוויות, בלבטים, בקשיים והצלחות שבדרך. מקווה שתהנו מהקריאה!

לאחר זמן רב שבו אני רץ ריצות שמשלבות ריצה והליכה כגון סיורי ריצה או אימונים עם מתאמנים פרטיים הרגשתי שאני ממש חלוד וחייב לצאת לריצה בשבילי. הפעם האחרונה שרצתי ריצה כשזאת היתה לפני 3 שבועות. אז היתה ריצה טובה מאד הפעם הייתה לי הרגשה שיהיה שונה.

אני רשום לחצי מרתון הבוזולה ב4.10 אם הייתם שואלים אותי לפני 3 שבועות האם אני צריך להתאמן כדי לרוץ חצי מרתון הייתי אומר שלא. אז שמתי לב שבעצם מהמרתון באפריל הורדתי בכמות הריצות שלי, אני פחות מקפיד על התזונה ושעות השינה. מה שהוביל כמובן לשינוים במבנה הגוף שלי 🙂
לכן החלטתי לקחת את עצמי ברגליים ולהתחיל להכין את גופי לבוזולה…

היום התחלנו (בעצם התחלנו ב15.8 אבל עכשיו יצא לפועל) והחלטתי לרוץ שעתיים כדי לתרגל זמן רגליים של חצי מרתון. כרגיל יצאתי לפארק אריאל שרון אהובי (דרך הפארק הלאומי – חביבי). אתמול בערב אכלתי קצת פחמימות (לא מספיק) ולצערי ממש לא ישנתי טוב. התעוררתי בערך ב3:30 ומאז עד ההשכמה הסופית ב5:30 ישנתי והתעוררתי לסרוגין. היה שלב בזמן התארגנות הבוקר שכמעט נכנעתי וחזרתי לישון.

תמיד כשאני יוצא לרוץ הק"מ הראשון קשה לי ומשמש כחימום מנועים לשאר הריצה. היום שמתי לב כבר מההתחלה שהולך להיות קשה. היה לח מאד והרגיש כאילו אין מספיק חמצן באוויר למרות שלא היה חם מאד. לאחר כ 3 ק"מ הגעתי לפארק הלאומי. שטפתי פנים עשיתי קצת מתיחות וקדימה לכוון אריאל שרון.

כעבור עוד 2 ק"מ הגעתי לפארק אריאל שרון שבמבט ראשון נראה כרגיל. התחלתי לרוץ במסלול ההקפי לאחר כק"מ פתאום הרחתי ריח שרוף חזק. מסתבר ששרפו שם קוצים ממש קרוב לכביש עליו רצתי. זה הקשה עליי לנשום. לאחר כק"מ הסתיים האזור השרוף. השמש היתה בשמים והתחילה לחמם. לצערי היתרון של הפארק הוא גם החסרון שלו- אין כמעט ברזיות. מצד אחד אין את הפיתוי לשתות כל דקה מצד שני בעייתי בחודשי הקיץ.

בגלל החום והלחות קשה היה לי להתלהב מהנוף מסביב והייתי עסוק במלחמה בין הראש שרצה לוותר והגוף שאמר אני יכול להמשיך. תוך כדי הריצה ראיתי גבר מבוגר שנראה בכושר הולך ואומר שלום לאנשים כשהגעתי אליו הוא התחיל לרוץ איתי. סיפר לי שהוא בן 65 בעבר רץ במהירות אבל נאלץ להפסיק בשל פציעה. היה רץ הרבה באזור אבל הפסיק והיום זה סיבוב נוסטלגיה. רצנו ביחד כ2-3 ק"מ ואז הוא רץ לכוון אחר. היה נחמד שלרגע הראש שלי לא היה עסוק בלבכות כמה קשה לו.

השלמתי את ההקפה של ה5 ק"מ והגעתי לברזיה. שם עמדה ילדה כבת שנתיים עם אביה. היא הסתכלה עליי וחייכה אז נופפתי לה לשלום. היא התקדמה וכל הזמן נופפה לי החמודה. נופפתי לה בחזרה ואמרתי לה שנתנה לי אנרגיה. שטפתי את הראש שבער מהחום, הרטבתי את הידיים ואת העורף, שתיתי קצת ולקחתי חצי ג'ל. (חצי השארתי ל5 ק"מ האחרונים). התחלתי סיבוב הקפי נוסף. האנרגיה שקיבלתי מהעצירה והתינוקת הספיקה בדיוק לחצי ק"מ. שוב היה קשה לנשום, היה חם ובעיקר לח.

התחלתי להפעיל על עצמית טכניקות שאני מפעיל על מתאמנים שלי- עשיתי בדיקת מערכות- ראש כואב- לא, ידיים כואבות – לא, בטן כואבת- לא, צד כואב- לא, רגליים כואבות מאד? – לא. אז אם הכל לא, תמשיך לרוץ ותפסיק ליילל. התחלתי לסמן מטרות באופק- עד העץ השלישי, עד התלולית אפר.
החצי השני של ההקפה הוא כביש שבעבר היו עצים משני צידיו (כמו בשדרה) ולכן היה מוצל. אנשי הפארק עקרו את העצים מצידו האחד וכך רק חלק מהכביש מוצל וגם זה תלוי במיקום השמש. ניסיתי לרוץ בצד המוצל כמה שיותר. לצערי זה היה גם הצד שקרוב לשריפה. בדרך חזרה חוש הריח שלי היה בבלאגן גדול. מצד אחד ריח שרוף, מצד שני היו ריחות של עצי תבלין וריחות נוספים של עצים. זה מדהים לראות כמה זה השפיע על הריכוז שלי.

סיימתי עוד הקפה והייתי כבר בערך ב15 ק"מ ולאחר 1:30 שעות ריצה. חשבתי שזה יעודד אותי אבל הייתי כבר דיי מותש. כנראה שאם מתאמן שלי היה אומר לי שזה מצבו הייתי אומר לו להפסיק את הריצה. לקחתי חצי ג'ל. שטפתי פנים, עורף וידיים. וקדימה לכוון ביתי דרך הפארק הלאומי. הגעתי לפארק בק"מ ה17. בשלב זה חשבתי אולי להמיר את הריצה של השעתיים ב20 ק"מ – הזול מביניהם. אבל מכוון שהיה ברור לי ש20 ק"מ יגיע קודם החלטתי לדבוק בתוכנית המקורית. שקלתי אולי לסיים את כל הריצה בפארק ואז ללכת הביתה אבל כשנזכרתי שהמרחק הוא 3 ק"מ שרובם בעליה לא מוצלת החלטתי לצמצם כמה שיותר לכוון הבית.

בכניסה / יציאה מהפארק שוב עצירה- שטיפות פנים, עורף, ידיים ויאללה עוד כ20 דקות ריצה. האנרגיה החזיקה מעמד כ300 מטר. למזלי עדיין רצתי באזור מוצל והיה מן משב רוח שטיפה דירבן אותי. 19 ק"מ! עוד כ10 דקות ריצה. פה התחיל המאבק הסופי. ריצה בעלייה קטנה אך בשמש. כשמתאמנים למרתון אומרים לך כשקשה תתחיל לרוץ מק"מ לק"מ. פה זאת היתה ריצה מ100 מטר ל100 מטר. הגעתי לכניסה לשכונה שלי וזה נתן לי קצת מוטיבציה כי אי אפשר להשפך לעיני השכנים :). 2:00 ריצה!! 20.34 ק"מ!!
עשיתי זאת למרות שהראש לא היה חזק מספיק – כן גם למאמנים יש ימים כאלו!

החלק הכי טוב בריצה היה שבזמן שהלכתי לגינה קרובה כדי לעשות מתיחות פגשתי שם מישהו ששירת איתי בצבא ולא ראיתי אותו כ20 שנה!!! איזה עולם קטן.
שבוע טוב!

רבים מכם עקבו אחרינו באימונים אבל תכלס לא ממש יודעים איך היה במרתון עצמו אז הנה התקציר:

לאחר שיום לפני המרתון ירדו פתיתי שלג יום המרתון היה שמשי וקריר בדיוק כמו שצריך!

התעוררנו 3 שעות לפני המרוץ אכלנו ארוחה קלה של פחמימות התלבשנו חם בכמה שכבות ויצאנו לאזור הזינוק.

אזור ההתארגנות היה מסודר למופת. עשרות תאי שירותים – (אנשים עמדו בתור בשקט לא כמו בארץ). אולם מסודר להחלפת בגדים ואזור שמירת חפצים מסודר לפי מספרים. כמובן אלפי רצים מרוגשים וחוששים. במהלך החלפת הבגדים גיליתי ששכחתי במלון את העליונית שהתכוונתי לרוץ איתה (זה מה שקורה שמחליפים תוכניות שניה לפני שיוצאים מהמלון). למזלי היתה לי חולצה ארוכה שתכננתי ללבוש לאחר המרוץ אז לבשתי אותה.

לאחר שהשארנו את התיקים בשמירת החפצים ניגשנו לזינוק. אזור הזינוק היה מסודר לפי זמנים הכל מתותקת בלי הדחפויות ולחץ. פתאום מוזיקה לא מוכרת כל הפולנים מזדקפים ומתחילים לשיר – ההמנון הפולני.

זהו הגיע הזמן לזנק! – הלב דופק בחוזקה. מכניס את האוזניה לאוזן, לוחץ על כפתור המוזיקה בשעון והוא לא עובד!!! לוחץ שוב – לא עובד! מחליף מסך מנסה שוב לא עובד!

לוחץ על עוד כפתור בשעון והוא נכנס למצב של קפאון עם אייקון של הדלקה. אומר לשרית נתקע לי השעון. היא לא מבינה מה זה אומר. איך עכשיו??? מראה לה את השעון.

שנינו מבינים שעכשיו שרית הוכרזה רשמית כפייסרית שלנו בריצה. אני רואה עליה שזה מדאיג אותה בכל זאת משקל של חצי שנת אימונים מונח כרגע על כתפיה הקטנות אך החזקות. מה תעשה בלי מוזיקה? היא שואלת בדאגה. אשיר בלב. בכל מקרה התכוונתי להפעיל אותה רק ברגעים הקשים. הכי גרוע אשמיע מהטלפון אני עונה. זה קצת מרגיע את שרית.

לפני שאנחנו מספיקים לעכל נשמעת יריית הזינוק ואנו יוצאים לדרך. גל אנושי מתחיל להתקדם וכרגיל קצת צפוף. אנחנו מנסים לא להתחיל מהר מידי כדי לא להשרף בהמשך. אני עוד מנסה ללחוץ על כל מיני כפתורים בשעון כדי להחזיר אותו לפעילות אך הוא בשלו. האייקון של הפאואר מחייך אליי… מחליט להפעיל אפליקציית ריצה בטלפון. מוציא את הטלפון מפעיל את האפליקציה אבל לא זוכר את שם המשתמש והסיסמא…

ההתעסקות בשעון קצת מסיחה את הדעת מהקור (בשעת הזינוק היו אפס מעלות). אנחנו מדברים ומזכירים אחד לשנייה את תחנות השתיה ואיפה לוקחים ג'לים. מפה לשם עברנו כבר 5 ק"מ בינתיים חוץ מהשעון שלי סה"כ סבבה. ממשיכים לרוץ בפרוורי ורשה מגיעים לתחנת המים הראשונה. שותים קצת וממשיכים פתאום מופיעה עוד תחנת מים אנחנו מופתעים ומבינים שיש מצב שאין ממש דיוק במיקום של תחנות המים ומחליטים שנשתה בתחנות המים שהכי קרובות למה שהגדרנו מראש גם אם הן לא בדיוק היכן שתכננו. בדיאבד נראה שהיו הרבה יותר תחנות ממה שהציגו במפה – שאפו למארגנים.

אני ממשיך לנסות להעיר את השעון אבל הוא בשלו – מעצבן! מפה לשם עברו כבר 10 ק"מ (רבע מרוץ) אנחנו מרגישים טוב ואפילו צריכים להאט לפי השעון של שרית. אנחנו זוכרים שמק"מ 13 ועד הק"מ 22 יש מגמת עלייה ומתכוננים נפשית לנושא לשמחתנו היא לא ממש מורגשת בשלב זה.
בק"מ ה14 אנחנו חולפים על פני האצטדיון בו זינקנו (וגם נסיים) וזה מזכיר לי את מרתון פראג שגם בו בק"מ ה12 עוברים ממש בנקודת הסיום (בנקודה זאת התפללתי שהפעם לא תיגמר כמו המרתון הקודם…) אנו חוצים את גשר המיתרים מעל הנהר לכוון מרכז העיר. משום מה המסלול לא בדיוק מתאים למה שזכרתי אבל זה לא ממש משנה זה מה יש ואם זה ננצח. נראה לי שזה המוטו של כל הריצה הזאת :).

פתאום בק"מ ה19 עליה שלא ציפינו לה. מזל שהתאמנו במודיעין ובאזור הרי ירושלים אז צולחים אותה בלי בעיה והכי חשוב שאחרי כל עלייה יש ירידה אז משחררים רגליים. בשלב זה השעון שלי פתאום חוזר לעבוד חלקית. הוא מראה את המסך של נתוני הריצה אך לא מחובר לגי פי אס אז יכול למדוד רק זמן ולא מרחק. אני מחליט בכל זאת לסמן כל ק"מ ואז לראות כמה זמן עבר זה יתן לנו את המהירות של אותו ק"מ ונוכל להשוות לשעון של שרית. לצערי אני לא תמיד אני זוכר לסמן אז זה לא ממש עובד אבל במקרים שכן זכרתי אנחנו בערך בזמן המטרה לפעמים מהירים ולפעמים איטיים. אני מחליט לשחרר ולא להתעסק עם זה יותר מידי. בכל מקרה הגדרנו לעצמנו באיזה זמן צריכים להיות בחצי המרחק ונראה שאנחנו בדיוק בקצב הנכון. עברנו חצי דרך! עד עכשיו סה"כ בסדר. להפתעתנו עדיין יחסית צפוף – בדרך כלל בשלב זה המרוץ נפתח ויש הרבה יותר מרווח. זה לא מפריע רק מעניין.

אנחנו מנסים להרים ראש לראות קצת מה קורה סביבנו להתרשם מהנוף. לא רואים משהו מיוחד. תחנות המים עדיין מפתיעות אותנו מידי פעם ואני שם לב לתופעה מצחיקה. מים בפולנית אומרים וודה. הילדים החמודים בתחנות צועקים וודה, וודה, וודה כדי שנדע שאלו מים ולי זה נשמע לפעמים כמו להקת ברווזים… דברים שמעסיקים אנשים בזמן המרתון 🙂

שרית עברה דיי מהר בזמן הריצה לחולצה קצרה. אני עדיין עם החולצה הארוכה מעל לחולצה הקצרה ואני כל הזמן מתלבט האם להוריד אותה או לא. מצד אחד לא ממש חם לי, מצד שני אולי יהי לי יותר נעים בלי החולצה. השאלה מה עושים עם החולצה במידה ומחליט להוריד? זורק? מחביא בנקודה ובא לקחת אחר כך? (בכל זאת חולצה איכותית של אדידס 🙂 ). בסוף מחליט שכל עוד לא חם אני נשאר איתה.

מפה לשם כבר 30 קמ! זה השלב שבו מתחיל המרתון. מאגרי האנרגיה בגוף מתחילים להגמר והמאבק מתחיל. אנחנו רצים על כביש ראשי גדול. סה"כ יחסית שקט מסביב (לצערי כמעט ולא היה עידוד לאורך המסלול) פתאום אנחנו קולטים שבנתיב המקביל עומדות עשרות מכוניות בדממה ואנשים ממתינים שנעבור. בישראל כבר מזמן היו מצפצפים, צועקים, מקללים. איזה הבדל בתרבות…

ק"מ 32 אנחנו יודעים שגם מפה יש מגמת עלייה עד לק"מ 35 ומשם עד הסיום מגמת ירידה אז צריך לתת עבודה ואז לשייט. העלייה מתגלה כלא פשוטה לאורך של 2 ק"מ בערך במיקום הכי פחות טוב במרתון… משנסים מותניים לוקחים ג'ל ויאללה עלינו. בסוף העלייה חייב להודות שמרגיש קצת עייף. אנחנו בעיר העתיקה. אנשים יושבים בבתי קפה ונהנים מהחיים ואנחנו רצים… מחשבות על עצירה בבית קפה מתגנבות לראשי… אני אומר לשרית שהתעייפתי והיא דואגת לעודד אותי ולדחוף קדימה. יאללה רק עוד 7 ק"מ וסיימנו וזה אמור להיות בירידה. לוקח חצי ג'ל כדי להעיר את הגוף וממשיכים. הירידה משום מה לא מורגשת כל כך. זה השלב שבו יש מאבק בין המוח לגוף. אחד משדר הצילו והשני מנסה להרגיע אותו.

מתחילים לראות את האצטדיון בצד השני של הנהר. עוד 4 ק"מ אני אומר לעצמי – תחנת שתייה אחרונה – שותים מים שוטף פנים ויאללה לעסק. אלו השלבים שרצים מק"מ לק"מ- מקדיש כל ק"מ למישהו אחר.  שרית ממשיכה לדחוף קדימה. עולים על הגשר בחזרה לאצטדיון. כבר מתחילים לדמיין את שער הסיום. בשלב זה אני מחליט שאוריד את החולצה רק 500 מהסוף שיראו את הלוגו של קבוצת הריצה :). מתקדמים עוד ואז פתאום מזהה שהרצים רצים שמאלה במקום ישר. הלו מה זה עכשיו??? בתחילה חשבתי שאולי שינו את המסלול ומגיעים מצדו השני של  שער הסיום. אחלה יאללה זורם. אז אני מבין שפשוט עשו עוד מעקף קטן כנראה כי חסרו כמה מטרים למסלול. זה קצת מבאס אבל ק"מ וקצת לסוף כבר לא ממש משנה.

ק"מ לסוף מתחילה החגיגה! שערים של אסיקס כל מספר מטרים, מעודדות מקצועיות מקפצות מסביבנו, הרבה קהל מעודד. כבר רואים את שער הסיום. מוריד את החולצה הארוכה, מרביץ חיוך ומרים את היד לתנועת נצחון. שרית מושיטה לי יד ואנחנו חוצים ביחד את קו הסיום!  איזה אושר!! אני מזהה גם לפי השעון ששיפרנו את השיא שלנו!!  מיד עוטפים אותנו בשמיכה טרמית ושמים עלינו מדליות. חיבוק חזק לשרית האלופה! יאללה לנוח קצת, להתאושש, אולי מסג' ולאמבטיה במלון. הרווחנו ביושר את הסטייק של הערב.

ההתעסקות בשעון בתחילת המרוץ גבתה מחיר קצת בעייפות מנטלית, הקור והעליות שהפתיעו גבו קצת עייפות פיזית אבל כשאתה מוכן הכל קטן עלייך!

היום השתתפתי בפעם הראשונה במרוץ כמאמן. ממש התרגשתי בערב ובדקות לפני המרוץ. זה שונה מאד לרוץ בשביל עצמך ולרוץ עם אחריות על מי שלצידך.

בתוכי ידעתי שהיא חוששת מהמרחק (10 ק"מ) למרות שרצה אותו כבר בעבר (על מסילה) ובשבוע שעבר רצנו 9 ק"מ בקצב מצויין כך ש10 ק"מ לא היו אמורים להיות בעייה עבורה.

הגענו לאזור המרוץ כחצי שעה לפני שעת הזינוק. וניגשנו לאסוף את מספרי המרוץ שלנו. היה כייף לפגוש חברים מעולם הריצה. שמנו את המספרים על החולצות של קבוצת הריצה שהכנתי עבור שנינו. (יש עוד אם אתם רוצים להצטרף לקבוצה אחרי החגים…). ניגשנו לעשות חימום קצר גם כדי לחמם את השרירים וגם כדי להפיג קצת את המתח. כאמור אני התרגשתי  למזלי המתאמנת התותחית שלי פ' הייתה רגועה :).

הצטלמנו על רקע שער הזינוק כי בימינו אם לא צילמת זה לא קרה.  מקצה חצי המרתון זינק בדיוק בזמן ואז הגיע תורנו. כל כך רציתי כבר לזנק מפני שחששתי ממזג האויר וכל דקה שעברה השמש עלתה קצת יותר גבוה בשמים.  בשש ורבע זינקנו ואז מסתבר שאפילו שאתה רץ עם המון ניסיון גם אתה מתרגש ומלא אדרנלין בתחילת מרוץ ולכן התחלנו קצת מהר יותר מהקצב הרגיל שלנו. את 2 הק"מ הראשונים רצנו בכעשר שניות לק"מ מהר יותר ממה שתכננו  ואני דיי בטוח שזה התבטא וגרם להאטה בקצב בהמשך.  זה לקח חשוב מאד עבורי כמאמן- אני חייב להיות בשליטה על הקצב של המתאמן.

מהק"מ השלישי נכנסו לקצב הרצוי. והתמדנו בו כמעט עד הסוף. התמקמנו בין הפייסר של השעה ורבע לפייסר של השעה ועשר דקות איתו  ושמרנו על קשר עין כל הזמן. מכוון שבריצה הרבה תלוי במוטיבציה ובמחשבה הסתכלתי לאחור כדי לראות שיש עוד רצים מאחורינו. ידעתי שבמידה ופ' תחשוב שהיא אחרונה אז זה ירפה את ידיה ( או רגליה במקרה הזה ). למזלי היא בעצמה שמה לב שיש עוד רצים מאחוריה אז לא הייתה לי הרבה עבודה בתחום המוטיבציה.  בשלב מסויים לקראת אמצע המרוץ התחיל להיות חם אז שטפנו את הפנים במים שחילקו בדרך. גם פגשנו מכר שלי שצילם אותנו למרות שהמתאמנת שלי ממש לא אוהבת להצטלם. בק"מ השביעי הייתה האטה קלה אך מייד חזרנו לקצב ואפילו סיימנו את הק"מ האחרון בקצב יפה מאד.

אני יודע שהיה לה לא קל והיא בעצמה אמרה לי שאחרי 2 ק"מ היא חשבה לפרוש (כאמור אלו היו 2 ק"מ שרצנו בקצב מהיר מהמתוכנן) אבל היא עשתה את זה כמו גדולה ומגיע לה כל הכבוד.
אמנם בעבר הרחוק רצה את המרחק בקצב מהיר יותר אבל המרוץ היה רק שלב בדרך למטרה גדולה יותר ולא מטרה בפני עצמה ולכן הקצב היה מצויין וכמובן שישתפר בהמשך האימונים. חשוב לזכור שרק לפני 3 חודשים התחלנו להתאמן ביחד! באימון הראשון רצנו 2 ק"מ!

אני מאד גאה בדרך שעברנו ובהשקעה של פ' באימונים! כל הכבוד לה!

שתהיה שבת שלום!

שלום,

יש לי הרגשה שהמון זמן לא כתבתי למרות שכאשר עברתי על הבלוג שמתי לב שכתבתי לפחות פעם בחודש אז יחסית המצב לא נורא כמו שחשבתי.

רציתי לעדכן אתכם מה עובר עליי בימים אלו.  ברוך השם הכל טוב ובקרוב יהיה ממש טוב זה באמת רק עדכון מצב.

אני לא זוכר האם כתבתי שסיימתיבאפריל קורס מאמני ריצות ארוכות (אפילו בתור מצטיין הקורס) ומאז אני מאמן באופן פרטי.  ניסיתי להקים קבוצת ריצה אבל כנראה בשל החופש הגדול זה לא ממש יצא לפועל.  בינתיים פתחתי דף פייסבוק ואני מתחזק אותו על אש נמוכה. העברתי גם סדנת ריצה בת 3 מפגשים בקאנטרי של אפעל.

פרויקט נוסף שתפס הרבה זמן הוא פיתוח של מסלולי ריצה עם תיירים (או מקומיים) בתל אביב. זה הצריך ריצות הכרות עם המסלולים השונים, צילום תמונות לאתר האינטנרט, דף הפייסבוק , אינסטגרם. כמובן פיתוח של אתר שהתגלה כסיוט כי עבדתי עם הודי/ת משוגעת עם פיצול אישיות. יש דף פייסבוק וגם חשבון אינסטגרם. גם אותם אני מתחזק על אש נמוכה- בינונית עד לאחר החגים.

סגרתי גם לאמן את קבוצת הריצה של הקאטנרי פעם בשבוע.

הפרויקט הגדול ביותר שתפס את זמני דווקא לא קשור לריצה וזה טיול הבר מצווה של בני איתי שאליו אנו יוצאים בשבוע הבא! טיול של יותר משלושה שבועות לארצות הברית! עבדתי מאד קשה על המסלול, הטיסות, המלונות, הרכב ועוד…

אני כל כך מחכה לטיול הזה ומקווה שיהיה כייף!

לאחר החזרה מהטיול אני מתכוון להכנס חזק בנושא של האימון ולנסות לפתוח קבוצות ריצה למתחילים, מתקדמים ואולי גם לנוער. וכן לדחוף חזק את נושא סיורי הריצה בתל אביב.

זהו! זה העדכון שיהיה ערב טוב!

אחרי הריצה המאכזבת ביום חמישי שעבר (ראו פוסט קודם) וההרגשה שירד קצת הכושר החלטתי לצאת לריצה שתחזיר את המוטיבציה. קיויתי שתהייה ריצה טובה. מהסוג שאתה נכנס הביתה עם כזה חיוך על הפנים שכל המשפחה יודעת שהייתה ריצה טובה. כזאת שאתה במצב רוח טוב כל היום בזכותה.

אז הלכתי לישון מוקדם, והיום בבוקר יצאתי לכוון פארק אריאל שרון לרוץ 10 ק"מ. חשבתי שריצה בשטח פתוח ויפה, במזג אוויר טוב תניב את התוצאה הרצויה. אפילו לקחתי אוזניות כדי לשמוע מוזיקה.

הגעתי לפארק ב6 בבוקר השמש בדיוק התחילה לעלות. היו עננים בשמים אז חשבתי שלא יהיה חם. רצתי 2 ק"מ חימום שאמורים היו להיות בקצב קל אבל אחר כך שמתי לב שהגעתי לקצב 5:30 באחד הקטעים. ניצלתי את החימום כדי לצלם קצת תמונות עבור סיור הריצה שאני רוצה לערוך שם. הייתי מלא אנרגיה חיובית והתלהבות. קצת מתיחות דינאמיות ויצאתי לדרך. התכנון היה לרוץ בקצב 5:40. זה קצב שעד לפני 3-4 חודשים היה קל עבורי. אמנם רחוק מהקצבים המהירים של לפני שנה אבל עדיין קצב מכובד.

התחלתי לרוץ  ולא הצלחתי להתייצב על הקצב מכוון שזה קצב שמזמן לא רצתי בו. החלום של ריצה במזג אוויר קריר, בטבע יפה, בקצב טוב התפוגג דיי מהר. היה חם (למרות העננים), היה לח, היה מסריח  (בכל זאת ליד חירייה) והיה לי ממש קשה. מה שמצחיק שדווקא בקצבים הייתי הרבה יותר מהיר ממה שתכננתי. ב3 הק"מ הראשונים הקצב הממוצע היה 5:26.

בערך לאחר 4 ק"מ התחלתי לחשוב על להפסיק את הריצה. לא כייף, חם, מסריח למה אני צריך את זה??? ואז נזכרתי במתאמנת שלי שרצה בשבוע שעבר 8 ק"מ בדיוק באותו מקום ואיך היא לא ויתרה למרות שהיה קשה לה בדיוק כמו לי (אולי אפילו יותר).  באותו רגע התמלאתי אנרגיה רצתי לברזייה שהייתה בק"מ החמישי. הרטבתי את הראש ואת הכובע שמתי את משקפי השמש בכיס של המכנס כי הן היו מיותרות ויאללה עוד סיבוב אחד ונגמר.

את הק"מ השישי עוד רצתי על אדי ההתלהבות ואת שאר הק"מ על פרצי אנרגיה רגעיים שפרצו בשל כל מיני סיבות. בתחילה בשל משב רוח שפתאום הגיע וצינן את הגוף. זה הביא אותי לק"מ השביעי. לאחר מכן פגשתי קבוצת רצים שאמרו לי בוקר טוב בכזאת התלהבות שנתנה אנרגיה לעוד כמה מטרים. בישורת האחרונה ראיתי מישהי רצה כ600 מטר לפני ואמרתי לעצמי – יאללה תשיג אותה. לאט לאט התקדמתי לעברה עד שעברתי אותה בק"מ ה9.

את הק"מ האחרון כבר טסתי לכוון הברזייה מפנטז על לקרר את הראש שבער ונראה שיוצא לי עשן מהאוזניים :).

לסיום הייתה ריצה זוועה בדיוק ההפך ממה שקיויתי לפחות הקצב היה טוב מאד ואפילו טוב יותר ממה שציפיתי.

שיהיה סוף שבוע מצויין!

אתמול רצתי חצי מרתון (21.1 ק"מ) במרוץ מצפה רמון.

זה מרוץ שטח ברובו, לאור ירח מלא, מסביב למצפה רמון. היו לי הרבה ציפיות מהמרוץ מכוון שאני אוהב לרוץ בשטח, לאור ירח והכוונה הייתה לרוץ בקצב קל . הבונוס היה שותף מקסים לריצה – רועי רשף שהוא אחד האנשים הנחמדים ביותר שאני מכיר. כך שכל הסימנים הראו שהולכת להיות ריצה כייפית.  נסעתי עם רועי למצפה, הדרך היתה ממש נחמדה והשיחה זרמה.

הגענו כחצי שעה לפני הזינוק והדבר הראשון ששמנו לב אליו היה שקריר! היתה רוח וללא לחות! מזל שלא הבאתי גופיה. התארגנו וניגשנו לעמדת הזינוק. הזינוק היה מרובע הבשמים והיה אמור להיות בו מן הפנינג עם עסקים מקומיים לאחר הריצה. כשהגענו היו דוכנים של שתייה וקצת חטיפים.  סידרנו את פנסי הראש. הצטלמנו כי אחרת זה כאילו לא רצנו ויצאנו לדרך. תחילת המרוץ היתה בשביל עפר שירד בצורה יחסית תלולה לכוון ואדי. אני פחדתי שזאת תהיה גם הדרך חזרה מכוון שלא זכרתי את המסלול במדוייק. (מזל שלא).

לאחר כק"מ שמתי לב שאני לא ממש סוחב בקצבים הרגילים שלי. הגוף הרגיש חלש ובלי אנרגיה. נסיתי להבין מה הבעיה אולי עייפות (תכננתי לנוח לפני המרוץ ולא יצא), אולי לא עשינו חימום ובגלל זה הגוף עדיין רדום? אולי הישיבה במשך שעתיים ברכב? קיוויתי שזה זמני ויחלוף עוד מעט.

המשכנו לרוץ והגוף עדיין חלש אז גם שמתי לב שיש איתות מהקיבה שמתבשל משהו שעוד מעט ידרוש פינוי… פאק איפה מתפנים באמצע המדבר???  אין עליי מגבונים, נייר, כלום! נאדה!

בינתיים המשכנו לרוץ. הירח היה גדול והאיר בשמים ורק מפחד שלא ליפול הדלקתי את הפנס (שגם ככה לא האיר יותר מידי- אולי הסוללות היו חלשות).  לצערי במקום להנות הייתי עסוק בלנסות לחשוב איך ואיפה אני מתפנה. בכל פעם שעברנו ליד איזה אורחן חשבתי אולי להכנס אבל לא היה נעים לי מרועי וגם לא מהאנשים באורחן.

אני לא בטוח שזה ההסבר היחיד לחולשה אבל זה מה שהעסיק אותי הכי הרבה. ממש לא היה נעים לי מרועי כי עיכבתי אותו.  בערך בחצי הדרך היתה הקלה מסויימת ולמספר ק"מ ממש היה כייף ונחמד.

היה לנו גם רגע משעשע- עברנו ליד רצה אחת והתחלנו לקשקש איתה. היא שאלה  (או לפחות ככה זה נשמע לשנינו) אם אנחנו רוצים תמר או סוכריות אנרגיה? רועי אמר שלא רוצה ואני אמרתי שאשמח. (כלומר שאני רוצה). היא חזרה על השאלה פעמיים ואני עניתי פעמיים  ועדיין לא ראיתי שהיא הושיטה יד לתת לי משהו. חייכנו והמשכנו לרוץ. משהו שמאד אהבתי שהמארגנים עשו היה שלאחר כל תחנת מים היה שק גדול קשור ליתדות שאליו אפשר לזרוק את הבקבוקים בקלות. למרות זאת הרבה רצים זרקו בקבוקים על הרצפה.

הדרך סה"כ הייתה נחמדה בשלב מסויים רצנו בעיקר על כביש שעבר ליד חוות האלפקות (לא ראינו או שמענו אותן), באזור המטווחים של בה"ד 1.  ליד היב"א. (לא הייתי במקום כ28 שנה מסיום קורס קצינים). למזלי ידעתי שזה לקראת סוף המרוץ ולכן קיבלתי עוד קצת אנרגיה.

לאחר כמה ק"מ שוב הגוף התעייף. התחלתי לתרגל שיטות של סיום מרתון- לרוץ מק"מ לק"מ. לחשוב על קו הסיום (דמיון מודרך). רועי עודד אותי ומהצד זה יכל להראות בקלות כאילו שהוא המאמן שלי 🙂

כל כך שמחתי שהגענו לסיום המרוץ!

עשינו מתיחות וחיפשנו את ההפניניג המדובר שהסתכם באיזה דוכן בירות וכמה בתי קפה קטנים. ניגשנו לאחד מהם רועי שתה קפה ואני ניגשתי לשרותים- איזו הקלה!!!!

התארגנו ויצאנו לדרך הארוכה חזרה.

בקיצור לצערי לא נהנתי כמו שציפיתי. אני מקווה מאד שרועי לא התבאס יותר מידי. בשנה הבאה חווייה מתקנת!

סוף שבוע טוב!

היום אנו חוגגים את בר המצווה של בני הבכור איתי. כמובן שלקחתי חופש מהעבודה ותכננתי לקום מאוחר. אתמול חבר מהעבודה שאל אם אני מתרגש. אמרתי שלא ורק בא לי כבר להיות אחרי.

תכננתי היום לקום ביקיצה טבעית ורגועה לפני שמתחילים בהתרוצצויות שלפני המסיבה בערב. אז תכננתי –  בשעה 6:00 בבוקר אני ואשתי כבר התעוררנו! אבל אנחנו לא מתרגשים 🙂

ברבע לשבע יצאתי מביתי לריצה אותה הגדרתי ריצה קלה לכייף ושחרור מתחים.  הפעלתי את המוזיקה בשעון והתחלתי לרוץ.  הייתי בטוח שאני רץ ריצה קלה פתאום ראיתי בשעון קצב 5:25! אמנם זה לא מאד מהיר אבל ריצה קלה  בשבילי בדרך כלל זה לא.  המשכתי לרוץ תוך כדי שאני שוקע במחשבות על היום הקרב ובא. איך חלפו להם בכזאת מהירות 13 שנה. חשבתי על איתי ואיזה נער מדהים הוא ועל החברים שלו שהפתיעו אותי מאד ביום שלישי כשהביאו לו מלא צ'ופרים והשקעות לבית הספר.

קול שאומר "סיבוב 2 קצב  5:04" העיר אותי מהמחשבות- הולי שיט מה קורה היום שאלתי את עצמי??? כנראה שאני באמת מתרגש אם הגעתי לקצב כזה.

בדיוק אז התחילה להתנגן שרשרת של שירים בספרדית שאני מאד אוהב ושרתי תוך כדי ריצה. כשהגעתי לפארק לאחר עוד ק"מ (סה"כ 3 ק"מ) הרגשתי קצת צמא אז עצרתי להתרענן. הסתכלתי בשעון והקצב של הק"מ האחרון היה 4:49!!!

שטפתי פנים והמשכתי לרוץ נהנה מהפארק הלאומי היפה, מהמוזיקה  ומבריזה קלילה. ק"מ 4 קצב 4:44! טוב נראה לי שהשעון שלי קצת התבלבל הבוקר אלו קצבים שלא רצתי אף פעם!

בקיצר ממש לא התרגשתי הבוקר ומרוב שאני לא מתרגש כמעט שברתי את השיא שלי ב10 ק"מ. מזל שהיה חסר לי ק"מ אחד להשלמת המשימה!

לסיכום סה"כ 9 ק"מ ב44:43 דקות קצב ממוצע 4:58!

כבר מעכשיו אני נרשם למרוץ ביום הבר מצווה של הבן הקטן שתהיה בעזרת השם בעוד שנתיים!

יום טוב!

היום נפגשתי עם אודליה, חוה, שרית ונדב ורצנו לתפארת מדינת ישראל!

נפגשנו בפארק הוד השרון שזהו פארק יפייפה מתחת להר הזבל הידוע. התכנון היה לרוץ 10 ק"מ קלילים על הנתיב של ירקון מזרח (חלק משביל ישראל).

כשהגעתי חווה כבר הגיעה. ראיתי שהיא בלי שלוקר אז אמרתי לעצמי שגם אני אשאיר את שלי ברכב. שתיתי קצת ויצאתי מהרכב. ניגשתי לחווה והמתנו לשאר.

איך ששרית יצאה מהרכב הבנתי שיהיה מעניין היום! השאלה הראשונה שלה הייתה- מי יודע להפעיל את    go back home בשעון? (זאת תכונה בשעון שהוא מראה לך את הדרך חזרה לנקודת המוצא של הריצה) לא הבנתי למה היא צריכה את זה? מה היא מתכוונת לנטוש אותנו ולתת לנו לחזור להתחלה לבד???   חוה גילתה שיש לה את זה בשעון (גם לי יש אבל לא טרחתי ללמוד איך זה עובד). צילומים (כי אם לא צילמת לא רצת) ויצאנו לדרך.

עשינו סיבוב מסביב לפארק ונכנסנו לכוון השטח. לא היינו ממש סגורים לאן לרוץ אבל ראינו שביל ולשרית זה נראה הכוון אז רצנו. הצעתי שנקח את כל הפניות שמאלה ואז בחזרה ניקח את כל הפניות ימינה… בהתחלה זה עבד אבל בשלב מסויים היתה רק פניה ימינה אז פנינו. בליבי קיויתי מאד שנזכור איך לחזור… שמחתי מאד לרוץ עם החבורה כי אני מאד אוהב את אודליה וחווה. אודליה היא פצצת אנרגיה, תמיד שמחה וכייפית. חווה יותר מאופקת אבל ממש כייף לדבר איתה ויש לה רעיונות ממש טובים! שרית רצה ממש חזקה ומלאת התלהבות ואת נדב הכרתי היום והוא בחור על הכייפק!

הגענו לשביל שרץ במקביל לנחל הירקון והיה ממש כייף. השביל עובר בתוך קני סוף שיוצרים מן מנהרות טבעיות וזה ממש יפה וגם מוצל.  לפתע הגענו לשלולית ענקית שהתפרסה לכל רוחב השביל ובשוליה היה הרבה בוץ. דבר ראשון הצטלמנו!

הבנות עברו בעוד אני ונדב חיפשנו אבנים להניח על הבוץ (כמו שני נקניקים) . מצאנו כמה ואז עברנו. המשכנו לרוץ ליד פרדסים ושדות חיטה והיה סבבה. עברנו כבר 5 ק"מ והגיע הזמן להסתובב אבל אודליה רצתה להגיע למקום מקסים שהיא מכירה והיה אמור להיות קרוב אז המשכנו עוד ק"מ. לא הגענו למקום הרצוי. אז עצרנו והצטלמנו! שתינו שלוק מהבקבוקון הקטן שאודליה הביאה (זאת היתה טעות לא להביא מים).

למרות הרצון למצוא את הנקודה הקסומה החלטנו לחזור. חוה הפעילה את החזרה להתחלה בשעון ויצאנו. כשהגענו לאחד הפרדסים החלטנו לטעום מהתפוזים. עצרנו ושוב הצטלמנו!

קטפנו כמה תפוזים והם היו ממש טעימים ומרעננים. המשכנו לרוץ. באחת הפניות ראינו לוח עץ ארוך. מיד נדב אמר מצאתי את הגשר שאיתו נחצה את השלולית. הרמנו את הלוח וסחבנו אותו כמו שסוחבים אלונקה על הכתף ורצנו .  כמובן שגם את זה צילמנו! כשהגענו לשלולית הנחנו את הקרש, יצרנו גשר ואז עברנו אחד אחד. כמובן שכל אחד זכה לבוק!

שמחים ומרוצים שהפעם פחות התלכלכנו המשכנו חזרה. כשהגענו לאחת ממנהרות קני הסוף שוב עצרנו והצטלמנו! לאחר מספר פוזות המשכנו לרוץ עד לפארק. שם נחשו מה עשינו??? שוב הצטלמנו בכמה פוזות!

לסיכום היתה ריצה ממש כייפית עם אנשים טובים, חוויות, מזג אויר טוב, מרחק סביר של 11 ומשהו ק"מ ומלאאאאאאאאא תמונות!

שיהיה יום עצמאות שמח!

היום שוב ליוויתי מישהו בריצה! אמנם זה היה פחות מוגדר מראש ובעצם רק באתי לרוץ עם חברים אבל יצא שבסוף ליוויתי את רועי בחצי המרתון הראשון שלו!

רועי הוא בעלה של אודליה שגם היא בקייטנה. היא רצה מספר שנים ורועי התחיל לרוץ אחריה. היא כולה תזזית ואנרגיות והוא קצת יותר רגוע. שניהם חמודים מאד!!!

קבענו להפגש בהדר יוסף שם לא ביקרתי הרבה זמן. הגעתי ב7 בבוקר כפי שנקבע וראיתי מבנה ענקי בבנייה. בתחילה חשבתי שזה אצטדיון חדש אבל אז הזכירו לי שזאת זירה לרכיבה על אופניים שאיזה מיליונר יזם ותרם לה את כל הכסף.

מראש הבנתי שהקצב יהיה קל ואכן כך היה. מידי פעם שמנו לב שאנחנו חורגים אבל חזרנו לתלם. היינו קבוצה של 5. רצנו ודיברנו והיה ממש כייף. כשהגענו לנמל פנינו דרומה לכוון יפו.

כשהגענו ל11 ק"מ באזור הדולפינריום אודליה ושרית הודיעו שהן מגבירות קצב. בתחילה גם חשבתי להגביר אבל הברך השמאלית שלי אותתה שהיא לא בקטע כרגע. מאד הפתיע אותי הכאב בברך מכוון שעד היום הוא הופיע רק לאחר אימונים וריצות מהירות. עכשיו נראה שדווקא המרחק הוא הבעייה.

כמובן שהקשבתי לגוף ולא הגברתי. נשארנו רועי, ערן ואני. המשכנו לדבר או יותר נכון ערן ואני דיברנו ורועי שתק בעיקר. חשבתי בהתחלה שזה בגלל שקשה לו אבל מאוחר יותר הבנתי שהוא פשוט פחות דברן. כשהגענו לארומה ערן ביקש לעצור לשתות ולשירותים. אני קצת נלחצתי מכוון שבריצה אחרת עם ערן עצרנו בארומה לקצת יותר מידי זמן ולא חזרנו לקצב לאחר העצירה ההיא. כשעצרנו ביקשתי מערן שנעשה זאת זריז. שתיתי כוס מים קרים יצאתי לרועי ואז גם ערן הצטרף.

המשכנו בריצה ולאט לאט התחיל לכאוב טיפה יותר. זה היה כאב יותר מציק ולא כאב של להפסיק ריצה אבל עדיין העיתוי הדאיג אותי. אני לא בתוכנית ולמרות שאולי רץ נפחים נחמדים (לא משהו משוגע) הרגל כואבת. אולי זה רמז שהייתי צריך להחליף כבר נעליים ולרוץ בלעדית עם הנעליים החדשות ולזרוק את הישנות?  רועי למרות שהיה הרץ הפחות מנוסה בחבורה נראה חזק ורץ דיי בקלילות.

כשהגענו להדר יוסף חיכתה לנו אודליה בשמחה רבה! חגגנו את המרחק החדש של רועי!

לאחר מכן עשינו מתיחות ונסענו הבייתה בכל זאת ערב חג והייתי אמור לנסוע לערד עוד מעט!

חג שמח!

אתמול עשיתי משהו שהרבה זמן רציתי לעשות.

להשתתף בריצת ליל ירח מלא בזרזיר. ריצות אלו מאורגנות על ידי דורון שלמון הבעלים של חנות לציוד ריצה שנמצאת בבית זרזיר. דורון הוא נשמה ועוזר להרבה אנשים. הוא נותן שירות מעולה ומוכר מאד בקרב הרצים. הריצות הן ללא תשלום רשמי אבל יש קופת חוויה שכל אחד שם כמה שהוא רוצה. כמובן שאנשים גם נכנסים לחנות וקונים.

אני לא אשכח איזה זולה הוא פתח במרוץ הר לעמק עם מקררים של ארטיקים, פירות ומים והכל בחינם!

אז כפי שאמרתי הרבה זמן רציתי לנסוע ולא יצא מכל מיני סיבות. והפעם הבשילה הנסיעה. גם אלון וגם טלי רצו לנסוע. נסענו ברכב של אלון. כל הדרך קשקשנו והיה כייף. קבענו לרוץ 10 ק"מ למרות שהיה מסלול של 15 ק"מ בגלל שטלי מתאוששת מפציעה ולא רצתה לרוץ יותר מ10 ק"מ. מבחינתי זה ממש לא שינה כי כל המסלולים היו חדשים מבחינתי וכך גם לאלון. שמעתי רק דברים טובים על הריצות והציפיות שלי היו גבוהות.

לצערי הן לא ממש התממשו. הארגון היה באמת טוב כולל סדרנים בחנייה, עוגיות, ותה בחינם לפני ויוגורטים ופירות אחרי. נפגשנו גם עם הרבה חברים והיה נחמד מאד אבל…

איך שהתחלנו את הריצה טלי שהיא חברה טובה וליוויתי אותה כבר במספר ריצות ואני מכיר את ההרגלי ריצה שלה. שמה אוזניות שאיתן היא לא שמעה דבר. זה לא משהו חדש אבל כבר רצנו ביחד בעבר והיא כבר הורידה את האוזניות לפרקים או לפחות אוזניייה אחת. אני חייב להודות שיחסית הרבה זמן לא רצנו ביחד (בגלל הפציעה של טלי) ולכן הגיוני מאד שטלי שרגילה לרוץ עם אוזניות פשוט חזרה להרגל המוכר שלה. לי ולאלון זה טיפה צרם. זה קצת מוזר לרוץ עם מישהו שלא יכול לשמוע אותך.

ראיתי שטלי מאד נחושה ומרוכזת ויש מצב שהיא חששה מהריצה. יתכן מאד שחששה בגלל החשכה שאמורה הייתה להיות, או חששה מהמרחק שבעבר לא היה קשה אבל בגלל החזרה מהפציעה אולי קצת פחות קל כרגע, יתכן שחששה המתוואי של המסלול – מהאבנים, או שאולי גם חששה מהקצב כי ידעה שאני ואלון רצים יותר חזקים. אז  גםראינו שהפנס ראש של טלי לא חזק במיוחד ולכן כיוונתי את האלומה של הפנס שלי יותר לכוון שלפני טלי.  בקיצר אני ואלון מצאנו שאנחנו עסוקים בלדאוג לטלי במקום להנות מהריצה.

גם המסלול לא היה כייפי כמו שחשבתי. 5 הק"מ הראשונים היו במקביל לכביש גדול ומואר ולכן לא הייתה הרגשה של ריצה בשטח. רק במחצית הדרך נכנסנו יותר לעומק השטח ואז היה הרבה יותר כייף.

הדבר האחרון שקצת ביאס זה שלמרות שאמור היה להיות ירח גדול בשמים לא ראינו אותו! כנראה בגלל עננים מפני שבנסיעה בדרך הבייתה ראינו אותו!

לסיכום סה"כ הייתה חווייה טובה אבל לא מדהימה כמו שציפיתי. בפעם הבאה צריך לבוא עם חבורה גדולה ולעשות קטעים, לרוץ 15 ק"מ ולא לדאוג לאף אחד מלבדי.

ערב טוב

לאחר שהשעון גרמין 645 מוזיקה נמצא ברשותי קצת פחות משבועיים אני מעלה על הכתב התרשמות ראשונית שלי מהשעון.

חייב לציין כמה דברים:

1. רכשתי את השעון במלוא כספי ולא קיבלתי אותו לבדיקה משום גורם
2. אני רץ חובב. כרגע רץ כ3 פעמים בשבוע. כ50 ק"מ סה"כ שבועי.
3. שדרגתי את השעון מגרמין 220 שכבר לא מיוצר והיה הרבה יותר פשוט ולכן מבחינתי זאת קפיצה עצומה ודורשת עקומת למידה
4. כל הנאמר הוא דעתי האישית ולא עובדה מדעית.
5. לקח לי כשבוע לקבל אוזניות בלוטופ' לכן לקח קצת זמן עד שיכולתי להתעסק עם כל נושא המוזיקה.

טוב אז בואו נתחיל:

מראה:
השעון מאד יפה. הוא עדין למראה ואלגנטי- בהתחלה הייתה לי אפילו תחושה שהוא יותר מידי עדין.  לדעתי יכלו לעשות אותו בגרסא קצת יותר גדולה.
ה645 מאד קל.
התצוגה יפה, צבעונית וברורה עם הרבה אפשרויות לשינויים. הרבה אפשרויות למסכים שונים בזמן הריצה.

תפעול
התפעול דומה מאד לשעוני גרמין אחרים. כשאותם כפתורים משמשים להתחיל ריצה, סמן תחילה של לאפ (מקטע), לעצור, להמשיך, להעביר מסכים וכדומה. בזמן שמיעת המוזיקה בריצה קצת הסתבכתי בחזרה למסך נתוני הריצה אבל אני משער שאני רק צריך לקרוא יותר טוב איך זה נעשה ויהיה בסדר. בכל מקרה לאחר זמן מה השעון עובר לבד בחזרה למסך נתוני ריצה.

לפעמים יש הרגשה שהשעון קצת איטי או לא מגיב כראוי ללחיצות הכפתורים. מצאתי את עצמי לוחץ חזק יותר או פעם נוספת כדי לעבור מסכים.

בסה"כ התפעול נוח ויעיל ומאד מוכר למי שמכיר שעוני גרמין בעבר. גם מי שלא מכיר יתרגל דיי בקלות.

יכולות ונתונים
מבחינת יכולות וסוג נתונים שמוצגים מהשוואות שראיתי באינטנרט הוא מקביל לשעונים הטובים ביותר של גרמין כמו ה935. חייב לציין שאני לא מכיר את השעונים האחרים ולכן מסתמך בעיקר על מידע מהאינטנרט.  יש בשעון יכולת להצגת נתונים של פעילויות ספורט רבות. ריצה על הליכון, סקי, שחיה בבריכה, אופניים, כושר כללי ועוד… הרבה (לחלק מסוגי הפעילות צריך לסנכרן לחיישנים אחרים של גרמין). יש יכולת לחזור לתחילת המסלול עם זה באותה דרך או בדרך הקצרה ביותר.

מבחינת נתוני בריאות כלליים כגון ניתוח שעות שינה, דופק, מד צעדים, מספר קומות שעליתי. הוא דיי מדוייק.

אהבתי את נושא ההתרעה הקולית כל ק"מ שמשמיעה באוזניות את הקצב הממוצע לאותו ק"מ – כמובן שניתן לעדכן איזה נתונים לשמוע וכל כמה זמן.

השעון גם יכול לקבל התרעות, הודעות, ושיחות מהטלפון הנייד וגם לשלוט על נגן המוזיקה בטלפון הנייד. אצלי אישית כל זה מבוטל מכוון שברוב המקרים אני לא רץ עם טלפון. במידה וכן ארוץ לא ארצה לקבל הודעות שרק יפריעו לי להנאה וההתרכזות בריצה.

עכשיו נגיע לשני הדברים שהכי מעניינים אנשים שרוצים לרכוש את השעון: מוזיקה וסוללה.

מוזיקה

העברת שירים לשעון: העברת השירים לשעון עדיין לא עובדת אצלי בצורה חלקה. לפי ההדרכה של גרמין פשוט מכינים  רשימת  השמעת שירים (פלייליסט) ואותה יש להעביר לשעון. אפשר להכין באייטונס של אפל או בנגן של וינדוס וברגע שמחברים את השעון ומפעילים את גרמין אקספרס התוכנה מזהה את הפלייליסטים שבמחשב ועלייך לסמן איזה מהם אתה רוצה להעביר וללחוץ על כפתור והכל עובר. במציאות זה פחות חלק. מהפלייליסט שהכנתי באייטונס עברו 4 שירים מתוך 22.  עם הנגן של וינדוס ההצלחה הייתה יותר טובה.

הבעייה העיקרית היא שאין הדרכה על הכנת הרשימה בצורה המיטבית ביותר. למשל שמתי לב ששירים באייטונס נשמרים כmp4 ובחוברת ההדרכה של השעון כתוב שהשעון תומך ב mp3. בתחילה חשבתי שחלק מהבעיות נובעות אולי מבעיות בזכויות יוצרים ולכן התעקשתי להשתמש באייטונס. כשהבנתי שזאת לא הבעיה פשוט הורדתי גרסאות mp3  של השירים האהובים יצרתי רשימת השמעה בנגן של וינדוס והצלחתי להעביר 18 מתוך 22 השירים. לאחר מכן הצלחתי להעביר כשירים בודדים 3 מתוך 4 השירים הנותרים. הם לא מנגנים ברשימת ההשמעה אבל כשאני בוחר באפשרות של נגן את כל השירים שבשעון הם מנוגנים. אני צריך לבדוק אם אפשר פשוט להעביר את כל השירים כשירים בודדים לא ברשימת השמעה ואז לנגן את כל השירים שבשעון ולראות מה יקרה. אעדכן במהלך השבוע הקרוב.

חיבור לשרותי מוזיקה: כרגע בישראל (לפחות לפי הגרמין קונקט מובייל שלי) אין שירותי סטרימינג זמינים. בעולם יש את Deezer (שכן פעיל בארץ להאזנה דרך הרשת) ו  iheart radio שלא פעיל בארץ. לדעתי גרמין יהיו חייבים להתחבר בעתיד גם לSpotify שפעיל בארץ ואז יהיה הרבה יותר טוב.

איכות שמיעת השירים:
במשך השבוע שמעתי  שירים שנוגנו מהשעון לא בזמן ריצה בשני סוגי אוזניות:

1. אוזנייה בודדת דגם Mpow Single Wireless Earbud קיבלה ציון 4.5 לאחר 1281 ביקורות של גולשים באמזון

2. SoundPEATS Magnetic Wireless Earbuds שקיבלו ציון 4.5 לאחר 2907 ביקורות של גולשים באמזון

גם באוזנייה הבודדת וגם בזוג האוזניות השירים נשמעו טוב. כמובן שהכל תלוי גם באיכות השיר שהורדתם. היה שלב שבו הלכתי ברחוב באזור עם רוחות והיו קטעים שהקליטה נקטעה. גם ששמתי את היד מאחורי הגב הקליטה לפעמים נקטעה. זה היה בעיקר באוזנייה הבודדת.

אתמול רצתי כשעתיים וחצי  (24 ק"מ) עם עם האוזנייה הבודדת. כשהאוזנייה הייתה באוזן ימין (השעון בשמאל) הקליטה נקטעה דיי הרבה (להזכירכם היו אתמול בבוקר רוחות בנמל). כשהאוזנייה הייתה באוזן שמאל היו  קטעים בודדים שהקליטה נקטעה בייחוד באזורים עם רוחות וששמתי את היד מאחורי הגב. רוב הזמן הייתה קליטה טובה.

לאחר מכן רצתי ק"מ עם האוזניות בשתי האוזניים. הקליטה הייתה יותר טובה אבל גם איתן באזור של רוחות חזקות היו נתקים קצרים. הבנתי מחבר שרץ עם נגן ואוזניות בלוטופ שגם אצלו יש בעיות קליטה כשיש רוח.

סוללה 
אני חייב להסכים עם הביקורת שבשימוש יום יומי הסוללה מתרוקנת הרבה יותר מהר מהצפוי. אפילו שהשעון רק מנתר דופק, סופר צעדים וכדומה הסוללה מאבדת אחוזים יחסית מהר.

אתמול כאמור רצתי 24 ק"מ שבכל הזמן הזה הנגן מנגן מוזיקה והשעון מראה נתוני ריצה של קצב, מרחק, זמן, דופק. בסוף הפעילות נשארו 50% בסוללה כלומר לדעתי השעון יחזיק מעמד 5 שעות של ריצה עם מוזיקה (עכשיו שמתי לב שזה גם מה שמופיע באתר של גרמין). מבחינתי זה בסדר כי אני מתכנן לרוץ את המרתון הבא בפחות מ4 שעות אבל יהיו אחרים שבשבילם זה מעט מידי. חבר שיש ברשותו גרמין 935 אמר שמטעין אותו פעם בשבוע. מהבחינה הזאת ה645 רחוק מאד.

סיכום:
– אני אוהב את המראה של השעון למרות שיכלו לעשות גרסא קצת יותר גדולה. אוהב את המשקל הקל שלו,
– כשעון ריצה וניתור נתוני בריאות כלליים השעון מצויין ונותן הרבה מאד. אהבתי את נושא ההתרעה הקולית כל ק"מ שמשמיעה באוזניות את הקצב הממוצע לאותו ק"מ.
– נושא המוזיקה בנקודת פתיחה טובה ועם שיפורים יכול להיות טוב מאד. כרגע עדיין לא עובד חלק.
– הסוללה היא נקודת החולשה אבל זה תלוי בצרכים של הרץ. לי אישית אין בעיה להטעין את השעון לאחר כל ריצה.

המשך שבוע טוב!

אז בשישי  (ערב חג) שוב ליוויתי את שרון במשך 20 ק"מ אבל הפקתי את הלקחים!

ראשית הצטרפתי לחלק הראשון בריצה שלה (השבוע היא רצה 37 ק"מ), שנית אכלתי ערב לפני פסטה ולא סטייק, ישנתי כמו שצריך ובאתי מוכן לקצב טוב.

יצאתי בארבע וחצי בבוקר לכוון הנמל. בתחילת הדרך טפטף והייתי בלחץ שהולך לרדת גשם. גם ככה היה קר והיו רוחות. ככל השתקרבתי לנמל ראיתי את הירח הענקי בשמים ושמחתי. אני מת על ירח מלא וגם זה הראה שאין עננים ובלי עננים אין גשם! התייצבתי בחמש בבוקר! (איזה חבר אה?!)  בככר רידינג בנמל תל אביב חברתי לשרון, זיו ועוד שני חברים רצנו לכוון הפארק. בנמל היו רוחות אבל בפארק היה רגוע.  רצנו בקצב רגוע דיברנו והיה נחמד. חלק מהמטרות שלי בריצה הזאת מלבד ללוות את שרון היו:

לבדוק את יכולת הסוללה של השעון החדש שלי תוך כדי ריצה וניגון מוזיקה
לבדוק את האיכות של אוזניית (רק אחת) בלוטו'ף שקניתי
לבדוק את האיכות של אוזניות בלוטו'ף שקניתי
לבדוק את הפלייליסט שהכנתי

דיי מהר גיליתי שהאוזנייה הבודדת מתקשה לקלוט את המוזיקה מהשעון כשיש רוח חזקה ואם האוזנייה נמצאת באוזן ימין אז ממש אין קליטה. לכן שמתי אותה באוזן שמאל. לצערי אני אוהב לרוץ כאנשים רצים לשמאלי וכך לא ממש שמעתי את כל השיחות…

אחד החברים שרצו איתנו לפתע נעלם (הלך לשירותים) ואנו המשכנו לרוץ לאחר כמה ק"מ פתאום שרון אומרת חייבים לחזור לאסוף את … אז הסתובבנו אספנו אותו ואז חזרנו לרוץ שוב לכוון הדר יוסף / אסותא. מסתבר שהשבוע המאמן של שרון כעס עליה כי באחת הריצות השבוע עצרה לטענתו ליותר מידי זמן ולכן באה לריצה הזאת עם בקבוק מים ולא עצרה כמעט לשום דבר. כשהגענו להדר יוסף עצרנו רגע לשתות ואז המשכנו פתאום שרון שוב מסתובבת ואומרת צריך לחזור לאסוף את … שיגעה אותי זאתי..

הסתובבנו וחזרנו לכוון הנמל. ככל השתקרבנו לנמל  התגברו הרוחות. היה דיי קשה לרוץ. החלטנו לא להמשיך צפונה או דרומה לאורך החוף אלה לחזור שוב לפארק.  הגענו לנמל שם אספנו חבר נוסף ושוב חזרנו לפארק הפעם דרך אזור בבלי בואכה שבע תחנות. אני מאד אוהב את הצד הזה בפארק הוא הרבה יותר יפה מהצד השני וגם קצת יותר ארוך עד שבע תחנות. בשלב זה הק"מ הצטברו והתחלתי לחשוב האם לרוץ 17 עם שרון ואז לחזור לנמל ולסיים 20 סה"כ או לסיים 20 עם שרון ואז לחזור אפילו בהליכה לנמל. בגלל שהיו לריצה עוד מטרות הוחלט ללכת על האופציה הארוכה ביותר.  כשהגענו לשבע תחנות נפרדתי לשלום משרון ושות ופניתי לחזור לנמל.

אחת המטרות שלי בריצה הייתה כאמור לבדוק את הפלייליסט שלי אבל צערי בזה לא ממש הצלחתי בזמן הריצה כי לא הצלחתי להתרכז במוזיקה. החזרה לבד לאט אפשרה לי להתרכז במוזיקה ודיי אהבתי את השירים. בשל בעיות עם השעון יש כמה שירים שלא נכנסו לפלייליסט אבל העלתי אותם בנפרד. בריצה היה לי קשה לנווט אליהם אבל עכשיו הצלחתי והיה כייף לשמוע את השירים האלו. הגעתי לנמל בריצה / הליכה.

נגשתי לרכב שלי ואז לקחתי את האוזניות השניות שרציתי לבדוק חיברתי אותן לשעון ויצאתי לסיבוב ריצה קלה כדי להתרשם מהן. ראשית רציתי לדעת האם בעיות הקליטה הן רק בגלל האוזנייה הבודדת או בגלל השעון. שמתי לב שגם באוזניות יש בעיית קליטה ברוח. כדי לבדוק עוד יותר את הקליטה רצתי תוך כדי נפנופי ידיים לצדדים, מאחורי הגב, למעלה ולמטה. מהצד זה בטח נראה שהתחרפנתי או שאני במצב רוח ממש ממש טוב! כדי לא לאכזב חייכתי מאוזן לאוזן.

לאחר כק"מ חזרתי למקום בו אנו עורכים את הפריסה של הקייטנה והמתנתי לחברים נוספים וכמובן לשרון ושות…

לסיכום היה הרבה יותר כייף מפעם שעברה. כל המטרות הושגו ואפילו יצאתי יחסית מרוצה מהסוללה של השעון.

פוסט סיכום בדיקה יעלה פה בקרוב!

חג שמח!

היום רצתי 20 ק"מ כחלק מליווי של חברה מהקייטנה בשם שרון שמתאמנת למרתון וינה שיהיה ב22 לאפריל והייתה צריכה לרוץ 35 ק"מ. היא אמרה לי שמתכננת לרוץ בקצב 5:40 שזה קצב נוח עבורי כמו שרצתי בחצי מרתון תל אביב והיה לי דיי קל.  קבענו שנפגש במחצית הדרך שלה בברזייה שבחוף תל ברוך.

הגעתי לנמל בסביבות חמש וחצי שם נפגשתי עם בחור בשם אפי שגם רצה להצטרף לשרון ורצנו קל כחימום לכוון תל ברוך. בדיוק לאחר 2.5 ק"מ נתקלנו בשרון וחבורתה שכללה עוד 2 רצים. הסתובבנו חזרה דרומה. עברנו שוב בנמל והמשכנו דרך הדק לכוון הטיילת ויפו. היה נחמד, דיברנו וקשקשנו והקצב היה בסדר גמור.

לאחר כ10 ק"מ כשהגענו לאזור נמל יפו שמתי לב שהקצב כבר לא 5:35-5:40 אלה יותר באזור ה5:25-5:20. זה נראה הבדל קטן אבל זה לא. בעיקר בהבט הפסיכולוגי- אני מבחינתי באתי לריצה יחסית קלה בכייף ולא לריצה שצריך להתחיל להתאמץ בה. בנוסף לזה בגלל שמשום מה שכחתי שרצתי 5 ק"מ לכוון תל ברוך וחזרה אז פתאום היה נראה לי שאנחנו הולכים לרוץ כ24 ק"מ. שני הגורמים האלו הגברת הקצב והטעות שלי בחישוב המרחק גרמו לכך שנכנסתי לחוסר חשק לריצה. לא רציתי לגרום לי לנזק בריצה שבה מבחינתי "עשיתי טובה" לחברה ואין לי ממש צורך בה. הערתי על הקצב לאחד החברים ואז הסתבר לי ששרון שכחה להגיד לי שלאחר כ20 ק"מ הם מגבירים…

בשלב זה החלטתי לקחת צעד לאחור ולא להסחף אחר הקצב שלהם. אז רצתי קצת מאחוריהם עם רץ אחר שגם האט. בשלב מסויים הבנתי שטעיתי בחישוב אז מצב הרוח השתפר והחחלטתי להמשיך לרוץ עם החבורה. כשהגענו לאזור הדולפינריום עצרתי לשתות ושרון ומלוויה המשיכו. הם רצו לאורך הים במן מסלול שהוא חצי עיגול אז החלטתי לקצר ולרוץ ישר. כמה שהתאמצתי נראה היה שהם עדיין לפניי. לבסוף הדבקתי אותם ורצתי איתם עד הסיום. זה הוכיח לי שוב כמה הריצה היא הרבה בראש.

לסיכום  סך הכל הייתה ריצה טובה באווירה טובה וקצב טוב חוץ מהקטע הקטן של השביזות שנבע מחוסר מידע וטעות בחישוב.

שבוע טוב חברים!

היום באימון של קבוצת הריצה של העבודה עשינו אימון עליות קצר אבל עבה. יצאנו להחניון של הגולפיטק בפארק הירקון ורצנו כ 3 ק"מ חימום עד לעלייה נחמדה ליד האוניברסיטה. אני מכיר את העלייה מקורס המאמנים שבו גם רצנו אותה. זאת הייתה הריצה הראשונה הרצינית עם שעון הריצה החדש שלי שגם מודד דופק! לצערי לא הבאתי אותו לריצה לבדיקת סח"ח בקורס אבל אימון עליות זה גם טוב לבדוק את הדופק.

התחלנו בעלייה של 400 מטר בקצב מהיר ואז ירידה בקצב קל לאחריה עלייה של 200 מטר ואז ירידה בקצב קל כפול שתיים. היה לא קל בעיקר לקראת סוף העלייה. משם רצנו את העלייה בקצב קל והגענו לצד השני של האוניברסיטה היכן שהעלייה בשיפוע הרבה יותר גדול. תוך כדי הריצה סיפרתי למאמן שאני בקורס מאמני ריצות ומסתבר שגם הוא עשה את הקורס הזה. איך שהתקרבנו לתחילת העלייה הבאה שבאנו לתרגל חלפה על פנינו המאמנת מהקורס חווה גרו.  איזה צרוף מקרים!

התרגול הבא היה ירידה של העלייה בקצב קל ועלייה של במהירות כפול 2. הפעם העלייה הייתה יותר קצרה כ100 מטר אבל איזה שיפוע! לא היה קל. משם חזרנו בחזרה למקום תחילת האימון.

זה נחשב אימון קשה יחסית לקבוצת הריצה אבל שפורטים אותו עיקר האימון היה לרוץ לנקודת תחילת העליות הראשונות ומנקודת סיום העליות השניות… לדעתי זה אימון טיפה לא יעיל. מצד שני אולי לרמה של קבוצת הריצה שלנו זה מספיק.

המשך שבוע טוב!

מאז הפוסט האחרון עבר כמעט חודש! זה לא שישבתי בבית רגל על רגל אבל מכוון שאין לי ממש מטרה או תחרות באופק אני מסתפק בריצות קצרות וכייפיות של 8-12 ק"מ בקצב קל עם חברים אז אין דברים ממש מעניינים לכתוב עליהן.

היום הייתה ריצה שונה! ואיזה שוני! ריצה שרצתי בפעם הראשונה מאז שהתחלתי לרוץ בכלל ומאז השתחלתי להתאמן ברצינות. זאת ריצה קצרה אך עבה מאד ושמה "בדיקת סח"ח (סף חומצת חלב) " בגדול היא בודקת את מצב הכושר הנוכחי שלך ועל פי איזה קצבים אתה צריך להתאמן כדי להשיג יעד מסויים. הריצה היא של 5 ק"מ בהם אתה אמור לרוץ הכי מהר שאתה יכול! "אתה מתחיל הכי מהר שאתה יכול ולאט לאט מגביר" בדיוק כזה!

ערכנו את הריצה במסגרת קורס מאמני ריצות ארוכות שהתחלתי לפני כחודשיים. הריצה התבצעה באצטדיון אתלטיקה שבו מסלול הקפי של 400 כך שנאלצנו להקיף את המסלול 12 וחצי פעמים שזה גם סוג של עינוי קטן.

וידוי קטן – לא תכננתי לתת את הכול אלה לרוץ בקצב בינוני פלוס כדי שלא יהיה שקוף שאני לא מתאמץ, אלה שכנראה אני יותר תחרותי ממה שאני מודה ואיך שזינקנו נצמדתי לזוג רצים חזקים ממני ורצתי איתם. לא היה קל וכל הזמן חשבתי להוריד הילוך. "מה אתה צריך את השטויות האלה. הרי גם אתה מעולם לא עשית את הדבר הזה והגיוני שלא תעשה את זה למתאמנים שלך אז למה זה טוב" וכאלו מחשבות רצו כל הזמן. מצד שני אמרתי אם כבר אתה עושה את זה פעם אחת אז תעשה את זה כמו שצריך. לבסוף הלכתי על האופציה השנייה ואפילו הגברתי קצת לקראת הסוף.

הסיכום 5 ק"מ ב24:15 דקות קצב 4:49 ק"מ לדקה! לא רע בכלל בהתחשב שחשבתי לרוץ בקצב 5:20!

זה מאד מעודד לראות שלמרות שאני לא בתקופת אימונים אני סה"כ בכושר טוב.

בקשר לקורס המאמנים – אני מאד שמח שנרשמתי אליו. המדריכים ממש טובים ומקצועיים והחומר מעניין ואני לומד הרבה שזה העיקר. מצד שני הרכב התלמידים בעייתי מאד בעיניי. אין לקורס דרישות קבלה. כל מי שרוצה מתקבל. אמנם 90% מהם הצהירו בשעור הראשון שהמטרה שלהם היא רק ללמוד ולשפר את עצמם. בתכלס בסיום הקורס כולם כנראה יוסמכו ויוכלו אם ירצו לאמן אנשים ולדעתי זאת בעייה.
מה הבעיה?- יש חוסר ידע גדול אצל חלק מהאנשים, אצל חלק אחר יש חוסר הבנה בכלל של החומר ולפי השאלות שלהם אתה מבין שהם לא בכוון בכלל. רוב השעורים מורכבים מחלק עיוני וחלק מעשי של תרגילי ריצה. חצי מהאנשים (בעיקר הנשים) לא משתתפים בתרגילי הריצה! חלק מהם בגלל שהשתתפו בתחרויות יום לפני שזה בסדר אבל הרוב סתם מעצלות או מחוסר יכולת! אמנם לא כל מאמן חייב להיות רץ מצטיין אבל לדעתי לרוץ כמה ק"מ הוא צריך להיות מסוגל.

זהו פרקתי. שיהיה המשך שבוע טוב!

היום השתתפתי בחצי מרתון תל אביב 21.1 ק"מ. זאת הייתה הפעם החמישית והכי כייפית ומספקת שהייתה לי.

השנה לא באתי כדי לשבור שיא אלה כדי לעזור לחברים לרדת מהשעתיים. אמנם זהות החברים השתנתה במהלך החודשים האחרונים אבל לבסוף זינקנו שלושה. דימה חבר מקבוצת הריצה של העבודה שהוא טיפוס מאד ספורטיבי ועושה סנפלינג, סנובורד ועוד אבל חדש יחסית בעולם הריצה, גיל חברי הותיק שבזכותו החלטתי בעבר לרוץ מרתון. גיל כבר רץ דיי הרבה זמן אבל לא נשאב כמוני לעולם הריצה. הוא רץ מרתון אחד ומספר חצאים אבל מעולם לא ירד מהשעתיים ועבדכם הנאמן שלקח על עצמו את תפקיד מכתיב הקצב כדי לוודא שנעמוד במשימה. כדי לרדת מהשעתיים היינו צריכים לרוץ בקצב ממוצע של 5:39 דקות לק"מ.

הייתי צריך לגשר בין גיל שהגיע לריצה לאחר מחלה ורק שלשום סיים לקחת אנטיביוטיקה. הוא גם עבד עד מאוחר ביום חמישי כך שהמוטיבציה שלו לא הייתה בשיאה, ובין דימה הנמרץ מלא האנרגיה והמוטיבציה. נפגשנו באזור הכינוס שלפני המרוץ. התארגנו, לא הספקנו לעשות חימום ונכנסנו לשרוול הזינוק.  הצטלמנו עם שער הזינוק מאחורינו ולהפתעתי לא היה גוש ענק של אנשים שעמד והתקדם לאיטו כמו בעבר. התנועה זרמה ופשוט התחלנו לרוץ.  מזג האוויר היה מעולה! טיפה קריר ומעונן קלאסי לריצה!

ידעתי שחייבים להתחיל  רגוע ולא לפתוח במלוא המרץ כי על כל הגזמה בהתחלת הריצה משלמים בסוף הריצה. ק"מ ראשון עמדנו יפה בקצב. בק"מ הבאים למרות המאמצים לא להסחף רצנו קצת מהר יותר מהקצב הרצוי ואז האטנו קצת כדי לאזן. זה גרם לכך שרצנו ריצה לא חסכונית. ריצה כזאת "משגעת" את הגוף וגורמת לבזבוז אנרגיה. דימה ניסה (אני בטוח שלא בכוונה) למשוך קדימה וגיל משך לאחור כי ידע שהוא צריך לשמור אנרגיה ואני הייתי באמצע בין שניהם. בסביבות הק"מ השביעי גיל אמר שמרגיש שחסרה לו אנרגיה אז אמרתי לו שזה בדיוק הזמן לקחת סוכריות אנרגיה וכך היה. מאותו רגע לקחתי על עצמי משימה להביא את גיל לקו הסיום. החלטתי להציב מטרות קטנות תוך כדי. דבר ראשון בוא נגיע לק"מ העשירי.

מהק"מ השביעי עד העשירי הצלחנו לשמור על הקצב הרצוי. מבחינתי הריצה הייתה חגיגה. הרגשתי חזק. פגשתי מלא אנשים שאני מכיר ודיברנו קצת תוך כדי הריצה. מצב הרוח שלי היה מעולה! בניגוד לריצות קודמות שלי שבהן באתי לשבור שיאים ורצתי על קצה גבול היכולת.  מה שאומר שקצת סבלתי בהן. אני קורא להן ריצות פולניות :).  בסביבות הק"מ התשיעי באזור רוטשילד החלטתי שאני לא אוכל לתזז בין שני החברים עוד הרבה זמן וכדאי שאשאר אם מי שיותר זקוק לי. דימה נראה חזק ונמרץ וגם באימונים רץ יפה מאד 21 ק"מ. אז סימנתי לו שירגיש חופשי לרוץ קדימה ומאותו רגע נצמדתי לגיל. קיויתי שחוסר הנסיון לא יגרום לכך שיהיה לדימה קשה בסוף.

בק"מ האחד עשר הגענו לירידה הארוכה של אלנבי בה הרשנו לגוף קצת לשחרר לפני שפנינו לרחוב הירקון שהוא במגמת עלייה. היעד הבא היה להגיע לסוף רחוב הירקון. ידעתי שברגע שנגיע בסיום רחוב הירקון ונפנה לדיזנגוף חוץ מעלייה אחת על הגשר ברוקח אין יותר עליות ואז יהיה הרבה יותר קל. אמרתי את זה לגיל כדי לעודד אותו ובתשובה הוא אמר לי שהוא מאד שמח בשבילי אבל לרגליים שלו זה לא עוזר. כזה הוא גיל ציני. כשהגענו לדיזנגוף אמרתי  לגיל שיקח עוד סוכריות אנרגיה ולקחתי גם בעצמי. למרות הכל גם הגוף שלי התחיל להתאמץ. נקודת הציון הבאה בדרך הייתה אבן גבירול בק"מ ה17 שם יש הרבה יותר אנשים ברחוב וכבר מתחילים להריח את הסוף. בדרך לשם זיהיתי צלם והחלטתי לקפוץ באוויר כדי שיצלם אותי. כשנחתתי אמרתי לגיל שעוד קפיצה כזאת הוא יצטרך לסחוב אותי. זה לא ממש עודד אותו. שניה לפני שהגענו לאבן גבירול פתאום הרגשתי סוג של חולשה וחוסר אנרגיה (הייתי חייב איזה רגע של פולניות). למזלי בדיוק הייתה שם תחנת חלוקת מים אז שפכתי לעצמי מים על הראש מה שאושש אותי.

הגענו לאבן גבירול! מה שנשאר עכשיו זה לרוץ עד רוקח וזהו! עוד 4 ק"מ! אמרתי לגיל שידמיין שאנחנו בפארק אריאל שרון ויוצאים בדרך חזרה הבייתה. קיויתי שאולי דמיון מודרך יעזור. גיל כבר היה דיי גמור וכל הזמן אמר לי לרוץ קדימה. ידעתי שאם ארוץ קדימה זה יתן לו תרוץ ללכת ומכוון שזה לא יתן לי שום דבר  והיתה לי מטרה כמובן שנשארתי לצידו. פתאום גיל אומר יאאללה נשבר לי מהריצה הזאת בוא נרוץ. בהתחלה חשבתי לזרום איתו אבל פחדתי שזה יחזיק מעמד 500 מטר ואז שנינו נהיה גמורים אז הרגעתי אותו. אמרתי לו אנחנו בקצב 5:38 כמו שצריך. נוח לך? אז ככה נמשיך עד הסוף אם אתה רוצה אפשר להאט קצת. ראיתי שבקצב הכללי של כל הריצה היינו בממוצע של 5:35 אז ידעתי שיש לנו כמה שניות לשחק איתן.

נקודת הציון הבאה שסימנתי הייתה הפנייה לרחוב רוקח. אם באבן גבירול מתחילים להריח את הסוף פה כבר ממש מריחים. (בעיקר את הזיעה). הגענו לפנייה אמרתי לגיל יאללה יש רק עוד 2 ק"מ ויש לנו כ18 דקות לרוץ אותן. גם בהליכה נרד מהשעתיים. לא יודע אם בגלל זה או סתם בגלל שבאמת נמאס לו מהריצה הזאת סיימנו את הק"מ ה19 בקצב 5:26! כמובן שהק"מ הבא כבר היה איטי הרבה יותר. אין מה לעשות ככה זה בריצות ארוכות על כל שנייה שגונבים משלמים בשלב מסויים. שני הק"מ האחרונים היו קשים. גיל היה כבר חסר אנרגיה ועבד על כוח האינרציה בעיקר. כאב לו מאד הגוף מהמתניים למטה. קצת לפני העלייה על הגשר של רוקח שמענו מאחורינו קבוצה של רצים אומרת שבדרך כלל בשלב הזה ממש חם ורואים אמבולנסים וחובשים שמטפלים באנשים. איך שהם גמרו לאמר את זה ראינו בכל צד של הכביש אנשים שוכבים וחובשים מטפלים בהם. גיל אמר להם שהם ניחסו… העליה על הגשר היא קצת התעללות מפני שהיא באה ממש בסוף אבל מה שלא הורג מחשל…

ההתעללות הבאה למי שלא מכיר את המסלול היא שכ400 מטר לפני שער הסיום יש גשר של איילון שעובר מעל רוקח. מרחוק זה נראה כמו שער ואותי זה כמעט שבר מנטלית בחצי מרתון הראשון שלי. למזלי אני מכיר את המסלול אז הכנתי את גיל שהשער נמצא קצת אחרי הגשר אבל לא רואים אותו כי הכביש קצת מתעקל שמאלה. גיל החכם שכבר היה דיי גמור רץ ימינה כדי שיוכל לראות את השער 🙂 עברנו גם את הגשר והתקדמנו לעבר שער הסיום. ניסיתי לזרז את גיל שאני חייב לשרותים אבל נראה לי שבשלב זה שום דבר לא היה מזרז אותו. חצינו את קו הסיום ב1:59:06! עשינו זאת! שמחתי מאד שעמדנו ביעד. קיויתי שגיל בסדר ולכן מיד שאלתי אותו האם רוצה איזה טיפול מאנשי מד"א שעמדו מוכנים ליד השער. הוא אמר שלא אז המשכנו ללכת לקבל מים, בננה ומדליה.  התקשרתי לדימה כדי לברר מה שלומו ואיך היה לו והוא סיפר שסיים ב 1:55! מאד שמחתי שהוא סיים בקצב ממש טוב ולא התעייף או נשבר בסוף בגלל שלחץ קדימה.

חייב לציין שאני עדיין דיי בשוק שהיה לי כזה קל לרדת מהשעתיים. תוצאה שפעם היתה בגדר חלום עבורי. שמח מאד ששני החברים סיימו בתוצאות יפות. מעכל איזו אחריות זאת להיות פייסר.

שיהיה אחלה סופ"ש!

היום רצתי ריצה חזקה! נראה לי שכל העצבים והלחץ על זה שלא רצתי כל השבוע התפרצו היום.

התכנון היה לרוץ 15-16 ק"מ בקצב המתוכנן לחצי מרתון תל אביב בשבוע הבא- 5:38 דקות לק"מ זה אמור להספיק כדי שאני ואיציק שאמור לרוץ איתי נרד מהשעתיים.

מכוון שלא רצתי מיום ראשון (מעצלות שלי) הייתי כבר עצבני ולחוץ שאולי פגעתי בכושר שלי. אפילו את הריצה שתכננתי לרוץ היום בבוקר נאלצתי לדחות לאחר הצהריים מכוון שאתמול הלכתי לישון מאוחר ובבוקר היו לנו מלא סידורים. השותף הקבוע שלי לריצות שישי אחר הצהריים גיל – חולה ולכן בדקתי אם איציק שגר יחסית קרוב אלי רוצה להצטרף אליי ואז גיליתי שהוא פצוע. אני מקווה שיהיה לי עם מי לרוץ בשבוע הבא (מלבד 30,000 האנשים שמשתתפים במרוץ).

בקיצר יצאתי לרוץ בשעה 15:30 חמוש בבגדים קצרים כי 19 מעלות בחוץ! סוכריות אנרגיה, משקפי שמש ונגן עם פלייליסט חדש שהרכבתי לאחרונה. המסלול הרגיל- אפעל- צומת אלוף שדה- פארק לאומי- פארק אריאל שרון וחזרה. את הק"מ הראשון החשבתי כחימום ולכן רצתי רגוע אבל כבר בו הרגשתי שהרגליים דוחפות קדימה. סיימתי אותו בקצב 5:44 לא ממש רגוע אם התכנון לקצב הכללי הוא רק 6 שניות מהיר יותר. מאותו רגע התמכרתי למחשבות ולמוזיקה. חשבתי על סבתא שלי בת ה99 שכנראה כבר קרובה לסוף כי בשבועיים האחרונים לא רוצה לאכול וכבר לא מזהה אף אחד, חשבתי על הבר מצווה הקרובה של הבן שלי שמאתגרת אותנו היכן שלא חשבנו שתהיה בעיה כגון מציאת צלם מגנטים.

הרגשתי שקצת קשה לי אבל חשבתי שזה בגלל שהגוף עוד לא התעורר לגמרי הסתכלתי בשעון כבדרך אגב לפתע קלטתי שאני בקצב 4:32 דקות לק"מ!!! דקה מהר יותר ממה שאני אמור לרוץ. בטח שקשה לי. זה קצב מאד מהיר מבחינתי. מיד הרגעתי את הקצב למרות שבפנים עמוק שמחתי מאד שיש לי את היכולת לרוץ בקצב הזה (חייב להודות שזה גם היה בירידה). הגעתי לפארק הלאומי שכרגיל בימי שישי בצהריים היה עמוס במבקרים, שחקני כדורגל ומתאמנים מכל הסוגים. יחסית לא היו הרבה שעשו על האש. הקצב המשיך להיות גבוה יותר ממה שתכננתי אבל הרגשתי טוב אז זרמתי עם זה. יצאתי מהפארק עברתי ליד מגרשי הקטרגל ואצטדיון וינטר חציתי את דרך לוד ונכנסתי לפארק אריאל שרון.

התחלתי להרגיש את החום וקוויתי שבפארק תהיה טיפה רוח. כרגיל היו בפארק מלא אופנועים, אנשים שטיילו עם הכלבים שלהם ורוכבי אופניים. להפתעתי הייתי הרץ היחיד. האופנועים עשו תחרויות וזה קצת הפחיד אותי. גם חלק מהכלבים. היה כלב שרדף אחרי קטנוע שהתרחק מאיתנו ואז חזר והתחיל לפנות לכווני. צעקתי לבעלים שלו שאם הוא מתקרב אליי אני בועט לו בראש אז הוא קרא לכלב. במשך גם ראיתי עוד מישהו עם כלב זאב. וקלטתי שהבעלים נותן פקודה לכלב לא לזוז. אני חושב שזה היה אחד הקטעים שבו רצתי הכי לאט אבל הלב שלי דפק הכי מהר! למזלי הכלב היה ממושמע.

ניסיתי להמשיך להתרכז במוזיקה ולהנות ממזג האוויר והנוף. החום התחיל להשפיע ולכן עצרתי בברזיה לאחר 7 ק"מ לקחתי גם סוכריות אנרגיה באותו הזמן ואז קלטתי שאני כבר ממש לא מתורגל בלקיחה מהירה שלהן כמו שהייתי עושה בעבר. בתחרויות הייתי מתחיל ללעוס את הסוכריות (4 סוכריות זאת מנת אנרגיה אחת והן בגודל של סוכריות גומי) כ500 מטר לפני תחנת המים ואז מגיע שותה קצת מים שעזרו להחליק את הסוכריות בגרון וממשיך כך שההתעכבות היתה מינימלית. בואו רק נגיד שהפעם זה לקח לי קצת יותר זמן. מקווה שבמרוץ שבוע הבא אזכור את הנוהל…

המשכתי לרוץ ולפתע ראיתי 4 ג'יפים עומדים בצד ומוזיקה בוקעת מהם. זה היה מאד משונה. למרות שהנוף נחמד יש מקומות יותר נחמדים לעמוד בהם עם גיפ. בעלי הגיפים חלקם עם ילדים ישבו ושתו קולה ודיברו. קצת משונה אמרתי לעצמי והמשכתי. בשלב זה עברתי 8 ק"מ וחשבתי אולי לעשות פרסה ולרוץ את הדרך שבא באתי וכך לעשות 16 ק"מ.  מכוון שבפעמים קודמות שעשינו זאת היה קשה לנו מנטלית החלטתי להמשיך את הסיבוב מפני שבכל מקרה המרחק יהיה זהה. הרגליים המשיכו לדחוף חזק- הרגשתי שסוכריות האנרגיה מתחילות להשפיע. הייתי בקצבים שבין 5:10- ל5:17 להזכירכם התכנון היה 5:38 (הרבה יותר לאט). מצד אחד זה נחמד שיש את היכולת אבל מצד שני זה ממש לא בסדר! אחד הדברים החשובים בריצות ארוכות הוא לשמור על קצב אחיד. זה עוזר ל"חסוך אנרגיה" מפני שאם רצים בקצבים משתנים זה משגע את הגוף. בתור אחד שבעתיד יהיה מאמן ריצה זאת דוגמא רעה מאד לאיך צריך לנהל ריצה.

ב11 ק"מ עצרתי שוב לשתות ולסוכריות הפעם ההפסקה הייתה קצרה יותר. יאללה עוד 4 ק"מ וסיימנו! יצאתי מפארק אריאל שרון לכוון הפארק הלאומי. זאת נקודה קריטית משום שתמיד בשלב זה בריצות שלי עם גיל הגיעה האטה. אני לא יודע להסביר את זה אולי ריצה באזור יותר צפוף מבחינת רכבים ואנשים. מה שהיה מעניין ששמתי לב שלמרות שהפלייליסט שלי מורכב משירים קצביים ושירים שקטים אין כמעט השפעה לקצב של השיר על קצב הריצה שלי. יש יותר השפעה כמה אני אוהב את השיר ושמתי לב שבשירים שאני אוהב יותר למרות שחלקם שקטים רצתי מהר יותר. אחד השירים שאני אוהב זה בוקר פרדס חנה. זהו שיר יפיפה על יום בחיי המשפחה שלו. השבוע שמעתי שהוא ואשתו נפרדים. חשבתי על זה שאם הייתי כותב לאשתי שירים כאלו היא בחיים לא היתה נפרדת ממני אבל יתכן שאני טועה…

נכנסתי לפארק הלאומי לאחר כ13 ק"מ. הרגשתי שהראש שלי רותח וניגשתי לברזייה שבא פשוט שמתי את הראש מתחת לזרם מים שהיו קרים ונפלאים! זה נתן לי בוסט של אנרגיה. שהחזיק כק"מ וחצי עד הגשר של אלוף שדה 🙂 הגשר שבמגמת עליה והשילוב של אגזוזי הרכבים תמיד מקשה עליי וראיתי שהקצב יורד לכוון 5:38. אז ראיתי חבר שלנו שבעבר גר באפעל וכנראה בא לבקר את הוריו ברכב על הגשר. נפנפתי לו לשלום והוא זיהה אותי ושמח. לא דיברנו אבל זה הספיק לתת לי את האנרגיה לעוד 500 מטר האחרונים שהייתי צריך.  שכחתי לציין שבמהלך הדרך החלטתי לסיים לאחר 15 ק"מ כדי לללכת עוד ק"מ ולשחרר מעט את הרגליים. סיימתי את הריצה בדיוק ק"מ מביתי בתוך השכונה שלי. איך שסיימתי ראיתי חברה יקרה שלי מתקדמת בריצה מולי. מאד שמחנו לראות אחד את השנייה. דיברנו קצת והיא המשיכה בריצה. אני שמתי את הנגן והמשכתי שמח וטוב לך מהריצה וכל המפגשים בדרך.

לסיכום הייתה ריצה חזקה בקצב ממוצע של 5:18 דקות לק"מ (20 שניות לק"מ מהר מהמתוכנן). יצאתי מעודד.

עכשיו להתקלח ולאחר מכן לערוך מעט את הפלייליסט.

שבת שלום!

סוף סוף הצלחתי להגיע לריצת שטח של אהרון אסולין המקסים! אני עוקב אחריו בפייסבוק כבר הרבה זמן וכל פעם נדהם ומקנא בתמונות שהוא מעלה ממקומות שונים ברחבי הארץ.

אז ביום שישי התמזל מזלי ולא היו לי קניות, סידורים, פגישות עם המורות או פעילות אחרת בבית הספר.

אפילו הצלחתי לארגן טרמפ עם רונית המקסימה כך שיכולתי להשאיר את הרכב לאשתי. היא אספה אותי בחמש ועשרה מביתי ולאחר נסיעה נחמדה של כשעה ורבע הגענו לנקודת ההתחלה בבאר מרווה הקרובה לקיבוץ עלומים.

בשש וחצי בבוקר היה קצת קריר ואפילו הפרחים נראו קצת מצוקמקים אבל עדיין יכולנו לראות את כמות הכלניות. ממש מחזה יפה! שמנו את כל השתייה והצ'ופרים שהבאנו עבור נקודת הרענון בחצי הדרך ברכב הליווי (המסלול היה 21 ק"מ) ויצאנו לדרך. התחלנו לרוץ בשביל צר שהוביל אותנו לכוון בארי. בדרך ראינו שקדיות, הרבה  שדות ירוקים אבל כמעט ולא היו כלניות. התחלתי לחשוב האם לבקש את הכסף בחזרה? (זאת ריצה חינמית) הריצה בשטח היתה נחמדה אבל הבטיחו מרבדים אדומים…

הגענו לבארי לאזור חנות האופניים למדווש ממנה יצאה אתמול תחרות אופניים. עשרות אם לא יותר רכבים עם רוכבי אופנים לידם בשלבי התארגנות שונים היו שם. חלקם הסתכלו עלינו בהפתעה, חלקם בהערצה, חלקם בזלזול (יש קצת יריבות בין שני סוגי הספורט) היו שם כמה חברה צעירים שאמרו לנו עוד 100 מ' לקו הסיום אז אמרנו להם יותר כמו 20 ק"מ והם ממש התרשמו והתפעלו!

באזור בארי התחלנו לראות קצת יותר כלניות אבל לא מה שציפיתי. מה שכן השטח התחיל להיות יותר מאתגר. חצינו הרבה ערוצי נחלים והיינו צריכים לרדת מצד אחד ולעלות מהצד השני וחוזר חלילה- השרירים התחילו לעבוד קצת. מזג האוויר התחיל טיפה להתחמם אבל היה יום מקסים ומצויין לריצה! לאחר כ10 ק"מ הגענו לנקודת ההתרעננות ובה התווספו רצים נוספים. שתינו קצת, אכלנו טיפה – החזרנו אנרגיה ונוזלים והמשכנו לרוץ.

החברה היו מקסימים היה כייף לדבר איתם וגם צילמו כל הזמן. מנקודת המפגש בעצם התחלנו לחזור לכוון נקודת ההתחלה אבל בדרך שונה מזו שבאנו בא. הפעם רצנו דרך אזור שוקדה וליד הנחלים בוהו (לא יודע מאיפה השם הזה) ושובה. הרגליים המשיכו לעבוד וגם התחלנו להתקל יותר ויותר ברוכבי אופניים. היה מעניין לראות שלא רק בפארק הירקון יש קצת תחרות על השייכות של השביל (לרוכבים או לרצים) אבל בניגוד לתל אביב שם ברוב המקרים הרוכבים לא נחמדים וכעסנים בשטח הם היו נחמדים ברובם. אולי כי היו רוכבי שטח ולא כביש וכנראה גם לא היו מאזור המרכז.

עד עכשיו ראינו פה ושם מקבצים של כלניות בעיקר באזור החנייה ובתחילת המסלול. באזור בארי היו עוד כמה מקבצים קטנים וכבר התחלתי לחשוב שזה מה יש ולהתנחם לפחות בזה שהריצה ממש כייפית. פתאום כ 3 ק"מ לסיום התגלו מרבדים ענקייים של כלניות! מ ד ה י ם! ישר כולנו שלפנו מצלמות והתחלנו לצלם כמו תיירים יפנים שמגיעים לאטרקציה תיירותית כלשהיא. המשכנו לרוץ ושוב נתגלה מרבד אדום – ושוב הוצאנו מצלמות. בשלב זה התחלנו להבין שהמרבדים דיי דומים ואין טעם לצלם את כולם. באחת העצירות צילום זיהינו גם נרקיסים ושוב רצנו לצלם כאחוזי תזזית :).

הגענו לנקודת ההתחלה בבאר מרווה. כשעתיים וחצי לאחר שהתחלנו. טיפה עייפים אך מרוצים מאד. פרסנו מחצלת ליד הכלניות (לא עליהן) אנשים הוציאו מיני מאכל בריאים וטעימים. הסיום המושלם לריצה כייפית! מיותר לציין  (אבל אציין בכל זאת) שכאשר הגענו לא הייתה במקום נפש חיה מלבדנו ועכשיו אנשים נלחמו על מקום חנייה. מאד הפתיע אותי שהורים עם ילדים קטנים יצאו איתם לטייל למרות שיש בית ספר. נקווה שהם ישמרו על הפרחים ולא ירמסו אותם.

חזרתי לביתי שמח טוב לב. מלא אנרגיות להמשך הסופ"ש שהתברר כמאד מעניין (שהינו בבית אלפא והתעוררנו ב4:40 לשמע אזעקה ובום חלש).

תודה רבה לאהרון ולרונית! שבוע טוב לכולכם!

היום רצתי עם חברי גיל או יותר נכון היום נקמתי בגיל…

מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי יזכור שלפני כשבועיים רצתי עם גיל שהיה מלא אנרגיה וסחב אותי אחריו בקצב מהיר. אז היום התהפכו היוצרות!

אמנם בתחילה לא רציתי לצאת מהמיטה החמימה ואם לא הייתי קובע עם גיל כנראה הייתי נשאר בפוך החם. אבל מהרגע שיצאתי מהמיטה הרגשתי נמרץ ומלא אנרגיה. כנראה בזכות העובדה שלשם שינוי ישנתי כמעט כל הלילה וגם אכלתי פסטה לארוחת ערב.

נפגשנו בשש בבוקר ויצאנו מהשכונה שלנו לכוון צומת אלוף שדה וממנה לפארק הלאומי ברמת גן. היה קרררר אבל בגלל הקצב המהיר הגוף היה חם.  הפארק היה יפה כרגיל. אווזים עפו באוויר, ברבורים שטו באגם. לגיל היה קצת קשה אבל הוא לא נשבר. רק ביקש לשתות לאחר 4 ק"מ בטענה שהקור מייבש אותו. משתמש בטריקים שלי איתי…

המשכנו חזרה לכוון השכונה. ידעתי שיש עלייה קטנה בהמשך אז הגברתי את הקצב. הגענו לקצב 5:08 אבל לא אמרתי כלום לגיל שלא ילחץ. בעלייה האטנו קצת אבל לאחריה נכנסנו לשכונה שלנו וזה נתן לנו בוסט של אנרגיה הרי אי אפשר להראות עייפים בפני השכנים… לשמחתנו גם סוף הריצה הוא בירידה אז בכלל נראנו טוב. נפרדתי מגיל והמשכתי כעוד ק"מ כדי להשלים ל9 ק"מ.

סה"כ רצתי 9 ק"מ בקצב 5:12!

בסיום הריצה עלו ממני אדים וזה נראה כאילו אני עולה באש. מה שהיה רק קצת רחוק מן האמת.

מקווה שאצליח להגיע בסופ"ש למרחק 20 ק"מ שכבר זמן מה אני רוצה לרוץ וכל פעם מסיבה אחרת אני לא מצליח.

איך שסיימתי את הריצה התחיל לרדת גשם.  צריך גם מזל לפעמים 🙂

יום טוב!

אני אוהב שני סוגי ריצות.  הסוג השני אלו ריצות שהכל הולך בהם ממש טוב ובסוף אתה בהיי מטורף! הסוג הראשון אלו הריצות הקשות שצריך להלחם כדי לסיים אותן. אלו הריצות שמהן לומדים הכי הרבה!

היום הייתה לי ריצה קשה!

בדיעבד מה חשבתי לעצמי? שאחרי שרצתי מתחילת השבוע רק ריצה אחת יחסית איטית של 10 ק"מ אוכל לרוץ 20 ק"מ בקצב מהיר ובקלות??? שאחרי שארוחת הערב שלי כללה דלי ענק של פופקורן וישנתי 5 שעות – הגוף יהיה מלא באנרגיה???

אז מעשה שהיה כך היה. החלטתי שהיום אני רוצה לרוץ 20 ק"מ בקצב 5:30. יצאתי מביתי בשעה 5:40. שמתי לב שליד הרכב שלי יש ענף דיי גדול שנפל מעץ. היה נדמה לי שאני רואה שריטה חדשה על הרכב אבל השעה היתה מוקדמת וחשוך אז החלטתי לבדוק זאת יותר מאוחר. התייצבתי בנמל בשעה 6:00 אחרי ששתיתי חצי בקבוק מים ולא אכלתי דבר. קיויתי שאולי עוד מישהו מהקייטנה יתייצב גם אבל כמובן שאף אחד לא הגיע… טוב אז יצאתי לדרך. רצתי לכוון הפארק. 100 מ' לאחר ההתחלה היו מלא אבנים גדולות על השביל! המראה החזיר אותי 28 שנים אחורה לשירות הצבאי- זה נראה כאילו שזרקו אבנים על הרצים . לפני רצה קבוצה מעורבת וגם בה מייד כל הגברים התחילו פתאום לדבר בערבית 🙂

בק"מ הראשון עמדתי במשימה וסיימתי בקצב 5:25 ואז התחלתי לחשוב על כל מיני דברים ומק"מ לק"מ הקצב התגבר והגיע עד ל5:16 בלי ששמתי לב. אולי לא הסתכלתי בשעון אבל מבחינה גופנית הרגשתי שהיה לי דיי קשה. עכשיו לאחר שאני מסתכל באפליקציה אני רואה שהגעתי בשלב מסויים לקצב של 3:29!!! פלא שלא קיבלתי התקף לב!

חוץ מההתחלה השבילים בפארק היו יחסית פנויים אבל אז נכנסתי לאזור של יער בראשית והשבילים היו מלאים ענפים שנפלו בסערה והריצה הרגישה כמו מרוץ מכשולים. היתרון היה שהקצב ירד חזרה ל5:24. החסרון שהשרירים התחילו לעשות קולות של כל השבוע נחנו והתרגלנו לטוב מה אתה משתולל עכשיו??? החלטתי לקחת כדור מלח. עצרתי בברזייה, כדור מלח והמשכתי. מאותו רגע התחילה להטריד אותי המחשבה על הרכב והאם באמת הוא נשרט או שלא קרה לו כלום. כנראה שזה מה שדחף אותי לקצבים ממוצעים של 5:12 (גם פה שמתי לב שבאחד הקטעים הגעתי לקצב 4:27) הגוף אותת שקשה לו אז עצרתי בק"מ 8 ולקחתי סוכריות אנרגיה. הקטע המטורף היה שהראש אמר כל הזמן להאט אבל הגוף עשה מה שבא לו. תמיד אומרים שהכל בראש אבל פעם חבר אמר לי לנתק את הראש ואולי הייתי צריך להקשיב לעצה שלו הפעם.

הגעתי חזרה לנמל מתנשף. שתיתי מים, לקחתי עוד  סוכריות אנרגיה. חבריי הקייטנה התלבטו האם לרוץ לפארק או לנמל- אמרתי להם שכרגע חזרתי מהפארק אז החליטו לרוץ דרומה לכוון הדולפינריום. התחלתי בריצה עם החברים בקצב 5:35. לפתע לאחר 700 מטר פתאום הרגשתי שאני עומד להקיא וגם מן חוסר אנרגיה כללית בכל הגוף. החלטתי להפסיק לרוץ ולחזור לרכב. אמרתי לחבריי שאמתין להם כשיסיימו. הלכתי חזרה לכוון החנייה ברידינג והתחלתי לחשוב מה זאת העייפות הזאת? מה קרה לי? אבל אחרי שהנשימה חזרה קצת המחשבות התחלפו למה אעשה עכשיו שעה ברכב? ואני לא יכול להבריז אחרי שאמרתי לכולם שאחכה להם… אז עלה הרעיון ללכת לבחון את הרכב באור יום. בשלב מסויים אמרתי לעצמי יא פולני בכיין רצת מדהים עד עכשיו אמנם היה קשה אבל אתה הרבה יותר מהיר ממה שתכננת תרוץ לאט יותר ויהיה בסדר. אל תלך לרכב כך שיהיה מה שיעסיק אותך בריצה ויסיח את דעתך מהקושי.

וכך היה! לאחר 500 מטר הליכה חזרתי לרוץ ושוב רצתי לפארק אך כדי לגוון רצתי בצד הדרומי יותר שמוביל לראש ציפור ושבע תחנות. בטח החברים יגידו ששלחתי אותם לנמל כדי שיהיה לי את הפארק לעצמי חשבתי לי… החלטתי לרוץ "רק" עוד 8 ק"מ כדי שאסיים עם שאר החברים. הצד הדרומי היה כמעט ריק בהשוואה לצד הצפוני. השמש האירה והיה יום מקסים עם מזג אויר מעולה לריצה. לצערי הסיפור של הקטע הראשון של הריצה חזר על עצמו נסחפתי לקצבים מהירים והגוף לא ממש אהב את זה. מהק"מ ה13 עד ה16 הייתה ממש מלחמה לא לעצור בכל ק"מ. למזלי למדתי באימונים למרתון לרוץ מק"מ לק"מ וכך היה. זה גם ניכר בקצבים הממוצעים לק"מ למרות שמבט באפליקציה מראה שהגעתי גם בק"מ אלו ל4:31 ואפילו ל 3:23 דקות לק"מ!!! בק"מ ה15 בערך עברתי מתחת לגשר שעובר מעל הירקון שם ראיתי איש עומד ליד ספסל ולידו פח זבל גדול עם גלגלים. בשנייה הראשונה חשבתי איזה יפה שעירית תל אביב שולחת מנקים לפארק לאחר הסופה אבל אז ירד לי האסימון שזהו הומלס שכנראה גר על הספסל ושם את כל רכושו בפח ומסיע אותו כך. תזכורת של החיים על קשיים אמיתיים…

מזג האוויר היפה והיופי של הפארק הכניסו בי מוטיבציה ולאחר שלקחתי את סוכריות האנרגיה האחרונות סיימתי את 2 הק"מ האחרונים ו18 ק"מ סה"כ.

אז מה למדתי מהריצה הזאת?

1. לא להתאמן מסודר ולצפות מהגוף לא להגיב לכך זאת טעות
2. צריך להכניס לגוף אנרגיה לפני שיוצאים לבזבז אנרגיה
3. לרוץ בשינויי קצב גדולים מידי זה ממש לא רצוי ( פעם ידעתי זאת)
4. לפעמים הראש דווקא מכשיל וצריך לנתק אותו ולהקשיב לגוף.
5. יש בי יותר מהירות ממה שאני מאמין!
6. לפעמים רוצים לרוץ לבד ולא עם אנשים (לעיתים נדירות)

שיהיה שבוע טוב!

השבת תכננתי לרוץ 20 ק"מ בקצב 5:30. כתבתי זאת גם בבקשות שרושמים חברי הקייטנה לפני כל סופ"ש כדי שהאחרים ידעו מי רץ וכמה ויוכלו לרוץ ביחד. התברר שכנראה ארוץ לפחות את 10 הק"מ הראשונים לבד מפני שאף אחד אחר לא צריך / רוצה לרוץ את המרחק הזה. 99% מחברי הקייטנה רשמו שהם רוצים לרוץ 10 ק"מ בקצב קל. מה שאמר שכנראה גם את ה10 האחרונים הייתי רץ לבד. כפולני ידוע לא ממש התחשק לי לרוץ לבד בחושך ולכן כאשר גיל התקשר אליי לשאול אם בא לי לרוץ 16 ק"מ בשישי בצהריים מיד קפצתי על המציאה!

הפעם כבר הייתי מוכן מנטלית שזאת לא תהיה ריצה בקצב קל  ולמרות שהמרחק היה קצר יותר ממה שתכננתי זה פתח לי פתח לרוץ 10 ק"מ קלים עם הח'ברה בשבת וכך להרוג 2 ציפורים במכה אחת!

קבענו ב15:30 ויצאנו לדרך. כדי שלא יהיה קשה קבענו מראש להתחיל יחסית לאט ואז להגביר לאזור קצב 5:40. רצנו מאפעל לפארק הלאומי. הפארק הלאומי היה מלא באנשים שרצו, הלכו, קצת עשו על האש, ילדים רכבו על אופניים אך בעיקר המון קבוצות של מבוגרים ששיחקו כדורגל בדשא המרכזי. חלק אפילו במדשאות צדדיות. זאת מסורת של שנים ולכל קבוצה יש את הטריטוריה שלה וממש לא כדאי לנסות להכנס לה לטריטוריה כי זה יכול להגמר לא טוב! גם במגרשי הדשא הסינטטי ליד אצטדיון וינטר שחקו כדורגל. אנחנו ממש מעצמת כדורגל חבל שבנבחרת שלנו לא שמעו על זה.

רצנו בהקף הפארק ויצאנו מהצד השני של הפארק לכוון אצטדיון וינטר שם חצינו את כביש לוד ונכנסנו לפארק אריאל שרון. היתה שמש נעימה בשמיים וטיפה רוח. בקיצר מזג אוויר מעולה! כרגיל בשעות האלו בפארק היו רוכבי אופני כביש שטסו עם הראש למטה כדי לשבור את הרוח, אנשים שמטיילים עם הכלבים שלהם, נערים עם אופנועים שעשו שטויות, חברה עם אופנועי שטח שקפצו על גבעות קטנות והפעם גם חבורה של 6 רוכבי סוסים. הם רכבו על השביל ישר לכיווננו והתחילו לצלם סלפים. אחי זה ממש לא הזמן לסלפי באמצע השביל בדיוק שאנחנו עוברים! חשבתי לעצמי… פחדתי שאחד הסוסים יתן לי זוגיה. עברנו אותם דיי מהר והמשכנו.

לאחר שפנינו באחד הסיבובים  הרוח פסקה ונעשה טיפה חם. היינו כבר אחרי כ6 ק"מ כשגיל הודיע לי שהוא צריך לשרותים ולא מספר 1 🙁  אמרתי לו שאפשר לרוץ לאזור לשאחרונה סיימו לפתח ואני דיי בטוח שיש שם שירותים (זה גם האזור של הברזיות אז קיויתי שאוכל לשתות) הוא אמר שינסה להתאפק אז המשכנו.  כעבור 500 מטר הוא כבר לא יכל להתאפק וניגש להתפנות. פחדתי להתקרר אז רצתי הלוך וחזור. הייתי בטוח שזה יקח קצת זמן מכוון שאצלי כל ישיבה כזאת היא לפחות 10 דקות – כלומר ק"מ וחצי ריצה 🙂 אבל גיל הפתיע ולאחר כ5 דקות הופיע חזרה על השביל.

איך שהוא חזר התחיל ריח חזק של זבל. קיוויתי מאד שזה לא מגיל… אחרי כמה דקות הריח נפסק. המשכנו לרוץ כל הזמן בקצב ממוצע של 5:35 לפעמים קצת יותר מהר לפעמים טיפה לאט יותר. גיל רץ עם אפליקציה בטלפון ואני עם שעון ריצה. המרחקים בשניהם היו זהים אך היו הבדלים בקצבים. הנוף היה יפה מאד. שמיים נקיים ובהירים קיוינו שנספיק לסיים לפני השקיעה כי אז יתקרר. לאחר כ8 ק"מ פנינו חזרה על עקבותנו. פתאום הדרך שעשינו נראתה ארוכה ארוכה… למזלנו רוכבי האופניים שבאו מולנו השאירו אותנו ערניים כי הם רכבו עם הראש למטה ופחדנו שהם יפגעו בנו. בדרך חזרה היתה קצת רוח פנים היא קיררה אותנו אך אבל גם טיפה הקשתה.

התחלתי להיות צמא ורציתי לקחת סוכריות אנרגיה גם כדי לקבל אנרגיה וגם מפני שיש בהן מלח שטוב נגד התכווצות שרירים והתחלתי טיפה להרגיש את השרירים. הגענו לברזיה לאחר כ11 ק"מ. לקחנו סוכריות, שתינו ושטפנו פנים. סה"כ כ2-3 דקות אבל אז היה לנו קצת קשה להתניע שוב. עודדנו אחד את השני שנשארו רק 5 ק"מ והגברנו שוב את הקצב. רצנו לפארק הלאומי שם ראינו חלק מהכדורגלנים ממשיכים להתווכח בדרך לרכבים שלהם. גיל אמר שחלק מהם באים בעיקר כדי להתווכח. אני אמרתי שהעיקר שיוציאו את העצבים במגרש ולא בדרכים אחרות.

הגענו לצומת אלוף שדה ופתאום נעשה הרבה יותר חם. קיויתי שנצטרך לעצור ברמזורים כדי שאוכל לנשום קצת אבל למזלו של גיל נפלנו על המסלול הירוק. נכנסנו לשכונה וקיבלנו בוסט של אנרגיה כי אי אפשר להראות שפוכים ליד השכנים :). נפרדתי לשלום מגיל לאחר 16 ק"מ והמשכתי לעוד 1.5 לבדי. סה"כ יצאו לי 18 ק"מ בקצב ממוצע של 5:16 דקות לק"מ. בעיקר כי הק"מ וחצי האחרונים היו בירידה 🙂

אין כמו ריצה עם חבר! שתהיה שבת שלום!

שלום חברים, למרות שבעבר כתבתי על כל ריצה ואימון לאחרונה זה לא ממש יוצא בעיקר מפני שרוב הריצות שלי הם עם עוד אנשים ואז אני עסוק בלדבר איתם ולהחליף חוויות ואני פחות שם לב למה שקורה מסביב ואתם ממש לא רוצים שאתחיל לספר לכם על מה דיברנו.

אז רק כדי שתהיה לכם התמונה המלאה אני רץ 3  פעמים בשבוע: בימי שני בדרך כלל עם חברי גיל ריצות עד 10 ק"מ פעם הריצות היו בקצב קל אך לאחרונה הקצב התגבר מפני שנינו מתאמנים לחצי מרתון תל אביב. אני רוצה ללוות חבר שרץ דיי מהר ולא רוצה להשפך בדרך וגיל לא מודה באופן רשמי אבל הוא רוצה לרדת מהשעתיים..
בימי רביעי  אני רץ עם קבוצת הריצה של העבודה. ריצות קצרות ומהירות שבהן לאחרונה הגעתי לקצבים שהיו לי בימי האימונים למרתון.
בימי שבת אני רץ עם הקייטנה בקצבים ואורכים משתנים לאחרונה. הקצבים מתגברים והמרחקים מתארכים (: על ריצות אלו אני לפעמים כותב בבלוג.

השבוע ביום שני קבעתי עם גיל. המרחק היה 15 ק"מ וציפיתי לקצב קל אבל אז התברר שלגיל יש טורבו בתחת ובסיכום רצנו בקצב 5:44 בעיקר מפני שבק"מ האחרון היה לי כבר קצת קשה והאטתי. חלק מהריצה עשינו על קצב 5:20!

ביום רביעי היה אימון חזק בקבוצת הריצה שלי שבחלק מהקטעים רצתי בקצב 5:00!

בקיצר למרות שלא כותב על כל ריצה אני ממשיך לרוץ ואפילו בקצבים דיי טובים.

המשך שבוע טוב לכולם!

היום הלכתי לבדיקת הארגומטריה השגרתית שאני עושה תמיד לפני מרתון תל אביב.

אני כבר מכיר את הטכנאית ויודע שגם בעלה רץ ומכיר כבר את כל הרוטינה. למרות זאת חששתי כי היום אני בכושר פחות טוב מאשר בפעמים הקודמות.

היה לי תור לשעה 8 בבוקר. הגעתי כ10 דקות לפני והמתנתי. בתור היו עוד אנשים ולכן הסקתי שהבדיקות התחילו מוקדם יותר. השעה כבר היתה 8:05 ותוך כדי שאני יושב אני רואה שהטכנאית מגיעה ללא חלוק עם קפה ביד ואז אני מבין שהבדיקות מתחילות ב8:00 אבל הצוות הגיע רק עכשיו. זה עצבן אותי מעט כי זה זלזול באנשים. למזלם קראו לי להיכנס ראשון לחדר. זה קצת הרגיע אותי. נכנסתי אמרתי שלום לטכנאית שזרקה לי הוראות יבשות " להיכנס פנימה עד הסוף להוריד חלק עליון ולהמתין".

עשיתי כמו שהיא אמרה לי. להזכירכם אנחנו בחורף, היה יום דיי קר והחלון היה פתוח. עכשיו אני יושב שם בלי חולצה וממתין… וממתין… וממתין לבסוף הטכנאית הגיעה בדקה לי לחץ דם חיברה את האלקטרודות לחזה ואמרה לי לשבת ולהמתין לרופא. אני ממושמע יושב וממתין… וממתין… וממתין. ניסיתי לא להתעצבן כי זה יעלה לי את הלחץ דם ואת הדופק וכל הרעיון במבחן הזה להגיע  לדופק מקסימלי בכמה שיותר זמן (לא כמה שיותר מהר…) לבסוף שכבר התייאשתי לגמרי הגיע הוד רוממותו הרופא. הוא שאל למה אני עושה את הבדיקה והתחלתי לענות "כי אני רוצה לרוץ…" עוד לא סיימתי את המשפט והוא אמר זה סימן טוב יאללה אתה יכול להתחיל. רציתי לספר לו שהייתה לי בעיה בלב אבל הוא כבר עבר לחדר אחר. הייתי רודף אחריו אבל הייתי מחובר לאלקטרודות ואם הייתי רץ הן היו נתלשות וזה כואב!!!!

התחלתי את המבחן שאני כל הזמן צופה במוניטור ובודק מה הדופק. ניסיתי להשאר רגוע כדי לעשות תוצאה טובה. המבחן מתחיל בהליכה בשיפוע וכל מספר דקות המהירות גוברת ולדעתי הפעם גם השיפוע טיפה גדל. בתחילה היה קל כמובן והרצתי דחקות עם הטכנאית ולאט לאט זה נעשה טיפה יותר קשה. לא רציתי להשוויץ יותר מידי כדי שלא יווצר פער בין מה שאני מספר לתוצאות כי כאמור באתי בחשש ממצב הכושר. ואז כשהתחיל להיות טיפה קשה היא פתאום סגרה את החלון שקירר אותי!!! מה את מנסה להכשיל אותי?

לאחר כ15 דקות שהייתי בטוח שזה דיי מהר כבר הגעתי ל95% מהדופק המרבי. הטכנאית שאלה אותי מה מצבי ואני עניתי בפאסון מזויף שאני יכול החזיק עוד קצת. היא אמרה יופי אז עוד דקה נסיים. זאת הייתה אחת הדקות הארוכות בחיי. כל כך שמחתי שהיא נגמרה! ישבתי והורדתי דופק כ5 דקות. הלב כמעט חזר לדופק הרגיל במנוחה פתאום התחיל הדופק לעלות. רציתי להגיד להם שהמכשיר כנראה מקולקל אבל תוך שנייה זה הסתדר.

ניגשתי לרופא שעבר על תוצאות הבדיקה. יש לבדיקה כ20 דפים של משהו שנראה כמו א.ק.ג או לחלופין בדיקת פוליגרף :). הוא ממש בחן כל דף. אני בלב חושב טוב הבנתי אתה לא חייב לעשות את ההצגה הזאת על כל דף. למזלי אחרי כ10 דפים שנראו כמו נצח. הוא עבר לדף הסיכום וכתב את ההמלצה שלו.

כמובן שההמלצה הייתה חיובית אבל משהו הפריע לי. בעבר כתבו לי כושר גופני גבוה או כושר גופני גבוה מאד והפעם רק כושר גופני תקין.  הייתי חייב לדעת האם זה בגלל שאני באמת בכושר פחות טוב או שזה סתם ניסוח של הרופא. עד שלא הגעתי לביתי וראיתי את שהארגומטריה משנה שעברה לקחה 15 לא נרגעתי. אז הבנתי שלכל רופא יש את הסגנון ניסוח שלו.

בקיצר הייתה חוויה קצת מעצבנת כי בתור פולני כל דבר הפריע לי אבל לפחות הסיכום חיובי.

יום טוב לכולם!

היום המשכתי בהכנות לחצי מרתון ת"א בריצה משובחת!

שמתי שעון  ל5:35 כדי להתחיל לרוץ בנמל בשעה 6:25. זה היה אמור לתת לי זמן לרוץ 7 ק"מ לפני שמצטרף למקצה ה10 ק"מ של הקייטנה. בפועל התעוררתי לפני השעון ויצאתי לפני הזמן המתוכנן לכוון הנמל.

כשהגעתי לרידינג פגשתי את רועי מהקייטנה שגם הוא בא להשלים קצת ק"מ לפני. רועי הוא רץ מאד מהיר ולכן כשהציע לי לרוץ איתו סרבתי בנימוס למרות שאמר שירוץ בקצב שתכננתי (5:20-5:30 דקות לק"מ). נפרדנו כל אחד לדרכו והתחלתי לרוץ. היה קצת קריר וזה דחף אותי לרוץ טיפה מהר כדי  להתחמם. החלטתי לרוץ דרומה לכוון הדולפינריום כי ידעתי שבהמשך לא נרוץ לכוון. חוץ מזה שרציתי לבדוק משהו במסלול – איזה רעיון למיזם שעלה לי בראש בזמן האחרון אבל עדיין לא יכול לדבר עליו!

עוד שבוע מרתון טבריה ולכן הרבה רצים נמצאים עכשיו בתקופת רגיעה. זה הסביר את מיעוט הרצים היחסי בנמל. רצתי על הדק וככל שעברו הק"מ הקצב התגבר. עוד לא ממש הגעתי לקצבים של האימונים למרתון אבל דיי קרוב. התחלתי בקצב 5:24 והגעתי עד 5:10. המראה של הים על הבוקר עושה טוב לנשמה! לא סתם אומרים שריצה טובה הרבה יותר יעילה מאשר כל כדור נגד דיכאון!

הגעתי חזרה לרידינג לאחר 7 ק"מ של ריצה לאורך הטיילת שבחוף. הייתי מלא אנרגיה ומוטיבציה אבל כאמור הקדמתי ולכן היו לי כ15 דקות לשרוף. הגעתי לנקודת הכינוס ופגשתי שם את אפי שגם הוא בא להשלים כמה ק"מ לפני. שאלתי אותו באיזה קצב הוא אמר באזור ה5:20 הפעם לא סירבתי ועשינו ביחד עוד ק"מ.  הייתי חייב לשירותים אז אמרתי לו שימשיך ונרוץ ביחד בהמשך עם כל השאר.

אפי השלים עוד כ 2 ק"מ וכשכולם הגיעו המשכתי לרוץ איתו. היינו בקצב ממש טוב. דיברנו והיה מעניין ללמוד שהוא רואה עין אחת מגיל שנתיים ולמרות זאת הגיע להישגים מרשימים ואפילו שיחק כדורעף בליגה הלאומית! פתאום בק"מ השלישי התחיל לכאוב לי ברגל באזור השין ספליט. מאד חששתי שבגלל המהירות אני מתחיל פציעה חדשה ולכן עדכנתי את אפי והמשכתי איתו עוד כק"מ ואז האטתי. המשכתי לרוץ והכאב לאט לאט התפוגג. התחלתי לשקוע במחשבות על שזה לא טוב להיפצע עכשיו למרות שאני לא ממש בתכנית אימונים למירוץ חשוב,  עדיין יש לי כמה מטלות שלקחתי על עצמי כמו ללוות חבר בחצי מרתון תל אביב ולרוץ 10 ק"מ בירושלים למען האגודה למלחמה בסרטן. הייתי כל כך עסוק במחשבות שלא שמתי לב לקצב. פתאום אני רואה שאני בקצב 5:09!!! האלו אדוני תרגיע ומהר!

האטתי או חשבתי שהאטתי כי בק"מ הבא השעון הראה 5:19! עדיין דיי מהיר. המשכתי לרוץ מאד מעודד שהכאב עבר והקצבים מהירים. המחשבות עברו יותר לכוון של המיזם החדש שאני מתכנן שכולל בתוכו גם ריצה ולפתע השעון מראה קצב 5:05 !!! בן אדם אתה לא בסדר! הרי רק לפני שני ק"מ דיברנו וסגרנו על האטה… האטתי קצת לקצב 5:14. כך סגרתי 17 ק"מ בקצב ממוצע של 5:22!

במחשבה לאחור יכולתי לרוץ עם רועי 🙂

קצת התבאסתי שלא המשכתי עם אפי אבל כשכואב זה אומר שהגוף מאותת לך שמשהו קורה. אני ממש מרוצה מהקצב רק צריך לבדוק מדוע כאב.

שיהיה אחלה יום ושנה אזרחית טובה לכולם!

וואו כמה זמן לא כתבתי!

לצערי זה רק מראה שכרגע לא קורה הרבה בתחום הריצה בחיי 🙁

רק לתזכר אתכם  כרגע אני מתכונן לחצי מרתון בתל אביב במסגרת קבוצת הריצה של מקום עבודתי. אני מתכנן ללוות את אחד הרצים מהקבוצה. יש איזו כוונה לרוץ למען האגודה למלחמה בסרטן במרתון ירושלים (כנראה גם חצי מרתון) וזהו כרגע. הכנתי לי סוג של תוכנית אימונים אבל אני ממש לא עוקב אחריה וגם לא אחרי תכנית "טיפול וחיזוק הרגליים ליום שבו אחליט להתאמן למרתון נוסף".

השבת רצתי 15 ק"מ מפני שאני רוצה להעלות נפחים בריצות כדי שאוכל לרוץ בריצת חצי המרתון בצורה מכובדת. התכנון הראשוני היה לרוץ בקצב רגוע של 6 דקות לק"מ (10 קמ"ש). קבעתי עם אלון חברי שניפגש בשש וחצי בנמל כדי לרוץ 5 ק"מ לפני שנצטרף לחברים מהקייטנה שרצים 10 ק"מ. כרגיל החנייה בנמל היתה מפוצצת. מדהים כמה אנשים קמים יחסית מוקדם בבוקר בשבת כדי לעשות ספורט!

התחלנו לרוץ והופתעתי ממזג האויר. חשבתי שיהיה קר יותר. למזלי לבשתי חולצה קצרה ושרוולונים במקום חולצה ארוכה כך שיכולתי להפשיל אותם ברגע שהתחמם. רצנו דרומה דרך הטיילת של הנמל. הרגשנו טוב ונכנסנו לקצב דומה ואפילו הנשימות שלנו היו מתואמות! רצנו ודיברנו והכל זרם. לא ממש הקפדנו על קצב אחיד בין הק"מ אבל התחלנו בקצב יפה של 5.40 דקות לק"מ וסיימנו את 5 הק"מ הראשונים בקצב 5:08 דקות לק"מ!  האמת שהקצב האחרון נבע בעיקר מזה שלא רצינו לאחר למפגש עם החברה האחרים 🙂

נפגשנו עם שאר חברי הקייטנה בהם מספר שרצו ביום שישי ריצות ממש ארוכות (לפני מרתון טבריה ו/ או תל אביב) ובאו רק לריצת שחרור. רצנו איתם ק"מ אחד והרגשנו שהרגליים דוחפות קדימה ורוצות יותר… אז פתחנו צעדים והגברנו בתחילה ירדנו מקצב 6 ל 5:38 ולאט לאט הגברנו עד שהגענו לקצב ממוצע של 5:12 בארבעת הק"מ האחרונים! זה רק הקצב הממוצע כלומר היו רגעים שבהם היינו מהירים יותר! אצלי בשעון מופיע שאפילו הגענו למספר דקות לקצב 4:47!

לא אשקר ואגיד שהיה קל אבל זה מה שיפה בריצה עם חברים הם דוחפים אותך אפילו בלי להגיד כלום ואולי אפילו בגלל שהם לא אומרים כלום! הרי אם אלון היה אומר שקשה לו הייתי מתוודה שגם לי קשה ואז אולי היינו מאטים. ברגע ששנינו לא אמרנו דבר כל אחד פחד להשבר בפני השני וכך משכנו אחד את השני!

תוך כדי הריצה שמתי לב שאנחנו בקצבים יחסית מהירים ולכן טיפה התאכזבתי בסיום כשהשעון הראה קצב ממוצע של 5:30. שלא תבינו לא נכון זה אחלה קצב אבל 5:22 יותר 🙂

סה"כ הייתה ריצה מעולה בקצב טוב וזה נותן אופטימיות לריצות הבאות!

שבוע טוב!

היום רצתי במדבר  יהודה באזור נבי מוסא. היתה ריצה קצרה יחסית (16 ק"מ)  אבל עבה (500 מטר טיפוס שמרוכזים ב6 הק"מ הראשונים)!!!! הקושי היה שווה בזכות הנוף המדהים שנגלה מפסגות ההרים.

נתחיל קצת לפני הריצה עצמה. כבר הרבה זמן אני רוצה לרוץ בשטח ולא יוצא. על הריצה הזאת שמתי עין כבר מזמן ונרשמתי בדף הארוע בפייס. המתנתי שיתקרב תאריך הארוע כדי לראות איך אוכל לארגן לעצמי טרמפ. לפני כשבוע נפתח שרשור של טרמפים אבל לא הייתה שם הענות. אפילו אנשים שרשמו שהם באים ממקום מסוים לא הגיבו לבקשות שלי.

פתאום לפני מספר ימים הסתבר שיש לנו פגישה של תלמיד- מורה- הורה בבית הספר. עכשיו לך תגיד לאשתך שהריצה הזאת יותר חשובה מלפגוש את המורה של הבן???  אז ויתרתי והתכוננתי נפשית שעוד ריצת שטח לא תצא לפועל.

אתמול בסביבות 8 בערב אשתי מודיעה לי שהפגישה בוטלה בגלל שהמורה חולה!  אנרגיה חדשה נכנסה בי וישר רצתי לפייס, העלתי פוסט בדף של הארוע שאני צריך טרמפ מצומת אלוף שדה, בדקתי מי מהחברים שלי מגיע לארוע ושלחתי כמה הודעות בפרטי לאנשים שאני לא מכיר אבל גרים באזור שלי.

במקביל כבר התחלתי לארגן את הציוד: נעליים, ביגוד חם, שלוקר מים וכו… עברה שעה, עברו שעתיים ונדה, כלום, זיפ, שום תגובה… גם חבר שלי שנסע לריצה לא עבר באזור שלי. בסביבות 22:30 כבר השלמתי עם העובדה שעוד ריצת שטח חמקה ממני. פתאום ב22:35 עלה מולי המלאך יאיר מרקוביץ ואמר שמגיע מתל אביב ויכול לעבור דרכי! איזה אושר! מיד החלפנו מספרי טלפון, תאמנו מקום ושעת פגישה (4:15, צומת אלוף שדה). סיימתי להתארגן ונכנסתי לישון את ה4 השעות שנשארו לי. מרוב שימחה לא הצלחתי להרדם…

התעוררתי ב3:15 התארגנתי, התלבשתי, שתיתי תה והכנתי פיתה עם ריבה לדרך (הרגשתי כמו תלמיד בית ספר שיוצא לטיול). ב3:55 יצאתי ברגל לכוון המחלף. הייתי לבוש עם טייץ קצר, גרביי קומפרשון, זקט ריצה ארוך וכובעון ריצה (כמו כובע צמר אבל מנדף).  על הגב שלוקר ותיק קטן ביד. הייתם צריכים לראות את הפנים של השומר בכניסה לשכונה שלי שעברתי לידו ב4 בבוקר, פחדתי שיקרא למשטרה 🙂 כשהגעתי לצומת ב4:10 יאיר בדיוק הגיע. הכרנו, הודתי לו על הטרמפ ויצאנו לכוון ההתחלה.

נסענו דרך כביש 431, עברנו בשכונה ערבית, במחסום צבאי ואז במחסום משטרתי. נראה שהם חיפשו מישהו ספציפי. בנבי מוסא נכנסנו לכביש שמוביל דרומה לבסיס. אחריו המשכנו עוד מספר קילומטרים. הפעם אחרונה שהייתי פה היתה לפני כ28 שנים! אז לא היה כביש כזה ובטח לא בסיס עם מבני קבע! רק הפודרה של האבק לא השתנתה עם השנים. בדרך קיבלנו הודעה שהזינוק נדחה משש ורבע לרבע לשבע. גם ככה הקדמנו באיזה חצי שעה אז עכשיו היתה לנו כשעה ורבע להעביר. כשהגענו לנקודת הזינוק היו שם שני רכבים. נעצרנו לידם. בדיוק אז רכב נוסף הגיע נעמד לידנו ואמר בבטחון גמור שהזינוק עוד 2 ק"מ קדימה. הוא היה כל כך בטוח שנסענו איתו. בהמשך נגמר הכביש והבנו שהוא טעה. מדהים איך מישהו עם בטחון יכול לשכנע אנשים ללכת אחריו.

צילמתי קצת תמונות של הזריחה היפה במדבר. דיברנו קצת עם האנשים שהיו שם. חלקם קצת התרעמו היכן המארגנים? ואז בסביבות שש הופיעו שני רכבים ותוך דקות העמידו שולחן עם מים, תה, תמרים, בייגלה, עוגיות, דגלים של החברה המארגנת. פשוט תקתוק! עשיתי חימום קצר. הכנתי את הציוד, עברתי לבגדים קצרים מכוון שהשמש כבר עלתה והתחיל להתחמם. עוד כמה תמונות וברבע לשבע זינקנו. מזל גדול שלא הקדשתי זמן לקרוא לעומק את הפרשי הגבהים בריצה כי יש סיכוי רב שלא הייתי יוצא אם הייתי שם לב.

התחלנו לרוץ ודיי מהר הבנתי שהולך להיות קצת קשה. השביל שעליו רצנו הוביל ישר לרכס הרים גבוהים באופק! קיויתי שאולי יש טעות והשביל משתנה בהמשך. בתחילה ניסיתי לרוץ גם בעליות אבל בשלב מסויים ויתרתי כמו רבים אחרים ועברתי להליכה. תרצתי את ההפסקות ברצון לצלם… ואכן היה נוף מדהים! יש משפט שבסוף כל עליה יש ירידה. כנראה שפה המשפט הנכון הוא בסוף כל עליה יש עוד עליה! עלינו ועלינו כשאני רץ, הולך ומצלם לסירוגין. לאחר 6 ק"מ שבהם טיפסנו 500 מטר! הגענו לפסגה של הר ממנו נשקף נוף מדהים של ים המלח מצד אחד וירושלים מצד שני! וואו.

הצטלמנו והמשכנו. מנקודה זאת הדרך היתה ברובה ירידה ומישור. מכאן גם רצתי עם חבר בשם חמי שאני מכיר מהקייטנה והיה כייף לרוץ ולדבר איתו. ירדנו מההר בדרך שבה הגענו ובשלב מסוים פנינו לכוון מנזר מרסבא. המנזר בנוי על צלע הר בואדי נסתר. אתה רץ ולפתע הוא נגלה לפנייך. איזה מראה יפה! מדהים שבמקום כזה יש חיים!

המארגנים הקימו פה עמדת פריסה עם קולה קרה! שוקולדים, תמרים, עוגיות ומים. עוד צילומים והמשכנו. הדרך חזרה היתה נחמדה ויחסית מישורית. בשלב מסויים התחיל לכאוב לי באזור הצלעות וזה טיפה הקשה עליי לנשום והאט אותי. הסיום הגיע בדיוק בזמן עוד טיפה וכבר היה יותר מידי. יאיר שאיתו נסעתי רץ בדבוקה שהייתה מקדימה וקיויתי שהוא לא בלחץ לנסוע ומחכה בחוסר סבלנות ברכב. למזלי כשהגעתי הוא היה בשלב המתיחות אז הבנתי שזה בסדר והוא עדיין לא לחוץ.

שתיתי קצת, עשיתי מתיחות, ויצאנו חזרה למרכז כמעט באותה דרך. ברכב שמתי לב כמה הנעליים שלי מלוכלכות וכל מה שחשבתי עליו זה שאשתי לא תתן לי להכנס ככה הבייתה!

לסיכום- לא היה קל בכלל אבל המראה מראש ההר הראשון והמראה של המרסבא היו שווים את המאמץ.

תודה רבה ליאיר שבזכותו זה התאפשר!

מחר ריצת שחרור עם הקייטנה.

שבת שלום!

היום רצתי 20 ק"מ!!! איך הגעתי למרחק הזה לאחר שבזמן האחרון רצתי גג 16 ק"מ? אז המעשה שהיה כך היה:

בזימון שיצא בקבוצת הקייטנה שמתי לב שיש שלושה רצים שאמורים לרוץ 30 ק"מ ולהתחיל ב5:00 בבוקר. שניים מהם רצים מהירים וזה השאיר את השלישית חוה שמה בישראל לרוץ לבדה. חוה מתאמנת למרתון טבריה שמתקיים ב5.1 .  מיד קפצתי על ההזדמנות והתנדבתי ללוות את עלמת החן "כדי שלא תרוץ לבד". זה נשמע מאד אבירי מצידי אבל בעצם שירת גם אותי.

כמו שאתם יודעים מאז שהודיעו לנו בקבוצת הריצה של מקום העבודה שהם ישלמו על הריצה שלנו במסגרת אירועי מרתון תל אביב מקנן בי הרצון לעשות את המרתון המלא (42.2 ק"מ) "בקצב קל בשביל הכייף". זהו שאין דבר כזה באמת מרתון קל אבל זה ניסיון לשכנע את עצמי ובעיקר למכור את הסיפור לאשתי :).

אז התרוץ של הליווי היום היה- ניסיון לבדוק את מצב הגוף. בשבוע שעבר בדקתי את היכולת לרוץ בקצב 5:30 והיום תכננתי ללוות את חוה כ15-17 ק"מ עד שיעלה האור ונצטרף למקצה השני.  הבעיה שקלטתי רק באמצע הריצה בערך שאין ממש מקצה שני!!! המקצה השני כלל אותי ובחור בשם שימי ואם אני רץ כבר אז נשאר רק שימי – שבדרך כלל לא מגיע בכלל לריצות. דבר נוסף כל מקטע בקייטנה מורכב מריצה של 10 ק"מ – 5 לכל כוון זה אומר שאם הייתי מפסיק לפני ה20 ק"מ הייתי צריך ללכת או להשלים בדרך אחרת בין 5-3 ק"מ…

ככה יצא שליוויתי את חוה לאורך 20 ק"מ שלמים!

ואיך היתה הריצה? תענוג! לא היה קל אבל בזכות החברה הריצה עברה בקלות יחסית.

נפגשנו בחמש בבוקר ליד החנייה של גשר המנעולים- אני הגעתי לבוש לריצה בחרמון- גרבי קומפרשיון שמכסות את השוקיים, טייץ עד הברכיים, חולצה קצרה, שרוולונים שמכסים את הזרועות, כובעון ריצה (כמו כובע צמר רק מנדף) ואפילו היו לי כפפות ברכב.  מסתבר שהגיעו עוד רצים מלבד אלו שידעתי עליהם. יצאנו לכוון תל ברוך גדי כמובן טס לפנינו. איתנו רץ בחור נחמד בשם אלכס. ומאחורינו (בשלב זה) רצו עירית ואייל. בשלב ראשון אמרתי לעצמי- יכולתי להשאר בבית אבל אלכס רץ עם אוזניות והיה מרוכז בריצה שלו (לא בגלל שהוא לא נחמד פשוט יש אנשים שהם פחות דברנים).  התחלנו בקצב רגוע בסביבות קצב 6:00 כדי לתת לגוף קצת להתחמם. היה קריר אבל לא נורא. היינו שקועים בשיחה ובמילא היה חשוך כך שלא ראינו כלום מסביב. לאחר 5 ק"מ הסתובבנו וחזרנו לכוון הנמל. בשלב זה עירית ואייל עקפו אותנו. עצרנו לשתות בברזיה בתל ברוך והצבעים והצללים של הבתים שיצרה הזריחה שהתחילה היו מאד יפים.

השמש שהחלה להאיר הגבירה  לנו את הקצב מעט והריצה זרמה. הגענו לנקודת הכינוס מעט לפני הזמן אז העברנו את הזמן בריצה כדי שהשרירים לא יתפסו. לקחתי מלח וסוכריות אנרגיה. החלטנו לרוץ דרומה לכוון הדולרפינריום כדי להמנע מהפקקים שיהיו בהמשך בדק של הטיילת. להפתעתנו הדק היה כמעט ריק. כנראה שבגלל שני המרוצים שהיו אתמול הרבה רצים נשארו מתחת לפוך. המראה של הים היה מקסים. ציפיתי לראות יותר סירות או גולשים במים אבל הים היה חלק וריק. להפתעתי אפילו התחיל להיות לי חם וזה היתרון של לרוץ עם שרוולונים פשוט הפשלתי אותם והיה תענוג. לאחר קצת יותר מ15 ק"מ הגענו לבירזיה. זה היה בדיוק בזמן כי כבר הייתי דיי צמא וגם בלי לשים לב הגברתי מהירות לכוון קצב 5:40 והרגשתי שקשה לי. מדהים איך ההפסקה הקצרה שכללה שתייה ושטיפת פנים אוששה אותי והדרך חזרה היתה לי קלה יותר.

כשעברנו את הק"מ ה17 התחיל להיות לכולנו קצת יותר קשה וזה ניכר בשיחות שפחתו קצת. כולנו (בעיקר אני וחווה) התכנסנו טיפה בעצמנו. אני חשבתי לעצמי שלחוה זאת רק מחצית הדרך… לא העזתי להגיד לה את זה קול רם. מתסבר שגם היא חשבה על זה כי כשאמרתי שיש עוד רבע שעה להגיע חזרה לכינוס היא אמרה שיש עוד שעה ורבע… (כמובן שהיא התכוונה לסיום הריצה) בק"מ ה19 היה שלב שבו התחיל להיות לי קשה ושקלתי לעבור להליכה אבל חוה המדהימה עודדה אותי ובזכותה סיימתי את ה20 ק"מ! כך יצא שכמו שאני באתי לתמוך בה היא תמכה בי!

לאחר 20 ק"מ נפרדתי מאלכס וחווה הפקדתי את שניהם בידיהם האמונות של שאר רצי המקצה האחרון. החלפתי בגדים ויצאתי להליכה קצרה עם מורן שלצערנו פצועה ולא יכולה לרוץ.

לאחר כשעה נפגשנו עם כל חברי הקייטנה וחגגנו יום הולדת לדן ולמרק למרות שמרק לא הגיע 🙂

לסיכום רצתי 20 ק"מ שזה 3 ק"מ מעל המתוכנן. אני עדיין מתלבט לגביי הרישום למרתון  אבל אם שאר הריצות יעברו בכייף כמו זאת בטוח שארשם למרתון המלא.

שיהיה שבוע טוב חברים!

היום התחלתי להתאמן לקראת חצי מרתון תל אביב אליו אני עומד להרשם ביחד עם קבוצת הריצה של מקום העבודה שלי.

אני לא מתכוון לשבור שיא רק לרוץ בכייף ואולי ללוות את אחד הרצים שזאת לו פעם ראשונה בחצי מרתון. בכל מקרה אני חייב להעלות נפחים כי מזמן לא רצתי 21 ק"מ ואני רוצה גם להגביר קצת קצבים.

בתור התחלה רציתי לרוץ היום 15 ק"מ שחלקם מהירים יותר. התכנון המקורי היה לרוץ 5 ק"מ קל יחסית ואז עוד 10  מהירים יותר. בסביבות קצב 5:30 דקות לק"מ. בגלל שלא היו עוד רצים שרצו 15 ק"מ (היו כאלו רצו 20 וכאלו שרצו 10) ורציתי לישון עוד קצת החלטתי להתחיל לבד את ה5 ק"מ הראשונים ואז להצטרף לחברי מהקייטנה ל10 הק"מ האחרונים.

הגעתי ב6:20 לרידינג וכרגיל החנייה כבר הייתה מלאה ולכן חניתי בחניון האוטובוסים הסמוך. היום לקחתי איתי נגן מוזיקה לאחר הרבה זמן שלא רצתי עם מוזיקה. לקח לי טיפה זמן להתארגן עם הנגן והגופיה 🙂 ואז התחלתי לרוץ צפונה לכוון תל ברוך. היה דיי קר וקיויתי להתחמם תוך כדי הריצה. הרגליים היו כבדות ולא זזו. המוזיקה לא ממש דירבנה אותי למרות שאלו שירים שאני מאד אוהב. הרגשתי שאני צריך להוריד אוזניה אחת. אני חייב להודות שדיי סבלתי :(.

מה שהיה מעניין שאולי בגלל מצב הרוח שלי כל מי שבא מולי נראה סובל גם! הקטע היותר מעניין היה שלמרות שנראה לי שאני רץ לאט מאד סיימתי את הק"מ ראשון בקצב 5:44. המשכתי לרוץ טיפה יותר מעודד והחלטתי שלאחר 2 ק"מ אעצור ואעשה מתיחות דינמיות. סיימתי ק"מ שני בקצב 5:22 ומצב הרוח השתפר עוד קצת. עצרתי בדיוק במקום תצפית על הים בו היו מספר סירות ולידן אנשים עם מצופים. לא הצלחתי להבין האם הם שוחים או צוללים. אבל הבריזה והריח מהים פתחו לי קצת את הצאקרות.

לאחר המתיחות  חזרתי לרוץ הרגשתי קליל, היה ממש כייף אפילו המוזיקה השתפרה והשעון הראה קצב 4:55!  כל זה הסתיים לאחר 500 מטר והרגליים הרגישו שוב כבדות. למזלי בדיוק אז הייתי צריך לחזור לכוון הנמל לחבור לחברים והדרך הייתה בירידה יחסית. הקצב היה 5:15. החלטתי שאני סוחב בקצב הזה כמה שאוכל ואז אוריד לכוון 5:30. הגעתי חזרה לנקודת המפגש ליד גשר המנעולים עדיין בקצב 5:15. כבר היו שם כמה חברים אז דיברתי איתם קצת. בגלל שהקדמתי ב10 דקות ולא רציתי להתקרר החלטתי לעשות עוד סיבוב של ק"מ. הייתי במצב רוח טוב בגלל הקצב הטוב והפגישה עם החברים ואופס סיימתי את הק"מ נוסף בקצב 5:03!!!

חברתי לשאר החבורה של הקייטנה אבל לא מצאתי שם מישהו שצריך לרוץ בקצב שלי ולכן הצטרפתי לחברים שכייף לרוץ איתם למרות שרצו בקצב קל בסביבות 5:55. וכך רצנו בכייף עוד 10 ק"מ! אין כמו לרוץ עם אנשים מעניינים וחולים בראש כמוך!

לסיכום למרות שהפכתי את סדר הקצבים אני מאד מרוצה. הגוף הוכיח שיכול לעמוד בקצבים יותר מהירים ממה שאני מרשה לעצמי.  בסיכום הריצה רצתי 16 ק"מ בקצב ממוצע של 5:39 כך שהייתי קרוב 9 שניות לקצב הממוצע שרציתי לרוץ בו!

שיהיה אחלה יום!

היום יצאתי לריצת שטח מביתי ברמת אפעל לאורך נחל איילון. הייתי צריך לחזור לביתי עד השעה 9:00 שבה אשתי והבן הגדול יצאו לפעילות שכבתית לכבוד שנת הבר מצווה. באחת הריצות הקודמות שרצתי לפארק אריאל שרון הגעתי לחיבור עם הנחל והוא נראה מאד יפה אז החלטתי לרוץ שם השבת.

כיוונתי שעון לשש וחצי כדי לנצל את מזג האוויר הקריר אבל כשהשעון צלצל ממש לא בא לי לצאת מהמיטה וניסיתי לתת לעצמי הנחות והסברים איך אולי ארוץ בערב (ברור היה לי שזה לא יקרה). אמרתי לעצמי דבר ראשון קום ואחרי זה תחליט מה לעשות אתה הרי תמיד יכול לחזור לישון. כמובן שאחרי שקמתי וראיתי איזה יפה בחוץ ישר נעלמו כל התירוצים. התארגנתי בנוהל חפוז בלי שתיית תה ואכילת הפיתה עם הריבה הרגילים. במקום זאת שתיתי מים ואכלתי חצי בננה. דחפתי לשלוקר סוכריות אנרגיה ויצאתי.

למזלי יש שביל שיוצא ממש מתחת לביתי ומגיע דרך צומת מסובים עד לנחל. הגעתי לנחל ולשמחתי עדיין היו בו מים וברווזים או אווזים או איך שקוראים לחיות המימיות האלו. מיד שלפתי את המצלמה אחרת כל הריצה לא שווה! איך שהחיות ראו אותי הן עפו להמשך הנחל… כך היה אני מתקרב, מאט כדי לצלם והן עפות. איזה רגישות!!! כך קרה שאני רץ וברווזים מלווים אותי במעוף- הרגשתי ממש כמו נילס הולגרסון 🙂

המסלול  דיי צר ולא מישורי לגמריי אבל סה"כ מאד נוח לריצה. היתרון הגדול הוא שבגלל הצמחייה יש צל!  בדרך ראיתי מספר רוכבי אופניים כולם ברכו אותי בבוקר טוב והיו נחמדים. בשלב מסויים באזור שנמצא ליד פרדסים ואחר כך ראיתי שיש שם מפעל ראיתי בחור רזה ושחום הולך בשביל הוא לא נראה כמישהו שיצא לטיול כייפי- יותר כמישהו ממורמר וכועס. אמרתי לו בוקר טוב והוא החזיר לי בבוקר טוב. אני חייב להודות שלמרות זאת לאחר מספר מטרים הסתובבתי לאחור בחשש לראות מה הוא עושה ושהוא לא פונה לכוון שלי…

מאד הפתיע אותי לראות את הפרדסים ולכן עזבתי את השביל ורצתי לכוונם בעיקר כדי לצלם. ראיתי שאני באזור שמקביל ליהוד פחות או יותר. לאחר 2 תמונות חזרתי לשביל. בשלב זה התחלתי לדון עם עצמי כמה ק"מ בא לי לרוץ. היה שלב שחשבתי להגדיל ל20 ק"מ אבל אז ראיתי שהשעה 7:45. פתרון נוסף לדילמה הופיע בק"מ ה 6. הגעתי למעבר מתחת לכביש שממנו לא היה ברור איך ממשיכים. רוכב אופניים שהיה שם ועישן משהו שהוא לא סיגריה גם לא ידע איך ממשיכים. היו שני המשכים לשביל.  אחד מהם היה כרוך במעבר במים אז בחרתי לנסות את השביל האחר. החלטתי לרוץ עוד רבע שעה ולחזור כדי להגיע חזרה בזמן.

עליתי עלייה קטנה והגעתי לשדה פתוח ובסופו גדרות רבים. ישר הבנתי שהגעתי לנתב"ג! הייתי בטוח שהוא הרבה יותר רחוק. תזכירו לי את זה בפעם הבאה שיקח לי חצי שעה לנסוע לנתב"ג ברכב. רצתי בשולי השדה עד הגדרות ואז המשכתי לאורך הגדרות כמובן שצילמתי וקיוויתי שהאבטחה לא יבואו לעצור אותי על איסוף מודיעין :). לפתע חלף על פניי אופנוע שטח. הוא היה כל כך שקט שהוא חייב להיות חשמלי! השעה היתה כבר 8:10 והגיע הזמן להסתובב חזרה. בדיוק גם הגעתי ל7.5 ק"מ.

עד אז הריצה עברה בשקט ובשלווה והרעשים היחידים היו רעש האופנוע, הברווזים המגעגעים והנשימות שלי. לפתע נפתחו השמיים ומטוסים התחילו לנחות ולהמריא ברעש גדול מסביבי! המראה מאד יפה ומרשים. כמובן שמיד צילמתי! מעכשיו לא מצלמים יותר אחרת נאחר אמרתי לעצמי. בשלב זה התחיל להיות חם ומזל שהיה צל לאורך המסלול.

חזרתי לביתי בדיוק בזמן לפני שממש התחמם. סה"כ 15 ק"מ יפים ומעניינים. פתיחה מעולה ליום מקסים!

שבוע טוב חברים!

היום השתתפתי במרוץ הספארי ברמת גן. זה מרוץ קרוב לביתי וכידוע אני מושקע אישית בפארק הלאומי שבו התחיל והסתיים המרוץ. במקור הייתי אמור לרוץ במרוץ הנמר המעופף לזכר אח של חברה של אשתי שהיה חייל בסיירת גולני ונהרג.  אפילו שכנעתי חברים מהקייטנה להרשם. היה שלב שאפילו תכננו לנסוע כל המשפחה. אשתי תצלם ואולי הילדים ירוצו קטע קצר. (כן היינו מוכנים לוותר להם על בית ספר). אז מה השתנה המרוץ הזה משאר המרוצים???

ראשית אשתי התחילה לפקפק בנסיעה כי הזינוק היה ב7:30 וזאת קצת יותר משעה נסיעה (מרוץ הנמר הוא בקיבוץ גבת) כלומר צריך לקום מוקדם… (אשתי לא קמה בשעות שלי). לאחר מכן פתאום אשתי גילתה שהיא בעצם צריכה לעבוד היום בפארק הלאומי! כלומר היא תהיה בעבודה במירוץ ואני אצטרך לקחת את הילדים לבית הספר. בנוסף לכך אשתי לא הרגישה טוב בימים האחרונים. בקיצר בצער רב וממש באי נעימות גדולה הודעתי לחברים שאני לא מגיע למרוץ (שחלקם נרשם אליו בגללי!). אז אמרתי לאשתי שאם ויתרתי על מרוץ אחד היא תדאג שארוץ במרוץ השני! וכך היה.

למזלי הזינוק במרוץ הספארי היה ב9:20 (כמעט בצהריים) אז יכולתי לדאוג לכל סידורי הבוקר ברגוע. ואם אני רץ ואשתי באזור אז שלא תצלם אותי??? אז הבאתי  לה את מצלמה לפארק.

אז איך הייתה הריצה??? הגרסה הקצרה- עוד ריצה פולנית – כלומר מתחילה בבאסה ונגמרת בסבבה!

הגרסה הארוכה לפניכם:
הגעתי לפארק בסביבות 8:50 כדי לפגוש את אשתי ולהחליף מצלמה במספר חזה :). אז ניגשתי לעשות חימום קל ומתיחות. במבט ראשון הפארק נראה ממש יפה. מסודר, משולט ומלא ילדים מבתי ספר וגנים. מקצים יצאו לדרך כל הזמן. את החימום עשיתי באזור המיוער של הפארק ובו כמובן היה צל. כשהגעתי לאזור הזינוק שהיה בשטח הפתוח הרגשתי כמה חם. החלטתי לא להשתולל ולרוץ בקצב רגוע של 5:50 (לפחות את החצי ראשון שבו יש גם עליות) ואם יבוא לי בהמשך אפשר טיפה להגביר. לא כיוונתי לשיא או משהו כזה רק לרוץ בכייף כי בפעם האחרונה שהשתתפתי במירוץ הזה בשנת 2013 כשהוא עוד היה מרוץ 8 ק"מ היה לי סיוט (על זה אכתוב בפעם אחרת).

עמדתי באזור הזינוק והייתה מוזיקה טובה וזה הזכיר לי למה אני כל כך אוהב מרוצים ומוזיקה! בזמן שעמדתי שמתי לב שהזינוק בכלל לא בכיוון שהופיע במפה באתר אלה בדיוק הפוך! גם אתמול בערב כשעשיתי סיבוב של המסלול באופניים גיליתי שינויים במסלול. משום מה לא טרחו לעדכן.  קוראים בכריזה לכל רצי ה10 ק"מ וכל החיילים והמורעלים מיד נעמדים מקדימה. החלטתי לא להדחף הרי באתי להנות ואני לא ממהר וכך גם אשתי תוכל לצלם אותי :).

סופרים לאחור 5,4,3,2,1, יש זינוק! ואז אני שם לב שאין שטיח מדידה!!! פאק כלומר התוצאה שלי תחשב מהרגע שכולם זינקו ולא מהרגע שאני אישית אעבור את קו הזינוק. זה עצבן אותי הרי זה א-ב של מירוץ! טוב לא נורא במילא לא באתי לעשות תוצאה. רצים בשבילי הפארק הצרים בתחילה יש דשא בצדדים אז לא נורא אנשים רצו על הדשא ואז מגיעים לצוואר בקבוק שבו אין דשא ונעשה שם מערום רצים. זה מקצה תחרותי??? מי ארגן את זה??? ממש הבתאסתי בשביל אנשים אחרים שבאו להשקיע!  מסתכל בשעון ורואה שלמרות הכל עשיתי את הק"מ הראשון ב5:14! האלו תרגע לאן אתה ממהר??? אמרת לאשה שתחכה בסיום עוד 55 דקות. אם תקדים לא יהיה מי שיצלם אותך.

ממשיכים בריצה לאחר כ 2 ק"מ נכנסים לשכונת רמת חן. מעכשיו יש 3 עליות אז בוא נרגיע קצת – השעון מתעקש שאני בקצב 5:09- נראה לי שגם לו קצת חם אז מעדיף לעשות את זה מהר וקצר :). מתחילה העליה . פתאום שלט תחנת מים עוד 200 מ'- מי הדביל ששם תחנת מים בעלייה?? לא יכלו לשים  לפניי??? אני מתחיל להתאבס וגם חם לי. מתחיל לחשוב על פרישה מהמרוץ – אני לא נהנה והמרוץ מאורגן חרא אז למה אני צריך את זה? "אתה לא מוותר והכל בראש אז בוא נעשה סויטש ונתחיל להנות". אני אומר לעצמי. לגבי החום רוץ בצל ותרטיב את הראש לגביי השאר תתחיל לחייך. אז דבר ראשון מרטיב את הראש והכתפיים- מזל שבאתי עם גופייה ואז מתחיל לזרוק דאחקות וצחוקים עם האנשים סביבי בעיקר עם החיילים. מצב הרוח משתפר!

בעלייה השניה שני חיילים מתחילים להתלונן על המסלול אמרתי להם יש לכם רק עוד עליה אחת אז קטן עליכם- הם ענו חשבנו שתגיד לנו משהו מעודד ולא הפוך. השעון ממשיך להראות קצב של 5:10-5:13 ממש רחוק מה5:50 שקבעתי עם עצמי. אני מקווה שאשתי לא תפספס אותי בסיום. אין לי אפילו טלפון להודיע לה (הוא אצלה). היא אמרה שתחכה לי איפשהו בדרך אז קיויתי שאוכל להגיד לה שאני מקדים קצת.

ממשיכים לרוץ אין טיפה צל וחם. מגיעים לכביש מקביל לפארק עברנו  5.5 ק"מ ואני שומע את הכרוז – והנה מגיע הרץ הראשון!!! פאק אנחנו באמצע והוא כבר סיים. ממשיכים לרוץ נכנסים לכוון הפארק הלאומי אני רואה שלט של 7 ק"מ אבל אצלי בשעון אנחנו ב6.8  כנראה בגלל שכולנו חתכנו בפניות רצנו פחות ממה שצריך.  זה המרוץ היחידי שקרה לי שהשעון מראה פחות מהשילוט הרשמי! בדרך כלל זה הפוך.

סוף סוף נכנסים לספארי. נחמד שקוראים למרוץ מרוץ הספארי ורצים בתוכו רק ק"מ וחצי :).  עוברים בין הכלובים השונים מנסה לזהות את החיות השונות. קצת קשה הן בעיקר מתחבאות. פתאום באזור הגירפות מזהה מישהי מוכרת. אשתי ועוד כמה צלמים תפסו עמדה. אני צועק לה- אשתי צלמי אותי ולא את הגירפות! מסמן וי לכוונה מחייך וממשיך לרוץ. מקווה שיצאו לה תמונות טובות למרות שאם אף כמו שלי תמונות פרופיל הן לא בדיוק להיט 🙂

המפגש נתן לי בוסט של אנרגיה ואני ממשיך. פתאום רואה בשעון  קצב 4:50! גבר אתה רוצה התקפת לב שניה לפני סיום המרוץ??? תאט עכשיו! אני מאט. ממשיך לזרוק דאחקות עם חיילים מקורס טיס. נכנסים חזרה לפארק הלאומי. יאללה עוד 1.3 ק"מ נגמר. מסתכל באגביות בשעון ורואה שאני על 44 דקות! פאק אם אגביר אני עוד יכול לשבור שיא אישי. הרגליים מגבירות בלי שאני נותן הוראה.  עובר את השלט שמראה שיש עוד ק"מ. בשעון אני ב 46 דקות. אין סיכוי לשיא- אני לא ארוץ ק"מ ב4 דקות 🙁 לא נורא תמשיך בקצב עד הסוף.

ההכרה בזה שלא אשבור את השיא האטה אותי קצת. אני ממשיך לרוץ נשארו משהו כמו 500 מטר לסיום אני עובר ליד חייל מגבעתי שנראה שקצת קשה לו – "מה איש בן 48 עוקף אותך?? יאללה קדימה" אני אומר לו. שואל אותו האם יוצא שבת הוא עונה שכן אז אמרתי יאללה תחשוב על האוכל של אמא, על החברה ותן גז.  אני עובר אותו במגמה לדרבן אותו.  אחרי כ 200 מטר הוא פתאום עוקף אותי ואומר יאללה בוא- אני אומר שאני גמור הוא מתקדם אבל אז אני מגייס כוחות גביר ועוקף אותו. אני צועק לו "עקפתי אותך" ואז הוא מגביר ואנחנו מסיימים ביחד! איזה כייף!

הדופק שלי בשמיים. חם לי! לוקח בקבוק מים ושופך על הראש. איזה כייף! שותה קצת, נושם, נרגע קצת. הולך להמתח קצת בצד. נזכר ששכחתי להגיד לאשתי שתקדים להגיע לסיום. בזמן שאני נמתח לי בצד אני רואה אותה מגיעה במהירות תוך כדי הסתכלות בשעון לקו הסיום. אני מסיים את המתיחות וניגש אליה- מסכנה בטח תתבאס שפספסה אותי. חשבתי לעשות תמונה בכאילו אבל אני מפחד שהמעבר עם הציפ מעל פס הסיום יעשה בעיות.

תוצאת סיום 51:02  קצב 5:06! רחוק כדקה מהשיא שלי אבל בשביל מי שבא לרוץ ב55 דקות אני מאד מרוצה!

יאללה שתיהיה שבת שלום!

כרגיל בשבת רצתי עם חברי הקייטנה של ליאור בפארק הירקון / נמל.

בתחילה השתעשעתי עם הרעיון של לקום קצת מוקדם יותר ולרוץ 5 ק"מ לבד לפני שמצטרף למקצה של 10 ק"מ אבל מכוון שלא רצתי כמעט השבוע והלכתי לישון אתמול טיפה מאוחר החלטתי לא להגזים. מראש קבעתי עם חגי שנרוץ ביחד- הוא חוזר מפציעה וצריך לרוץ בקצב רגוע.

תשאלו אותי עכשיו – כתבת שהמוטיבציה חזרה אז איך לא רצת כל השבוע??? אז רצתי ביום שני אבל מאז לא יצא. יום שלישי לא רצתי כי רצתי ביום שני, יום רביעי לא רצתי מכוון שהלכנו בערב להרצאה ולא רציתי להיות עייף, יום חמישי לא רצתי כי אשתי יצאה ליום כייף מהעבודה ממש מוקדם, יום שישי לא רצתי כי אני רץ בשבת…

הדרך לנמל הייתה קצת מסוכנת היום… נסעתי על דרך השלום לכוון עזריאלי. באמע הדרך רכב שנסע לשמאלי  אותת ופשוט התחיל לפנות כאילו אני לא שם! אני לא יודע האם ציפה שבגלל שהוד מעלתו החליט לפנות אני אמור להאט ולתת לו להכנס??? לפי מה שאני יודע צריך לבדוק במראה האם פנוי ובמידה וכן לאותת ולפנות. בהמשך בירידה לאיילון שבה יש שני נתיבים הייתי שוב בנתיב הימני והרכב שלשמאלי נטה לכווני. כדי להתחמק נגעתי קצת במדרכה עם הגלגלים שלי… משם והלאה נתתי גז כדי לא להתקל בעוד נהגים מסוכנים.

נפגשתי עם חברי הקייטנה ב6:45 בפסל של הכנפיים. הדבקנו לעצמנו מדבקות של סרטים וורודים לציון חודש המודעות לסרטן השד. רבים מחברי הקייטנה גם לבשו משהו בגוון ורוד.  מזג האוויר היה מעולה- קריר, קצת מעונן. ירד קצת גשם בלילה והיה קצת רטוב בדרך. היו מלא אנשים וזה היה כייף! יצאנו לכוון הדר יוסף. רצתי עם חגי ועירית שרצה ריצת שחרור. רצנו בקצב 5:45-5:50 שזה לא ממש רגוע אבל גם לא מהיר מידי. דיברנו והיה נחמד מאד. בשלב מסוים רצנו על קטע אספלט שנסלל לא מזמן והרגשנו ממש בברור שהדרך ממש מחליקה ושמנונית בדיוק כמו שאומרים שהכבישים חלקים לאחר הגשם הראשון!

ב 5 ק"מ הסתובבנו הפעם הקפדנו לא להסתובב בפתאומיות כדי לא לגרום לתאונת שרשרת.  לאחר כק"מ התחיל לרדת גשם. הגשם הראשון שפוגע בך תמיד קצת מבאס אבל אחר כך זה נחמד כמו שאומרים – נרטבים רק פעם אחת. הגשם פסק לאחר מספר דקות והמשך הריצה היה נחמד מאד. בשלב מסוים עירית עצרה רגע כי כאב לה וחגי ואני המשכנו עד לסוף.

לסיכום הייתה ריצה כיפיית וקלילה בקצב נחמד מאד!

איזה כייף שבא הסתיו! הרגשתי שאפשר לצאת לריצה אפילו בשעה 9:00 בבוקר!

שיהיה שבוע טוב!

היום בערב ישבנו לאכול ארוחת ערב וציינתי שלבני הגדול יש בטנונת קטנה למרות הספורט שהוא עושה. לצערי הוא אוכל שטויות וכנראה במאזן הקלורי הוא בפלוס.

כשאשתי שמעה זאת מיד ציינה –  גם לך יש בטן!

אני נעלבתי עד עמקי נשמתי!!!  (ולא צריך הרבה כדי להעליב אותי הרי אני פולני).

אמנם עליתי בכמה ק"ג מאז המרתון ואפילו כתבתי על זה אבל הבטן נפוחה רק אחרי שאני אוכל.

אני לא בטוח שכתבתי את זה בבלוג  אבל מי שקרא בדף האודות יודע שעברתי צנתור אבחנתי שאחריו הפסקתי לעשות פעילות גופנית וכמובן שהשמנתי. יום אחד אשתי הראתה לי תמונה שלי בבגד ים בזמן חופשה ברודוס ולא זיהיתי את האיש עם הכרס בירה שבתמונה. מאז התחלתי לרוץ!

בקיצר בפעם הקודמת שאשתי אמרה לי שיש לי בטן זה נגמר במרתון מעניין במה זה יגמר הפעם???

לפחות מצאתי את המוטיבציה שלי שוב! תודה לאשתי הנפלאה!

ערב טוב קיסריה!

היום יצאתי כמידי שבת לריצה עם הקייטנה של ליאור בנמל/פארק הירקון. תכננתי 15 ק"מ בקצב רגוע כדי לסיים בלי בעיות וכאבים. נסעתי עם אלון. הריצה התחילה ב6:10. הגענו לנמל מספר דקות לפני והחנייה של האוטובוסים הייתה דיי ריקה! זה היה ממש מפתיע! כבר התחלה טובה 🙂

ניגשנו לנקודת ההתחלה והיו מלא אנשים! רובם חדשים אבל זה מה שיפה בקייטנה. כל הזמן מצטרפים אנשים ויש גיוון. יצאנו לדרך כולם אמרו שרוצים לרוץ לאט. חלק מתאוששים ממרוץ חבר אתמול, חלק מתאוששים מפציעות חלק כמוני סתם לא ממהרים. מסתבר שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ופתאום מצאנו את עצמנו בקצב 5:30-5:35. האטנו קצת אבל אף פעם לא הצלחנו להוריד עד לקצב 5:50- 6:00 שכולם אמרו שמתכננים 🙂

למרות החששות שלקראת סוף הריצה יהיה לי קשה שוב פעם הוכח שכאשר רצים ביחד הכל אפשרי! רצנו 3 ק"מ דרומה על הטיילת של הנמל וחזרנו לאסוף את המקצה הבא שגם אליו הגיעו הרבה חברים. איזה עוצמה זאת לראות קבוצה גדולה רצה ביחד. (לפחות מתחילים ביחד).  אספנו את המקצה הבא ורצנו כולנו לכוון פארק הירקון.

מזג האוויר היה מעולה. כולם אמרו בקטע הזה נאט אבל בשעונים לא נרשמה תזוזה רצינית לכוון קצב 6. דיברנו תוך כדי הריצה והיה ממש נחמד. לייתר בטחון לקחתי סוכריות אנרגיה לאחר 10 ק"מ. רצנו ופתאום היינו כבר צריכים להסתובב חזרה.  זה היה מצחיק כי כמעט עשינו תאונת שרשרת. הראשון פתאום הסתובב, כל השאר נעצרו בפתאומיות וכמעט התנגשנו בקבוצה שבאה מולנו. חברים בפעם הבאה צריך לאותת לפני שמסתובבים.

כשרצים ביחד הריצה עוברת ממש בקלות ואחד מושך את השני. פתאום נשארו רק שני ק"מ עד הנמל. ק"מ אחד- אלון מקבל פלפל בתחת ופותח בריצה מהירה. כל הכבוד!

לסיכום 16 ק"מ בקצב 5:43 שיכל בשקט להיות יותר מהיר! שרק ימשיך ככה!

שבוע טוב!

אתמול בערב השתתפתי כמידי יום רביעי באימון של קבוצת הריצה של מקום העבודה שלי. הקבוצה מתאמנת כחודשיים ויש בה כרגע בסביבות 12 מתאמנים קבועים. אני הייתי אחד האנשים שדחפו להקמתה.

בתחילה הצטרפתי לאימונים כדי שיהיו מספיק אנשים וכדי ללוות רצים חדשים או כאלו שקצת מתקשים ולכן רצתי לאט מהרגיל וגם מרחקים קצרים יותר. לאחרונה החלטתי להשקיע בעצמי ולרוץ מרחקים וקצבים שיותר מתאימים ליכולות שלי או שיכולים לאתגר אותי.

היום באימון היתה לנו ריצה של 5 ק"מ בה היינו אמורים לרוץ ב85% מהקצב המהיר ביותר שלנו. במהלך ריצה זו רצתי בממוצע בקצב 5:15! זהו קצב שלא רצתי בו רצוף מספר חודשים!

לאחר מכן היו לנו 5 אינטרוולים של 400 מ' בהם רצתי בקצב 4:50 ! זה באמת קצב שלא ראיתי בשעון הרבה זמן! בעבר ריצה בקצב כזה  גררה כאבים בברך. את האינטרוול האחרון אפילו עשיתי בקצב 4:11 וחלק ממנו אף רצתי בקצב 3:47! מדהים!

איזה כייף זה לראות שיש בגוף את היכולת ורק צריך לדעת להוציא אותה לפועל!

שיהיה המשך יום נפלא!

היום חלפו בדיוק שנתיים מאז רצתי במרתון אמסטרדם שהיה המרתון הראשון שלי ואותו סיימתי בתוצאה 3:58:47. זאת הייתה התוצאה שאליה כיוונתי והתאמנתי אליה (בגדול ההגדרה היתה לרדת מ 4 שעות).

ההכנות לאמסטרדם הלכו טוב מאד. כמעט ולא היו בעיות ופציעות מלבד זה שהיו קצת כאבים מדורבן ופעם אחת נתפסה לי הרגל חזק מאד באחד האימונים. לכן התוצאה לא הפתיעה אותי. כאמור זה היה המרתון הראשון והיחיד שלי עד אותו הרגע ולכן לא הבנתי את משמעות ההישג. בזמנו המאמן שלי מאד התלהב וניסה להסביר לי זאת ולא ממש קלטתי ממה הוא מתלהב. הרי לזה בדיוק כיוונו…

לפני חמישה חודשים רצתי את המרתון השני שלי שבו הלך לי הרבה פחות טוב ושיפרתי את התוצאה רק ב20 שניות ולא כמתוכנן. עדיין גם במרתון חלש ירדתי מה4 שעות. ביום ראשון ה15.10.17 התקיים מרתון אמסטרדם ומספר אנשים שאני מכיר ועקבתי אחר האימונים שלהם השתתפו בו.  מזג האוויר היה טוב, שמים כחולים וכ19 מעלות (אנחנו רצנו ב 11 מעלות בגשם קל). כל האנשים שעקבתי אחריהם סיימו בסביבות ה4:20- 4:35 שעות שזאת תוצאה יפה למרתון ראשון ואני חושב שזה הממוצע של רוב האנשים שעושים מרתון ראשון.

דיי הופתעתי מחלק מהתוצאות מכוון שלפי האימונים הם היו אמורים לסיים מהר יותר. אבל כמו שלמדתי במרתון השני שלי למרתון חוקים משלו וחייבים לכבד את המרחק הזה! זה מה שקרה לחלקם. אחד הגביר קצב לאחר 20 ק"מ ובק"מ ה34 הרגליים התעייפו. לאחד אחר פציעה ישנה התעוררה לפתע וגרמה לו לעבור להליכה בחלק מהמסלול וכדומה…

התוצאות שלהם גרמו לכך שרק עכשיו אני מתחיל להבין את גודל ההשג שלי במרתון הראשון (וגם בשני). כנראה שיש דברים שרק ממרחק הזמן, הנסיון וה"בגרות" אתה יכול להעריך אותם. אמנם זה נראה כאילו אני משתחצן אבל בסה"כ רציתי לציין איך הזמן גורם לך להתסכל באופן שונה על דברים.

לי זה גם הכניס מוטיבציה ורצון לשפר ולעמוד ביעד שהקצתי לעצמי למרתון הבא…

ערב טוב!

היום יצאתי לריצת תיקון על ריצה פחות טובה שהיתה לי לפני כשלושה שבועות. התכנון היה לצאת מביתי דרך השדות לכוון פארק אריאל שרון ןלחזור לאפעל דרך הפארק הלאומי. סה"כ כ15 ק"מ. הגדרתי לעצמי שאני מתכוון לרוץ יחסית לאט ובכייף ולא להצמד באופן נוקשה לתכנית. יצאתי מביתי בשעה 6:30 כמה דקות לפני הזריחה. מזג האויר היה מושלם! טיפה קריר עם עננים בשמים. מה צריך יותר מזה?

התחלתי לרוץ בשדות שמדרום לאפעל כבר על ההתחלה נתקלתי בלהקת שלוים שרצו במהירות לפני וקצת נבהלו ממני. שמתי לב שקצת מאחורי רצים שני חברה מאפעל. הגעתי במהירות מפתיעה לצומת מסובים אותו חציתי ורצתי על שביל שמוביל לשפדן ולאחריו מתחברים לנחל איילון שמצד אחת נכנס לפארק אריאל שרון ומצד שני ממשיך לכוון נתב"ג. כשהגעתי לנחל היה כל כך יפה שם- יש מים בנחל! ברווזים וצמחייה דיי עבותה. זה גרם לכך שהתפתתי לרוץ קצת לכוון נתב"ג. כמובן שצילמתי תמונות אחרת לא שווה כל הריצה! לאחר כמה מאות מטרים חזרתי לכוון המקורי. אז שמתי לב שהחברה מאפעל עקפו אותי והם רצים לפניי.

רצתי במרחק סביר מאחוריהם שוקל כל הזמן האם לצמצם ולדבר איתם או לא? נזכרתי שבכניסה לפארק אריאל שרון היו חפירות וגם כלבים אז אולי כדאי שאהיה יותר קרוב אליהם מפני שאם הכלבים ירצו לרוץ אחריהם אני יכול להיות הקורבן הבא בתור :). בסוף לא היו כלבים אז לא היה צורך להצמד. עצרתי קצת כדי לשתות ולצלם עוד תמונה על רק של חיריה והם התקדמו.

החלטתי לעשות עיקוף באזור שבחורף קשה להגיע אליו מפני שעל הדרך נוצרה בריכה גדולה ועמוקה וקשה לעבור דרכה ברגל או באופניים. ראיתי שתיקנו שם את הכביש ורצתי לכוון. לצערי הדרך היתה ממש משעממת. צמחיה יבשה בלי שום נוף. בסיום הסיבוב ראיתי שביל שעולה ימינה. אולי הז מוביל לאיזה תצפית נחמדה על הפארק חשבתי? סבבה בוא נרוץ לשם. לצערי הגעתי לגבעה אבל היא היתה מלאה בערימות של חול שהקשו להגיע לקצה ולתצפת. ירדתי מבואס מהגבעה ו…

אז הגעתי לאזור שממש התפתח בארבעת החודשים מאז רצתי בפארק. שתלו שם דשאים, ועצים רבים, ועשו אגמון עם ברווזים. שביל ריצה שמקיף את האגמון. יש ברזיות עם מים!!! על האגמון יש פינות תצפית. מלא צמחייה כולל צמחי תבלין שמדיפים ריח מעולה! רצתי מאזור לאזור מגלה כל פעם משהו אחר. מצלם בטירוף ממש כמו ילד בלונה פארק או בחנות צעצועים! איזה כייף! ממש עשה לי חשק לרוץ שם! עזבתי את האזור בהיי מטורף שהמשיך וליווה אותי עד היציאה מהפארק ואפילו קצת אחרי!

הייתי בכזאת התלהבות שנכנסתי לפארק הלאומי החלטתי לעשות הקפה ולא לחתוך ישירות ליציאה והביתה. בחניה של הפארק הלאומי הופתעתי לראות שמישהו נתן אוכל לתרנגולים בדיוק באמצע החנייה. על הכביש! אולי חיפש תרנגול לכפרות רק שכח שכפרות זה רק בעוד שנה!

רצתי לביתי שמח וטוב לב ואמרתי לעצמי שאני חייב לחזור לפארק אריאל שרון כדי למפות את השבילים החדשים ונקודות שבהן יש מים לטובת אחיי הרצים!

לסיכום 15 ק"מ ובקצב לא רע בכלל 5:45 דקות לק"מ!  שוב מדהים לראות איך ריצה טובה במיקום טוב עושה כל כך טוב על הנשמה!

שבת שלום!

היום יום שישי נפגשנו שוב מסגרת מצומצמת של הקייטנה. בתחילה תכננתי לרוץ 15 ק"מ מכוון שבאמצע השבוע אני לא רץ ריצות יותר מ8 ק"מ. נסעתי עם אלון להדר יוסף שם היינו אמורים להפגש עם אודליה שאמורה לרוץ 18 ערן וחווה שאמורים לרוץ 25 והתחילו מוקדם יותר. בדרך הירח היה גדול ומלא בשמים וזה היה מחזה יפה.

אמרתי לעצמי שאנסה לעשות איזה ריצה בשעות הערב השבוע.

הגענו לנקודת המפגש בשעה 6:40 שזה יחסית מאוחר לעצמנו אבל חופש היום ומזג האויר מאפשר אז למה לא? חוה וערן הגיעו בריצה לנקודת המפגש. אודליה גם הצטרפה ויצאנו לדרך חבורה של אנשים שאוהבים לרוץ ושמכירים באופן שטחי או בכלל לא. אמרתי שאלון ואני מתכוונים לרוץ 15 אז אולי נסתובב לפניהם והשאר מיד אמרו שיסתובבו איתנו וישלימו בהמשך. איזה נחמד מצידם! רצנו ודיברנו משתדלים לרוץ בקצב הרצוי 5:50-6:00 ולא לרוץ מהר מידי. לפעמים בריצה שמדברים ולא מרוכזים אז הגוף מושך לקצב אחר וצריך להזהר. היה מעניין לראות איך השעונים של כולנו מראים קצב אחר למרות שרצנו ביחד. אמנם הבדלים קטנים של שניות אבל עדיין הבדלים כנ"ל גם לגבי המרחק.

יחסית לשישי שעבר הפארק היה ריק ולא מפוצץ כמו בשבוע שעבר. אולי באזור הנמל המצב היה אחר. מזג האויר היה מעולה. החברותא נחמדה מאד והריצה זרמה בכייף גדול. מסתבר שערן הוא סלבריטאי ריצה וכל כמה דקות פגש מישהו שהוא מכיר ואחת מהן אפילו הצטרפה עלינו באמצע הדרך. פגשנו אנשים מהקיטנה שהיו באימונים של קבוצות הריצה שלהם או לבד.  לאחר 7.5 ק"מ הגענו לארומה בנמל שם היינו אמורים להסתובב. נכנסנו שתינו מים קרים. מדהים כמה ספורטאים עוצרים שם באמצע או בסיום הפעילות שלהם. היה ממש תור למים… הרגשתי ממש טוב אז אמרתי שמצידי אפשר להשלים ל9 ק"מ שהם צריכים ואז להסתובב.

לצערי העצירה התמשכה טיפה יותר מידי והיה קשה לי להתניע לאחר מכן. המשכנו לרוץ עוד ק"מ וחצי והסתובבנו. ככל שהדרך התמשכה הרגשתי שיותר ויותר קשה לי. גם שאר החבורה הרגישה זאת למרות שלא אמרתי דבר ואולי בגלל זה 🙂 מפני שבדרך כלל אני דברן לא קטן. המשכנו לרוץ והיה מעניין לראות איך לאט לאט החבורה התפצלה ל3 זוגות. אלון ואודליה מקדימה, ערן ומישהו שנוסף אלינו לריצה ככה פתאום כששאל אותנו שאלה. מסתבר שהוא חדש בריצה אבל ותיק באופניים ורצה לשאול משהו- הוא נפל בדיוק על האדם הנכון. ערן הסביר לו כל מיני דברים והם דיברו גם על אופניים, וחווה ואני מאחור. מזל שהיא רצה איתי אחרת היה לי הרבה יותר קשה.

לאחר כ14 ק"מ בערך באחת מעצירות המים אודליה המקסימה הציעה לי תמר. בדרך כלל אני לא אוהב תמרים בעיקר בגלל הצורה החיצונית. בזמן האימונים למרתון אפילו קניתי קופסא של תמרי מעג'ול וניסיתי לקחת לפני ריצות אבל לא ממש הסתדרתי איתם. הפעם הסכמתי כי ידעתי שתמר יתן לי אנרגיה רק אחרי שנתתי ביס הסתבר לי שיש בתמר גם המון המון מלח 🙂 זה חכם בגלל שהגוף מאבד מלחים בריצה אבל ממש קשה לעיכול… למרות ששתיתי הייתי חייב לשתות שוב לאחר מספר ק"מ.

לאט לאט הרגשתי פחות טוב והחלטתי לא להסתכן ואולי ללכת קצת. אז בק"מ ה16 אמרתי לח'ברה שאני עובר להליכה וניפגש בסיום. בדיוק באותו רגע פגשנו את זוהר מהקייטנה שבתחילה רצה להמשיך לרוץ איתנו, אז שינה את דעתו והמשיך לנמל ושוב חזר לכוון הדר יוסף 🙂 בזמן זה הלכתי והורדתי דופק והתאוששתי. הלכתי כ500 מ' אבל זה ממש ביאס אותי אז חזרתי לרוץ. מקדימה ראיתי את זוהר אז התמקדתי בלהתקרב אליו. בק"מ ה17 עצרתי שוב לשתות ואז רצתי עד הסוף שהק"מ האחרון בקצב 5:36!

הגעתי להדר יוסף ונפגשתי עם החברים. כמובן שמיד הצטלמנו בשביל הקייטנה כולל המחצלת הזירו והכוסות (בדיחות פרטיות של הקייטנה).  היה מדהים לראות שמריצה אחת טובה התגבשנו והתחברנו! היה ממש כייף להכיר ולרוץ עם חוה, אודליה וערן!

מעניין שמספר פעמים בעבר ריצות לא טובות שלי איכשהו התקשרו להדר יוסף אבל נראה לי שיותר משותף להן  שניסיתי לרוץ יותר ממה שאני אמור/ מסוגל באותו רגע. לרוץ באמצע השבוע 8 ק"מ ואז להוסיף 10 בסוף שבוע זאת קפיצה גדולה גם למי שעשה מרתונים ועד לפני 4 חודשים 18 ק"מ היו חימום עבורו. יש מצב גם שאני צריך להקפיד יותר על לקחת את הכדורים שלי שמורידים קצב לב בזמן שאני בחופשה. כשאני בעבודה אני לוקח כל יום אבל בחופשות אני קצת מזניח ויש מצב שזה לא ממש תורם.

לסיכום למרות הקושי היה כייף גדול. אין תחליף לריצה טובה עם אנשים טובים זאת תחושה שקשה להשוות למשהו אחר ואולי בגלל זה היא כזאת ממכרת!

שבת שלום לכולם!

השבוע הוא שבוע קצר בגלל חג הסוכות ולכן הקדימו לנו את אימון קבוצת הריצה של העבודה מיום רביעי לשלישי.

בשל כך יצא שרצתי יום לאחר יום. אמנם בעבר זאת לא היתה בעיה אבל בשלב זה כשאני מנסה להפחית קצת עומס מהרגליים זה פחות אידיאלי. ביום שני רצתי עם גיל את הריצה הקבועה שלנו- הפעם הוספנו ק"מ וגם רצנו במסלול שונה. רצנו מרמת אפעל עשינו סיבוב בתל השומר וחזרנו. סה"כ רצנו 7 ק"מ והיה בסדר, אפילו רצנו בקצב ממוצע של 5:40 שזה הרבה יותר מהיר מהקצב 6 הרגיל שלנו. נראה שלי שעם השיפור במזג האויר ננסה להגדיל את המרחק בחזרה ל10 ק"מ.

ביום שלישי היה אימון של קבוצת הריצה בעבודה. הקבוצה פועלת כחודש וחצי. בתחילה הלכתי כתמיכה מוראלית לחברים שהתחילו לרוץ וכדי שיהיה עוד מישהו שמגיע לאימונים (בהתחלה לא היו הרבה אנשים והיה חשש שהקבוצה תיסגר). אבל עכשיו למרות שהמרחקים עדיין לא ארוכים אני מרגיש שהאימונים תורמים לי והם לא תמיד קלים. השבוע רצנו באזור ראש ציפור ועשינו אימוני עליות ואינטוורלים. אני שונא עליות!!! אבל זה אימון מעולה! וגם באינטרוולים היה טוב. עשינו אינטרוולים של 500 מ' באחד מהם רצתי בקצב של 4 דקות לק"מ!

אני מאד מרוצה מהאימונים של הקבוצה!

שיהיה חג שמח!

היום רצתי עם חברי קייטנה במתכונת מצומצמת בשל יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.

כרגיל נפגשנו בנמל. נסעתי עם אלון מהשכונה שלי כשהגענו לכוון רידינג נכנסנו באופן אוטומטי לחניון של האוטובוסים וכשראינו שיש שם אוטובוסים ירד לנו האסימון שאנחנו לא בסוף שבוע. למרות זאת החנייה הייתה מפוצצת ברכבים והנמל / פארק מפוצץ ברצים! מדהים ממש!

נפגשנו עם שרון ונעמה. אלון התחיל לרוץ עם שרון. ידעתי שהיא רצה בקצב מהיר יחסית והאפשרות היתה לרוץ איתם או  לבד לאט יותר. החלטתי לרוץ איתם. הייתי בטוח שיהיה לי קשה. אבל הריצה זרמה וגם השיחה והיה מוי כייף . רצנו בקצב ממוצע של 5:24 שזה יחסית מהר לקצבים שאני רץ בהם לאחרונה. מאד שמחתי שאני עומד בקצב ואפילו מצליח לדבר תוך כדי ולקראת הסוף אפילו משכתי קדימה! התכנון היה ל10 קמ איטיים יצא 11 בינוניים!

אין כמו ריצה טובה כדי לשפר את מצב הרוח!

לסיום היתה פריסונת נחמד בה נפגשנו עם הדס האלופה שחזרה מברלין!

שתיהיה גמר חתימה טובה וצום קל!

היום מישהו בעבודה רמז לי שהשמנתי… הוא אמר שלבחור ספורטיבי כמוני לא אמורה להיות בטן…

את האמת יש משהו בדבריו למרות שהיום נראה לי שהחולצה הייתה קצת צמודה 🙂

אחת מההחלטות שלי לשנה החדשה הייתה להוריד 4 ק"ג מה5 שהעלתי מאז המרתון. אחד אני משאיר כדי שהפנים שלי לא יראו כמו של פליט מזרח אירופאי שדוף.

אני צריך להוריד את כל החטיפים שאני מנשנש בעבודה, ואולי קצת לחם / פיתות בצהריים.

אני לא דואג כרגע אני עושה כ 4 אימונים בשבוע. אמנם במרחקים יחסית קטנים אבל עדיין זה יותר טוב מכלום.

תאחלו לי בהצלחה.

המשך שבוע טוב!

ריצה ראשונה בשנה היהודית חדשה.

החלטתי שבא לי לרוץ קצת בשטח כדי להוריד את ארוחות החג. ניסיתי לקבוע עם חברים לרוץ בבן שמן אבל זה לא יצא אז החלטתי לרוץ באזור שלי. יש מסלול שיוצא ממש מתחת לבית שלי ונמשך בשדות שמדרום לאפעל במקביל לכביש 4 עד צומת מסובים. לאחר מכן ממשיך עד שמתחבר לנחל איילון שפונה מערבה לכוון חיריה ומזרחה לכוון נתב"ג. משם נכנסים לפארק אריאל שרון. אפשר לחזור כמו שבאנו או להמשיך לכוון הפארק הלאומי ואז לחזור. מזמן לא רצתי במסלול הזה ורציתי לבדוק אותו.

המסלול המקורי שתכננתי היה באורך של 12 ק"מ. הצעתי למספר חברים להצטרף אליי רובם לא יכלו לבוא ורק גיל הסכים אבל סייג שלא בטוח שיעמוד במרחק.  החלטתי שנקצר קצת.

הייתי בטוח שתהיה ריצה כייפית בנוף יפה כיאה לריצת פתיחת שנה. בדיעבד מזל שלא רצתי בבן שמן ושהחלטנו לקצר.

תחילת הריצה היתה ממש בסדר. רצנו בקצב יחסית רגוע בשדות מדרום לאפעל, הגענו לנחל איילון בכניסה לפארק אריאל שרון (חיריה) שם החלטנו להמשיך עם הנחל ולא להקיף את הר הזבל כדי לקצר קצת את המסלול.

מסתבר שיש מצפון לחיריה חפירות ארכיאולוגיות! היו שם ציליות וגם מספר כלבים שהכניסו את גיל ללחץ. מי שקרה את הפוסט הקודם יודע שגיל לא ממש מת על כלבים שהם לא שלו 🙂

התחברנו לשביל המוביל לפארק אריאל שרון פתאום ראינו מעלינו מטוס ענק שכנראה בא לנחות בנתב"ג. ישר שלפתי את המצלמה. כשהורדתי את הראש ראיתי חבורה ענקית של רצים רובם ככולם אתיופים או סודנים רצים לעברנו. הם רצו ממש יפה ובקצב מהיר! לא היה נעים לי לצלם אותם אז רק אמרתי להם שנה טובה…

עד אז עברנו כ5 ק"מ בערך. המשכנו לרוץ בכביש שסובב את פארק אריאל שרון לפתע התחלתי להרגיש לא נעים. הרגשתי כבדות ברגליים ולא כאב אבל סוג של מועקה בחזה ועלייה בקצב הדופק. עצרנו לרגע שתיתי, הלכנו קצת וחזרנו לרוץ. נכנסנו לאזור מאד יפה בפארק אריאל שרון. אזור שהתפתח מאד מאז שרצתי בו לפני 4 חודשים. עשו שם אגמון קטן ושתלו עוד עצים ופרחים. שמו ספסלים ואפילו ברזיה גיליתי שם! החלטתי שבקרוב אקח לשם את הילדים עם האופניים .

יצאנו מפארק רבין לכוון הפארק הלאומי שם שוב הרגשתי קצת לא טוב. שטפנו פנים, הלכנו קצת והמשכנו. לצערי זה קרה שוב לאחר כק"מ. תוך כדי אני וגיל החלפנו בדיחות על החייאה והאם יודע להשתמש בדיפיברילטור שעכשיו מחייבים לשים בכל מקום ציבורי. גם צחקנו על זה שאיש הקשר שלי בחרום  זה הוא ואין לו עכשיו למי להתקשר כי אשתי במילא לא תענה. בקיצור היה קטעים איתנו.

הלכנו כ300 מטר על גשר אלוף שדה ואז המשכנו. גיל אמר לי שאפשר ללכת עד לביתנו ולא חייבים לרוץ. אני לא יודע אם אמר זאת כי בעצמו היה עייף או כי דאג לי 🙂 אני שהתבאסתי מהמצב ביקשתי שנרוץ עוד קצת עד שנשלים ל9 ק"מ וכך היה.

סה"כ יכלה להיות ריצה ממש כייפית אבל יצאה קצת מבאסת בגלל ההרגשה הלא טובה. ייתכן שלרוץ לאחר 2 ארוחות חג גדולות יום אחרי יום, בקבוק בירה ערב לפני הריצה עם 5 שעות שינה ובלי לקחת את הכדור להפחתת קצב הלב (יש לי בעיית לב קלה- למי שלא קרא בסיפור של הבלוג) זה לא רעיון כזה מזהיר.

לא נורא זה הפיח בי רצון לבקר שוב בפארק ולעשות תיקון לריצה הזאת!

שתהיה שנה טובה לכולנו!

היום רצתי כהרגלי בימי שני עם חברי גיל במסלול הרגיל. יצאנו מהשכונה שלנו ופנינו לכוון תל השומר באמצע הדרך נכנסו לשדה התותים. רצנו מקביל לגדר של תל השומר מרחק קצר ואז נכנסנו קצת יותר לעומק השטח.

חלפנו על פני בית/חווה  ובו כלבים. רוב הפעמים הכלבים קשורים.  בפעם הקודמת שרצנו אחד מהם היה משוחרר אז עשינו פניית פרסה וחזרנו כפי שבאנו.  היום נראה שהכלבים קשורים ולכן חלפנו על פני החווה והמשכנו במסלול. גיל שהוא בחור מאד ציני הסתובב וצעק "הכלב משוחרר" ודפק ספרינט. אני שמכיר את הבדיחות שלו המשכתי לרוץ בקצב שלי ורק לייתר בטחון הסתובבתי לאחור. אז ראיתי שאכן אחד הכלבים יצא מהגדר והוא התחיל לרוץ לכווננו אבל לאחר מספר מטרים נעצר.

גיל שרץ כל כך מהר לא שם לב שיש בור בדרך ועף קדימה שהוא מתמלא בחול :). חוץ מהלכלוך הוא נשרט קלות בידיים. מסתבר שגיל שמגדל כלב בבית מפחד מכלבים אחרים!!! הוא טוען שכל חודש בערך הוא ננשך ע"י כלב ולכן רץ קדימה שהעקרון המנחה שהוא צריך לרוץ רק יותר מהר ממני 🙂

אם חברים כאלו… כנראה שהוא מעריך שאני מאד מהיר כי הספרינט שהוא נתן יכל להביא אותו לפחות לחצי גמר המאה באולימפיאדה…

למזלנו הוא רק נשרט קלות ובעיקר התלכלך. המשכנו בריצה כרגיל. מאד הצחיק אותי לראות את גיל רץ כל כך מהר ועוד בגלל כלב.

זה מה שיפה בריצות לפעמים מגלים דברים חדשים על אנשים.

שיהיה המשך שבוע טוב!

היום תכננתי ריצה רגועה. ריצת שחרור מהקטע הקשה שרצתי בתנ"ך תש"ח ובכלל מהשבוע שבו רצתי 4 פעמים שזאת כמות מכובדת יחסית לזה שאני לא מתאמן לשום דבר.

רצתי כהרגלי בקודש עם חברי הקייטנה של ליאור מנמל תל אביב. השבוע נצמדתי לאריק אחד מהבחורים הותיקים בקייטנה אך משום מה עד היום לא יצא לי לדבר איתו הרבה. התחלנו בקצב 6 בערך. דיברנו והיה סבבה. באזור הק"מ החמישי לאחר שהסתובבנו לחזור (סה"כ רצנו 10 ק"מ) נפגשנו עם נחום בחור חדש בקייטנה שרץ הרבה פעמים במשך השבוע (רץ לעבודה וממנה) אך ריצות קצרות ובקצב של 7 דקות לק"מ.

בשבוע שעבר רצתי איתו כדי שלא ירוץ לבד ותהיה לו חווייה חיובית מהקייטנה- כנראה שהצליח לי כי הוא בא שוב ואפילו הביא את אשתו! הוא אמר שמעדיף לרוץ איתנו ולהשלים את המרחק בסיום מאשר לרוץ לבד את הכל. רצנו ודיברנו. בשלב מסויים הוא אמר שאם נמשיך בקצב שבו היינו הוא ירד מהשעה ל10 ק"מ. לא כל כך הבנו איך הוא הגיע למסקנה מכוון שאנו רצנו בסביבות קצב 6 והוא רץ קצת יותר לאט ובשביל לרדת מהשעה ב10 ק"מ צריכים לרוץ מהר יותר מקצב 6. הוא אמר שיתן ספרינט בסוף. קצת התפלאנו אבל אם זה מה שהוא רוצה לעשות אז לבריאות. בשלב מסוים איבדנו אותו כי היה לו קצת קשה לעמוד בקצב שלנו שהתגבר בלי לשים לב לאזור ה5:30 דקות לק"מ.

כנראה שאיך שהוא הדיבורים של נחום חילחלו אלינו ובעיקר לאריק כי הוא התחיל להגביר וירדנו לאזור ה5:20 לדקה. ראיתי שאנחנו בסביבות הק"מ השמיני ואם נמשיך בקצב הזה נרד מהשעה או נגיע מאד קרוב לשעה. שאלתי את אריק האם הוא מודע לקצב והאם החליט לרדת מהשעה? הוא אמר שסתם בא לו קצת להגביר ושנאט לאחר הגשר שליד מרכז החתירה. אמרתי לו בסדר גמור והמשכנו להגביר- הגענו לאזור קצב 5:05. עברנו את הגשר ואריק עשה סימנים של להאט אמרתי לו שלא יאט כי נשארו לנו כ300 מ' לסיום. רצנו במהירות עד הסוף! מסתבר שעשינו את הק"מ האחרון בקצב 5:02! הרבה זמן לא רצתי בקצב הזה…

לאחר הפריסה שכללה צילומים חגיגיים וברכות לשנה טובה והצלחה לרצים במרתון ברלין. נכנסתי לרכב כדי לנסוע לביתי. ברדיו התנגן שיר של קלוין הריס שאני מאד אוהב. זה הכניס אותי למצב רוח עוד יותר מרומם והפיח בי אנרגיות שנמשכו איתי הרבה זמן לאחר מכן!

איזה זה כייף זה!

שבוע טוב ושנה טובה!

אמנם השנה הבטחתי לא להרשם למרוצים בתשלום אבל זה לא מונע ממני לרוץ בחינם 🙂

אתמול התחיל מרוץ השליחים תנ"ך תש"ח. המרוץ משתרע על פני 200 ק"מ ומחולק ל24 קטעים. השנה היה המרוץ החמישי. השתתפתי במרוץ הראשון והשלישי. בשני לא יכולתי בגלל צוק איתן וברביעי חצי קבוצה היתה פצועה אז ביטלנו.

אני מאד אוהב את המרוץ מכוון שהוא עובר בנופים המאד יפים של אזור צרעה, בית שמש, לטרון, פארק בריטניה ועוד… הוא קרוב למרכז ומעגלי מה שמקבל מאד על הלוגיסטיקה. כשאלון חברי שאל אם אוכל ללוות אותו באחד הקטעים במרוץ הסכמתי ברצון. רק לאחר מכן הוא עדכן שמדובר בריצה ב1 בלילה בקטע קשה מאד באורך של  כ10 ק"מ!

אמנם כבר רצתי קטעים קשים מאד בעבר אבל אני לא בשיא כושרי כרגע אז דיי חששתי. הגעתי לביתי אתמול בערב. התארגנתי על הציוד אכלתי אורז (פחמימה). ניסיתי לישון / לנוח מ20:30 עד 23:00 אבל לא ממש הצלחתי. בתחילה רצו כל מיני מחשבות בראש, לאחר מכן שכבר נרדמתי בכל פעם שאשתי הדליקה או כיבתה את המזגן הוא צפצף וזה העיר אותי 🙁  הצלחתי לנמנם איזה שעתיים.

ב23:00 התעוררתי לקחתי את הציוד שכלל פנס ראש, נצנץ, שלוקר מים, מגבת וחולצה להחלפה ויצאתי לכוון הצימר של אלון ושות' בנחם. הגעתי אליהם ב24:10. הכרתי את שאר חברי הקבוצה שהיו מאד נחמדים ואז אלון, אסף (שמחליף אותי ואת אלון בריצה) ואני יצאנו לנקודת הזינוק.

הגענו- המתנו לרץ שיגיע כדי לצאת לדרך. התנועה בתחנה היתה ממש דלילה- הכי דלילה שראיתי איי פעם במרוץ שליחים. אלון הסביר שזה מכוון שהם הוזנקו ראשונים ולכן רוב הרצים יגיעו בהמשך. ראינו בתחנה חברה צעירים שלפי הגיל, החולצות ומבנה הגוף היו כנראה חיילים או שוטרים ביחידה מיוחדת. הם התלהבו ורצו במהירות. לידם היתה קבוצה נוספת של רצים "אזרחים"  אבל גם תחרותיים. כשהרץ שלהם הגיע במקום לעודד אותו הם התחילו להשוות מי רץ את הקטע שלו יותר מהר…

הרץ שלנו הגיע. אלון לקח ממנו את הצמיד הדלקנו פנסים ונצנצים ויצאנו לדרך. ידענו מראש שהולך להיות קשה. בספר המירוץ היה כתוב שההתחלה מורכבת מעלייה קשה של 3 ק"מ. אחריה ירידה חדה ושוב עליה קצרה אך תלולה. מהק"מ החמישי ועד הסוף המסלול היה במגמת ירידה.

התיאור התגלה כמדויק מאד! בתחילה רצנו כק"מ במגמת עליה לא תלולה מאד מצורעה עד דרך הפסלים. כשפנינו לדרך הפסלים הדרך הפכה תלולה מאד. מאד מהר השיחה הערה שהיינו שקועים בה הפכה לדממה ורק הנשימות שלנו נשמעו בחשכה. היה קשה. התחלנו להזיע והרגליים התחילו להשמיע קולות התנגדות. בשלב מסויים עברנו להליכה. פתאום משום מקום מגיח איזה ילדון בריון ללא חולצה ועוקף אותנו כאילו הוא רץ בירידה :). רק רצינו שיעוף מאיתנו כדי שלא יהיו לנו נקיפות מצפון שאנו הולכים.

המשכנו לרוץ ומיד פעם קצת ללכת עד הק"מ ה3 בערך אז הדרך התיישרה והיה הרבה יותר נוח לרוץ. רצנו כק"מ ושוב התחילה עלייה מתונה אבל לא נוראה כל כך. ידענו שמהק"מ החמישי זה רק ירידה אז לא נשאר הרבה. פתאום אנו קולטים שהמשך הדרך נראה שחור וכ50 מטר בזוית של איזה 70-75 מעלות מעלינו יש סטיקלייט שמסמל את המשך המסלול! מיד עצרנו ! שתינו, שטפנו פנים. צילמנו שיהיה תעוד והתכוונו להסתער על העלייה בראבק אבל אז ראינו שרוב השביל מלא אבנים קטנות ואפר והיכן שאין אפר ואבנים קטנות יש סלעים די גדולים. בקיצר את העלייה הזאת אי אפשר לרוץ! גם בהליכה היא היתה קשה.

הגענו לסוף העלייה ומאותו הרגע איזה כייף! ריצה בירידה. לפעמים קצת תלולה מה שדרש ריכוז ותשומת לב אבל ברובה נוחה על שביל נוח. צילמנו את השפלה שנפרשה לרגלנו. ניסיתי לצלם את הירח בצורת הבננה אבל לא ממש הצלחתי. להפתעתי הרבה היה מאד לח  וכמעט ולא היתה זרימה של אויר כך שהזענו מאד!

הקצב בירידה היה ממש טוב באזור ה5:30. בשלב זה אלון הזכיר לי שבתחנת הסיום יש דוכן המבורגרים. זה עזר מאד להניע את הרגליים. טסנו את הק"מ האחרונים עד שראינו את תחנת ההחלפה.  לקראת סיום חשבתי על זה שלא ראינו שום רץ לאורך הדרך וטוב שבאתי כי לרוץ כזה קטע לבד זה ממש קשה בעיקר מנטלית. אסף המתין לנו לקח את הצמיד ויצא לדרכו.

דבר ראשון שעשינו היה להזמין שלושה המבורגר, ציפס / טבעות בצל ושתיה. (תודה רבה אלון)  לאחר מכן עשינו מתיחות. הרגשתי טוב טוב את הרגליים שעבדו קשה גם בעלייה וגם בירידה. לאחר מכן החלפנו חולצות. החולצה שלי היתה כל כך רטובה שבטעות אפשר היה לחשוב שסיימתי מרתון. כשההמבורגרים היו מוכנים ארזנו אותם ונסענו לתחנת הסיום של אסף כדי לאסוף אותו ולנסוע חזרה לצימר.

קצת דאגנו לאיכות של ההמבורגרים מכוון שהבחור שלקח מאיתנו את ההזמנה התחיל לשאול את החבר שלו איך מכינים אותם ומה עושים. החבר מצידו ענה בעייפות אך גם טרח לציין שהוא כבר לא במשמרת… למזלי הדאגה היתה לשווא וההמבורגר היה טוב מאד. אמנם לא הייתי רעב מאד אבל היה כייף לאכול את ההמבורגר לאחר הקטע הקשה.

חזרנו לצימר- אלון ואסף התארגנו לקפל את הדברים ולנסוע לנקודת סיום המרוץ שם התכוונו לרוץ עם הרץ האחרון את כמה מאות המטרים אחרונים. אני נסעתי חזרה לביתי.

בקיצור היה קשה מאד אבל מספק. אני מאד אוהב לרוץ בשטח ביחוד בלילה ותמיד טוב לרוץ עם חבר. שיהיה אחלה סוף שבוע וכל הכבוד לקבוצת כבר באים על המרוץ!

בשבוע שעבר תכננתי לרוץ בריצת שטח. הכנתי לעצמי את שקית המים שאיתה התכוונתי לרוץ. כשהריצה לא יצאה לפועל החלטתי להשאיר את השקית במקרר.

אשתי ביקשה ממני להוציא אותה בטענה שהיא תופסת מקום ואין לה היכן לשים את האוכל. שמחתי שיהיה מלא אוכל במקרר אז הסכמתי ושמתי את השקית הקפואה בכיור. בכוונה לרוקן אותה כשהמים הקפואים יפשירו.

ניגשתי למקרר כדי לראות את האוכל המדובר והופתעתי לגלות שאפשר להכניס לפחות 3 שלוקרים למקרר!!! אז הבנתי אשתי פשוט לא אוהבת את שקית המים אבל לא רוצה להגיד לי את זה במפורש. ניסיתי לדבר איתה על זה ולהבין את פשר הבעיה אבל היא המשיכה לטעון בתוקף שזה רק בגלל המקום שהשקית תופסת. כשהראתי לה שהשקית נכנסת בלי בעיה. היא אמרה- אבל מי מכין מים שבוע מראש???

פה קבור הכלב- אבל הכלב הוא פולני יקה שאוהב להכין דברים מראש 🙂

המשך שבוע טוב חברים!

היום יצאתי לריצת ערב עם אלון שאותו אני אמור ללוות בקטע אחד בתנ"ך תש"ח בחמישי בלילה. הרבה זמן לא רצתי בערב והגוף לא ממש שמח על כך. הרגשתי כבד ועייף אבל הייתי חייב לרוץ  קצת.

יצאנו ב21:00 והייתי בטוח שיהיה נעים כי מזג האוויר השתפר לאחרונה. רצנו מרמת אפעל לפארק הלאומי עשינו שם סיבוב וחזרנו. רצנו בקצב קל קצת פחות מקצב 6. אבל תוך כדי ריצה הרגשתי שהראש שלי בוער היה לי חם והיה מאד חם!

כשחזרתי הביתה הייתי בטוח שיוצא לי עשן מהאוזניים! והזעתי כאילו יצאתי כרגע מסאונה עם בגדי ריצה.

ניגשתי לברזייה בגינה מול ביתי מפני שהייתי חייב לקרר את הראש. כשסיימתי את המתיחות שלולית הזיעה שהשארתי נראתה כאילו מישהו שפך עליי דלי מים.

אני מקווה שבריצה עצמה יהיה קצת יותר נעים.

בינתיים לילה טוב!

היו לי המון תוכניות לריצה בסופ"ש הזה!

1. כבר לפני מספר חודשים תכננתי לרוץ במירוץ חצי מרתון ערד- מצדה לזריחה. גדלתי בערד ואני שמח שגם היא נכנסה למפת המרוצים, אני מכיר את המסלול ועשיתי אותו מספר פעמים בהליכה כ"צעדת מצדה". עד היום זכורה לי תמונה שבה אנו עומדים ומנסים לפתוח את המכנסיים כדי להשתין וכל כך קר שאנחנו לא מצליחים. שכבר הצלחנו מישהו זרק שלא יפה להשתין ליד בית קברות אז אמרתי שלא נראה לי שלדיירים שם אכפת כל כך והתפוצצנו מצחוק. דיי בטוח שלראות את מצדה לאור הזריחה זה מראה מרהיב. – אבל לא יצא.
2. מי שהביט לשמיים אתמול בערב ראה ירח ענקי מלא ויפה – אז חשבתי לרוץ אתמול בערב באחת מריצות הלילה המפורסמות של דורון שלמון בזרזיר שעד היום לא יצא לי להשתתף בהן. – אבל לא יצא
3. אחרי כל האימונים למרתון באזור פארק הירקון הפארק הלאומי הכרזתי שאני עובר לריצות שטח ואפילו קניתי נעלי שטח. אני עוקב בפייסבוק אחרי אהרון אסולין שמארגן ריצות שטח מדהימות וכייפיות וכל פעם שראיתי את התמונות שלו הבטחתי לעצמי שאצטרף לאחת הריצות. היום הוא ארגן ריצה בנחל פרת שכללה נופים של מדבר יהודה וטבילה במעיינות. בדיוק מה שרציתי. ניסיתי לשכנע חבר לבוא איתי. – אבל לא יצא
4. חברים שמתאמנים להר לעמק יצאו לרוץ היום בחורשים החלטתי להצטרף אליהם כי יש מצב שבשבוע הבא ארוץ עם אחד מהם קטע אחד ורציתי להתאמן. – אבל לא יצא.
5. מחר אני אמור לרוץ עם הקייטנה-  אני מאד מקווה שזה כן יצא לפועל.

בינתיים סופ"ש מקסים! עדכונים בהמשך!

זה פוסט חזרה.

חזרה מחופשה, חזרה מחו"ל, חזרה ללימודים, חזרה לעבודה, חזרה לשגרה וחזרה לריצה!

למרות שנחתי מריצות כחודש ועשיתי טיפולי פיזותרפיה הכאבים לא ממש פחתו. לדעתי אצטרך פשוט לחיות איתם ולדעת לרוץ איתם. כמובן שאמשיך לטפל ברגליים ולעשות חיזוקים אבל במקביל לריצה.

אני דיי בטוח שה60 ק"מ שהלכנו בברצלונה בשבוע האחרון לא ממש תרמו להפחתה בכאב אבל שיוצאים לחופשה בעיר כמו ברצלונה הק"מ נאספים בלי להרגיש.

אז חזרתי לרוץ ואני מקווה גם שאחזור לכתוב מפני שבעבר הכתיבה הכניסה לי מוטיבציה לריצה.

אז שיהיה סופ"ש מקסים ונתראה בשבילים!

עברו שלושה שבועות מאז שכתבתי לאחרונה. אמנם אני ממשיך לרוץ אבל ממש בקטנה. באמצע השבוע אני רץ 6 ק"מ פעם או פעמיים בשבוע ובשבתות 10ק"מ.

המוטיבציה עדיין לא חזרה ועכשיו אני  צריך לקחת פסק זמן מהריצה בהוראת הרופא והפיזיותרפיסט בגלל שיש לי כאבים ברגל שמאל כתוצאה מעומס. זה מאד משונה מפני שלקחתי  חודש חופש מריצה לאחר המרתון וזה היה אמור לעזור.

אכין לי תוכנית חלופית שכוללת שחייה ותרגילי חיזוק נקווה שזה יספיק כדי לשמור על כושר ולא להשמין מעבר למה שכבר השמנתי מאז המרתון.

אשתדל לעדכן באופן יותר רצוף מעכשיו והלאה.

המשך שבוע טוב.

היום יצאתי עם שני חברים טובים לריצת שטח קצרה של 10 ק"מ באזור קיבוץ צורעה (באזור בית שמש).  הנסיעה והריצה לימדו אותי היום פרק  בהתנהגות אנושית ובשמירה על אופטימיות. השמות בדויים…

אפי אחד החברים שגר בגבעת שמואל אסף אותי וחבר נוסף בשם ארז (שם בדוי)  מרמת אפעל ויצאנו לדרך. שני החברים לא הכירו לפני רק שמעו אחד על השני דרכי. ארז אמר לנו בדרך שקבע עם קרוב משפחה שלו שיחכה לנו בנקודת הזינוק. משום מה הנהג שם וייז ללא קול. תופעה שלדעתי האישית גורמת לוייז לא להיות יעיל כי ההוראות הקוליות מאפשרות לנהג להסתכל על הכביש בזמן הנהיגה.  למרות זאת אני חייב לציין שהוא לא האדם היחיד שאני מכיר שנוהג כך.

כמובן שדיברנו וקשקשנו בדרך ואז קרה שפספסנו את הירידה מכביש 1 לכביש 38. לא נורא יש עוד מחלף 4 ק"מ בהמשך ועדיין נגיע בזמן. הרגשתי שארז שישב מאחור (ומזכיר לא הכיר אישית את הנהג עד כה) קצת נלחץ ופחד שנפספס את הפגישה עם קרוב משפחתו- בשביל הסיפור שמו אבנר. הוא שלח לו הודעה שאנחנו קצת מתעכבים ושמח לקבל הודעה בחזרה שגם אבנר קצת נתקע בדרך. אין כמו צרת רבים… 🙂

המשכנו לנסוע, הנהג שם גז כדי שלא נאחר. עשינו פרסה במחלף הבא. בשל המהירות או חוסר ריכוז הנהג שוב פספס את הירידה לכביש 38!!! בשלב הזה ארז שהוא אחד הבחורים היותר רגועים שאני מכיר התחיל לנוע בעצבים בכסא האחורי. הרגשתי שאם הוא היה מכיר טוב יותר את הנהג כבר היה אומר לו משהו. בשלב מסוים חשבנו אפילו ללכת לרוץ במצפה מודיעין אבל החלטנו להגיע לאן שתכננו. אחרי עוד סיבוב. סוף סוף הגענו לצרעה.

איך שאנחנו נכנסים יצאו מהקיבוץ בריצה כ80 איש. יופי לפחות לא אחרנו בהרבה. הגענו לחנייה התארגנו ליד הרכב ולפתע ארז רואה את אבנר! איזה שמחה! יצאנו לדרך.

כמובן שהדבקנו את דבוקת הרצים ואפילו עברנו חלק מהם. הריצה הייתה כייפית ומזג האוויר האיר לנו פנים. בסיום הריצה היתה סוג של פריסה בבריכה. רובנו מיהרנו הביתה אבל היינו חייבים לעבור בבריכה לראות מה אנחנו מפסידים 🙂 מעניין אם זו תכונה ישראלית או אנושית כללית?

לסיכום בדרך לריצה קיבלנו שעור בחשיבה חיובית. סוף טוב הכל טוב.

סוף שבוע רגוע לכולם.

היום יצאתי לריצה קצרה עם חברי גיל. יצאנו בשש בבוקר ונראה היה שהחום לא נורא כל כך. התחלנו לרוץ ולאט לאט הלחות והחום התגברו. למרות שרצנו בשטח פתוח הרגשנו שקשה לנשום כאילו שאין אוויר.

בסיום הריצה שהיתה גם קצרה מבחינת המרחק והזמן וגם בקצב נוח (6 דקות לק"מ) הזעתי כאילו רצתי מרתון, הייתי אדום מאד רק חסר היה שיצא ממני עשן.  כמות הזיעה שנטפה ממני בזמן שעשיתי מתיחות בסיום הריצה יכלה להשקות גינה קהילתית קטנה 🙂

אני שחובב מאד מים חמים התקלחתי במים הכי קרים שיצאו מהברז! (נכון שאני עושה אמבטיות קרח אבל זה לא מאהבה למים קרים אלה כחלק מהחזרת הגוף לכשירות בסיום ריצות קשות).

ממש קשה לי לחזור לשגרת האימונים וקשה לי לקום מהמיטה כשאני יודע שאין ממש מטרה באופק. קשה לי לשים מטרה כרגע כי הבטחתי לילדים שבזמן הקרוב אני לא משתתף במירוצים (לפחות לא כאלו שבתשלום).

אנסה לחשוב על פתרון יצירתי לנושא כי אני שם לב שחוסר הפעילות בשילוב האהבה למתוק בייחוד בצורת גלידה מתחילה לתת את אותותיה בגופי החטוב:)

בנימה אופטימית זו – שיהיה יום טוב וקריר לכולם!

שלום חברים,

זה תקופה שלא רשמתי איזה פוסט ולכן רק רציתי לעדכן. אני ממשיך לרוץ (למרות שלא כתבתי על כך). אמנם לא בהקפים שלפני המרתון אבל עדיין יוצא פעמיים- שלוש בשבוע לריצות של 8-10 ק"מ בקצב רגוע. באמצע השבוע רץ לבד או אם חבר ובסופי השבוע רץ עם "חברי הקייטנה של ליאור". התשוקה הבוערת לריצה עדיין לא חזרה אבל נראה שלי היא מתקרבת. אני מחפש דרך לשלב ריצות שטח ועדיין להגיע לריצות עם הקייטנה בנמל.

יתכן שארוץ בשישי בשטח ובשבת בנמל למרות שלא ממש בא לי לשרוף את מספר שעות האיכות שיש לי עם אשתי בשישי בבוקר בריצה…

אתמול גיליתי את אחד החסרונות בריצה למרחקים בשילוב היותי גבר. הוזמנו לחתונת שישי בצהריים ולכן התלבשתי במכנסי 3/4 וחולצת לקוסט יפה. והיה ברור לי שאני הולך עם כפכפים. אבל זה קצת בעייתי כשיש לך ציפוניים שחורות! אם הייתי אשה אז הייתי יכול לשים לק שחור ונגמר הסיפור. במקרה שלי נאלצתי לשים פלסטרים בצבע גוף. הייתה חתונה מקסימה…

היום רצתי 10 ק"מ עם חברי הקייטנה. את 9 ק"מ הראשונים רצתי בכיף לאט יחסית ודיברתי עם חברים שונים. בק"מ התשיעי פתאום נכנסתי למן ריכוז כזה. לא שמעתי כלום מסביבי הייתי בZONE ופשוט רצתי מהר. את 9 הק"מ הראשונים רצתי בקצב ממוצע של 6 דקות לק"מ. את הק"מ האחרון רצתי ב5:20 דקות לק"מ- 40 שניות יותר מהר!

זאת היתה הרגשה טובה!

אז זה העדכון בינתיים שתהיה שבת טובה!

לאחר חודש של רגיעה מספורט הערב יצאתי עם חבר יקר בשם אלון לריצת שטח. זאת לא היתה סתם ריצה- ריצת ליל ירח שאורגנה ע"י אנשי מרוץ תנ"ך תש"ח. היו 3 מסלולים 5, 10 ו15 ק"מ. אנחנו בחרנו לרוץ 10 ק"מ. הריצה התחילה והסתיימה בשדה ליד קיבוץ נחשון והייתה מאורגנת מצוין.

הגענו והיו סדרנים שכוונו את הרכבים ובאזור הכינוס היתה שתייה חמה ומים. אפילו שער זינוק היה שם 🙂

היה כייף לפגוש חברים שמזמן לא ראיתי כמו לירון ויואב שבעבר באו לקייטנה. מסתבר שהיו שם עוד כמה שלא פגשתי. ניצלתי את הריצה לבדיקה נוספת של נעלי השטח החדשות ולקחתי גם את תיק המים מכוון שלא הייתי בטוח שיהיו מים לאורך המסלול. למרות שרצנו רק 10 ק"מ מנסיוני ידעתי שתמיד טוב שיהיו מים.

הריצה התחילה בשדה שיבולים יפיפה והירח הביט והאיר עלינו מלמעלה. כמובן שאין ריצה בלי צילומים אז הצטלמנו לפני, צילמנו בדרך וכמובן שאחרי. בשעה 20:35 בדיוק יצאנו לדרך! נחשול קטן של אנשים עם פנסים על הראש. תוך כדי הריצה זה נראה כמו נחש מואר המזדחל על הגבעות. זה היה מראה יפה!

המסלול היה דיי מישורי ואלון ואני רצנו בקצב נוח ודיברנו כל הדרך. עקפנו דיי הרבה רצים וחלקם העירו לנו שאם אנחנו יכולים לדבר סימן שאנחנו לא רצים מספיק מהר 🙂 השבנו שזאת ריצת שחרור עבורנו. מזג האויר היה סביר. להפתעתי היה לח והזעתי מאד. מדי פעם היו משבי רוח מרעננים. לקראת סוף הריצה הלחות טיפה ירדה.

להפתעתי ולזכותם של המארגנים היו תחנות מים כל מספר ק"מ. בשלב מסוים במסלול רצי ה10 ק"מ פנו ימינה ורצי ה15 ק"מ שמאלה. אני ואלון פנינו ימינה ולפתע שמנו לב שאנחנו דיי לבד… זה לא היה נורא סתם משונה. צחקנו שאולי אנחנו ראשונים ונזכה בפודיום. כ500 מטר לסיום ראינו את שער הסיום המואר והגברנו קצב ומכוון שהדרך הייתה ישרה כיביתי אתהפנס ורצנו נטו לאור הירח.  מכוח ההרגל חיפשתי בצד השער את השעון שמראה את הזמנים (כמו בתחרויות) אבל אז נזכרתי שזאת רק ריצה בשביל הכייף.

בסיום היו עוגיות, בייגלה והרבה מים. כל הכבוד על הארגון ביחוד שזאת היתה ריצה חינמית!

במשך כל הריצה לא הרגשתי את הנעלים בכלל ונראה לי שזאת הצלחה!

בסה"כ הייתה ריצה מאד כייפית עם חברה טובה! מקווה שנחזור על זה שוב בקרוב.

שיהיה אחלה סופ"ש!

היום יצאתי לריצה ראשונה עם נעלי השטח החדשות שלי! אמנם השטח לא היה ממש מאתגר אבל זה בדיוק מה שצריך בשביל להתרגל לנעל חדשה. הנעליים היו נוחות ולא כאב לא שום דבר. גם לא הרגשתי שום בעיה באזור האצבעות והציפורניים. רק לקראת סוף הריצה כאב לי באזור של שריכת השרוכים אבל אני די בטוח שזה מכוון ששרכתי אותם דיי חזק.

רצנו מתל אפק ליד ראש העין דרך כפר הבפטיסטים לאורך הירקון כ5 ק"מ והסתובבנו. היה נחמד מאד ודיי קל. התאים לי לרוץ בקצב קל ובנוף יפה. נראה שבקרוב אלו יהיו עיקר הריצות שלי. כרגע מנסה לארגן הסעה לריצת ליל ירח במסלול של מירוץ תנ"ך תש"ח ביום חמישי הקרוב 🙂

שתהיה שבת נעימה!

באימונים למרתון האחרון נחשפתי לתופעה מוכרת וידיועה להרבה רצים אך חדשה לי- ציפורניים שחורות שגם נופלות בסוף. הדבר נגרם כתוצאה מהמכות שהאצבע (ציפורן) מקבלת בזמן הריצה מה שיוצר שטפי דם מתחתיה ולבסוף נשירה.

מה שמשונה הוא שזה קרה דווקא לאחר שהגדלתי את מידת הנעליים ובנעליים שאמורות להיות עם מרווח יותר גדול מקדימה…

אז למדתי היום עוד משהו על תופעות שקשורות לריצה.

שבת שלום!

היום רצתי ריצה "רצינית" ראשונה מאז המרתון. התכנון היה לרוץ כ6 ק"מ אבל היה נחמד והרגשתי טוב אז הוספתי עוד קצת. רצתי עם חברי הקייטנה מנמל תל אביב לתוך פארק הירקון 5 ק"מ וחזרה. התחלנו לאט אבל אז פתאום שמתי לב שאנחנו בקצב 5:20  שזה הרבה יותר מהיר ממה שתכננתי אז האטנו קצת.

עדיין לא הגעתי לשלב של "רעב" לריצה. רצתי כי אני רגיל לרוץ ובשלושה שבועות האחרונים אני מרשה לעצמי קצת להשתולל גם מבחינת אוכל אז המצפון טיפה מציק.

סה"כ נהנתי מהריצה ובעיקר מהחברה אבל זה עדייו לא זה. מה כן כשאני רואה בפייסבוק תמונות של אנשים רצים בשטח זה ממש עושה לי חשק וזה גם מה שתככנתי לעשות לאחר המרתון אז הרעב לשטח מתגבר וכנראה שבקרוב אתחיל לרוץ בשטח. אמנם זה עיתוי בעייתי כי כבר מתחיל להיות ממש חם. מצד שני ריצה של פעם בשבוע לא תהרוג אותי.

למרות שהבטחתי לעצמי אני עדיין לא מטפל ברגליים שלי. קיוויתי שמנוחה תספיק להחלים מהפציעות. אז מסתבר שלא כי יום לקראת סוף ה10 ק"מ הכאבים ברגל שמאל בחלק התחתון (אזור השין ספליט) חזרו. אמנם במינון נמוך אבל הם שם. השבוע אקבע תור לאורטופד וגם אעשה צילומי רטנגן ששלחו אותי אליהם דיי מזמן כך שתהיה לרופא תמונה מלאה של המצב.

בינתיים חברים שיהיה שבוע טוב!

שבועיים ויום עברו ממרתון פראג. בהם רצתי רק פעם אחת ריצה קלה של 4 ק"מ. אני דיי מתפלא שלא ממש בא לי לרוץ. עד המרתון כשהייתי רואה אנשים רצים תמיד אמרתי לעצמי איך בא לי לרוץ גם אם לפני שנייה סיימתי לרוץ . היום בדרך לעבודה ראיתי 3 אנשים רצים ולא אמרתי לעצמי שום דבר…

כרגע אני ממש בפנסייה . לא עושה שום דבר שקשור לספורט כולל שחייה ואופניים. חייב לאמר את האמת שזה יצא דיי טוב כי בימים האחרונים אשתי הרבה מחוץ לבית (כולל לינה בחוץ) בגלל העבודה אז זה מסתדר לי טוב. אני משלים זמן איכות עם הבנים שהזנחתי קצת בזמן האימונים.

בינתיים אני מתכנן ריצות שטח עתידיות ובודק את האופציות השונות. מזל שהארץ שלנו קטנה ויפה אז סה"כ יש הרבה אפשרויות לריצות שטח יפות ויחסית קרובות למרכז.

ברגע שיהיו עדכונים כמובן שאדווח.

בינתיים לילה טוב!

היום הגדול הגיע!

להפתעתי ישנתי לא רע בכלל. התעוררנו בחמש וחצי. התקלחנו במים חמים כדי לשחרר את השרירים. אכלנו פיתה עם ריבה. התארגנו בכל האמצעים הטקטים (משחות, פלסטרים, כדורים וכו…) בשעה שש וחצי יצאנו לכוון נקודת שמירת החפצים אליה הגענו ברבע לשבע- שעתיים ורבע לפני הזינוק והיינו שם לבד! היו צוותים שעסקו בהכנות אחרונות אבל המקום היה סגור לרצים! לא יאמן! או שהצ'כים תקתקנים ברמות או שהם בדיוק הפוך (תשובה א- היא הנכונה). ישבנו והמתנו. בשעה שבע ורבע המקום נפתח. רצים נוספים התחילו להגיע ורמת ההתרגשות התחילה לעלות. קבענו שתי נקודות מפגש. אחת ליד הסיום והשנייה בנקודת איסוף התיקים לייתר בטחון.

מסרנו את התיקים, שירותים פעם אחרונה וצעדנו לכוון שרוול הזינוק. הגענו לשם בסביבות שבע וחצי. שעה וחצי לפני המרוץ ושוב היינו לבד! הצטלמנו, קצת מתחנו את השרירים. בסביבות 8 התחילו להגיע רצים נוספים והאנרגיה התחילה לטפס לאט לאט. מזג האוויר שהיה מעולה בתחילת היום התחיל להתחמם ואפילו הסרנו מעלינו את הביגוד "החם" שתכננו לזרוק מעלינו רק בזינוק. השרוול שקודם היה ריק היה כבר מלא מאד ברבע לתשע. מספר דקות לפני הזינוק הכרוז הציג את רצי העלית ולאחר מכן כל הקהל שמע (חלקו כמובן שר) את ההמנון הצ'כי! זיהיתי כ50 מ' לפניי את הפייסר של 3:45 שעות ותכננתי להצמד אליו ולרוץ טיפה לפניו.

בשעה 9 בדיוק הוזנקו רצי העילית וגוש האנשים שבשרוול התחיל לזוז. הלב דפק בחוזקה. תפילה אחרונה שהרגליים לא יעשו בעיות היום. מתחילים לזוז ופתאום אבי אומר לי שנפל לו הטלפון  והוא חוזר אחורה. רק זה חסר לנו עכשיו חשבתי לעצמי. המשכתי להתקדם עם זרם האנשים אבל אז החלטתי שזה לא בסדר ונעמדתי בצד לחכות לאבי. במילא רק לאחר שעוברים בשער מתחילה מדידת הזמנים. לא ידעתי איך לתקשר איתו כי לא הייתי בטוח שיש לו טלפון. כבר כמעט התייאשתי ואז לפתע ראיתי את אבי שגילה שהטלפון היה אצלו! בשלב זה  הפייסר של 3:45 כבר נעלם באופק.

זרמנו לכוון שער הזינוק, עוד הספקתי לסמס לאשתי שזינקתי וברגע שעברנו את השער נפרדתי מאבי ויצאתי קדימה! ק"מ ראשון בקצב 5:04 יותר מידי מהר ולא לפי התכנון. האטתי וירדתי לכוון קצב 5:16 קצב עליו שמרתי עד הק"מ החמישי שבו הגברתי לכוון קצב המרתון המתוכנן 5:10. תחילת המסלול מאד יפה. חוצים את הנהר על אחד הגשרים ורצים עד גשר קארל הידוע ובו חוצים בחזרה. מכוון שפראג ממש יפה הדרך גם יפה. יש מוזיקה של להקות חיות או די גיי כל מספר ק"מ ומצב הרוח היה טוב מאד! אפילו רואים אותי עושה תנועות ריקוד באחת התמונות. הקפדתי לקחת סוכריות אנרגיה כל 7 ק"מ וכלקח מחברי אלן שהתייבש במרתון וינה לפני שבועיים שתיתי 2 כוסות מים בכל הפסקה.

נקודה פיקנטית- באזור הק"מ ה18 הרחתי לפתע ריח של ביוב. לא הבנתי בתחילה מאיפה זה מגיע  ואז ראיתי לפניי בחורה שכל הרגליים שלה מלאות בנוזל חום (כנראה שלשול). איזה מסכנה. היא ובחור שרץ איתה רצו עד לנקודת חלוקת המים ואז היא ניסתה להתנקות. איזה באסה זה יכול להיות חשבתי!

מהק"מ ה19 ועד ה26 בערך הרצים עוברים משני צידי אותו כביש (בק"מ ה22 היה סיבוב פרסה) חיפשתי את אבי בצד השני כדי לדעת שהוא בסדר. כמעט ונפצעתי כשלא שמתי לב למדרגה בכביש… בק"מ ה25 פתאום אני שומע צעקה "מוי" ורואה את אבי מחייך אליי! איזה יופי! הוא נראה בסדר. זה הכניס בי מוטיבציה ואנרגיה.

לצערי האנרגיה הזאת נעלמה בבת אחת. עד לק"מ ה26 הכל היה מעולה. לא כאב לי כלום, רצתי בקצב הרצוי ואפילו טיפה יותר מהר ואז פתאום הגוף איבד אנרגיה ולא הצלחתי לרוץ בקצב שצריך!כאילו מישהו שאב לי את הכוח מהרגליים!  ניסיתי לקחת סוכריות אנרגיה ולא הצלחתי ללעוס אותן! הבטן פתאום הרגישה מלאה! הקצב ירד לכוון 5:33! לא נורא בקצב הכללי אתה עדיין  ב5:10 דקות לק"מ עודדתי את עצמי. יאללה בוא נסחוב עד ה30 ק"מ ומשם באמת זה כבר כלום סה"כ 12 ק"מ אמרתי לעצמי.  אבל הק"מ 29 היה אפילו  איטי יותר!!! כמעט קצב 6! בשלב זה התחיל להיות קשה גם מנטלית. כל עידוד שעשיתי לעצמי הספיק לכ 500 מ' בערך.

בק"מ ה30 עוד הצלחתי לחזור בחזרה לכוון קצב 5:38 אבל משם באה התדרדרות עמוקה שהגיעה כמעט לקצב 7!!! המאבקים שהיו לי בריצה בפארק הלאומי חזרו- ליד כל נקודת מים רציתי לעצור לשתות למרות שהבטן הרגישה מפוצצת. לא שתיתי אבל הקפדתי לקחת ספוג עם מים קרים ולהרטיב את הראש. ק"מ 35 הגיע. הגוף חלש ומנטלית אני נוטה לוותר על המרוץ הזה. מיד חשבתי על אשתי והילדים ואיך אני מספר להם שפרשתי??? איך אראה את הפנים שלי בעבודה אחרי שחצי שנה אני חופר להם על המרתון???  הם יודעים את הקצבים והכל 🙂 אין מצב!

רצתי מק"מ לק"מ. נאבק על כל מטר! ק"מ 36 פתאום בדיוק כמו באמסטרדם רגל שמאל נתפסת לי! אני צולע מספר שניות. מישהו שרץ ליידי מיד מציע לי כדור מלח. אני מסרב ואחרי כמה מטרים חוזר לרוץ לצלילי העידוד מהקהל. איזה חמודים! אני ממשיך לרוץ והתחלתי להבין שיש מצב שאני עושה תוצאה פחות טובה מאמסטרדם! איזה באסה!!! אמרתי לעצמי שאם הפייסר של 4 שעות עובר אותי אני פורש!

הגעתי לק"מ 40. נזכרתי באיזה מצב הייתי בק"מ ה40 באמסטרדם- הרגשתי טוב ובדיוק הבנתי שאני יורד מה4 שעות ועושה תוצאה יפה. זה קצת עזר והרגליים זזו קצת יותר מהר אבל בדיוק אז כ900 מ' לסיום יש מנהרה בכביש ובסופה יש עליונת. ביום רגיל וקודם שעברנו שם זה לא הזיז לי עכשיו היא נראתה כמו הר! הרבה אנשים הלכו בשלב זה. לא נתתי לעצמי ללכת. לקינוח מיד לאחר מכן הגיעו אבנים משתלבות שנמשכו עד לקו הגמר. עד אז הן לא הפריעו לי כמעט. בקטע האחרון ממש סבלתי והיה לי קשה לדרוך עליהן. הורדתי ראש ודחפתי קדימה. תן מה שיש ובוא נגמור עם המרוץ הזה כבר! אמרתי לעצמי. הבנתי שהפעם ההישג יהיה בלסיים את המרוץ.

חציתי את קו הסיום עצרתי את השעון ועמדתי מתנשם בצד. מרגיש שעוד שנייה אני מתעלף. רציתי לפנות לאיש עזרה רפואית אבל אז ראיתי שהוא ניגש למישהו שהתמוטט לאחר קו הסיום. תנשום אוויר. עשית זאת!!!  סיימת למרות כל הקשיים הפיזיים והמנטלים! לאחר מספר דקות של התנשפויות ניגשתי לקחת את המדליה היפה ושמיכה טרמית כי פתאום התחיל להיות קר. בדקתי את התוצאה בשעון- 3:38:20 שיפור של 27 שניות מאמסטרדם! גם זה משהו 🙂

הלכתי לכוון נקודת המפגש שקבעתי עם אבי באזור שמירת החפצים. הודעתי לכל העולם שציפה לשמוע איך היה. בדרך לנקודת ההתארגנות חילקו בננות, תפוזים, בירות ללא אלכוהול ואיזוטוני. מבחינה ארגונית המרתון הזה מדהים! כשראיתי שאבי לא מגיע והתחיל גם לטפטף שלחתי לו הודעה שאני הולך להחליף בגדים וחוזר לנקודת המפגש. כשסיימתי קיבלתי הודעה מאבי שהוא בק"מ ה39! יפה מאד כנראה שהוא יסיים את המרתון! לאחר כ20 דקות הוא סיים. לאחר כ30 דקות הוא הגיע לנקודת המפגש. התחבקנו! ואיחלתי לו מזל טוב!

הלכתי עם אבי להחליף בגדים ואז ניגשנו לחרוט על המדליות את השם והתוצאה. אבי היה בעננים! גם לו היתה תקופת אימונים מאתגרת והוא לא רץ מעבר ל30 ק"מ. לאחר מכן נסענו לדירה שם עשינו אמבטיות חמות ונחנו.

בערב יצאנו לחגוג במסעדת קינג סולומון.  מסעדה כשרה ויקרה ברובע היהודי. לפחות היה טעים. שתינו בירה והיה מעולה!

לסיכום המרתון- "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות" אמר איש חכם.  רציתי ותכננתי ולא יצא. לא נורא.

יאללה הולך לישון מחר יש לנו יום קניות!!! כולל דקטלון!!!

לילה טוב!

ארחי שינה טובה קמנו בבוקר רעננים. שתינו קפה ותה ויצאנו לעיר כדי לראות את מיקום הזינוק שמקרה גם נמצא במקום הכי תיירותי בפראג – ככר העיר העתיקה שבה גם נמצא השעון האסטרונומי. הגענו לככר היפה והמרשימה. ראינו את שער הזינוק (והסיום) ההכנות היו בראשיתן! יום לפני רק שער הזינוק עומד!!! הסתובבנו סביב הכיכר וחיכינו לשעה עגולה כדי לראות ביחד עם עוד עשרות תיירים את הדמויות הזזות בשעון לכ10 שניות!

משם הלכנו לנקודת ההתארגנות שבה מוסרים את התיק עם הבגדים לשימוש לאחר המרוץ. המקום נמצא במרחק 600 מ' מהסיום. בתחילה חשבתי שזה מבאס אבל היום זה לא נראה כל כך נורא.  בגלל שאתמול התרוצצנו דיי הרבה שקלתי לוותר על הריצה היום אבל לבסוף לא התאפקתי ויצאתי לריצה קצרה של כ3.5 ק"מ. רצתי לככר העיר ומשם את הק"מ הראשון שיהיה גם חלק מה500 מטר האחרונים. כך יכולתי לדמיין איך זה יהיה בהתחלה ובסיום. זה חשוב מבחינה מנטלית! הריצה עברה בסדר גמור וזה סימן מעודד למחר.

חזרה לדירה התקלחתי ונכנסנו  לנוהל מנוחה. ישנו קצת, קראנו קצת, הכנו את הציוד וחיכינו ששבת תצא כדי שנוכל להכין את ארוחת הפסטה שהיתה טובה מאד. יאללה הולך לישון- תאחלו לי בהצלחה למחר! שהרגליים יהיו טובות אליי!

היום יום שישי השכמה ב1:30 הבית שקט. אני מתלבש בסלון. קצת משונה לי להתלבש בחושך ולא בבגדי ספורט. אשתי גם מתעוררת- כנראה רוצה לוודא שאני טס כבר :). נשיקה ויורד לאבי שממתין לי למטה במונית. נוסעים לנתב"ג מתחילים קצת להתרגש. אני עדיין לא מעכל שהנה זה הגיע. אנחנו טסים דרך אתונה. סידרתי לנו כסאות ביציאת חירום והטיסות עוברות חלק. אפילו קיבלנו משהו דמוי אוכל גלאט כושר. נוחתים בפראג ונוסעים לדירה ששכרנו. הדירה ממש יפה וממוקמת מעולה! מתארגנים קצרות ויוצאים לכוון האקספו לקבל את המספרים.

בדרך אנחנו רוכשים סים ומחליפים למטבע המקומי. בדוכן ההחלפה קיבלנו שיעור מאלף בכוחה של המדיה החברתית ושל המלצות ברשת. לדוכן שלנו היה תור של כ30 איש ובדוכן שנמצא במרחק 100 לא היה איש! הכל תודות לזה שאנשים המליצו על הדוכן הספציפי הזה!

ההתרגשות עולה איך שאנחנו יורדים מהטראם מחוץ להיכל של האקספו. האקספו ממש נחמד ורגוע. הרבה פחות עמוס מאמסטרדם. ממש יכולת לרכוש דברים ולשאול שאלות את המוכרים ללא כל בעיה. היה גם אזור ובו כל מיני הפעלות ספורטיביות ממש נחמד. קיבלנו את המספרים ושאלנו מספר פעמים איך בודקים שהצ'יפ עובד והאם צריך להפעיל אותו בדרך כל שהיא. קבלת החולצות היתה בדיוק בצד השני של האקספו. זה הזכיר את היריד של חבר שכדי לקבל את המתנה אתה צריך לעבור את כל הדוכנים 🙂 אני מקבל להפתעתי ז'קט רוח של המרתון. איזה כייף. חולצה לא הזמנתי. החולצה למזלי לא מדהימה- חולצה של אדידס, כמו בתל אביב.

אנו חוזרים לדירה ובדרך עוצרים לקניות בסופר מרקט קטן. קנינו קצת ירקות, פרות, לחם, מים, קולה והכל יוצא ממש בזול. אבי מתגלה כבשלן לא קטן- מזל שלי. הוא מתקתק ארוחת מלכים ולאחריה אנו נכנסים לנוהל שבת.  השעון של אבי מראה שהלכנו היום כ15 אלף צעדים! אנו שפוכים והולכים לישון. בטח נישן מעולה! לילה טוב! שבת שלום!

מחר ב5 בבוקר אני ממריא לפראג! עדיין לא ממש קולט מפני שעסוק בסידורים אחרונים ועוד יום עבודה מלא לפניי.

היום יצאתי לריצה של 25 דקות. 12 בקצב קל ו13 בקצב המרתון. איזה כייף לצאת בשעה 6:30 לרוץ. זה היה משונה מפני שבדרך הלוך פגשתי אנשים שבדרך כלל אני פוגש בדרך חזור :).

לשם גיוון רצתי לכוון קריית אונו בעיקר מפני שהדרך חזור היא בירידה :). אתמול בערב לא הקפדתי על שעות שינה מכוון שחגגנו לאשתי יום הולדת במסעדה נחמדה בתל אביב וכמובן שקצת שתינו והגענו יחסית מאוחר. הרגליים לא היו במצב טוב כמו שהיו ביום שלישי אבל גם לא במצב נורא כמו ביום ראשון וכשקצת התחממו הכאבים דיי נעלמו. אני גם נוסע ללירן כדי שיעשה לי סטג של חבישה באזור הרגל התחתונה.

הק"מ הראשון כרגיל היה קשה אבל השאר בסדר גמור. יצא לי כ2 ק"מ בקצב קל ו2 וחצי בקצב מרתון.

היה כייף לקבל ברכות הצלחה מאנשים רבים מהשכונה שפגשתי בדרך ואני חייב להודות שמה שזלג לי מהעיניים בסוף לא היה רק זיעה 🙂

שיהיה יום מקסים.

לאחר הריצה הנוראית ביום ראשון היום הייתה ריצת תיקון. שתי הריצות היו דומות באופיין. ביום ראשון רצתי 6 ק"מ קל ו6 ק"מ בקצב מרתון והיום 4 בקצב קל ו5 בקצב המרתון. אתמול בערב הקפדתי לישון טוב וגם עשיתי טיפול אצל לירן ביום ראשון. השתדלתי גם לא לחשוב על הכאבים וזה עזר.

בגלל שהיום חופש  יכולתי לצאת יחסית מאוחר בשעה 6:30 כמובן שיכולתי לצאת אפילו מאוחר יותר אבל אני ואבי שנוסע איתי קבענו עם אלעד המאמן שלנו לבוא להיפרד ולקבל ממנו מכתב אישי בשעה 8:30.

בגלל שהכייף של הילדים בערב יום העצמאות זה להשפריץ אחד על השני בספריי קצף וחוטים כל השכונה הייתה מלאה בחוטים בצבעים שונים ובמיכלים ריקים. ממש שדה קרב צבעוני!

רצתי לפארק הלאומי בדרך הארוכה. הפעם לא עצרתי בדרך למתיחות (בהוראת אלעד). הריצה חולקה ל2 חלקים 25  דקות ראשונות בקצב קל שבהן עברתי כ4 ק"מ שהביאו אותי קרוב לפארק הלאומי ו25 דקות בקצב המרתון מהן רצתי כ1.5 ק"מ בפארק. תמיד לא הבנתי מאמנים שנותנים למתאמנים שלהם לרוץ לפי זמן ולא לפי מרחק והפעם גיליתי יתרון בלרוץ לפי זמן. זה מכריח אותך לשמור על קצב אחיד מכוון שזה לא תלוי מרחק. כשאני רץ מרחק אני יכול לרוץ בקצב מסויים את רוב הק"מ (לאט או מהר יותר מהתכנון) ואז במרחק שנשאר להגביר או להאט כך שיוצא רצתי את הק"מ בקצב הרצוי. כמובן שזה לא תורם לאף אחד אבל אפשרי. כשאתה רץ לפי זמן ולא מרחק (כל עוד השעון ממשיך לספור כל ק"מ) אם אתה לא ממש עוקב מתי עברת ק"מ אתה חייב להקפיד כל הזמן על הקצב הרצוי.

עמדתי יפה בקצב ויצאתי מהריצה ממש מעודד!

שיהיה חג עצמאות שמח!

היום הייתה ריצה קשה! מאד כאב לי בחלק התחתון של הרגל. הפציעה "החדשה" בדרך כלל כואב לי בתחילת הריצה ולאט לאט זה עובר היום זה לא קרה.

הסופ"ש היה קצת עמוס ויתכן מאד שזה השפיע. יום שישי שיחקתי כדורעף חופים עם חברים בשבת רצתי עם הקייטנה ובקצב דיי חזק. בשבת בלילה לא ישנתי טוב. הריצה שכללה 3 ק"מ בקצב קל, 6 ק"מ בקצב המרתון ואז 3 ק"מ בקצב קל לשחרור. ריצה שאמורה להיות קלילה הפכה לסיוט. כאמור ההתחלה הייתה קשה ואז עשיתי חימום חשבתי שהמצב ישתפר אבל זה לא קרה. את ריצת החימום רצתי לפארק ישירות. בתחילה חשבתי אולי לרוץ בדרך הארוכה כדי "לגנוב" 2 ק"מ בקצב המרתון בדרך לפארק. לבסוף החלטתי לרוץ ישירות לפארק ואז לעשות 2 סיבובים בפארק ולחזור הביתה.

כשהגעתי לפארק הרחתי ריח של עשן. בתחילה חשבתי שיש איזו שריפה של זבל או משהו כזה ואז שמתי לב שיש שני אנשים שעושים מנגל! בשעה 5:30 בבוקר! מטורף. בגלל העשן החלטתי לעשות חצי סיבוב בפארק ואז לצאת לכוון פארק אריאל שרון. ידעתי שיש מצב שלא אגיע ממש לתוך הפארק אבל היה לי חשוב לצאת מהעשן וגם מהברזיות.  לא היה לי קל ביחוד פסיכולוגית. נסיתי לחשוב על דברים אחרים אבל הכאב כל הזמן חזר והזכיר לי שהוא קיים.

רצתי מחוץ לפארק הלאומי והגעתי לפארק אריאל שרון. חשבתי לרוץ לברזיה אבל ראיתי שלידה נמצא רכב של אנשי הפארק. בפעם הקודמת הם לא אהבו את זה שהייתי ליד הברזיה ולכן המשכתי לתוך הפארק. כשהגעתי ל3 ק"מ הסתובבתי וחזרתי לכוון הפארק הלאומי. בגדול 6 ק"מ זה סיבוב שאני לא אמור לעצור במהלכו. הפעם בגלל הכאב עצרתי פעמיים. כשסיימתי את 6 הק"מ בקצב המרתון ונשארו לי 3 ק"מ שחרור שקלתי אולי ללכת אותם. מכוון שלא הייתה לי סבלנות ללכת לאט רצתי בריצה קלה. אמנם הכאב קצת נרגע אבל עדיין היה קיים.

שמחתי מאד שיש לי היום טיפול אצל לירן ואפילו לא יהיה לי אכפת אם יעשה לי דיקור העיקר שזה יעזור לי עם הכאב החדש.

מקווה שהפוסט הבא יהיה יותר אוטפימי.

יום טוב

היום רצתי "רק" 18 ק"מ עם הקייטנה. בגלל שמתחיל להתחמם חזרנו לשעות היחסית מוקדמות של הבוקר. יצאתי מביתי בחמש ועשרה כדי להגיע בחמש וחצי להדר יוסף משם התחלנו את הריצה הבוקר. כשיצאתי מהשכונה שלי ראיתי מישהו שמגיע מכוון קריית אונו בריצה וממשיך לכוון גבעתיים ורמת גן. זה שימח אותי לראות שאני לא הפסיכי היחיד שיוצא מביתו ורץ עד הפארק.

הגעתי להדר יוסף והייתי הרכב השני במגרש החנייה. רצתי לבדי 3 ק"מ מפני ששאר אנשי הקייטנה רצו  רק 15 ק"מ. רצתי לכוון יער בראשית מכוון שידעתי שבמקצה הראשון נרוץ לכוון אסותא. אני לא יודע אם הייתי ערני במיוחד או שפשוט עשו עבודות של קיצוץ עשבייה אבל פתאום שמתי לב לכל מיני פרטים שבעבר לא שמתי לב אליהם. פתאום ראיתי את אצטדיון הדר יוסף ממגרש האימונים שלידו, ראיתי את הבריכות של המיימדיון, ראיתי הסתעפות בנחל הירקון שלא ראיתי קודם. תוך כדי ריצה פגשתי קבוצת תנים אבל זה כבר רגיל בפארק.

חברתי לחברי הקייטנה לאחר 3 ק"מ ורצנו כאמור לכוון אסותא בתחילה רצנו לאט ואז אחת החברות אנג'ליקה פתחה קצב קדימה. נצמדתי אליה כי רציתי לרוץ ריצה לא מאד איטית ולראות מה מצב הרגליים מבחינת הכאבים כי השבוע יש לי ריצות ממש קצרות ולא תהיה עוד הזדמנות לבדוק מה מצב הרגליים בריצה יחסית ארוכה ומהירה. מבחינת הקצב היה טוב אבל היו כאבים בעיקר בחלק התחתון של הרגל ופחות באזור הברך. זה לא סימן הכי טוב מכוון שלכאבים בברך התרגלתי כבר.

רצנו 5 ק"מ לאסותא וחזרה להדר יוסף ונפגשנו עם אנשי המקצה השני איתם רצנו לכוון פארק הירקון. המשכתי לרוץ עם אנג'ליקה וגם מלי שחזרה מהמרתון בוינה הצטרפה. רצנו בקצבים טובים והיתה ריצה טובה. לאחר 5 ק"מ הסתובבנו וחזרנו להדר יוסף. 300 מ' מהדר יוסף יש ברזייה של מים קרים. אני תמיד טוען שזאת התעללות של העירייה ברצים לראות מי נשבר לפני הסוף ועוצר בברזייה הזאת (בהדר יטסף יש ברזייה רגילה- לא קרה). למזלי בדיוק בברזייה הקרה סיימתי את 18 הק"מ. אז שתיתי, שטפתי פנים והלכתי את 300 מ' שנשארו עד הדר יוסף שם עשינו פריסה של הקייטנה.

היה כייף כרגיל.

שבת שלום

היום רכבתי 40 דקות על אופניים. היה קצר וכייפי. הרגשה טובה של חיזוק אזור הברכיים שחייב זאת.

כרגיל רכבתי לפארק אריאל שרון. לצערי השיבולים הירוקות אמנם הפכו צהובות אבל כבר קצרו אותן והן כרגע שכובות על הארץ. ראיתי במרחק מעבר לנחל איילון שיבולים שעדיין לא קצרו אולי אסע לשם בהזדמנות.

בפארק ראיתי 2 קבוצות של רצים. קבוצה שאני מכיר שחלק ממנה גרים באפעל. הם רצים חזקים ומהירים יותר ממני ועוד זוג רצים שרצו פשוט יפה ומהר. איך אתה יודע שהם רצים טובים? לפי גובה הרמת הרגליים. הזוג פשוט הרימו רגליים כמעט עד הישבן. היה כייף לראות אותם רצים.

הגעתי לפארק לאחר כ15 דקות רכיבה כלומר יש עוד 5 דקות ואז צריך לחזור. זכרתי שסיבוב בפארק לוקח לי משהו כמו 5 דקות אז התחלתי לרכב. פתאום שמתי לב שעברו כבר 20 דקות ואני צריך לחזור. איך זה יתכן? התפלאתי. אז הבנתי שסיבוב לוקח 5 דקות אבל להגיע מהכניסה לפארק למקום תחילת הסיבוב לוקח כ2 דקות ואלו הדקות שחסרו לי.

לצערי נאלצתי להסתובב ולחזור לביתי.

הגעתי לביתי ללא כל ארועים מיוחדים בדרך. היה כייף וקצר ושוב הזכרתי לעצמי שחייב לשלב אופניים בכל תוכנית אימונים עתידית.

שיהיה יום טוב לכולם!

בהמשך לשבוע ההפחתה בעומס היום הייתי צריך לרוץ 14 ק"מ. הריצה כללה 3 ק"מ חימום 8 ק"מ בקצב המרתון ו 3 ק"מ קלים לשחרור.

הס"כ ריצה שלא צריכה להוות בעיה מבחינתי. הקט הוא שתקופת הטייפר יש שתי תגובות אצל רצים כאלו שמלאים אנרגיה ומרץ וכאלו שעייפים. הפעם אני מאלו שעייפים ןכל הכאבים יוצאים להם 🙁

אז כרגיל ק"מ ראשון היה כאוב וצולע. ק"מ שני היה יותר טוב. ק"מ שלישי הגוף התחמם עוד ואז עשיתי מתיחות ויצאתי לדרך. הגוף הרגיש לי כבד ועייף ואמנם רצתי בקצבים טיפה יותר מהירים הקצב המרתון אבל לא בקלות שבדרך כלל אני עושה זאת ולראיה 3 מתוך 8 הק"מ היו בקצב המרתון או מעליו. בדרך כלל אני רץ יותר מהר מקצב המרתון.  כרגיל רצתי לפארק בדרך הארוכה. הגעתי לפארק לאחר 5 ק"מ כלומר לאחר 2 ק"מ בקצב המרתון כך שנשארו לי עוד 6 ק"מ בקצב המרתון ו3 ק"מ בקצב קל. במקרה כזה יכולתי לרוץ לפארק אריאל שרון להגיע אליו לאחר כ7 ק"מ ואז לחזור בחזרה בדיוק את אותה דרך או פשוט לעשות שני סיבובים בפארק ולרוץ לביתי.

לשם שינוי החלטתי לעשות שני סיבובים בפארק. רציתי לתרגל את הגוף לראות ברזיות ולא לשתות (מלחמה פסיכולוגית). אמנם זה לא היה לי קל לסיים סיבוב להגיע לברזייה ולא לשתות אבל עשיתי זאת! גם במרתון יהיו תחנות מים כל 2.5- 3 ק"מ ולא אעצור בכל אחת ואחת.

סיימתי את הסיבובים בפארק ויצאתי לכוון ביתי.

לצערי יש תחושה של עננת נאחס על קהילת הרצים שאני מכיר לאחרונה. המאמן שלי שלא עמד ביעד שלו בבלגרד, חבר שרץ 40 ק"מ מעולה ואז 2 ק"מ אחרונים כמעט קרס בוינה ולכן כמעט ולא שיפר את שיאו ועוד אנשים שאני מכיר…

אני מאד מקווה שהחזרה הגנרלית הקשה תביא להצגה טובה.

באוירה אופטימית זו אני מאחל לכם יום טוב.

במסגרת ההפחתה בעומס היום רצתי רק 10 ק"מ אבל הם היו מהירים. יצאתי ברבע לחמש בבוקר. מזג האוויר היה סגרירי וקריר לכבוד יום השואה.

האימון כלל 2 ק"מ חימום בקצב קל ואז 10 חזרות של 2 דקות ריצה בקצב 4:30 דקות לק"מ ואז דקה ריצה קלה. בסיום החזרות 2 ק"מ ריצה קלה לשחרור. סה"כ הריצה המהירה ארכה 20 דקות אבל זה הרגיש הרבה יותר.

הרגליים שלי עדיין תפוסות מהריצה בשבת ברמת הגולן. בייחוד האזור שמסביב לברכיים. הייתי אמור לשחות אתמול כדי לשחרר קצת את השרירים אבל זה היה יום ההולדת העשירי של בני הקטן והוא ביקש שאהיה בבית כשהוא מתעורר (לאחרונה הרבה פעמים אני בריצה כשהוא מתעורר ואשתי כבר בדרך לעבודה). כמובן שנשארתי בבית ואפילו הכנו לו הפתעה בדמות בלונים, עוגה וברכה.

תחילת הריצה כרגיל הייתה כאובה. זה מדהים איך אחרי 2 ק"מ מקרטעים הגוף שלי מתחמם ומסוגל לבצע ריצות ארוכות ו / או מהירות. ניסיתי לחמם ולמתוח את השרירים הכי טוב שאפשר. המצב היה קשה. כחלק מהחימום עשיתי הרמה של עקבים לישבן. באחת הפעולות הברך כאבה לי ממש! מזל שיש לי היום טיפול פיזיותרפיה.

טוב צריך גם לרוץ. התחלתי לרוץ מהר והסתכלתי על השעון כדי לראות באיזה קצב אני. התצוגה לא נראתה לי כמו שהיתה אמורה להיות. מה קורה פה??? ואז הבנתי- לא הפעלתי את תוכנית האימון!!! פשוט הפעלתי את השעון ורצתי. טוב אז עכשיו אני צריך לדעת כמה זמן לקחו לי 2 הק"מ הראשונים כדי שאוכל להמשיך באימון באופן ידני (לא יכולתי להפעיל את האימון  בשעון בשלב הזה של האימון). נזכרתי שהק"מ הראשון לקח 6:16 דקות והשני 6:04 דקות. סה"כ 12:20 דקות אז צריך לרוץ 2 דקות עד 14:20 ולהמשיך משם. המשכתי לרוץ עד שהשעון הראה את הזמן הרצוי. עמדתי בקצב והרגשתי סה"כ בסדר.

המשכתי לרוץ וככל שהתקדמו החזרות השרירים החלו לכאוב וגם אזור הברך. כל כך שמחתי שקבעתי טיפול להיום. הכאבים לא הגיעו לרמה של הפסקה בריצה אבל הציקו מספיק. באמצע האימון דווקא קיבלתי מרץ כאילו משהו השתחרר ואפילו רצתי בטעות 3 דקות מהר רצוף. בגלל שיום השואה היום היו בפארק כמה קבוצות של רצים שרצו 6 ק"מ לבושים בכחול לבן ודגלי ישראל. מצד אחד מחווה נחמדה מצד שני קצת מציק לי שמתלבשים על כל סיבה כדי לקיים איזה ריצה.

סיימתי את המקצים המהירים ורצתי לאט לכוון הבית. אני מאד מקווה שהשבוע הרגליים יצליחו לנוח להתחזק.

בינתיים חברים שרצו בשבת ובראשון במרתונים שונים בעולם דיווחו על רוחות חזקות אני מקווה שזה לא יהיה המצב אצלי.

שיהיה המשך יום טוב!

כאמור בחמישי הגענו לרמת הגולן. עוד בעבודה ניסיתי לקבוע מה יהיה מסלול הריצה שלי מכוון שזכרתי שהאזור מלא עליות וירידות ויש לי ריצה דיי ארוכה- 28 ק"מ. אנחנו ישנים במרום גולן שכמו שאפשר להבין מהשם נמצאת במקום דיי גבוה ולכן סיום הריצה בודאות יהיה בעלייה אז ניסיתי לכוון ששאר הריצה תהיה יחסית קלה. היה תכנון מסויים אבל אחרי סיור רכוב שעשיתי אתמול שיניתי למסלול אחר.

בשני הימים האחרונים הרגליים קצת כאבו ומאד דאגתי מהריצה. הבאתי איתי תיק מים כדי שלא תהייה לי בעית שתייה. התיק מכיל 2 ליטר מים ושוקל 2 ק"ג שצריך לסחוב על הגב. מצד שני יש לו כיסים ממש טובים אז מאד נוח לאחסן את כדורי המלח וסוכריות האנרגיה. הכנתי את כל הציוד בצורה מסודרת אתמול בערב. הבאתי איתי את החולצה שאיתה אני חושב לרוץ במרתון ועליה הדפסתי את שמי ודגל ישראל. אתמול דאגתי לאכול פסטה, לשתות טוב וגם לישון כ7 שעות. התעוררתי בחמש בבוקר הכנתי את הגוף, שתיתי מים אכלתי חתיכת עוגת שוקולד שלקחתי מחדר האוכל בערב והוותה תחליף ללחם עם ריבה. התחזית להיום הייתה שרב אז רציתי לצאת לפני הזריחה.

חמש וחצי יציאה. מתחיל לרוץ ורואה שיש ירח בצורת חרמש בשמים למרות שהשמש כבר שלחה קרניים מקדימות. מאד יפה! מאותו רגע הריצה הפכה לריצת טיול כשאני מצלם כל הזמן. הנוף בגולן מדהים! הכל ירוק, ויש פרות וסוסים (בעיקר פרות) בכל מקום. יוצא לכביש ורץ בשוליים רק כדי לגלות שהם צרים ויש בהם חריצים (כדי להעיר נהגים שסוטים). ראיתי שביל מסומן צמוד לכביש וניסיתי לרוץ עליו. היו בו מלא אבנים אז אמרתי לעצמי שעדיף לרוץ על הכביש ולא להפצע בחוסר תשומת לב.

כ 2 וחצי ק"מ מההתחלה אני רואה שלט מאגר אורטל ושביל רחב וגדול. מחליט לרוץ לכוון למרות שכתוב בהתחלה סכנה שטח אש. אני יודע שבשבת לא מתאמנים. אני רץ על אדמת הטוף שמאד נוחה לריצה. פתאום אני שומע רכב מאחורי. וואלה הצבא מגיב מהר איך כבר הגיע לפה מישהו? אני מסתובב בחשש רק כדי לראות רכב ובו דרוזים שעובר אותי במהירות. כנראה שאין סכנה ושהשביל יהיה נוח לריצה אם נוסעות עליו מכוניות. מימיני ולשמאלי יש תלוליות שלצידן תעלות נ"ט. קצת משעמם ולא רואים את הנוף אז אני אומר לעצמי שאם זה ממשיך ככה עדיף להסתובב. בדיוק איך שאני אומר את זה נגמרות התלוליות המרחבים נפתחים ואני רואה מאגר מים באופק ומלא מלא פרות בצידי השביל. אני מתלהב ומתחיל לצלם אפילו עושה סלפי עם "היפות שלי" ואז אני שם לב שהפרות לא ממש מרוצות ומתחילות להשמיע קולות. אני קצת נלחץ בכל זאת חלק מהן שוקלות כמו טנק קטן ואם ירוצו לכווני זה לא יהיה נחמד. בשלב זה אני מחליט להפסיק לצלם ולהמשיך לרוץ. אני רץ עד המאגר מצלם שוב כמובן. הנוף נראה כמו באירלנד או סקוטלנד. בחשש אני מסתובב ורץ חזרה למזלי בחזור הפרות קצת התרחקו מהשביל אז היה בסדר.

אני חוזר לכביש הראשי ממשיך לרוץ רואה סוסים – מה לא נצלם? ממשיך לרוץ רואה מטע- לא ברור של מה נכנס פנימה. נעים לרוץ בצל אבל אין שום פרי על העצים אז לא שווה 🙂 חוזר בחזרה לכביש הראשי. מגיע לצומת רואה שלט מצחיק אין כניסה לנגמשים וטנקים נא להשתמש בדרך העוקפת מימין. אני מת לרוץ שוב בתוך השטח אבל הכל מגודר וסגור עם שערי בקר. לקח לי זמן להבין שבגדול אפשר להכנס רק צריך לסגור את השער מאחוריי. בדרך רואה מאהל של חיילים. מתלבט האם לדבר עם הש"ג המסכן שיושב שם לבד מחליט לעזוב אותו לנפשו. רואה שהוא שומר בלי אפוד בישיבה ועם טלפון. "בזמני" זה לא היה קורה. שמירה תמיד עם אפוד, בעמידה ולמי היה טלפון אז???  ממשיך לרוץ מקפיד לעצור כל 7 ק"מ לקחת סוכריות אנרגיה ולשתות מהשלוקר שיושב עליי מצויין! המים קרים כי הקפאתי אותם בלילה. אני מבין שאם אני רוצה להמנע מלהכנס שוב למאגר אני צריך לרוץ יותר מה 14 ק"מ שבהם תכננתי להסתובב כי הכניסה לשם ארכה כ4 ק"מ. כשמגיע לק"מ ה14 אני מרגיש או חושב שבהמשך יש ירידות דיי רציניות שיהפכו בחזרה לעליות רציניות אז מחליט להסתובב ולהשלים את המרחק במקום אחר.

מסתובב ורואה שלט שמורת טבע שיפון. לידה יש כרם ועצים סגולים- מצלם ומחליט להכנס לדרך שסגורה בשער בקר. נכנס סוגר את השער מאחורי ורץ על שביל. פתאום רואה שמצידי יש שלטים של סכנה מוקשים… ממשיך לרוץ ומגיע לשטח פתוח שמלא במחפורות ובמה שנראה מחסנים ישנים של הצבא הסורי שממש מוסווים בתוך האדמה. מזכיר משהו את הבתים של ההוביטים בסרטי שר הטבעות. אני חייב לצלם! ממשיך לצלם ולרוץ עד לק"מ ה16 וחוזר בחזרה לכביש. הייתי בטוח שצימצמתי קצת את המרחק שרצתי למאגר. הדרך חזרה היא במגמת עלייה ויש גם קצת רוח בפנים. זה לא קל. מגיע לק"מ 18 ואומר רק עוד 10 קטן עלייך. בדיוק עוברות בצומת שריוניות של האו"ם ישר שולף את המצלמה ומצלם. אני מבין שכנראה יהיה עליי להשלים קצת ק"מ ומחליט להגיע לצומת הבאה שנמצאת 2.5 ק"מ ממרום גולן ולראות כמה נשאר לי לרוץ ואז להחליט מה לעשות. הדרך יחסית במגמת עלייה אבל לא נוראה. מגיע לצומת ורואה שנשארו לי 3 ק"מ להשלים! מה עושים? מסתכל להמשך הכביש (אני אמור לפנות ימינה) ולא נראה לי שכדאי להמשיך לשם אז מחליט לרוץ שוב לכוון המאגר אבל הפעם לא להתעסק עם הפרות 🙂

אני רץ מקווה שאצטרך להסתובב לפני המאגר עצמו ובלי להתקל בפרות. ממשיך לרוץ ובסוף מגיע עד המאגר אבל הפעם הפרות רחוקות. חושב אולי להביא לפה את הילדים אם יהיה ממש חם. חוזר חזרה לכוון הכביש גם פה יש רוח פנים אבל לפחות אין עלייה. מגיע חזרה לצומת יש עוד 2 ק"מ לרוץ. הדרך בעלייה שלקראת הצומת הבאה ממש בשיפוע רציני. אין ברירה- מתחיל לחשוב על המקלחת וארוחת הבוקר. רץ לאט סופר כל 100 מטר בסוף העלייה אפילו הולך קצת. יאללה עוד ק"מ. מקבל קצת אנרגיה ורץ עד לכניסה לקיבוץ בדיוק 28 ק"מ! כמעט התקשרתי לאשתי שתבוא לאסוף אותי ל300 מ' עד לחדר 🙂

איזה כייף היה! לא היה קל אבל הנוף והחוויות מפצים על הכל!

מקווה שהשבוע יהיה קל והרגליים יתחזקו.

שבת קרירה!

היום לא קמתי לריצה בבוקר מכוון שאתמול בערב בני הבכור שבר את היד והיה במוקד על 23:00 ואז הגיע הבייתה וכאב לו והוא היה מבואס ולכן לא ישן כל הלילה…

בתחילה חשבתי לרוץ מחר, יום חמישי אבל מכוון שאנחנו נוסעים בצהריים לרמת הגולן לא רציתי לנהוג לאחר שקמתי ב4:30 בבוקר. (כן גם בטייפר עדיין קמים בשעות האלו).

כך מצאתי את עצמי יוצא לרוץ בשעה 19:00 ל18 ק"מ שכללו 3 ק"מ חימום בקצב קל, 12 ק"מ בקצב מרתון 5:10 ו3 ק"מ קלים. כמו שהבנתם מהכותרת לא היתה ריצה קלה. ראשית הגוף היה עייף מחוסר השינה בלילה, הרגליים כאבו לי מתחילת הריצה ולקינוח הפארק היה מלא בקבוצות כושר, ריצה, קבוצות הכנה לצה"ל, דתיים שנוסעים באופניים ועושים על האש. היה קצת סימבולי לראות דתיים שאוכלים (חינם) וחילוניים שקורעים את התחת :).

יצאתי מביתי לפארק הלאומי שהתכנון היה לעשות שם סיבוב להמשיך לפארק אריאל שרון מהסיבות שאני מזכיר בכל פעם- רצון לחוסר הסחות דעת בדמות ברזיות וכדומה. מכוון שהרגליים כאבו לי דיי מההתחלה ויתרתי על הרעיון בעיקר בהתחשב בעובדה שהשמש שקעה איך שסיימתי לעשות מתיחות. 4 סיבובים בפארק וזהו לא סיפור כזה גדול.

ההתחלה הייתה טובה ק"מ ראשון (מתוך ה12 בקצב המהיר) בקצב טוב אפילו מתחת למה שצריך למרות שהייתי צריך לעבור בין רוכבי אופניים ועשן של מנגלים. מתחיל ק"מ שני. הברך כואבת מתחיל לחשוב שחייב טיפול דחוף אצל לירן (כרגע קבוע לי רק ביום רביעי כמעט עוד שבוע!) ממשיך לרוץ תוך כדי מאבק ביני לבין עצמי להפסיק או לא. אומר לעצמי תעשה לפחות סיבוב אחד של הפארק ואז נחליט. ממשיך לרוץ ומסיים ק"מ שני בקצב 5:13 שזה בקצה התחום המותר.  ממשיך לק"מ נוסף מסיים אותו בקצב דומה. סיימתי סיבוב אחד של הפארק. הרגליים התחממו והכאבים קצת נרגעים. מחליט לעשות עוד סיבוב של  3 ק"מ ולהחליט מה עושים.

יוצא לסיבוב לאחר שטיפת פנים והסיבוב הזה דומה מאד לסיבוב הקודם. בסיבוב הזה הקצבים קצת יותר טובים אבל עדיין בק"מ אחד מהשלושה אני מעל 5:10. אני מתחיל להתעצבן. קשה מאד לרוץ שצריך לתמרן בין מלא אנשים ואפילו קבוצות ריצה שעומדות ומדברות על השביל וחוסמות אותו. אתה לא מצפה מרצים שיפריעו לרצים אחרים. אני מתאמץ מאד לא להתפתות ולעצור בברזיות. הסיבוב שלישי הוא האיטי מכולם. הכאבים חוזרים והמשא ומתן מתחדש. אולי ארוץ עד לביתי בקצב מרתון ואז אוותר על השחרור? זה מפתה אבל אני לא רוצה לוותר כי יש לי נקיפות מצפון לאחר מכן.

טוב החלטתי לא לוותר ויוצא לסיבוב אחרון בפארק. הפעם בנוסף לשאר הצרות בדיוק התפזרו קבותות הכושר אז היו עוד קבוצות של אנשים שהלכו בשבילים וחסמו אותם. הייתי כל כך עצבני שהייתי בטוח שאם בטעות מישהו יגע בי או יחסום אותי אני פשוט ארביץ לו ואפרוק עליו את כל כעסי. למזלי זה לא קרה ואז יצאתי בחזרה לכוון בייתי. הריצה הקלה הייתה קשה ואלו היו 3 ק"מ סיוט.

אני חייב לבדוק מה קורה עם הרגליים זה השלב שבו הן אמורות להתחזק ולא להתפרק. אדבר עם לירן מחר.

מקווה שהריצה בשבת תהייה יותר טובה.

לילה טוב!

היום ריצה ראשונה בטייפר! עוד פחות מ 3 שבועות למרתון!

בגלל שהתחלנו להוריד עומסים וקשה לאלעד עם זה שלא עשינו הרבה אימוני מהירות (בגלל הפציעה) הוא נתן לי אימון קצר אבל מהיר (עבה). האימון כלל 2 ק"מ חימום בקצב קל ואז 6 חזרות של: 2 דקות בקצב 4:30 דקות לק"מ, 1 דקה ריצה קלה, 1 דקה בקצב 4:15 דק' לק"מ 2 דקות ריצה קלה ובסיום 2 ק"מ ריצת שחרור. סה"כ האימון המרכזי כלל 36 דקות שמתוכן 18 מהירות. לא נראה משהו קשה מאד לביצוע.

לפני שיצאתי עשיתי כמובן את כל ההכנות (פלסטרים, משחה נגד שפשפות וכו…) והיום הוספתי כעצה שקיבלתי מרם מור המטפל שפירק והרכיב אותי מחדש אתמול בבוקר, מריחה של משחה מחממת בסגנון של בן גיי (אבל שעשויה מחומרים טבעיים) על השרירים התפוסים. תוך כדי ההכנות חשבתי שמזל שמרחתי קודם את המשחה נגד שפשפות ורק אחר כך את המשחה המחממת כי למרוח את המפשעה במשחה מחממת יכול להביא למצב  ממש לא נוח 🙂

למזלי היום חג וניתן לקום מאוחר אז קמתי ב7 בבוקר! יצאתי לדרך יום מקסים בחוץ. 2 ק"מ ראשונים עברו בקלילות. עשיתי מתיחות טובות כי אני לא רגיל למהירויות כאלו וקדימה לעסק. מרוב שפחדתי מהריצה המהירה פתחתי בקצב מאד מהיר והייתי חייב להאט כדי לרוץ בקצב הנכון וכדי שהלב שלי לא יצא מהחזה. 2 דקות ראשונות בקצב מהיר- השד לא נורא כל כך. דקה התאוששות ויציאה לדקה מהירה נוספת גם הפעם פתחתי מהר וסיימתי בסדר גמור. טוב באמת שלא כזה נורא אפשר קצת להרגע במהירות. בדיוק אז אני נכנס לפארק הלאומי.

מחליט החלטה אסטרטגית שכדי לעמוד במהירויות אני רץ רק בקטעים השטוחים ולא ביער היכן שלשעון יש בעיית קליטה. אני יודע שאשתי בדרך לצעידה בפארק ביחד עם חבר והכלב שלו שמאד אוהב אותי. אני מקווה לא לפגוש אותם כי אני מפחד שהכלב יקפוץ עליי ויפריע לי בריצה. אני רץ מקצה אחד ועוד אחד ובאמת עובד יפה. הרגליים לא כואבות. הפארק מתמלא באנשים שעושים ספורט ויחסית ריק מאנשים שבאים לעשות פיקניקים ועל האש.

באחד המקצים אני בשיא המהירות וכנראה בטעות לחצתי על כפתור בשעון שמשנה את התצוגה. אני נלחץ וחושב שיש בעייה בשעון אז עוצר את השעון וגם את הריצה. מפעיל מחדש רואה שהכל בסדר ואז חוזר לרוץ. בגלל העצירה והחזרה המהירה לריצה  הקצב שלי בשעון מאד מהיר ויש עוד 10 שניות לסיום. אני עובר להליכה כדי לא לרוץ מהר מידי ושאלעד יכעס ואז רואה שבסוף יצא כאילו רצתי לאט מידי 🙁

סה"כ היתה ריצה טובה. היו לי שני מקרים מעניינים / מצחיקים. תוך כדי שאני מסיים את אחד מקטעי הריצה הקלה אני רואה  כ50 מ' לפני אשה לא צעירה שמתחילה לגלוש ברולר בליידס. רואים שהיא מתחילה ואז אני מתחיל לרוץ מהר ורואה שהיא סוטה מהנתיב שלה לכוון שלי. אני קורא לה להזהר תוך כדי שאני טס לידה ואז אני שומע קולות מאחורי ונראה לי שהיא נפלה… מקרה נוסף שקרה הוא ששתי נשים מבוגרות הלכו כל אחת עם כלב וכל אחת בשוליים של השביל שזה נחמד מאד כי ככה משאירות את מרכז השביל לשאר האנשים. הבעיה הייתה שהכלבים שכמובן היו עם רצועות התחברו אחד לשני במרכז השביל וכך יצרו מחסום עם הרצועות. כמובן שכל זה קורה כשאני רץ באחד הקטעים המהירים. הרבצתי שאגה והכלבים נבהלו ורצו לצדדים. אותי זה הצחיק אותם קצת פחות.

במקצים הבאים עמדתי ממש יפה בקצבים אפילו קצת  מהר מהרצוי. אבל המקצה האחרון כבר היה לי דיי קשה וגם הברך התחילה לעשות קולות של "אתה לא יודע שאני לא אוהבת ריצות מהירות?". מכוון שזאת לא הייתה ריצה לפי ק"מ מדוייקים לא הצלחתי לכוון כך שארוץ בחזרה בדיוק לביתי. הבנתי שיצא לי ק"מ או שניים יותר ולא אהבתי את הרעיון. לכן החלטתי לרוץ את 2 הק"מ בפארק ולחזור ברכב עם אשתי והחבר להליכה. למזלי פגשתי אותם בדיוק במקצה המהיר האחרון והצלחתי לקבוע איתם (תוך כדי טיסה) ליד הרכב. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שחזרתי לביתי מהפארק ברכב.

אחת התובנות המדהימות שהגעתי אליהן בריצה היום היא כמה מהר רצים רצי המרתון המקצועיים. הקצב הכי מהיר שהגעתי אליו היום בריצה היה 2:48 דק לק"מ והחזקתי בו כחצי דקה. הם רצים 3 דק' לק"מ במשך 42 ק"מ!!! זה מטורף!

כנראה שלא אשבור בקרוב את שיא העולם במרתון.

בינתיים שיהיה יום מקסים וחג שמח!

היום רצתי את הריצה המסכמת הרשמית! זאת הריצה שמסכמת את סיום תקופת האימונים האינטנסיבים ומסמנת את תקופת הטייפר- "החידוד" בה מורידים נפחים ומחדדים את המהירות. הריצה כללה 38 ק"מ בקצב קל וסה"כ עברה בשלום למרות הכאבים וריצת ה20 ק"מ מאתמול.

התעוררתי לריצה ב3:20 בלילה! – זאת שעה סימבולית. פרטים בהמשך. מכוון ששוב אני היחיד מהקייטנה שרץ מרחקים כאלו והכי רחוק שהשאר רצו היה 20 ק"מ היה עליי להשלים 18 ק"מ לבדי. (רצתי לבד בחושך כמו פולני אמיתי). כתבתי בעבר על ההבדלים בין אימונים למרתון בקיץ ובחורף אז לידיעתכם את המסכמת של אמסטרדם שהייתה בספטמבר התחלנו לרוץ בשעה 3:20! (להל"ן שעה סימבולית) כלומר בזמנו התעוררנו בסביבות 2:30!

גם היום רצתי מביתי לפארק הירקון דרך גבעתיים ורמת גן. כרגיל ההתחלה הייתה קשה קצת. הגוף היה נוקשה, הרגליים קצת כאבו ולמרות שרציתי לרוץ בקצב 6:00 ההתחלה הייתה איטית יותר. היה מעניין לראות את התגובות של האנשים שראו אותי רץ ברחובות בשעה 4:00 בבוקר. השומרים של השכונה שלי הסתכלו עליי במבט של הנה עוד פעם המשוגע הזה, פעמיים אנשים שעמדו ברמזור ירוק לא נסעו כי הסתכלו עליי. נהג מונית אחד הציע לי לנסוע איתו. אמרתי לו שרק אם יסע בקצב 5:50 אבוא איתו. אני לא בטוח שהוא הבין אבל בכל מקרה צחק ונסע הלאה. בהמשך הדרך ראיתי לוח ענק ובו פרסומת של הסרט מהיר ועצבני 8 ונזכרתי שהסרט הראשון שראיתי עם אשתי כשרק הכרנו לפני 14 שנה היה מהיר ועצבני 1. אני לא ממש זוכר מה היה בסרט כי היינו עסוקים בדברים אחרים…:)

כנראה שמישהו בגבעתיים/ רמת גן קורא את הבלוג שלי ונעלב מכך שכתבתי שהרחובות שוממים מכוון שהפעם בניגוד לפעם הקודמת היו הרבה יותר אנשים ברחובות. הרבה רוכבי אופניים חשמליים, בגינה שבה עצרתי לשתות בק"מ הרביעי היו בני נוער שדיברו בקול רם. מלא מוניות עם אנשים שחוזרים מבילויים (אני מניח). מעניין שלמרות שיצאתי לדרך שעה מוקדם יותר מבשבוע שעבר היו יותר אנשים ברחוב. גם הפעם בגלל אופי הדרך לא הצלחתי לשמור על קצב אחיד ממש. הייתי סביב ה5:45-6:00. הגעתי לפארק הירקון לאחר כ11 ק"מ והיו לי 45 דקות לפני המפגש עם חברי הקייטנה.

הפארק היה שומם ותהיתי האם אני היחיד שנוסע לפראג??? איפה כל מי שצריך לעשות היום מסכמת??? החלטתי לבדוק היום בפייסבוק מי עוד נוסע. יהיה נחמד לראות עוד אנשים מהארץ אולי מישהו מהם ירוץ בקצב שלי. הגעתי לנמל לאחר 14 ק"מ והיו לי עוד 25 דקות עד המפגש. בשלב זה העברתי את השעון למצב של שעון רגיל ורצתי 12 דקות לכוון תל ברוך (כמעט והגעתי לחוף) והסתובבתי. לא רציתי לפספס את המפגש עם חברי הקייטנה. הגעתי לנקודת המפגש לאחר כ18 ק"מ בשעה 5:56 ולא היה שם איש. ראיתי מעבר לגשר המנעולים שני אנשים עם חולצות דומות לחולצות הקייטנה אז רצתי לכוונם. אלו היו חלק אנשי הקייטנה אבל הם רצו במקצה משל עצמם. כבר חשבתי שאצטרך לרוץ לבד ואז הגיע שמי החמוד והתברר שרק שנינו רצים עכשיו. בשבוע הבא שמי רץ מרתון ראשון בוינה. רצנו לכוון הפארק. הקצב היה קצת איטי אבל דאגנו שלא יהיה איטי מידי. נתתי לו עצות לגביי ההתנהלות לפני המרתון ועודדתי אותו כי הוא קצת לחוץ. רצנו 5 ק"מ ואז הסתובבנו בחזרה.

קצת חששנו שנפספס את מפגש עם המקצה הבא אז הגברנו קצב לכוון 5:45. ליד שבע תחנות עבר ממש קרוב אלינו תן כאילו אנחנו בלתי נראים. המשכנו לרוץ והגענו בדיוק בזמן למקצה הבא. אני הייתי אחרי 28 ק"מ ריצה נשארו עוד 10 וזהו! משום מה כל הזמן חשבתי שיש לי עוד 12 ק"מ לרוץ. 2 הק"מ שירדו לי לפתע הפיחו רוח חדשה ברגליים שהיו כבר עייפות. רצתי עם חברי הקייטנה עד לדולפינריום וחזרה. זה כזה כייף לרוץ עם אנשים! הזמן והמרחק עוברים כל כך מהר. באמצע הדרך עצרנו לשתות. כמובן שבאותו רגע עצרתי את השעון כמו בכל עצירה. לצערי שכחתי להפעיל אותו שוב וכך יצא שרצתי 500 מ' ללא מדידה. אמנם זה מרחק קטן מאד אבל במצב עייפות הרגליים כל מטר משנה. למזלי מלי המקסימה נצמדה אליי ורצה איתי עד הסוף למרות שהיא כבר עברה את המרחק שלה.

לסיום הייתה פריסה חגיגית שכללה יין מבעבע ועוגה כשרה מדהימה! בהצלחה לכל חברי הקייטנה שטסים לוינה נעקוב אחריכם!

זהו נגמרה תקופת הבנייה נכנסים לתקופת החידוד והפחתת העומסים. זה לא נופש ומנוחה רגל על רגל אבל נותן לגוף זמן להתאושש.

שיהיה יום מקסים וחג פסח שני שמח!

היום רצתי במקום אתמול. בלילה שבין רביעי לחמישי התחילו לי כאבים חזקים בברך ימין. הרגל ש"בסדר" אצלי. אפילו לקחתי כדור נגד כאבים.  זה מאד הלחיץ אותי ואז כשקמתי ב5 בבוקר לרוץ וראיתי שגשום החלטתי סופית לוותר על הריצה. כל היום היו לי נקיפות מצפון כי הבטחתי לעצמי שהשבוע אתן את הכל ולא אפספס אימונים. הרי זה השבוע האחרון לפני שמתחילים בהורדת העומס. אפילו שקלתי ללכת לרוץ אתמול בערב אבל הבטחתי לילדים שנלך למשחק כדורסל.

הריצה היום הוכיחה לי שוב כמה ריצה היא בעיקר בראש.

אז למרות שאני ממש לא מתלהב מאימונים יום אחרי יום במיוחד שמחר אני רץ 38 ק"מ יצאתי לאימון שאמור היה לכלול 5 ק"מ חימום בקצב קל, 16 ק"מ בקצב המרתון 5:10 ו5 ק"מ שחרור קל. לאחר התייעצות עם אלעד הורדנו 3 ק"מ מהחימום והשחרור (סה"כ 6 ק"מ). יצאתי מביתי בשעה 6:40 מזג האויר כרגיל לאחרונה היה מעולה. שמים טיפה מעוננים, קריר מעט. רצתי לכוון הפארק הלאומי. מתחילת הריצה שמתי לב שחסרה לי אנרגיה למרות שיחות המוטיבציה שעשיתי לעצמי. כדי לנסות להתגבר על כך החלטתי לשמוע מוזיקה. שמתי את הנגן ורצתי אבל גם זה לא עזר אז ויתרתי על המוזיקה.

לאחר 2 ק"מ עצרתי עשיתי מתיחות והמשכתי בקצב מרתון  לכוון הפארק אליו הגעתי לאחר כ5 ק"מ. שתיתי, שטפתי פנים ויצאתי לסיבוב בפארק. מדהים איך כשאני מגיע לפארק אני נעשה צמא, עייף, חייב לשרותים, הראש מחפש סיבות למה צריך לעצור… בגלל זה למרות שבתחילה חשבתי לעשות את כל הריצה בפארק הלאומי החלטתי לצאת למקום נטול הברזיות פארק אריאל שרון. אני מאד אוהב את הפארק הלאומי שהוא באמת מקום יפה וכייפי לריצה ואם הוא היה באירופה כבר הייתי גומר עליו את ההלל אבל כרגע לא מתאים לי להלחם בעצמי כל הזמן. עייפתי.

אז קדימה לפארק אריאל שרון. אליו הגעתי לאחר כ9 ק"מ מתחילת הריצה. כמובן שישר רצתי לבדוק מה מצב הברזייה שנמצאה גם היום תקינה לחלוטין. ממנה יצאתי לסיבוב הרגיל. בפארק אני רץ במסלול מעגלי שבמרכזו שדה עצום וירוק. תוך כדי ריצה פתאום שמתי לב שהצמחים שכל הזמן חשבתי שהם צמחי בר כלשהם הם בעצם שיבולים. כרגע הן עדיין ירוקות אבל עוד מעט יהיו צהובות וזה יהיה מחזה יפה מאד! לאחר הגילוי הזה מצב הרוח השתפר מעט והריצה זרמה יותר טוב. אפילו בטעות התפלק לי ק"מ אחד בקצב 4:55 שזה 15 שניות מהר מידי! סה"כ לא היו היום הרבה אנשים בפארק אבל אשה אחת שהלכה מאד מהר משכה את תשומת ליבי. היא הייתה בסביבות גיל ה60, נאה וראו עליה שעושה הרבה ספורט. היא הייתה רזה והרגליים שלה היו זוג מקלות שריריות כמו של אנשים שעושים הרבה שנים ספורט. יש לי שאלה ליודעי העברית- מקל זה זכר אז למה לא אומרים מקלים אלה מקלות? ואם זה מקלות הם שריריים או שריריות?

למרות שנראה שהלך לי טוב עדיין גם לאחר כ12 ק"מ הרגשתי שאין לי את האנרגיה הרגילה (או המוטיבציה) והריצה לוותה בהמון מאבקים פנימיים של לעצור ולנוח או להמשיך. בדרך כלל להמשיך ניצח בטיעון המנצח שגם במרתון לא אפסיק אבל היו מאבקים לא קלים. הבטחתי לעצמי שמעכשיו ערב לפני ריצה אני דואג לתזונה טובה ושינה. נושא השינה טיפה בעייתי לאחרונה מפני שאני מתעורר באמצע הלילה מכל מיני סיבות ולא בטוח מה יעזור לזה. כמובן שגם ההשכמות ב4-5 בבוקר לא ממש עוזרות. לגביי התזונה כנראה צריך להוסיף קצת פחמימות ערב לפני ריצה כי המצב כרגע בגוף קשה.

כשנמצאים בפארק ואני מניח שגם מחירייה עצמה אפשר לראות חווה או רפת שמעליה תמיד חגות הרבה מאד ציפורים. היום בפעם הראשונה בכל הריצות שלי נשמעו מהמקום פיצוצים או יריות שנועדו להבריח את הציפורים. בפעם הראשונה ששמעתי פיצוץ כמעט דפקתי פזצטה צה"לית תקנית. בהמשך חשבתי שאולי יש מן מכשיר שיורה או מבצע פיצוץ כל זמן קצוב. לאחר כ4 פיצוצים הגעתי למסקנה שמישהו מבצע אותם. מה שכן הבומים גרמו לי לרוץ טיפה יותר מהר כדי להתרחק מהם :).

חזרתי לברזייה לאחר סה"כ 15 ק"מ שתיתי, הרטבתי את הראש, שטפתי פנים והתכוונתי להמשיך. תוך כדי שאני שותה רכב של בטחון הפארק או מישהו מטעם הפארק שהיה במרחק של כ200 מ' ממני צפר לי ושאל אותי מה אני עושה. אני דיי בטוח שהוא ידע שיש שם ברזייה, ושראה שאני לבוש בבגדי ריצה. מה כבר יכולתי לעשות שם? אמרתי לו שאני שותה למרות שרציתי להגיד לו שבאתי לגנוב טרקטורים. ואם באמת הייתי בא לגנוב אז גם הייתי אומר לו נכון? יצאתי מפארק אריאל שרון לכוון הפארק הלאומי אליו הגעתי לאחר כמעט 2 ק"מ. איזה כייף עוד ק"מ אחד וקצת מסיים את קטעי הטמפו ואז יש לי רק 2 ק"מ קלים הביתה. שקלתי אולי ללכת הבייתה רק כדי שהרגליים לא יעבדו קשה מידי אבל נראה לי שהייתי מתחרפן מהאיטיות אז החלטתי לסיים בכל זאת בריצה קלה.

תוך כדי שאני כותב הגיע שליח והביא לי את שעון הריצה החדש שקניתי במקום השעון שלי שלא מחזיק מעמד בריצות ארוכות. איזה תזמון מושלם! ככה אוכל לבדוק אותו מחר ולראות אם מחזיק מעמד. למרות לחץ ורצון גדול לשדרג לשעון חדש וטוב יותר רכשתי בדיוק את אותו הדגם.

איזה המשך מוצלח ליום שהתחיל קצת קשה.

שיהיה יום מקסים! ניפגש גם מחר!

מי שלא רץ ביום שני לפני הסדר צריך לרוץ ביום שלישי לאחר הסדר… והיום קרעתי את ה$#$

לאחר ה38 ק"מ בשבת קבעתי טיפול לרגליים אצל רם מור. סה"כ הרגשתי שהרגליים בסדר. קצת כאב לי בחלק התחתון של הרגל השמאלית אבל יחסית למה שציפיתי הרגשתי ממש טוב. ידעתי שכאשר אגיע לרם הוא כבר יראה לי כמה המצב גרוע. יש נטייה למטפלים לגעת בך בדיוק היכן שהכי כואב 🙂

הגעתי לרם בראשון בערב. סיפרתי לו מה מצבי ומה מרגיש. הוא אמר שכנראה מה שיש לי ברגל שמאל זה התחלה של שין ספליט ועליי להזהר שלא ידרדר לשבר מאמץ. הוא אמר שזה אחד הטיפולים הכי כואבים שיש והוא לא שיקר! אמנם זה פחות כאב מהדיקור המערבי של לירן אבל היה דיי קרוב. הייתי ממש קרוב לצרוח. שעה שלמה רם התעסק כמעט רק ברגל שמאל. הוא גם אמר שלא כדאי שארוץ למחרת ושיכאב לי כנראה. הודעתי את זה לאלעד שלא שמח במיוחד אבל הבין. בגלל שזה השבוע האחרון של האימונים לפני הטייפר שבו מורידים עומסים החלטתי לא לפספס אימונים. כך יצא שהיום לאחר הסדר הייתי חייב לצאת לריצה.

מצד אחד התזמון של יום חופש יצא ממש טוב כי יכולתי לקום יחסית מאוחר מצד שני אחרי כל השתייה ואכילה הזאת למי יש כוח לקום לרוץ??? כיוונתי שעון לשעה שש אבל תוך כדי קימה בלילה כבר דחיתי לשבע 🙂 למזלי היה מזג אוויר ממש טוב לריצה. סגרירי וקריר (לפחות בתחילת הריצה).

כרגיל ההתחלה הייתה קשה. הרגליים קצת כאבו מהטיפול, האנרגיה הייתה בשפל והמחשבה על הריצה המתוכננת לא הוסיפה חשק. זה אחד האימונים שאני הכי פחות אוהב…בדרך כלל הוא כולל 7 ק"מ ריצה קלה, 7 ק"מ בקצב מרתון 5:10,  ו7 ק"מ מהירים בקצב 4:55 היום נוספו לזה עוד 7 ק"מ קלים לסיום!!! ניסיתי לשכנע את עצמי שסה"כ  רק רבע מהאימון הוא קשה. הרי 7 ק"מ קלים זאת לא בעיה, 7 ק"מ בקצב מרתון גם לא בעיה הרי רצתי כבר 15 קמ בקצב הזה, 7 ק"מ קלים לשחרור גם לא אמורים להיות בעיה אז רק ה7 המהירים הם הבעיה!  המחשבה הזאת ביחד עם מזג האוויר הטוב והריקנות של הרחובות הצליחה קצת לעודד את רוחי. הצטערתי שלא לקחתי נגן מוזיקה!

כהרגלי רצתי לפארק הלאומי עשיתי שם מתיחות ואז עוד סיבוב כדי לשרוף עוד 3 ק"מ. משם תכננתי לרוץ לאזור המעודף עליי לאחרונה פארק אריאל שרון לעשות שם 2-3 סיבובים ולחזור הביתה דרך הפארק הלאומי. הגעתי לפארק הלאומי בשעה 8 בבוקר.  כבר בשעה זאת אנשים התחילו לתפוס מקומות לפיקניקים ולמנגלים העתידיים. ראיתי שם זקנות שהושיבו אותן לשמור על סלים, שולחנות, מערכות קריוקי. הזוי. אנשי הפארק נערכו וסימנו היכן אסור לעשות מנגלים וסימנו אזורים אסורים בחנייה. תוגברה גם השמירה. מה שהצחיק אותי היה שבין האנשים ששמרו מקומות והתארגנו לעשות פיקניקים היו בני דודנו הערבים. ערסים וערבים עושים ביחד על האש יכול להיות מעניין…

עשיתי סיבוב בפארק כדי לסיים את 7 הק"מ הראשונים. והתחלתי בריצה בקצב המרתון לכוון פארק אריאל שרון. קיוויתי שכאשר אחזור לפארק הלאומי אוכל קצת לרוץ ולא יהיה מלא אנשים ועשן.  הגעתי לפארק אריאל שרון לאחר שכבר עברתי 9 ק"מ. כמובן שמיד רצתי לבדוק מה מצב הברזייה שלא יהיו לי הפתעות בהמשך. הברזייה עבדה הכל תקין. ממשיכים לרוץ. מזג אויר מושלם, קריר, מעונן כך שהשמש לא יוקדת, ציפורים וכו… אבל הגוף כבד, הרגליים קצת כואבות. עוד מהבית כאב מעצבן באצבע הקטנה ברגל שמאל. בא לי פשוט להוריד את האצבע… אומר שלום לרצים, להולכים ולרוכבים שבאים מולי אולי אקבל מהם קצת אנרגיה בחזרה. שמתי לב שאני לא אומר שלום לכל אחד וניסיתי לחשוב על מדיניות אמירת השלום שלי. בגדול שמח להגיד שלום לכל אחד אבל שמתי לב שאומר שלום לכל הרצים, להולכים אומר שלום רק לאלו שיש להם פנים מחייכות. למי שיש פרצוף כועס או לא נחמד לא אומר, לרוכבי אופניים אומר רק לאלו שאומרים לי שלום.

תוך כדי ריצה אני מנסה לחשב או יותר נכון לקבוע איך בדיוק ארוץ. ברור לי שאני עושה לפחות סיבוב אחד של 5 ק"מ בפארק אריאל שרון מה שיביא אותי לסיים את 7 הק"מ הקלים, 7 בקצב מרתון וק"מ 1 מהק"מ המהירים. משם לא הייתי סגור איך להתקדם. לרוץ לפארק הלאומי ולעשות שם עוד 2 סיבובים ואז לרוץ בדרך הארוכה הבייתה ? לעשות עוד סיבוב בפארק אריאל שרון ואז לרוץ הבייתה דרך הפארק הלאומי? ההתלבטויות האלו הסיחו את דעתי מהריצה וכך מצאתי את עצמי לאחר 15 ק"מ בברזייה. עכשיו הייתי חייב להחליט! טוב נשארו עוד 6 ק"מ מהירים- אז 2 ק"מ הלוך ו2 חזור בפארק אריאל שרון ואז לפארק הלאומי סיבוב אחד והבייתה. יאללה לצאת לדרך.

אני רץ בקצב מהיר מנסה שוב להזכיר לעצמי שזה רק טיפה יותר מהיר מקצב המרתון ולא צריך להשתולל. מנסה כי לא בדיוק מצליח ואני מרגיש את הלב דופק במהירות. זה נחמד אבל מזכיר לכם שהלב שלי רגיש (ויקינגי וחסון). מוריד קצת מהירות ונושם. מסיים ק"מ בקצב 4:52. שלוש שניות מהיר יותר מהקצב הרצוי. מרגיש שמתחיל להתעייף ומפחד להגיע למצב התשישות מהריצה בשבת לפני שבוע וחצי . תרוץ קצת יותר לאט עוד ק"מ ומסתובבים חזרה. בנקודת הסיבוב עצרתי כי הרגליים ממש כאבו. עשיתי מתיחות עדינות והמשכתי. חזרתי לברזייה שם שטפתי פנים ויצאתי לכוון הפארק הלאומי. כשתגיע לפארק הלאומי סיימת את הקטע הקשה באימון! איך הייתי שמח למוזיקה עכשיו!! רץ לפארק הלאומי למזלי עדיין אין הרבה תחבורה אז לא עוצר ברמזורים האדומים בדרך כי מפחד שהשרירם יתפסו . אחרי ארוחה גדולה, שינה לא איכותית, בלי לאכול שום דבר לפני הריצה הגוף מסמן שהוא לא מרוצה. סוחב 100 מטר ועוד 100 מטר.

עוד ק"מ אחד יאללה. מגביר את הקצב ומסיים בברזייה בפארק הלאומי. כאב משונה באזור החזה מזכיר לי ששכחתי לשים פלסטרים על הפטמות! זה יכול להיות לא טוב להמשיך לרוץ ככה 7 ק"מ. אני ניגש לעמדת הפיקוח בפארק כדי לבדוק האם יש להם פלסטרים ואין שם איש. בלית ברירה ממשיך לעשות את הסיבוב בפארק לפני שפונה לכוון ביתי. מקווה שהחולצה לא תשתפשף הרבה בחזה. הפארק כבר מלא מנגלים בוערים (10 בבוקר!) וספורטאים- איזה ניגוד! אבל לא צפוף מכדי לרוץ. כשאני לקראת סוף הסיבוב אנ שם לב שיש אמבולנס בעמדת הפיקוח ומחליט לגשת לבקש פלסטרים. החובש שמח לתת לי. תודה רבה!  שם את הפלסטרים רק כדי לגלות שפלסטרים של הסופאר פארם יותר טובים…

אני כבר אחרי 24 ק"מ ריצה, זמן ברוטו של כמעט שלוש שעות על הרגליים. אני רעב, עייף, הרגליים מתחילות לכאוב ממש (שכחתי גם לקחת נורופן לפני הריצה) ומתחיל להיות חם. עוד 3 ק"מ ואני בבית. אני רץ לאיטי מקלל את כל העולם. כל הזמן רב עם עצמי להפסיק את הריצה או לא. אם זאת לא הייתה אחת הריצות האחרונות לפני הטייפר כנראה שהייתי מפסיק אבל אני נחוש לעשות את האימונים השבוע כמו שצריך. אני מאד מקווה שאני לא דופק לעצמי את המרתון בהתעקשות הזאת!

נכנס לאפעל וזה קצת נותן לי אנרגיה כי לא רוצה השכנים יראו אותי גמור 🙂 מפנטז על הזירו והאוכל שהולך לאכול וזה מדרבן אותי עוד קצת. זהו הגעתי הבייתה! מסמס לאלעד שאני גמור! והולך להכנס למקלחת קרח כדי לעזור לשרירים מעט להתאושש.

עוד 2 ריצות עד הטייפר! שיהיה חג שמח ויום מקסים!

היום הייתה לי ריצה משגעת ומשוגעת! רצתי 38 ק"מ שאת 6 הק"מ האחרונים רצתי בקצב 5:10! אני מאד שמח!

מכוון שאשתי רצתה לנסוע להורים שלה בחיפה מוקדם בבוקר ויש לנו רק רכב אחד חיפשתי טרמפ לנמל בשעה 4-5 בבוקר. הרי יש שם כל שבת מלא אנשים. מהקבוצה שלי אף אחד לא היה צריך לרוץ מרחק דומה אז לא יכולתי לנסוע עם אף אחד מהם. חיפשתי בקבוצות ריצה שונות בפייסבוק ובסוף החלטתי שמכוון שבמילא צריך לרוץ 10 ק"מ לפני כל שאר הקבוצה ארוץ מביתי ברמת אפעל לפארק הירקון ומשם לנמל.

בדקתי מה המרחק מביתי לפארק וזה היה כ10 ק"מ. בדיוק המרחק שאני אמור להשלים. מנקודת הכניסה שלי לפארק ועד לרידינג היכן שהקבוצה נפגשת יש עוד 3.5 ק"מ שלוקחים לי בערך 20 דקות. בתחילה חשבתי לצאת עוד יותר מוקדם ולרוץ עד לנמל אבל בהתקף עצלות החלטתי לישון עוד 20 דקות ולהפגש איתם קרוב למקום כניסתי לפארק ולהשלים את המרחק בסוף הריצה.   למזלי שכנתי היקרה טלי גם בקבוצת הריצה שלי אז ידעתי שיהיה לי טרמפ הביתה בסוף הריצה.

אתמול בערב אכלתי ארוחת ערב טובה שכללה מנה גדושה של פסטה. ישנתי 6 שעות ובשעה 4:15 התעוררתי. הכנתי את הגוף לריצה (פלסטרים, משחות נגד שפשפות) אכלתי פיתה עם ריבה וב4:50 יצאתי לדרך. זאת הפעם הראשונה שאני יוצא מביתי לריצה ארוכה שכזאת ואף פעם לא רצתי במסלול הזה לפארק (נסעתי בו ברכב מספר פעמים בעבר).

תכננתי לרוץ בקצב 6 שיביא אותי תוך שעה לנקודת המפגש בפארק. ראיתי שבק"מ הרביעי יש גינה ואז תהיה שם ברזייה לשתות. התחלתי לרוץ והרגליים כאבו לי, בעיקר בפציעה "החדשה" בתחתית השוק. מה זה? עוד לא רצתי 500 מ'! נקווה שהגוף יתחמם אז הכאבים ירגעו. זה לא היה סימן טוב… סיימתי ק"מ ראשון בקצב 6:21 דיי איטי אם אמשיך ככה אאחר למפגש. הגברתי קצת והמשכתי לרוץ אבל לא הרגשתי חזק בגוף כמו בריצות האחרונות. לאחר 4 ק"מ הגעתי לגינה שטפתי פנים, שתיתי והמשכתי. טיפה התעכבתי כי לא מצאתי את הברזייה במהירות.  המשכתי לרוץ על דרך בן גוריון שמובילה לפארק. גבעתיים כשמה היא עליות וירידות שגרמו לכך שלא שמרתי על קצב אחיד ולכן הק"מ הבאים נעו בין קצב 5:45 ל 6:15. כבר אחטוף על הראש מאלעד חשבתי.

רצתי ברחובות השוממים. איזה הבדל מתל אביב שמלאה תנועה בשעות האלו :). פה יכולתי לרוץ ללא חשש בכל הרמזורים האדומים…הגעתי קרוב לפארק לאזור אצטדיון ר"ג. ידעתי שיש לי עוד ק"מ וחצי וכ5 דקות לשעה שקבענו אז שלחתי הודעת וואטס אפ שאני קרוב ואם רוצים להתקדם קצת אפגוש אותם בדרך. קיויתי שאולי יצאו טיפה באיחור ואז לא יחכו לי הרבה זמן. המשכתי לרוץ בקצב והחזקתי את הטלפון ביד כדי לראות אם עונים לי. כ300 מ' מנקודת המפגש קיבלתי הודעה שהם במקום והאם לחכות לי. אמרתי שכן ונפגשנו לאחר כ3 דק.

היה כייף לפגוש את החברים. זה הבדל גדול לרוץ לרוץ לבד ועם מישהו. הריצה עוברת הרבה יותר בקלות ובמהירות. בשלב מסוים הסתובבנו וחזרנו לכוון הנמל שם נפגשנו עם המקצה השני ויצאנו בריצה דרומה לכוון יפו. בשלב הזה רצתי עם אורנית המקסימה והיה כייף. בשלב מסויים הצטרפו גם שי ואנג'ליקה והשיחה קלחה. אנגליקה הסתובבה בשלב מסויים ולאחריה אורנית ונשארנו אני ושי. שי הוא רץ חזק מאד שעשה כבר כ10 מרתונים, ו100 ק"מ בסובב עמק. הקצב הטבעי שלו הוא דיי מהיר והוא משך אותי קדימה. מידי פעם ביקשתי שיאט קצת. אני מאד אוהב לרוץ איתו כי הוא ממש חיובי ומעניין מאד. בדרך פגשנו את אלעד המאמן שלי. דיווחתי לו שהמצב של הרגליים הרבה יותר טוב מאשר היה בשבוע שעבר ואני מתכנן לרוץ את 6 הק"מ האחרונים בקצב המרתון (הייתי אמור לרוץ 8) הוא אמר שלא אתאבד על זה ואם מרגיש שאי אפשר אז שאוותר על המהירות ורק אשלים את המרחק. נפרדנו והמשכנו כל אחד לדרכו. שי התכוון לרוץ 28 ק"מ והיה אמור לרוץ איתי 3 ק"מ מתוך ה6 שנשארו לי בסוף. אבל כשהגענו לנמל הוא אמר שהוא קצת עייף ואם לא אכפת לי הוא יעצור.

הרגשתי הרבה יותר טוב משבוע שעבר אז אמרתי לו שזה בסדר. שטפתי פנים,  שתיתי ויצאתי לדרך יש לי רק 3 ק"מ הלוך ו3 חזור. הרגליים היו בסדר גמור ורצתי בקצב יפה מאד. ק"מ ראשון סיימתי ב5:09 בדיוק כמו שצריך! ק"מ שני גם בקצב הרצוי. היה שלב שחשבתי אולי לעצור לשתות אבל שתיתי רק לפני 10 דקות! אז יאללה עוד ק"מ ואז חוזרים. הגעתי לק"מ ה-35 ואז נזכרתי שאני צריך לקחת סוכריות אנרגיה ולשתות. מהר הוצאתי את הסוכריות ושתיתי וקדימה חזרה לדרך. (הקפדתי מאד על סוכריות ושתייה כל 7 ק"מ).

את הק"מ  ה-36 סיימתי בקצב 5:04! את הק"מ ה-37 בקצב 5:07! ואת הק"מ ה-38 בקצב 5:02! איזה כייף! ריצה מצויינת עם חברים מעולים! אני כל כך שמח ומרוצה! מבחינתי זאת ריצה כמו שצריך!

אז נכון שלא הקפדתי על קצב אחיד אבל העיקר התוצאה בסיום.

שיהיה המשך יום מקסים וחג פסח שמח!

היום רצתי אימון שהרבה זמן שנאתי וגם קצת התחמקתי מלבצע אותו בתירוצים שונים. האימון נקרא ריצת שלישים וכולל 7 ק"מ ריצה קלה, 7 ק"מ ריצה בקצב 5:10 ולקינוח 7 ק"מ בקצב 4:54!! אמנם פעמים רבות שאני אמור לרוץ בקצב 5:10 אני מוצא את עצמי רץ בקצב שמתחת ל5 אבל משום מה כשאני אמור לרוץ בקצב 4:54 זה מלחיץ אותי. רצתי כבר פעמיים (לדעתי) אימון זה והיה לי קשה אבל נראה לי שעיקר הקושי היה מנטלי כי בקצבים עמדתי.

לאחר האימון המוצלח ביום שלישי חשבתי לעצמי זה הרי בדיוק אותו אימון אפילו קצת יותר קצר. בשני האימונים יש חימום בקצב קל ואז ריצה בקצב 5:10. ביום שלישי רצת 15 ק"מ בקצב הזה בחמישי צריך רק 7 ק"מ ואז עוד 7 ק"מ קצת יותר מהירים וזהו. ביום שלישי עוד רצת 5 ק"מ קלים בסוף. מלא מוטיבציה והרבה אי נעימות מהמאמן 🙂 השכמתי ברבע לחמש כדי לצאת לרוץ בחמש ורבע. ועשיתי כמעט את אותו מסלול שרצתי ביום שלישי. ריצה בדרך הארוכה לפארק הלאומי. ריצה קצרה בפארק הלאומי, יציאה לפארק אריאל שרון. היום עשיתי סיבוב אחד מלא ועוד 1 ק"מ בפארק אריאל שרון ואז חזרה לכוון ביתי דרך הפארק הלאומי.

כשרצתי בדרך לפארק הלאומי באה מולי אשה נאה לבושה בהידור. הניגוד הזה בלבוש וההופעה בין האנשים שעושים ספורט לאנשים שהולכים לעבודה בשעות האלו היה מאד מעניין. בפארק הלאומי באה מולי רצה לבושה כולה בצהוב בוהק אי אפשר היה לפספס אותה. ממש דרשה תשומת לב.  בדרך מהפארק הלאומי לפארק אריאל שרון יש מגרשי כדורגל להשכרה. אני כל הזמן עובר לידם והיום חשבתי על זה שבטוח יש שם ברזייה ואולי כדאי לגשת לבדוק. וכן יש ברזייה ואפילו קרה! טוב לדעת לפעמים הבאות.

מזג האוויר היה מעולה, שמים נקיים, טיפה קריר. דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי לאחר כ9 וחצי ק"מ פארק אריאל שרון רצתי לבדוק האם גם היום הברזייה לא עובדת. היום עבדה גם עבדה! אולי אני צריך למלא לוטו היום 🙂

יש לי 5 ק"מ בקצב המרתון ואז עוד 7 מהירים יותר מתוכם אעשה כ2 בפארק אריאל שרון ואת השאר בדרך הבייתה. יצאתי לדרך וגם היום הנוף היה נפלא. אמנם היום לא היה כמעט ערפל בנחל איילון אבל עדיין השילוב של הצמחייה, הציפורים והשמש שבדיוק זרחה היה יפה מאד! מבחינת כאבים הריצה הייתה הרבה יותר טובה. אולי בזכות איזה חבישה של "טייפינג" שעשו לי בפזיותרפיה ביום שלישי. רצתי גם היום טיפה מתחת לקצב הרצוי והרגשתי סה"כ חזק.  גם היום התפלק לי ק"מ אחד בקצב 4:57 בזמן שהייתי אמור לרוץ 5:10. תשמור את זה לאחר כך אמרתי לעצמי. סיימתי את 5 הק"מ בקצב 5:10 ונשאר לי ק"מ אחד מהיר יותר עד שאגיע שוב לברזייה.

פתחתי מבערים ורצתי כשאני יודע שיש ק"מ של מאמץ ואז עצירה לשתייה ושטיפת פנים. הרגעתי את עצמי שזה סה"כ מהיר ב15 שניות מהקצב מרתון ולא כזה נורא. הגעתי לברזייה בקצב 4:52! יפה. שתיתי, שטפתי פנים ויאללה עוד ק"מ פה ואז יציאה חזרה לכוון הבית. כך היה הגעתי לפארק הלאומי לאחר עוד 2.5 ק"מ מהירים שטפתי פנים בזריזות רצתי עוד ק"מ ושפכתי מים על הראש בברזייה האחרונה שיש עד לביתי. נתתי פוש אחרון של 2.5 ק"מ מהירים שנגמרו כ800 מ' מביתי. את המרחק הזה הלכתי כדי להזרים דם ברגליים כך נשטפת חומצת החלב שגורמת להתכוצויות שרירים. בדרך התקשרתי להעיר את הילדים שאמורים היו לבוא איתי לעבודה.

הייתי כל כך שמח וגא שלא נבהלתי ועשיתי את האימון כמו שצריך! איזה כייף!

יאללה עוד 4 ריצות ומתחילת תקופת הרגיעה (היחסית) וזמן ההתאוששות של הגוף!

יום טוב!

אחרי שאתמול לא קמתי לרוץ ויצאתי לרכיבה במקום נאלצתי היום לצאת לרוץ. הייתי צריך לרוץ סה"כ 25 ק"מ שחולקו ל5 ק"מ חימום בקצב קל, 15 ק"מ בקצב 5:10 ולסיום 5 ק"מ שחרור בקצב קל. לצערי היה לי ב9 בבוקר תור לפיזיותרפיה מה שאמר שאני חייב לסיים את הריצה עד ל7:45. כלומר צריך לצאת לרוץ בשעה 5! התעוררתי ב4:30 והכנתי את עצמי. לבשתי בגדים קצרים וחבשתי כובע. קיויתי שלא יהיה לי קר מידי.

רצתי לכוון פארק אריאל שרון דרך כפר המכביה והפארק הלאומי. התוכנית הייתה לראות אם השמש עולה כשאני מגיע לפארק אריאל שרון אז להכנס ולרוץ ואם לא אז לרוץ קצת בפארק הלאומי עד שהשמש תעלה. השמש לא עלתה אז נכנסתי לפארק הלאומי עשיתי מתיחות טובות שתיתי ורצתי 4 ק"מ מהירים מתוך ה15בפארק הלאומי משם המשכתי לפארק אריאל שרון. המטרות שלי היו:  לא להתפתות לעצירות ולשתייה כל 2-3 ק"מ. לא להשבר בגלל הסיבובים בפארק ולשנות קצת את הנוף של הריצה.

נכנסתי לפארק אריאל שרון השמש כבר התחילה לעלות אבל היה עדיין קריר.  כבר עברתי כמעט 10 ק"מ כך שנשארו לי 10 ק"מ מהירים ו5 ק"מ שחרור. רצתי לכוון הברזיה כדי לשתות ולצאת לסיבוב הבא של ה5 ק"מ. הברזייה נמצאת ליד מבנה שמשמש כמחסן או משרד לפועלים באתר ותמיד יש לידו טרקטורים וכלי עבודה שונים. מכוון שביום ראשון ירד קצת גשם היה בוץ באזור. הגעתי לברזייה רק כדי לגלות שאיו בה מים! לא עובדת! איזה באסה! מה נחזור עכשיו לפארק הלאומי??? החלטתי לעשות לפחות סיבוב אחד  של 5 ק"מ (הרי שתיתי בפארק הלאומי). כדי לחזור לשביל הראשי עקפתי טרקטור שחנה שם ומכוון שעדיין לא היה אור מלא לא ראיתי היטב היכן אני דורך ודרכתי בבוץ. הנעליים התלכלכו לי ומשקל נוסף לנעל! יופי הריצה הזאת רק הולכת ומשתפרת אמרתי בעצבים!

יאללה אין מה לעשות אין זמן צריך לסיים את הריצה הזאת בזמן. התחלתי לרוץ ופתאום ראיתי שיבר מים בצד הדרך. ניגשתי לבדוק כשהוא עובד ואכן עבד! יופי ממשיכים בתוכניות כרגיל .המשכתי לרוץ תוך כדי שאני מתלהב מהסביבה ומזג האוויר. השמים היו נקיים. צבועים בכתום ותכלת. הציפורים עפו בלהקות, מטוסים עברו בדרך לנתב"ג. בנחל איילון שעובר בפארק היה ערפל סמיך והר חירייה צבוע בירוק – זה מילא אותי אנרגיה ורצתי יפה מאד בקצב הרצוי אפילו טיפה מהר יותר. תוך כדי שאני רץ ראיתי באופק משהו שחור מתקרב במהירות לכווני בהתחילה לא הבנתי מה זה ואז הבנתי שזה עוד רץ שרץ בקצב יפה מאד. צחקתי לעצמי שהראייה שלי מדרדרת… המשכתי לרוץ מעודד את עצמי כל הזמן. הרגליים קצת כאבו אבל לא נורא בכלל. הדבר היחיד הבעייתי שכאב לי בחלק התחתון של הרגל ולא בפציעה ה"קבועה" מקווה שאני לא מפתח עוד פציעה נוספת.

התקרבתי לסיום הסיבוב וראיתי את השיבר מרחוק לא שמתי לב ופתאום השעון סימן על סיום הק"מ החמישי בקצב 4:58! שיט, אלעד יהרוג אותי. גם ככה אני לא בדיוק על הקצב הרצוי אז 12 שניות יותר מהיר…  מולי הגיעה קבוצת רצים שאני מכיר מריצות קודמות אמרנו שלום והמשכנו לדרכנו. הגעתי לשיבר שטפתי פנים ושתיתי מים. המים לא היו הכי טעימים ופתאום חשבתי לעצמי שיש מצב שאלו בכלל לא מיי שתייה!!! נקווה שכן מקסימום קצת תכאב לי הבטן 🙂 קדימה עוד סיבוב אחד וסיימת! יצאתי לסיבוב הבא הרגליים היו קצת יותר כבדות אבל עדיין חזקות. אולי אראה את הקבוצה שעברה קודם וארוץ אחריהם זה ידרבן אותי.

הזכרתי קודם את הערפל בנחל איילון באחד הפיתולים זה נראה כל כך יפה שהייתי חייב לעצור ולצלם את זה. צילמתי 2 תמונות והמשכתי. מרחוק ראיתי משהו ורוד זז על הדרך לכווני. מישהו כנראה רץ שם דיי מהר אמרתי לעצמי והמשכתי לרוץ. בדרך ראיתי סוסים שאכלו עשב  אותם לא צילמתי כי יש גבול לכמה אפשר לעצור באימון אחד. לאחר כק"מ וחצי שמעתי צעדים מאחורי. הסתובבתי וראיתי (בקושי מפני שהשמש הייתה בעיניים) בחורה בחולצה ורודה מתקרבת אליי – היא רצה ממש טוב!  כשעברה אותי אמרתי לה בוקר טוב וכל הכבוד על הקצב! היא חייכה והשאירה לי אבק… רצתי בעקבותיה כשאני מנסה לא לרוץ בקצב מהיר מידי.  פתאום שמתי לב שאני בק"מ ה19! עוד ק"מ וסיימת! איזה יופי כל הכבוד! סייימתי את הקטע של הריצה המהירה בדיוק ליד השיבר אבל החלטתי שלייתר בטחון הפעם לא אשתה ממנו .

רצתי לפארק הלאומי אליו הגעתי לאחר כק"מ שם שתיתי ושטפתי פנים. שם גם שמתי אוזניות עם מוזיקה כי תמיד הריצה הקלה בסוף היא הקשה ביותר. רצתי דרך הפארק לביתי. בדרך שוב חזרו הכאבים אבל לא נוראיים. הדרך עברה בכייף. כשהגעתי לשכונה רצתי לכוון הבית ופתאום אני שם לב שאני בקצב 5:30! כנראה שילוב של הסחת דעת, המוזיקה ואיזה משהו שהשתחרר בגוף! סיימתי את הריצה בריקוד ובאושר גדול! איזה כייף! נראה לי שהתגברתי על הריצה של יום שבת.

צריך להחזיק מעמד רק עוד 5 ריצות מאתגרות עד הטייפר! אני יכול לעשות זאת!

יום טוב חברים!

היום לא יצאתי לרוץ לפי התוכנית. רשמית "השרירים עדיין תפוסים משבת וקצת כואב לי עדיין" אבל נראה לי שהסיבה האמיתית היא שביזות מהריצה בשבת. אמנם הכנתי את כל הבגדים אתמול בערב והתעוררתי בשעה 5 בבוקר אבל חזרתי לישון. בגלל שלא יכולתי לצאת לרוץ לאחר העבודה גם אם הייתי יוצא קצת מוקדם יצאתי לרכב כשעה. כרגיל רכבתי למקום האהוב עליי –  פארק אריאל שרון.

יצאתי מביתי בשעה 18:30 וידעתי שיש לי בדיוק זמן לחזור עד שהשמש תשקע. התחלת הרכיבה בתוך השכונה שלי הייתה קשה. מזמן לא רכבתי והשרירים באמת היו קצת תפוסים. תוך כדי רכיבה הם השתחררו והעברתי להילוכי כוח. הרכיבה גם שימשה אותי כסיור מקדים לריצה שארוץ מחר אותה אני מתכנן לרוץ גם בפארק. בעקבות ההצלחה בשבוע שעבר.

כרגיל היו במסלול אנשים שטיילו עם הכלבים שלהם, רצים וגם כמה רוכבי אופניים רציניים (לא כמוני) מה שהיה מעניין הוא שכל הרוכבים שעברו אותי היו לבושים בבגדי רכיבה ועליהם סמלים של חברות הייטק. כנראה שהחברה שלהם מימנה את הבגדים והם שייכים לקבוצת רכיבה של העבודה. הלוואי שבעבודה שלי יממנו בגדי ריצה או קבוצת ריצה.

מזג האויר היה מעולה! שמים כחולים נקיים, טיפה קריר. ציפורים תעופפו, פגשתי חבורת רוכבי סוסים. וגם זוג בנים דתיים שעשו הליכה בבגדי השחור לבן שלהם.  נכנסתי לקצב טוב ושמחתי שהשרירים עובדים. טיפה דאגתי שאם יעבדו קשה מידי לא ישאר לי כוח לריצה מחר ולכן בחלקים טיפה קשים הורדתי קצת את ההילוכים.

הייתה רכיבה טובה מקווה שהשרירים קצת השתחררו וגם הבאסה קצת נעלמה.

מחר ריצה חשובה.

ערב טוב!

אז אמנם הפוסט בפייסבוק היה מתיחה של הראשון באפריל אבל היום באמת הייתה לי ריצה קצת מבאסת.

רצתי 36 ק"מ ביחד עם אלעד המאמן שלי שלו זאת הייתה המסכמת למרתון בלגרד. אלעד עוד רץ 4 ק"מ לפני שנפגשנו.

כבר בדרך התחיל המזל הרע. נסעתי עם טלי חברתי שהיא גם שכנתי- הבחורה כי חמודה וטובת לב בעולם שהסכימה לשנות את התוכניות שלה כדי לתת לי טרמפ. יצאנו ב5:40 בדרך להדר יוסף. בשעות האלו הכבישים אמורים להיות פתוחים. פתאום באמצע גהה ליד פתח תקווה פקק! מסבר שלרכב מסחרי התפוצץ גלגל ואולי יותר מאחד והוא נתקע באמצע הכביש ולכן המשטרה סגרה את הכביש עד שיגררו אותו. היה מצחיק לראות דיי הרבה אנשים בבגדי ריצה יוצאים מהרכב עצבניים לראות מה קורה.

הכביש נפתח והגענו להדר יוסף. המטרה של הריצה עם אלעד הייתה גם לרוץ כמאמן ומתאמן וגם מבחינתי לרוץ ריצה חסכונית עם שמירה על הקצב מה שלפעמים קשה לי כשרץ עם החברים מהקייטנה. באמת הקפדנו והיינו כל הזמן באזור קצב 5:45-5:50 הקפדתי על לקיחת סוכריות אנרגיה כל 7 ק"מ. עם השתייה קצת פקששנו כי רצנו באותם רגעים באזור ללא ברזיות. גם עצרנו קצת יותר מהרגיל כי אלעד היה צריך לשרותים.

הכל היה בסדר גם עם הרגל עד שבאזור ק"מ 20 רגל שמאל הפצועה החלה לכאוב. בתחילה באזור הפציעה וככל שעברו הק"מ אז גם למטה מעל הפטישון היכן שהתחיל לכאוב לאחר הארוכה של שבוע שעבר ובסוף גם מעל הברך היכן שהשבוע עברתי דיקור עם חשמל. בקיצר שישו ושימחו. לקינוח גם רגל ימין התחילה לרצות קצת תשומת לב אז הרגשתי תפוס במפשעה הימנית…

בק"מ ה28 היינו אמורים להגביר קצב ל5:10. הודעתי לאלעד שלא נראה לי שאוכל להגביר והוא אמר שזה מאד חשוב לאימון לדעת להגביר כשקשה. אמרתי בסדר בוא נגיע לק"מ 28 נעצור, נשתה, נשטוף פנים, ניקח סוכריות ואז נראה מה עושים. בדיוק בק"מ ה28 לא מצאנו ברזייה! ריצה נאחס כבר אמרתי! בסוף נמצאה הברזייה. התחלנו לרוץ מהר יותר. ק"מ ראשון סבבה, בדיוק 5:10 כפי שצריך. ק"מ שני הרגל מתחילה לכאוב יותר ויותר בעיקר באזור הדיקור. סחבתי עד סוף הק"מ שאותו סיימנו בקצב 5:16. ואז אמרתי לאלעד שאני לא יכול לרוץ בקצב הזה. הוא אמר בסדר בוא נאט ונמשיך. הבעייה שמאותו רגע שעצרנו כאילו התרוקנה לי כל האנרגיה מהגוף ואפילו לרוץ לאט היה לי קשה.

אלעד ניסה להסיח את דעתי ולעודד אותי אבל הייתי כבר כל כך מותש שחלקים גדולים ממה שאמר לא נקלטו. אף פעם לא הרגשתי כל כך מרוקן מאנרגיה. אפילו במרתון. משכתי בכוח מק"מ לק"מ. בשלב הזה גם הבנו שכנראה לא חישבנו נכון ונצטרך להוסיף עוד כק"מ וחצי לאחר הדר יוסף. רק זה היה חסר לי! עוד מבחן מנטלי לראות את הסוף ולהמשיך…
כדי להוסיף לכייף בק"מ ה34 לשעון שלי נגמרה הסוללה. כבר דיי הרבה זמן שיש לי בעיות איתו ותכננתי את הריצה הארוכה של שבת הבאה כמבחן האם הוא בסדר או צריך לקנות חדש. כנראה שקיבלתי את התשובה שבוע מוקדם יותר.

הגענו להדר יוסף וכאמור המשכנו. לא ידעתי את המרחק וגם לא את הקצב. אלעד טרח לציין כל 100 מטר שעברנו ולא ידעתי אם זה עוזר לי או מבאס אותי. בכל מקרה נקודת הסיבוב לא הגיעה… בסוף הסתובבנו וחזרנו. סיימתי את הריצה בבאסה כי ממש לא מתאימה לי השבירה הנפשית והפיסית הזאת. אנסה להבין ממה היא נבעה וללמוד ממנה להמשך כדי שלא יקרה לי דבר דומה במרתון. חבל שזה קרה כי דווקא השבוע למרות שלא רצתי ביום רביעי הייתי מעודד מריצת הטמפו ביום שני.

טוב יש עוד שבועיים של עומס ואז 3 שבועות של הורדה והתאוששות. חייב להיות חזק! כבר מריחים את הסוף! אתייעץ מחר עם לירן הפיזותרפיסט  אולי להוסיף עוד טיפול.

בנימה אופטימית זו אני מאחל לכם חברים שיהיה שבוע טוב!

מאז הריצה בשבת ולאחר מכן הריצה ביום שני כאב לי מאד באזור של הפציעה ובאזור חדש בתחתית הרגל.  לכן לא יצאתי לריצה היום. רציתי שלירן הפזיותרפיסט יסתכל על הרגל ויגיד מה לעשות.

הגעתי אליו לטיפול לאחר שחודש לא הייתי אצלו מכל מיני סיבות. סיפרתי לו מה עבר עליי מאז שנפגשנו. הוא בחן את הרגליים והתחיל לטפל בעיקר ברגל שמאל.

המצב לא היה נורא כמו שחשבתי אבל כבר הייתי בצב טוב יותר. הוא עשה לי עיסויים שונים, מתיחות ותרגילים ולקינוח הגיע הדובדבן דיקור מערבי.  בדיקור מערבי בניגוד לדיקור סיני דוקרים איפה שכואב. זה כואב מאד והפעם בנוסף לזה גם חיברו לי חשמל למחטים. בואו נגיד שכייף זה לא היה אבל בשלב הזה אני מוכן לסבול הרבה רק כדי שהרגליים יהיו מוכנות במצב טוב למרתון.

עכשיו אני צריך לנוח לפחות עד יום שישי כדי לתת לרגל להתאושש.

שיהיה יום טוב עם בשורות טובות

לאחר הריצה בשבת למרות שעשיתי מתיחות ממש בקפדנות וגם אמבטיית קרח התחילו לי כאבים ברגל שמאל. באזור הפציעה בברך וגם בחלק הפנימי התחתון של הרגל מעל העצם הבולטת שיש לנו (נדמה לי שקוראים לזה הפטישון).

יש מצב שדווקא הריצה האיטית גרמה לעומס או שינוי בתנוחת הריצה וזה גרם לכאבים. יתכן שזה גם קשור לריצת האינטרוולים שרצתי ביום שני.

היום הייתי אמור לרוץ 24 ק"מ שמתוכם 14ק"מ בקצב המרתון. החלוקה הייתה 5 ק"מ לחימום 14 אימון עיקרי ו5 ק"מ לשחרור. האימון היום היה מאד חשוב מבחינתי מכוון ששילבתי בו מספר דברים שהיה חשוב לי לבדוק.

1. לרוץ באופן אחיד ורציף את ה14 ק"מ.
2. לעצור לשתות כל 5-6 ק"מ
3. לבדוק את התפעול של הנגן החדש שקיבלתי מתנה מהחברים בעבודה

בשביל זה יצאתי לרוץ בפארק אריאל שרון שעד היום בעיקר רכבתי בו באופניים. בשל משך האימון (שעתיים וחצי- שעתיים ארבעים וחמש) החלטתי לרוץ אחר הצהריים ולא בבוקר אחרת הייתי צריך להתעורר ברבע לארבע לפנות בוקר ולצאת לרוץ בארבע ורבע. אני יודע שבעבר עשיתי דברים כאלו אבל היום אני פחות מתלהב.

כך מצאתי את עצמי יוצא מוקדם מהעבודה ויוצא לריצה בסביבות עשרה לשש. ידעתי שהשמש שוקעת בסביבות שבע ורבע ויש אור עד לפחות שבע וחצי. זה השאיר לי כשעה וחמישים לרוץ באור. זה היה אמור להספיק לפחות ל18 ק"מ מהאימון שזה רוב האימון. רצתי לכוון הפארק דרך כפר המכבייה, בהיקף של הפארק הלאומי ודרך איצטדיון וינטר. שקלתי לקחת משקפי שמש בעיקר לדאווין ובסוף החלטתי לוותר כי אני רק מסתבך איתן כל הזמן ויצא כבר ששטפתי פנים עם המשקפיים עליי מה שלא ממש עזר לי לראות איתן בהמשך.

רצתי עם כובע מצחייה בעיקר כדי שיספוג את הזיעה ואולי יסתיר קצת את השמש. החלטתי לא להתחיל לרוץ עם הנגן אלה לשלוף אותו כשיתחיל להיות קשה. כשהגעתי לפארק אריאל שרון לאחר כ 5 ק"מ חנה רכב של הפארק עם צקלקות צהובות על הגג מול כניסת הולכי הרגל וישבו בו שני אנשים. אולי כדי למנוע מאנשים לבצע נסיעות פרועות עם טרקטורונים, אופנועים וכדומה. רצתי לכוון האזור התפעולי היכן שיש ברזייה ופחדתי שאולי יבואו לבדוק מה אני עושה שם למרות שרק שתיתי. (בשלב זה).

לאחר ששתיתי ושטפתי פנים יצאתי בריצה למרחבי הפארק. ידעתי שהסיבוב הוא כחמש וחצי ק"מ. קיוויתי שהרגליים לא יכאבו יותר מידי. המקום ממש יפה מלא צמחייה ירוקה, פרחים בכל מיני צבעים, ציפורים שעפות מעל השדות. הר חירייה מלא צמחייה ירוקה ויפה ברקע. השמיים היו כחולים והכל כל כך שקט. היו עוד רצים, רוכבי אופניים ואנשים שטיילו עם הכלבים. המסלול שלי מעגלי ודיי מישורי וזה מעולה. התענגתי על הנוף, על מזג האוויר המעולה והקצב היה טוב מאד אפילו טיפה מהיר וסיימתי ק"מ ראשון מתוך ה14 העיקריים ב5:04 לאחר מכן בק"מ הבאים נרגעתי ושמרתי על אחידות של 5:09-10 כמו שצריך. השמש ירדה יחסית מהר ופחדתי שלא אספיק לעשות סיבוב נוסף.  החלק הכמעט אחרון בסיבוב הוא קטע כביש ישר ובו שדרת עצים שהולך מזרח מערב. השמש הייתה דיי נמוכה במערב ונכנסה לי בדיוק לעיניים ולא כל כך ראיתי לרוץ. בדקתי מה השעה והיה 18:50 אז נרגעתי כי ידעתי שיש לי עוד 40 דקות אור והסיבוב לוקח לי כחצי שעה. לאחר כ6 ק"מ הגעתי שוב לברזייה שטפתי פנים ומתחתי קלות את הרגליים ויצאתי לסיבוב נוסף.

שמתי לב ששני זוגות של רצים בדיוק נכנסו לפארק. אם הם נכנסים עכשיו כנראה שיהיה עדיין אור שכאצא כי נראה לי שהם מכירים את הפארק ולא היו נכנסים כדי לרוץ בחושך. זה הכניס בי אופטימיות נוספת… בק"מ ה7  התחילו כאבים דיי חזקים ברגל שמאל ואפילו שקלתי להפסיק לרוץ. תרוץ עוד קצת ואם לא יפסיקו הכאבים תעצור אמרתי לעצמי. הבעייה הייתה שאני כ 5 ק"מ מהבית ויהיה דיי מבאס ללכת את כל המרחק הזה ברגל 🙁
המשכתי לרוץ והכאבים נרגעו. לאט לאט התחיל להחשיך וזה המריץ אותי לסיים את הסיבוב כך שרצתי את הק"מ הבאים בקצב 5:06-08 טיפה יותר מהיר ממה שצריך. יופי אסיים 17 ק"מ פה בפארק ואז ישארו לי 2 ק"מ מהחלק העיקרי לרוץ בפארק הלאומי שחלק מתוכם כמובן שיעברו בדרך לפארק ואז ישארו לי 5 ק"מ רגועים הבייתה.

סיימתי את הסיבוב השני דיי במאמץ אבל בקצב טוב. שמתי לב שעברתי רק 16.5 ק"מ ולא 17 כך שפארק הלאומי יהיה קצת יותר לרוץ. לא נורא ננשוך שפתיים ונסיים. מעניים שדווקא כשנכנסתי לפארק הלאומי במקום לשמוח שאני לקראת הסוף נכנסתי לקצת שביזות. יתכן שזה הירידה של החושך שמכניסה לאוירה של עייפות. סיימתי את החלק העיקרי- 15 ק"מ בקצב 5:10! אזה יופי! ממשה שמח. אז נזכרתי שיש לי את הנגן החדש. הוצאתי אותו ורצתי לביתי לצלילי המוזיקה שדרבנה ושמחה אותי למרות זאת רצתי דיי לאט כי טיפה כאב לי באזור של הפציעה ובאזור אחר.

הגעתי לבייתי לאחר שעתיים ארבעים וחמש אמנם קצת מותש אבל שמח מאד. המטרות הושגו!

ערב טוב לכולם!

היום רצתי 28 ק"מ עם חבר יקר מ"הקייטנה של ליאור" בשם שמי. שמי מתאמן למרתון וינה. זה המרתון הראשון שלו והוא ממש לקראת הסוף (מרתון וינה שבועיים לפני מרתון פראג). הבעיה שהוא עייף פיזית ומנטאלית גם קשה לו. בנוסף יש לו יבלת נוראית ברגל שמקשה על הריצה. הוא היה צריך לרוץ 34 ק"מ והיינו היחידים מהקבוצה שלנו שצריכים לרוץ את המרחקים האלו היום . אמנם בתחילה תכננתי לרוץ בקצב מסוים ולנסות להתמיד בו אבל בגלל שראיתי כמה קשה לו החלטתי פשוט לרוץ איתו בקצב שלו.

רצנו מהנמל לכוון יפו 10 ק"מ והגענו עד בת ים. יש מיפו לבת ים טיילת דיי יפה מלאה דשאים ומתקני ספורט והים היה שטוח ויפה. רצנו ודיברנו והיה נחמד מאד. שמי נקט בגישה שעוזרת לרוץ מרחקים- כל פעם לחשוב על ה5 ק"מ הקרובים. כך המרחק לא נראה כזה נורא. בתחלה חשבנו שנרוץ עד מרכז פרס לשלום אבל כשהגענו לשם השעונים הראו רק 9 ק"מ אז המשכנו לרוץ דרך העלייה הלא קלה (אך הקצרה) שיש שם עד שראינו שלטים של עיריית בת ים. זה הכי רחוק דרומה שאי פעם רצתי מהנמל!

בחלק מהדרך ביפו פתאום קיבלנו גל ריח של אבולעפיה. הייתי שמח לאכול איזה בייגלה עם זעתר :). גם היום הדרך נראתה לי דיי ריקה מרצים למרות שהרבה רצו היום ריצות מסכמות של מרתונים קרובים. כשהתקרבנו חזרה לנמל אז כבר הייתה הרבה יותר תנועה של רצים וגם ראינו כמה שולחנות שהוצבו ע"י קבוצות ריצה עם כל מיני דברים טובים לטובת הרצים. בנמל חברנו לקבוצה הבאה של הקייטנה שרצה קצת פחות ק"מ. שם חברתי למלי שגם היא רצה בוינה אבל היא במלוא המרץ והמוטיבציה ויחד רצתי איתה עוד 4 ק"מ לכוון הפארק. אני הסתובבתי וחזרתי כדי להשלים ל28 ק"מ והיא המשיכה עוד כ2 ק"מ. בדרך חזרה לבדי כבר הגברתי את הקצב. הרגשתי ממש טוב ואפילו היה לי דיי קל לרוץ בקצב 5:30. ק"מ אחרון אפילו סיימתי בקצב 5:16!

סה"כ מאד נהנתי היום מהריצה. היה כייף לרוץ עם שמי למרות הקצב האיטי במקצת וגם נהנתי להגביר לקראת הסוף.

יאללה צריך כוחות ל 3 שבועות מאתגרים לפני שנכנס לתקופת החידוד שבה מרגיעים קצת ונותנים לגוף להתחזק. מעכשיו חייב להקפיד על כל התרגילים והטיפולים.

שיהיה שבוע טוב!

למרות הכאבים ברגל ביום שני אלעד לא שינה את התוכנית להמשך השבוע והיום יצאתי לריצה נוספת שכללה כמה ק"מ מהירים. אמנם לא במהירויות של יום שני אבל יותר מהירים מבדר"כ. התכנון היה לרוץ 2 ק"מ חימום לאחר מכן 4 ק"מ בקצב המרתון 5:10, ק"מ אחד קל, 4 ק"מ בקצב 5:00, ק"מ אחד קל, 4 ק"מ בקצב 4:50! ואז 2 ק"מ קלים.

גם היום התלבטתי איך לרוץ. האם לרוץ ולשרוף קצת ק"מ בתל השומר או לרוץ ישירות לפארק הלאומי? לפעמים כשיש לי 2 ק"מ חימום אני רץ ק"מ אחד בלי מדידה כדי לעזור לגוף להתחמם יותר ואז מתחיל את המדידה. הפעם החלטתי להתחיל מביתי לרוץ את החימום ולהתחיל בריצה במהירות המרתון כבר בדרך לפארק. כך בפארק ישאר לי רק סיבוב אחד מלא שזה קל לי יותר פסיכולוגית.

לא שמעתי כל כך את התחזית אתמול בערב וראיתי בטלפון שיש 15 מעלות בחוץ אז שקלתי אולי לרוץ עם קצר. בסוף החלטתי לרוץ עם בגדים ארוכים כמו שהכנתי. איזה מזל! כשיצאתי החוצה ראיתי שמעונן, יש רוח ומטפטף. רצתי לכוון הפארק. הגוף היה קצת נוקשה וקר אבל אחרי 2 ק"מ כבר התחמם. עצרתי ליד ספסל בדרך לפארק והשתמשתי בו למתיחות וחימום ויאללה ריצה לפארק בקצב המרתון שזה קצב שאני שולט בו דיי טוב. כשאגיע לפארק אעצור רק לשתות מעט ואמשיך לרוץ. יצאתי לדרך הגוף ניתר קדימה בקלילות! אז ככה זה מרגיש להיות אצן קנייתי, צחקתי עם עצמי. ההרגשה עברה לאחר 500 מ' :). למרות זאת הגעתי לפארק לאחר ק"מ בקצב מהיר יותר ממה שצריך. סימן טוב לבאות אבל חייב להקפיד לרוץ בקצבים המתוכננים!

עצרתי רגע לשתות. מעל הברזייה היה עורב שצווח בצרידות. הלו מוקדם בבוקר מה אתה צועק אמרתי לו. נזכרתי שבצבא שירתתי ביחידת עורב (טיל נגד טנקים) וכל פעם שהיה קשה אמרנו שזה העורב שמנקר בנו. יאללה עוד 3 ק"מ ולשלב הבא. התחלתי לרוץ הגוף היה חם ורצתי בקצב טוב ויציב את כל 3 הק"מ הנותרים. שסיימתי אמרתי לעצמי שהפארק ממש ריק! איפה כל הרצים שמתאמנים לוינה? לפארג? לבלגרד? ממש משונה. רצתי עוד ק"מ בריצה קלה בסיומו שתיתי ושטפתי פנים. עכשיו יש סיבוב וקצת יותר מהירים אז לחשוב חיובי ויהיה בסדר.

מתחיל לרוץ, מהלחץ רצתי קצת מהר מידי ואני מרגיש את זה בנשימות אז מאט כדי לא לגמור את כל האנרגיה כבר עכשיו.  ק"מ ראשון עובר בסדר. ק"מ שני קצת יותר קשה ומרגיש שהשרירים טיפה תפוסים. בסיום הק"מ השני עוצר שוטף פנים, מותח בעדינות את הרגליים וממשיך. כשאני עובר ליד האגם רואה שני ברווזים שמגעגעים אחד על השני בקולי קולות. מה עובר על בעלי הכנף היום?  למה הם כאלו רעשנים? ממשיך לרוץ מסיים ק"מ שלישי. יאללה אחד אחרון לפני המנוחה… למזלי מתחילה ירידה אז משחרר רגליים ומסיים קצת יותר מהיר מהרצוי (מוטיב חוזר היום).

ק"מ מנוחה לפני השלב הקשה והאחרון. רץ לאט כדי לנצל כל מטר להשיב כוחות לגוף. נשאר סיבוב בפארק ואז עוד ק"מ מהיר בדרך הבייתה וזהו,  אני מעודד את עצמי. פותח מנועים ומתחיל לרוץ מהר אני בדקה מהיר יותר ממה שצריך! תרגיע מיד לפני שתחטוף פה איזה התקף לב! הרגעתי וסיימתי ב4:49 דקות לק"מ בדיוק מה שצריך. 1 עבר עוד 3 נשארו. ממשיך בתנופה מגיע שוב לירידה והרגליים עפות. חביבי תרגיע או שתמרח פה על השביל. מסיים באותו קצב. חייב לשתות הפה יבש כמו המדבר. שותה כמה לגימות. נשארו 2 ק"מ וזהו. פותח מבערים שוב ורץ את הק"מ האחרון שנשאר בפארק. בדרך אני עובר מתחת לעץ גדול ליד בית הקפה קקאו ונראה כאילו הציפורים מתווכחות על משהו ממש חשוב- אזיה רעש של ציוצים! הרגו אותי היום! עוצר ליד הברזייה לשתות ולשטוף פנים בפעם האחרונה.ממשיך בטיסה לכוון בייתי. ק"מ אחרון מסיים ב4:48! יפה מאד. זהו הסתיים הקטע הקשה נשארו רק 2 ק"מ רגועים עד הבית!

משתרך לאיטי לביתי שמח שעמדתי באימון אבל לא מבין איך אני מסיים שבוע הפחתה כל כך מותש וזה עוד לפני ה 28 ק"מ בשבת!

לא נורא עוד 3 שבועות מסיימים את האימונים הקשים ועוד 6 שבועות המרתון. כבר מתחילים להריח את הסוף.

סופ"ש נעים לכולם!

השבוע נחשב שבוע הפחתה בעומס ולכן אלעד רצה לבדוק מה מצב הרגליים והאם ניתן לשלב קצת אימוני מהירות שאותם לא עשינו כבר דיי הרבה זמן.

לכן היום תוכנן לי אימון שכלל 2 ק"מ חימום ואז 5 סבבים של 1600מ' ריצה מהירה בקצב 4:15-4:28 ואז 400 מ' קל ולסיום 2 ק"מ שחרור.

בפעמים הקודמות הרגליים לא הגיבו טוב למהירות ולכן מראש ידעתי שצריך להיות מאד קשוב לרגליים ולא להשתולל.

קבעתי לרוץ עד לפארק הלאומי עם מיכל חברתי שמתאמנת לחצי מרתון וינה. כשהשעון צלצל קיויתי מאד שהיא תשלח לי הודעה שלא מגיעה כדי שתהיה גם לי הצדקה לא לצאת לאימון. מרוב חשש "לא הרגשתי טוב" אבל ההודעה לא הגיעה. אח"כ שנינו אמרנו אחד לשנייה שאם לא היינו קובעים לא היינו יוצאים לאימון 🙂

התחלתי ב800 מ' הליכה עד לנקודת המפגש כדי להתחמם. היה דיי קר בחוץ. זה טוב לריצות מהירות חשבתי לעצמי בדרך. רצנו בקלילות לפארק ואז נפרדו דרכינו. עשיתי חימום ומתיחות לקחתי אוויר וקדימה דרך. התחלתי לרוץ במהירות, אולי טיפה מהר מידי כי מיד הלב שלי התחיל לדפוק במהירות. תרגיע טיפה תוכל להגביר בהמשך שהגוף יתחמם יותר אמרתי לעצמי. פתאום שומע צפצוף מהשעון. שיט אמרתי לעצמי לא הכנסתי את תוכנית האימון לשעון ולכן עכשיו הוא מכוון למדוד כל ק"מ ואני צריך כל ק"מ ו600 מ'. רצתי עוד 600 מ' ועצרתי את השעון לרגע כדי לבטל את המדידיה של כל ק"מ. זה אמר שאני צריך לסמן ידנית לשעון בכל פעם שמתחיל ומסיים קטע.  לא נורא זה ישמור אותי עירני.

400 מ' קל עברו מהר מידי… מתחיל שוב בריצה מהירה הפעם נזהר לא להגזים. הרבה זמן לא רצתי כל כך מהר והנשימה מהירה בטרוף. הדבר היחיד שטוב במהירות הזאת זה שגם המרחק עובר מהר… מסיים את הקטע השני מתנשף לגמריי, ניגש לברזייה ומרטיב את הראש שבוער כמו אש. בינתיים הכל טוב אומר לעצמי – איזה יופי.

הריצה הקלה שוב עוברת מהר מידי. כדי לא לפגוע במהירות אני מחליט לא לרוץ את העליונת הקטנטונת בפארק ובמקום לעשות הקפה של הפארק אני חוזר על המסלול שרצתי. מעניין איך הולך למיכל אני שואל את עצמי, לא ראיתי אותה בכלל… מתחיל שוב לרוץ מהר. הגוף כבר חם והריצה לא כל כך קשה עכשיו. פתאום מתחילים כאבים בברך שמאל הפצועה. בתחילה לא נוראים ואני ממשיך לרוץ. לקראת סוף הריצה ממש כואב לי ואני ממש שמח שסיימתי את הקטע כבר. עכשיו חייב להחליט מה עושים. אני יכול לסיים עוד שני קטעים אבל חבל לי להחמיר את הפציעה. בפעם הקודמת זה קרה הרגשתי כאילו זרקתי לפח חודש של פיזותרפיה.

בצער רב החלטתי לחזור לבייתי בריצה קלה של 3 ק"מ. שמתי לב שהשעה הייתה 6:20 בערך השעה שמיכל הייתה אמורה לחזור גם אז חיפשתי אותה לאורך המסלול אבל לא פגשתי בה. בדרך הבייתה הבנתי שעשיתי החלטה נכונה הכאב בברך לא נרגע למרות שרצתי דיי לאט.

כנראה שזה הסוף לאימוני מהירות לזמן הקרוב… כנראה שלא אשבור את שיא העולם במרתון 🙂

לא נורא שמח שלפחות עמדתי יפה בשני שליש מהאימון .

יום טוב חברים!

היום עשיתי עוד צעד גדול לקראת המרתון. רצתי 36 ק"מ! והייתה ריצה מעולה!

לשמחתי רצתי היום עם הרבה חברים מהקייטנה בתוספת של אורחת VIP מיכל נגריס חברתי היקרה שמתאמנת לחצי מרתון בוינה!

נפגשנו כרגיל בנמל בשעה 5:20 ויצאנו לדרך. התכנון המקורי היה לנסות לרוץ בקצב 5:50 דקות לק"מ אבל ההתחלה הייתה קצת איטית אז זרמתי עם הקצב כי ידעתי שעוד מעט נתחמם והקצב יתגבר. בקבוצה שאיתה רצנו הייתי היחיד שלא נוסע לוינה :). מיכל ישר הרגישה בבית והחליפה דעות עם החבר'ה לגביי קניית חבילה בעצמה או דרך חברה. רצנו לכוון הדולפינריום להפתעתי ושמחתי לא הייתה רוח. המסלול היה יחסית ריק והיה כייף לרוץ. הגענו לאזור הדולפינריום והסתובבנו ואז הבנתי לאן נעלמה הרוח… היא שינתה כיוון! ישר חשבתי שזה טוב מכוון שבמקצה שנרוץ לכוון תל ברוך הרוח תהייה בהלוך (רוח גבית) ולא בחזור .

חזרנו לכוון הנמל לאסוף את הקבוצה הבאה. כבר התחממנו והקצב התגבר  לכוון ה5:50. כשהגענו לרידינג השעון הראה שעברנו 11 ק"מ- איזה כייף כמעט שליש מאחורי ואני מרגיש מעולה. אז ראיתי שגם חברי אלון מרמת אפעל הגיע (הוא כבר היה בקייטנה בעבר) איזה כייף! רצנו שלושת האפעלים ביחד עד שמיכל היתה צריכה להסתובב ולחזור. המשכתי לרוץ עם אלון מאפעל. אלון שרם וגדי הצטרפו אלינו הגענו עד קצת אחרי הדר יוסף ואז שני האלונים ואני חזרנו לכוון הנמל. בנקודת הסיבוב היינו ב18 ק"מ כלומר מחצית הדרך כבר מאחורי ואני מרגיש סה"כ בסדר גמור.

כשחזרנו לנמל להפגש עם הקבוצה האחרונה הייתי כבר אחרי 25 ק"מ. קצת עייף והרגליים קצת מתחילות להתקשות אבל נשארו "רק" 11 ק"מ וזהו- קטן עליי! הוחלט לרוץ שוב לפארק אבל הפעם דרך השביל של שכונת בבלי ששבוע שעבר רצתי בו ואני דיי אוהב אותו. הפעם רצתי עם עמית. חבר יקר ואיש מדהים שמקדם את "עמותת צעדים קטנים" למלחמה במחלת הדושן ובזכותו כל הקייטנה -חוץ ממני 🙁  רצה בשבוע שעבר במרוץ כפ"ס. הוא היה בהיי מהריצה שלו אתמול בחצי מרתון ירושלים. רצנו ודיברנו וגם הוא מאד התלהב מהמסלול כמו שאני התלהבתי בשבוע שעבר. מכוון שעמית היה צריך לרוץ רק 10 ק"מ החלטתי לחזור איתו ולרוץ בסוף עוד ק"מ לבד. באזור ראש ציפור פתאום בין הצמחייה בשטח יחסית פתוח ממש קרוב אלינו ראינו תן. זה היה מראה יפה חבל שלא היה לי טלפון לצלם.  לאחר 5 ק"מ הסתובבנו. לפתע ראיתי שאנחנו בקצב ממש איטי אז עמית שהיה מלא מרץ שאל אותי אם אני רוצה שיסחוב אותי לקצב קצת יותר מהיר ובעזרתו סיימתי את 3 הק"מ האחרונים בקצב 5:30! תודה עמית!

הפעם בניגוד לשבוע שעבר לא הקפדתי על ריצה בקצב קבוע ועל לקיחת הג'לים והמלח בתזמונים קבועים וזה ניכר בקצב הכללי וגם בהרגשה הטיפה פחות טובה שלי בסוף. למרות זאת אני מאד מרוצה! הייתה ריצה ממש טובה ובסופה לא הייתי גמור כמו שבעבר הייתי בסיום ריצה כזאת. יש אנשים שזה המרחק שהם רצים במסכמת שלהם!!! אני מרגיש שאני כבר דיי מוכן למרתון. אפילו השעון שלי שחשבתי שאולי לא יחזיק מעמד עבד כמו גדול ולמרות שרצתי 3:35 שעות  רק % 60 מהסוללה נגמרה כך שאני דיי בטוח כרגע שהוא יחזיק מעמד במרתון.

השבוע הקרוב נחשב שבוע הפחתה אבל כבר ראיתי שאלעד מכין לי בו כמה צ'ופרים בדמות ריצות מהירות. מקווה שילך טוב!

שיהיה אחלה יום ושבוע טוב!

היום במקום להיות בהנגאובר אחרי חגיגות יום הולדת יצאתי לרוץ 21 ק"מ!

האימון נקרא אימון שלישים ובו רצים שליש ( 7 ק"מ) בקצב קל שליש בקצב מרתון ושליש מהר יותר. אני לא יודע למה אבל זה אחד האימונים שהכי קשים לי. בתאוריה אמור להיות טיפה קשה אבל לא כמו שקשה לי. הרי ביום שלישי רצתי 5 ק"מ קל אחר כך 13 ק"מ בקצב מרתון ואז שוב 5 ק"מ קל אז זה אמור להיות בערך אותו דבר.

רצתי שוב לתל השומר שהפך למסלול המועדף לשריפת ק"מ לפני הפארק הלאומי. קצת מרגיש לי משונה לרוץ בבית חולים כי אני כאילו סוג של דוגמא לבריאות ובית החולים זה מקום שבו הרבה לא ממש בריאים אז זה כמו להתריס לאנשים בפנים… המסלול בתל השומר (או לפחות היכן שאני רץ שם) הוא בערך 5 ק"מ מביתי אך מכוון שהחלטתי שאני רוצה לסיים כמה שיותר מרחק בבית החולים לפני הפארק רצתי הרבה חלקים מהמסלול הלוך ושוב וזה מה שנקרא "תפירה".

הפעם רצתי באור יום והמסלול הרבה יותר יפה כי רואים את השדות והעצים שמסביב לבית החולים. גם היום רצתי לאזור הכושר כדי לוודא שלא פיספסתי בערב את הברזייה שציפיתי שתהיה שם, ואכן אין ברזייה! בזכות התפירה רצתי בשטח בית החולים כ12 ק"מ. מה השאיר לי רק 9 עד לפארק וחזרה! מתוכם 2 בקצב מרתון 5:10 דקות לק"מ ואז עוד 7 בקצב 4:57. הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 7:05 בבוקר וחשבתי על זה שהילדים שלי רק התעוררו ואני כבר אחרי 12 ק"מ!

חשבתי איך לרוץ? אפשר לרוץ בדרך הארוכה ולהכנס לפארק אחרי כ7 ק"מ ואז ישארו לי רק 2 בחזרה הביתה או לרוץ ישירות לפארק כ2 ק"מ ולהשלים את מה שנשאר בפארק וקצת בדרך הביתה. בחרתי באופציה הקצרה כי רציתי לשתות ולהכניס נוזלים לגוף. הגעתי לפארק בדיוק לאחר 14 ק"מ! אז נשארו 7 מהירים וזהו!שתיתי מים שטפתי פנים והייתי מוכן לצאת לדרך. הפארק היה ריק יחסית מכוון שיצאתי לרוץ מאוחר אבל עדיין יפה מאד. התחלתי לרוץ כנראה קצת פחדתי מהקצב והתחלתי מהר מידי והרגשתי שהאנרגיה ברגליים נעלמת לאט לאט. אז הורדתי קצת מהירות כדי לשמור אנרגיה עד סוף הק"מ. סיימתי אותו קצת מהר מהרצוי אבל המשכתי במומנטום וגם את הק"מ השני סיימתי בקצב טוב. בשלב זה הייתי חייב לשתות ולשטוף פנים כי הזעתי מאד.

יצאתי לק"מ השלישי והפעם הקפדתי לא להתחיל מהר מידי. הכל הלך בסדר אבל משום מה לקראת הסוף השעון הראה שאני לא בקצב. ניסיתי להגביר אבל היה כבר מאוחר וסיימתי קצת לאט מהרצוי. לא נורא זה מתקזז עם הק"מ הראשונים. נשארו עוד שני ק"מ לפני שיוצא לכוון בייתי. רצתי ק"מ הלוך וחזור כדי לחזור לכניסה לפארק. היו 2 ק"מ ממש טובים. הרגליים התחילו קצת לכאוב והרגשתי את השרירים מתחילים להמתח. שתיתי שוב לפני שיוצא מהפארק. רצתי עם כובע והוא היה כל כך ספוג זיעה שזה היה לא הגיוני. בשלב הזה פתאום התחילו לשרוף לי הפטמות. כן זה קורה הרבה בריצה לשגברים שהפטמות משתפשפות בחולצה והן נפצעות. בדרך כלל אני רץ עם פלסטרים אבל לצערי השבוע באחת הריצות לא שמתי והן כנראה השתפשפו.

יאללה יוצא מהפארק שם גז אבל זוכר לא להגזים בפתיחה. מתקדם יפה ומסיים בקצב ממש טוב. מעודד ממשיך לרוץ בכוח ואז נתקע בטרקטור! כן, טרקטור של העירייה שמפנה אשפה מהסמטה הקטנה שמובילה למחלף אלוף שדה חסם את הדרך. הייתי חייב להפסיק לרוץ וזה קצת עצר את המומנטום אבל אספתי כוח והמשכתי לרוץ. בדרך הביתה אני עובר 2 מעברי חצייה לא מרומזרים שבהם בדרך כלל המכוניות לא עוצרות מיידי וזה נותן קצת לנשום ולנוח לאגור כוחות. חיכיתי לה כדי לנשום אבל הפעם הם היו פנויים! לא היתה ברירה והייתי חייב להמשיך לרוץ… חרקתי שיניים וסיימתי בקצב טוב.

ניסיתי לחשוב למה כל כך קשה לי עם הק"מ המהירים יותר? חוץ מההסבר ההגיוני שהם מגיעים לאחר מרחק מסויים וגם המהירות מוסיפה קצת לקושי נראה לי שהקושי הוא בעיקר מנטלי, פסיכולוגי. אני חושב כך כי כשאני אמור לרוץ בקצב 5:10 הרבה פעמים אני רץ בקצב 4:57 ללא בעיה ואז קצת מאט כדי לעמוד בקצב ודווקא כשאמור לרוץ 4:57 זה פתאום ממש קשה.

לסיכום היה אימון ממש קשה. לפחות מחר נח ובשבת 36 ק"מ! מקווה שיהיו טובים כמו בשבוע שעבר.

בהצלחה לכל החברים שרצים מחר בירושלים!

היום רצתי 23 ק"מ והיה קשה! מי שעוקב אחרי אולי שם לב שהיום יום שלישי ולא יום שני שבו אני רץ בדרך כלל. הסיבה לכך היא שמיום ראשון עד היום אשתי לא הייתה בבית (ובהמשך השבוע היא עובדת כמעט כל ערב כולל ביום הולדתי שחל מחר!) ובנוסף לכך בני הגדול חולה (בדיוק כמו שכאשר הייתי יוצא למילואים תמיד אחד הילדים היה חולה). בגלל זה לא יצאתי לרוץ כרגיל. פחדתי להשאיר ילד חולה לבד בבית ולהעלם לשעתיים וחצי בערך ללא טלפון. (יש לי טלפון ענק ואין כיסים כאלו גדולים בטייץ שלי).  אז היום איך שאשתי חזרה יצאתי לריצה.

אני פחות אוהב ריצות ערב- הגוף עייף מכל היום, הבטן מלאה מארוחת הצהריים והראש חושב על דברים אחרים. יש שיגידו שאלו בדיוק סיבות טובות לרוץ. אני פשוט התרגלתי לרוץ בבוקר. מתחילת הריצה הייתה לי בחילה קלה וטיפה כאבה לי הרגל. כל הזמן שקלתי לבטל ולחזור לביתי אבל כפולני טוב סיימתי את האימון כמתוכנן. כדי לגוון רצתי לבית החולים תל השומר. יש שם מסלול הקפי נחמד שרצתי בו כבר בעבר. כך חסכתי לי קצת ריצה בפארק הלאומי. רצתי לאט יחסית בחלק הראשון כדי לשמור כוח לחלק העיקרי שכלל 13 ק"מ בקצב מרתון (שלפניו ולאחריו 5 ק"מ ריצה קלה). בתחילת המסלול יש אזור ובו מתקני כושר לשימוש חופשי כמו שיש בהרבה ערים. אמרתי לעצמי שבוודאי יש שם ברזייה הרי הגיוני שליד מקום שעושים בו כושר תהייה ברזייה. עשיתי סיבוב באזור ולהפתעתי הרבה לא הייתה שם ברזייה. מאד משונה! איזה חסור הגיון.

המשכתי לרוץ כשאני מגלה אזורים חדשים בבית החולים שהוא ענקי ואפילו יש בו חדר כושר. לאחר כ5 ק"מ עצרתי לשתות במקום היחיד שהכרתי שיש בו שירותים- המרפאה לטיפול בהפרעות אכילה. אני לא זוכר עם רשמתי על כך אבל גם הפעם וגם בפעם הקודמת שנכנסתי לפה היה מאד מאד חם בלובי של הבניין! מעניין מה הההגיון של זה?

סיימתי את קטע הריצה הקלה ועברתי לקטע הריצה המהירה יותר שמחתי על כל מטר שלא אצטרך לרוץ בסיבובים בפארק. תוך כדי ריצה בא מולי רץ עם כלב קטן, אולי ציוואווה שבתחילה חשבתי זה חתול. מצחיק-  מי רץ עם חתול? לא הספקתי לראות אם הוא רץ עם רצועה או לא ואז בהמשך כשרץ מולי שוב שאלתי אותו האם יש לו רצועה? (פחדתי להתקל בה וליפול). לא זכיתי לתשובה. מעניין האם חשב שאני פוחד מהכלב… סיימתי כ9 ק"מ מתוך ה23 בבית החולים. או בהתסכלות אחרת 4 מתוך 13 הק"מ המהירים. המשכתי לרוץ לכוון הפארק כשאני לוקח את המסלול הארוך ביותר שהכניס אותי לפארק לאחר 13 ק"מ.

הפארק של הערב שונה מהפארק של הבוקר. הרבה פחות רצים והרבה יותר קבוצות כושר, דייטים של דתיים, ואנשים עם כלבים. אפילו משטרה עם אופניים הייתה בפארק. פחדתי שיעצרו אותי על מהירות :). נשארו לי 5 ק"מ של ריצה מהירה ו5 של ריצה קלה. עשיתי סיבוב מלא של הפארק (3 ק"מ) ואז ריצה של ק"מ הלוך וחזור לנקודה שבה נכנסתי לפארק. היה לא קל וקיללתי לחשבתי כל רגע אני עומד להקיא אבל עמדתי בזה. עכשיו נשאר 5 ק"מ ריצה קלה הבייתה.

בשלב זה החלו לי כאבים בכף רגל שמאל ושקלתי להפסיק את האימון מוקדם מהמתוכנן. אילוץ נוסף היה הרצון שלי לחזור לביתי עד 21:00-21:15 (יצאתי ב 18:45) . לגביי הכאב ברגל חשבתי על זה שבגלל שכאשר קניתי את הנעליים האחרונות שלי בזוג המקביל היו כל כך הרבה ק"מ כך שלאחרונה אני רץ רק עם זוג אחד. יתכן שזה גורם לתנוחת ריצה שטיפה גורמת לכאבים. עכשיו שהק"מ כמעט השתוו אנסה לרוץ עם הנעליים הקודמות ואראה איך זה מרגיש.

רצתי לכוון השכונה שלי כשכל הדרך אני חושב להוריד ק"מ או לא להוריד? כשנכנסתי לשכונה נשארו לי עוד 2 ק"מ והשעה הייתה "רק" 21:00 אז החלטתי לרוץ את כל המרחק שצריך.

הגעתי לביתי ב21:12 בדיוק בזמן שרציתי!

הייתה ריצה לא קלה. אני שמח שלא נשברתי ושעמדתי בכל הדרישות של האימון.

הולך להיות שבוע לא קל עם זה שאשתי עובדת כל ערב כמעט והילד החולה. מקווה שלפחות בריצות יהיה קל.

לילה טוב!

היום רצתי לבדי 34 ק"מ! כל הקייטנה נרתמה להגביר את המודעות למחלת הדושן ורצה 10 ק"מ במירוץ כפר סבא- כל הכבוד להם! אני חשבתי לרוץ 24 ק"מ לפני המרוץ ולהצטרף ל10 ק"מ במירוץ עצמו אבל מאד פחדתי לרוץ במקומות לא מוכרים והיה סיכוי גדול שאצטרך  לרוץ עליי עם מים אז ויתרתי ורצתי באזור המוכר של הנמל ופארק הירקון.

התחלתי ב5:00 ברידינג. היה עדיין חשוך וקצת קריר. שמתי לב שיש רוח אבל לא משהו מיוחד. הנמל נראה נטוש ולא ראיתי הרבה רצים. כנראה יצאו לחגוג אתמול או שכולם במירוץ כפר סבא (מי הגבר של רעננה?). רצתי לאורך הים צפונה לכוון תל ברוך. לא ראיתי ירח למרות שאנחנו כמעט באמצע החודש העברי ואמור להיות ירח דיי מלא. כנראה שגם הוא הלך למסיבת פורים אתמול… התחלתי בקצב איטי כדי לחמם את הרגליים ותכנתתי להגביר לאט את הקצב עד שאתייצב על קצב מסויים ואיתו לשייט עד הסוף. למרות שהיה קריר הזעתי מאד ולקח לי 5 ק"מ עד שהתייצבתי על קצב 5:53. זה יותר זמן ממה שלוקח לי בדרך כלל אבל היום היה לי קצת קשה בהתחלה. יש מצב שאכלתי אתמול יותר מידי פסטה והייתי קצת כבד… 🙂

לאחר 5 ק"מ הסתובבתי כדי לחזור לנמל ואז חטפתי רוח לפנים! איזו מלחמה זאת הייתה עד לנמל! פיזית ומנטלית כאחד. בדרך הייתי כמעט האדם היחיד שרץ שאר האנשים בטיילת היו אנשים מבוגרים שהלכו וכמעט והתפתתי לעבור להליכה. למזלי הרגליים חזקות מכל האימונים אז דווקא נגד הרוח הצלחתי להחזיק בקצב ואפילו הייתי מהיר ממנו בחלק מהקטעים. בריצה שמתי לב לעטיפה של ג'ל זרוקה על הרצפה. מה כל כך קשה לזרוק את הלכלוך שלך לפח???

רצתי במסלולים שבדרך כלל רצים בקייטנה- ועשיתי איסוף מקצים דימיוני 🙂 החלטה חשובה שקיבלתי לפני הריצה היא לפעול כמו בספר מבחינת לקיחת סוכריות אנרגיה ומלח. כל 7 ק"מ לקחתי סוכריות וכל 10 ק"מ טבלית מלח. זה עבד יפה. כשהגעתי לנמל לאחר 10 ק"מ התלבטתי האם להמשיך לפי התכנון דרומה לכוון יפו בידיעה שכנראה גם בטיילת תהייה רוח או לרוץ לפארק. החלטתי לקחת סיכון ולרוץ דרומה מכוון שלא רציתי לרוץ 24 ק"מ בפארק. כמובן שגם בטיילת הייתה רוח חזקה. רצתי מקילומטר לקילומטר ידעתי שצריך להחזיק מעמד רק חמישה. הגעתי לדולפינריום שתיתי, לקחתי סוכריות אנרגיה, שטפתי פנים וחזרתי בחזרה לכוון הנמל. מאותו רגע כאילו מישהו נתן לי זריקת אנרגיה. הייתי צריך לעצור את עצמי כדי לא לרוץ מהר מידי (פחדתי שלא יהיה לי כוח לשאר הריצה). בריצה ראיתי על הרצפה שקיק נייר של מלח כמו שמחלקים במסעדות של מזון מהיר ועלתה מחשבה במוחי שאולי במקום כדורי מלח אפשר לרוץ עם שקיקים כאלו וכל פעם שצריך לפתוח אחד ולבלוע את המלח…

5 הק"מ חזרה לנמל עברו במהירות אם כי האנרגיה קצת פחתה. כשהגעתי לנמל אמרתי לעצמי יש עוד 14 ק"מ בוא נפרק אותם לשני מקטעים של 7 ק"מ ואז זה יראה קל. רצתי לתוך הפארק דרך הצד הדרומי הפחות פופולארי בעיקר כדי לגוון אבל גם כדי להוסיף טיפה מרחק ולחסוך את הצורך לעלות על הגשר המעצבן ליד מרכז דניאל לחתירה :). קצת דאגתי מכך שאני לא מכיר את מיקום הברזיות אבל הייתי בטוח שיש מספיק… אמרתי לעצמי תתרכז בלרוץ 7 ק"מ וזהו. הדרך הייתה מאד יפה וירוקה ובסוף הגעתי לשבע תחנות שם חציתי לכוון הדרך "הרגילה" בפארק. המסלול הוסיף לי 1.5 ק"מ כלומר נשארו לי פחות ק"מ לרוץ. המשכתי לרוץ כמעט עד הדר יוסף כשאני בקצב יציב. הסתובבתי בק"מ ה27 וקילומטר לאחר מכן עצרתי לקחת סוכריות אנרגיה, שטפתי פנים ושתיתי.

כשחזרתי לרוץ לאחר הפסקת השתייה החלו כאבים באצבעות רגל שמאל ובאזור הגב התחתון ברגל ימין. כנראה עקב המרחק הגדול. המשכתי לרוץ באותו קצב אבל בק"מ ה29  כשהייתי אמור להגביר לא הצלחתי להגיע לקצב הרצוי ולכן המשכתי לרוץ באותו קצב שבו רצתי מההתחלה. בשלב מסויים עקפו אותי שני רצים שחומי עור בריצה קלילה הם היו רזים עד אימה. כל רגל שלהם נכנסה פעמיים ברגל אחת שלי ונראה שאין עליהם גרם שומן. הם בטח שקלו חצי ממני למרות שהיו כמעט בגובה שלי.

למרות שלא הצלחתי להגביר סה"כ הרגשתי ממש טוב והקטע הכי גדול היה שלקחתי איתי נגן מוזיקה ושכחתי להשתמש בו. כלומר רצתי 34 ק"מ בלי מוזיקה בכלל!

את הק"מ האחרון הצלחתי לרוץ בקצב יפה של 5:30 דקות לק"מ… לסיום הצטלמתי במקום הכינוס הרגיל של הקייטנה ושלחתי לחברים.

אני מרגיש כבר דיי מוכן למרתון. יאללה שיגיע כבר!

חג שמח ושבוע טוב חברים!

היום שוב היו לי 21 ק"מ. קמתי בחמש בבוקר לרוץ והרגשתי בחילה. התחלתי להתלבש אבל ההרגשה לא עברה אז ויתרתי. בערב לאחר העבודה יצאתי לרוץ השעה היתה 18:40 בתכנון היו 7 ק"מ קלים לחימום, 7 ק"מ בקצב המרתון 5:10, ואז 7 ק"מ בקצב 4:57! . החלתי לגוון ולרוץ לכוון בית החולים תל השומר שצמוד לשכונה שלי ויש בו מסלול נחמד שמקיף אותו.

התחלתי לרוץ והרגשתי שאין לי  אנרגיה בגוף. החלטתי לרוץ לאט כדי לשמור אנרגיה לריצות המהירות יותר בהמשך. רצתי בבית החולים היה מזג אויר מעולה לריצה. הגעתי לאזור שגובל בבקו"ם וממש ראיתי אוהלים שזכרתי מהגיוס שלי לפני 30 שנה! המשכתי בתוך בית החולים והגעתי לאזור שבו יש מרכז לטיפול בבעיות אכילה. בלובי הבניין ראיתי מלא דתיים חרדים ולא הבנתי מה זה. בדיוק הגעתי ל7 ק"מ אז ניצלתי את זה להכנס לבניין ולשתות בשירותים. מסתבר שכל החרדים הסתכלו בהצגה לפורים שהרימו 3 חרדים אחרים.

לאחר ששתיתי ושטפתי פנים הגיע הזמן לריצה הבינונית. התחלתי לרוץ ולמזלי הדרך הייתה בירידה אז היה לי קל. רצתי עד ליציאה מבית החולים ומשם המשכתי לכוון הפארק הלאומי כשאני חולף על פני רמת אפעל. עם כל ק"מ שעבר הרגשתי כיצד האנרגיה אוזלת לי מהגוף. נלחמתי בעצמי לא להפסיק לרוץ. כשהגעתי לפארק השעו הראה שעברו כבר 12 ק"מ! יופי נשארו 2 ק"מ בקצב בינוני ואז עוד 7 ונגמר. שטפתי פנים ויצאתי ל2 ק"מ אותם רצתי כק"מ לכל כוון שמכוון שרציתי להתחיל את 7 הק"מ הנותרים מהכניסה לפארק.

הפארק היה מלא קבוצות שעשו ספורט. חלקן קבוצות של נערים לפני גיוס שעשו תרגילי כוח. קבוצה ענקית של אנשים יותר מבוגרים שעשו תרגילי גמישות וקבוצת ריצה שעשתה ריצות קצרות. ממש  אווירה ספורטיבית!

יאללה עוד 7 ק"מ שמתוכן 2 כבר בדרך הבייתה ונגמר! שטפתי פנים, שתיתי קצת מתיחות ויאללה לריצות המהירות… התחלתי לרוץ ואחרי כ200-300 מ' הרגליים ממש משדרות שאין להן כוח. הורדתי הילוך נשאר קרוב מאד לקצב כדי לא לעבור אותו. מרגיש ממש עייף מסיים ק"מ ראשון בקצב הרצוי ומתחיל ק"מ שני. הרגליים כבדות מאד לאחר כחצי ק"מ רואה ברזייה מחליט לעצור לשתות למרות שלא צמא מאד. עוצר מרטיב את הראש שרותח מחום,  שותה לגימה ויוצא שוב. מסיים ק"מ שני בקצב הנכון וממשיך ושוב אותו סיפור של כבדות ברגליים ועצירה לשתייה. באותו זמן אני ליד שעון בפארק ואז אני רואה שהשעה שמונה וחצי כלומר עברו כמעט שעתיים מאז שיצאתי ויש לי עוד 4 ק"מ לרוץ. אם לא אגיע בקרוב אשתי תתחיל לדאוג. לכן עצרתי ליד אחד המאמנים ביקשתי ממנו טלפון כדי להתקשר לאשתי ולהודיע לה שאני מתעכב לפני ששולחת צוותי חיפוש. מסיים לדבר וממשיך לרוץ עוד ק"מ.

סיימתי 4 ק"מ רק עוד 3 וסיימתי. נשאר ק"מ אחד בפארק ועוד 2 בדרך הביתה! מסיים את הק"מ בפארק שותה ושוטף פנים בפעם האחרונה וקדימה. רץ לכוון ביתי הפעם אין ברזיות לפתות אותי לעצור אז מצליח לרוץ 2 ק"מ רצופים ללא מנוחה. מסיים בקצב הרצוי. איזה סיוט! אף פעם לא הייתה לי ריצה כזאת קשה.

צועד את הק"מ הנותר (זה כבר לא חלק מהאימון) לביתי מסדיר נשימה ומנסה לחשוב למה היה לי כל כך קשה. יתכן שהגוף היה עייף מההשכמה המקודמת ואולי ארוחת הצהריים לא התעכלה עדיין.

השבוע היו לי ריצות קשות. אני מקווה שהריצה הארוכה של שבת לא תהיה לי קשה.

חג פורים שמח וסופ"ש נפלא!

היום ניצלתי את זה שאני הולך לכנס לריצה בשעה יותר מאוחרת מהרגיל. לצערי היה יום חם במיוחד וחשבתי שהנה מתנקמים בי על כך שלאחרונה הצהרתי שאני לא בטוח שלהתאמן למרתון בחורף יותר טוב מלהתאמן בקיץ מכוון שבמילא קמים מוקדם ואם כבר קמים שיהיה כייף לרוץ בבגדים קצרים.

האימון כלל 5 ק"מ קלים לחימום, 10 ק"מ בקצב מרתון ואז 5 ק"מ קלים  לשחרור.  רציתי לנצל את האור ולרוץ בפארק אריאל שרון בו אני רוכב. מכוון שיש רק רק ברזייה אחת הסיבוב שם קצת מעצבן ולכן לקחתי איתי בקבוק מים שרציתי לשים בצד הדרך ולשתות ממנו מידי פעם. תוך כדי הריצה שמתי לב שחם ואולי לא כדאי לרוץ במקום לא מוצל אז החלפתי את המסלול פארק הלאומי שבו קטעים מוצלים.

כשהגעתי לפארק לאחר 5 ק"מ הנחתי את הבקבוק מאחורי גדר נמוכה באחת הפינות. הוא לא היה מוסתר מידי אבל גם לא גלוי לגמריי. יצאתי לסיבוב של הריצה המהירה.

התחלתי לרוץ והיה חחחחחם! הרגשתי שהגרון שלי מתייבש במהירות מדהימה. רצתי ופשוט עצרתי ללגימה קצרה בכל ברזייה. כשחזרתי למיקום שבו הנחתי את הבקבוק הוא נעלם! זה לא שהייתי צריך אותו אבל סתם עיצבן אותי שמישהו לקח אותו!

הריצה הייתה טובה ועמדתי בקצבים רק הגרון הייבש הרג אותי. ניסיתי להלחם בדחף לשתות אבל הגרון היה כל כך יבש שזה ממש הציק. טוב הבנתי שעדיף להתאמן בחורף בסדר אפשר להרגיע את החום…פניתי בתחינה לשמיים. ק"מ רדף ק"מ וכבר רציתי לסיים את העינוי הזה. בייחוד שהבנתי שלאחר 15 ק"מ יש לי עוד 5 ק"מ!

הגעתי לביתי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה מקלחת קרה וזירו!

התקלחתי במהירות ונסעתי לכנס.

שיהיה לכולם יום קריר ונעים!

היום רצתי 32 ק"מ! מזמן לא רצתי מרחק כזה. מכוון שרוב חברי הקייטנה בשבוע רגוע יחסית לא היה לי עם מי לרוץ חלק גדול מהריצה. למזלי אחד החברים בשם שמי רצה ללכת הביתה מוקדם לכן שאל אם אוכל לרוץ איתו 10 ק"מ לפני כולם. זה מאד התאים לי כי כך השלמתי את המרחק העודף שהיה לי על פני שאר החבורה ויכולתי לרוץ איתם את מה שנשאר.

קבענו ב5:20 בנמל. ידעתי שיהיה מזג אויר דיי טוב ושקלתי לרוץ עם קצר אבל בשעת בוקר מוקדמת עדיין היה קצת קריר ולכן רצתי עם מכנסיים ארוכים וחולצה קצרה. רצנו לכוון חוף תל ברוך והיה נחמד מאד. בקושי הרגשנו את הדרך עוברת. לאט לאט הרגשתי שהטמפרטורה מתחממת. כשסיימנו את ה10 הק"מ ופגשנו במקצה הבא הצטערתי שלא לבשתי מכנס קצר.

רצנו ביחד עם שאר החבורה לכוון יפו. המשכנו לדבר ומידי פעם רצנו עם אנשים אחרים מהקייטנה. הגענו לדולפינריום והסתובבנו. בשלב זה הרגליים התחילו טיפה לכאוב. קצת נלחצתי כי בקושי עברנו חצי מהדרך. המשכתי לרוץ מקווה שהכאב יחלוף. סה"כ הוא לא התגבר אז זה היה סימן טוב. לקחתי סוכריות אנרגיה וכדור מלח נגד התכווצות שרירים והמצב השתפר.

הגענו חזרה לנמל לאסוף את המקצה האחרון- יאללה רק עוד 12 ק"מ. כשהתחלנו לרוץ ראיתי את אלעד המאמן שלי רץ מולי- ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לו שהרגליים לא במיטבן ולכן אני חושב לא להגביר את המהירות כפי שרצה בסוף הריצה. הוא אישר לי וחזרתי לרוץ עם אנשי הקייטנה. בדרך דיברתי עם עינב בחורה חדשה יחסית בקייטנה שחזרה לרוץ לא מזמן וביחד קיטרנו כמיטב המסורת הפולנית.

מרוב קיטורים לא הרגשנו כמעט והדרך עברה יחסית מהר. כבר היה ממש חם ושמחתי שסיימתי את הריצה ולא הייתי צריך להמשיך בחום הזה. אחד יתרונות בריצות מעל 30 ק"מ הוא שלא צריך לעשות מתיחות ואפשר ישר להזרק על המחצלת ולזלול דברים טעימים. 🙂

בקיצור הייתה ריצה נחמדה לא הגברתי כמתוכנן אבל לא נורא העיקר המרחק.

שיהיה יום שבת מקסים.

היום היה לי אימון קשוח. 6 ק"מ ריצה קלה, 6 ק"מ בקצב המרתון (5:10 דקות לק"מ)  ולקינוח 6 ק"מ בקצב 4.57!

בגלל מה שקרה לי בפעם הקודמת שרצתי מאד מהר (נראה היה שהפציעה החמירה) ובגלל האימון ביום רביעי שלא היה לי קל ממש פחדתי מהאימון. אבל התגברתי ויצאתי לדרך.

יצאתי בשעה 4:45 בבוקר והיו 18 מעלות בחוץ! איזה כייף לרוץ עם קצר! מתחילת הריצה כאבה לי הרגל וקיויתי מאד שלאחר שקצת תתחמם הכאב יעלם. יצאתי מהשכונה שלי לכוון הפארק הלאומי עברתי בצומת אלוף שדה והיו שם מלא רכבים- בשעה 5 בבוקר! היה מעורפל וזה נתן הרגשה מסתורית כמו סרט מתח.

לפני הריצה מרחתי את עצמי בחומר שאמור להגן מפני שפשפות ותנחשו מה? תוך כדי ריצה התחילה לי שפשפת מתחת לבית השחי בדיוק היכן שמרחתי את החומר!

הגעתי לפארק שטפתי פנים ועשיתי מתיחות. שיחת מוטיבציה והחלטה על אסטרטגיית ריצה.  כרגיל החלטתי לצאת מהפארק הפעם לכוון דרך לוד כי לא הולך לי על דרך הטייסים. זכרתי שבפעם הקודמת יצאתי מהפארק לאחר 2.5 ק"מ זאת אומרת שיהיו לי רק 500 מטר מחוץ לפארק. (איזה כייף!). התחלתי לרוץ עברתי ק"מ ראשון דיי בקלות ממשיך לשני ואז אני שם לב שאני עוד שנייה יוצא מהפארק וזה לא מתאים למה שזכרתי. באותו רגע הבנתי שבפעם הקודמת התחלתי במיקום שונה. כדי לא לרוץ יותר מידי מחוץ לפארק שיניתי קצת את המסלול והוספתי כ500 מטר בתוך הפארק. יצאתי מהפארק לאחר שעברתי קצת יותר מ2 ק"מ כלומר היו לי כ800 מ' עד שאסתובב לחזור. כפי שתכננתי פניתי שמאלה לכוון דרך לוד אבל בגלל שלא רציתי להתעכב בחציית כבישים נשארתי בצד של איצטדיון וינטר. ידעתי שאין שם מדרכה אבל חשבתי שלא אצטרך לרוץ שם הרבה.

המדרכה נגמרה והמשכתי לרוץ על שולי הכביש. משום מה זכרתי אותם יותר רחבים. רכבים באו מולי ודיי פחדתי שלא יראו אותי. הסתובבתי מהר מאד ברגע שהגעתי ל 2 ק"מ וחזרתי לכוון הפארק. הגוף התחיל לאותת שהוא עייף והשרירים התחילו טיפה להתפס. סיימתי את 6 הק"מ. עצרתי, שטפתי פנים ועשיתי מתיחות מאד עדינות. נשארו לי עוד 6 ק"מ. מתוכם 3 ק"מ עד לביתי. התכנון המקורי היה לעשות סיבוב של 3 ק"מ בפארק ואז לרוץ עד לבייתי. לבסוף החלטתי לרוץ 4 ק"מ בפארק ואז 2 לכוון ביתי וללכת את הק"מ שישאר לי עד הבית ולא היה חלק מהאימון.

פחדתי שהמהירות תפצע אותי אז פתחתי בזהירות. כשראיתי שהשד לא נורא כל כך המשכתי בקצב המהיר. לא היה לי קל והגוף רק רצה לעצור לנוח ולשתות אבל התגברתי ולא נכנעתי. לא רציתי שהגוף יתרגל לשתות כל 2 ק"מ ולעצור כל פעם כשקשה. בנקודת הסיבוב הייתי צריך לתת שתן ולכן ניגשתי קרוב לחומה של הספארי בין העצים. על החומה כתוב "סכנה חיות מסוכנות אסור לטפס" תהיתי האם רשום אותו דבר גם מהצד השני 🙂

סיימתי את 4 הק"מ הראשונים שטפתי פנים, שתיתי וקדימה לכוון הבית. סה"כ לא היה קל אבל גם לא נורא כל כך והכי חשוב הכאבים פסקו בשלב מסויים.

כשסיימתי את הריצה עצרתי את השעון ושמרתי את הריצה. פתאום הוא התחיל לעשות  אנימציה של עדכון. הקטע שלא היה לו שום מכשיר להתחבר אליו ולעדכן. לא מחשב ולא טלפון נייד. יתכן שהוא מנסה להתקשר לחייזרים? לאחר מספר דקות כאלו פתאום הודעה של סוללה נמוכה. נראה לי השעון או הסוללה שלו עומדים בפני גסיסה. 🙁

היה אימון קשוח אבל עמדתי בו וכשהגעתי הבייתה וחיברתי את השעון למחשב גיליתי ששברתי את השיא שלי ב10 ק"מ! 49:55!

איזה כייף!

יאללה שיהיה יום טוב לכולם!

היום רכבתי במשך שעה. אני חייב להודות שהתגעגעתי להרגשה הטובה של השרירים שמופעלים בזמן הרכיבה באופניים למרות שלא היה לי קל.

עשיתי את המסלול הרגיל של בית- פארק אריאל שרון- בית.  סה"כ היה כייף ונחמד. אפילו פגשתי כמה רצים נחמדים שרצו שם. אני חייב ללכת לרוץ שם בהזדמנות.

לסיכום היה נחמד וכייף.

יום טוב!

עברו 4 ימים מאז השיא החדש בחצי מרתון תל אביב. בימים האחרונים הבטחון שלי היה בשמים ולא היה לי ספק שאני אצליח לעמוד במשימה שלי במרתון. הרי אלעד תמיד טוען שאם מישהו מסוגל לרוץ 16 ק"מ בקצב מסויים הוא יכול לעשות אותו גם במרתון.  אני הרי רצתי בקצב מהיר ממה שמתכנן לרוץ במרתון ולאורך מרחק גדול יותר מ 16 ק"מ כך שברור שאני אעמוד במשימה.

אתמול לא התעוררתי לאימון, כנראה כיוונתי את השעון לא נכון. היום יצאתי לאימון שעל הנייר לאחר החצי מרתון נראה קל:  5 ק"מ חימום בקצב קל,  (רק) 10 ק"מ בקצב  5:10 ולסיום 5 ק"מ שחרור בקצב קל. קטן עליי 🙂

קמתי בחמש התארגנתי ויצאתי. מזל שבדקתי אתמול בערב מה מזג האוויר אחרת הייתי יוצא עם בגדים חמים מידי.  היום בבוקר היו 16 מעלות שזה מצויין ואיפשר אפילו לרוץ עם ביגוד קצר. התחלתי לרוץ בקצב קל והרגל קצת כאבה באזור הברך. עוד מעט הרגל תתחמם וזה יעלם כמו במירוץ, חשבתי לעצמי. אכן הכאבים שככו במהלך הריצה אך לא נעלמו לגמריי. הגעתי לפארק בסיום ה5 ק"מ הראשונים עשיתי מתיחות,שתיתי מים וחשבתי איך לרוץ ולעשות שילוב של ריצה בפארק ומסביבו. והחלטתי לעשות סיבוב של 2.5 ק"מ בפארק לצאת מחוץ לפארק לעוד 2.5 ק"מ ואז לחזור לעשות את המסלול ההפוך. בחרתי שוב לצאת ולרוץ על דרך הטייסים למרות שלא הולך לי שם כל כך טוב…

הריצה בפארק היתה בסדר גמור אפילו קצת מהירה ואז יצאתי מחוץ לפארק. לאחר כ500 מ' מהפארק תקף אותי צמא וידעתי שאין ברזייה באזור. זכרתי שבדרך יש תחנת דלק ובטוח יהיה שם איפה לשתות. אכן בסוף הק"מ ה4 היתה תחנה וכחלק ממנה פנצ'ריה. מחוץ לפנצ'ריה זיהיתי כיור וברז מים. מעודד מאד ניגשתי לברז ו… לא יצאו מים! איזה באסה. החלטתי להסתובב במקום ולהשלים עוד ק"מ בפארק לאחר שאשתה. רצתי חזרה לפארק. הגוף הרגיש עייף או יותר נכון חלש וצמאאאאא. הגעתי לפארק וישר התנפלתי על הברזייה. יאללה רק עוד 4 ק"מ בקצב מהיר ואז 5 קלים הבייתה וסיימנו… צחקתי כי בקושי עשיתי חצי אימון ואני מעודד את עצמי שזה קרוב לסיום.

יצאתי לעוד 4 מהירים בפארק. סה"כ רצתי יפה. בשלב מסויים לקראת סיום הקטע הגברתי קצת את הקצב ואז הרגשתי כאב חזק יחסית בברך ימין! מה זה? מאיפה זה הגיע? התבלבלת ברגל אמרתי לכאב. סיימתי את הקטע המהיר והתחלתי לרוץ ריצה קלה. עדיין היו עקצוצי כאב ברגל ימין אז החלטתי לא לקחת סיכונים ולרוץ ישר לביתי מרחק של 3 ק"מ. כלומר קיצרתי את האימון ב2 ק"מ. מי שמכיר אותי יודע כמה קשה היה  לי לוותר עליהם.

לסיכום קשה באימונים קל במרוצים 🙂

שיהיה יום טוב לכולם עם בשורות טובות!

היום רצתי בחצי מרתון תל אביב. ואיזו ריצה מדהימה זאת הייתה! אני עדיין בשוק ולא מאמין שהייתה לי ריצה טובה כל כך אחרי הימים האחרונים. להזכירכם ביום שני רצתי מהר מאד ואז חזרו לי הכאבים מהפציעה ברמה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן. ברביעי רכבתי במקום לרוץ. בימים האחרונים הסתובבתי עם כאבים.

אתמול בערב דיברתי עם אלעד המאמן שלי וסיכמנו שארוץ איך שהרגל תרגיש ואם כואב אפשר אפילו להגיע למצב של להפסיק את הריצה. לפני הריצה כל כך דאגתי שלקחתי 2 כדורי נורופן. אחרי לבטים רבים החלטתי לרוץ עם טייץ ארוך כי אמנם עכשיו יום מקסים אבל ב6:15 בבוקר היו 9-11 מעלות וזה קר! רצתי עם חולצה שקניתי דיי מזמן ואמורה להיות חולצת התחרויות שלי. חיפשתי הרבה זמן עד שמצאתי חולצה בצבעי כחול לבן ואני הולך להדפיס עליה את שמי ודגל ישראל.

הרבה זמן לא היו לי פרפרים בבטן כמו לפני הריצה הזאת כי מעולם לא הייתי בפציעה כזאת כואבת. אפילו אשתי אמרה לי אתמול בערב כשהכנתי את הציוד "אתה רץ כל יומיים חצי מרתון אז מה אתה כל כך מתרגש?" הסברתי לה שזאת תחרות וזה משהו אחר.  נסענו 3 חברים מאפעל. אלון, טלי ואני. לאלון זה היה החצי מרתון הראשון ולטלי זה החצי הראשון בכביש (הראשון בכלל היה בסובב עמק). אז היתה הרבה התרגשות ברכב. הגענו לאזור הכינוס ונפגשנו עם שאר חברי הקייטנה. היה כייף לפגוש חברים. אלון ואני יצאנו לחימום קצר. איחולי הצלחה וקדימה לזינוק.

הפעם נראה לי שהיו פחות רצים במקצה שלי מכוון שהייתי יחסית קרוב לשער הזינוק. חיפשתי את מכתיב הקצב של ה1:50 (שעה וחמישים דקות) כדי להצמד אליו ואז לפרוץ קדימה (אם אצליח להתמיד) לקראת הסוף. זיהיתי את הבלון שלו מרחוק והתכוונתי להתקרב לאט לאט. ברכה של ראש העיר וקדימה מזנקים! רץ בקצב 5:00 קצת מהר אבל חייב לברוח מהצפיפות וגם מנסה לנצל את העובדה שהגוף עוד מלא אנרגיה. ברך שמאל מעט כואבת אבל לא נורא. מתייצב על קצב 5:02 וממשיך קדימה כדי להצמד למכתיב הקצב. אני ממש מתקרב ואז נופלת לי חבילה של סוכריות אנרגיה! אני חוזר אחורה כדי להביא אותה ושוב חוזר למרדף. בק"מ השלישי יש תחנת מים עוצר לשניות כדי לשתות וממשיך ומיד לאחר מכן מגיע למכתיב הקצב כדי לראות שזאת מכתיבת קצב! כל הכבוד לה!

אנחנו כמעט בק"מ הרביעי ואני במהירות ממוצעת של 5:02 דקות לק"מ. זה מהיר יחסית למה שאמור להיות (5:10). הברך עדיין קצת כואבת אבל לא נורא. אנשים מסביב למכתיבת הקצב אומרים לה שהיא רצה קצת מהר וזה ישרוף את האנשים שסומכים עליה. היא אומרת שאצלה בשעון הקצב בסדר. נשארתי איתה עוד קצת ואז המשכתי קדימה יודע שאם אני לפניה אני במצב טוב.

עובר עוד ק"מ ועוד אחד מצד אחד הכאבים מתפוגגים ומצד שני אני פולני ורק מחפש סיבה להפסיק. אני עדיין בקצב 5:02 והכל טוב. חשבתי על זה שלמרות שרצתי כבר כ8 חצאי מרתון זה מדהים איך בכל ריצה יש לי את אותה רוטינה- מפחד ודואג- קשה לי- מחפש סיבה לפרוש- מתגבר -מסיים בתוצאה יפה. אז הפעם בגלל שהסוף כבר ידוע מראש החלטתי להגיע כמה שיותר מהר לחלק של המתגבר. בק"מ ה10 זה הגיע (בפעם הקודמת באזור הק"מ ה15). אמרתי לעצמי שעברתי כמעט חצי דרך. יש עליה אחד ארוכה עד דיזנגוף ועוד אחת על גשר רוקח וזהו אז קדימה לעסק!

והעסק עבד! המשכתי על הקצב הזה עד הסיום! אמנם פתאום גם דיזנגוף נראה במגמת עליה אבל זה היה רק בכאילו וכשמגיעים לאבן גבירול זה ממש כבר הסוף!

ביאס אותי שכמעט ולא ראו אנשים מעודדים ברחובות. בערים אחרות בעולם כל התושבים יוצאים ומעודדים ולוקחים חלק במסיבה הזאת. נכון יש נסיבות מקילות- זה ביום שיש ולא בשבת כמו בחו"ל (ראשון), זה מוקדם בבוקר ולא ב9-10 כמו בחו"ל אבל עדיין יכלו להיות יותר מעודדים. אז לאלו שעודדו בייחוד למשפחה החמודה שעמדה עם שלט תוצרת בית "כל הכבוד לרצי המרתון" תודה רבה! העידוד שלכם עזר מאד!

מנסיון העבר ידעתי שכאשר עולים חזרה על רוקח זה כ3 ק"מ מהסוף. זה ממש קרוב לסיום אבל יש 2 בעיות. הראשונה היא שצריך לעלות שוב על גשר רוקח. השנייה שאת שער הסיום מסתיר המחלף ואז זה מרגיש כאילו הוא לא מגיע וזה יכול לשבור מנטלית. בק"מ ה18 וקצת אני מנסה לקחת סוכריית אנרגיה ופשוט לא מסוגל ללעוס אז אני יורק אותה. אני מתלבט האם לשתות או לא ומחליט רק להרטיב את הראש. אני משדר לעצמי לא להגביר עד שרואה את השער ממש ולא את המחלף בטעות כי אז לא ישאר לי כוח עד לשער הסיום.

1 ק"מ לסוף אני מסתכל בפעם הראשונה בזמן (ולא בקצב) ורואה שאני ב1:41! יש לי עוד כ5 דקות ריצה וזהו! אני לא מאמין שרצתי חצי מרתון שלם בקצב 5:02 עם פציעה ברגל!!! 500 מ' לסוף מנסה להגביר והגוף לא מצליח. זה סימן שבאמת השקעתי כי בדרך כלל יש לי סיומת חזקה. עובר את הקו בהרמת ידיים ושאגת ניצחון רואה בשעון הכללי 1:48:20 (תוצאה מרגע ההזנקה- לא התוצאה שלי) זאת אומרת ששברתי את השיא שלי!

כרגע תוצאה לא סופית 1:47:14 – מחכה לתוצאה הסופית!

אני כולי בהיי, לא מאמין! הגוף שלנו מכונה מופלאה!

שבת שלום חברים יקרים!

בגלל הכאבים ברגל שלא פחתו למרות הטיפול ביום שני כולל חבישה מיוחדת לברך, היום יצאתי לרכיבת אופניים של שעה.

יצאתי ברבע לשש כך שכבר התחיל היות מואר בחוץ ויכולתי לנסוע ישירות לפארק אריאל שרון ידידי הטוב לרכיבות. לקח לי קצת זמן להתרגל שוב להילוכים אבל הסתדרתי.

מה שכן הרגליים הרגישו לי פתאום חלשות. למרות זאת רכבתי על הילוכים חזקים כל הזמן.

הגעתי לפארק ואני חייב להודות שקצת התרגשתי וציפיתי לראות מה התחדש שם. את האמת לא הרבה אבל מה שעשו נראה יפה. תמיד כתבתי על הפארק שזה טבע בתוך אזור עירוני אבל לא נראה כטבע אמיתי מכוון שרואים שם בעיקר ציפורים ולא חיות נוספות אז היום ראיתי תן! (או שועל) עכשיו אפשר להתייחס לפארק כטבע אמיתי!

להפתעתי הייתי לבד בפארק- אולי כולם נחים לקראת המרתון או שנשארים בבית בגלל הקור. השביל היה מוקף ערפל/ אדים מהמים שזרמו בנחלים / תעלות שלצידו. בזמנו כתבתי שראיתי את הערפל מרחוק אך כשהתקרבתי הוא נעלם אז היום ממש נסעתי דרכו! ואפילו עצרתי לצלם! לפתע נזכרתי בשני הכלבים המטומטמים שארבו לי באחת הרכיבות וקיוויתי שהם לא יהיו גם כי לא היה לי כוח להגביר את המהירות 🙂

המשכתי בנסיעה כשלפתע ראיתי מולי מישהי רצה עם גופייה! אני קופא מקור והיא רצה כאילו אוגוסט! שוב פעם חשבתי שחבל שאין פה מים אחרת הייתי בא לפה לרוץ. רכבתי חזק מאמץ את השרירים. נזכרתי כמה נהנתי מהרכיבות שעשיתי לאחרונה. כמעט הגיעה השעה לחזור אז הסתובבתי והתחלתי לרכב לכוון היציאה ואז ראיתי את הר חיריה על רקע השמש שעלתה וזה היה יפה מאד!

אני חייב לציין במשך כל הרכיבה לא כאבה לי הברך!

רכבתי חזרה הבייתה לאחר רכיבה כייפית מאד ללא כאבים. אני מקווה שבהמשך היום גם יהיה טוב!

שיהיה לנו יום מקסים!

היום הייתי אמור לעשות אימון מהירות שישמש גם כמבחן למהירות שבה ארוץ בחצי מרתון תל אביב הקרוב.

מאד מאד חששתי מהאימון הזה בגלל הפציעה שלי וזה גרם לי לא לישון טוב בלילה. אתמול גם הגיעו תוצאות בדיקת הMRI שלי שהראו שאכן יש דלקת בברך, יש פציעה שנגרמת בעומס ייתר –  איזו הפתעה 🙂  וגם קצת מים בברך. יש לי מחר טיפול פיזיותרפיה ואראה את התוצאות ללירן המטפל.

התכנון לאימון היה לרוץ 1 ק"מ לחימום ואז 5 ק"מ בקצב 4:50 לק"מ שזה מהיר ב20  שניות לק"מ מקצב המרתון שלי אחרי זה לרוץ 5 ק"מ בקצב 4:40 לק"מ! ואז ק"מ שחרור.

לפעמים יוצא לי לרוץ בקצבים האלו אבל רק לפרקי זמן מאד קצרים כך שאני יודע שאני מסוגל לרוץ בהם אבל לא לא יודע לאורך כמה זמן.

יצאתי מביתי בחמש וחצי היה דיי קר אבל לא נורא השמש עמדה לעלות וזה תמיד נותן אנרגיה. רצתי 2 ק"מ חימום כדי לוודא שהשרירים באמת חמים ואז התחלתי בריצה המהירה. מרוב לחץ פתחתי מאד מהר – פחות מ4 דקות לק"מ! מיד הרגעתי וניסיתי לשמור על קצב אחיד. סיימתי את הק"מ הראשון ב4:53 שזה בטווח הרצוי. את הק"מ השני התחלתי יותר רגוע וסיימתי ב4:51. הק"מ השלישי היה בדיוק כמו השני!

בסוף הק"מ השלישי התחלתי להרגיש כאב ברגל באזור הפציעה. לא מסביב כמו תמיד אלה ממש באזור של הפציעה. מאד התלבטתי מה לעשות. להפסיק? לסיים עוד קמ? אולי רק לרוץ קל? לבסוף החלטתי לסיים 5 ק"מ ולהפסיק את האימון. שיניתי את מסלול הריצה כך שיוביל לכוון השכונה שלי כך שלא אצטרך ללכת הרבה לאחר שאסיים לרוץ.

קצת התבאסתי אבל בליבי ידעתי שעשיתי נכון. לא שווה להחמיר את הפציעה עכשיו חודשיים וחצי לפני המרתון.

הק"מ הרביעי והחמישי עברו בכאבים שמתגברים כל הזמן. לסיום רצתי בקצב קל את הק"מ האחרון עד לביתי.

כשהגעתי הביתה מיד שמתי קרח על הברךולקחתי כדור נגד כאבים.

אני מאד מקווה שלא הרסתי בריצה אחת טיפולים של חודשיים!

מזל שיש לי טיפול קרוב.

מקווה שלא דפקתי גם את חצי המרתון בשישי למרות שלא מתכנן  לשבור איזה שיא (אולי אלעד מתכנן לי)

יום טוב!

היום הייתי צריך לרוץ 30 ק"מ שמתוכם ה5 האחרונים בקצב מרתון. זה כבר מרחק רציני. יצאתי מביתי ברכב לכוון הנמל בשעה 5 בבוקר. והייתי מאד מופתע מכמות תנועת הרכבים בשכונה שלי. ראיתי לפחות 5 רכבים נוסעים לכוונים שונים. בדרך כלל בשעות האלו שום דבר לא זז בשכונה.

נסעתי על דרך השלום לכוון תל אביב כדי לעלות על איילון וכמו תמיד 99% מהרכבים בשעות האלו הן מוניות. נהגי מוניות זה גזע מיוחד או שהם שומעים מוזיקה בקולי קולות (אולי כדי להשאר ערים) או שהם עושים איתך תחרויות בין הרמזורים. לפעמים אני משתעשע איתם שם גז ואז מרגיע ואז שוב גז.

הגעתי לנמל ב5:25 והחנייה הייתה מלאה. מעניין האם כל הרכבים היו של רצים או חלק גם של בליינים בנמל. התארגנתי ונפגשתי עם החברים מקייטנה. רצנו 5 ק"מ לכוון פארק הירקון והתסובבנו. מהק"מ השני בערך כאבו לי הרגליים. חלק באזור הפציעה, חלק ברגל ימין. חלק באזור הגב התחתון. קיויתי זה בגלל הקור ואם התחממות הגוף זה יעבור. רצנו יחסית לאט ודיברנו והיה נחמד מאד. דיי בתחילת הריצה שמתי לב שהשעון שלי מצפצף דיי הרבה. הבנתי שזה בגלל שאני רץ לפי תוכנית שהכנסתי מראש וכנראה לא עומד בקצב שהוגדר. בתחילה חשבתי שאני רץ מהר מידי רק במהלך הריצה הבנתי שזה מפני שאני רץ לאט מידי…

כשהגענו שוב לנמל לאסוף את הקבוצה הבאה לקחתי ג'ל אנרגיה וכדור מלח נגד התכווצויות שרירים. שקלתי לפרוש אבל הכאבים לא היו כאלו נוראיים וידעתי שיהיו עוגות בסוף מפני שחגגנו יום הולדת לאחת הרצות אז לא רציתי לחכות ברכב. התחלנו לרוץ והיה ס"כ בסדר אז המשכתי. עדיין כאב אבל לא כאבים משביתי ריצה. דאגתי לשתות ולקחת ג'ל וכדורי מלח כל 5 ק"מ.

משום מה היום יצא לי לשים לב לתנועות הידיים של הרצים. זה עניין מעניין. יש כאלו שמנופפים במהירות למעלה ולמטה. יש כאלו שמזיזים את הידיים לצדדים. יש רצים שרצים שכהאגודלים זקורים כלפי מעלה. כאלו שהאגודלים מופנים כלפי חוץ, היום ראיתי רץ שמניף את הידיים כשכפות הידיים מופנות כלפי מעלה בדומה לריקוד מיזרחי/ יווני.

הגענו לדולפינריום והסתובבנו חזרה לנמל. לאט לאט הקצב ירד במקצת אבל עדיין היה יחסית סביר. הגענו לנמל לאסוף את הקבוצה האחרונה חלק רצו לרוץ לחוף הצוק שלכוונו לא רצנו היום הרוב רצו לרוץ לפארק בצד הדרומי של הירקון (הצד הפחות פופולארי). היתרון של הצד הזה הוא שלא צריך לעבור על הגשר התלול ליד מרכז דניאל. החסרון הצד הזה מגיע עד שבע תחנות ואז צריך לחצות ולהתחבר לצד "הרגיל". רצנו והיה מאד כייף לשנות קצת נוף. הצד הז מאד יפה וירוק (כל הפארק ירוק עכשיו) ויחסית אין הרבה רצים. יש בעיקר רוכבי אופני כביש שטסים בנתיב שלהם.

בתחילה רצתי עם אורנית ועירית עברה אותנו מידי פעם. היה מאד נחמד. בשלב מסוים אורנית חזרה בחזרה. אחריה עירית חזרה ואז נשארתי לבד. בשלב זה כבר עברתי 24 ק"מ והייתי צריך לקבל החלטה האם לנסות לעמוד באימון ולרוץ 5 ק"מ מהירים או לוותר ופשוט לסיים 30 ק"מ. הרגליים כאבו, גם הגב התחתון כאב מעט אז החלטתי לרוץ רק 3 ק"מ בקצב מהיר.

כשסיימתי 27 ק"מ. עצרתי, שתיתי, שטפתי פנים, לקחתי ג'ל וכדור מלח והתחלתי לרוץ מהר. אז ראיתי שבשעון יש הודעה של בטריה חלשה. לא ידעתי מה אני אמור לעשות עם ההודעה אז המשכתי את השעון וכמובן המשכתי לרוץ מהר. לאחר כק"מ פתאום השעון נכבה!!! פאק. מה אני עושה עכשיו??? למזלי בדיוק עבר שם רץ שנראה לי דיי מהיר. שאלתי אותו באיזה קצב הוא רץ. הוא אמר שרץ בקצב 5:05 אז רצתי מאחוריו דיי צמוד וכך העברתי את 3 ה"מהאחרונים.

בסיום כל הגוף שלי דאב וכאב. במרחקים כאלו לא עושים מתיחות למרות שהשרירים היו ממש תפוסים. קיויתי שהאימון עד הק"מ ה28 בכל זאת נשאר בשעון ושלא כל האימון נמחק. לקח להבא לא לרוץ עם תוכנית מובניית זה גומר את הסוללה.

שתהיה שבת כייפית!

היום הייתה ריצה קשוחה! רצתי 5 ק"מ לחימום ולאחר מכן 10 ק"מ בקצבים 5:00 ו 5:20 לסרוגין כל ק"מ כך שבממוצע רצתי בקצב 5:10 ולקינוח עוד 5 ק"מ בריצה קלה לשחרור.

התחלתי בריצה קלה ולאחר כק"מ אזור הפציעה התחיל לכאוב מעט. האינסטינקט הראשוני היה לעצור. אבל החלטתי להמשיך ולראות מה המצב של הברך. המשכתי משתדל מאד לא לרוץ מהר מידי כדי לשמור כוחות להמשך.

השעה הייתה רבע לחמש, השמיים היו ממש בהירים והיה קר!!! בדרך לפארק עברתי איש מבוגר שאני פוגש הרבה בדרך. הוא הולך ועושה כל מיני תנועות עם הידיים כנראה סוג של התעמלות אבל מה שמצחיק אותי כל פעם הוא שהוא ממש מופתע כששומע שאני מאחוריו ופונה בבהלה כאילו שהוא חשב שהוא האדם האחרון על כדור הארץ ופתאום הופיע עוד אחד. רצתי בדרך הארוכה דרך כפר המכביה ונכנסתי מהכניסה המרוחקת ביותר. כך הגעתי לפארק כמעט לאחר 5 ק"מ. אז עלה בי הרעיון של לרוץ סיבוב בפארק ואז לצאת ל2 ק"מ מחוץ לפארק ולחזור בחזרה ולעשות עוד סיבוב. זה פתר 2 בעיות: 1. אני נשאר באזור הפארק ואם יכאב לי לא אצטרך ללכת הרבה ברגל חזרה. 2. אני עדיין שובר את המונוטוניות של הסיבוב בפארק ע"י יציאה ממנו.

עשיתי חימום טוב עם דגש על מתיחות של השרירים הבעייתיים ויצאתי לדרך. ק"מ ראשון בקצב 5:00  – מרוב לחץ פתחתי מהר ומיד האטתי כדי לא להגזים ולהחמיר את הפציעה. סה"כ עבר בסדר לא נורא בכלל. ק"מ שני בקצב 5:20 זה כבר קל 🙂 הייתי צריך לשים לב ולהיות מרוכז כדי לא לרוץ לאט מידי וכך הק"מ עבר לי ממש מהר. עוד אחד מהיר בפארק ואז יצאתי לכוון אצטדיון וינטר. משום מה זכור לי ממש לטובה שהדרך מחוץ לפארק עוברת ממש מהר. הפעם כמו שקרה לי ביום שני שוב הדרך לא נגמרה! סה"כ 2 ק"מ אבל המטרים בשעון לא זזו. כשסוף סוף הגעתי לנקודה בה הייתי אמור להסתובב הייתי חייב לעצור לדקה להתאושש. בחזרה כבר היה יותר קל.

סיימתי את עשרת הק"מ המהירים ועכשיו נשארו רק 5 ק"מ לאט בחזרה הביתה. תכננתי לעשות שליש סיבוב של הפארק ולצאת לכוון ביתי. בדרך עברתי ליד השרותים בפארק וראיתי את אחד מאנשי התחזוקה. חשבתי שאולי זה הבחור שנתן לי את השקית ורציתי להגיד לו תודה אבל כשהתקרבתי ראיתי שזה לא הוא. המשכתי לרוץ  מקווה שהכאבים לא יופיעו שוב.

הגעתי בשלום חזרה לביתי. מאד שמחתי שעמדתי בקצבים למרות שבדרך כלל הכאבים מופיעים לאחר הריצה ולא במהלכה.

שיהיה יום מקסים! בשורות טובות!

היום לא הלכתי לעבודה  ולכן יצאתי בכייף לרוץ בשעה 7:30. מזג האויר היה טיפה קריר ומעולה לריצה. הריצה כללה 5 ק"מ בקצב קל מאד. אחר כך 8 ק"מ מהירים בקצב המרתון ולסיום 5 ק"מ קלים לשחרור. כרגיל רצתי לכוון הפארק הלאומי. משם התכוונתי לרוץ במסלול שאהבתי לפני הפציעה שכלל לצאת מהפארק לכוון אצטדיון וינטר ואז להמשיך על דרך לוד ולחזור בחזרה. היציאה מהפארק עוזרת לשבור את המונטוניות של הסיבובים.

תוך כדי ריצה חשבתי שאולי לא כדאי לרוץ במסלול שתכננתי מכוון שבאזור וינטר יש מלא אוטובוסים ואולי יהיה קצת מסוכן לרוץ שם ועל דרך לוד יש מדרכות צרות. ב5 בבוקר כשאני רץ הרחובות שוממים ולכן אין בעיה אבל ב7:30 כנראה יהיו אנשים ויהיה קשה לרוץ. כמעט ונכנעתי ועשיתי שוב סיבובים בפארק אבל לבסוף ההחלטה היתה לרוץ לכוון וינטר אבל במקום לפנות שמאלה לדרך לוד לרוץ ימינה על כביש הטייסים  עם המדרכות הרחבות.

הגעתי לפארק לאחר ריצה ממש קלילה. השלמתי קצת מרחק בפארק שהיה כמעט ריק ונראה יפה מאד. השמים היו בהירים מעל הפארק על מסביב היו ענני גשם ממש כאילו מישהו מגן על הפארק מהגשם. סיימתי את ריצת החימום עשיתי מתיחות טובות וקדימה לקטעים המהירים. השתדלתי מאד לא לפתוח מהר מידי ופשוט להגיע לקצב ולשייט בו. עמדתי במשימה דיי יפה. זכרתי מריצות עברו של 8 ק"מ מהירים שאחרי היציאה מהפארק יש עוד כ 2 ק"מ לרוץ ואז להסתובב וגם זכרתי שהם הגיעו דיי מהר. הפעם משום מה הם לא הגיעו כל כך מהר. אולי הייתי אז בכושר קצת יותר טוב… הגעתי לנקודת הסיבוב חזרה והייתי צמא מאד. ראיתי ברז מים של מכבי אש וחשבתי לרגע אולי לפתוח אותו ולשתות ממנו. המחשבה ירדה דיי מהר.

שמתי לב בשלב מסויים שנכנסתי לריכוז ממש חזק ומן מצב מנטלי של ניתוק מהסביבה. אם ארצה לרוץ את המרתון בקצב שתכננו מראש אצטרך להכנס למצב כזה. אנסה לשחזר את זה בריצות הבאות.

המשכתי לרוץ השמים נעשו יותר ויותר מעוננים. נכנסתי לפארק הלאומי ופתאום ראיתי ברק אדיר ולאחריו רעם חזק מאד. התחיל לרדת גשם. לא משהו חזק מאד, טפטוף. זה לא נורא רצתי 42 ק"מ בגשם כזה אז עוד 1.5 קטן עליי. אני מתקרב לסיום הקטע באזור הכניסה לפארק ושוב רעם אדיר. שתי נשים שבדיוק נכנסות לפארק עושות אחורה פנה וחוזרות לרכב.  דקה לאחר מכן ארובות השמים נפתחות וגשם זלעפות יורד. למזלי בדיוק סיימתי את הקטע ונכנסתי לשרותים לשטוף פנים. איתי בשרותים גבר מבוגר עם מעיל ניילון. מוכר? אני שואל אותו בצחוק והוא עונה-  לא כרגע.

אני יוצא מהשרותים, מסתכל החוצה והגשם רק מתגבר. מה עושים? יש לי במקרה הטוב 3 ק"מ עד הבית ואם רוצה לעמוד באימון אז עוד 5 ק"מ. אז אני רואה שלידי עומד איש ניקיון של הפארק ואז עולה בי רעיון. שאלתי אותו אם יש לו שקית ניילון והוא אמר שכן. לקחתי ממנו שקית ועשיתי חורים בחלק העליון ובשני הצדדים והלבשתי אותה עליי. זה היה מצחיק אבל יעיל. כשהגשם מעט נרגע יצאתי לדרך בצרחות "מי הגבר של הפארק הלאומי" ו "אין על החיים האלו". למרות שהייתי אמור לרוץ ממש לאט בגלל הגשם רצתי בקצב 5:45.

לאחר כרבע שעה הגשם נרגע אבל כל כך צחקתי והתלהבתי מאילתור שלי שרצתי עם השקית עליי עד לבייתי ואפילו השלמתי ל5 ק"מ!

דבר קטן שהעיב על הריצה לקראת הסוף הברך התחילה מעט לכאוב.

סה"כ היה אימון טוב. והאלתור היה אדיר. רעיון לתחפושת לפורים- שקית מרוץ!

היום יצאתי לריצה של 25 ק"מ שמתוכם 3 הק"מ האחרונים בקצב המרתון. רצתי עם חברי הקייטנה שחלקם מתכוננים למרתון ת"א. הגעתי לבדי לנמל מכוון ששובצתי למקצה של ה20 ק"מ והיה עליי להשלים 5 ק"מ. הפעם באתי מוכן עם מוזיקה, כדורי מלח, סוכריות אנרגיה ושעון כמובן. מראש הגדרתי שאני רץ לאט את הק"מ הראשונים כדי להתחמם ולשמור כוחות לק"מ המהירים בסוף.

התחלתי לרוץ וק"מ ראשון אני מסיים בפחות מ6 דקות. זאת לא הייתה כוונת המשורר בלרוץ לאט!!! ממשיך מסיים באותו קצב גם ק"מ שני ושלישי ורביעי וחמישי… טוב אם כבר הגוף משחרר אז בסדר. לא שרצתי במהירות שיא אבל הכוונה הייתה להיות יותר באזור ה6:16-6:20 לק"מ ולא 5:58.

רצתי לכוון תל ברוך והיה חשוך עם ירח ענקי בשמים. ציפיתי שיהיה קר אז התלבשתי בהתאם אבל היה לי דווקא חם אז חשבתי להוריד שכבה כשאגיע חזרה לנמל להצטרף לשאר החברים. כשהסתובבתי כל החום נעלם מפני שהרגשתי את הרוח שעד עכשיו היתה בגב שלי. אז גם שמתי לב כמה מעורפל ובקושי ראיתי את הארובה של רידינג והאור הירוק שלה. חשבתי על ספנים של פעם שהיו צריכים מגדלורים כדי למצוא את דרכם לנמל.

דיי מהר השמש עלתה וגם חברתי לחברים וזה הכניס בי עוד אנרגיה. רצנו עד הדולפינריום ובחזרה כשכל פעם אני מדבר עם מישהו אחר והיה ממש כייף. חברנו למקצה השלישי ורצנו לפארק.  בתחילת הקטע הזה פתאום נעשה קריר והייתה רוח. את רוב הקטע רצתי עם מורן שמתאמנת למרתון תל אביב וגם היא נפצעה בברך. דיברנו והסחנו אחד לשנייה את הכאבים בברכיים. עד הק"מ ה22 שם עצרתי התארגנתי על סוכריות אנרגיה, שתייה הורדתי שכבה ויצאתי לקטעים המהירים.

להפתעתי היה לי יותר קל ממש שחשבתי ולא הייתי צריך לעצור עד לנמל. עוד סימן להתאוששות. הברך לא כאבה וסה"כ הייתה ריצה ממש כייפית.

שבוע טוב חברים!

היום היתה ריצה מיוחדת. הייתי צריך לרוץ 20 ק"מ במתוכם 17 בקצב קל- קל מאד ו3 בקצב המרתון.

בגלל המרחק והזמן שריצה כזאת מצריכה. יצאתי ב4:45 מביתי ורצתי לכוון הפארק הלאומי. במקור חשבתי לרוץ לפארק לעשוב בו חצי סיבוב, לצאת בכוון של איצטדיון וינטר, לרוץ עד לדרך השלום ומשם חזרה לפארק. כל הסיבוב מהפארק וחזרה הוא כ7 ק"מ וביחד עם הריצה מביתי 10 ק"מ ואז לעשות זאת שוב.

התכוונתי לעשות זאת עד ששנייה לפני שיצאתי ביתי הבנתי שבעצם אין ברזיות (לייתר דיוק אני לא מכיר) לאורך הדרך. לא רציתי לסחוב עליי מים ולכן התוכנית התבטלה ומצאתי את עצמי רץ בסיבובים בפארק. כשירדתי מהבניין שלי ראיתי שיש בחוץ קצת אובך / ערפל וכל הדרך לפארק לא ממש שמתי לב למשהו מיוחד. אולי כי הייתי עסוק בלבדוק האם הרגל כואבת או לא. האמת מהרגע הראשון היו לי כל מיני כאבים מוזרים. שתי הרגליים כאבו לי בכל מיני מקומות שלא כאבו מעולם. יתכן שזאת ההשפעה של העייפות כי בלילה שעבר (שלישי) קמתי ברבע לאחת בלילה ונסעתי לעשות MRI לברך שמאל בהרצליה מדיקל סנטר. היה לי תור לשתיים בלילה וביקשו להגיע חצי שעה לפני. נכנסתי באיחור של שעה ורבע! והגעתי חזרה בארבע ורבע. כך שלא ממש ישנתי באותו לילה.

החלטתי להתעלם מהכאבים כל עוד הם לא מהפציעה או כאלו שאי אפשר לרוץ איתם. הגעתי לפארק לאחר כ3.5 ק"מ (הארכתי קצת את הדרך) ושם היה ערפל כבד! לא ראו ממטר! זה היה ממש מראה מאירופה. למזלי לא היה קר כמו באירופה. שתיתי משהו, עשיתי מתיחות ואז חלפה על פני קבוצה של כ10 רצים בנים ובנות. חשבתי לעצמי שאולי אוכל לרוץ איתם אבל עד שזזתי הם התקדמו. הם לא רצו מהר. כנראה בקצב שלי אבל בגלל ההפרש ההתחלתי לא הצלחתי להגיע אליהם. המרדף אחריהם העסיק אותי כ2 ק"מ  ואז הם נעצרו ליד השירותים. הבנות כמובן נכנסו פנימה אבל חלק מהגברים פשוט נעמדו והשתינו על הדשא. ליד השרותים! עקפתי אותם והמשכתי. הייתה לי הרגשה שהם עצרו כי אחרי זה הם יוצאים מהפארק. לא ראיתי אותם יותר אז כנראה זה מה שקרה.

לא נורא, לפחןת הם העסיקו אותי קצת וכבר עברתי כרבע מהריצה. בק"מ השביעי עצרתי שוב לשתות כי הייתי צמא. הסתכלתי סביב וזה היה מדהים. לא הצלחתי לראות חפצים ודברים שידעתי שנמצאים 2-3 מטרים ממני. זאת הרגשה מעניינת לרוץ בלי ממש לראות לאן. עשיתי עוד סיבוב והגעתי ל10 ק"מ. באותו רגע לקחתי כדור מלח לייתר בטחון. החלטתי להשתמש בנגן המוזיקה שהבאתי איתי ועד עכשיו לא השתמשתי בו. השילוב של העצירה, שתייה והפעלת המוזיקה העירו אותי ונתנו זריקת מרץ. הייתי צריך להרגיע את עצמי לא לרוץ מהר יותר. באותו זמן גם השמש התחילה לעלות וזה היה מגניב לראות שמים בהירים וערפל כבד על הקרקע.

הגעתי ל15 ק"מ. עכשיו הגיע התור של 3 הק"מ המהירים. עצרתי שוב. שתיתי, לקחתי עוד כדור מלח. ויצאתי לדרך. ממש השתדלתי לא לרוץ מהר מידי כדי לא לגרום לעומס על הרגל. לא היה קל להגביר אבל סה"כ הרגשתי טוב עם הקצב. לא יודע אם אוכל לעמוד בו לאורך מרתון שלם. סיימתי את 3 הק"מ בטווח המהירויות הרצוי. הפעם השתדלתי לא לרוץ מהר מידי ולשמור על קצב יחסית אחיד מה שלא עשיתי בריצה הקודמת שלי.

לאחר הקטע המהיר רצתי ברגוע לכוון ביתי ודווקא אז התחיל לכאוב לי קצת באזור הפציעה. לא כאבים חזקים אבל עדיין משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. כשעליתי על הגשר שעובר מעל כביש 4 הסתכלתי על השמש והיא הייתה אדומה וממש יפה. באותו רגע הצטערתי שאין לי טלפון עליי כדע לצלם.

לסיכום- סיימתי 20 ק"מ מעניינים, אמנם עם כאבים אבל מעטים יחסית.

מקווה שזה סימן טוב.

שיהיה יום טוב!

לאחר שתי ריצות מוצלחות בקצב קל היום בדקתי מה מצב המהירות.
יצאתי לריצה שכללה 2 ק"מ חימום בקצב קל, לאחר מכן 6 ק"מ בקצב המרתון (מהיר) ולסיום 2 ק"מ שחרור.

כמובן שדאגתי לפני הריצה! הרי בריצה ביום חמישי קצת כאב לי וגם היום לפני הריצה. להזכירכם שלושה שבועות לא רצתי בקצב הזה. הכנתי את עצמי שאעשה מה שהגוף מאפשר. אם כואב או קשה אז מורידים הילוך או מפסיקים תלוי כמה כואב. הייתי מוכן נפשית לרוץ רק חלק מהריצה בקצב המהיר.

לייתר בטחון רצתי ק"מ אחד נוסף לחימום. מי  שעוקב יודע שאני לא מת על הסיבובים בפארק הלאומי ו6 ק"מ אלו שני סיבובים. כמו כן המרחק מן הפארק לביתי הוא 3 ק"מ. כלומר אם ארוץ את כל 6 הק"מ המהירים בפארק ואז את 2 ק"מ השחרור בדרך הביתה עדיין יהיה לי ק"מ ללכת ברגל.

לכן החלטתי לרוץ 2.5 ק"מ הלוך וחזור בפארק (סה"כ 5) ואז עוד 1 ק"מ בדרך הבייתה. אחרי זה 2 הק"מ הקלים יביאו אותי בדיוק עד לביתי.

התלבשתי חם ב 2 שכבות של חולצות, כפפות וכובע. הגעתי לפארק עשיתי מתיחות ואז התחלתי לרוץ השתדלתי מאד לא לרוץ מהר מידי בגלל ההתלהבות אך עדיין השעון הראה קצב .4:50 האטתי כדי להתייצב על הקצב הרצוי (5:10) וסיימתי ק"מ ראשון בטווח הזמן הרצוי. ק"מ אחד כבר מאחורי! עוד חמישה לפניי… ועדיין שום דבר לא כואב…  הק"מ השני התחיל באזור היער שם תמיד יש לי בעיית קליטה בשעון והמהירות יורדת. לייתר בטחון הגברתי קצת מה שהביא לסיום בקצב מהיר מידי (5:04) אלעד הולך לכעוס אמרתי לעצמי. תיזהר לא להפצע שוב. רצתי 500 מטר והתסתובבתי ושוב אותו סיפור עם היער L  בשלב זה קצת התחיל לכאוב לי באזור הפציעה. לא בנקודה המדוייקת אבל בכללי אזור הברך.

השמש עלתה והתחיל קצת להתחמם. שמתי לב איך שינוים ממש קטנים יכולים להשפיע על הריצה שלי. כאמור אני רץ עם כובע גרב. בגלל שקר אני מכסה איתו את האוזניים. מצד אחד זה מחמם מצד שני אני מרגיש קצת מנותק מהסביבה ופחות חד וערני. היום הרמתי את השוליים של הכובע ב2 ס"מ שיהיה פחות על האוזניים וזה עזר לי התעורר ולהיות הרבה יותר חד וערני!

שני הק"מ הבאים עוברים בקצב הרצוי וזהו סיימנו בפארק. עוצר רגע לשתות ואז מגלה חסרון בלרוץ עם כפפות. אי אפשר לשטוף איתן את הפנים J

יוצא מהפארק בהתלהבות רץ בקצב המרתון ודיי קל לי. הלוואי שאוכל לרוץ בקלות הזאת את המרתון אני חושב לעצמי. סיימתי את הק"מ האחרון המהיר בדיוק בקצב הרצוי. דווקא אז בריצה הקלה חזרה הרגל התחילה לכאוב יותר. לא משהו היסטרי רק קצת יותר מציק.

לא נורא יש לי היום טיפול פיזיותרפיה ויהיה בסדר.

לסיכום רצתי 10 ק"מ מתוכם 6 בקצב המרתון. הרגל טיפה כואבת עדיין. אני עדיין בקצב הנכון כמובן שצריך לעבוד על מרחקים אבל זה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.

מחר לא רצים! מחר נחים ומתחזקים!

יום מקסים לכולם!

 
This message may contain confidential information and is intended for specific recipients unless explicitly noted otherwise. If you have reason to believe you are not an intended recipient of this message, please delete it and notify the sender. This message may not represent the opinion of Intercontinental Exchange, Inc. (ICE), its subsidiaries or affiliates, and does not constitute a contract or guarantee. Unencrypted electronic mail is not secure and the recipient of this message is expected to provide safeguards from viruses and pursue alternate means of communication where privacy or a binding message is desired.

היום רצתי בפעם השנייה ריצה רציפה מאז הפציעה. כשאלעד אמר לי אתמול שהוא רוצה שארוץ היום  כ15 ק"מ אמרתי לו שנראה לי שזה קצת  מוגזם לעבור מ6.5 ק"מ ל15 ק"מ. הוא ציין שיש לנו 3 חודשים עד המרתו וצריך לחזור לכושר אבל אמר שארוץ 10 ק"מ ואראה מה המצב ואם אפשרי אמשיך מק"מ לק"מ לפי ההרגשה.

לפני שהתחלתי לרוץ מאד חששתי כי בכל זאת ביום חמישי היו לי טיפה כאבים בסיום הריצה. מפני שלא ידעתי  כמה סה"כ ארוץ  לא הודעתי לחברי הקייטנה שאבוא איתם ונסעתי לנמל עם חברתי טלי ששייכת לקייטנה אבל לא רצה באחד המקצים כך שהגענו לנמל לפני המקצה השני. רצים רבים רצו היום את הריצה המסכמת לפני מרתון ת"א והנמל היה מפוצץ רכבים ואנשים.

כישצאנו מהרכב טלי אמרה שרוצה לרוץ לכוון יפו. אני לא ממש אוהב לרוץ לכוון הזה אז אמרתי לה שארוץ לכוון הפארק. תוך כדי שאנו מדברים ראיתי את טל מהקייטנה מגיעה. לאחר שטלי יצאה לדרכה אמרתי לעצמי אדבר עם טל אולי נרוץ ביחד. ניגשתי אליה ואז אמרה לי שהיא רצה במקצה השני של הקייטנה שיוצא עוד 10 דקות. באותו רגע החלטתי להצטרף כדי שארוץ עם אנשים. זה יסיח את דעתי מהפציעה.

הצטרפתי למקצה ורצנו לכוון יפו (אני יודע שיכולתי כבר לרוץ עם טלי…) רצתי לאט עם טל וחבר חדש יחסית בקייטנה בשם לירן. היה נחמד מאד והריצה עברה בכייף והכי חשוב ללא שום כאב. לאחר כ5 ק"מ באזור הדולפינריום חלק מהקבוצה חזר לכוון הנמל, חלק החליטו להמשיך עוד ליפו, טל ואני החלטנו גם לחזור אבל הוספנו עוד כמה מאות מטרים. רצנו חזרה לנמל תוך כדי דיבור והיה ממש כייף. טל היא רצת אולטרא חזקה מאד וגם מאמנת כושר והיא ממש מקצועית ורצינית. הקטע המטורף היה שכל פעם שהזכרנו שם של מישהו שאנחנו מכירים לאחר מספר דקות הוא הופיע מולנו!!! זה עבד עם 99% מהאנשים חוץ מאראלה ממפעל הפיס 🙂

הגענו לנמל לאחר כ11 ק"מ!! להזכירכם לא חשבתי ארוץ יותר מ10! לא הרגשתי שום כאב והכל הלך טוב. מזג האויר היה מעולה לריצה. המשכנו לרוץ בצד הדרומי של הפארק שבבדיחה פנימית של הקייטנה נקרא "הצד המוצל של בבלי" להפתעתי היה ממש דליל בנוכחות של רצים. רצנו 2 ק"מ והסתובבנו עם כל ק"מ שעבר השמחה בלב גברה! סיימתי 15 ק"מ בלי שום תזכורת לכאב! מדהים!

עכשיו צריך להמשיך להשקיע בתרגילי חיזוק. להקשיב לגוף ולצאת מהפציעה הזאת!

איזה אושר!

שיהיה שבוע טוב חברים!

היום יצאתי לריצה המלאה הראשונה מאז הפציעה!!!

הייתי אמור לרוץ עם חברה בבוקר. קבענו ב5:45 ובגלל שהחזאים הפחידו שיהיה קר שנינו השתפנו ודחינו לערב. בסוף היה יום מקסים…

קבעתי עם מיכל ב 18:00 אבל הגעתי מהעבודה רק ב18:00 ולכן מיהרתי לצלצל אליה והיא לא ענתה. הבנתי שכנראה כבר יצאה לפגוש אותי והיא בלי הנייד ולכן התלבשתי במהירות ויצאתי לכוון. לאחר כ500מ' מביתי ראיתי אותה וחברה שלה בשם לי מגיעות מולי. שמחתי מאד שלא רצו לבד כי הייתי חייב הסחות דעת מהרגליים בזמן הריצה.

תכננתי לרוץ כ5 ק"מ בקצב איטי ומיכל הייתה צריכה לרוץ בסביבות ה50 דקות אז החלטנו לרוץ לתל השומר כי זה חוסך עמידה במעברי חצייה ללא רמזורים. רצנו שלושתנו ודיברנו על ריצות ותחרויות כמובן והיה ממש נחמד אפילו מזג האוויר היה טוב יחסית ולא היה לי קר.

עשינו סיבוב קטן בתל השומר  וחזרנו לרמת אפעל לבית של מיכל זה יצא משהו כמו 5.5 ק"מ משם המשכתי לביתי וזה יצא 6.5 ק"מ. במשך רוב הריצה לא כאב לי באזור הפציעה רק לקראת הסוף כשרצתי לבד טיפה כאב. ברור שהפציעה עדיין לא עברה לחלוטין אבל יש שיפור גדול. מה שחשוב עכשיו זה לא להגזים ולהסחף ולהפצע שוב.

כרגע ממתין לשמוע מה אלעד יגיד לגביי ריצה בשבת.

סופ"ש נעים חברים!

היום עברתי טיפול פיזיותרפה ארוך ומתיש במיוחד שכלל תרגילי שיווי משקל, זרמי חשמל, עיסויים, עבודה על אופני כושר ולסיום דיקור. בסופו של דבר קיבלתי אישור לרוץ!

יש!!!

אמנם בקצב איטי ולמרחק קצר (יחסית) אבל יש שיפור בפציעה וזאת התקדמות גדולה. כבר התחלתי להלחץ לגביי המרתון המתקרב בצעדי ענק.

מחר ריצת ניסיון אחלו לי בהצלחה!

ערב טוב!

הערב יצאתי להליצה לאחר שיומיים לא עשיתי שום פעילות בגלל שלא הרגשתי טוב. יומיים שכמעט לא אכלתי כלום וגם ישנתי יחסית מעט בגלל ההרגשה הלא טובה. עשיתי סיבוב בשכונה שלי ואז המשכתי לכוון תל השומר.

בקטעי ההליכה הרגל לא כאבה בכלל. בקטעי הריצה בתחילת כל קטע היו כאבים באזור הכללי של הברך לא במקום הפציעה ואז הם חלפו.

בזמן הריצה שלי בתוך השכונה שמתי לב שיש מלא שבלולים על המדרכות ואני לתומי חשבתי זה כפטריות אחרי הגשם ולא כשבלולים… 🙂

בתוך תל השומר שמתי לב לתופעה חדשה. עד היום בזמן שעברתי ליד פנסים הם כבו הפעם דווקא נדלקו אולי סימן חיובי לבאות? חשבתי שאולי יש חיישני תנועה ליד הפנסים אבל לאחר ששמתי לב ששאר הפנסים דולקים באופן קבוע וזה לא באמת יחסוך הרבה כסף שרק פנס או שניים יהיו עם חיישנים החלטתי שזה סתם עניין של מזל. הפעם הרחקתי קצת יותר מהרגיל בתוך תל השומר והגעתי למבנה שיצא ממנו הרבה עשן / אדים. מיד עלו לי קונוטציות לא ממש חיוביות אבל אז חשבתי שאולי זאת המכבסה של המקום…

לקראת סוף הסיבוב שלי פתאום שמעתי משה שנמשע כמו ירייה. בתחילה חשבתי שאולי זה זיקוק וחיפשתי לראות בשמים ואז קלטתי שאנחנו בעצם דיי קרובים לבסיס צבאי דיי גדול ויש מצב שזה משם. קצת נלחצתי שאולי איזה ג'ובניק פולט עכשיו כדורים וכדאי להתרחק מהאזור.  מזל שבדיוק הסתובבתי לחזור. בדרך חזרה כפחות שמתי לב לרגל הפצועה שמתי לב שבקטע אחד רצתי בקצב 5:44 שזה קצב לא רע בכלל עם לאחר פציעה.

לסיכום הלצתי 8 ק"מ בשעה וקצת.

מחר טיפול פיזיותרפיה מקווה שאקבל אישור לרוץ.

ערב טוב!

היום קיבלתי תזכורת בפייסבוק שיש עוד 100 ימים עד המרתון. בינתיים אני פצוע ועושה רק ריצות משולבות בהליכה. יש שיפור קל ואני מחכה כבר לרגע שאוכל לרוץ באופן מלא!

בבוקר רצתי במים ולא כאב לי כלל.

שבוע טוב!

הבוקר למרות ההתרעה על רוחות וגשם יצאתי לשעה וחצי רכיבה. גם אתמול הפחידו אותנו ממזג האוויר ובסוף מלבד הרוחות החזקות לא היה נורא כל כך. יצאתי ממש מאוחר – בשעה 9:00 בבוקר ועשיתי את הסיבוב הקבוע של שבת בבוקר. אפעל- תל השומר- קריית אונו- צומת סביון- דרך לוד- פארק בגין- פארק לאומי- אפעל.  הפעם ויתרתי על פארק אריאל שרון.

לא רציתי להעמיס על הרגליים שהיו עייפות אבל שכחתי כמה עליות יש בדרך לקריית אונו לכן ההתחלה הייתה דיי קשה. קצת טפטף אבל לא היה נורא כל כך וקיויתי שתוך כדי הרכיבה השמש תצא כמו שהיה בשבוע שעבר. ההבדל הגדול היה שהשבוע היו רוחות מאד חזקות והרכיבה בדרך לוד הייתה ממש קשה מפני שהייתה נגד הרוח.

אפשר ממש לראות את הקושי בשעון שלי שבו הקצב יורד מק"מ לק"מ. היה שלב שבו שקלתי פשוט לחזור חזרה בדרך שבה באתי אבל המחשבה על העליות גרמה לי להמשיך ברכיבה לפי התכנון. לפני שפניתי לפארק בגין חשבתי על כך שבזמן הכתיבה כל הזמן אני מתבלבל בין בגין לרבין ושהיום הם נזכרים כחלק מגדולי האומה אבל פעם הם היו יריבים מרים וחס וחלילה היה להתבלבל בינהם. דבר נוסף ששמתי לב שאין שום שילוט או הכוונה לפארק בגין למרות שהיית מצפה משלטון ליכודניקי שישמר ויטפח את זכר אחד ממנהיגו הדגולים.

לצערי הפעם בניגוד לשבוע שעבר תוך כדי הרכיבה הגשם רק התחזק. כשנכנסתי לפארק בגין נאלצתי לחפש מחסה למספר דקות עד יחלוף זעם.  המשכתי לרכב ושוב שמתי לב כמה הפארק הזה פחות מטופח מהפארק הלאומי למרות שיש להם מאפיינים דומים. אגם, מתקני ספורט, דשא, פסלים של אגם. המשכתי לספורטק דרום שהפעם היה נטוש כמובן. הסתובבתי לחזור נכנסתי לשוונג ואז קיבלתי שיחת טלפון. זה יכול להיות המאמן שלי שבודק האם רכבתי הבוקר, אשתי שודאגת בגלל הגשם או אמא שלי שתמיד מתקשרת הזמנים לא נוחים :). עצרתי כדי לענות וראיתי שזאת חמתי. היא בדרך כלל לא מתקשרת סתם אז התקשרתי אליה בחזרה והיתה שיחה ממתינה. התקשרתי לאשתי כדי לראות אם גם אצלה תפוס סימן שהן מדברות. להפתעתי הטלפון של אשתי לא היה תפוס אבל כהרגלה היא לא ענתה לי. התקשרתי שוב לחמתי כי ידעתי שברגע שאתחיל לרכב היא תתקשר ואז אצטרך שוב לעצור…

לאחר שדיברתי עם חמתי המשכתי לרכב. הגשם התחזק והחלטתי שאסע ישירות לביתי. יצאתי מפארק בגין, רכבתי לאצטדיון וינטר ומשם לפארק הלאומי שנמצא בדרך לביתי. בשלב זה הגשם נפסק וגיליתי יתרון בלרכב עם כפפות- הן עוזרות לנגב את משקפי השמש. בשלב זה הנייד שוב צלצל היתה לי הרגשה שזאת אשתי. בתחילה חשבתי לא לענות אבל אז הבנתי שזה רק ידאיג אותה יותר, אז עצרתי שוב ושוחחתי איתה. התבאסתי כי כל העצירות האלה רק גרמו לשרירים להתקרר.

עשיתי הקפה של הפארק ורכבתי לביתי. כמובן שאיך שנכנסתי לרמת אפעל הגשם התחיל לרדת חזק יותר. בשלב מסויים עבר לצידי ג'יפ ובו אנשים שהתסכלו עליי בעצב ורחמים. חייכתי לעברם וטסתי הבייתה.

לסיכום הייתה רכיבה קשה בשל תנאי מזג האוויר וגם עייפות השרירים שהתאמצו בתחילת הרכיבה. העצירות הרבות ביאסו אותי קצת אבל האור בקצה הרכיבה היה שגם הפעם לא כאב לי באזור הפציעה. בעצם לא כאב לי שום דבר בכלל!

נקווה שמזג האוויר ישתפר ושהשבוע אוכל לחזור כבר לרוץ מפני שיש רק עוד 100 ימים עד למרתון!

שבוע טוב!

הערב יצאתי להליצה של שעה. שילוב של 500מ' ריצה 500 מ' הליכה. טפטף קצת אז לבשתי מעיל רוח וכובע מצחייה נגד הגשם. הייתי אמור להלוץ שעה וגם לא היה לי כוח לחצות כבישים אז החלטתי להיות קצת בתוך השכונה שלי ואת השאר לכוון תל השומר. הרגליים היו בסדר דווקא הרגשתי כאילו הנשימה קשה לי. יכול להיות שהגוף היה קצת עייף מההשכמה המוקדמת.

בתחילה היה טפטוף מעצבן אחר כך גשם ואז למזלי הייתה הפסקה דיי ארוכה כך שרוב ההליצה היתה ללא גשם. כפי שציינתי הייתי לבוש במעיל וכובע מצחייה. נכנסתי לתל השומר ללא כל מגע עם שומר וזה היה ממש מפתיע שכך אפשר להכנס בקלות לבית החולים הגדול במדינה. בתל השומר הרשתי לעצמי קצת להגביר את הקצב בקטעי הריצה והרגליים הרגישו קצת עייפות אבל לא היו כאבים באזור של הפציעה.

בקטעי ההליכה חשבתי על כל מיני דברים וכל פעם כמעט ושכחתי שצריך להתחיל לרוץ… בחזור שנותרו לי רק עוד 10 דקות לסיום האימון וכבר הייתי ממש קרוב לדירה שלי חזר הגשם ואפילו התגבר. שקלתי האם לא לסיים את האימון ופשוט להפסיק כשאגיע הביתה. זאת היתה התלבטות קשה מצד אחד חבל היה לי להתקרר בגלל עוד 2-3 דקות הליכה מצד שני קשה לי לא לעמוד במשימה שנתנו לי. למזלי הדילמה נפתרה מפני שהגשם נפסק 🙂

סה"כ היה אימון טוב מבחינת הכאב באזור הפציעה מצד שני הרגשתי שהשרירים קצת עייפים והיה כאב עמום באזור הכללי של הברך. לא נורא מחר ננוח.

שבת שלום חברים!

היום רכבתי שעה וחצי על האופניים. יצאתי בחמש ורבע מביתי ומכוון שרציתי מקום מואר ולא רציתי לעשות סיבובים בפארק הלאומי רכבתי על דרך השלום. ידעתי שהדרך לא שטוחה אבל שאתה ברכב או על אופניים חשמליים (עליהם אני רוכב לעבודה) זה הרבה יותר קל. הגעתי עד לפארק וולפסון ואז פניתי שמאלה לכביש הטייסים שידעתי שמגיע עד לדרך לוד בואכה פארק אריאל שרון אהובי.

שוב נוכחתי לדעת שבחמש בבוקר כולם טסים זה פשוט מפחיד אפילו משאיות. דיי קרוב לדרך לוד ראיתי רכב מסחרי שפשוט עמד באמצע הכביש ונהגו שוחח עם נהג של רכב שחנה בצד הדרך. רק בישראל יש לאנשים חוצפה כזאת.

הרגליים עבדו חזק וטיפה כאבו לי השרירים שליד הברכיים. הזכרתי לעצמי שבערב יש לי הליצה וזה לא רעיון טוב להתיש את הרגליים אז הורדתי הילוך. כשהגעתי לדרך לוד עדיין היה מוקדם ולא היה רעיון טוב להכנס לפארק אריאל שרון בחושך אז החלטתי לחזור בחזרה את כל הדרך שעשיתי. בחזור ראיתי שהרכב שעצר באמצע הכביש היה רכב של אגד שהנהגים שלהם אמורים להיות מקצועיים!

הדרך חזור לדרך השלום היתה בעלייה מתונה והרגשתי טוב את השרירים עובדים. מצד אחד זאת הרגשה טובה אבל מצד שני רציתי לשמור קצת אנרגיה לערב. דרך השלום התחילה למזלי בירידה אז הרגליים נחו קצת. הגעתי לצומת שבה פונים לכוון הספארי ונסעתי בדרך הרגילה שלי לפארק אריאל שרון. כשהגעתי כבר התחילה הזריחה שגם היום הייתה אפורה.

עשיתי סיבוב וקיוויתי שהכלבים שרצו לקפוץ לכיווני אתמול לא יהיו שם. התקרבתי לאזור בו היו בזהירות וחשדנות. דרוך לכל התקפה. בסוף הם לא היו באזור. סיימתי סיבוב ויצאתי מהפארק לכוון ביתי. השרירים נתנו עבודה והרגשתי זאת. אני מקווה שההליצה בערב תהיה טובה כמו אתמול ללא כאבים בכלל.

נתראה בערב.

הערב יצאתי להליצה (הליכה- ריצה) ראשונה מאז הפציעה. רצתי 500 מ' ואז הלכתי 500 מ'. הייתי בטוח שאשתעמם למוות אבל דווקא היה בסדר. הייתי מאד קשוב לרגל ולשמחתי לא כאב לי במקום של הפציעה. כן כאב לי קצת אבל דווקא בשרירים שעובדים ברכיבה אולי עבדתי עליהם הרבה לאחרונה.

זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתמשתי בנעליים החדשות שקיבלתי מברוקס וכן בגרביים דקות חדשות שקראתי עליהן המלצות באתר של ביקורות על ציוד ספורט. קניתי אותן כדי להתמודד על הצפיפות בנעליים שאני חש בעיקר ברגל שמאל מאז החלפתי את שני זוגות הנעליים שלי. לא הרגשתי הבדל גדול  מגרביים אחרות אבל הנעליים היו ממש נוחות ודחפו אותי קדימה.

לסיכום היו לי כאבים בשרירים מסוימים אך לא במקום של הפציעה שאלו חדשות טובות. מחר שוב יש לי הליצה קצת יותר ארוכה. מקווה שיהיה יותר טוב.

לילה טוב!

היום יצאתי לרכיבה קצרה מכוון שבערב אני הולך לרוץ קצת!!! לא הקשבתי לחדשות אתמול ולכן הופתעתי לגלו שמעונן בחוץ ויורד טיפה גשם. היה חם יחסית ואני שהייתי לבוש ב3 שכבות הזעתי בטרוף.

נסעתי למקום הרכיבה האהוב עליי פארק אריאל שרון בדרך הרגילה דרך כפר המכבייה ואיצטדיון וינטר. ליד כפר המכביה עשו כיכר חדשה וקראו לה כיכר דני מט על שם שם מח"ט הצנחנים שנפטר. מאד הצחיק אותי ששתלו בכיכר עץ זית שמסמל את גולני 🙂

הטפטופים עצבנו אותי כי הם נכנסו לי לעיניים. חיכיתי לצבעים של הזריחה אבל הפעם הם לא הופיעו הכל היה אפור ולא היה הכתום הרגיל. משונה שאתה יכול לרכב במקום הרבה פעמים ובכל פעם לראות דברים אחרים. היום פתאום שמתי לב לשביל הכורכר שלצידי הכביש עליו אני רוכב. זה לא שביל חדש אך משום מה היום הוא פשוט קפץ לי לעיניים.

בערך בשני שליש הסיבוב הראשון ראיתי לפתע בצד הדרך שני כלבים שחור ולבן הם שיחקו בתעלה לצד הכביש הם הסתכל עליי ואחד מהם כאילו התכוון לזנק עליי אך בגל התעלה הוא לא הצליח להגיע אליי אני בכל מקרה כבר תיכננתי איך אני בועט בו ולייתר בטחון העלתי הילוך וטסתי קדימה קיויתי שבסיבוב השני הם לא יהיו שם. כשהתקרבתי לנקודה שבה הם היו לא ראיתי אותם וכבר שמחתי אבל אז ראיתי אותם רובצים בתנוחה של זינוק. אמנם הם לא נראו כאילו אני מעניין אותם אבל אז שניהם קפצו ורצו לכיווני. מיד נבחתי עליהם כמו פודל עצבני והם כל כך הופתעו ונבהלו שזה היה מצחיק.

כל זמן הרכיבה פחדתי שהגשם יתגבר אבל למזלי זה לא קרה. הערב יש לי ריצה / הליכה לאחר הרבה זמן שלא רצתי ואני ממש מתרגש.

הייתה רכיבה נחמדה ומצחיקה עם ציפייה להמשך.

יום טוב חברים!

היום בטיפול הפיזותרפיסט אישר לי לחזור לרוץ בקטנה. רק עד 5 ק"מ ולשלב קצת הליכה!

הוא גם אמר שהרגל ממש השתפרה!

מקווה שזאת תחילת הדרך לחזרה מלא לריצות.

אדווח בהמשך השבוע. איזה כייף!

היום גם רכבתי אבל רק שעה ועשר דקות. יצאתי בשעה חמש וחצי ובחוץ היו 7 מעלות! איזה קור. למרות הכפפות הידיים כמעט קפאו לי. מתחילת הרכיבה הרגשתי חוסר אנרגיה וכוח ברגליים. יתכן שכל הרכיבות האלו מתחילות להשפיע. אמנם הרגשתי שהרגליים מתאמצות אבל לא הצלחתי להגיע להילוכי כוח הגבוהים ביותר.

בגלל שעדיין היה חשוך נסעתי לפארק הלאומי דרך כפר המכביה ורמת עמידר. עשיתי בפארק שני סיבובים.  בעבר רק חלפתי בפארק ולא עשיתי סיבוב מלא ולא היה לי קשה הפעם הרגשתי שקשה לי. גם פתאום שמתי לב שהרבה פניות בפארק הן ב90 מעלות וזה מחייב את מי שרוכב על האופניים להאט. התלבטתי האם להמשיך לעשות סיבובים בפארק הלאומי או לרכב לפארק אריאל שרון לבסוף החלטתי לצאת לפארק אריאל שרון. מעט אחרי השעה שש כשראיתי שעוד מעט השמש זורחת נסעתי לשם. לפי החישובים שלי הייתי צריך לעשות רק סיבוב אחד ואז לחזור לביתי.

הזריחה שם תמיד יפה והיום גם עלה ערפל מנחל איילון שעובר בין האזור של הפארק שבו אני רוכב להר של חיריה שנמצא מדרום לו. זה נראה כמו בסרטים בקטעי המתח שיש נהר שעולה ממנו ערפל. מרחוק זה נראה שעוד שנייה אתה נכנס לתוכו אבל כשאתה מגיע אין כלום. לעומת שבת הפארק היה נטוש. ראיתתי שם זוג רצים ועוד זוג עם כלב.

סיימתי את הסיבוב ונסעתי הבייתה. כל זמן הרכיבה הרגליים עבדו למרות שלא בעוצמה של הרכיבות הקודמות.

כשהגעתי הביתה כפות הרגליים שלי היו קפואות וקרות כל כך שכאשר התקלחתי הן כאבו כאשר הפשירו. יש לי היום טיפול אצל הפיזותרפיסט אז גם שם הן יעבדו. מקווה שיהיה לי כבר אישור לחזור לרוץ.

יום טוב חברים!

היום שוב יצאתי לרכיבה. בגלל השבת והחורף התפנקתי לי ויצאתי ב7:30. התלבשתי  טוב בכמה שכבות, כובע על הראש מתחת לקסדה וקדימה לדרך. המסלול היה דומה לזה של הרכיבה הראשונה. יציאה מהשכונה שלי פנייה לכוון קריית אונו משם דרך הבקו"ם לסביון ואחר כך לדרך לוד. משם תכננתי לנסוע לפארק בגין ואולי גם לקפוץ כהרגלי לפארק אריאל שרון תלוי כמה זמן יקח לי להגיע לפארק בגין.

למרות שכבר רכבתי מספר פעמים אני עדיין צריך לעבוד על התזמון בהחלפת ההילוכים. לפעמים אני מחליף מאוחר מידי או מוקדם מידי בעיקר בעליות ואז או שמתבזבזת התנופה או שצריך לעבוד יותר מידי קשה. לא נורא כל עוד השרירים עובדים אני מרוצה. הרכיבה עושה טוב לרגליים שלי. אני מרגיש שאני מפעיל שרירים שלא תמיד עובדים בריצה בייחוד כל מיני שרירים מסביב לפיקה של הברך וזה מצויין עבור הפציעה שלי.

לפני שיצאתי לרכב הסתכלתי מחלונות הדירה שלי ונגלה בפניי מחזה מעניין במערב היו עננים אפורים ובמזרח שמש. אמרתי לעצמי שארכב מזרחה ואקווה לטוב. ההתחלה של הרכיבה הייתה קצת מעצבנת. איך שהתחלתי לרכב התחיל לרדת זרזיף של גשם טורדני. לא כזה שהייתי מפסיק ריצה בגללו – עובדה רצתי 42 ק"מ בגשם שכזה, אך ברכיבה זה קצת יותר קשה בגלל המהירות והצורך לשים קצת יותר לב מה קורה בדרך. שמתי לב שהעננים נעו מזרחה ולכן כרגע מעליי היה אפור ובמערב היה דיי נקי מעננים. למזלי בדיוק הגעתי לדרך לוד ועליה נסעתי מזרחה. לאחר כ 20 דקות רכיבה הגעתי לאזור שמשי. ממש לפני שנכנסתי לפארק בגין.

נכנסתי לפארק בגין שנראה ממש נחמד. יש שם דשא, מסלול רכיבה והליכה/ ריצה. מתקני כושר, אגם לא קטן שבו כל מיני רמפות כנראה לסקי מים  וגם מתחם קטן ובו כל מיני חיות. יש פינות מנוחה ותצפית. המקום נראה קצת פחות מטופח מהפארק הלאומי אבל עדיין נחמד מאד חוץ מזה שמשום מה הרבה אנשים שם הולכים במסלול של האופניים… רכבתי במסלול החיצוני ביותר שגם מוביל לספורטק דרום. רכבתי על שביל האופניים שלפתע שמתי לב שהצדדים של האופניים וההולכי רגל התחלפו כך באמצע המסלול… מזכיר קצת את גני יהושוע. בספורטק דרום היו הרבה אנשים ששיחקו טניס. נראה כאילו פתאום באמצע איזו שכונה לא הכי יוקרתית תקעו מלא מגרשי טניס וספורט.

השמים היו נקיים מעננים והשמש התחילה לחמם. עצרתי כדי לשתות קצת ושמתי לב שעברו רק 50 דקות מתחילת הרכיבה ואפילו אם אעשה את כל הדרך חזרה עדיין לא אגיע לשעתיים ולכן החלטתי לרכב שוב לפארק אריאל שרון. רכבתי לפארק שבו חלק מהשבילים היו בוציים בגלל הגשם. בהתחלה זה לא היה נורא אבל לאט לאט שמתי לב שהבוץ נערם בהילוכים, בגלגלים, בברקסים. בגלל שהיה לי הרבה זמן לשרוף החלטתי לנצל אותו שוב למדידות. החלטתי למדוד מה המרחק המדויק של הסיבוב מהברזייה היחידה שיש שם באזור המשרדים, הקפה של הכביש וחזרה לברזייה. ידעתי שזה בערך 5 ק"מ אבל רציתי לוודא. רכבתי בין הרבה אנשים שטיילו עם הכלבים שלהם, רצים וגם עוד רוכבי אופניים. היה שם זוג רוכבי אופניים יותר מבוגרים שממש הרגיזו אותי. הם רכבו בסבבה ובכייף ודיברו ואני שקרעתי את התחת השגתי אותם בקושי!!!

המרחק של הסיבוב יצא 5700 מ' זה טוב בשביל להתאמן בשתייה כל 5-6 ק"מ כמו בתחרויות. בשלב מסויים בגלל כמות הבוץ נתקעו לי הפדלים. הוצאתי קצת בוץ והמשכתי. אחר כך חתיכות בוץ התחילו לעוף מהגלגלים גבוה באוויר והרגשתי כאילו אני רוכב בתוך סערה של חתיכות בוץ מעופפות. בוץ אפילו הגיע למשקפי השמש שלי. זה מאד הצחיק אותי.

לאחר כשעה וארבעים מתחילת הרכיבה כשהשרירים כבר התחילו להתעייף יצאתי מפארק אריאל שרון בדרך הבייתה. עברתי בפארק הלאומי שגם היה מלא באנשים בפעילויות שונות. הדרך חזרה עברה במחלף אלוף שדה שם יש טיפה עלייה. השרירים התחילו טיפה לשרוף מהמאמץ אבל ככה הם יתחזקו. לאחר שעתיים רכיבה הגעתי לבניין שלי. ירדתי מהאופניים ואז הבנתי שכל התיק שלי וכנראה גם הגב מלאים בבוץ מהגלגל האחורי. מזל שלא ראיתי את זה עד עכשיו. כמובן שמכל הימים בשבוע דווקא ביום שאני מלא בוץ אשתי החליטה לנקות את הבית. אם זה היה תלוי בה הייתי מתפשט במסדרון של הקומה מחוץ לדלת…

לסיכום הייתה רכיבה מעניינת, מאתגרת עם מזג אויר קצת מעצבן בהתחלה. סה"כ רכבתי כמעט 40 ק"מ!!! שיא מרחק חדש!

שיהיה שבוע טוב חברים!

עדיין אין לי אישור לרוץ למרות שבטיפול פיזיותרפיה אתמול היה שיפור. אמנם גם אתמול היו רגעים כואבים אבל המטפל דיי בטוח שהבעיה לא נוראה מאד והיא בעיקר ברקמות שמסביב לברך.

היום יצאתי לרכב בשעה 15:30 מכוון שנשארתי בבית עם ילד חולה. כשראיתי שמרגיש יותר טוב ואחיו היה איתו יצאתי. מזג האוויר היה טוב, היתה שמש בשמים והיה נעים מאד. גם הפעם נסעתי דרך הפארק הלאומי ישירות לפארק אריאל שרון. היום הייתי כבר חכם יותר ונסעתי על המדרכה כדי לחסוך לי סיבוב מיותר על הכביש. גם היום השתמשתי בהילוכי הכוח כדי להפעיל את השרירים אך היום הלכתי עד לקצה והרגשתי ממש את שרירי הארבע ראשי עובדים חזק. להפתעתי למרות שהשתמשתי בהילוכי כוח גם המהירות גברה ורכבתי במהירות הכי גבוהה מאז שהתחלתי לרכב.

אף פעם לא הייתי בפארק אריאל שרון בשעה צהריים. נראה היה כאילו הגעתי למערב הפרוע. מקום שכל מי שרוצה לעשות משהו בלי שיראו אותו בא אליו. בהתחלה ראיתי זוג צעירים מטפלים בקטנוע. לאחר מכן חבורה של נערים שרכבו בתורות על אופנוע שטח. המשכתי לרכב לפתע ראיתי 3 סוסים רועים באחו לבד.  בהמשך הדרך באו מולי 3 רוכבי סוסים ממש טקסס…

הרכיבה היום הייתה לי יותר קשה ולכן עצרתי רגע לשתות תוך כדי שאני שותה חלפו על פניי בנסיעה מהירה שני צעירים אחד על טרקטורון והשני על אופנוע. קיוויתי שלא אתקל בהם בהמשך הרכיבה כי הם ממש נסעו מהר.

בגלל המהירות של הנסיעה עשיתי יותר סיבובים ממה שתכננתי ובשלב מסויים כבר נמאס לי מהמקום  ולכן נסעתי לפארק הלאומי ועשיתי שם עוד סיבוב קטן לפני שפניתי לביתי. בצומת אלוף שדה יש רמזור הולכי רגל שמראה ירוק באותו זמן יש למכוניות שפונות לכוון זה גם אור ירוק. כשהרמזור התחלף לירוק התחלתי לנסוע ואז רכב שפנה ובו נהגת שלא הסתכלה לכיווני כמעט ודרס אותי! התחמקתי והסתכלתי עליה במבט זועם. היא סימנה לי בידיים סליחה. אם הייתי מת או נפצע הסליחה הזאת לא הייתה ממש עוזרת לי. היום יש כל כך הרבה הסחות דעת בנהיגה שזה פשוט מסוכן ומפחיד.

למרות שהרכיבה היום הייתה הקשה ביותר שהייתה לי היא גם הייתה המספקת ביותר. הרגשתי שממש עבדתי קשה היום והרגל לא כאבה בכלל! זה סימן ממש טוב!

חברים שיהיה אחלה סופ"ש!

היום שוב יצאתי לרכב (אין עדיין אישור לחזור לרוץ). הפעם החלטתי לרכב מביתי ישר לכוון פארק אריאל שלום כדי לא להסתכן ברכיבה בכבישים עם הטייסים המצויים של 5 וחצי בבוקר.

היה קר אבל לבשתי מספר שכבות אז לא היה נורא. רבע ירח האיר את דרכי עד לזריחה שהייתה קצת לפני השעה שש בבוקר. יצאתי מהשכונה שלי על דרך השלום פניתי לכוון הפארק הלאומי וכפר המכביה (דומה לדרך שאני רץ בה לפעמים), משם לכוון אצטדיון וינטר. מהש הדהים אותי שלכל מקום שפניתי היה אוטובוס כלשהו. זה יפה שאוטובוסים מגיעים גם לפנות בוקר לכל שכונה. לאחר שעברתי את אצטדיון וינטר שמתי לב שבכביש אין פנייה שמאלה לכוון פארק אריאל שרון אז פניתי ימינה ועשיתי פניית פרסה בהזדמנות הראשונה. כאן הבנתי שכאשר רצים יש חופש מאד גדול לאן לרוץ. חופש שלפעמים לרוכבי אופניים (שומרי חוק) לא תמיד יש.

השמש התחילה לעלות לאט והשמים נצבעו בכתום ותכלת. הר חירייה נראה כצללית שחורה עם שפיץ כתום (אזור התצפית שמואר באור כתום). פתאום נהיה שקט. אתה במרכז גוש דן אבל כאילו בטבע. השתדלתי לרכב על הילוכי כוח ופחות על מהירות כדי שהרגליים יעבוד יותר קשה. ברכיבות הקודמות סיימתי בלי הרגשה של מאמץ והפעם אלעד רצה שאפעיל את השרירים. זה גרם לכך שרכבתי מרחק קטן יותר וגם המהירות היתה קטנה יותר.

היה לי מאד חשוב לחזור עד השעה 7:00 לביתי ולכן בשלב מסויים העברתי את השעון לתצוגה של שעה במקום של מהירות ומרחק. חשבתי לי מחשבות שונות ואז שוב הסתכלתי בשעון שהראה 6:15 ואז אמרתי לעצמי אין מצב שאני רוכב כל כך לאט. שוב פעם השעון הדפוק הזה… רק אחרי מספר שניות קלטתי שזאת בעצם השעה 🙂 ולא הקצב הרגשתי כל כך מפגר באותו רגע…

סיימתי סיבוב בפארק אריאל שרון ויצאתי חזרה לכוון ביתי. בדרך עשיתי חצי סיבוב בפארק הלאומי שנראה ממש כמו פארק בארופה. והגעתי לביתי בדיוק בזמן.

הרגל הייתה ממש בסדר ולא כאב לי שום דבר. היום יש טיפול פיזיותרפיה שני. נקווה שיהיה בסדר ואוכל לחזור לרוץ.

יום טוב לכולם!

היום שוב יצאתי לרכיבה. בדיוק באותו מסלול שרכבתי בשבת רק בשעה יותר מוקדם. הפעם לא שכחתי לקחת קסדה וגם מעיל בצהוב זוהר מפני שידעתי שיהיו יותר רכבים בכביש.

בתחילת הרכיבה היה לי יותר קשה מבשבת אולי מפני שהיה יותר קר או מפני שהיה יותר מוקדם. אולי בשבת הייתי בהיי בגלל שזאת הייתה הפעם הראשונה שרכבתי במסגרת האימונים. בניגוד לשבת הפעם דווקא קצת כאבה לי הברך אבל לא משהו דרסטי ממש בקטנה. היא גם כאבה לי כשישנתי אז כנראה שהיא כואבת כרגע ולא בגלל פעילות גופנית.

היום הרגשתי הרבה פחות בטוח על הכביש. אנשים פשוט טסים כאילו הם במרוץ מכוניות. היום גם שמתי לב שהאופניים שלי הם לא משהו. חלק מההילוכים לא עובדים, הברקסים קצת חורקים. אני לא מכין את הקרקע לרכישת אופניים חדשים… אבל אולי רק לשיפוץ קל 🙂

הי קר היום ולמרות שרכבתי עם כפפות הידיים קפאו לי וגם האצבעות של הרגליים. בסיבוב שעשיתי בפארק אריאל שרון עלו לי בראש כל מיני מחשבות מעניינות למשל. אם אני רוכב עם נעלי ריצה האם המרחק של הרכיבה נחשב בקילומטרז' של הנעליים? (זאת בדיחה שרק רצים יבינו). היה יפה לראות את הזריחה בפארק השמים היו כתומים ובאופק היו עננים שנראו כמו משיכות מכחול אפור.

כישצאתי מפארק אריאל שרון באה מולי חבורה של כ20 רוכבי אופניים לבושים כולם בשחור. איזה פחד- כמו נחיל דבורים…

בכללי רכבתי היום לאט יותר מבשבת וגם למרחק קטן יותר. אני מקווה שהפעילות הזאת תשמור לי על הכושר כדי שאוכל לחזור לרוץ כמעט מהמקום שבו הפסקתי.

יום טוב חברים!

היום רכבתי על אופניים בפעם הראשונה כחלק מהאימונים שלי. בגלל שאסור לי כרגע לרוץ אלעד אמר שארכב על אופניים כשעה וחצי. אין לי אופניים מקצועיות אבל הסתדרתי. מה שכן יש לי קצת יותר הערכה לרוכבי האופניים עכשיו למרות שאני בטוח שאם היו לי אופניים מקצועיות היה לי יותר קל.

יצאתי מביתי, תירגלתי החלפה של ההילוכים כי לא ממש זכרתי איך הם באופניים האלו שהפעם האחרונה שרכבתי עליהם היתה בנובמבר בסובב תל אביב. נסעתי לכוון קריית אונו במה שהתגלה כעלייה. למזלי אחר כך באה הירידה מקריית אונו המשכתי לכוון סביון, אור יהודה עד דרך לוד שם פניתי לכוון רמת גן. מזג האוויר היה קריר אבל לא נורא. תוך כדי שאני חושב על כל מיני דברים לפתע שמתי לב שחסר לי משהו… השארתי את הקסדה במחסן בבית. שקלתי לחזור לביתי לקחת אותה אבל כבר הייתי בתנופה. התחלתי לחשוב איפה אפשר לרכב יחסית בבטחה. ונזכרתי שאפשר לרכב בפארק אריאל שרון שנמצא ממש בהמשך הכביש.

תוך כדי שאני רוכב הבנתי שאני הולך לחלוף על פני משטרת מסובים. ניסיתי לחלוף על פני התחנה כמה שיותר מהר… הגעתי לשער של פארק אריאל שרון השומר הסתכל עלי במבט של מה אתה רוצה? סימנתי לו באצבע סיבוב והוא סימן להכנס… ממש בדיקה בטחונית מקיפה.  המקום ממש יפה ומטופח והפיתוח בו מתקדם ממש יפה (אבל קצת לאט).  חבל שיש בו רק ברזייה אחת. נסעתי בדרך שעוברת בשדות ומתקרבת להר של חירייה וחוזרת חזרה לאזור הכניסה. בשלב מסוים רציתי לנסוע בדרך מסויימת שבהמשכה הייתה שלולית דיי גדולה. שקלתי לעבור במים ולהמשיך לנסוע אבל לא ידעתי כמה עמוקה השלולית. עוד אני מתלבט ואני רואה זוג ברווזים שטים בשלולית! אז הבנתי שכנראה השלולית דיי עמוקה.

בפארק ראיתי אשה על אופניים ולצידה כלב קשור ברצועה שרץ לצידה. נראה לי קצת התעללות בכלב. האם גם במקום כזה אי אפשר לשחרר את הכלבים? עשיתי 2 הקפות של המקום. הקצב הממוצע שלי היה 17 קמ"ש שעבורי זה קצב ממש ממש מהיר בריצה (אני לא מגיע למהירויות כאלו) אבל רצי מרתון מקצועיים רצים את המרתון בקצב של 20 קמ"ש! הם רצים יותר מהר ממה שאני רכבתי!  זה מטורף!  נסעתי לביתי דרך הפארק הלאומי – מזמן לא הייתי שם 🙂 . שם עברתי על פני רצים שהיה להם פרצוף של קנאה כמו שכנראה יש לי כשרוכבי אופניים עוברים אותי בפארק.

לסיכום רכבתי 1:41 שעות עברתי כמעט 27 ק"מ! וכל הזמן הזה הברך לא כאבה!

מחר אני שוחה-  נקווה לשבוע טוב!

בעקבות הפניית האורטופד הלכתי היום לטיפול פיזיותרפיה.

שם אמרו שנראה שיש דלקת, הברך קצת נפוחה וגם שריר הירך האחורי שלי מאד תפוס וזה גם משפיע על הברך. טיפלו בי בחשמל, תרגילי תנועה ודיקור מערבי שזה סיוט!!! זה לא כמו דיקור סיני – מחטים עדינות שדוקרים ברגל כדי שישפיעו במקום אחר. פה דוקרים ממש בנקודה הרגישה. היו שם כמה דקירות שראיתי בהן כוכבים!!!

למזלי זה דקירה וזהו. מה שכן כואב לי במקום עד עכשיו… הפיזותרפיסט אמר שאני גמיש כמו מטאטא ונתן לי גם תרגילי גמישות ומתיחות לרגליים.  כרגע אסור לרוץ אבל מותר לשחות ואולי לרכב על אופניים (בתנאי שלא כואב).

התחלתי לקחת ארקוקסיה ואני מקווה שכל הטיפולים האלו יעזרו.

מחכה כבר להיות אחרי הפציעה.

שבת שלום לכולם!

היום  הייתי אמור לרוץ 8 ק"מ בקצב קל. החלטתי לנסות לרוץ ללא מדרסים כדי לראות האם הם גורמים לבעיה ברגל. אחרי 500 מ' הבנתי שהמדרסים כנראה לא מקור הבעיה. הכאבים היו ונשארו באותם מקומות. להפך דווקא היה לי פחות נוח ללא המדרס ברגל שמאל.

חזרתי לביתי לקחת את המדרסים ויצאתי שוב אך כאב לי, כבר איבדתי זמן והמוטיבציה ירדה אז חזרתי לביתי. ארוץ בערב אמרתי לעצמי.

בצהריים הלכתי לאורטופד שאבחן דלקת בברך ונתן לי הפנייה לארקוקסיה נגד דלקות, פיזיותרפיה ולמגן ברך אלסטי. מקווה שזה יעזור.

אני לא יודע אם כתבתי על זה אבל אחד מזוגות הנעליים שלי גרם לי ליבלת ברגל ימין וחשבתי שהן גם אחראיות על הכאב בשמאל.  חוץ מזה שהן נקרעו אחרי כ50 ק"מ של ריצה. לכן לקחתי אותן לחנות של ברוקס בשרונה שם בתחילה אמרו שיבדקו מה לעשות איתן ואז הודיעו לי שמגיע לי זוג אחר במקומן. לצערי לא היה את בדיוק אותו הדגם כי זה דגם ישן אז קיבלתי דגם חדש יותר. כל הכבוד על השירות!!!

קבעתי לי גם טיפול פיזיותרפיה למחר – נקווה לעבור את הדלקת הזאת כמה שיותר מהר.

סופ"ש נחמד לכולם!

לאחר יום מנוחה יצאתי לאימון ארוך היום. האימון כלל 5 ק"מ חימום, 5 ק"מ בקצב מרתון, 5 ק"מ ריצה קלה ושוב 5 ק"מ בקצב מרתון.

בגלל משך האימון קמתי בשעה 4 וב4.30 כבר הייתי מחוץ לבית. בחוץ היו 6 מעלות !!! אבל היה ירח כמעט מלא ענקי וזה היה יפה!

רצתי לאט כדי שהגוף יתחמם בהדרגה. היה לי זמן בגלל אורך החימום.  בגלל המרחק החלטתי לרוץ בדרך קצת יותר ארוכה שעברה  בדרך השלום שבקצה שלה נראה הירח ונראה היה כאילו אני רץ לירח. אחר כך עברתי ליד כפר המכבייה ואז הגעתי לפארק ממקום שונה מהרגיל וראיתי תופעה שלא הכרתי. כיכר אחת לפני הפארק שממנה יש כביש גישה לחנייה של הפארק והספארי יש מחסום שננעל בשעה מסויימת בלילה. פתאום ראיתי פקק של אנשים שרוצים להגיע לכוון הפארק (יש שם גם בריכה). מצחיק לראות פקק בשעה רבע לחמש בבוקר.

רצתי עוד קצת בתוך הפארק השומם. רוב החיות ישנו מכורבלות בתוך עצמן. פתאום הופיע מולי רץ לבוש קצר!!! משוגע מילמלתי לעצמי. עשיתי מתיחות ויצאתי לקטע המהיר יותר. עדיין כאבו לי הרגליים באותם מקומות מהאימון ביום שני אבל פחות אולי בגלל שהרגליים התחממו. יצאתי מהפארק לכוון אצטדיון וינטר ודרך לוד (מסלול שבו התאהבתי לאחרונה.) מכוון שעד דרך לוד כבר עברתי כ2 ק"מ ונשארו לי רק 500 מ' כדי להסתובב חזרה החלטתי שבמקום לרוץ ימינה לכוון רמת גן לרוץ שמאלה לכוון יהוד. קיוויתי שיש שם מדרכה. ואמנם לאחר שפניתי גיליתי שהרגשתי הייתה נכונה ואין שם מדרכה. למזלי לכביש היו שוליים רחבים ובמילא הכביש דיי שומם. רצתי את המרחק שנשאר והסתובבתי כשאני מקווה ששום רכב לא יבוא מאחוריי. כל ק"מ היה מאבק אבל עמדתי בקצב הרצוי.

עכשיו היו לי 5 ק"מ בקצב קל. איזה שעמום! מה עושים כדי להעביר את הזמן. נזכרתי בויכוח שהיה לי עם חבר לגביי האורך של הסיבוב ההקפי הגדול של הפארק. אני אמרתי שהוא 2850 מ' והוא אמר שזה כמעט 3000 מ'. אז החלטתי למדוד. סימנתי איפה התחלתי וקדימה לסיבוב. רצתי וחשבתי על כל מיני דברים ולא הייתי מרוכז וכמעט נפגעתי בגלל זה. באזור מסויים בפארק הלאומי יש רחבה קטנה שקועה באדמה שבה נוסעים ילדים קטנים על אופניים, בימבות, רולר בליידס וכו. הרחבה דיי עמוקה. רצתי לידה וברגע האחרון שמתי לב שכמעט נפלתי לתוכה. זה יכל להיות כואב וגם מביך :). המשכתי לרוץ סיימתי את ההקפה ונוכחתי לדעת שהחבר צדק הסיבוב הוא 2950. טוב לדעת לחישובים עתידיים. סיימתי 5 ק"מ קל וקדימה 5 ק"מ אחרונים מהירים!

מתחיל לרוץ הברך כואבת אבל עומד בקצב. עובר ק"מ אחד חורק שיניים עובר עוד ק"מ עדיין בקצב יאללה רק עוד 3 ק"מ ניסיתי לעודד את עצמי בלי הרבה הצלחה 🙁  בכניסה לפארק עצרתי לשתות ולשטוף פנים. נשארו עוד 2 ק"מ וקצת. יוצא מהפארק לכוון דרך השלום חורק שיניים מתאמץ כאילו אני רץ אינטרוול ולא בקצב שאמור להיות לי יותר קל. עוד ק"מ אני כבר על מחלף אלוף שדה. מסיים את הריצה בתוך השכונה שלי. הולך לבייתי תוך כדי הסדרת נשימה ודופק. אני עובר ליד הסופר מרקט והריח של המאפים משגע אותי…

עמדתי בקצבים אבל לא היה קל וגם הברך ממש כואבת. מחר יש לי תור לאורטפד.

נקווה לטוב- יום טוב!

היום קמתי ב4:15 בבוקר התארגנתי ויצאתי ב4:45 כדי לבצע את האימון. בחוץ השתוללו רוחות ואובך ולכן חזרתי לביתי לאחר זמן קצר בלי לבצע את האימון. לאחר העבודה יצאתי שוב. מזג האוויר היה ממש טוב טיפה קריר אבל כמעט בלי רוח ובלי אובך בכלל.

האימון היום היה אמור לכלול 2 ק"מ חימום ולאחר מכן 4 סטים של 2 ק"מ ריצה מהירה מאד ולאחריה 400 מ' התאוששות ובסוף 2 ק"מ שחרור. רצתי לפארק כבר בחימום הרגשתי כאבים חזקים ברגל שמאל. אלו כאבים שכבר היו לי בעבר בחלק העליון של כף הרגל בהתחלה חשבתי זאת פשוט הנעל שלוחצת אז שחררתי קצת את השרוכים. זה לא ממש עזר. לאחר מכן התחילו גם כאבים באזור ברך וירך שמאל.

הרבה פעמים הכאבים מופיעים בתחילת הריצה ואז כשהגוף מתחמם הם נעלמים. הפעם הם נשארו. לאחר ריצת החימום עשיתי מתיחות קלות ויצאתי לסט הראשון. התחלתי לרוץ ולאט לאט הגברתי אבל לא הצלחתי להגיע למהירות הרצוייה. הרגשתי שבנוסף לכאבים הגוף עייף (בכל זאת קמתי מוקדם).  סיימתי מאוכזב את הריצה המהירה רצתי את הקטע של ההתאוששות ויצאתי למקצה שני. אותו הסיפור ואפילו גרוע יותר… אותו כנ"ל בסט השלישי!

באותו שלב החלטתי ללכת הביתה חבל על הזמן הגוף כואב ועייף ולא ייצא כלום מהאימון הזה!

לצערי זה הגיע בעיתוי ממש לא טוב. אני כל הזמן כותב שיש עוד זמן עד המרתון והכל טוב והיום ירד לי האיסמון שהמרתון עוד פחות מארבעה חודשים! כששלושת השבועות האחרונים זאת תקופה של הפחתה בעומסים כך שנשארו רק 3 חודשים  של אימונים חזקים וזה לא זמן טוב להתחיל לוותר על אימונים ובטח לא להיפצע!

הכאב בברך מדאיג אותי מצד אחד מצד שני כבר היו לי בעבר כאבים כאלו והם עברו (לאחר טיפול) אז יש תקווה. בכל מיקרה כבר קבעתי תור לאורטופד.

נקווה שהמשך השבוע יהיה יותר טוב.

ערב טוב חברים!

לאחר שבוע שבו ויתרתי על אימון אחד מכוון שכאבו לי הרגליים לאחר הטיפול של רם. הגיע הארוכה של שבת שכללה 30 ק"מ שמתוכם 10 ק"מ אחרונים בקצב המרתון (מהיר יותר מקצב רגיל של ריצה ארוכה).

השבת חזרתי לרוץ עם חברי הקייטנה של ליאור. נפגשנו כרגיל בחמש וחצי בבוקר בנמל תל אביב ורצנו לכוון פארק הירקון מכוון שידענו שלאורך החוף (תל ברוך או יפו) יש רוחות. רצנו ודיברנו והיה ממש נחמד למרות שהקצב היה קצת איטי מממה שאני אמור לרוץ בו. העדפתי לרוץ קצת לאט ולשמור כוח ל10 הק"מ האחרונים. מזג האויר היה טוב יחסית לחורף הזה. קצת קר אבל לא נורא ובפארק כמעט ולא היתה רוח.

רצנו 5 ק"מ ואז הסתובבנו. בגלל שהיה נחמד והזמן עבר מהר הסיבוב תפס אותי בהפתעה. נראה לי שזה גם מכוון שאני רגיל לרוץ עד אסותא שנמצאת כ 9 ק"מ מהנמל. חזרנו לכוון הנמל כדי לאסוף את המקצה הבא. כשהגענו לנמל לקחתי סוכריות אנרגיה. רצנו עם האנשים שהצטרפו לכוון תל ברוך וחוף הצוק. מהנסיון של שבוע שעבר ידעתי שבחזור תהיה רוח אבל לא היה הרבה מה לעשות כנגד זה. השבוע הרוח היתה פחות חזקה אבל היה יותר קר. כשהגענו לברזיה לאחר כ 5 ק"מ (15 סה"כ) לקחתי כדור מלח כי הרגשתי שהשרירים מתחילים להתפס. מישהו העיר לי שהייתי צריך לקחת ב10 ק"מ אמרתי שאני לא אוהב לקחת תוספים סתם כל מספר ק"מ  אני לוקח ברגע שאני מרגיש קצת תפוס. מעניין האם לקחת מראש זה יותר טוב בגדר של להקדים תרופה למכה.

רצנו לכוון הנמל לאסוף את המקצה האחרון ולאט לאט התחיל להיות לי יותר ויותר קשה. חשבתי על ה10 ק"מ האחרונים ואיך אין סיכוי שאני רץ עכשיו בקצב 5:10 כשקשה לי לרוץ בקצב 6:00! אמרתי לעצמי שאנסה ואולי מישהו יצטרף ובמידה ולא אצליח ארוץ 30 בקצב שהגוף יתן. כשהגענו שוב לנמל לקחתי סוכריות אנרגיה וכדור מלח נוסף. תכננתי שארוץ 5 ק"מ אעשה הפסקה לשתייה ולסוכריות ואחזור.  בתכנון הכל היה קל אבל במעשי קצת יותר קשה.

התחלתי בריצה להפתעתי רצתי דיי מהר אפילו יותר מקצב המרתון האטתי כדי לא לבזבז אנרגיה והמשכתי לרוץ. לאחר כ3 ק"מ הרגשתי שקשה לי וגם הרגל קצת התחילה להיתפס. עצרתי שטפתי פנים ושוב יצאתי לדרך מעודד את עצמי שרק עוד 2 ק"מ ואני מסתובב. כשהגעתי לנקודת ה5 ק"מ הרגל הרגישה מאד תפוסה. עצרתי עשיתי מתיחות מאד עדינות כדי לא לפצוע את הרגל. שתייה, שטיפת פנים, שיחת עידוד שארוץ שוב 3 ק"מ אעשה הפסקה "לתדלוק" ואז ישארו לי רק 2 ק"מ עד הסיום. שוב המציאות גברה על התכנון ולאחר כ 2 ק"מ שוב עצרתי לסוכריות ושתייה. יאללה עוד 3 ק"מ. מתקדם בקצב טוב למרות שבראש יש למלחמה בין לפרוש כי כבר עשיתי 7 ק"מ וזה יפה ומכובד ובין להמשיך כי בעצם אין שום הצדקה כרגע לעצור. לאחר כק"מ וחצי ראיתי ברזייה והרגשתי קצת מתוק בפה מהסוכריות בפה החלטתי לשתות. ניגשתי לברזייה והיא לא עבדה! איזה שביזות! לא נורא אין ברירה חייבים להמשיך רק עוד ק"מ וחצי וסיימת את הסיוט הזה.

הק"מ וחצי האלו לא נגמרו! ראיתי שלפי המרחק אצטרך להמשיך קצת לאחר הנמל אז החלטתי להאריך את הדרך ע"י זה שלא אעבור על הגשר שליד מרכז דניאל לחתירה אלה אקיף את המרכז. (זה גם עזר לי לשמור על הקצב כי הגשר היה מאט אותי). הגעתי לנמל עוד 500 וזהו! רואה פתאום שבשעון מופיע קצב איטי ב10 שניות ממה שצריך מנסה להגביר אבל הרגליים לא נשמעות. מגביר ממש מעט ולאט לאט עם כל מטר שעובר הקצב מתגבר עד שהגעתי לקצב הרצוי כ100 מ' מסיום הריצה.

איזו שמחה לסיים! נשכבתי ליד המחצלת של הקייטנה תשוש אך מרוצה. לא האמנתי שאוכל לסיים 10 ק"מ בקצב מרתון לאחר 20 ק"מ ריצה. כמה דקות לאחר מכן מי מופיע בפארק? אלעד המאמן שלי. שמחתי לראות אותו. עדכנתי אותו איך היתה הריצה וקבענו לדבר מאוחר יותר לאחר שיסיים את האימון שלו.

לאחר מכן בבית ראיתי שרצתי את 20 הק"מ הראשונים בהבדלים גדולים בין ק"מ לק"מ וזה ממש לא טוב וגורם לבזבוז אנרגיה ויתכן מאד שזה מה שגרם לקושי הגדול בסיום הריצה.

שבוע טוב חברים!

היום רצתי 10 ק"מ קלילים בגשם. בראשי הריצה התחלקה לשניים. חלק ראשון ריצה בלי חשק, מחשבות קודרות ורצון להפסיק ואז ריצה עם חיוך, תובנות מצחיקות וריצה בקצת יותר חשק.

יצאתי ב5:30 בבוקר בחוץ היה חשוך, קר,  וירד קצת גשם לא משהו היסטרי. לא היה לי כל כך חשק לצאת לריצה. בכללי מאז הפציעה המוטיבציה שעלתה לשיאים חדשים לאחר מרוץ המעיינות ירדה. אולי זה בגלל מזג האוויר החורפי.

התחלתי לרוץ, הגוף היה קר ולא הצלחתי להגביר את הקצב. הגשם לא הפריע לי כל כך. בהמשך הגוף התחמם והמהירות גדלה. היו הרבה שלוליות בדרך ונסיתי להתחמק מהן מכוון שהנעליים שלי היו חדשות וכמו כן עיקר הביקורת עליהן היא שהן יותר חדירות למים מהדגם הקודם. רצתי לפארק הלאומי ישר למבנה השירותים גם כדי לשתות וגם כדי לבחון את מצב הגשם שקצת התחזק. לאחר מספר שניות הגשם נרגע והמשכתי בריצה. אני חייב להגיד שלמרות שבביקורת על הנעלים אמרו שבדגם הזה יש יותר מקום לאצבעות מקדימה ולדעתי זה לא ממש מורגש בנושא של החדירות למים הם פגעו בול.

כמובן שהגיעה השלולית שלא ראיתי ודרכתי בתוכה ומיד כל האצבעות שלי קיבלו מכת קור. מאותו רגע כבר לא היה אכפת לי לדרוך במים… לפי התכנון המקורי הייתי אמור לרוץ לפארק כ3 ק"מ לעשות סיבוב ושליש שהם עוד 4 ק"מ ואז 3 ק"מ חזור. אבל כזכור אני שונא סיבובים ולכן כשהגעתי ל5 ק"מ הסתובבתי כדי לחזור בדיוק בדרך שבה באתי. אני לא יודע אם זה החזרה לכוון ביתי או סתם שהגוף התעורר והראש התחיל לתפקד אבל באותו רגע מצב הרוח התחיל להשתפר.

ראשית התחלתי לחשוב איך אני מייבש את הנעליים. בדרך כלל אני שם עיתונים בתוכן. הפעם עלה לי הרעיון לשים אורז ואז אם גם הנייד נרטב אפשר לשים גם אותו בפנים והורגים 2 ציפורים במכה אחת. הרעיון מאד הצחיק אותי. אחרי זה חשבתי שכאשר אגיע לביתי אני צריך להעיר את הילדים ונזכרתי במישהי שפגשתי בארוחת ערב אצל חברים שסיפרה שכאשר יש גשם היא מרחמת על בנה ואומרת לו שלא חייב ללכת לבית הספר. הילדים שלי היו מאד שמחים לאבא כזה. קצת השתעשתי ברעיון של לבוא להעיר את הילדים לשלוח אותם לבית הספר ולחזור לישון…

בפארק יש הרבה בעלי חיים. חתולים, אווזים וציפורים שחיים ביחד כי לא חסר להם אוכל. בגשם הברווזים/ אווזים פשוט הורידו את הראש ועמדו במקום. החתולים כנראה התחבאו בשיחים או באחד המבנים והציפורים על העצים. באחד השבילים ראיתי ברווז וחתול שעמדו ביחד על אותה משבצת ופשוט "דיברו" אחד עם השני החתול ילל והברווז געגע. זה היה מחזה מאד מעניין.

כשיצאתי מהפארק הגיעו מולי 3 רצים שנראה שהם מנסים להתחמק מהגשם. הם רצו בקפיצות משונות מצד לצד. זה היה ממש מצחיק. המשכתי לרוץ והגשם התגבר אבל כבר לא היה אכפת לי. הדבר היחיד שחשבתי עליו זה איך אני לא מרטיב את הבית כשאני נכנס הביתה. סיימתי את הריצה שהחלה בשביזות בחיוך גדול ורטוב.

יאללה חולם כבר על המקלחת הרותחת של אחריי.

יום טוב!

ריצה ראשונה בשנה החדשה! הבלוג חוגג שנתיים!!!

אחרי הפוגה בסוג האימון הזה בגלל הפציעה היום חזרתי לרוץ אינטרוולים- ריצה בקצב מהיר ואז בקצב איטי וחוזר חלילה.  האימון כלל 2 ק"מ חימום ואז 7 סטים של 1 ק"מ מהר ולאחריהם 400 מ' קל ולבסוף 2 ק"מ שחרור.

אתמול בערב הכנסתי את האימון למחשב ושידרתי אותו לשעון הריצה או כך לפחות חשבתי (ראיתי שהשעון מעדכן את עצמו). כשהפעלתי את השעון  על הבוקר לא מצאתי את האימון. היה בו אימון דומה שעשיתי לפני כחודש אבל הוא כלל רק 5 חזרות. אמרתי לעצמי שאני מקווה שזה האימון מאתמול אבל במידה ולא נסתר איכשהו.

יצאתי יחסית מאוחר מכוון שאתמול הודיעו בחדשות שיש היום שביתה בבתי הספר ולכן לא היה לי צורך להגיע מוקדם כדי להעיר ולהכין את הילדים לבית הספר. כשהתעוררתי שמעתי שבשעה 7:00 יש דיון בבית המשפט ויתכן שהשביתה תבוטל. לייתר בטחון  לפני שיצאתי סימסתי לאשתי שבמידה ואין שביתה תעיר את הילדים ואני אדאג שיגיעו לבית הספר.

רצתי ק"מ נוסף לפני שהתחלתי את האימון הרשמי כי שמתי לב שהגוף שלי צריך יותר זמן להתחמם בחורף.  הדרך לפארק הלאומי הייתה דיי שוממה אבל כבר היה אור לשם שינוי. הגעתי לפארק חימום קצר וקדימה למקצה הראשון. מתחיל מהר מידי, מרגיע קצת ומסיים יחסית בקלות ק"מ ראשון. קצת מתנשף אבל בסדר. ריצה קלה להחזרת הנשימה ויציאה למקצה השני שמאד דומה לראשון רק שבסיומו אני קצת יותר מתנשף. שוב ריצה קלה הפעם עוצר לשתות ולשטוף פנים לפני יציאה למקצה השלישי. יוצא למקצה השלישי מרגיש שיש קצת ירידה באנרגיה אבל עדין מסיים בתחום הקצבים. מנחם את עצמי שעברתי כבר כמעט מחצית מהאימון. מקצה רביעי וחמישי מאד דומים למקצים הראשונים מלבד העובדה שבכל אחד מתנשם קצת יותר בסיום ובכל אחד יש פחות מקצה לרוץ לאחריו :). במהלך הסיבוב השלישי והחמישי פגשתי הורים של חבר שעושים הליכות בפארק (כבר הזכרתי אותם בעבר) אמרתי להם שלום אבל הם היו עסוקים בשיחה ערה ולכן האב שבדרך כלל מאד נחמד אליי לא אמר לי שלום.

בסוף המקצה החמישי אני נזכר שיש מצב שהשעון יתחיל את ריצת השחרור לאחר הריצה הקלה. חושב מה לעשות ומחליט להתחיל לרוץ מהר ובמקביל להסתכל על השעון ולראות מה מראה. אם מראה 2 ק"מ בקצב איטי אז להפסיק את השעון ולהתחיל מדידה ידנית של מה שנשאר מהאימון. וכך היה אבל היה לי קצת קשה להתחיל שוב ריצה מהירה ולכן המקצה השישי יצא קצת איטי מכל השאר. בשלב זה התחלתי להרגיש קצת כאב ברגל שנפצעה אבל משהו מאד עדין. ריצה קלה ושוב יציאה למקצה מהיר אחרון אותו כוונתי כך שיהיה בדרך לביתי כי המרחק מביתי לפארק הוא 3 ק"מ והייתי אמור לרוץ רק 2 ק"מ שחרור (לא רציתי ללכת סתם עוד ק:מ). עוד אני שואט בדרך החוצה מהפארק אני רואה את האב של חברים עומד ומחכה לי. הוא מנסה לרוץ לצידי בקצב שלי כדי לדבר איתי ומתחיל להסביר שהוא מצטער שלא אמר לי שלום. אני צועק לו אני חייב לרוץ מהר. הכל בסדר. ממש פחדתי שיקרה לו משהו אם ימשיך לרוץ בקצב שלי…

רצתי לכוון ביתי כשנכנסתי לשכונה שלי פתאום נזכרתי שאני לא ממש יודע מה קורה לגביי השביתה והשעה הייתה באזור 7:45. לא היה לי שטלפון נייד להתעדכן ולכן ברגע שראיתי אמא מהכיתה של בני הגדול שאלתי אותה מה קורה. היא אמרה שיש שביתה. זה הרגיע אותי שאין לחץ ויכול לרוץ את מה שנשאר רגוע.

סיימתי את הריצה מרוצה מאד מהקצבים למרות הבלאגן עם השעון. הרגל בסדר גמור.

יום טוב חברים!

היום רצתי 30 ק"מ!!! הרבה זמן לא רצתי את המרחק הזה. להזכירכם בריצה הארוכה האחרונה שלי עצרתי לפני הסוף בגלל מתיחה חזקה בשריר התאומים ברגל שמאל.

הייתי אמור לרוץ מחר אבל יש היום כזה יום מקסים מלא שמש ומחר צפוי גשם אז ויתרתי על יום מנוחה ויצאתי לריצה.

זאת הייתה החלטה יחסית פתאומית ולכן לא התכוננתי כראוי ושכחתי לקחת כדורי מלח אבל שרדתי 🙂

מכוון שהיום אני לבדי (האשה והילדים נסעו לסבא וסבתא) לא הייתי בלחץ לצאת מוקדם מאד בבוקר ולכן הגעתי לנמל ב9 בבוקר קיוויתי שאולי רוב הרצים של הבוקר המוקדם בדיוק יסיימו וכל ההורים והילדים עדיין לא הגיעו לנמל ותהיה חנייה. כשראיתי את החניון הבנתי שהייתי אופטימי אבל למזלי בדיוק קלטתי מישהו נכנס לרכב והוא סימן לי שהוא יוצא. הצלחתי איכשהו לדחוק את הקיה ספורטג' בין שני רכבים. מזל שאני יחסית רזה אז הצלחתי לצאת מהדלת.

למרות השמש הטמפרטורה הייתה 12 מעלות ולבשתי טייץ וחולצה ארוכים (קיוויתי שלא יהיה לי חם מידי).  התכנון היה לרוץ הכי רחוק שאפשר לכוון פארק הירקון – אסותא ובחזרה ואז לתל ברוך וחזרה ואם אצטרך השלמה אז ארוץ קצת דרומה על הדק בנמל. ידעתי שבפארק מתקיים מרוץ התחתונים להעלאת המודעות למחלת סרטן המעי הגס אבל הבנתי מחברים שאין בעיה לרוץ שם.

התארגנתי על החגורה עם סוכריות האנרגיה ונגן המוזיקה ויצאתי לדרך בחשש גדול בראש בגלל המרחק ומצב הרגליים אבל עם אופטימפיות ושמחה בלב. החלטתי לרוץ בקצב שיהיה לי נוח וכייף. מתחיל לרוץ השמש נעימה, מוזיקה באוזניים הרגליים בסדר והופה ק"מ ראשון בקצב 5:46. זה מעולה אבל אני חושש שפתחתי מהר מידי. מנסה להאט כדי לשמור אנרגיה לסוף אבל הגוף רץ וק"מ שני נגמר בקצב 5:44. אני רואה שקל לי והכל בסדר אז לא מנסה להלחם. בדרך בפארק אני חולף על פני אנשים שבדרך למרוץ, שער הזינוק והסיום של המרוץ (שעוד לא התחיל). מלא אנשים עם תחתונים עליהם מחכים לזינוק.

אני ממשיך לרוץ קצת ממהר כדי שהמשתתפים במרוץ לא "ידרסו"אותי בשלב מסויים מחליט לרוץ על דרך העפר שלצד הדרך הסלולה בפארק. העפר טיפה רטוב ורך וזה מאד נעים לרוץ עליו. היכן שיש בוץ אני חוזר לשביל (בכל זאת נעליים חדשות). כשאני עובר את אסותא וכמעט מגיע לקצה הדרך השעון מראה על כמעט 9 ק"מ חבל לי שזה לא 10 כך עד הנמל בחזרה זה יהיה עשרים ואז ריצה לתל ברוך וחזרה ונגמר הסיפור.  לא נורא נשלים קצת בנמל. מסתובב ורץ בחזרה עדיין נהנה מהמוזיקה ומזג האוויר. לאחר כ5 ק"מ באזור האגם אני פוגש ברצים של מרוץ התחתונים. חלקם ממש השקיעו בתחתונים של גיבורי על, פרחוניים, הלו קיטי, חלקם סתם עם תחתונים רגילים כמובן ש99% מהם לובשים את התחתונים מעל מכנסי ריצה. ראיתי רק רץ אחד שרץ עם תחתונים בלבד ואפילו היה מישהו שנראה כרץ מיקצועי וכמובן הוביל את כל המרוץ.

השתלבתי בתוכם והיה כייף אפילו "הובלתי" במרוץ לאורך כק"מ מכוון שהמוביל האמיתי עדיין לא הגיע למחצית הדרך והסתובב. פה שמתי לב שהגעתי כבר לקצב 5:33 ומיד הורדתי הילוך. כמובן שהמוביל האמיתי חלף על פני לאחר מספר דקות ונעלם במהירות. עברתי בשער הסיום של המרוץ והמשכתי לרוץ להפתעתם של האנשים שעמדו שם. הריצה במרוץ היתה נחמדה ונתנה אנרגיה חיובית. בשלב זה התחיל להיות לי חם והצטערתי שלא באתי עם חולצה קצרה.

יאללה 2 ק"מ עד הנמל ואז רק 10 ונגמר… "התכוונת ל12 ק"מ" קול המצפון הדייקן מזכיר לי ומנסה להוריד את המוטיבציה. ממשיך לרוץ ומתלבט האם לעשות עצירה להתרעננות ב20 ק"מ כדי שישארו לי 10 ק"מ או ב21 ק"מ כמו שאני אמור. זה נראה כאילו אין הבדל אבל מבחינה פסיכולוגית לפעמים לק"מ האחד הזה יש השפעה רבה. אני מגיע שמח וטוב לב לנמל ומבין שיש עוד לפחות 2 ק"מ עד העצירה הבאה. ממשיך לרוץ לכוון תל ברוך לאורך הים. הים גלי מאד וזה מאד יפה לראות. יש קצת רוח גבית שעוזרת להתקדם. אני מגיע ל20 ק"מ כמעט ליד חוף תל ברוך ואז מחליט להתקדם עוד ק"מ עד הברזייה הקבוע שהרבה רצים עוצרים לידה. מגיע לברזייה מרגיש שיש ירידה באנרגיה והרגליים מתחילות קצת לכאוב. שוטף פנים, שותה, לוקח את סוכריות האנרגיה האחרונות (לצערי לא שמתי לב שנגמרו לי בבית הסוכריות ולא קניתי עוד) בריצה כזאת עוד חבילה היתה עוזרת. עושה לעצמי שיחת מוטיבציה עוד 2 ק"מ ואז מסתובב והרוב בירידה אז יאללה קדימה.

ממשיך לרוץ עוד 2 ק"מ מסתובב אומר לעצמי רק עוד 7 ק"מ ואז חוטף מכת רוח לפנים… לא מצליח כמעט לזוז. זה מאבק פיזי ופסיכולוגי קשה. אתה כבר לקראת הסוף האנרגיה בגוף כבר יורדת, הרגליים עבדו קשה ועכשיו צריכות לדחוף עוד יותר קשה. מנסה לחשוב מחשבות חיוביות ולהזרים אנרגיה. מנסה לנתק את הראש ושהגוף רק יעבוד. שום דבר לא ממש עוזר. אז ממשיך לדחוף מול הרוח. הקצב ירד מ5:50 ל6:24 איזה באסה. מנסה להתנחם שעוד 5 ק"מ וסיימנו. רץ מק"מ לק"מ למזלי בנקודות קשות אני נופל על שירים טובים במוזיקה וזה קצת עוזר. פתאום מרגיש עקצוצים של מתיחה ברגל ימין. מאיפה זה הגיע??? נזכר במרתון אמסטרדם שם פתאום רגל שמאל נתפסה אחרי שימין עשתה לי את כל הבעיות במשך האימונים… אני מרים רגליים גבוה יותר כדי לחמם את הרגליים ולא לתת להן להתפס.

אני מגיע לנמל השעון מראה קצת יותר מ28 ק"מ. אם מלחמה פסיכולוגית אז עד הסוף…(לראות את קו הסיום ולהמשיך) רץ עוד ק"מ סיבוב לכוון תל ברוך הלוך וחזור. בק"מ האחרון שהוא לא נגד הרוח הקצב שוב מגיע ל5:45! אני כל כך שמח ומותש בסיום שאני ממש מרים ידיים כאילו ניצחתי באיזה מרוץ. מרגיש את כל השרירים בגוף מכווצים אפילו בכתפיים ובצוואר (מהדחיפה קדימה מול הרוח). חושב על מתיחות ואז נזכר שאסור לעשות מתיחות לאחר מרחק כזה כי השרירים כבר מאד עייפים והמתיחות יכולות רק להזיק להם.

למרות כל הקושי אני מאד מרוצה. השרירים ברגליים אמנם קצת כואבים (גם רגל ימין) אבל ממש לא קרובים לכאבים שהיו לפני שבועיים.

יאללה הבייתה לאמבטיה.. כשאני מגיע הביתה אני מגלה שאפשר גם להשתזף/ להשרף גם משמש שקרנית. אני כולי אדום בפנים…

חברים שבת שלום ושנה אזרחית טובה לכולם!

לאחר מנוחה של שלושה ימים היום ביצעתי אימון יחסית קשה. דיי חששתי מכוון שביום ראשון בריצת המבחן עדיין היו כאבים ולא נראה שהרגל התאוששה לגמריי.

היום באימון אלעד חילק לי את הקטעים למדרגות. 1 ק"מ קל , 1 ק"מ ריצה בקצב המרתון (מהיר), 2"מ ריצה קלה, 2 ק"מ ריצה מהירה וכך הלאה עד 4ק"מ. בסה"כ 20 ק"מ מתוכם 10 ק"מ בריצה מהירה.

לפני הכאבים ברגל זה היה אימון יחסית קל עבורי אבל מאז הכאבים זה נעשה קצת יותר בעייתי. לייתר בטחון וכדי לחמם את הרגליים רצתי ק"מ אחד לחימום לפני שהתחלתי רשמית את האימון. יצאתי בשעה רבע לחמש בבוקר כי ידעתי שהאימון יקח כשעתיים רק באמצע הריצה בערך הבנתי שסתם קמתי מוקדם מכוון שהילדים בחופשה ואין בעצם לחץ להעיר ולהכין אותם לבית הספר.

היה קר מאד בחוץ ולבשתי את ז'קט הריצה הכי עבה שלי, טייץ ארוך וכובע. לפני האימון היה לי ברור שארוץ בפארק הלאומי אבל תוך כדי החלטתי לרוץ ברחובות מסביב כדי למנוע שעמום וריצה בסיבובים. כאמור החלטתי קצת לגוון ולכן רצתי לכוון הפארק דרך כפר המכביה וממנו לכוון איצטדיון וינטר ואז עשיתי סיבוב חזרה לכוון דרך השלום ומשם לפארק סיבוב בפארק ואז חזרה לכוון ביתי.

ק"מ ראשון בריצה קלה עבר בקלות ללא כל כאבים ואז הגיע הק"מ המהיר שעבר גם ממש ללא בעיות או כאבים. כנ"ל גם 2 הק"מ הקלים והמהירים. כל הזמן חששתי שהכאבים יצוצו אבל ניסיתי לא לחשוב על כך. הרחובות היו מלאים שלוליות מהגשמים שירדו בימים האחרונים וקיוויתי שרכבים חולפים לא ישפריצו עליי. למזלי זה קרה רק פעם אחת. פחדתי שהמים הקרים יקררו לי את הרגליים בגלל שהחיסרון של בגדים מנדפים הוא שכמו שהם מנדפים את הזיעה החוצה הם מאפשרים לנוזלים להכנס פנימה…

סה"כ הריצה עברה בסדר. היו לי פה ושם קצת קשיים בנשימה שהעידו על קצת ירידה בכושר והתבטאו בקצת כאב בצד אבל נשימות דרך האף סידרו את הנושא. משהו מעניין שקרה הוא שבדרך ראיתי גבר עושה הליכה לבוש בבגדי ספורט שחורים ואדומים ולאחריו ראיתי אשה לבושה בטרנינג שחור, חולצה לבנה ועליה קפוצון שחור. עברתי אותם ואז כעבור מספר ק"מ ראיתי שוב גבר לבוש באדום ושחור. התגובה הראשונה שלי היתה כנראה חבר שלו או שהיה מבצע בחנות ספורט מקומית 🙂 אבל מיד אחריו ראיתי שוב גם את האשה ולכן הבנתי שהם כנראה עשו קיצור דרך שאני לא מכיר.

בק"מ ה15 בערך קצת לפני סיום ה4 ק"מ הקלים התחלתי להרגיש כאבים עמומים ברגל שמאל הם קצת הדאיגו אותי אבל החלטתי להמשיך ולסיים את הריצה הקלה ולהתחיל את הריצה המהירה ואם יהיו כאבים חזקים להפסיק. מאד פחדתי להכנס למעגל של: פציעה, מנוחה, ריצה, פציעה וחזור חלילה… למרות שכבר רצתי 16 ק"מ החלטתי לפני ה4 ק"מ המהירים האחרונים לעשות קצת מתיחות עדינות לשרירים. מתיחות, שתייה שטיפת פנים וקדימה לדרך. הפארק אחרי הגשם נראה מאד יפה. נוצרו שלוליות גדולות במקומות שבדרך כלל אין מים וגם שם היו ברווזים כאילו נוספו אגמים חדשים לפארק.

היה קצת קשה לרגליים להתחיל מהר לאחר הריצה הקלה אבל מהר מאד נכנסתי לקצב וסיימתי את הק"מ הראשון בלי בעיה. היה איזשהו כאב עמום ברגל אבל ממש לא רציני. מתחיל את הק"מ השני והשעון מראה פתאום 5:20 אני לא מבין מאיפה זה בא. מנסה להגביר ומרגיש שרץ מאד מהר אבל השעון לא זז. באותו שלב אמרתי לעצמי מה שלא יהיה תרוץ בקצב שאתה חושב וזהו. למזלי השעון התאפס על עצמו  ולבסוף סיימתי את הק"מ בתחום המהירויות הרצוי.  בק"מ השלישי היה סיפור דומה כשסיימתי את הק"מ ראיתי בשעון שהייתי בקצב 4:25 כמעט דקה מהר ממה שאמור לרוץ! שיהיה בריא השעון הזה כמעט קיבלתי התקף לב בגללו. הק"מ אחרון כבר היה קל יחסית.

בכוונה סיימתי כק"מ וחצי מביתי עשיתי מתיחות ואז הלכתי עד ביתי כדי להזרים עוד קצת את הדם ולשטוף את חומצת החלב ואז עשיתי שוב מתיחות.

בסיום הייתי מאד מרוצה מכך שסיימתי 20 ק"מ מתוכם 10 ק"מ בקצב מרתון והכי חשוב ללא כאבים!

מקווה שגם לאחר הריצה לא יכאב לי.

יום טוב חברים!

היום יצאתי ל10 ק"מ ריצה קלה כדי לבדוק מה המצב לאחר 4 ימי מנוחה. לפני הריצה הייתי דיי אופטימי כי הרגל ממש לא כאבה בימים האחרונים והייתי גם בטיפול רציני אצל רם. יצאתי בחמש וחצי כשבחוץ כ10 מעלות אחרי שכל הלילה ירד גשם והיו ברקים ורעמים. השמיים היו מעוננים אבל לא ירד גשם. רצתי כרגיל לפארק הלאומי שהיה שומם באופן מיוחד.

התחלתי לאט מאד כדי לחמם את הרגל לאט לאט ולמרות זאת עדיין חשתי כאב מעקצץ ברגל. שקלתי להפסיק מיד אבל אז אמרתי לעצמי "לא רצת כמה ימים תן לרגל להתחמם" ואכן לאחר כ 2 ק"מ כבר כמעט ולא היו כאבים.

התרכזתי מאד בלהקשיב לגוף ולרגל (אולי אפילו יותר מידי) מפני שלא רציתי לגרום נזק יותר גדול ממה שיש. עד הק"מ החמישי היה בסדר וכמעט ולא כאב ואז התחילו שוב כאבים לא רצופים. שמתי לב שכאשר אני חושב על הרגל היא כואבת וכאשר אני חושב על משהו אחר היא לא כואבת.

ניסיתי לחשוב על דברים אחרים אבל לא ממש הצלחתי. נראה לי שהגוף היה קצת בלחץ ולכן צורת הדריכה שלי על הרצפה עם הרגל קצת השתנתה וזה גרם לעוד מתיחה בשריר. ברגע שהבנתי את זה הקפדתי לרוץ נכון כמו שאני רגיל. בכל מיקרה החלטתי לא לקחת סיכון ולרוץ חזרה לביתי מה שקיצר את הריצה בק"מ. אני בטוח שהמרתון לא יקום ולא יפול על הק"מ הזה.

בסה"כ הרגל הייתה בסדר עם כאבים מידי פעם. יותר טוב מהריצה ביום שלישי. לא מושלם אבל בכוון הנכון.

גם לאחר הריצה הרגל הרבה יותר טוב. בפעם שעברה אחרי הריצה היו לי כאבים חזקים והיום לא.

הריצה הבאה שלי היא ביום רביעי מקווה שמנוחה של יומיים וחצי יעזרו להמשך ההתאוששות.

יום טוב וחג אורים שמח!

ביום חמישי הייתי בטיפול אצל רם הוא אמר שלדעתו הרגל רק מכווצת מאד ואין פגיעה אחרת והמליץ על מנוחה של 3 ימים וריצה קלה ביום ראשון. אני לא רגיל לא לרוץ כל כך הרבה זמן ולכן אני חסר מנוחה. אני מקווה שמחר בבוקר הריצה תהיה בסדר ואוכל לחזור לפעילות מלאה.

השבוע נכנסתי לפוסטים ישנים בבלוג כדי לבדוק משהו לגביי המרתון ונתקלתי בפוסטים שכתבתי כחודש וחצי לפני אמסטרדם כשהיו לי כאבים חזקים בשריר הימני אחורי ופחדתי שזה משהו מאד רציני. גם אז רם אמר שזה רק כווץ רציני ולאחר טיפול ומנוחה חזרתי לרוץ. זה עודד אותי קצת ולכן אני אופטימי.

שבוע טוב וחג חנוכה שמח!

לאחר שנחתי יומיים בגלל הכאבים ברגל שמאל. היום יצאתי לריצה לבדוק מה מצב הרגל. במשך היומיים האחרונים חיממתי את הרגל וביצעתי מתיחות כדי לשחרר את הכיווץ החזק.

התוכנית הייתה לרוץ 2 ק"מ לחימום, לראות מה המצב ואז להחליט האם לרוץ 8 ק"מ בקצב מרתון או 8 ק"מ קל או להפסיק בכלל. בתחילת הריצה הרגל טיפה כאבה אבל לא בצורה שדורשת להפסיק. לאחר כק"מ כבר הרגשתי בסדר וכמעט התפתתי לרוץ 8 ק"מ בקצב מרתון. באזור הק"מ וחצי שוב הרגשתי כאב ולכן החלטתי להמשיך לרוץ אבל בקצב קל.

זאת היתה החלטה נכונה מכוון שבהמשך הריצה למרות שרצתי לאט הכאב שוב הופיע. לא ברמה שדרשה עצירה אך מן תזכורת שעדיין הרגל לא במיטבה. זאת היתה ריצה מאד לא אופיינית לי. כל ק"מ היה בקצב אחר. זאת מכוון שהייתי טרוד במחשבות על הרגל, על כל מיני בעיות אחרות שיש ולא הייתי מרוכז בריצה ולא נכנסתי לקצב שיוט אחיד.

בסוף הריצה דיברתי ם אלעד והחלטנו לנוח עד יום חמישי. ביום חמישי יש לי טיפול אצל רם ולאחר מכן נחליט מה עושים. מצד אחד אני פצוע וזה מבאס מצד שני יש לי שבוע ממש קל מבחינת ריצות מה שמאפשר לי השלמה של שעות משפחה + שינה. (חוץ מזה שבכל זאת רצתי 10 ק"מ אז המצב לא קשה מאד!)

חשוב לראות בכל דבר גם את הצד החיובי שלו- ערב טוב חברים!

שלום חברים,  כדי לאזן קצת את עודף האופטימיות בפוסטים האחרונים אז היום יש פוסט טיפה פחות שמח. זאת הייתה ריצת הפרידה שלי מנעליים שליוו אותי כ800 ק"מ!

היום הייתי אמור לרוץ 28 ק"מ שמתוכם 20 בקצב 5:50-5:40  ואז  8 ק"מ אחרונים יותר מהירים בקצב המרתון 5:10. התחלתי את הריצה בשעה 5 עם חברים מהקייטנה אך הם רצו טיפה לאט ממה שהייתי צריך ולכן רצתי קצת לפניהם. כרגיל רצנו בצורת כוכב. התחלנו את הריצה לכוון תל ברוך 5 ק"מ ואז חזרה לנמל ואז יצאנו לכוון יפו 5 ק"מ וחזרה ואז היינו אמורים לרוץ לכוון הפארק. כל אחד וכמה ק"מ שצריך להשלים.

הייתי מלא בטחון ושמח. לשם שינוי לא שכחתי כלום בבית. היו לי שירים חדשים שרציתי לבדוק בנגן ואפילו לא היה לי קר.  10 ק"מ ראשונים עברו ממש בסדר ואפילו לא השתמשתי בנגן. הסתכלתי כמה יפה הים לאור הירח. הייתה לי קצת בעיה למצוא את הקצב ולכן כל ק"מ היה בקצב שונה אבל זה לא היה נורא כל עוד הייתי במסגרת הקצבים הרצויים.

כשהגענו לנמל לקחתי סוכריות אנרגייה וגם כדור מלח נגד התכווצויות שרירים כי הרגשתי קצת נוקשות ברגליים. אז גם שמתי עליי את הנגן ושמעתי מוזיקה. חלק מהשירים יותר אהבתי וחלק פחות אבל רצתי בשמחה והכל היה טוב. בדולפינריום שתיתי והסתובבתי חזרה לכוון הנמל. משהו ששמתי לב אליו היה שהשעון שלי מראה קצב מסויים ואז כשאני מסתכל עליו הקצב מיד מתגבר כאילו הוא רוצה לרצות אותי ולכן איך שאני מסתכל מציג לי מהירות טובה יותר.

עוד דבר ששמתי לב שהנגן מנגן את השירים לפי איזה סדר שבא לו ולא לפי הרשימה שהכנתי בקפידה ולפי הגיון מסויים. שמתי שירים פחות קצביים בהתחלה ושירים יותר קצביים וכאלו שאני יותר אוהב לקראת הסוף כדי שברגעים היותר קשים המוסיקה תעזור לי. נראה לי שזאת תהיה ריצת הפרידה גם מהנגן הזה…

כפי שאמרתי הכל בגדול היה טוב. קצת הרגשה של נוקשות ברגליים אבל לא משהו חריג שלא הרגשתי בעבר. פתאום בק"מ ה17.5 כאב חד בשריר התאומים השמאלי. כמו חתך קטן מסכין. האינסטינקט הראשוני היה לעצור אבל מנסיוני במרתון לפעמים שכשריר מתכווץ ונתפס להמשיך לרוץ יכול לעזור.  נזכרתי גם ברצה אחת שראיתי במרוץ סובב עמק שנראתה תפוסה לגמרי ולכן נתתי לה כדור מלח ובהמשך עקפה אותי בקלילות…

המשכתי לרוץ לא בשיא המהירות אבל במסגרת הקצבים עד לברזייה. שם לקחתי עוד כדור מלח והמשכתי. בשלב מסויים חשבתי שאולי הכאב נעלם אבל אז הוא חזר קצת יותר חזק מבהתחלה. התחלתי לחשוב האם להפסיק עכשיו? האם לסיים 20 ק"מ ואז להפסיק. האם להמשיך לרוץ את כל המרחק אבל את ה8 האחרונים בקצב קל יותר? כל השאלות האלו התרוצצו בראש. לבסוף בהתחשב בעובדה שיש עוד הרבה זמן עד המרתון ועד עכשיו הייתי בכושר ממש בסדר הוחלט לסיים את 2 הק"מ שנשארו ולהפסיק.

מאד התבאסתי כי אני איש שאוהב לעמוד במשימות שלו וגם לא ממש שמחתי לעמוד בפיתחה של פציעה. הודעתי לשאר החברים שאני פורש ולא אשאר לפריסה מכוון שנשארה כמעט שעה וחצי עד אז. עשיתי מתיחות רק לרגל שלא כאבה ונסעתי לביתי.

חבל שכך הסתיימה לה ריצת הפרידה החגיגית אבל זה חלק מעולם הריצה. צריך להקשיב לגוף ואם צריך לתת לו לנוח. אתייעץ עם אלעד המאמן ורם המטפל ונחליט מה עושים. בשלב זה אמבטיה ממש חמה נראית כאופציה מועדפת.

נקווה לבשורות טובות ושבוע טוב לכולם!

מכוון שאתמול רצתי בערב ורציתי לתת לרגליים  קצת מנוחה אז גם היום רצתי בערב (במקום בבוקר). השמים היו בהירים וללא עננים אך היה דיי קר. הייתי צריך לרוץ 10 ק"מ שהחצי הראשון בקצב קל מאד והשני בקצב קל.

סוף סוף יצא לי לרוץ בנעליים החדשות! בתחילה הן לא היו נוחות וכבר התחלתי להתבאס כי תליתי בהן תקוות גדולות, אך עם ההתקדמות בריצה הן התרככו והשתפרו. כרגיל רצתי לכוון הפארק הלאומי. בדרך הלוך חיפשתי את ידידי הירח אך לא מצאתי אותו. כנראה היה מאחוריי. כשהגעתי לפארק ראיתי אותו גדול ומחייך כמו אתמול. אם הייתי יכול הייתי מכבה את כל האורות בפארק ורץ רק לאור הירח. זה מראה מאד יפה לראות את הפארק לאור ירח.

שמתי לב שכמו שיש את הרצים הקבועים ביום יש כנראה גם את הקבועים של הערב וגם כנראה שהתחילה עונת הדייטים של הדתיים כי היו דיי הרבה זוגות בפארק. (יתכן שהיא לא התחילה עכשיו אבל בגלל שאני רץ לפנות בוקר לא יוצא לי לראות את התופעה.) זה קצת מוזר מכוון שהם באים לפארק כי זה מקום ציבורי ואז אין חשש ל "ייחוד" אבל ביננו אם רוצים להתייחד בפארק אין בעיה 🙂 חוץ מזה שמסתובבים בפארק אנשים לא תמיד בלבוש הכי צנוע…

היום בגלל שזאת הייתה ריצה קלה חשבתי שאצליח לחשוב על דברים שונים אך כנראה מכוון שהיא הייתה ריצה מאד מונוטונית המוח השתתק ונכנס להקפאה – כמו בריצה בשבת. המוח משתמש בעיניים כדי לראות והגוף רץ.

לקראת סוף הסיבוב בפארק לפני החזרה הבייתה ראיתי קבוצה של ילדים בגילאי 10-12 רצים. בתחילה לא הבנתי מה הם עושים אבל אז הבחנתי באדם מבוגר שעומד ומסתכל עליהם והבנתי שהוא כנראה המאמן שלהם. עם כמה שאני אוהב ספורט וריצה אני חושב שבשעה 8 בערב בחורף ילדים לא צריכים להתרוצץ בפארק.

לסיכום היתה ריצה טובה עם תאורה טבעית ונוף מקסים.

שיהיה אחלה סופ"ש!

היום התעוררתי ב4:20 בבוקר וראיתי שבחוץ משתוללות רוחות עזות ויורד גם קצת גשם ולכן החלטתי לוותר וחזרתי לפוך החם והנעים. זה גרם לכך שבשעה 18:30 יצאתי לריצה.  הרבה זמן לא רצתי בערב וקיוויתי שלא אהיה עייף או מלא מארוחת הצהריים.

האימון היום כלל 5 ק"מ חימום 7 ק"מ רצופים בקצב המרתון 5:10 ואז 5 ק"מ שחרור. בשל ההצלחה בריצה על דרך לוד בשבוע שעבר החלטתי שוב ולרוץ את הקטע המהיר יותר בדרך זו. היה קריר ומעונן בחוץ שזה מעולה לריצה וקיויתי שלא ירד גשם באמצע הריצה. לייתר בטחון לקחתי איתי את הטלפון הנייד כדי שבמידה ואצטרך חילוץ אוכל להתקשר לאשתי. במקור תכננתי לרוץ עם הנעליים החדשות אך מכוון שהמגרעת הגדולה שלהם היא שהן חדירות למים רצתי עם הנעליים הישנות שתכננתי לרוץ איתן את הריצה האחרונה שלהן בשבת (בכל זאת כבר עברו 800 ק"מ).

רצתי לכוון הפארק הלאומי. עוד ברמת אפעל נאלצתי לעקוף שלוליות, ענפים שנפלו ובוץ. על דרך השלום התפללתי שמכוניות לא יעברו קרוב מידי למדרכה וישפריצו עליי מהשלוליות שבצידי הכביש. בפארק עשיתי סיבוב דרך החורשה שגם בא נראו סימני הסופה. הפארק היה כמעט נטוש לחלוטין היינו כ3 רצים ואנשי הפיקוח של הפארק. בין העננים ראיתי ירח גדול ומלא וזה מילא אותי אנרגיה. יש משהו מאד יפה בירח מלא.

התחלתי את הקטע המהיר בפארק ורצתי לכוון איצטדיון וינטר ואז לדרך לוד. כל הדרך נאלצתי להיות מאד עירני לאיפה אני דורך כדי לא להכנס לשלולית, לדרוך על ענף או לשקוע בבוץ. בפעם הקודמת רצתי על דרך לוד בשעה 5 בבוקר כאשר לא הייתה שם כמעט תנועה לא של רכבים וגם לא של אנשים. הפעם זה היה שונה ובנוסף לשלוליות שמתי לב שהמדרכה מאד צרה וכל כ100 מטר יש עמוד חשמל שחוסם יותר מחצי מהמדרכה ומקשה מאד על המעבר. רק בישראל יכולים לתכנן מדרכות כאלו!

רצתי בטרוף  מתפלל שכל הרמזורים יהיו ירוקים, ובודק שלא מגיע איזה רכב בסיבובים. רצתי גם קצת על הכביש ולמזלי בדיוק אז לא באו רכבים ממול. ב300 מטר האחרונים התחיל לפתע לרדת גשם בתחילה בטפטוף אבל אז הוא התגבר. סיימתי את הקטע המהיר ומיד פניתי למבנה של השרותים בפארק להמתין עד יעבור זעם. למזלי הגשם פסק תוך 2-3 דקות.

למרות הכל ואף על פי כן רצתי בקצב הרצוי. לא היה לי ספק שאוכל לעמוד באימון. זה מדהים כמה בטחון נסך בי המרוץ שלא רציתי לרוץ בו… בדרך חזרה הירח הפציע מבין העננים וחייך אליי חיוך גדול ומאיר 🙂 איזה כייף!

היום נודע לי שאמי היקרה גילתה אודות הבלוג שלי וישבה שני לילות וקראה את כולו. היי אמא, ברוכה הבאה! אימי מאד דאגה שכל הזמן כואבות לי הרגליים- אז אמא זה לא באמת כואב אני סתם כותב כדי ליצור אמפטיה של קהל הקוראים  וכדי ליצור מתח 🙂

לסיכום, הייתה ריצה מאתגרת מבחינת התוואי של המסלול אך עברנו גם אותה בהצלחה.

ערב טוב חברים.

היום התחלתי שלב חדש באימונים. שלב הבנייה (עד עכשיו היה שלב הבסיס). והאימונים קצת משתנים.

הריצה היום הייתה ריצת אינטרוולים שהיא אימון מהירות.  רצתי 2 ק"מ חימום לאחר מכן 5 סטים שכללו ריצה מהירה בקצבים שבין 4:28 – 4:40 למרחק 1 ק"מ ולאחריה ריצת התאוששות של 400 ולסיום עוד 2 ק"מ שחרור. סה"כ 11 ק"מ.

בגדול הריצה הזאת מזכירה את האימונים שעשיתי בעליונת בפארק רק שהמרחק של הריצה המהירה גדול פי ארבע. מאז חצי המרתון אני יותר בטוח בעצמי ולכן ידעתי שלא תהיה בעיה באימון. החשש היחידי היה מהנעליים החדשות לגמריי שנעלתי שאפילו לא רצתי איתם מטר. הם אמנם בדיוק מאותו הדגם של הנעליים הישנות אבל עדיין לא "התרככו".

הלכתי איתן קצת אתמול בערב וגם היום לפני הריצה הלכתי איתם כק"מ וסה"כ הרגישו טוב. בריצת החימום היו לי כאבים בברך אבל אני לא חושב שזה קשור לנעליים. הגעתי לפארק עשיתי קצת מתיחות וקדימה בטיסה לקטע הראשון. מכוון שלא הייתי בטוח בקצב התחלתי קצת מהר ואז האטתי כדי לא לגמור את כל הכוח בקטע הראשון. הגוף שהיה רגיל לתת מאמץ של דקה פתאום היה צריך להתאמץ פי ארבע וזה לא היה קל כל כך. סיימתי את הקטע המהיר הראשון ועברתי לריצה קלה. שהובילה אותי לשטח המיוער בפארק.

ומה תמיד קורה לי בשטח המיוער??? השעון לא קולט טוב והקצבים יורדים… אני מתחיל בריצה מהירה והשעון מראה קצב ממש איטי. "אדיוט לא היית צריך לרוץ מכאן" אני כועס על עצמי. עכשיו תצטרך לרוץ ממש מהר כדי לאזן את המהירות. למזלי השעון התאפס דיי מהר על המהירות כך שלא הייתי צריך ל"לקרוע" את עצמי. אמנם הקטע השני יצא אחד האיטיים באימון אבל עדיין הייתי במסגרת הקצבים.

בשאר הסיבובים נמנעתי להכנס לשטח המיוער והם היו בסדר גמור.

מאד יפה לראות איך הפארק מתעורר בסביבות 6-6:30 בבוקר כשהשמש עולה. כל הציפורים פתאום מתחילות לצייץ, הברווזים לגעגע, התרנגולים לקרוא והאנשים רצים והולכים. היום שמתי לב שבנו בכניסה לפארק תחנת האכלה לחתולי רחוב. אני חשבתי שכל הפארק הוא תחנת האכלה אחת גדולה. יש אנשים שמאכילים את החתולים באופן קבוע וחוץ מזה יש שפע של אוכל בפחים או אוכל בצורתו הטבעית…

לסיכום הייתה ריצה טובה מאד עם עמידה ביעדים.

למה קראתי לריצה הריצה הזוהרת? כי נעלתי נעליים בצבע ירוק זרחני ולבשתי טייץ וחולצת ריצה שחורים עם פסים צהובים זרחניים.

שיהיה לכולם יום שמח וזורח!

היום רצתי 28 ק"מ עם יואב. חבר מהקייטנה שבפעם האחרונה שרצנו ריצה ארוכה ביחד זה היה כשאני רצתי את המסכמת שלי לאמסטרדם ועבורו זאת היתה הריצה הראשונה שהוא רץ מעל 30. שנינו זכרנו את החווייה כחיובית ולכן כשראינו ששנינו אמורים לרוץ את אותו המרחק מיד יצרנו קשר וקבענו לרוץ ביחד.

קבענו ב4:45 בנמל. כמו כל ערב לפני ריצה הכנתי הכל בצורה מסודרת במקום הקבוע. שמתי כדורי מלח כבר בכיס המכנסיים הכנתי את החגורה עם החבילות של סוכריות האנרגיה. הכובע, החולצה והנעליים במקום הרגיל, פלסטרים וכדומה… שמתי לב שהשעון לא טעון עד הסוף ושמתי אותו לטעינה. קמתי ב 3:50 התארגנתי, אכלתי משהו קטן, שתיתי תה ויצאתי לנמל. בודק את המעלות בחוץ 8 מעלות!!!! הגעתי לנמל ולא ראיתי את יואב. אמרתי לעצמי אם הוא לא מגיע אני חותך חזרה הביתה 🙂 ואז הפשלתי את השרוול כדי לראות מה השעה ו…  חשכו עיניי! אני לא מאמין! שכחתי את השעון בבית!!! מה עושים? אפשר לרוץ עם הנייד ואפליקציית ריצה למרות שלא הייתי בטוח שהסוללה תחזיק מעמד (בכל זאת אייפון) או שאבקש מיואב לשלוח לי את הקובץ של הריצה בסופה. האפשרות השנייה נבחרה.

בזמן המיועד יצאתי מהרכב כדי לראות שיואב גם חיכה שאצא מהרכב. חיבוקים ונשיקות גם לסימונה שבאה איתו אבל רצה לבדה. הסבר על אובדן השעון וקדימה לדרך. יואב בכושר ממש טוב הוא סיים לפני כחודש את המרתון המדברי באילת ונמצא לפני מרתון טבריה ועבורו זאת הייתה ריצה אחת לפני הריצה המסכמת שלו. כשדיברנו בערב על הקצב של הריצה יואב אמר שרוצה לרוץ בקצב 5:50- 6:00 אני אמרתי קצב ממוצע 5:40 אבל שאין לי בעיה לרוץ בקצב שלו. כך שחיכיתי לריצה בקצב יחסית נינוח.

התחלנו לרוץ הרגליים בקושי זזות מהקור ובגלל השעה אני מרגיש שאנחנו בקצב קצת יותר מהיר ממה שחשבתי שואל את יואב באיזה קצב אנחנו  אומר 5:50. טוב אני כנראה צריך עוד קצת להתחמם. רצנו דרך פארק הירקון לכוון אסותא. מדברים בכייף מידי פעם רואים עוד משוגעים כמונו. אני עדיין מרגיש שקצת מהר לי שואל שוב את יואב והוא אומר לי 5:50. טוב אני אומר אולי כשרצים לבד ההרגשה שונה.

עוברים ב7 תחנות רואים תנים אני מספר ליואב על הריצה שלי באזור לפני 3 שבועות. ממשיכים עד אסותא ואז מסתובבים. בשלב מסוים שואל שוב את יואב אם בטוח בקצב ואז הוא אומר לי שאנחנו בקצב 5:40. "זה מסביר את ההרגשה שלי" חשבתי. הגענו חזרה לנמל כבר 16 ק"מ מאחורינו נשארו "רק" עוד 12 ק"מ. מחליטים לרוץ לתל ברוך וחזרה ואז ישארו לנו עדו כ4 לרוץ באזור הדק בנמל. אני אישית שונא לרוץ באזור הדק ובכלל לכיוון דרום כי צפוף שם.

באזור הק"מ  18 מתחיל להיות קצת קשה. אנחנו כמעט לא מדברים ועסוקים כל אחד במחשבות שלו. אני מתחיל להתנשף בתכיפות רבה יותר (פולני או לא?). בק"מ 20 מתסובבים בחזרה לכוון הנמל. עוצרים לשתות בברזייה בתל ברוך לוקחים מלח ואנרגיה כבר עברנו 21 ק"מ. רק עוד 7 אבל שנינו כבר דיי כאובים ותפוסים קצת. עכשיו זה בירידה אומר יואב. יאללה המשכנו.

מאזור הק"מ ה23 מתחיל להיות יותר קשה ואני רק רוצה שיגמר. יואב אומר לי משפט "נתק את המוח" זה משפט מעניין כי בדרך כלל אומרים ש"הכל בראש"  שומע בקולו ובאמת מאותו רגע הגוף רץ יותר מהר. הראש עובד רק בשביל לראות. אולי בזכות הקור הרגשתי כאילו המוח קפוא והגוף רץ כמו מכונה. אולי באמת גם הדברים הרעים הם בראש ולפעמים עוצרים אותנו. לפי החישובים שלי אנחנו אמורים לחזור לנמל לאחר 25 ק"מ מה שאומר שנשארו רק 3 עד הסוף. כשמגיעים לנמל יואב אומר שיש עוד 4 ק"מ. אני לא מבין איך זה וכמעט נשבר מנטלית.

כנראה שהשילוב של הריצה בשישי והקור השפיעו וכל הרגליים כאבו לי. אמרתי לעצמי בוא נתק את המוח שוב אבל הפעם זה לא עבד. ממשיכים לרוץ הדק צפוף מלא אנשים וזה דיי מבאס לרוץ שם. אני מרגיש שחייב לשתות בנקודת ה 2 ק"מ היכן שאמורים להסתובב ולחזור לנקודת ההתחלה אנחנו מחפשים ברזייה . לא רואים אחת.  לאחר כ500 מ' יש ברזיה אני מתכוון לשתות ואז יואב אומר שהוא ממשיך כי אם יעצור הוא לא יוכל להמשיך. אני נלחץ שבגללי תהרס לו הריצה וחוץ מזה לא תהיה לי מדידה של הריצה ומחליט להתאפק עד הסוף. יאללה עוד 1.5 ק"מ עד הסוף קטן עלינו. ממשיכים לרוץ. להפתעתי יואב שעד אותו רגע הקפיד לרוץ בדיוק כמו שבאנו חותך לכוון נקודת הסיום. אני מאד שמח כי לא צריך לעבור דרך כל המוני האנשים. מגיעים לסיום  28 ק"מ ב2:40 שעות. קצב ממוצע    5:41 ! אני גמור אבל מאד מרוצה. אם לא הייתי רץ עם יואב כנראה הייתי מפסיק הרבה לפני. תודה אחי!

בסיום עפתי מהר הביתה עוד יום ארוך היה לפניי.

שבת שלום!

בהמשך להתאמות שעשינו השבוע בגלל שהחמצתי ריצה ביום שני היום רצתי אימון בעליונת בפארק.  האימון כלל 2 ק"מ ריצת חימום ואחר כך 10 חזרות של העליונת (250מ') בקצב של 4 דקות לק"מ. לסיום 2 ק"מ שחרור.

תכננתי לקום בחמש וחצי ולצאת לרוץ ב6 אפילו קבעתי עם חברה אבל באחת ההתעוררויות שלי בלילה חשבתי למה שלא אנצל את זה שזה יום שישי ואצא לרוץ בסביבות 10 בבוקר? גם יהיה יותר חמים גם יהיה יהיה אור, הגוף יהיה יותר ערני… ולכן איך שהחברה סימסה שהיא לא באה ישר חזרתי להתכרבל בפוך…חוץ מזה שהיו 9 מעלות בחוץ קורררררררררר כלבים.

שמתי את הילדים בבית הספר, האשה הלכה לקפה + שופינג עם חברה ואני נסעתי לקניות בסופר (איזה משקיען). כשחזרתי עליתי על בגדי ספורט קצרים! ויצאתי לאימון. מזל שלא לבשתי בגדים ארוכים או חבשתי כובע. אמנם בהלוך היה לי קצת קריר בעיקר בגלל הרוח אבל בפארק היה ממש נעים ובחזור בכלל היה לי חם.

הפארק היה מאד יפה היום. הכל ירוק חזק, שמש, ציפורים, ברווזים. אנשים הולכים, רצים, צוחקים. ממש אירופה.

בדרך לפארק הרגליים קצת כאבו וקיוויתי מאד שלא אאלץ להפסיק את האימון באמצע. לאחר המתיחות הקצרות  המצב השתפר אבל עדיין הרגשתי כאילו הרגליים לא לגמרי חמות / משוחררות. למרות זאת יצאתי לדרך קדימה רק 10 חזרות 🙁

ריצה ראשונה התחלתי חזק ואז באמצע נזכרתי שעליי להתחיל יחסית לאט ולהגביר ככל שיתקדם האימון- סיימתי ב58 שניות (קצב 3:59), יורד חזרה לאט ומתחיל ריצה שנייה מרגיש שעדיין הגוף חורק ואמנם המקצה השני איטי יותר מהראשון אבל עדיין בקצב טוב. המקצה השלישי היה מאד מהיר ולכן הרביעי שוב יותר איטי. שאר המקצים היו סה"כ בסדר גמור ובקצבים מהירים. האחרון אפילו היה ממש מהיר- קצב 3:38!

מה שהיה מצחיק הוא שכל פעם שחזרתי לאט ראיתי בחורה נאה אחרת בדיוק עוברת במסלול ואמרתי לעצמי למה הן לא יכולות לבוא כשאני צריך לרוץ מהר זה היה עוזר לי קצת למוטיבציה לעשות דאווין על אחת מהן 🙂 אני חושב שאחת מהן אפילו הייתה צופית גרנט אבל אל תתפסו אותח במילה.

סיימתי את המקצים המהירים ויאללה הבייתה יש עוד ילדים להוציא מבית הספר עוד מעט.

הלוואי שיכולתי לרוץ את כל הריצות בשעות כאלו עם מזג אוויר כזה.

מחר יש 28 ק"מ!

בינתיים יום טוב!

אז היום רצתי 21 ק"מ במקום ביום שני. ואיזה ריצה זו הייתה. פשוט התפוצצתי על המסלול!

אמנם המרוץ בשישי החדיר בי ביטחון ביכולות שלי אבל עדיין קצת חששתי ולכן לא ישנתי הכי טוב. הדבר העיקרי שהטריד אותי היה האם להמשיך לעשות סיבובים בפארק הלאומי או לחפש מסלול אחר. אפילו עברתי אתמול לאחר העבודה בפארק אריאל שרון כדי לראות איך הראות שם בחושך. דווקא הראות היתה בסדר יחסית ובמקרה הכי גרוע תמיד אפשר לרוץ עם פנס ראש אבל המסלול היה מלא גושי בוץ וחששתי להתקל באחד וליפול או לעקם את הרגל. לבסוף החלטתי להתחיל בפארק ולצאת לכוון וינטר ואז לרוץ על דרך לוד שנראתה דיי ישרה שטוחה.

האימון היום כלל  3 ק"מ חימום ואז 2 סטים של 6.4 ק"מ בקצב המרתון 5:10 דקות לק"מ ו 1 ק"מ ריצת התאוששות ולסיום שוב 3 ק"מ שחרור. הבעיה בפארק הלאומי שהסיבוב הוא 2.8 ק"מ אז מרחק של 6.4 ק"מ דרש יותר מ2 סיבובים וזה קצת משביז לרוץ כך. במקום זה רצתי 3.2 ק"מ (חצי מהמרחק) מהפארק לדרך לוד הישרה. הדרך החדשה והלא מוכרת שמרה אותי מאד עירני והריצה הייתה הרבה יותר קלה במקום הסיבובים בפארק.

בכלל הייתי ערני בריצה מכוון ששכחתי להכניס את האימון לשעון וכמובן גם לא הכנסתי התראות לחריגה בקצב ולכן הייתי חייב לבדוק את עצמי כל ק"מ.  למרות הבעיה בשעון בריצה אתמול משום מה לא תיקנתי אותו והוא עדיין הציג את הקצב הממוצע מתחילת הריצה. זה גרם לכך שאת הק"מ הראשון עברתי בטיסה בקצב 4:45! (במקום 5:10). אם הייתי ממשיך כך זה היה גורם לבלאגן ולכן עצרתי סידרתי את השעון והמשכתי עדיין בקצב מהיר יותר מהמתוכנן.

רצתי את כל המרחק (12.8 ק"מ!) בקצב ממוצע של 5:06  והרגשתי שאני ממש חזק גם מנטלית וגם ברגליים.  אני לא יודע מה גרם לכך הטיפול של רם, המנוחה, הבטחון או הנעליים החדשות שחיכו לי בבית :).

אמנם אלעד לא היה מרוצה כי מטרת האימון היא להכנס לקצב ולשמור עליו אבל זה עזר לו להוכיח לי שאני יכול לרוץ עוד יותר טוב ממה שרצתי בשישי.

בקיצור הייתה ריצה פיצוץ! מאד נהנתי והיא חיזקה לי עוד יותר את הבטחון והגבירה את המוטיבציה!

מחר מנוחה!

יום טוב!

היום יום שלישי רצתי 10 ק"מ קלילים לשחרור.

רגע אתם בטח שואלים לאן נעלמה ריצת ה21 ק"מ המסורתית של יום שני? אז ביום שני בלילה לא הצלחתי לישון מכל מיני סיבות מה שגרם לי לבסוף לוותר על ריצת הבוקר. בערב היה לי טיפול אצל רם מור אחד המטפלים הטובים בארץ לספורטאים ולכן לא יכולתי לרוץ בערב. אמנם רם שחרר לי את השרירים שהיו במצב קשה אבל אחרי טיפול זה לא נכון לעשות ריצה חזקה ולכן בעצה עם אלעד שינינו קצת את התוכנית של השבוע.

אז היום יצאתי לריצת 10 ק"מ רגועים בפארק מה שאפשר לי להרים קצת את הראש ולהנות מהנוף. מהציפורים על העצים, הברווזים במים, הזריחה והאנשים מסביב. דבר קטן שקצת פגם בהנאה הייתה העובדה שהשארתי את השעון על תצוגה של קצב ממוצע מתחילת הריצה ולא על הקצב הנוכחי ולכן יצא שהקצבים לא היו אחידים ויצאה ריצה לא חסכונית באנרגיה כפי שאלעד אוהב.

הייתה ריצה קלילה וכייפית שהזכירה לי למה אני אוהב לרוץ.

יום טוב חברים!

היום רצתי עם חברי הקייטנה ריצת שחרור קלילה של 8 ק"מ בקצב רגוע לאחר המאמץ הפולני של אתמול.

כרגיל היה כייף לראות את כולם ולרוץ עם חברים חדשים וותיקים.

הריצה עברה ללא ארועים מיוחדים מלבד דבר אחד. כשהגענו לגשר הקטן ליד הצאפרי שמוביל לכוון הכדור הפורח וגבעת המופעים הוא היה מלא ענפים ועלים שכנראה נשרו מהסופה. המראה הזה בצרוף של ציוץ רם של ציפורים נתן תחושה של ריצה בסוג של ג'ונגל (גם אם זה רק ל5 דקות).

במשך כל הריצה מזג האויר היה מעולה. טיפה קריר ללא גשם אך כמה דקות לאחר שסיימנו החל לרדת גשם בתחילה דקיק ולא נורא אך הוא התגבר בהמשך מה שהוביל להעברת הפריסה הקבועה לבית הקפה ארומה. אני החלטתי להתעצל וללכת להתפנק בבית.

מחר חזרה לשגרה עם הרבה יותר אופטימיות ומוטיבציה!

שבוע טוב לכולם!

היום השתתפתי לפי התוכנית בחצי מרתון עמק המעיינות באזור הסחנה ובית שאן. אף פעם לא השתתפתי במרוץ זה ושמעתי עליו רק בשנה שעברה כשחבר השתתף ושבר בו את השיא האישי שלו.

אלעד אמר שרוצה שארוץ את המרוץ בקצב ממוצע של 5:09 דקות לק"מ ואני הייתי בטוח שזה לא אפשרי מבחינתי. הרי המרחק הכי ארוך שרצתי בקצב זה מתחילת האימונים הוא פחות מחמישה ק"מ וגם זה היה לי ממש קשה. איך הוא מצפה שארוץ 21 ק"מ בקצב הזה??? כך שמראש לא ממש התלהבתי להשתתף במרוץ זה. על זה נוספו המרחק שצריך לנסוע (השכמה מוקדמת) והעובדה שביום חמישי התחילה סופה בכל הארץ ירדו גשמים רבים ונשבו רוחות חזקות.

ניסיתי לבדוק עם אלעד כמה זה יהיה נורא אם לא אסע. אלעד בדרכו האופטימית ניסה לשכנע שיהיה בסדר וזה מסלול שטוח ואני בכושר טוב… סיכמנו שאסע ואם יהיה גשם שוטף לא ארוץ.  כל הדרך ירד גשם וכבר הודעתי ליושבי הרכב שבו נסעתי שאני נשאר לשמור על הרכב וכמה לא בא לי לרוץ. לצערי ככל שהתקרבנו לסחנה (נקודת הזינוק והסיום) השמים התבהרו ונראה שלא תהיה לי ברירה אלה לרוץ. ברגע שהבנתי שכנראה אצטרך לרוץ  ניסיתי להחליט האם באמת לנסות לרוץ כמו שאלעד רצה או לרוץ בכייף עם מישהו מהחברים. שאלתי את החברים באיזה קצב מתכננים לרוץ וכל אחד התחמק / לא ענה בברור ולא רצה להתחייב על הקצב תלוי במזג האויר ומצב הרגליים וכו…

אז אני צריך לנסות לרוץ כמו שאלעד רצה… איזה באסה 🙂

עברתי לביגוד ריצה שכלל אמנם חולצה ומכנסיים קצרים אבל גרביי לחץ  ארוכות על הרגליים ושרוולונים על הידיים (מזל שלקחתי איתי את חולצת המזל שאלעד נתן לי). עכשיו קדימה צריך לעשות 2 ק"מ ריצה קלה לחימום. בחימום פגשתי חבר שעבד איתי בעבר באל על והוא אמר שיש בשבוע הבא חצי מרתון בשרון ולמה צריך לרוץ בקור הזה ולא בנעימים בשבוע הבא? עוד "זריקת" עידוד.

סיימתי את ריצת החימום עשיתי מתיחות קלות וניגשתי לעמדת הזינוק שם התגודדו כבר רצים רבים שניסו לשמור על חום הגוף ברוחות שנשבו. הזינוק התעכב והרגשתי שהגוף מתקרר וכל החימום נעלם ואם לא נזנק בקרוב יתפסו לי השרירים. לפתע גוש האנשים התחיל לזוז- זינקו! מתחיל לרוץ בראבק כי צריך להגיע לקצב הרצוי ויש מלא אנשים בדרך שקצת מפריעים. אני מחפש את מכתיבי הקצב של 1:50 כדי להצמד אליהם ואז בק"מ האחרונים לעבור אותם. לא רואה אף אחד… מרוץ לחץ עברתי ק"מ 1 ב4:55 דקות. אני חייב להוריד מהירות אחרת לא יהיה לי כוח בסוף. הורדתי מהירות והתקבעתי על מהירות ממוצעת של 5:09. ידעתי שכדי לרוץ 1:50 צריך קצב 5:13 אז הייתי בטוח שאני מקדים את מכתיבי הקצב כל הזמן.

בק"מ השלישי הופיעו עננים וירד טיפה גשם פחדתי שזה יבאס אותי ויגרום לי להאט אך הגשם פסק והמשכתי בקצב. עברנו 5 ק"מ אני עדיין בקצב 5:09 ומרגיש מעולה. וואלה אולי אלעד יודע על מה הוא מדבר? ממשיך בקצב עדיין קצת קר אבל לא נורא. בק"מ 8 פתאום יש עלייה על גשר שאף אחד לא דיבר עליה. אני קצת נלחץ כי אמרו שזה מסלול שטוח עם עלייה אחת קשה בק"מ ה15. מאיפה הגיע העלייה הזאת פתאום? עולים על העלייה שמסתבר שהיא לא נוראה כל כך. אבל כשיורדים ממנה פונים כך שרצים עם מול הרוח.  עד הק"מ ה10 זה לא היה נורא אבל אז הרוח התחזקה וגם התחיל שוב טפטוף והאנרגיה התחילה לרדת.

למזלי בדיוק אז פגשתי לפתע את מכתיבי הקצב של ה1:50 נצמדתי אליהם ורצתי לצידם כ2 ק"מ אבל הרגשתי שאני יכול לרוץ מהר יותר אז הקדמתי אותם. אמרתי לעצמי שכל עוד אני לפניהם אני במצב טוב. יותר לא ראיתי אותם עד סוף הריצה אבל ה2 הק"מ שרצתי איתם מאד עזרו לי. במהלך הריצה הקפדתי לקחת סוכריות אנרגיה כל 6 ק"מ  וכשהרגשתי שהשרירים קצת נתפסים לקחתי כדור מלח. כמובן שבעזרת מים מהתחנות שהיו כל כ 3 ק"מ. בק"מ ה15 אמרו שיש ירידה ולאחריה עלייה יחסית קשה. בגרף הגבהים של המרוץ היא נראית מאד תלולה ודיי חששתי ממנה אז שהתקרבנו לק"מ ה15 לקחתי סוכריות אנרגיה שאותם מצצתי ולעסתי ללא מים ואז הרגשתי שהשרירים ברגל קצת נתפסים. החלטתי לקחת עוד כדור מלח. אבל לא ראיתי תחנת מים. המשכתי לרוץ מקווה לפגוש אחת בקרוב. כשראיתי שאין תחנת מים החלטתי לקחת את כדור המלח ללא מים… בהתחלה ניסיתי לבלוע אותו אבל לא הצלחתי. אז החלטתי ללעוס אותו. המליחות שמילאה את הפה שלי באותו רגע כמעט גרמה לי להקיא אבל ליקקתי מהר את המלח ובלעתי אותו וזה עבר.

בסוף העלייה התבררה כלא נוראית כל כך אבל אחריה המסלול לא היה בדיוק מישור אלה המשך עלייה מאד מתונה. ידעתי שאלו ה5 ק"מ האחרונים והגברתי צעדים. כל הזמן הייתי על קצב 5:09 אמנם קצת יותר לאט ממה שאלעד הכתיב (רצה שאגביר ל5:07) אבל ידעתי שאני מתחת ל1:50 שזה השיא שלי. סמכתי גם על יכולת הסיום החזקה שלי. בק"מ ה18 התחיל גשם דיי חזק שבא מהצד כך שלא ממש היה מה לעשות כנגד זה. הוא דיי הציק אבל הפסיק לאחר כ 1.5 ק"מ. אז הגברתי עוד קצת כי ידעתי שזה הסוף וגם שמתי לב שלמרות הקצב בשעון לפי הזמן הכולל של הריצה אני דיי גבולי. עוד ק"מ עבר. יאללה שיגמר כבר המרוץ הזה! ממשיך לרוץ רואה את השילוט לצומת הכניסה לסחנה מתעודד ואז שם לב שאין שם שער סיום. אני מבין שהוא כנראה יותר פנימה בתוך מתחם הסחנה. פונה פנימה. עוד 200 מטר… איפה השער הזה?? פתאום יש כיכר. מאיפה היא הגיעה??? עוד 100 מ'… אז רואה את השער. חורק שיניים, פותח את הידיים ונותן ספרינט… אני רואה שעל השעון ליד השער מופיע 1:49:55 כלומר בודאות ארד מה1:50 וזה שיא חדש! חוצה בהנפת ידיים את השער. עוצר את השעון על 1:49:03! זה לאחר כ20 מ' מהשער אז התוצאה היא באזור ה1:48:50!!!

עשיתי זאת! שיא חדש! אמנם לא מה שאלעד ציפה (1:47) אבל בהתחשב במזג האוויר והמוטיבציה אני מאד גאה ומרוצה וחייב להודות ששוב אלעד צדק!

התוצאה כרגע עד להודעה אחרת הוא 1:48:46 – שיפור של 2 דקות מהשיא הקודם!

אני חושב שאפילו אלעד לא יודע כמה המירוץ הזה חיזק אותי והגדיל את המוטיבציה שלי והאמונה שלי בעצמי!

תודה אלעד! ותודה למזג האוויר שניסה מאד להתחשב!

שבת שלום חברים!

אני לא בטוח שכתבתי את זה באופן רשמי אבל המרתון שאני מתאמן אליו הוחלף ממרתון בלגראד למרתון פראג.

הסיבות היו:

• בקשה של חבר טוב לרוץ איתו. מרתון בלגראד יוצא בשבת והחבר דתי אז לא יכל לנסוע.
• פראג הרבה יותר יפה
• הטיסות היו הרבה יותר נוחות
• מרתון פראג רחוק יותר מחופשת פסח ואז אפשר להנות בחופש

אז עכשיו זה רשמי ומפורסם.

בהצלחה לנו!

היום כרגיל בימי רביעי היה לי אימון עליות. כבר מזמן אמרתי שאני חושב שהשיפוע שבחרתי לא בדיוק מוגדר כעלייה למרות שאני עובד קשה לרוץ אותו מאד מהר. נראה לי שהקושי מגיע מהמהירות ולא מהשיפוע אז החלטתי לצלם לאלעד את העלייה ולשלוח לו.

בגלל שסה"כ המרחק יצא 7.5 ק"מ יכולתי לצאת "מאוחר" מביתי וכך יצאתי לדרך ב5:50. כבר התחיל להיות אור ואפילו לא היה קר כל כך למרות שהתלבשתי עם ביגוד ארוך וכובע.

רצתי 2 ק"מ לפארק חימום ואז 7 חזרות של 250 מ' במעלה העלייה מהר ואז למטה לאט ולקינוח 2 ק"מ שחרור.

הייתי במצב רוח טוב בשל כל שיחות המוטיבציה שערכתי לעצמי לאחרונה ולכן האימון עבר ללא בכיות ומחשבות על להפסיק (הוא נגמר כל כך מהר שלא הספקתי…)

רצתי את העליות במהירויות יפות. העלייה הכי איטית הייתה ב4:02 דקות לק"מ.

הרגשתי טוב עם עצמי וחזרתי הבייתה מרוצה.

כשחזרתי שלחתי את הוידאו של העלייה שצילמתי לאלעד וחששותיי התממשו. זאת לא בדיוק עלייה.

לא נורא העיקר שרצתי מהר והשקעתי 🙂

יום טוב!

לפני זמן מה אלעד אמר שהוא רוצה שארוץ במרוץ ב2.12 זה מרוץ חצי מרתון. בזמנו הוא לא אמר מה הקצב הרצוי. הוא זרק לי בצחוק- מה השיא שלך? לא ציפיתי שהוא יצפה ממני לשבור את השיא שלי בשלב זה. ביום חמישי הוא שלח לי את התוכנית והוא רוצה שארוץ בקצב 5:09 ואשפר את שיאי ב3 דקות!!!

הוא אופטימיסט גדול. אני לא חושב שאוכל לעשות זאת למרות שעד היום הוא דיי צדק לגביי היכולות שלי בתחרויות. לצערי צפוי גשם ביום שישי וזה יכול לפגוע בסיכויים לשבור את השיא.

אסע לתחרות אבל בלי ציפיות ובמידה ויהיה גשפ שוטף אשאר ברכב.

כרגיל בימי שני היום גם הייתי צריך לרוץ 21 ק"מ אבל הפעם נוספו להם עוד 3 ק"מ. סה"כ 24 שחולקו ל3 ק"מ חימום 3 ק"מ שחרור ובאמצע 3 סטים של 4.8 ק"מ בקצב 5:10 ואז 1 ק"מ קל.

כשחשבתי על הריצה נכנסתי קצת לדכאון. זה המרחק הכי גדול שרצתי בקצב מרתון. זה אומר שכל קטע מהיר כולל סיבוב ושני שליש בפארק (כבר אמרתי שאני שונא לרוץ קטעים מהירים שהם יותר מסיבוב אחד בפארק). שוב שקלתי לרוץ בפארק אריאל שרון אבל (שוב) נזכרתי שאין שם תאורה. זה גם אומר כמעט שעתיים וחצי ריצה כלומר השכמה בשעה מאד מאד מוקדמת!
אז קמתי בשעה 3:50 (כן אני פריק של הדבר) ויצאתי מבייתי בשעה 4:20. בדרך לפארק שוב עשיתי לעצמי שיחת מוטיבציה. תפסיק לבכות כל הזמן גם בפעם הקודמת היו אימונים דומים ואם תחשוב על זה יש לך רק ריצה אחת ארוכה באמצע השבוע כל השאר לא כל כך נוראות. בימי שלישי ושישי אתה לא רץ אז יאללה מספיק לבכות. זאת היתה שיחה לגבי המצב הכללי. לגביי הריצה הספציפית אמרתי לעצמי יש לך בדיוק 6 הקפות של הפארק אז מה הסיפור? כבר הגעת בעבר ל8 ו9 הקפות! אז קדימה לרוץ ולחזור הבייתה.

אני חושב שהסיבות ל"בכי" הן:

• עייפות של הגוף (בכל זאת הזדקנו בשנה) .
• עברנו דירה לא מזמן וההוצאות גדלו אז יש גם נטל כלכלי שקצת מדאיג וטורד את הראש.
• באותו נושא יש לנו עוד שנה וחצי בר מצווה לילד הבכור והמעבר אכל לנו חלק מהחסכונות לבר מצווה אז זו סיבה נוספת לדאגה.

הקריאה של הפוסטים מהאימונים למרתון הקודם הפיחו בי מוטיבציה והראו שגם בפעם הקודמת היה קשה אבל לא בכיתי כל כך כמו עכשיו 🙂

הגעתי לפארק חדור מוטיבציה ואפוף קורי שינה אפילו לאחר 3 ק"מ! עשיתי חימום טוב וקדימה 6 סיבובים שמתוכם 4.5 קשים זה לא כזה נורא!

התחלתי לרוץ הקצב טוב. מתפלל שלא יקרה לי מה שקרה בפעם הקודמת שהשעון התחיל להאט ולהאט עד שהייתי צריך לרוץ בקצב מטורף כדי לעמוד בקצב הממוצע הרצוי. עובר כק"מ ואז נכנס לאזור המיוער הבעייתי. שוקל אולי לא להכנס אליו בסיבובים הבאים אבל זה אומר עוד סיבובים בשאר הפארק אז זונח את הרעיון.

הקצב בשעון שוב מתחיל להאט למרות שלא מרגיש שינוי ברגליים. עובד חזק על הראש – "זה רק בקטע הזה עוד מעט השעון יתאפס שוב והמהירות תחזור למוטב! " מתקרב ליציאה מהאזור המיוער הקצב ממשיך להאט!! כך הקצב ממשיך להאט עד שאני מגיע לקצה העלייה הקטנה בפארק ויורד ל5:18! להזכירכם אני אמור להיות ב5:10-5:13. מנצל את הירידה ופותח רגליים. יש עוד פחות מ2 ק"מ אתה יכול לעשות את זה! לאט לאט הקצב מתגבר ויורד לכוון הרצוי. פתאום מבין שאני צריך שוב להכנס לאזור המיוער… שיחת מוטיבציה אתה חזק ויכול לעשות זאת! הרגליים טסות ובסוף הקטע אפילו צריך להאט קצת. סיימתי את הקטע ראשון בדיוק בקצב הרצוי. אני מאד שמח!

עכשיו ק"מ בקצב קל ושוב אותו דבר. מנסה לכוון שאתחיל באותו מקום כדי שאדע היכן לסיים. יוצא שאני מתחיל קצת מוקדם יותר ובירידה אז ההתחלה ממש טובה. אמנם באזור היער שוב מתחיל השעון קצת להאט אבל ביציאה הוא יורד חזרה ולא עובר את ה5:14. זה סימן מעולה! ההמשך ממש טוב ואני מסיים את הקטע בקצב 5:11.

הסיבוב השלישי דומה מאד לשני לשמחתי.

עכשיו 4 ק"מ רגועים עד בייתי! בדרך חזרה הבייתה מקבל החלטה ניהולית. אני חוזר הבייתה שם את הילדים בבית הספר חוזר לישון לשעתיים ואז לעבודה אחרת ארדם על המחשב בעבודה לאחר ארוחת הצהריים. 🙂 רק המחשבה על המיטה נתנה לי כזאת מוטיבציה שאם הרגליים היו מאפשרות הייתי גומע את המרחק בספרינט.

אז עכשיו אני יחסית רענן ומאד גאה בעצמי על הריצה הבוקר!

יום טוב חברים!

השבת רצתי עם הקייטנה לאחר שהרבה זמן לא רצתי איתם מסיבות שונות. תכננתי לרוץ כ 12 ק"מ עם חבר בשם אלון שבא בפעם הראשונה לקייטנה. הגענו לנמל ב6:10 להפתעתי היו כמה חניות פנויות בחנייה הראשית. כנראה בגלל הקור אנשים באים מאוחר יותר או סיימו מוקדם יותר.

היה כייף להפגש עם כולם. בתחילת הריצה הרגליים עדיין עשו קולות של כואב בכל זאת עברו פחות מ12 שעות מהריצה של אתמול. לאט לאט הן התחממו ורצתי בקצב נוח. בכל מקרה החלטתי לרוץ רק 10 ק"מ כדי לא להעמיס יותר מידי.

ידעתי שיהיה קר אבל לא עד כדי כך. מזל שברגע האחרון החלפתי לטייץ וחולצה ארוכים וגם הבאתי כובעון לראש. לכובעון אני קורא לכובע מניילון או חומר מנדף אחר דמוי כובע צמר שנראה קצת כמו קונדום J אבל מחמם! בתחילת הריצה היה כל כך קר שהיה לי אפילו קר במרפקים.

לאט לאט גם הגוף ומזג האוויר התחממו קצת והריצה עברה בנעימים.

בסיום הריצה היה ממש נעים.

שבת שלום לכולם!

לאחר שבריצות בזמן האחרון מצב הרוח היה ירוד, היה לי קשה וחסרה מוטיבציה החלטתי לקרוא את הבלוג שלי ולעבור  על הפוסטים מתקופת האימונים למרתון אמסטרדם ולראות האם גם אז הייתי במצב כזה. אולי כך אוכל למצוא דרך לשפר את המוטיבציה.

קראתי את כל הפוסטים וראיתי שבאמת יש הבדל גדול בין הפעם הקודמת לעכשיו. כנראה שאז הייתי בסוג של היי כי אמנם אני כותב שקשה אבל לוקח הכל בחיוב ובהבנה וכל דבר שאני רואה שמשמח אותי… אולי כי רצתי פחות מהר והיה לי יותר חמצן בראש :

את האמת זה דווקא עודד אותי ונתן לי קצת פרופורציות. מצב הרוח השתפר ואני מכוון לגישה הרבה יותר חיובית מעכשיו והלאה!

אז מה היה לנו היום?

בגלל שביומיים האחרונים לא רצתי אז הקדמתי את הריצה הארוכה ביום ומחר שבת אני מתכנן ריצת שחרור כדי לכפר על הק"מ האבודים.

יצאתי לריצה של 26 ק"מ בשעה 15:30 מנמל ת"א. התכנון המקורי היה לרוץ מהדר יוסף דרך הנמל עד תל ברוך ואז חשבתי שאולי אם אתחיל בנמל ארוץ לתל ברוך ובחזרה ואז להדר יוסף ובחזרה זה קצת ישבור את המונוטוניות של הריצה (כמו שעושים בקייטנה) ואז היא תעבור יותר בקלות.

תוך כדי נסיעה לנמל פתאום שמתי לב ששכחתי את הנייד שלי בבית. לא נורא בנמל יש תמיד מלא רצים אז אם אצטרך תמיד אוכל לבקש ממישהו לעשות שיחה קצרה. כנראה ששכחתי בשלב זה שזה יום שישי אחר הצהרים…

כשיצאתי מזג האוויר היה מושלם לריצה. טיפה קריר שמים כחולים ושמש בשמיים. הדרך צפונה לאורך הים היתה יפה מאד. היתה קצת רוח אבל לא נוראה. שמתי מוזיקה ורצתי בכייף. אחרי הריצה הארוכה עם אלעד בשבוע שעבר החלטתי לוותר קצת לעצמי ולרוץ באזור ה5:45- 5:50 דקות לק"מ. בפועל כנראה בגלל שני ימי המנוחה ואולי השעה ביום התחלתי ב5:35 והרגשתי ממש טוב.

היה מעניין לראות איךהמסלול שבדרך כלל אני מכיר אותו בסביבות ה5 בבוקר נראה שונה בשעה 16:00. בגלל מזג האוויר לא הרגשתי כמעט צמא וזה טוב כי אני נלחם בדחף לשתות כל 2-3 ק"מ. בינתיים דיי בהצלחה. הדרך חזרה לנמל הייתה ממש יפה השמש התחילה לרדת, ציפורים עפו בכל מיני מבנים יפים בשמיים. הים היה שטוח ושטו בו מפרשיות.

הגעתי לנמל לאחר 10 ק"מ אבל מכוון שזאת לא הייתה ריצת קייטנה לא עצרתי לחכות לאנשים והמשכתי מה שבעצם גרם לכך שלא "שברתי" את הריצה. אמנם שתיתי מים ולקחתי מלחים אבל זה היה בקטנה. המשכתי להרגיש חזק ולרוץ באזור ה 5:35 – 5:38. השמש התחילה לשקוע והתחיל להיות טיפה פחות מואר. פתאום הבנתי שאני הולך לסיים את הריצה בחושך. זה לא כזה נורא חשבתי אתה רגיל לרוץ בלילה אבל קיוויתי שזה לא יהיה להרבה זמן כי בכל זאת יש השפעה כלשהיא לחשכה.

תוך כדי ריצה הבנתי שעד הדר יוסף זה 7 ק"מ ואני צריך לרוץ 8 ק"מ לכל כיוון. חשבתי אולי לרוץ ק"מ באזור גבעת המופעים אבל בגלל שזה אזור קצת נידח העדפתי לא לרוץ שם ולרוץ עד איפה שצריך למרות שהייתי שמח להסתובב בהדר יוסף. ליד 7 תחנות לפתע ראיתי תן על השביל מסתכל עליי כאילו אומר "היי, מה שנשמע איך אפשר לעזור לך?"  J הוא ממש לא פחד ממני!

לאט לאט השמש שקעה, שמתי לב שאין כמעט רצים ורוכבי אופניים בדרך. יום שישי מתקרב, מזג האוויר מתקרר וכולם הולכים הביתה. חוץ ממני! בק"מ ה17 הגיע המשבר. הרגליים התחילו לכאוב האנרגיה דאכה. הקצב ירד מאד לכוון ה5:50. ניסיתי לעודד את עצמי שעוד ק"מ מסתובב אבל זה לא עזר כל כך. סחבתי בקושי עוד ק"מ עד אזור אסותא בערך. בנקודת הסיבוב תכננתי לשתות לקחת כדורי מלח וסוכריות אנרגיה. כשהגעתי למקום על השביל ריצה / אופניים לא ראיתי ברזייה אבל שמתי לב שיש שביל מקביל שלצידו יש שולחנות פיקניק בטוח יש שם ברזיות. ואכן מצאתי אחת. שטפתי פנים, שתיתי כדור מלח לשרירים וסוכריות אנרגיה לנפש J וקדימה רק עוד 8 ק"מ והולכים הבייתה…

לקח עוד כק"מ עד שהכל התחיל להשפיע וחזרתי לקצב 5:39. תופעה מעניינת ששמתי לב אליה הייתה שבניגוד לרוב הריצות שבשלב מסויים שקשה אז מפסיקים להקשיב למוזיקה והיא הופכת לסוג של רעש רקע הפעם דווקא המילים של השירים דיברו אליי. יש שיר של קלי קלרקסון שנקרא stronger ואחת השורות בו אומרת: What doesn’t kill you makes you stronger  או בגרסא הצהלית מה "שלא הורג מחשל…" ככה בדיוק הרגשתי בריצה. עוד שיר הוא של מדונה  שנקרא  give it to me ויש שם שורה שאומרת: when the lights go down and no ones left I can go on and on… אמנם היא לא ממש מדברת על ריצה בשיר אבל הסיטואציה של חושך, לבד וצורך להמשיך היתה דומה ולכן המשכתי…

ב 4 ק"מ האחרונים ירדתי לקצב 5:45 אבל המשכתי ללא הפסקה עד הנמל ק"מ אחרון אפילו הצלחתי לסיים יחסית חזק ב5:40 לא היה קל אבל עמדתי בזה יפה.

עכשיו הבייתה למקלחת וארוחת שישי מקווה שאשתי לא דואגת כי לא מצליחה ליצור איתי קשר

שבת שלום !

היום יום שני – יום שני

כרגיל בימי שני בבוקר- טמפו אינטרוולס כחלק מריצה של 21 ק"מ! איזה כייף  🙁

אז האימון היום כלל  3 ק"מ חימום ואחר כך 3 סטים של 4 ק"מ ריצה בקצב מרתון 5:10 מלווה ב1 ק"מ ריצת קלה ולסיכום 3 ק"מ שחרור.

לאחר ששבוע שעבר התגברתי על המחסום הפסיכולוגי של ריצה מהירה של יותר מסיבוב בפארק הלאומי ולאחר ריצת השבת המאתגרת שעברתי דווקא הרגשתי בטוח בעצמי לפני הריצה. לא הייתי ממש בטוח לגביי מצב הרגליים אבל עשיתי הרבה מתיחות בשבת וראשון אז קיוויתי לטוב.

אתמול בערב עוד השתעשעשתי ברעיון של לרוץ בפארק אריאל שרון אבל כמו שאשתי החכמה ציינה בפניי – יהיה חשוך שם ב 4:45 בבוקר!

אז חזרתי לזירת הפשע והתייצבתי בפארק לאחר 3 ק"מ ריצת חימום. מתיחות קלות, שתייה מפני שהגרון שלי היה יבש כמו הנגב. לא יאמן שבשעה 4:45 בבוקר יש 22 מעלות!!!

יוצא לדרך לסיבוב ראשון מזכיר לעצמי לא לפתוח חזק מידי. חושך לא רואה כמעט כלום כולל אנשים שבאים מולי… ואני חשבתי שאני לבד. פתאום מתגנבת מחשבה- הייתי צריך להביא מוזיקה על מה אחשוב כל הזמן הזה? חושב קצת על בעיות עם הבן הגדול שנכנס כנראה לגיל ההתבגרות (כמעט בן 12). מגיע לפתרון דיי מהר. ועכשיו על מה חושבים? מנסה לחשוב על פתרון לבעיית המוטיבציה- מה עכשיו תהיה שבוז עוד 5 חודשים? אין מצב! יש כמה רעיונות אבל צריך יותר חמצן כדי לקבל החלטה.

חולף על פני נקודת ההתחלה- יפה, רק עוד ק"מ לסיום הסיבוב. השעון מראה על קצב 5:12 שזה בגדר סטיית התקן המותרת. מסיים סיבוב 1 – מאד שמח מרגיש סה"כ בסדר חוץ מהגרון ששוב יבש אפילו יותר מהנגב! מחזיר נשימה שוטף פנים מנסה לחשב היכן אסיים את הסיבוב הבא. יוצא לק"מ ריצה קלה ובסיומה לעוד סיבוב מהיר של 4 ק"מ.

קשה להגביר לאחר הריצה הקלה אך לאט לאט מגיעים לקצב הרצוי- עכשיו לשייט בקצב הזה עד לסוף הסיבוב אני אומר לעצמי. מנסה להזכר איך היה באימונים לפני שנה וחצי והאם אכן לא היה כל כך קשה. אולו אצטרך לקרוא את הבלוג מההתחלה כדי להזכר ולהבין מה ההבדלים… כנראה שקצת ריחפתי מידי כי לפתע אני רואה בשעון קצב 5:21!! מתחיל להאיץ בודק עוד כמה מרחק יש לי רואה שיש לי עוד כ 2 ק"מ כדי לקזז 11 שניות בערך!!!

ממשיך להגביר. זה לא פשוט הרגליים לא במיטבן אחרי ה24 ק"מ בשבת והיום כבר רצו 8 ק"מ. לאט לאט הקצב יורד 5:19, 5:18 ואז נתקע על 5:17- עוד 7 שניות להוריד ועוד כ1.5 ק"מ. בדיוק אז מגיע לאזור בעייתי מבחינת קליטת GPS אזור החורשה. הקצב קצת יואט עכשיו אבל יוגבר איך שנצא מהעצים  אני אומר לעצמי כדי שלא יהיה משבר. אכן הקצב משתנה ל5:18 אבל חוזר ל5:17 מיד בחזרה לאחר העצים. מגיע לאזור שטוח -יאללה זה הזמן לצמצם. הקצב ממשיך לרדת 5:16, 5:15, אבל פה הוא נתקע. אני לא יכול לרוץ יותר מהר! מגיע לאזור העלייה שבה אני רץ בימי רביעי. יאללה כמו ימי רביעי קדימה לטוס אני אומר לעצמי. אני רץ על קצות האצבעות כמעט לא נוגע בקרקע. הקצב יורד ל5:14. קדימה אנחנו כמעט שם. השעון מראה 5:13 ואז אני שומע את הצפצוף של סיום הקטע 🙂 זה היה קרוב. אני כמעט ללא אוויר כמובן שהגרון שוב יבש. לאחר מכן ראיתי באפליקציה שרצתי בשלב מסויים בקצב 4:04!

יוצא לק"מ ריצה קלה להחזיר דופק ונשימה. מבטיח לעצמי שבסיבוב האחרון אהיה ערני כדי לא לרוץ שוב כמו משוגע.

לפני הסיבוב המהיר האחרון שוב שוטף פנים ומעודד את עצמי. אני מרוצה שיצא שאסיים את הקטע הבא בדיוק בכניסה לפארק כך שאוכל לרוץ ישר הבייתה לאחר מכן.

מתחיל את הסיבוב האחרון. אני מרגיש קליל ורענן ובקצב טוב. איך יודעים שזה המצב? כי התחלתי להרגיש כל מימי שפשופים קלים שקודם בגלל שהייתי עסוק מידי ברדיפה אחר השעון לא הרגשתי אותם. בודק את מצב השעון כל הזמן. לפתע לאחר כ 1.5 ק"מ שוב השעון מתחיל להראות שהקצב מואט. אני מרגיש שאני בקצב הנכון אבל השעון בשלו. אותו סיפור כמו קודם! 5:15, 5:16, 5:17…
הפעם זה לא יקרה אני אומר לעצמי. אז מה? השעון כנראה לא מבין עברית ושוב הגעתי עד ל5:20. לצערי הפעם למרות כל הניסיונות לא הצלחתי לצמצם עד 5:10 והגעתי רק ל 5:15. לא נורא לפחות סיימתי את החלק הקשה באימון.

קדימה עכשיו יש 4 ק"מ של ריצה קלה עד לבייתי. קל זה לא היה אבל לאחר חריקת שיניים ומאמץ הגעתי לסיום הריצה!

צלחתי עוד אתגר. אמנם רק ב95% הצלחה אבל עדיין מרוצה.

יאללה יש לי בלוג שלם לקרוא היום!

יום טוב!

היום רצתי בפעם הראשונה עם המאמן שלי אלעד! למרות שאני מתאמן אצלו כמעט שנה. למזלי הרע (או הטוב לאחר הריצה היום…)  אלעד נפצע איך שהתחלתי להתאמן אצלו ולא יצא לנו לרוץ ביחד.

הוא בחר שנרוץ ריצת שטח. אורך המסלול היה 24 ק"מ. מאד חששתי מהריצה מכוון שבזמן האחרון הרגליים שלי לא במיטבן אני גם יודע שאלעד לא מתפשר ואי אפשר לעשות אצלו הנחות. כמובן שלרוץ בשטח זה יותר מאתגר (ככה אלעד אומר אני קורא לזה יותר קשה). בנוסף לכל אתמול ישבתי שעתיים על הברכיים בהרכבה של שידה של איקאה וגיליתי תוך כדי שכל כלי העבודה שלי בבית ממש לא שווים (מברגה שלא נטענת, מברגים שהראש שלהם מתעקם, ועוד…) ובערב ארוחת ערב משפחתית חגיגית שכללה בשר ואלכוהול. מתכון מנצח לריצה מעולה 🙂

נפגשנו ב6:00 בהדר יוסף ויצאנו צפונה למסלול של ירקון מזרח. לבקשתי התחלנו לאט כדי לחמם את הרגליים. להפתעתי אולי בגלל ההתרגשות והאדרנלין הרגליים לא כאבו. לאט לאט הגברנו והרגשתי טוב. היה גם מזג אוויר מעולה.

9 הק"מ הראשונים זרמו מעולה ורוב הזמן היינו קרובים לקצב  5:30 (הטווח של הריצה היה 5:30-5:50) למרות שאלעד ניסה לשכנע אותי שאנחנו ב5:40. (אני כבר מרגיש מתי אני מהיר יותר ומתי פחות)  לאחר 9 ק"מ הריצה בשטח התחילה לתת את אותותיה. הקרקע הלא אחידה (מיד פעם גם חול) והשינויי בתוואי (עליות, ירידות) גרמו לכך שהתחלתי להרגיש את הרגליים ולא עברנו אפילו חצי מהדרך!

בחלק מהדרךהרגשתי שאנחנו לא ממש יודעים איפה אנחנו רצים וזה כנראה גם השפיע פסיכולוגית. לקראת הק"מ העשירי הגענו לאזור של תע"ש ברמת השרון שם שמענו מוזיקת טראנס בקולי קולות. כך באמצע הריצה זכינו למסיבה! מה שמדהים היה המיקום המעולה שבחרו המארגנים. אזור מלא צמחייה שלא נראה משום כיוון ומאפשר פרטיות גמורה! עשינו סיבוב מלא מסביב למקום המסיבה וחוץ מלשמוע את המוזיקה לא ראינו כלום. בשלב מסוים אמרתי לאלעד שאולי מגיעים למסיבה בצניחה 🙂

לאחר כ11.5 ק"מ הסתובבנו למרות שלא הגענו לחצי המדוייק. בשלב הזה כבר ממש הרגשתי את הרגליים. גם כתף ימין התחילה לכאוב (כנראה בגלל ההברגות של הברגים אתמול) והריצה הפכה למבחן פיזי וגם מנטלי. לקחתי סוכריות לאנרגיה ומלח נגד התפסות השרירים וקיוויתי לטוב. אלעד היה במצב רוח טוב ורקד לצלילי המוזיקה. לצערי למרות שבדרך כלל אני אוהב מוזיקת טראנס לא הצלחתי להשתתף בשמחה.

מזל שמזג האוויר היה מצויין ולא היה חם. אם היה לי חם אז יכל להיות עוד יותר גרוע. בשלב מסויים עברנו מלרוץ אחד ליד השני לאחד (אני) מאחורי השני (אלעד). התרוץ הרשמי היה רצון לתת לכל רוכבי האופניים לעבור (היו דיי הרבה כאלו) אבל האמת שמרגע לרגע היה לי יותר קשה… אלעד ניסה לדבר איתי ולצחוק עליי אולי בנסיון להסיח את דעתי אבל אני שגם ככה לא תמיד שומע הכי טוב התחלתי להתכנס בעצמי ולהתפלל שזה רק יגמר…

הגענו לק"מ ה18, הפסקת שתייה- לא נשאר עוד הרבה- מנסה להכניס לעצמי אופטימיות ואנרגיה. מתחילים לרוץ לפתע כאב שורף ברגל שמאל- מזכיר הרגשה של קוץ. עוצרים רגע אני מוריד את הנעל לא רואה כלום. ממשיכים ושוב אותה הרגשה מוריד את הגרב ונראה כאילו הולכת להיות לי יבלת. אין מה לעשות בשלב זה. גורב את הגרב וממשיכים קדימה. אלעד מנסה לגרום לי לרוץ לצידו. אני מנסה אבל לא מצליח להשאר לצידו לאורך זמן. בכל ק"מ שעובר אני מרגיש כאב חדש במקום אחר.

ק"מ 21.5 אנחנו מגיעים לאסותא. אני יודע שמכאן זה 2 ק"מ עד להדר יוסף ומבין שנצטרך להוסיף עוד 500 מ' בסוף – איזה כייף לי ולא ידעתי! ק"מ וחצי לסיום עולים על השביל הסלול. אני מנסה להגביר ולהצמד לאלעד הפקודה יוצאת מהראש אבל לא ממש מגיעה לרגליים.  ק"מ לסיום אלעד מנסה לדרבן אותי ואני שבדרך כלל יש לי סיום חזק מרגיש לפתע שאני עומד להקיא! אני אומר לאלעד שאני לא יכול להגביר- הוא קולט את המצב ולא נלחם בי. עוברים את הברזיה של הדר יוסף- עוד מבחן מנטלי לסיום! זה ממש קשה לדעת שכרגע עברת את נקודת הסיום ועדיין צריך להמשיך.  ממשיכים עוד כ 250 מ' ומסתובבים. אצלי השעון מצפצף ל24 ק"מ אצל אלעד יש עוד כ 200 מ'. אלעד שומע את הצפצוף ובודק אם אני מפסיק או ממשיך. אני ממשיך למרות שהפסקתי את השעון.

לסיכום- הייתה ריצה קשה שהוכיחה לי שאני חייב לחזק את הרגליים וגם לטפל בהן (אולי הפעם אעשה משהו בנידון לשם שינוי), ריצה שהוסיפה לחוזק המנטלי שלי מצד אחד והראתה לי שיש עוד הרבה דרך עד שאוכל לרוץ מרתון שלם בקצב המתוכנן מצד שני.

כל הגוף כואב אבל אני שמח שעמדתי באתגר ואפילו עמדנו במסגרת הקצבים – 24 ק"מ בקצב ממוצע 5:42 – אני מרוצה. מקווה שגם אלעד.

שיהיה שבוע טוב!

לאחר אימון העליות והדרמה של אתמול היום היו לי 7 ק"מ רגועים בקצב רגוע להרגעת הנפש. כרגיל רצתי לתל השומר ורצתי בשביל המקיף את בית החולים דרך גינה נחמדה וסוג של אגם מלאכותי.  היה נחמד ומזג האוויר היה מעולה.

יום טוב לכולם!

יום רביעי- כרגיל אימון עליות. למרות שאני עדיין מפקפק שניתן לקרוא לה עלייה אני ממשיך להתאמן עליה. מקווה שלא תעלב.

יצאתי מביתי ב6:45 מה שנתן לי שעה לרוץ 8 ק"מ כולל כמה דקות למתיחות. אמור להיות מספיק זמן.

מתחיל לרוץ ושוב כל הרגליים כואבות. קול מתחיל בראש  אולי תעצור ותחזור קול שני כבר סיכמנו שמעכשיו לא מוותרים ומחוייבים לתוכנית. מחליט להמשיך לרוץ ולראות איך מתקדמים. לאט לאט הרגליים מתחממות והמצב משתפר. אמנם ק"מ ראשון רצתי כמעט בשבע דקות וגם עצרתי לשיחת מוטיבציה באמצע אבל המצב השתפר והמשכתי לפארק.

לאחר 2 ק"מ חימום ומתיחות התייצבתי בתחתית העלייה מעודד מההצלחה בפעם שעברה. הפעם האתגר היה מספר העליות – 8. זכרתי שבעלייה הראשונה אסור לתת 100 אחוז וכך רצתי על מה שהרגיש לי כ90 אחוז. הגעתי למעלה בדקה בערך שזה דיי מהיר (המסלול 250 מ'). אם זה 90 אחוז אז מה יהיה במאה אחוז חשבתי?

ירידה לאט ועלייה שנייה קצת יותר מהירה 56 שניות. וואו זה מהיר… סיימתי את העלייה מתנשף מאד. ירדתי למטה ושוב חוזר חלילה שבכל עלייה אני מתפלא מאיפה הגוף מביא את הכוחות לרוץ במהירות הזאת. הגוף שלנו מכונה מדהימה. כל סוף עלייה אני מרגיש שהלב הולך לצאת מהחזה. (למי שלא זוכר יש לי בעיית לב קלה…)

מתחיל עליה שביעי לא יודע מה קרה אבל הרגשתי שהזינוק היה מהיר במיוחד- אולי עשיתי תנועה מסויימת אבל פשוט טסתי למעלה ב 51 שניות קצב 3:47 אומר לעצמי מה עשית? אתה אמור לרוץ את העליה האחרונה הכי מהר איך תשפר? תתפלאו אבל הצלחתי. נתתי הכל כמעט הקאתי בסיום אבל הצלחתי-3.45

מבסוט מסיום האימון אני מסתכל בשעון ונחרד לגלות שבגלל העיכובים בהתחלה אני הולך לאחר להעיר את הבנים ודווקא היום לא לקחתי את הטלפון הנייד שלי!

רץ הבייתה במהירות המירבית שהרגליים מאפשרות. ק"מ ראשון לא מצליח לרוץ מהר מקצב 6 ק"מ, אני מקווה לפגוש בדרך מישהו שאני מכיר כדי שאולי אשאיל ממנו את הנייד ואתקשר הבייתה ואעיר את הילדים. לצערי זה לא קורה. אני מתחיל להריץ בראש סרטים שהילדים מתעוררים לא רואים אותי  ומתקשרים לאשתי והיא נלחצת ולא יודעת מה לעשות. ק"מ שני עשיתי ב5:48. נכנס הביתה  ב7:10 (במקום ב6:45) ומגלה את בני הגדול יושב ורואה NBA בכלל לא חושב להעיר את אחיו או משהו לא בסדר :).

נכנסו לנוהל השכמה זריז והגענו לבית הספר בזמן!

יום טוב חברים!

היום הייתי צריך לעשות שוב את האימון שהפסקתי בשבוע שעבר. כמובן שמאד חששתי אבל עשיתי לעצמי שיחת הכנה מנטלית שקצת הפגיה את החששות.

האימון כלל 3 ק"מ חימום לאחר מכן ריצת 3200 מ' בקצב 5:10 ומיד אחריה 800 מ' ריצה קלה כפול 4. לסיכום 3 ק"מ שחרור. אני חושב שחלק מהחשש היה רק פסיכולוגי ונבע מכך שהריצה המהירה הייתה באורך הגדול מההקף של הפארק וזה הלחיץ אותי קצת. סה"כ הריצה המהירה הייתה 12.8 ק"מ וכבר עשיתי אימון דומה של 2000 כפול 6 – סה"כ 12 אז 800 המ' הנוספים לא היו אמורים להוות בעיה.

בהתחלה הרגליים שוב כאבו אבל אחרי כ 2 ק"מ מהחימום הכאבים פחתו. לשמחתי היה ירח ענק בשמיים וזה היה מראה יפה מאד. בעבר כתבתי שמגרש החנייה בפארק היה ריק בשעה שהגעתי. היום גיליתי שזה לא רק בגלל שאנשים לא קמים בשעה המוקדמת (5 בבוקר) אלה מכוון שיש מחסום שחוסם את ההגעה לחנייה :).

התחלתי בריצה המהירה וראיתי שהרגליים מחזיקות מעמד. זה היה סימן מעודד. המשכתי בריצה בהקף הפארק  ואז שמתי לב לתופעה משונה אנשים שרצים בצד שמאל כלומר באים מולי על הנתיב שלי. לא כל כך הצלחתי להבין מדוע הם רצים בצד שמאל שבדרך כלל באופניים וברכב אנחנו בצד ימין. ההשערה שלי שאולי הם מנסים לרוץ בצד החיצוני שהוא ארוך יותר כדי לרוץ פחות סיבובים. סיימתי את הקטע המהיר במצב טוב עברתי לריצה הקלה מאד מעודד.

התחלתי בסיבוב השני תוך כדי מחשבות מעודדות. אמרתי לעצמי בדרך כלל הסיבוב השני הוא הטוב ביותר כי אתה כבר חם ועדיין עם מספיק אנרגיה אחר כך בסיבוב השלישי תבוא ירידה ואז ברביעי והאחרון יהיה שוב שיפור.  עוד לא סיימתי לחשוב על כך ואני שם לב שקשה לי… משהו לא עובד ואני לא רץ כמו שאני רוצה. אמנם רצתי במגמת עליה אבל זה לא הצדיק את ההאטה. באותו רגע בא מולי חברי הטוב אבי גוטמן שאיתו אני אמור לנסוע למרתון וזה נסך בי אנרגיה שעזרה לי להגביר קצב. סיימתי את הסיבוב בשניה יותר איטי מהסיבוב הראשון אבל הייתי מרוצה.

שני הסיבובים הבאים היו דומים לשני. קצת קשה, פוגש את אבי מקבל אנרגיה ומסיים בקצב טוב. אמנם הסיבוב השלישי כצפוי היה איטי אפילו יותר מהשני אבל עדיין בטווח המותר. מה שכן 3200 מטר נראו לפעמים כמו נצח…

אני ואבי מכירים כבר מספר שנים. התחלנו כשעשינו עסקים ביחד, אחר כך חלקנו משרד והפכנו לחברים לריצה. רצנו מספר מרוצי כביש ושטח ביחד. לפני כשנה וחצי בערך בזמן כשהתחלתי באימונים לאמסטרדם הוא נפצע ומאז פחות רצנו ביחד. יש לנו אותו מאמן (אלעד) שפיתח איתו דרך ריצה שאמורה למנוע ממנו להפצע והיא כוללת ריצה במהירות גבוהה וכל מספר ק"מ כמה דקות הליכה.  כך יצא שכאשר חלפתי על פניו בפארק היו קטעים שבהם הלך- הקנטתי אותו בקריאות "החיים שלך תותים" ודברים דומים  שהצחיקו אותי

כשסיימתי את הקטע הרביעי הייתי כל כך שמח וגאה כאילו סיימתי מרתון. אמנם היו עוד 3 ק"מ עד הסיום אבל ידעתי שהם בקצב איטי ויהיו בסדר. אמנם הם נראו לפתע מאדדדדדדד ארוכים אבל עמדתי בזה.

עברנו עוד משוכה גבוה בדרך למרתון!

יום טוב חברים!

היום כל העולם ואישתו (חוץ ממני) רצו במרוץ אייל ברמת השרון ולכן לא רצתי עם חברי מהקייטנה היום.

בריצה הארוכה הקודמת שלי ממש התאמצתי לעמוד בקצב של 5:30 דקות לק"מ למרות שיכולתי לרוץ בטווח של 5:30-5:50 והיה לי קשה לאחר מכן. אלעד לא היה מרוצה ואמר שהריצות הארוכות של שבת צריכות להיות לי ריצות של כייף ולא קשות במיוחד.

השבת החלטתי לרוץ בקצב 5:40 (באמצע הטווח) ואם קשה אז להאיט קצת. חזרתי לרוץ בפארק אריאל שלום. יצאתי מבייתי בשש וחצי כבר היה אור ומזג האוויר היה קריר ומעולה לריצה. שמתי מוזיקה בנגן וקדימה. כרגיל בהתחלה הרגליים קצת חרקו אבל כבר לאחר כ600 מ' שמתי לב שנכנסתי לקצב הרצוי. רצתי דרך הפארק הלאומי ונכנסתי לפארק אריאל שרון. רצתי ישר לברזייה.

כשהייתי בברזיה שמתי ב שיש שביל שלא ראיתי בפעם הקודמת. הוא יוצא ממש קרוב לברזייה ומתחבר למסלול כך שיותר נוח להגיע ממנו לבריזייה. היום היו פחות רצים ורוכבים בפארק אבל היו מלא אנשים עם כלבים. הייתי צריך לרוץ בפארק כ6 ק"מ. בדיוק כגודל הסיבוב שעשיתי. היה מעולה הרגליים לא כאבו כמעט, המוזיקה בנגן ניגנה ללא הפרעות ובעיות (לפעמים הנגן עושה בעיות). שמתי לב שאני חייב להרגיע את עצמי כדי לעמוד בקצב שקבעתי אחרת אני רץ מהר יותר. הקפדתי לרוץ כל ק"מ כמעט באותו קצב.

הייתי מאד מרוצה ועודדתי את עצמי תוך כדי הריצה. אפילו שרתי בחלק מהדרך כשלא היה אף אחד לידי.

חזרתי דרך הפארק לבייתי מאד שמח ומלא אנרגיה.

שיהיה יום טוב לכולם!

טוב אז היום קמתי מלא מוטיבציה וחששות. הכאבים שלשום רמזו שיש בעיות והרגליים לא במיטבן. האימון היום היה קצר אבל עבה – 2 ק"מ חימום ולאחר מכן 250 מ' בעליה בקצב ממש מהיר ירידה בקצב קל כפול 5 מיד לאחר מכן 2 ק"מ בקצב המרתון ואז 1 ק"מ שחרור.

יצאתי לכוון הפארק הרגליים כאבו קצת אבל לא כמו שלשום. רצתי לאט קשוב לגוף. חימום קצר וקדימה לאימון עליות. בפעם הקודמת לא נתתי מאה אחוז ואלעד כעס עליי. הפעם החלטתי לתת את הכל בכל עלייה וכך היה. למרות החששות יצא אימון פצצה ואם אני יכול לרוץ בקצבים האלו (אמנם רק 1250 מ') אז מצב הרגליים לא כך כך רע.

סיימתי את האימון בתחושת סיפוק ושימחה!

מקווה שמעכשיו נהיה במגמת עלייה.

יום טוב

היום היה יום קשה! הייתי אמור לצאת כרגיל לריצה של 21 ק"מ בקצבים משתנים כיוונתי שעון ל4:15 כדי לצאת ב4:45. כל הלילה הסתובבתי ולא ישנתי טוב. קצת כאבו לי הרגליים משישי – שבת קצת לא היה לי חשק לצאת לרוץ.

לבסוף קמתי בחוסר חשק. התארגנתי ויצאתי. מתחת לביתי שמתי לב שהאימון לא מופיע בשעון. הוצאתי מיד את הנייד הפעלתי את האפליקציה של האימונים וניסיתי לעדכן את השעון. לאחר מספר ניסיונות הצלחתי ויצאתי בעיכוב לריצה. זה קצת פגע במצב הרוח הירוד גם ככה כי פחדתי שלא אספיק לחזור בזמן להעיר את בני הגדול למשמרות זה"ב.

התחלתי בריצה. הרגליים דיי כאבו אבל חשבתי שיתחממו לאט לאט. בכל זאת היו לי 3 ק"מ חימום. המצב השתפר קצת עד שהגעתי לפארק.

הפארק היה שומם! בכל זאת 5 בבוקר! החנייה שבה בדרך כלל יש מספר רכבים כשאני מגיע והיא דיי מלאה כשאני יוצא הייתה ריקה! עשיתי קצת מתיחות לאברים השונים והתחלתי בריצה. היה עליי לרוץ 4 קטעים של 3200 מ' בקצב 5:10 ואז 800 בקצב קל ואחרי זה שוב 2 ק"מ שחרור. ההתחלה הייתה בסדר הייתי בקצב הנכון אבל אחרי כ1500 מ' התחילו כאבים לאורך כל רגל ימין. מהאגן, דרך השריר הארבע ראשי (הירך), הברך ואפילו כף הרגל! המשכתי לרוץ אבל האטתי וסיימתי את הסיבוב בקצב ממוצע של 5:30. 20 שניות לאט ממה שהייתי אמור לרוץ! בשלב זה החלטתי לחזור הבייתה.

התחלתי ללכת לכוון בייתי ובדרך עשיתי לעצמי שיחת דרכנו לאן. אמרתי לעצמי אם אני באמת רוצה לרוץ מרתון אז אני חייב להתאפס על עצמי, לקום עם מוטיבציה לבצע את כל מה שאלעד אומר ולהיות כולי בתוך העיניין. אם אני לא 100 אחוז בעסק אז להודיע לכל מי שצריך, לבטל את הטיסה והמלון ולחזור לריצות של 8-10 ק"מ. התשובה הסופית הייתה שאני בעסק!!! אז קדימה ממחר מפסיקים לבכות ומתחילים מחדש עם כוח רצון ומרץ!

בסוף רצתי ריצה קלה לבייתי כך שיצא שבמקום 21 רצתי 9 ק"מ אבל לפחות סגרתי את נושא השביזות (אני מקווה). לגביי הכאבים אני מאד מקווה שזה משהו זמני ולא הכנה לפציעה.

אני חייב ללכת לטיפול אצל רם או מישהו דומה כדי לעזור לגוף לחזור לעצמו. צריך להסתכל טוב טוב גם על מצב הנעליים אולי הגיע הזמן להחליף בכל זאת שני הזוגות שיש לי כבר עברו את ה600 ק"מ כל אחד.

מקווה שאלעד לא יקבל את הבשורה בצורה קשה.

המשך יום טוב חברים.

היום הייתי אמור לרוץ 6 ק"מ קלים לשחרור מהריצה של אתמול!

כפי שאמרתי נסענו לסופ"ש עם חברים ואחת מהן גם אוהבת לרוץ. היא רצה מהירה ואנרגטית. כשאמרץי לה שצריך לרוץ 6 אמרה לי שהיא פחות מ10 ק"מ לא רצה.

ישנו בגשר הזיו- יצאנו משם חצינו את הכביש ועברנו לכוון חוף אכזיב משם רצנו לאורך החוף דרומה לכוון נהריה. היה יפה לרוץ לאורך החוף. הים היה שטוח והשמים כחולים. הרבה אנשים רצו, הלכו או רכבו על אופניים. היה שילוט שהזכיר שביל הליכה של 6 ק"מ אז חשבתי שאולי יהיו ברזיות.

בשלב מסויים הגענו לאתר בנייה ונאלצנן לעקוף אותו מה שגרם שרצנו ממש על החול- לא קל! יעל רצה מהר והרגליים שלי היו תפוסות מהריצה של אתמול. ה5 ק"מ הראשונים עברו בכייף ואז הסתובבנו. הייתי צמא וחיפשתי בעיניים ברזייה. עברנו ליד מה שנראה כמגרשי ספורט מסודרים. אמרתי לעצמי פה בטוח שי ברזייה ואפילו ראיתי אחת. כשהגעתי אליה היא לא עבדה. באחד מגרשים היו אב ובניו שאלתי אותו היכן יש ברזיה והוא הצביע לי על צינור כיבוי! כמובן ששתיתי מהמים…

המשכנו רעננים וסיימנו את 10 הק"מ בדיוק בשעה. בזמן שעשיתי מתיחות עברה מחשבה בראשי שאני מקווה מאד שלא אשלם על ה4 הק"מ הנוספים בהמשך השבוע…

בינתיים המשך סופ"ש מקסים!

היום רצתי מרחק שהרבה זמן לא רצתי 22 ק"מ! אמנם זה רק ק"מ יותר ממה שרצתי השבוע אבל עדיין זה מסמל מעבר לשלב חדש.

מכוון שאנחנו נוסעים לסופ"ש הקדמתי את הריצה הארוכה ליום שישי. כדי לקצר את הזמן שמסביב לריצה כמו נסיעה הלוך וחזור החלטתי לרוץ באזור הבית.

יצאתי מביתי רצתי לפארק הלאומי אותו חציתי ויצאתי לכוון אצטדיון וינטר משם חציתי את כביש הטייסים ונכנסתי לפארק אריאל שרון או בשמו העממי חירייה.

כבר מזמן אני מכיר את המקום ויש שם אחלה מסלולי ריצה. הבעייה היחיד כמו כל ריצה בשטח היא המחסור בברזיות. ידעתי שהכינו חנייה חדשה ויש שולחנות פיקניק אז הגיוני שתהיה גם ברזייה. בסוף מצאתי אחת  ואפילו עם מים קרים.

עד פארק אריאל שרון המרחק הוא 4 ק"מ כך שבפארק היה עליי לרוץ כ14 ק"מ. הכנתי לי סיבוב נחמד של כ6 ק"מ חלקו על כביש וחלקו על דרך כבושה. בסיום כל סיבוב הגעתי לברזייה. מה שנחמד בפארק הוא שהשטח פתוח ויש אויר טוב (לפעמים יש ריח של גז) ואתה לא מרגיש בתוך העיר. היו דיי הרבה אנשים על המסלול חלקם ברגל חלקם באופניים. כל פעם סימנתי לי מישהו באופק והתקדמתי לעברו מהמר האם אוכל להשיג אותו או לא. מזג האויר היה מצויין ורוב הדרך הרגשתי חזק ורצתי בקצב 5:30 שהוא גבול התחתון של הטווח שאלעד המאמן אמר לי לרוץ (5:30-5:50).

הריצה היתה טובה אבל לא קלה ולאחריה כאב לי כל החלק התחתון של הגוף. איך שהגעתי הבייתה ישר נכנסתי לאמבטייה קפואה מלאת קרח!

מקווה שאוכל לזוז בסופ"ש הפעיל שארגנו לנו!

שבת שלום!

היום לא קמתי לאימון עליות מכוון שכאבו לי הרגליים וקצת ויתרתי לעצמי!

מקווה לחזור לשגרה במהרה.

יום טוב

היום שוב רצתי 21 ק"מ! זאת השגרה בדרך למרתון ימי שני 21 ק"מ של ריצה בקצבים משתנים. המטרה שחצי מרתון יהיה מרחק שאני רגיל לרוץ ללא בעיה.

קמתי ב4:15 בבוקר! עשיתי את כל ההכנות שלפעמים כשאני חושב עליהן אני אומר לעצמי האם פעם אנשים היו פשוט קמים ורצים או גם עברו את הטקס הזה? בבוקר לאחר ישיבת בוקר קצרה אני מורח וזלין או בודי גלייד מתחת לבית השחי ולפעמים במפשעה נגד שפשפות ומדביק פלסטרים על הפטמות מאותה סיבה. מהצד אני בטוח שזה לראה לא טוב…

היום האימון כלל 3 ק"מ חימום ואז 5 קטעים של 2 ק"מ בקצב 5:10 ולאחריהן 1 ק"מ ריצה קלה. לסיום 3 ק"מ שחרור.

בחימום עוד הרגליים חרקו וכאבו מיום שישי. אבל בריצות המהירות פשוט עפתי. לא היה קל מאד היו קטעים שהורדתי את הראש ודחפתי חזק קדימה כמו צב.

הרגשת השמחה שהרגשתי כשהגעתי לקטע האחרון היתה הרגשה שלא הרגשתי הרבה זמן. כאילו סיימתי מרתון!

החזרה הביתה היתה איטית ונראתה ארוכה מהרגיל.

יום טוב חברים!

יום אחרי הסובב. הרגליים תפוסות. בכל זאת רצנו אתמול כמעט 3 שעות בשטח לא קל!

יצאתי לריצת שחרור כדי להזרים קצת דם ברגליים. ההתחלה היתה מאד קשה- ק"מ ראשון בקצב 7! הגלל המרחק הקצר לא נסעתי לנמל אלה רצתי לתל השומר ובחזרה.

בתוך תל השומר הקימו "אגם / בריכה" מלאכותית. עם שביל מסביבה. כמובן שגידרו אותה כדי שאנשים לא יכנסו אבל אז גם שמו מטפסים על הגדר כך שבעצם אי אפשר  לראות את האגם. מה עשינו בזה?

לאט לאט מק"מ לשני הרגליים השתחררו ובסוף הגעתי לקצב הרצוי באזור ה6:15 דקות לקמ.

היום הולך לנוח רגל על רגל 🙂

שבת שלום!

שלום,

היום רצתי בפעם הראשונה במרוץ סובב עמק. זה מרוץ שעיקרו ריצות אולטרא (מעל 42 ק"מ) של 66, 100 ונדמה לי גם 200 ק"מ אבל יש גם מקצים של 12, 21 ו33 ק"מ.

תמיד שמעתי על כמה המרוץ הזה מדהים ואיך הוא מאורגן למופת והכל בניצוחו של איש אחד בשם שי חזן שהוא אגדה בקהילת הרצים.

לפני מספר חודשים חברתי טלי הציבה לעצמה יעד לרוץ 21 ק"מ במרוץ אז החלטתי שאלווה אותה ואעזור לה. בדרך היו קצת מכשולים בדמות פציעות וכאבים שעברו על טלי אבל היום הגדול הגיע והתייצבנו בקיבוץ הזורע בשעה 6:00 בבוקר כשעה לפני הזינוק שלנו.

עוד בחנייה הבנו על מה כולם מדברים. חנייה מסודרת ומתוקתקת עם סדרנים. מתחם זינוק מסודר, מאורגן עם קפה, עוגיות, תה, שירותים, פינה לצילום מגנטים, צלמים, פינות זולה, אזור לרכישה של מוצרים שקשורים לספורט.

מצלמים תמונות סלפי, מקשקשים עם חברים, קצת חימום ומזנקים… ה4-5 ק"מ הראשונים הם ברובם בעלייה. חלקם על דרך רומית עתיקה שמרוצפת באבנים קטנות. בקיצור מסלול לא קל. כל הדרך דאגתי להזכיר לעצמי שאני פה בשביל טלי ועליי להתאים את עצמי לקצב שלה, לרצונות שלה. כך היה. כשרצתה ללכת קצת בעליות אז הלכנו. כשרצתה לשתות עצרנו לשתות ושראיתי שקשה ניסיתי להצחיק ולעודד. כשראיתי צלם מיד תפסתי אותה ביד והנפתי  אותה לתמונה של ניצחון.

במסלול שוב התגלתה הגדולה של המרוץ כל 3 ק"מ תחנת מים מתוקתקת עם מים, איזוטוני, בייגלה, בננות, תמרים, בחלקן גם קולה, חלבה, ג'לים וכל טוב! אפילו מקלחת הייתה באמצע הדרך!

חלק מהמסלול הכרתי מריצת הכנה שעשינו שם אבל בחלק שלא הכרתי היו עוד כמה הפתעות בצורה של עליות לא פשוטות. טלי רצה כמו גדולה וכשהגענו לנקודת הסיבוב חזרה ידעתי שהיא תעמוד בזה. אולי קצת יותר לאט ממה שרצינו אבל בכל מקרה זה יהיה שיא עבורה. החלק השני של המסלול קל יותר ולמזלנו מזג האוויר היה טוב ולא חם מידי.  שש ק"מ לסיום הייתה נקודת שתייה דאגתי שנשתה, נשטוף פנים אולי ניקח משהו קטן לאנרגיה. עודדתי את טלי ואמרתי לה "זה כמו לרוץ מהבית לפארק הלאומי וחזרה". יצאנו לדרך לק"מ האחרונים.

בערך 3 ק"מ לסיום טלי אמרה שהיא מאד צמאה. רץ שחלף לידנו אמר שיש תחנת שתייה עוד כק"מ. המשכנו לרוץ ולא ראיתי תחנת שתייה באופק. שקלתי אולי לרוץ קדימה ולהביא לטלי מים אבל חילקו את המים בכוסות והיה קשה לעשות זאת. למזלי ראיתי זוג רצים שבדיוק שתו מבקבוק 1.5 ליטר. שאלתי אותם אם יכולים לתת קצת לטלי והם נתנו לנו לשתות בשמחה. היו מספיק מים אפילו לרץ נוסף שביקש.  מזל שפגשנו אותם זאת יכלה להיות נקודת משבר מאד רצינית.

שתויים ומעודדים המשכנו לרוץ כ 2 ק"מ לסיום באמצע ירידה טלי לפתע עברה להליכה אמרתי לה "עכשיו לא הולכים! אם נגיע לעלייה תוכלי לעבור להליכה . רוצי קליל ולאט". וכך היה. כק"מ לסוף טלי קיבלה כוחות וכבר טסה לעבר קו הסיום. היה לה קשה אבל היא עשתה את זה כמו גדולה!

כל הכבוד! לעשות חצי מרתון ראשון ועוד במסלול לא קל!

בדרך חשבתי על דילמה שמטרידה אותי. עדיין לא בחרתי יעד סופי למרתון. יש את בלגרד ועכשיו נוספה אופצייה של פראג. בלגרד פחות מאורגן וידוע, העיר עצמה פחות יפה, המסלול שטוח ומהיר. יש 30 ק"מ שרצים בשני סיבובים (קצת מבאס) פראג – ידוע ומאורגן למופת, עיר מאד יפה, אבל המסלול כולל קטעים לא מעטים של ריצוף אבנים משתלבות ופסי ברזל שעליהם נוסעות רכבות חשמליות- כלומר צריך להיות מאד מודע איפה דורכים וזה גובה קצת מאמץ מנטלי. גם בפראג יש חלקים שחוזרים על עצמם.

הדילמה לרוץ במסלול קשה אך יפה במרוץ מאורגן היטב (כמו בסובב עמק) או מסלול יותר קל בנוף טיפה יפה???  קשה לקבל החלטה!

שבת שלום חברים!

היום שוב עשיתי אימון עליות בפארק. היה קצר וטוב. לצערי הגוף קצת כאב מהריצה בערד אז לא נתתי 100% ואלעד קצת כעס אבל סה"כ רואים שאני מסוגל לרוץ מהר וזה סימן חיובי.

המשך טוב יום לכולם!

היום רצתי בערד העיר בה גדלתי ובה הוריי עדיין גרים.  היה כייף לרוץ בנופי ילדותי. עברתי ליד בתיהם של חברי ילדות שלי, בית הספר היסודי והתיכון בהם למדתי, דירתם הישנה של הוריי, דירתה של סבתי (שכרגע נמצאת בבית אבות), תחנת מד"א בה התנדבתי בצעירותי, הקן של הנוער העובד וגן ההרפתקאות…

יצאתי לריצה קצת לפני הזריחה בשעה 6:45 ומזג האוויר המדברי היה מושלם! התלהבתי לרוץ ברחובות הרחבים של העיר ובשלבים רבים הרגשתי במעיין מרתון פרטי. חייבים לארגן איזה מרוץ 10 ק"מ בעיר!

תכננתי לעצמי מסלול מעגלי של כ5.5 ק"מ שבקצה אחד גינה ובה ברזייה ובקצה השני החבאתי בקבוק מים. אמנם אני צריך להתחיל להתרגל לשתות כל 5 ק"מ כך שהבקבוק בעצם לא היה ממש נחוץ אבל בכל זאת השארתי אותו לייתר בטחון. הפעם החבאתי אותו מכוון שבפעם האחרונה שרצתי בערד והשארתי את הבקבוק גלוי מישהו זרק לי אותו…

הריצה היום כללה 3 ק"מ של חימום לאחר מכן 6 קטעים של 1600 מ' בקצב 5:10 דקות לק"מ ומיד לאחריהם 800 מ' ריצה קלה ולסיום 2 ק"מ שחרור. סה"כ 19.4 ק"מ!

המסלול היה בחציו במגמת ירידה ובחציו במגמת עלייה. התחלתי מהגינה לאחר מתיחות ושתיה. המקטע הראשון היה רובו בירידה והרגשתי מעולה. המקטע השני היה ברובו במגמת עלייה אך עדיין הרגשתי מעולה. מזג האוויר היבש והקריר, הנופים המוכרים והאהובים, הריצה כמעט לבדי ברחובות הרחבים הפיחו בי אנרגיה. כך היה עד המקטע הרביעי שבו השרירים התחילו קצת לכאוב. עד אותו הרגע כשחשבתי על הכותרת של הפוסט היא הייתה- "ערד- ריצה מעולה".

במקטע הרביעי חלפתי על פני בקבוק השתייה שהנחתי לי בצד מכוון שלא רציתי לעצור תוך כדי המקטע המהיר. כך יצא שאפילו הצלחתי להתגבר על הרצון לשתות כל 2-3 ק"מ ושתיתי רק בסיום הקטע לאחר 5.5 ק"מ! אפילו מבחינת המוטיבציה היתה ריצה ממש טובה והצד הפולני הבכיין כמעט ולא הופיע.  אחרי המקטע הרביעי אמרתי לעצמי נשארו שני מקטעים אחד יהיה כנראה קשה בגלל שיהיה במגמת עלייה ואז אחד אחרון קל וסיימנו! היה קל להגיד ויותר קשה לבצע.

סיימתי לשתות וקדימה למקטע החמישי. כאמור השרירים כבר התחילו מעט לכאוב וידעתי שזה מקטע במגמת עלייה אבל פתאום כל עליונת קטנה נראתה כמו טיפוס על החרמון… התחלתי לרוץ בקצב ממש טוב ולאט לאט ראיתי איך הקצב נעשה איטי יותר ויותר… הייתי חייב לגייס את כל כוח הרצון שלי כדי להתמיד בקצב הרצוי. למזלי הגדול בדיוק בסוף המקטע הגעתי לירידה קלה וזה עזר לי כוח לתת פוש אחרון ולסיים את הקטע בטווח הקצב הרצוי.  היה קשה ודרש הרבה אופי ונחישות!

אחרי הריצה הקלה התחלתי את הקטע המהיר האחרון לפני השחרור. למזלי הוא היה במגמת ירידה… תוך כדי הריצה החלטתי לשנות את המסלול מכוון שהבנתי שאם אמשיך כמתוכנן אסיים דיי רחוק מבית הוריי. השינוי הוביל לכך ששוב רצתי במגמת עלייה! וכך המקטע האחרון שאמור היה להיות קל הפך לקצת יותר קשה מהמתוכנן. סיימתי את המקטע והמשכתי בקצב קל עוד 2 ק"מ עד לבית הוריי. מזל שלא רצתי בלחות של המרכז!

לסיכום היתה ריצה שהתחילה מעולה והפכה קשה אך הסיום מאד חיובי מעודד!

המשך חג שמח לכולם!

היום רצתי 12 ק"מ בקצב ממוצע של 5.37 דקות לק"מ. את הריצה רצתי עם אייל חבר מהקייטנה של ליאור- בקבוצה שאני רץ איתם בשבתות. הייתה ריצה טובה בקצב טוב! היה כייף!

בגלל שדיברנו כל הדרך לא עברו בראשי מחשבות מעניינות אחרות ולכן הפוסט היה יהיה קצר.

המשך חג שמח!

היום רצתי 5 ק"מ בקצב 6 (קליל). כדי לגוון רצתי לבית החולים תל השומר שם יש מסלול הקפי שעובר בדרך בגינה ומן אגמון מלאכותי. יצאתי ממש ממש מאוחר- 7 בבוקר! ומזג האויר היה מעולה!

אנקדוטה קטנה. כשסיימתי לרוץ מתחת לבניין שלי שמעתי יללות קורעות לב. מיד נלחצתי וחשבתי שאולי זה הבן הקטן שלי שהתעורר משינה ולא מצא אף אחד בבית והתחיל לבכות. (הוא בן 9 ולא כל כך קטן אבל עדיין שונא לקום לבית ריק מהורים). לאחר שהקשבתי שוב הבנתי שזה כנראה כלב שנשאר לבד. היללות שלו היו קורעות לב.

שיהיה יום טוב!

היום עשיתי את אימון העליות הרשמי הראשון שלי! מה זה אימון עליות? כמו כן הוא רצים עליה ואז יורדים אותה ואז שוב עולים… זה אמור לחשק את הרגליים, לפתח טכניקה נכונה של ריצה על החלק הקדמי ולשפר מהירות.

איך עד היום לא עשיתי? בסבב הקודם יצא לי להחמק כי אלעד חשב שהתחלנו את האימונים באיחור.

בעיקרון עשיתי אימוני עליות אבל כחלק מריצה בשטח הררי ולא באופן ספציפי ממוקד.

אז רצתי לפארק הלאומי המוכר והחביב בחרתי את העלייה היחידה שיש שם ורצתי אותה 5 פעמים. את האמת דיי טסתי אותה אבל אני כותב על עצמי תמיד בצניעות וענווה 🙂

היה אימון טוב! ידעתי שיהיה כי יש לי מהירות טבעית (למרחקים קצרים יחסית).  אמנם אחר כך השרירים היו דיי תפוסים אבל הרגשתי ממש טוב ושמח בתוצאה!

אז חברים שיהיה יום טוב!

מודיע מראש שזה יהיה פוסט ארוך אז לתשומת לבכם.

אני מניח שכבר כתבתי את זה אבל חייב כהקדמה להבהיר שהפעם האימונים יותר קשים לי מהפעם הקודמת. יש לי פחות מוטיבציה, פחות אנרגיה,פחות תמיכה מהבית. אני גם מרגיש שהכתיבה לא קולחת ומעניינת כמו קודם (לזה יש לי הסבר אני חושב). אני רק בהתחלה וכבר ממש עייף וכל ריצה היא מאבק בין כוחות האור והמוטיבציה לכוחות החושך והפולניות העצלה.

לגביי הכתיבה נראה לי שכאשר התחלתי לכתוב רצתי ריצות ללא קצבים מוגדרים, ללא מרחק שקבוע באופן חד מראש. היו אלה ריצות לנפש וכך גם הכתיבה הייתה לנפש- מחשבות הגיגים ותחושות. ברגע שהריצה הפכה יותר מסודרת, עם זמנים ומרחקים מוגדרים- נקרא לזה יותר "טכנית" נראה לי שגם הכתיבה התחילה להתרכז יותר במרחק, בקצב ובזמן ופחות בתחושות ולכן היא גם פחות מעניינת בייחוד לאנשים שלא מחוברים לריצה.  אם תקראו את  הפוסטים האחרונים תראו שדיי ניסיתי לא לפרט יותר מידי את הקצב והמרחק.

היום הריצה כללה 2 ק"מ חימום אחר כך 8 סטים של 1200 מ' בקצב 5:10 ואז 800 מ' בקצב קל ואז 2 ק"מ שחרור. יתכן שבגלל שהמקטעים היו ארוכים יחסית אז יצא לי גם לחשוב, להרגיש וכדומה ולא להתסכל כל שנייה על השעון.

נתחיל מזה שלמזלי אני גרוע בחשבון אז מראש חשבתי שזאת ריצה של סה"כ 18 ק"מ ולא 20 כפי שהייתה. זה נראה הבדל קטן אבל פסיכולוגית זה הבדל גדול. בגלל החג יכולתי לקום מאוחר יחסית (6). השעון צילצל והיה לי ממש קשה לצאת מהמיטה. כבר התחלתי לנסות להמציא תרוצים למה לא רצתי אבל לבסוף קמתי ויצאתי למרות חוסר המוטיבציה. לשמחתי כבר היה אור בחוץ ואפילו ירח כמעט מלא בשמים (כן בשש וחצי בבוקר!) זה שיפר מאד את מצב רוחי!

התחלתי בריצת החימום חושב שעדיין לא נרשמתי למרתון ולא הזמנתי טיסות ומלון ולמרות שזה עוד חצי שנה צריך להתחיל לדאוג לדברים האלו. אולי זה גם יוסיף למוטיבציה ולמחוייבות. אדבר על זה עם אלעד. בגלל שהייתי שקוע במחשבות לא שמתי לב לשעון ופתאום אני מגלה שאני רץ קצת מהר מידי.  זה מעודד שקל לי לרוץ בקצב יחסית מהיר.

הגעתי לפארק שהיה דיי מלא באנשים ושמחתי לגלות שתיקנו את הברזייה שממוקמת בכניסה לפארק. כך לא צריך להכנס יותר פנימה כדי לשתות לאחר המתיחות הקצרות. 3 המקצים הראשונים היו בסדר. לא היה קל אבל גם לא קשה מידי. אבל שמתי לב שאני צמא כל הזמן וניסיתי להבין האם אני באמת צמא או שפשוט קשה לי ואז הגוף / מוח יודע שבבריזיה נחים ובכוונה מייצר תחושת צמא. במרוצים ובריצות ארוכות נהוג לשתות כל 5-7 ק"מ היום הייתי צמא כל 3 ק"מ בערך.

מהמקצה הרביעי התחיל להיות קשה יותר פיזית אבל בעיקר מנטלית. משום מה נכנסתי לסוג של דכאון. במקום להתעודד שעברתי כבר חצי מהדרך התבאסתי מזה שעשיתי "רק" חצי מהדרך. היה שלב אפילו שממש שקלתי ברצינות לעצור בצד. אולי זה הצד הפולני שמרגיש שהוא מפסיד לאחרונה במילחמה נגד הצד מלא המוטיבציה והוציא את כל התותחים הכבדים. לא יודע מאיפה נחת עליי "מר אופטימיות" הדכאון הזה. כנראה שהצד החיובי הרגיש גם את ההתקפה והוציא גם הוא את האייסים. במקצה השישי תחושה היאוש חלפה ובמקומה התגנבה אופטימיות- נשארו רק עוד 2 מקצים וזהו!  בשלב זה העדפתי להתעלם מכך שלאחריהם יש עוד 2 ק"מ חזרה הביתה…

בשלב מסויים הבנתי שיש סיכוי שאשתי תגיע לפארק לרוץ גם היא ואז אולי אוכל לחזור איתה הביתה (ברכב). אמנם זה ידרוש לעשות עוד סיבוב ריצה בפארק אבל בקצב איטי… מה שכן היתה לי תחושה שאם אראה את הרכב שלנו בחניה של הפארק באותו רגע אפסיק לרוץ. לכן בסתר ליבי קיויתי שהיא תגיע מאוחר יותר.

הגעתי למקצה האחרון! התמלאתי מוטיבציה! השרירים לא ממש השתתפו בחגיגה אבל מההכרות עם הגוף שלי ידעתי שברגע האמת הם יבוא לקראתי.  יתכן שבשל העצירות הרבות לשתייה הם התקררו קצת ולכן היו נוקשים. הסיבוב הגדול בפארק הוא ממש נחמד. ברובו מישורי ובשטח פתוח. יש 2 עליות ואזור מיוער אחד. אחד הדברים הקשים בריצה בקצבים משתנים בפארק הוא שלפעמים יוצא שצריך להתחיל לרוץ מהר באמצע אחת העליות או באמצע האזור המיוער מכוון שיש שם בעיית קליטה של השעון ואז הקצב בשעון איטי יותר ממה שאתה באמת רץ. זה גורם לך לרוץ מהר יותר כדי לעמוד בקצב הנדרש וכשאתה עייף זה קשה!

כמובן שהיום יצא שהתחלתי את המקצה האחרון ביער! התחלתי לרוץ והקצב בשעון לא זז כמובן. אני מכיר את התופעה אבל בכל זאת קצת הלחיץ. ניסיתי להגביר אבל הגוף לא ממש שיתף פעולה. מזל שסוף המקצה היה מחוץ ליער אז השעון התעדכן וסיימתי בדיוק בקצב הרצוי. סיימתי מותש וסחוט. רצתי לכוון הכניסה לפארק מתפלל שאשתי תגיע בדיוק באותו רגע :). לצערי היא לא הגיעה וגם לא הגיבה להודעה שלי. אז התחלתי לרוץ הביתה ופגשתי אותה בדרך…

לסיכום היתה ריצה קשה מנטלית וגם פיזית אבל החוכמה היא להתגבר. נראה מה עושים כדי להעלות את המוטיבציה. לפחות יצא פוסט מלא רגש…

חג שמח והמשך שבוע טוב

כרגיל בימי ראשון הלכתי לשחות. הפעם מאוחר מהרגיל בגלל החג. כשהגעתי לבריכה בשעה 6:15 היו בה מעט מאד אנשים. נראה לי שהרוב מסיימים בשעה הזאת וכמו כן חלק גדול מקבוצת השחייה כנראה בחו"ל  או בחופש כולל המאמן. תפסתי לי את המסלול הקיצוני שלאחריו מתחילה שאר הבריכה ולכן הוא מתוחם רק בצד אחד. הגוף היה מאד תפוס מריצת השבת וקיוויתי מאד שהוא ישתחרר בשחייה.

עוד בבריכת החזה הראשונה שאני שוחה לחימום התחילה לכאוב לי הכתף וזה לא סימן טוב בעיקר שבחתירה בעיקר הידיים עובדות… לאט לאט הגוף התחמם ונכנסתי יותר לקצב. הכאבים פסקו. בדרך כלל כשקבוצת השחייה נמצאת יש יחסית הרבה רעש כי הם קבוצה דיי גדולה והשחייה שלהם מרעידה את מיי הבריכה. המים נראים כאילו להקת ברקודות שוחה שם. כשסיימתי את אחת הבריכות פתאום שמתי לב כמה שקט אבל ממש שקט אפילו בשביל בריכה. כנראה שבדיוק קבוצת השחייה סיימו תרגיל אחד וקראו את ההוראות לתרגיל הבא ולכן שום דבר לא זז בבריכה. היה משונה מאד.

בסביבות השעה 7 כמה דקות לפני שסיימתי הגיעה גברת מבוגרת דיי שמנה ונכנסה למים. איך שראיתי אותה היתה לי הרגשה שהיא הולכת להכנס למסלול שלי בגלל שהכי קל להגיע אליו בהליכה במים. מאד קיווויתי שהיא תבחין בי ולא תתחיל לשחות עליי. היא הגיעה לתחילת המסלול בדיוק כשהייתי בצד השני שלו מתכוון להתחיל עוד בריכה. ראתה אותי ואז זרקה מבט לשעון שעל הקיר כאילו בודקת מה פתאום אני עושה פה בשעה הזאת. נראה כאילו היא הזמינה את המסלול לשעה הזאת :). התחלנו לשחות אחת לעבר השני  ושחלפנו אחד על פני השנייה הרגשתי כמו זוג לוויתנים שחולפים אחד על פני השני.

למזלי זה היה כבר סוף האימון והלכתי בשמחה רבה לג'קוזי שקוויתי ישלים את שחרור השרירים.

שיהיה לכולם שבוע טוב וחג סוכות שמח.

שלום,

לצערי לא התיישבתי לכתוב מיד לאחר הריצה וכל התובנות והסיפורים ממנה כבר נשכחו אז רק אציין שרצתי 18 ק"מ בקצב 5:40 שזה בסדר אבל עדיין רחוק מהקצב שאני מתכנן לרוץ את המרתון. לא היה קל אבל חצי מהדרך רצתי עם חבר מהקייטנה שעזר מאד ואת חצי השני לבד אבל כבר היה קצר יחסית.  בשני הק"מ האחרונים גיד אכילס הימני מאד כאב והרגשתי שאני ממש לפני פציעה. בגלל שנשאר כל כך מעט מרחק רצתי הכל למרות שאני לא בטוח שזה הדבר הכי חכם ובריא לעשות.

שבת טובה ומהנה חברים.

אז בהתאם לסיכום מהפעם הקודמת לגביי החשש לפני הריצה הפעם דווקא הרגשתי ביטחון ביכולת שלי לעמוד באימון. האימון כלל ריצה קלה לחימום ואז מספר קטעים של ריצה בקצב מתגבר מ 5:30 ל5:10 ל4:30 ולבסוף שחרור. סה"כ 10 ק"מ.

מה שמדהים אותי כל פעם מחדש הוא שקשה לצפות (לפחות אצלי) איך תהיה הריצה בכל יום. יש ימים שאני אוכל טוב, ישן טוב ואז הריצה לא משהו ומצד שני ימים שלא נח, אוכל שטויות והריצה יוצאת מעולה. היום הרגשתי מעולה לפני הריצה. ישנתי לא רע בלילה, אכלתי פסטה אתמול בערב, במשך היום לא עשיתי כלום מלבד לצום ולראות סרטים. בתאוריה היתה צריכה להיות ריצה פצצה. אז בסיכום היתה ריצה טובה אבל ההתחלה הייתה לא קלה.

ראשית הלכתי כ600 מטר מביתי כדי שאסיים את החימום בדיוק בכניסה לפארק. כבר בהליכה כאב לי באגן ואז בחימום התחילה לכאוב הברך. במתיחות לפני הריצה כאב לי בהמסטרינג והייתי בטוח שאני הולך להתפס היום. להפתעתי הכל נעלם כשהתחלתי לרוץ מהר יותר. איך אמרתי לאלעד -"נגמר כל כך מהר שלא הסתפקתי להתלונן" אכן רצתי מהר. אפילו קצת יותר מידי מהר.

כל הדרך הביתה ניסיתי לחשוב איך יתכן שריצה נגמרה מהר כל כך האם פיספסתי קטעים? איפה טעיתי בחישוב של המסלול? בסוף הריצה השעון הראה 10 ק"מ כלומר לא קיצרתי. אולי רצתי קטע אחד במהירות הלא נכונה אבל זה לא משפיע על המרחק.

כל המחשבות נעלמו כשהגעתי הביתה והתחלתי להכין את הילדים שהיו גמורים מהרכיבה בכיפור לבית הספר.

אז יאללה לעבודה,

נתראה בשבת!

אני יודע שפתחתי כבר מספר פוסטים במשפט הזה אבל היום באמת פחדתי מהריצה!  בואו נסגור מעכשיו שאני חושש מכל ריצה אלה אם כן אני מציין אחרת.

הריצה היום כללה 3 ק"מ חימום, לאחר מכן ריצה של 800 מ' בקצב 5:10 דקות לק"מ לאחריה 400 מ' קל כל זה כפול 10 פעמים ואז שוב 3 ק"מ קל לשחרור. אני תמיד נוטה להתרכז בחלק העיקרי של הריצה שכלל היום 12 ק"מ ורק כשאני מכניס את הנתונים לשעון הריצה אני קולט שזאת בעצם ריצה של 18 ק"מ! זה חשוב גם מבחינת הזמן שצריך להקדיש לריצה (בסביבות השעתיים).

בגלל שהיום אין בית ספר (ערב חג) יכולתי לצאת מאוחר יחסית (5:30). רצתי לאט לפארק שקוע במחשבות בעיקר על עצות למיכל חברתי שנוסעת בשישי לאמסטרדם  להשתתף בחצי המרתון. לא שמתי לב ופתאום ראיתי שאני רץ בקצב 5:30 – לא ממש קצב קל (עבורי).

הגעתי לפארק שכבר היתה בו כמות נכבדה של רצים – מרגישים שעונת המרוצים הגיעה. חימום קצר וקדימה למקצה הראשון. מרוב לחץ פתחתי כל כך מהר שהייתי חייב ממש להאיט כדי לעמוד בזמן. זה הפך את הקטע ליחסית קל אבל זאת לא המטרה. המטרה היא שאתרגל לקצב 5:10. מקצה שני יוצא לדרך הפעם כמובן פתחתי יותר קל. כל מקצה הפך יותר ויותר קשה. במקצה החמישי היה לי מיני משבר. כמעט וכבר ויתרתי על המשך הריצה. אז אמרתי לעצמי תשכח מכל מה שהיה עד עכשיו תחשוב שהתחלנו עכשיו ויש לנו רק 5 מקצים – קטן עלייך. שתיתי, שטפתי פנים וקדימה רק עוד חמישה קטעים.

אני לא יודע על מי ניסיתי לעבוד 🙂 זה החזיק מעמד בדיוק 2 מקצים! במקצה השלישי כבר התחלתי שוב לחטוא במחשבות על לחתוך הביתה. בדיוק אז גם התחילה לכאוב לי רגל ימין ובכלל פתחה פתח חדש לויתור.

בכללי כל הריצה לוותה במין מאבק בין הצד הלוחם שבי שלא רצה לוותר ואמר שכבר קמתי ואני פה וזה לא כל כך קשה. לצד הפולני הוותרן של מה אתה צריך את זה, זה לא לגיל שלך, כבר עשית מרתון אחד… בינתיים 1:0 לצד הלוחמני אבל המאבק קשה!

אני חייב להודות שהכתיבה הפעם יותר קשה מהסיבוב הראשון מפני שאני מרגיש שאני חוזר על דברים שכתבתי בעבר. כנראה שאין מה לעשות ואותן פעולות ואותם מצבים גורמים לאדם לחשוב את אותן מחשבות.

לסיכום הייתה ריצה ממש קשה למרות העמידה ביעדים.

מזל שמחר כיפור ויש מנוחה.

גמר חתימה טובה חברים!

היום חזרתי לשחות!

החלפתי את בגד הים שאשתי לא אהבה בדגם משופר ויפה יותר והתייצבתי בשעה 5:30 בבריכה (כן גם ביום שאני לא רץ עדיין קם מוקדם).

תמיד היו אנשים בבריכה אבל היום כל המסלולים היו מלאים (6) אמנם בכל מסלול אדם אחד אבל עדיין תפוסה מלאה 🙂

מה שהקסים אותי היה השקט שבבריכה. למרות שהיו אנשים כל מה ששמעו זה קולות החתירה והנשימות שזה ניגוד גמור לרעש וההמולה של הריצה בייחוד אחרי שבת שבה הפארק היה מפוצץ באנשים.

הקפיצה הראשונה למים היא הכי קשה. עצמתי עיניים וקיוויתי שהמים לא קרים מידי. להפתעתי המים היו דיי נעימים. התחלתי בשחיית חזה כדי להתחמם אחר כך עברתי לחתירה.

למרות שאני לא שוחה בכל כוחי אני גומר כל בריכה כאילו שחיתי 100 מ בגמר אולימפי. נראה לי שאני לא נושם מספיק. במקום כל 2 תנועות אני נושם כל 4 (כדי לנשום תמיד מאותו צד) ויתכן שזה מה שגורם לקושי.

קטע מצחיק / מפחיד שקרה לי היה שפעמיים תוך כדי שחייה הרגשתי כאילו משהו נוגע בי ברגל. בפעם הראשונה ממש קפצתי בבהלה (כמה שאפשר לקפוץ בבריכה) מזל שהייתי בצד של הרדודים. בפעם השניה פשוט הסתכלתי לראות אם מישהו שוחה לידי. כנראה שבזמן החתירה דחפתי מים לאחור שנגעו ברגל וזה מה שהבהיל אותי.

שחיתי 45 דקות ופניתי לג'קוזי שזה החלק הכי טוב של אימון השחייה 🙂 כמה שהשחייה משחררת אין כמו ג'קוזי טוב.

חזרתי הביתה טרי ורענן.

יום טוב לכולם!

היום חיכה לי אתגר חדש- ריצת 16 ק"מ בקצב 5:30-5:45 דקות לק"מ.  המרחק לא מהווה אתגר אבל המרחק בשילוב המהירות הווה אתגר מכוון שבזמן האחרון לא רצתי בקצבים האלו.

הגעתי להדר יוסף ב5:40 מעט חושש ונפגשתי עם חברי קבוצת הריצה שלי. מקווה שיהיה מישהו שם שירוץ בקצב שלי.  אחד החברים שבדרך כלל רץ בקצבים האלו מודיע שהוא טיפה פצוע אז הבנתי שזאת תהיה ריצת בדד… התחלנו לרוץ. בתחילה עוד הייתי עם החבורה העיקרית אבל אז התחלתי להגביר.

משהו בשעון לא נראה לי כי בתחושה רצתי יותר מהר ממה שהשעון הראה. אחרי שרצים תקופה כבר יש תחושה באיזה קצב אתה והשעון ממש לא תאם לתחושה. ככל שעבר המרחק הבנתי שבריצה הזאת לא אוכל לסמוך על השעון. מצד אחד זה קצת ביאס מצד שני זה אימון טוב לראות איך אני מרגיש קצבים וגם אימון למקרה שיהיו בעיות בתחרות. במחשבה לאחור מה שקרה הוא שכנראה הפעלתי את השעון לפני שממש התחלתי לרוץ ואז הקצב ההתחלתי היה מאד איטי (מפני שעמדתי) והשעון היה מכוון לתצוגה של קצב ממוצע של כל הריצה במקום קצב ממוצע של כל קטע (כל ק"מ) ולכן התצוגה לא תאמה לריצה.

לא היה קל מפני שהתחושות לא היו מדויקות ורצתי ריצה מאד לא חסכונית באנרגיה. הקצבים נעו בין 5:16 ל5:55 וזה ממש לא טוב לריצות ארוכות (ב16 ק"מ זה עוד לא נורא כל כך). בריצות ארוכות יותר צריך להתאפס על קצב מסוים ולהיות קרוב מאד אליו.

מפני שרצתי את רוב הדרך לבד יכולתי להתרכז במה שקורה סביבי. ראשית נראה שכל תל אביב יצאה היום לרכב או לרוץ וזה מראה מדהים! מכל עבר זרמו אנשים לכוון האזור שבין אסותה להדר יוסף. החנייה בהדר יוסף מעולם לא היתה כל כך מלאה. בשלב מסוים חשבתי שכל קבוצות הריצה קבעו היום לרוץ בהדר יוסף במקום בנמל.

בקטע מסוים ראיתי רץ יורד מהמסלול וניגש לברזיה שלא פעילה. זה הזכיר לי ריצה אחת שהייתי בה מאד צמא והגעתי בדיוק לברזיה הזאת ואיזו אכזבה הרגשתי שהיא לא עבדה! זה קטע פסיכולוגי שיכול לשבור אותך. (למרות שבגני יהושוע יש ברזיה כמעט כל 500 מטר).

שוב ראיתי את כל טיפוסי הריצה המצויים- המאצו בלי החולצה, האמזונה שרצה יחידה עם קבוצת גברים, ההוא שרץ בניפנופי ידיים מצחיקים והיום ראיתי בחור שממש יכלו בברור לראות שיש לו רגלי איקס.  כלומר הוא- רץ עם ברכיים מאד קרובות ואז נראה שמהאגן כלפי הברכיים הרגליים באלכסון פנימה ומהברכיים ומטה הן באלכסון החוצה. למרות זאת הוא רץ ממש מהר!

קטע נוסף שיש הוא רצים שבוחנים אחד את השני. הרבה מהרצים רצים עם כובעי מצחייה ואז רואים רק את העיניים. זה הזכיר לי את המקור להצדעה הצבאית שהגיע מזה שאבירים היו באים אחד מול השני ואז מרימים את מגן העיניים עם היד כדי להראות שהם ידידותיים.

לסיכום הריצה- היה קשה אבל עמדתי בקצביים הרצויים. לקחים- לא להפעיל את השעון מוקדם מידי. לכוון את השעון למדידית המהירות בכל קטע ולא ממוצע כללי (את זה עושים בתחרויות).

גמר חתימה טובה לכולנו!

שלום חברים,

היום היתה לי ריצה קצרה יחסית  (רק 10 ק"מ) אבל עבה- בתוך ה10 ק"מ רצתי כ 2 ק"מ בקצב 4:30  דקות לק"מ (לא רצוף) שזה קצב דיי מהיר עבורי ושלא התקרבתי אליו למעלה מחצי שנה.

מאד חששתי מהריצה מכוון שכאמור הרבה זמן לא רצתי בקצב הזה ובנוסף לכך אני מצונן וכדי להוסיף קושי אתמול בערב יצאתי…

השכמה בחמש כדי לצאת בחמש וחצי הפעם הלכתי טיפה יותר רחוק מביתי כדי שאולי אסיים בפארק הלאומי את קטע החימום. הגעתי קרוב אבל עדיין לא בדיוק.

היה מעניין לראות שהפארק מלא זוגות מבוגרים שעושים ביחד ספורט. חלק הליכה חלק במכשירים השונים. פשוט מחמם את הלב.

עשיתי חימום והתחלתי לרוץ.  אחרי קטע הריצה המהירה הראשון מרגיש את הפיצה של אתמול בערב… שותה מים וממשיך סה"כ קשה אבל למזלי יש לי מהירות טבעית טובה אז עומד בזמנים.

שוב רצות להם בראש מחשבות למה אתה צריך את זה שוב? לא הספיקה לך פעם אחת? התשובות מיד מגיעות- כי אתה אוהב אתגרים ולא לא הספיק לי 🙂

מכוון שרצתי קטעים מהירים ואז קטעים איטיים יותר יצא שאחד הרצים האחרים בריצה היה עובר אותי ואז הייתי עוקף אותו שוב וחוזר חלילה. אם מישהו היה עושה לי את זה הייתי מתעצבן מאד.

לסיכום – היתה ריצה מאתגרת אבל עמדתי ביעדים. אני עדיין לא ממש קולט שאני בדרך לעוד מרתון ועדיין לא במאה אחוז מוטיבציה אבל הכוון חיובי.

בשבת אתגר חדש- ריצת 16 ק"מ בקצב 5:45 . תאחלו לי בהצלחה!

נתראה בקרוב!

ריצה ראשונה בשנה החדשה – ככה התחלתי את הבלוג לפני כשנה!

רק שהפעם השנה היא עברית ולא לועזית. אמנם אתמול לא קמתי לשחייה אבל היום דווקא הייתי מלא מוטיבציה ואפילו התעוררתי לפני השעון. למרות ארוחת החג אתמול בערב יצאתי לבצע את אימון הריצה הראשון בדרך למרתון החדש וריצה ראשונה בשנה החדשה.

זאת היתה ריצה שהזכירה לי למה אני אוהב לרוץ! לא דווקא בגלל הקצבים והמהירות אלה דווקא אנשים שפגשתי ודברים שראיתי בדרך.

האימון כלל 2 ק"מ חימום 2 ק"מ שחרור ובאמצע 400 מטר מהר ו400 מטר קל כפול 16 פעמים. סה"כ כ17 ק"מ.

מאד חששתי לפני הריצה. הקצב המהיר היה קצב שלא נגעתי בו מאז חצי המרתון בפברואר. עברנו דירה לפני שבוע וחצי ולא הייתי בטוח מאיפה צריך להתחיל לרוץ כדי להגיע לאחר 2 ק"מ לפארק.

יצאתי לדרך הגוף קצת חורק ואלפי מחשבות מתרוצצות בראש. אני אעמוד בקצב? יש לי כוח לעוד חצי שנה מפרכת של אימונים? איך ממנים את כל הציוד, תוספי התזונה, המאמן?  מנסיון העבר ידעתי שאם ארצה אז הדרך תמצא (יצא חרוז)  וחלק גדול מהתשובות יגיע במהלך אחת הריצות.

הגעתי לפארק וזכרונות על ביקורים בשעות אפלות עלו בראשי. למזלי חג היום אז יכולתי לצאת קצת מאוחר (רק ב6:30) ומזג האוויר היה מעולה לריצה. אחרי מתיחות התחלתי לרוץ וראיתי שהשד לא נורא כל כך ואני עומד בקצבים. אחרי החזרה ה14 כבר הייתי דיי גמור וקיללתי את עצמי ואת המאמן ששיכנע אותי להתחיל בתוכנית.

אז מה היה כל כך טוב? אני מאד אוהב בזמן הריצה לשים לב למה שקורה סביבי. לטיפוסים השונים לנוף האורבני או הטבעי. היום בפארק במהלך הריצה שמתי לב לזוג נשים דיי מובגרות שהתווכחו בלהט. כשהתקרבתי הבנתי שאלו אם ובת. הבת בערך בת 65 והאם בסביבות ה85 ומדבריהן (צעקותיהן) הבנתי שהאם מנסה לשדך לבת מישהו והבת לא רוצה. זה הצחיק אותי שגם בגילאים האלו עדיין האמא דואגת לבת שלה לשידוך.

לאחר מכן פגשתי חברים יקרים: לירון, ענת וערן (בעלה של ענת)- חברים ושותפים לריצות ובילויים כחבורת רצי בקעת אונו (רק טלי המתוקה היתה חסרה) זה נתן לי מוטיבציה ודחף קדימה. בהמשך שמעתי קול שנשמע צורם ואז שמתי לב שליד הקבר של קריניצי עומד אדם ומנגן בסקסופון.  חשבתי איזה נגן גרוע הוא אבל אז הבנתי שהוא מחקה קולות של שופר. הוא פתח עבורנו את השמים כדי שכל הבקשות יתגשמו (מיד ביקשתי כמה בקשות זריזות).  גולת הכותרת היתה מפגש עם אשתי יקרה וחבורת ההליכה שלה בכניסה לשכונה שלנו. היה כייף ומשמח לראות אותם זה נתן לי כוח להגיע עד לביתי בחתיכה אחת.

לסיכום: היתה ריצה לא קלה בכלל אבל מאד מהנה ומעניינת מקווה מאד שיהיו עוד הרבה ריצות כאלו ושגם אמצע פתרונות לכל השאלות שנותרו כרגע ללא מענה.

שנה טובה לכולם!

היום הייתי אמור להתחיל באימונים למרתון הבא באימון שחייה. לאחר שאשתי קטלה את בגד הים של ספידו שקניתי והורידה לי את המוטיבציה בא הבן הקטן שלי ואמר לי שהוא לא אוהב להתעורר לבית ריק. אז בלילה כשגיליתי שהוא ישן לידי נאחזתי בתירוץ של "לא רציתי שיתעורר לבית ריק" כדי לא לקום לאימון.

בלב תרצתי לעצמי שאלך לשחות לאחר העבודה אבל כמובן שגם ב15:00 לא קמתי מהשנ"ץ כדי ללכת לשחות…

בקיצור אחלה התחלה לאימונים 🙁

נקווה להמשך טוב יותר…

שלום לכם,

מזמן לא התראינו!

משהו כמו 7 חודשים. בפוסט האחרון כתבתי שאני מוריד הילוך עד ההכנות למרתון הבא. אז עד היום רצתי ברגוע ובין היתר השתתפתי ב10 ק"מ במרתון ירושלים, רצתי 3 קטעים בהר לעמק והנה הגענו לפתיחת ההכנות ל…מרתון בלגרד 2017!

מי היה מאמין שכבר חלפה שנה מאז שרצתי באמסטרדם. אמנם הבטחתי לעצמי שאגיע לתחילת האימונים לאחר טיפול עשרת אלפים לגוף אבל לצערי הייתי עסוק בדברים אחרים והזנחתי. איך מישהו אמר " life is what happens when you are busy making plans" כרגע לצערי אני לא במאה אחוז כשירות. יש קצת כאבים ברגל שמאל אבל לא משהו שעוצר מלרוץ.

מחר זה ראש השנה ואני מאחל לי שנת ריצות טובה ושההכנות למרתון הזה יהיו לא פחות טובות מההכנות למרתון הקודם . שאצליח לעמוד בזמן המטרה השאפתני שלי (עדיין לא מגלה).

אשתדל לרשום פוסטים מעניינים שיעבירו את החוויה ולא רק את הפרטים הטכניים.

אז בינתיים שנה טובה לכולם! נתראה בקרוב.

מוי

היום רצתי בחצי מרתון ת"א השלישי שלי. עד היום לא הלך לי בשבירת שיאים בת"א. מי שעקב אחרי הבלוג שלי יודע שכל ההכנות לקראת חצי המרתון הזה לוו בכאבים, פציעות, חוסר מוטיבציה ומשברים מנטליים.

כבר הייתי מוכן לוותר אבל המאמן והאדם המדהים אלעד זינגר לא ויתר האמין בי ואמר בחוכמה שלוותר תמיד אפשר. בכל מהלך התקופה הוא מצא את המילים והדרך לגרום לי להמשיך להתאמן כדי לעמוד ביעד שהצבנו. אם זה אומר להוריד ריצה אחת ולהמיר בשחייה, אחר כך להמיר עוד ריצה בריצה במים. הוא ידע איך לשנות את התוכנית כדי להביא אותי למטרה במגבלות שהגוף שלי הציב (ואולי גם קצת המוח).

כשעמדתי על קו הזינוק היום הייתי סקפטי אבל שוב פעם מסתבר שהמאמן יודע על מה הוא מדבר… פתחתי בקצב 5 אבל אז הרגעתי וירדתי לקצב 5:12 בו התמדתי רוב הדרך. לריצה היום הגיעה איתי יעל – חברה טובה שלה זאת פעם ראשונה במירוץ למרות שהיא רצה כבר הרבה שנים. אתמול בערב הסברתי לה את תוואי המסלול שזכרתי (עליות ירידות וכו..) אך בזמן המירוץ נוכחתי לדעת שכנראה הייתי בהכחשה ולכן שכחתי כמה עליות בדרך. בגלל תיאור המסלול השגוי שלי היו לי נקיפות מצפון וכל הדרך דאגתי לה (למרות שהיא רצה מהר יותר ממני) בגלל זה רצתי בצד שמאל כדי שאראה אותה כשחולפת על פניי בדרך חזרה.

לא ראיתי אותה וקצת דאגתי. דאגתי התגברה כשברחוב אבן גבירול ראיתי זוג מבוגר עם שלט "יעל האלופה" וחשבתי שאלו הם הוריה. אם הם עדיין כאן זאת אומרת שהיא לא עברה עדיין… זה  גרם לי לרצות להגיע מהר לקו הסיום. בסוף מסתבר שאלו לא היו ההורים שלה 🙂

לא הי לי קל היום- החום בשילוב המהירות והעובדה שהורדתי קצת בעומס האימונים לאחרונה גרמו לכך שהיה לי קשה מבחינת הכושר (הנשימה) ודווקא הרגליים לא כאבו בכלל! כנראה שבאמת האדרנלין של המרוץ פעל (וגם בזה אלעד צדק). כמו פולני טוב קיטרתי כל הדרך וחשבתי על סיבות לפרוש עד שלבסוף בק"מ ה17 תפסתי את עצמי ואמרתי- "יא בכיין יש לך עוד 4 ק"מ לסיים, לא כואבות לך הרגליים ואתה מתמיד בקצב שקבעת לעצמך אז מה הבעייה שלך? עכשיו תקח סוכריית אנרגייה תשתוק ותמשיך לרוץ".

העידוד הזה החזיק מעמד עד לעלייה לגשר רוקח 🙂 שם נלחמתי בעצמי לא לעצור בעמדת השתייה כמו שעשיתי בשנה שעברה והייתה אחת הסיבות שלא ירדתי מהשעתיים. מהגשר רואים את כביש איילון עובר מעל שדרות רוקח וזה נראה כמו שער הסיום הבעיה היא שהשער נמצא כ600 מטר משם ויש הרגשה כאילו הסוף לא מגיע… אתה רץ ורץ והסיום מתרחק. השנה בניגוד לשנה שעברה אמרתי לעצמי אתה נותן הכל עד הסיום ולא מרפה…

כשעברתי את קו הסיום הרגשתי שאני עוד שנייה מתעלף. ראיתי בקבוק מים. שאלתי מישהו אם זה שלו וכנראה שלא נראיתי כל כך טוב כי הוא מיד נתן לי אותו. שפכתי חצי בקבוק על הראש ואת החצי השני שתיתי וניגשתי לאסוף את המדליה שעבדתי בשבילה כל כך קשה. הייתי כל כך גמור שחלפתי בטעות על פני הבחורה שחילקה את המדליות ונאלצתי לחזור קצת לאחור. למזלי קבעתי עם יעל ליד הדוכן של פיוז טי ועד שהיא הגיע שתיתי כליטר פיוז טי 🙂  מדהים כמה המשקאות האלו טעימים יותר כשחם…

והתוצאה? 1:50:45 שיפור של 3 דקות ו20 שניות מהשיא הקודם! איזו גאווה ואושר!

אז מה קורה עכשיו? אני מוריד מינון בריצות למצב של שימור כושר, ממשיך בשחייה ואימוני חיזוק עד לתחילת האימונים למרתון הבא בשנה הבאה!

שבת שלום לכולם!

מחר בבוקר אתייצב בפעם השלישית לרוץ את חצי מרתון תל אביב. עמדתי במקלחת לפני זמן קצר וחשבתי על איזו דרך עברתי מהשנה שעברה!

לפני שנה חזרתי לרוץ לאחר הפציעה בעקב ורציתי לרדת מהשעתיים מה שבסוף לא צלח בגלל החום. עד אז רצתי לפי תוכנית שכתבתי לעצמי, ללא מאמן. רצתי לבד או עם חבר  אחד.

לאחר חצי המרתון החלטתי להרשם למרתון  ניו יורק אך ירדתי מהרעיון בגלל העלות הכספית. הזרע לרוץ מרתון כבר נטמן ולכן החלטתי להרשם למרתון אמסטרדם. כך הכרתי את אנשי קבוצת הריצה – הקייטנה של ליאור שאיתם אני רץ בשבתות עד היום.

הכרתי את אלעד זינגר האדם והמאמן המדהים שחשף אותי לאימונים וקצבים שמעולם לא התקרבתי אליהם.

במהלך האימונים למרתון שברתי את השיא שלי בחצי מרתון ב7 דקות!!!

נחשפתי לעולם התוספים, הג'לים, האיזוטוני וכו… שיטות ריצה שונות- על קצות האצבעות,, יחפים, עם סנדלים (את השתיים האחרונות לא ניסיתי) התחלתי לשחות בקביעות ואני מתחיל לאהוב את זה 🙂

רצתי מרתון ראשון בפחות מ4 שעות!!!! במהלך המרתון חברי הקייטנה התגלו במלוא תפארתם. אלו שנסעו איתי וגם אלו שליוו מהארץ!

השינוי הכי גדול שעברתי הוא מנטלי! אני מאמין היום שאני יכול לעשות כל מה שאכוון אליו.

אני מאחל לעצמי שנת ריצה לא פחות טובה, מאתגרת ושאמשיך להתפתח בכל התחומים.

לילה טוב! בהצלחה לי מחר 🙂

חצי המרתון מתקרב ואני עדיין לא בטוח מה לעשות. השבוע קיבלתי פטור מריצות מאלעד. כמובן ששחיתי , רצתי במיים ונסעתי באופניים. בתוכנית הופיע ריצת 9 ק"מ שכללה 2 ק"מ חימום 5 ק"מ בקצב מרתון ו2 ק"מ שחרור במידה וארגיש בסדר (במידה ולא ניתן היה להחליף באימון אחר).

החלטתי לרוץ גם כי הרגליים היו בסדר וגם כדי לבדוק מה מצב הכושר כי בכל זאת האימונים האחרים לא משתווים לריצה ממש.

יצאתי מביתי בשעה מאוחרת יחסית 5:45 – הירח בהק במלוא גודלו וזה כבר עשה לי מצב רוח טוב. התחלתי לרוץ בקלילות והיה בסדר גמור. אחרי 2.5 ק"מ הגעתי לפארק עשיתי מתיחות טוב טוב ויצאתי לדרך. שכחתי לציין שהפעם גם נעלתי את נעלי הריצה לתחרויות שלי הברוקס לאונץ איתן התהלכתי כל השבוע כדי להתרגל מחדש.

כנראה שהשבוע בלי ריצה עשה משהו ופשוט התפוצצי בריצה הזאת- ידעתי שאני רץ מהר ממה שצריך אבל אמרתי לעצמי שהמהירות מחפה על המרחק.

בסיום הק"מה ראשון השעון מראה 4:20 דקות לק"מ! כמעט דקה מהיר ממה שאמור לרוץ! (5:13). ק"מ 2 מסיים ב5:02, ק"מ 3 ב5:04, ק"מ 4 ב 4:49! (חשבתי בטעות שזה הק"מ המהיר האחרון). ק"מ חמישי- 5:04.

חשתי סיפוק עצום בסיום הקטע המהיר אבל חייב לציין שהיה לי לא קל- הרגשתי כאילו הכושר שלי לא מספיק והיה לי קשה בנשימות.

רצתי 2.5 ק"מ נוספים בקצב רגוע לבייתי. ידעתי שאלעד יכעס עליי אבל לקחתי את זה בחשבון.

טוב- כנראה שארוץ בחצי מרתון תל אביב בשישי הקרוב!

תאחלו לי בהצלחה!

מעודד מריצת השבת והריצה שלפניה היום תכננתי לרוץ 4 ק"מ חימום,  13 ק"מ בקצב תחרות 5:13 ואז 4 ק"מ שחרור.

יצאתי מהבית ב4:35 בבוקר. מסביב הכל שקט קצת קר אבל לא נורא. מתחיל לרוץ הרגלים קצת נוקשות אבל זזות אני מקווה מאד שהורדת נפח הריצות ואימוני החיזוקים שאני עושה יפחיתו את הכאבים. 4 הק"מ עוברים בשלום הרגליים טיפה כואבות אבל לא משהו היסטרי. עושה מתיחות ומתחיל בקטע המהיר!

ק"מ ראשון אני עדיין בהתלהבות מסיים ב5:09 דקות אני אומר לעצמי להרגע כדי שלא אשלם על זה בהמשך. הק"מ הבאים הם סביב ה5:13 חלק מהירים יותר חלק מהירים פחות. גם הפעם יוצא מחוץ לפארק למרות שהסיבוב הוא קצת יותר מ3 ק"מ כלומר לא הרבה יותר גדול מהסיבוב בתוך הפארק. באזור הק"מ ה14 סה"כ (10 ק"מ בקצב המהיר) הרגליים מתחילות לכאוב יותר. רגל שמאל באזור הפנימי מעל כף הרגל ורגל ימין באזור גיד אכילס. אני מעודד את עצמי שאין עוד הרבה רק עוד 3 ק"מ מהירים ואז 4 ק"מ ברגוע הבייתה.

ממשיך לרוץ על הכאב כמו שאומרים מצליח להחזיק את 3 הק"מ בתחום הקצב ואפילו קצת מהיר יותר. מצד אחד זה מעודד מצד שני אני חושב לעצמי אם אני רץ ככה שאני פצוע למה יכולתי להגיע שהכל תקין???

מסיים את הקטע המהיר שתי הרגליים כואבות. שוקל לרוץ ישר הבייתה ולקצר את הריצה אבל מחליט לדבוק בתוכנית. יוצא ל4 ק"מ לכוון בייתי. מרוב שכאב לי ירדתי מ5:13 ל ק"מ ל7 דקות לק"מ כמעט הליכה! מזל שחלק האחרון של הריצה שלי הוא בירידה אחרת הייתי באמת עובר להליכה. סיימתי את הריצה עם דמעות בעיניים! לא ידעתי מה להגיד לאלעד. מצד אחד עמדתי בקצב מצד שני כואב מאד.

החלטתי לשים קרח על הרגליים לנוח קצת לחשוב ואז לדבר עם אלעד. ידעתי שיש לי גם טיפול אצל רם מחר בערב.

עדכונים בהמשך . נקווה לטוב!

היום רצתי עם חברי הקייטנה ובעיקר עם גדי שעזר לי וסחב אותי בסוף! לא הייתי מצליח לעשות זאת בלעדיו!
התכנון היה לרוץ 15 ק"מ בריצה קלה, 6 ק"מ בקצב תחרות 5:13 ו 2 ק"מ שחרור. במצב רגלייים תקין לא קל אבל לא קשה מאד. במצבי זה אתגר.

נפגשתי עם החברים למקצה הראשון בשעה 5:45 יצאנו מהנמל לכוון תל ברוך. ההתחלה הייתה בסדר היה מזג אוויר טיפה קר אבל ללא רוחות והשמים היו נקיים מעננים. לאחר כ3.5 ק"מ התחיל לכאוב לי ברגל שמאל באזור הברך (כרגיל) אבל לא כאב שיגרום לעצירת הריצה. חזרנו לנמל אספנו את המקצה הבא ורצנו דרומה לכוון יפו. רצתי עם לירון שרץ בערך בקצב שלי והיה טוב אבל אז התחיל כאב בעקב – אזור האכילס של רגל ימין- משהו חדש! סוג כאב שלא הכרתי קודם.  בעבר היו כאבים ברגל ימין אבל באזורים אחרים.  איזה באסה!

הסתובבנו חזרה לכוון הנמל הכאבים באים והולכים ומשגעים אותי. אני שוקל האם להפסיק את הריצה כשנגיע שוב לנמל או לנסות בכל זאת לרוץ את הקטע המהיר. מבין שאם אני מפסיק ורוצה להשאר לחכות לפריסה זה יהיה משהו כמו שעה וחצי באוטו כשכולם רצים מסביב… איזה עינוי!!! מחליט לנסות להגביר ואם כואב לצלוע חזרה לרכב. תופס את גדי אומר לו- אני צריך אותך עכשיו ל 6 ק"מ והוא מסכים. לא התחלנו בדיוק ב15 ק"מ אלה קצת לאחר מכן אבל יותר טוב מכלום. גדי ובן מצטרפים אליי ומושכים אותי.

לא היה קל אבל הכאבים החדשים נעלמו! עוברים ק"מ ועוד אחד ומחזיקים מעמד. עוצרים לשתות ממשיכים עוד קצת ומסתובבים. מחוסר חמצן אני חושב שיש רק עוד ק"מ לרוץ מהר וגדי לא מתקן אותי (נשארו 2). אני קולט את הטעות אבל לא נשבר ומחזיק מעמד עוד ק"מ. אנחנו מסיימים את הק"מ האחרון של הריצה המהירה בקצב 4:53!  איזה כייף שיש חברים טובים!

רצתי עוד 2 ק"מ קל והתפרקתי על המחצלת של הקייטנה. גדי התותח המשיך עוד 2 ק"מ לבד. בעומדי ליד המחצלת ראיתי חברה טובה עוברת בריצה שקלתי ללוות אותה קצת אבל הרגליים סרבו לקבל את הפקודה לזוז 🙂

שתהיה שבת טובה לכולם!

היום הייתה לי ריצה קשה אבל מעולה! התכנון היה 4 ק"מ חימום לאחר מכן 11 ק"מ בקצב התחרות 5:13 דקות לק"מ ואז 4 ק"מ שחרור.

היו לי הרבה לבטים לגביי הריצה בגלל ה11 ק"מ באמצע כי לרוץ אותם בפארק זה כמעט 4 סיבובים במהירות יחסית גבוהה. בזמן האימון למרתון רצתי ריצות דומות בפארק הירקון אבל אז בכל מיקרה הייתי צריך לקום מוקדם מאד בגלל החום אז ה45 דקות שלוקח לי לנסוע לשם ולחזור לא הפריעו. לאחר לבטים החלטתי בכל זאת לרוץ בפארק. יצאתי לרוץ רבע לחמש בבוקר. ניסיתי למצוא את האימון שהכנסתי בערב הקודם לשעון אבל לא מצאתי אז החלטתי הפעם לחזור לשיטה הישנה של לשים לב לק"מ ולמהירות כל הזמן… היה קר בחוץ אבל לא נורא. בתחילה טיפה כאב ברגליים אבל לאט לאט הם התחממו והשתחררו.

בחימום בדרך לפארק עוד שקלתי לוותר על הריצה שלי והניסיון לשבור את השיא שלי בחצי המרתון בתל אביב. אמרתי לעצמי שאהיה חבר טוב ורק אלווה מישהו אחר שרץ 10 או מרתון (חלק ממנו – לא הכל) אז הגעתי לפארק והתחלתי לרוץ. בגלל שלא הכנסתי את האימון לשעון לא הוגדרו לו התרעות שיש חריגה מהקצב המתוכנן. התחלתי לרוץ בחשש גדול ממצב הרגליים והאם אחזיק מעמד 11 ק"מ בקצב 5:13. הראש חשש אבל הרגליים רצו- מסיים ק"מ ראשון בקצב 5:10- יפה מאד! מעודד ממשיך לרוץ.

ק"מ 2-4 רץ בקצב המיועד 5:13 מרגיש טוב אבל כמו פולני טוב חושש מתי יתחיל לכאוב. ק"מ 5 נמאס לרוץ בתוך הפארק מחליט לרוץ מחוץ לפארק- יוצא מהחנייה רץ על המדרכה שמקיפה את הפארק לכוון אצטדיון וינטר נכנס מהכניסה האחורית לפארק הסיבוב הזה לא מוסיף הרבה במרחק אבל משנה לגמריי את ההרגשה! מסיים את הק"מ החמישי והשישי בקצב 5:10!

מרגיע קצת כדי לא להחלש בסוף  הריצה ק"מ 7 מסיים בקצב 5:13. פתאום קולט שסיבוב אחד וזה נגמר ואנרגיה המחודשת גורמת לכך ש ק"מ 8 מסיים ב5:08! אתם קולטים לאחר 12 ק"מ של ריצה רצתי את הק"מ הכי מהיר עד אז!ממשיך לרוץ ומסיים את ה11 שהק"מ האחרון בקצב 5:07! מדהים כמה הכל בראש!

רץ לאט הביתה ואז הרגליים מתחילות לכאוב… שוקל לרוץ מהר אבל מיד מוותר על הרעיון. כל כך שמח על הריצה שכבר רוצה להעלות לאפליקציה ולהתקשר לאלעד… מזל שיש לי יום חופש היום אחרת הייתי צולע כל היום בעבודה (אבל הם רגילים לזה).

חברים שיהיה לכם יום מקסים!

לאחר הריצה של שבת המוטיבציה מתחילה לחזור. היום הייתי אמור ללכת לשחות אבל במקום רק לשחות עשיתי חצי שעה שחייה ועוד 20 דקות ריצה במיים. ריצה במיים זה סוג האימון שהכי מדמה ריצה רגילה! זה לא קל בכלל ההתנגדות של המים דומה או אפילו יותר מהחיכוך של הרצפה.

התוכנית כרגע היא לרוץ פעמיים בשבוע ובשאר השבוע לשחות/אופניים/ ריצה במיים וטיפולים אצל רם. נקווה שזה יעבוד.

שיהיה יום טוב.

לאחר הקטסטרופה ביום חמישי דיברתי עם אלעד וכבר חשבתי שזהו אני מוותר על חצי מרתון תל אביב. אלעד בדרכו העדינה אך הנחושה שכנע אותי לא לוותר ולנסות עוד קצת כי לוותר תמיד אפשר.

הסכמתי כי בתוכי קשה לי לוותר.

נחתי ביום חמישי וביום שישי נסעתי עם המשפחה לטיול בצפון מדבר יהודה. חזרנו בצהריים ואני ואשתי נכנסנו לנוח. לא הספקנו להרדם והתחילו דפיקות של פטיש. ניסנו להתעלם ולשים כרית על הראש (לא היה לנו כוח לקום) אבל הדפיקות לא פסקו ובשלב מסויים גם התחילו קדיחות. באותו רגע קמתי התלבשתי בבגדי הכרגועף שלי והודעתי לאשתי שאני הולך לשחק כדורעף בקאנטרי. כמובן שבדרך עברתי אתל השכנים מעלינו ומתחתינו לראות מי עושה את הרעש. מסתבר שאלו השכנים החדשים שהחליטו ש3 בצהרייםיום שישי זה שמן מעולה לתקן את הארון. לאחר נסזיפה בשכנים הלכתי לשחק כדורף חופים בקאנטרי.

הייתי ממש טוב ולא כאב לי כלום! לכן החלטתי לנסות לרוץ בשבת. קבעתי עם חברי הקייטנה בנמל ובשעה 6:15 התייצבתי כדי לרוץ 21 ק"מ. ההוראה הייתה לרוץ לאט את רוב המרחק והגביר לקצב תחרות ב2-3 אחרונים.

התחלנו לרוץ והיה בסדר אולי בגלל שמההתחלה רצתי עם אנשים  לא כאב לי… רצנו צפונה לכוון תל ברוך כ5.5 ק"מ וחזרנו חזרה. בדרך צפונה היתה רוח צד שהייתה מאחורנו וקצת דחפה קדימה ובחזור הרוח הייתה בפנינו והיה מאד קשה לרוץ. חזרנו לנמל אספנו את המקצה הבא ויצאנו לכוון הפארק.

בתחזית אמרו שיהיה קריר ויהיה גשם מה שקרה שבגלל הרוח החזקה כל העננים היו מעל תל אביב ומזרחה ומעל היום היה נקי לגמרי!  רצנו עוד כ6 ק"מ וחזרנו חזרה בדרך חזרה נצמדתי לידידי גדי כדי שיעזור לי לרוץ מהר יותר ואכן את 5 הק"מ הבאים עשינו בקצב ממוצע של 5:30 ואת הק"מ האחרון ב5:19. אמנם זה רחוק מה5:13 שהוא קצב התחרות אבל לאחר מה שקרה ביום חמישי הייתי מאד מעודד!

יש מצב שאני חוזר לעיניינים!

לאחר הריצה עשינו פריסה כרגיל ובדיוק שסיימנו אותה התחיל לרדת גשם בנמל.

היה כל כך כייף לחזור הביתה להתקלח ול התארגן ליום של שהייה בבית החמים.

יום טוב לכולם!

מעודד מהריצה ביום שני ואחרי טיפול אצל רם שקרע לי את הצורה- צרחתי כמו ילדה בכל נגיעה שלו… קמתי היום והתכוונתי לרוץ כ11 ק"מ. 2 חימום, 7  בקצב התחרות ועוד 2 שחרור. התלבשתי יצאתי מביתי והתחלתי לרוץ. כבר אחרי מספר צעדים התחיל לכאוב לי בברך שמאל. בתחילה חשבתי שזה יעבור עוד מעט כשהגוף יתחמם.

המשכתי לרוץ והכאב לא נרגע ואפילו התגבר… עברתי להליכה, עשיתי טיפה תנועות לחימום הרגל וחזרתי לרוץ אבל הכאב היה חד וחזק.

הבנתי שאין מה לעשות וחבל בשלב זה לפגוע ברגליים יותר וחזרתי לביתי. סה"כ רצתי כ700 מ'!!!

נראה לי שזה סוף החלום לרוץ בחצי מרתון תל אביב הקרוב…

לא נורא במילא דיי סבלתי עד עכשיו. זה הזמן להתרכז בחיזוק הרגליים והבראתן עד לתחילת האימונים למרתון בסקוטלנד בשנה הבאה.

שיהיה יום טוב, רק בריאות…

לאחר שהאורטופד אמר שהכל תקין ואפשר לרוץ למרות שכואב אמרתי לעצמי בוא ננסה לרוץ ונראה מה קורה.

קמתי ב5 בבוקר (שעה שהשעון המעורר שלי לא ראה כמעט שבוע) התלבשתי ויצאתי לכוון הפארק הלאומי. הטמפרטורה בחוץ היתה 5 מעלות!

התחלתי בריצה קלה ואמנם הרגל לא כאבה אבל הרגשתי כאילו אני רץ עם חתיכת עץ מהברך ומטה ברגל שמאל. הרגל הייתה נוקשה מאד ! מצד אחד זה היה לא נוח מצד שני פתח לתקווה שאכן הבעיה היא רק בשרירים ובעזרת טיפול נכון (בעיקר של רם) ניתן לצאת מזה.  ניסיתי לחשוב מחשבות חיוביות שיקרינו על הרגל ובכלל על הריצה כולה.

בדרך לפארק שמתי לב שהיו דיי הרבה אנשים שהלכו בחוץ ולא הליכה ספורטיבית – הלכו לעבודה.  עד היום לא ראיתי כל כך הרבה אנשים בשעה הזאת בחוץ. בשלב מסוים ברחוב קטן שמוביל לפארק לפתע בא מולי רכב מיד סטיתי הצידה כיל לא הבנתי לאן הוא נוסע. ואז הוא חנה.  זה עזר לי להתעורר…

הגעתי לפארק ובגלל הקור ואנשים שנעמדו לידי עשיתי את המתיחות דיי במהירות. קצת יותר מידי מהר- באחת הכפיפות שלי נתפס לי הגב בצד הימני אחורי! בסיום המתיחות רצתי קצת ריצה קלה כדי לראות כמה המצב קשה. קצת כאב אבל לא נורא.

האימון היום  כלל 2 ק"מ חימום (שרצתי כבר) ואז 5 חזרות של 1 ק"מ מהר -קצב 4:30-4:40 לק"מ ו400 מטר קל. לסיום 2 ק"מ שחרור. אימון שביום שאני לא פצוע הוא נחמד ולא קשה מאד אבל היום זה סיפור אחר.  התחלתי בריצה מהירה שכמובן היתה רחוקה מהמהירות שבדרך כלל אני רץ בא אבל עדיין הייתי בטווח המותר. רצתי רק בשבילים השטוחים של הפארק והתחמקתי מכל עלייה (לא שיש כל כך הרבה עליות בפארק).לאט לאט הרגשתי שהרגל השמאלית מתרככת ופחות נוקשה אבל אז חזרו גם הכאבים בצידי הרגל בחלק התחתון. בריצה המהירה הם לא הפריעו אך בקטעים האיטיים ובריצת השחרור הם התגברו. אני ממש לא יודע מה לעשות למי עוד לפנות? ננסה אולי איזה  מומחה בתשלום דרך המושלם של הכללית.

בפארק  הלאומי יש פקחים שמסתובבים על קטנועים היום הם הסתובבו יותר מהרגיל ובשלב מסויים אחד הפקחים נסע לפניי באיטיות והרגשתי כמו המוביל בריצת מרתון שרכב משטרה נוסע לפניו ומפנה לו את הדרך. איזה כייף!

בסיום הרגשתי מעודד שהצלחתי לבצע אימון לא קל לאחר שבוע בלי ריצה אבל הכאבים לא בישרו טוב. נקווה שהיום בערב אצל רם נצליח לשחרר משהו או להגיע לתובנות חדשות.

יום טוב לכולם!

היום הלכתי לבריכה כדרכי כל יום ראשון אבל לשם שינוי לא שחיתי אלה רצתי במים העמוקים! כדי לנסות לשמר את הכושר שלי החלטתי ביחד עם אלעד לעשות כל דבר שניתן ללא כאבים. ידוע שריצה במים עמוקים משמרת טוב מאד את הכושר.

בתחילה זה היה קצת משונה ובעיקר מצחיק. כדי לשחות צריך ללבוש מצוף סביב המותניים- כמו ילדים שלומדים לשחות וזה נראה מצחיק לגבר בן 45!

קפצתי למים והתחלתי לעשות תנועות של ריצה ומשום מה באופן אינסטינקטיבי הכנסתי והוצאתי את הראש מהמים כמו בשחיית חזה. לקח לי כמה שניות להבין שלא צריך לעשות זאת. לאחר מכן מגיע השלב שאתה לא יודע האם אתה אמור להתקדם או לא? אני החלטתי להתקדם  אמנם לאט מאד וזה נראה כמו לשים פול גז בניוטרל.

למרות חסר ההתקדמות זה לא היה קל והרגשתי שהגוף עובד! זה הכי חשוב.

לאחר חצי שעה של ריצה במיים הרגשתי שנתתי עבודה אמנם לא מספיק אבל בתור התחלה זה טוב.

לאחר פיזור הילדים לבית הספר נסעתי לאורטופד שהתסכל במיפוי העצמות ואמר שסה"כ הכל בסדר. אמרתי לו על הכאב בצידי הברך והוא אמר שיתכן שזאת רצועה אבל ניתן להמשיך לרוץ. ניסיתי להגיד לו שחוץ מעצמות יש עוד דברים ברגל אבל הוא התעלם ואמר שאם אני רוצה הוא יכול לתת לי הפנייה חדשה למדרסים. הסכמתי כי עדיף שתהיה לי ביד הפנייה מאשר לבוא שוב לרופא.  נראה לי שנפלתי על רופא סדיסט  🙂

ננסה מחר לרוץ ונראה איך יהיה אולי ננסה רופא אחר- בכל מיקרה יש לי גם תור לרם המטפל מחר בערב.

שיהיה יום טוב לכולם!

לא אתם לא טועים לא רצתי מיום שבת! וזה לא בגלל הסערה והקור שהיו השבוע. הכאבים ברגל באזור הברך התחזקו והם מופיעים אפילו במנוחה לכן החלטתי וגם שיתפתי את אלעד לנוח כרגע ולטפל ברגלים.

היום אספתי את התוצאות של מיפוי העצמות שעשיתי לפני שבוע וחצי בתל השומר- אין שברי מאמץ, אין דורבן. יש משהו מאד קל ולא חד משמעי בעצם עקב שמאל ויש סימנים של שבר בצלעות – זוכרים את הנפילה בתנך תש"ח! אלו חדשות טובות מצד אחד ומצד שני עדיין יש כאבים וצריך למצוא את הגורם ולטפל בהם.

אני לא בלחץ להפסיד תחרות קרובה אפילו לא נרשמתי למרוץ עין גדי שאמור היה להיות מן מרוץ מבחן לפני חצי מרתון תל אביב. מה שחשוב לי כרגע זה להבריא את הרגליים, לחזק אותן, למצוא האם צריך מדרסים/ לא צריך מדרסים ולהגיע לאזור אוגוסט במצב טוב כדי להתחיל להתאמן למטרה שכבר הצבתי מזמן מרתון נוסף בחו"ל בסביבות מאי 2017.

זה יעזור גם להחזיר את המוטיבציה וההתלהבות שקצת נעלמו למרות שדווקא בזמן האחרון חזרה קצת ההתלהבות לכתיבה (לפחות לזה אם לא לריצה).

מחר יש לי טיפול אצל רם וביום ראשון אורטופד- נקווה לבשורות טובות. עדכונים בקרוב.

יום טוב ובריאות לכולם!

דאגתי מאד מהריצה של היום…

בעיקר בגלל מזג האוויר- דיברו על גשמים חזקים בכל רחבי הארץ. בתחילה חשבתי לרוץ מהדר יוסף ולא מהנמל מפני שרוב חברי הקייטנה יצאו לריצת שטח שלא התאימה לתוכנית שלי ואני מעדיף לרוץ בגני יהושוע מאשר מהנמל- ליפו וכו… לבסוף בשל שכנוע של חברי קייטנה אחרים שלא יצאו לריצת השטח יצאתי לנמל.

חברי הקייטנה האחרים תכננו לרוץ 12 ק"מ שזה כחצי ממה שאני הייתי אמור לרוץ ולכן הקדמתי קצת ורצתי 4 ק"מ שהגדרתי כחימום. רצתי מהנמל לכוון צפון דרך רידינג ושדה התעופה. הייתי אמור לרוץ לאט אבל משום מה השעון הראה קצב 5:50 שזה אמנם לא מהיר מאד אבל לא התאים לקצב שחשבתי שאני רץ בו. יתכן שהקור גרם לי להגביר טיפה. כבר בחימום הרגל השמאלית התחילה לכאוב וחשבתי לוותר וללכת הביתה (הרבה מחשבות על ויתורים לאחרונה).

איך שפגשתי בחברי הקייטנה האחרים נעלמו הכאבים!  לאכזבתי הם ביקשו לרוץ דרומה לכוון יפו (דרך שאני שונא) אבל העדפתי לרוץ איתם מאשר לבד (במילא היו לי עוד 9 ק"מ בסוף לרוץ לבד). רצתי ביחד עם גדי שהיה איתי באמסטרדם ומאד התחברנו שם. רצנו ודיברנו והיה כייף.  גדי לא ממש חזר לרוץ במלוא העוצמה מאז אמסטרדם ואין לו אפילו מטרה קרובה. הוא רץ מהיר ממני באופן טבעי. ולכן כשדיברנו לא שמנו לב והקצב היה מהיר יותר ממה שהייתי אמור לרוץ.

בשני הק"מ האחרונים המשותפים עם גדי הייתי אמור להגביר ל5:13 ואמנם הגברנו. לי לא היה כל כך קל אבל גדי רץ כמו איילה- זה קצב שנוח לו. הצלחתי לסחוב בקצב עד שנפרדנו בנקודת הכניסה לפארק. משם המשכתי עוד 4.5 ק"מ הלוך וחזור (סה"כ 9) מתוכם 5 בקצב 5:13. כשרצתי עם גדי לא כאב לי אבל איך שעברתי לרוץ לבד כל הגוף התחיל לכאוב! הרגליים, הכתף,  הצלעות! ממש התפרקתי… הרגשתי גם שקצת קשה לי לנשום כאילו הבעיה לא בשרירים אלה בנשימה.

למזלי נזכרתי שבעבר בריצות מסוג זה שיש בהן הגברה לקראת הסוף ההוראות של אלעד היו לעצור, לשתות, לקחת סוכריות אנרגיה ואז לצאת. לכן עצרתי בבירזייה הראשונה שראיתי שתיתי, לקחתי סוכריות אנרגיה, מלח נגד התכווצות שרירים, שטפתי פנים וקדימה… אני חושב שמאז אמסטרדם לא לקחתי סוכריות אנרגיה בריצה! פתאום נראה לי משונה ומסובך. בקיץ רצתי עם טייץ קצר שבו הכיס בצד  ונוח להוציא ולהכניס ממנו דברים. בטייץ הארוך שלי הכיס מאחור וזה מסבך את המצב…

העצירה רעננה אותי לעוד  2 ק"מ בערך 🙂 אבל לא הצלחתי לעמוד בקצב וסחבתי בשיניים כל ק"מ. רצתי מק"מ לק"מ. ניסיתי להתנחם בזה שכל הגוף כאב לי כי זה מראה שזאת פשוט ריצה לא טובה של הגוף ולא פציעה (אולי אני מנסה לשכנע את עצמי שאני לא פצוע). הייתי אמור להסתובב לאחר 4.5 ק"מ כלומר לרוץ עוד חצי ק"מ בקצב מהיר לאחר הסיבוב מה שהיה מעט אותי אז החלטתי לרוץ  את ה500 מטר באותו כיוון ואז בסוף יהיו לי 500 מטר ללכת. לא נורא.

ההחלטה התגלתה כהחלטה טובה מכוון שסיימתי בדיוק ליד ברזיה! שטפתי פנים, מלח, סוכריות וקדימה בכייף בריצה קלה חזרה לנמל…

איזה כייף ואיזה נעליים ! נראה כאילו הכאבים רק התגברו. חלמתי על האמבטיית קרח בבית… רצתי לאט תוך כדי עצירות לשתיית מים. מזל שצלחתי לקצר את ההליכה בסוף  רק ל300 מטר.

לא ציינתי מוקדם יותר אבל מזג האוויר היה מושלם! מעט קריר אבל ללא גשם ואפילו היתה שמש בשמים! כשהגעתי חזרה לנמל מעל הים התגודדו עננים שחורים והתחיל טפטוף ומאחורי היתה שמש שהציצה מבעד לעננים. סיימתי לרוץ בתזמוון מושלם!

לסיכום מרצון לוותר על הריצה -סיימתי 25 ק"מ! אמנם לא עמדתי בקצב בכל הק"מ אבל דיי קרוב.

צריך לראות מה עושים עם הכאבים האלו כי זה דיי מבאס ואני מרגיש שללא הכאבים יכולתי לרוץ הרבה יותר טוב! שתיהיה שבת טובה, חמימה ורגועה לכולם!

אתמול כמעט ביטלתי את השתתפותי בחצי מרתון תל אביב! ולא, לא בגלל פציעה…

אשתי היקרה קיבלה סופ"ש בצפון בדיוק בחמשוש של החצי מרתון בלי אפשרות להחלפה. לאחר ששמעתי זאת ומכוון שבמשך השנה וחצי האחרונות לא ביקשה ממני דבר ותמכה בכל השגעונות שלי החלטתי לבטל.  ברגע האחרון היא הצליחה לדחות בשבוע אז התוכנית עדיין בתוקף!

היום רצתי 17 ק"מ שמתוכם 7 ק"מ בקצב התחרות 5:13 דקות לק"מ. הייתי דיי סקפטי (עוד באירופה) שאוכל לרוץ 7 ק"מ רצופים בקצב הזה בעיקר בגלל הכאבים ברגל והידיעה שבריצות האחרות שרצתי בקצב תחרות רצתי עם הפוגות של ריצה קלה באמצע.  להפתעתי עמדתי במשימה ואפילו בקצב ממוצע מהיר יותר -5.11 דקות לק"מ. אבל לא היה קל!

התלבטתי מאד היכן לרוץ כי לרוץ בפארק הלאומי זה קצת מתיש מנטלית מצד שני לנסוע ביום חמישי בבוקר להדר יוסף וחזרה יקח לי כמעט שעה ואז אצטרך לצאת ב4 בבוקר!  לבסוף החלטתי לרוץ בפארק  הלאומי וכדי להקל לעשות דרך ארוכה לפארק 3 סיבובים בפארק וחזרה לביתי.

רצתי 5 ק"מ קלים לחימום ובתחילה הרגל כאבה. בהמשך הכאב נרגע. ב7 ק"מ המהירים בסה"כ הרגשתי טוב אבל בריצת השחרור ממש כאב!! כאב חריג בהשוואה למה שהיה לי עד היום אפילו שקלתי לעבור להליכה 🙁

בסוף רצתי לאט לביתי ושם נכנסתי לאמבטיית קרח שהרגיע קצת את הכאבים. מה שמשונה הוא (או אולי לא) שאני מרגיש עכשיו כאב באזור הברך כאילו המבנה של הרגל השתנה. קצת קשה להסביר זאת…

דיברתי עם אלעד לאחר הריצה אבל נראה כאילו הוא לא מבין מה אני אומר לו- הוא טוען שלא רוצה לזרוק לפח את כל מה שעשיתי עד עכשיו. ניסיתי להגיד לו שאם אגיע פצוע לנקודת הזינוק לא עשינו בזה כלום. אנוח קצת בשישי ונראה מה יהיה בשבת שבה יש לי ריצה של 25 ק"מ מתוכם שוב 7 ק"מ בקצב תחרות…

ערב טוב לכולם!

היום הלכתי לבדיקת ארגומטריה- בדיקת מאמץ. למרות ביטול החוק שדרש אישור רפואי מכל מי שרוצה להשתתף במירוצים, מרצים מסויימים שנמצאים בקבוצות סיכון (כמוני) מבקשים להביא אישור מרופא.

בשנה שעברה הספיק אישור לחדר כושר אבל בגלל השינוי צריך אישור ספציפי למרוץ. הלכתי לרופא המשפחה שלי עם המדליה של אמסטרדם ועותק של הריצות שעשיתי בחודש האחרון כדי שיאשר לי אבל הוא טען שיש הוראה גורפת של קופת חולים כללית שרק רופא ספורט יכול לאשר השתתפות במירוץ.  לכן ביקשתי שישלח אותי לבדיקת מאמץ כי היא אמורה להיות מקובלת כמו אישור מרופא ע"י מארגני המרוץ.

מכוון ששנה שעברה הבדיקה עברה דיי בקלות ומאז הכושר שלי השתפר לא ציפיתי לבעיות מיוחדות. מצד שני המזל הנאחס שלי והפולניות גרמו לכך שחששתי שיקרה משהו לכן לפני הבדיקה הלכתי 3 פעמים לשירותים ושתיתי מים כאילו אני עוומד לרוץ מרתון 🙂

באיחור של כ35 דקות נכנסתי לבדיקה. בדקו לי דופק ולחץ דם, חיברו אותי לאלקטרודות ואז הרופא בא לדבר איתי. שאל לגביי כדור להורדת קצת הלב שאני לוקח- אמרתי לו שלא לקחתי הבוקר. הוא ציין הדופק שלי דיי נמוך- 50. אמרתי לו שאני ספורטאי ובלב חשבתי הנה התחילו הבעיות- שנה שעברה לא שאלו אותי כל כך הרבה שאלות. תוך כדי השאלות ציינתי גם שרצתי מרתון לפני 3 חודשים. הטכנאית הפעילה את מכשיר הריצה והתחלתי לזוז. זכרתי שהיא הייתה דיי קשוחה בשנה שעברה ולכן ל ניסיתי לפתח איתה שיחה אבל כנראה זה שרצתי מרתון נגע במשהו אצלה כי התחילה לדבר איתי ואז מסתבר שבעלה רץ מרתון ראשון בטבריה. מיד גיליתי הזדהות וציינתי שאני מאד מעריך כל מי שסיים שם את הריצה וכדומה… התגלה שהיא דווקא נחמדה מאד.

לאט לאט המהירות התגברה ונעשה קצת יותר קשה לבסוף היה דיי קשה והזעתי- לא זכרתי שהיה כל כך קשה בשנה שעברה- זה קצת הדאיג אותי אבל כמו ששנה שעברה אמרתי לעצמי לא לנסות להבין מה שמופיע על המסך גם הפעם אמרתי לעצמי תחכה לשמוע מהרופא. התיישבתי מולו וציינתי שאני לא זוכר ששנה שעברה היה קשה כל כך, למזלי הוא לא שמע ושאל מה אמרתי אז אמרתי שלא זכור לי שהיה חם כל כך… פחדתי שאם הוא יחשוב שקשה לי אז זה יהיה סימן לא טוב.

לשמחתי הוא ציין שהתוצאה מהשנה טובה יותר מזאת של שנה שעברה ושהכושר הגופני שלי גבוה. (שנה שעברה היה טוב מאד).

מקווה שבזאת סיימתי את כל נושא האישורים למרוצים הקרובים!

עכשיו צריך רק לחזור למוטיבציה, להבריא את הרגליים וקדימה לשבירת שיאים חדשים!

יום טוב לכולם

מי שקרא את הבלוג מתחילתו בטח זוכר שלפני כשנה הלכתי לבדיקת ארגומטריה ביום של האובך כדי לקבל אישור לרוץ בחצי מרתון תל אביב.

אז מחר אני הולך שוב לבדיקת ארגומטריה בשביל אותה מטרה! למזלי האובך היה אתמול…

מדהים איך הכל חוזר על עצמו כמעט בדיוק.

תאחלו לי בהצלחה כמו בפעם הקודמת.

ערב טוב לכולם!

השבוע עברתי משלב הבסיס לשלב הבנייה. לצערי הרגליים עדיין מעט כואבות ולכן קיבלו מנוחה מיום חמישי עד שני. (אתמול היה רק אימון שחיה).

היום עשיתי אימון אינטרוולים שכלל 2 ק"מ חימום ו 2 ק"מ שחרור ובאמצע 6 חזרות של 1 ק"מ בקצב 4:30-4:40 דקות לק"מ ואז 400 מ' ריצה קלה. הריצה הייתה טובה אך לצערי בסיבוב הרביעי הכאבים חזרו. הבשורה הטובה- הכאב שדאגתי לגביו ברגל ימין נעלם הבשורה הרעה כאב חדש/ ישן בגיד אכילס הופיע במקומו בימין וכרגיל הכאבים ברגל שמאל. אמנם הכאב לא חזק כמו בעבר אבל עדיין מורגש ואני מקווה שהגברת הנפחים לקראת התחרות לא תחמיר אותם.

אני אמור להרשם לחצי מרתון תל אביב ולפניו למרוץ בעין גדי. למרות שבית המשפט ביטל את הצורך באישור רפואי לתחרויות ספורט אני נדרש להביא אישור רפואי מהרופא שלי מכוון שיש לי בעיית לב. אם אני ממלא שהריצה על אחריותי ואני מודע לסכנות ולמארגנים אין אחריות אז למה אני צריך להביא אישור מהרופא? כדי שהוא ישא באחריות??? בעין גדי בכלל הגזימו ומבקשים  מכולם (או אולי רק ממני) בדיקת ארגומטריה- בדיקת מאמץ.

יום חמישי אני אמור לרוץ בפעם הראשונה מרחק רצוף בקצב התחרות החדש (עד עכשיו רצתי קטעים לא רצופים) אני מאד מקווה שאוכל לעמוד בזה – אני לא במיטבי כרגע…

בינתיים אנסה לחשוב חיובי.

יום טוב לכולם!

לאחר יומיים מנוחה חזרתי לרוץ באימון בדרגת קושי בינונית. יש חדשות טובות ופחות טובות.

החדשות הטובות שעמדתי בכל היעדים וסה"כ ברגל שמאל לא כאב כל כך
החדשות הרעות שהכאב ברגל ימין עדיין שם למרות שבחלק מהריצה לא הורגש.

היום רצתי 2 ק"מ חימום ומתיחות לאחר מכן 3 פעמים 4 ק"מ בקצב תחרות 5:13 דקות לק"מ ו800מ ריצה קלה. התייצבתי בפארק כבר ב5 ואפילו התרנגולים לא התעוררו ממני כי הם כבר רגילים לראות אותי. למרות השעה היו לא מעט אנשים בפארק. קבוצת הרצים המהירים שרצים מסביב לאגם בדיוק הגיעה ועשתה ביחד איתי סיבוב חימום.

היו עוד כמה רצים בפארק ולאט לאט הוא התמלא בעוד ועוד אנשים.

4 ק"מ זה לא ארוך כל כך אבל זה סיבוב ושליש של הפארק והסיבובים האלו יכולים לפעמים להיות קשים מנטלית. למזלי היו רק 3 סיבובים.

סיבוב ראשון  הגוף מצד אחד "רענן" ומצד שני עדיין לא התעורר. הצלחתי לעמוד בקצב בעזרת כוח הרצון. הסיבוב השני כבר זרם יותר טוב ובעיקר בזכות זה שפגשתי ברצים המהירים בדרך והמוטיבציה לעקוף אותם עזרה מאד… פה התחיל לכאוב קצת ברגל ימין בעיקר בריצה הקלה.
סיבוב שלישי- יודע שזה סיבוב אחרון אבל זוכר גם שצריך לשמור על קצב קבוע ואנרגיה. הפארק מתמלא אנשים וזה נותן מוטיבציה.  מסיים בקצב טוב ואפילו מלא מרץ להמשך.

היום היו בפארק הרבה זוגות מעורבים (אשה וגבר) אני לא בטוח שכולם בני זוג אבל זה נחמד לראות. בכלל מרגישים שמתקרבים למרתון תל אביב כי יש הרבה רצים בחוץ.

למרות העמידה ביעדים מתכנן לקחת עוד 3 ימי מנוחה עד יום שני כדי לתת לרגליים לנוח ולהבריא.

שיהיה יום טוב וסופ"ש מקסים!

היום היתה לי ריצה קשה מאד! בגלל השעה 5:00 בבוקר, הכאבים ברגליים וגם מנטלית…

היה קצת קר בבוקר וזה גרם לי לדמוע. מהצד נראה כאילו אני בוכה.

לא באמת בכיתי אבל בלב בפנים היה לי קצת עצוב. אני מרגיש שיש לי בעיה ברגל ואני צריך לעשות הפסקה למרות שאתמול האורטופד לא אמר שחייב להפסיק לרוץ. הוא אמר שיש לי שין ספלינט שבגדול זאת דלקת על העצם שנגרמת כתוצאה מכך שהשרירים לא בולמים את הזעזועים של הריצה ואם לא מטפלים זה יכול להוביל לשברי מאמץ! הוא נתן לי ארקוקסיה ושלח אותי למיפוי עצמות.

אמנם עמדתי בכל היעדים בריצה אבל במאמץ ועם כאבים. השין ספלינט הוא ברגל שמאל ויש לי כאב נוסף בשריר התאומים בימין שבתחושה שלי זה יותר מסתם שריר תפוס. ניסיתי להסביר את זה לאלעד אבל לא נראה לי שהוא הפנים. בכל מיקרה ביום רביעי אני לא רץ.

הריצה היום הייתה מאתגרת וכללה משחקי קצב- 20 דקות ראשונות חימום קל ומתיחות. לאחר מכן 2 ק"מ, 1600 מ, 1200מ, 800 ו400 מ' בקצב 4:30-4:50 בין כל קטע 400 מ' קלים. ובסוף עוד 20 דקות שחרור קל.

בגדול לאחר הקטע של ה1600 מ זה היה יחסית קל אבל בגלל הכאבים זה היה קצת יותר קשה ממה שאמור להיות.

מקווה שכמה ימי מנוחה ישפרו את המצב.

יום טוב לכולם!

היום רצתי 23 ק"מ בכייף עם חברים מהקייטנה. מכוון שרובם רצו 20 ק"מ הקדמתי קצת ורצתי 3 ק"מ לבד. לשם שינו לא שכחתי לקחת את מעיל הרוח שקניתי באמסטרדם שהתברר כמעיל מצויין ואפילו מבודד מידי.

את ה3 ק"מ הראשונים רצתי לאורך השביל שמוביל לאורך הים צפונה לתל ברוך והיו רוחות חזקות מאד. המעיל עשה עבודה מצויינת. באזורים יותר רגועים הבידוד הפך לחימום ולכן השארתי אותו ברכב.

היום היתה פעם ראשונה שהייתי מוביל מסלול כלומר הייתי אחראי לבדוק שכולם הגיעו וגם להגיע חזרה לאסוף את המקצה הבא בדיוק בזמן. עמדתי במשימה. היה נחמד לראות שיש הרבה אנשים חדשים בקייטנה. נקווה שיתמידו.

היום רצתי עם לירון שחבר גם בקבות רצי בקעת אונו איתה אני נפגש מידי פעם באמצע השבוע  ועמית שגם הוא היה באמסטרדם. רצנו יחסית לאט ודיברנו בכייף. לצערי הרגליים עדיין לא הבריאו לגמרי ולכן כאבו קצת.

מזג האוויר היה טוב מאד נקווה שימשיך כך.

שבת שלום לכולם!

היום יצאתי לרוץ ב4:30 בבוקר! הערתי אפילו את התרנגולים בפארק!

הריצה  כללה 2 ק"מ חימום ומתיחות ואז 4 קטעים של 3200 מ בקצב תחרות ו 800 מ ריצה קלה. ולסיום 2 ק"מ שחרור.

קשה לצאת מהמיטה בבוקר ובטח שבשעות האלו. הגוף רדום ולוקח לו זמן להתעורר. אפילו שכבר קמתי ואני רץ אני מחפש תירוצים להפסיק ולחזור הבייתה למיטה החמה.

הרגליים עדיין כואבות אבל פחות.  ביום ראשון יש לי תור לאטרטופד מקווה שיעזור לי. כל קטע היה התמודדות פיזית ומנטלית תוך כדי שכנוע עצמי- רק עוד 3 קטעים, רק עד שניים- זהו קטע אחרון והבייתה.

הספקתי לרוץ כ12 ק"מ לפני שהשמש זרחה! וצילמתי תמונה שבה רואים את הירח והשמש ביחד!

כל ריצה ממחישה לי כמה באמת הכל בראש ואיזה כוח טמון במחשבות שלנו. אם המוח רוצה מספיק הגוף ימצא דרך לבצע!

שיהיה יום טוב לכולם!

אתמול בערב יצאתי לריצה מאתגרת במיוחד. רצתי בערב מפני שבטעות כיוונתי את השעון מאוחר מידי בבוקר.

כבר כתבתי בעבר שקשה לי עם ריצות ערב והפעם גם היו רוחות וקר. בנוסף לכל הצרות דפקתי 2 שיפודי פרגיות בצהריים ועדיין הרגשתי אותן בבטן.

הריצה כללה 20 דקות ריצת חימום לאחריה מתיחות ואז 10 דקות ריצה בקצב 5:29 דקות לק"מ, 2 דקות ריצה קלה, 8 דקות ריצה בקצב 5:14, 4 דקות ריצה קלה, 6 דקות ריצה בקצב 4:55!,  6 דקות ריצה קלה, 4 דקות ריצה בקצב 4:30!, 8 דקות ריצה קלה, 2 דקות בקצב 4:05!!! (בטעות הייתי אמור לרוץ בקצב 4:17) ואז 20 דקות ריצת שחרור.

כמו שהבנתם הקצב כל הזמן התגבר ולמרות הריצה הקלה בין הקטעים המהירים היה לא קל בכלל! הרגליים עדיין לא החלימו לחלוטין ודיי כאבו אבל איזה סיפוק היה בסיום!

הגעתי לביתי מותש אך שמח. נכנסתי להתקלח ותוך כדי המקלחת התחלתי לרעוד כאילו אני מוקף קרח ולא מים רותחים!

יצאתי התלבשתי בפיגמה חמה ונשכבתי על הספה כשאני ממשיך לרעוד. בנוסף הרגשתי גם בחילות קלות.  כשראיתי שזה לא משתפר נכנסתי למיטה.

התעוררתי באמצע הלילה כשאני מרגיש מיובש לגמריי.  קמתי לשתות והחלטתי לבדוק חום לייתר בטחון. למרות ששניה לפני זה שתיתי חצי ליטר של מים קרים המדחום הראה 38 מעלות! לקחתי אופטלגין נוזלי וחזרתי לישון.

כעבור כשעה התעוררתי שוב הפעם הייתי שטוף זיעה כאילו סיימתי מרתון! נרדמתי שוב מרוב עייפות וכשהתעוררתי בבוקר הרגשתי הרבה יותר טוב.

כנראה שהגעתי למצב של תשישות וייתכן שגם לא שתיתי מספיק אתמול במשך היום.

אנסה להקפיד יותר על שתיה במשך היום.

חברים יקרים שיהיה לכם יום טוב!

בדיוק לפני שנה פירסמתי את הפוסט הראשון של הבלוג!

הייתי אז במצב דיי דומה לזה של היום:  לקראת החלמה מפציעה, קצת חסר מוטיבציה, מזג אוויר שלא תמיד מאפשר לרוץ אבל איזו שנה עברתי מאז!

שידרגתי את יכולת הריצה שלי ב 200 אחוז לפחות, היכרתי אימונים חדשים, התחלתי לשחות באופן קבוע, שברתי שיא בחצי מרתון, רצתי מרתון ראשון בפחות מ4 שעות! והכרתי אנשים מדהימים!

למרות שלא תמיד היה קל היה שווה! תודה לכל האנשים שבזכותם הכל קרה.

היום יצאתי לרוץ 21 ק"מ בקצב קל. התלבטתי רבות האם לצאת קצת בגלל מזג האוויר אך בעיקר בגלל הכאבים ברגליים. אתמול בערב לא הרגשתי כאבים ולכן החלטתי לנסות לרוץ. כשיצאתי ב5:40 מביתי ירד קצת גשם וכמעט ולא נסעתי אבל אמרתי לעצמי שאם כבר קמתי והתלבשתי בוא נבדוק מה המצב בנמל. התייצבתי ב6 בנמל תל אביב ונפגשתי עם חברי הקייטנה אייל, יואב וטל. אייל ויואב מתאמנים למרתון טבריה וטל מתאמנת גם לאולטרא מרתון 70 ק"מ ממודיעין לירושלים.

בנמל היו רוחות חזקות מאד אז רצנו לכוון גני יהושוע שם היה רגוע מאד ומזג האוויר היה מושלם לריצה. הקפדתי לרוץ בקצב הנכון ולא לרוץ מהר מידי כמו שעשיתי כבר פעמיים לאחרונה. בדרך דיברתי עם יואב וטל והיה נחמד מאד. יחסית לשעה ולקרבה למרתון הפארק היה ריק מרצים וכשאני חושב על זה גם מרוכבי אופניים. הסתובבנו לאחר כ6 ק"מ וחזרנו לכוון הנמל. באזור הנמל אני ואייל התקדמנו קצת ואיבדנו את טל ויואב. (טל סיימה לרוץ ונסעה לביתה). המשכתי עם אייל על הטיילת דרומה עד הדולפינריום. ניהלנו שיחות מאד מעניינות ולא הרגשתי את המרחק.

ההבדל בין לרוץ לבד ולרוץ עם מישהו או בקבוצה הוא מדהים. בדרך חלפנו על פני חברים אחרים בקייטנה שרצו מרחקים שונים. כל הכבוד להם. כשסיימנו הוחלט שבגלל הקור ניפגש בארומה במקום הפריסה הרגילה. אני נסעתי לביתי מפני שהילדים היו לבד (אשתי יצאה להליכה).

בסיום הריצה הרגליים כמעט ולא כאבו! זה סימן ממש טוב ואות שאכן המדרסים היו הבעייה.

אז שתיהיה לכולנו שנה מדהימה ושבת שלום!

היום הייתה לי ריצה של סה"כ 19 ק"מ שחולקו ל 2 ק"מ חימום, 2 ק"ם שחרור ובאמצע 5 סבבים שכללו  2 ק"מ בקצב  5:13 דקות לק"מ ואחריהם 1 ק"מ ריצה קלה.

סה"כ לא אימון קריעה אבל בגלל הכאבים שיש לי ברגל זה היה קשה.

בכלל כל הדרך מאז המרתון קשה. זה התחיל מחוסר מוטיבציה ואנרגיה שזאת תופעה ידועה לאחר מרתון. לאחר מכן שכבר הגיע המוטיבציה (אמנם לא ב100%) הגיעו הכאבים, הקור בחוץ  וגם קצת לחץ של סוף שנה בעבודה לא מוסיפים. אני מרגיש שההכנות למרתון היו הרבה יותר קלות…

היום כבר בחימום בדרך לפארק הרגליים כאבו. קיוויתי שלאחר שיתחממו ונעשה מתיחות אז המצב ישתפר. אמנם בתחילה השתפר ובריצה המהירה לא כאב כמעט אך בריצות הקלות הכאבים חזרו.

היה מעניין היום בפארק הלאומי!  ראשית למרות שהגעתי מוקדם יחסית היו כבר מספר רכבים בחנייה אבל לא ראיתי כמעט אנשים… עשיתי מתיחות והתחלתי לרוץ ולאט לאט התגלו האנשים. יש כמה טיפוסים חדשים (מאז האימונים למרתון) שנוספו לרצי הפארק.

הקיבוצניק – בחור שרץ עם מכנסיים קצרות, חולצה קצרה ומעליה חולצת לבנה ארוכה שנראית כמו גופיית פלנל של פעם. על הראש הוא חובש כובע צמר שחור. במבט ראשון נראה כאילו יצא מהמיטה.

השחור- בחור שרץ תמיד במכנסיים וחולצה שחורים קצרים!

גברת שנות ה70- גברת מבוגרת שרצה עם מכנסיים קצרות, חותלות, חולצה ארוכה וכובע פרווה 🙂

היום תוך כדי הריצה לצד האגם שמתי לב בצידו השני לשלושה אנשים בחולצות כתומות שזזים מאד מהר. בתחילה חשבתי שהם על אופניים אבל במבט שני ראיתי שהם רצים ממש מהר! היתה זו חבורה של רצים שהתאמנה רק מסביב לאגם ולכן לא ראיתי אותם קודם. ללה"ן הרצים המהירים!

הריצה שלי הייתה לא קלה בעיקר בגלל הכאבים. למזלי הסיבוב בהקף של הפארק הוא כמעט 3 ק"מ ולכן יצא שידעתי היכן אני מתחיל כל מקצה והיכן הוא מסתיים וזה עזר לי מאד פסיכולוגית. מה שעוד עזר לי היה שבכל פעם שחלפתי על פני חבורת הרצים המהירים גם  רצתי מהר למרות הקושי.

לקראת סיום הריצה כשעלתה השמש שמתי לב שיש שרשרת של עננים אפורים גדולים במזרח וכנ"ל במערב ומעל הפארק היה בהיר וזה נראה כאילו אנחנו רצים בעמק מוקף הרים אפורים.

עמדתי בזמנים למרות הכאבים אני מקווה שאהיה כשיר לריצה הארוכה בשבת.

ריצה אחרונה לשנת 2015- אני מאחל לנו ששנת 2016 תהיה לא פחות טובה!

היום רצתי ריצת שחרור של 8 ק"מ שחולקו ל4 בקצב 6:30 ו4 בקצב 6:15.  רצתי ללא המדרסים ואני מקווה שמעכשיו מצב הרגליים ישתפר. זה לא יקרה תוך יום אבל אני מאד מקווה שלפחות תוך שבוע תהיה הקלה.

פחדתי שירד גשם תוך כדי ריצה אבל למזלי השמיים היום בהירים וחצי ירח גדול וזוהר היה בשמיים.  התלבטתי באיזה מסלול לרוץ ולבסוף החלטתי לרוץ כמה שיותר בפארק הלאומי כדי שאוכל לרוץ על הדשא ולהקל במקצת על הרגליים במידה ויהיו כאבים. לצערי הכאבים  התחילו דיי מהר אמנם לא בעוצמה של יום שני אבל עדיין כאב.

בעבר כתבתי על רכבים שעוצרים על מעברי חצייה ושזה מאד מרגיז. היום תוך כדי הריצה התקרבתי למעבר חצייה במחלף אלוף שדה. להולכי הרגל היה רמזור ירוק ומספר רכבים עמדו והמתינו שהרמזור יתחלף. ראיתי אופנוע מגיע ועובר בינהם. אמרתי לעצמי אם הוא עוצר על מעבר החצייה אני עושה משהו בנידון. כמובן שהוא עצר על מעבר החצייה בדיוק כשחציתי אז ניענתי את האופנוע מעט. לא כדי שהרוכב יפול אבל כדי שירגיש. הנהג המבוהל/מופתע/ עצבני הסתכל עליי- צעקתי לו "אתה חונה על מעבר החצייה" והמשכתי לרוץ. מעניין מה הוא חשב על הנושא…

למרות שצפוי מזג אוויר סוער בימים הקרובים דווקא היה לי חם. אני חושב שכובע הצמר שאני רץ איתו מחמם מידי וכמובן לא סופג זיעה. אולי כדאי לרוץ עם כובע ריצה.

חזרתי לביתי ביצעתי 5 סטים של ריצות מתגברות של 30 שניות וקדימה למתיחות. הרגליים כאבו וקיויתי שאספיק לטבול אותן בדלי עם קרח לפני שנצא לבית הספר עם הילדים (כמובן שלא הספקתי).

שיהיה יום יפה לכולכם!

היום היה לי אימון פארטלק- אימון משחקי קצב. רצתי 20 דקות חימום בקצב קל ולאחר מכן 1600, 1200, 800, 400, 400, 800, 1200, 1600 מטר בקצב מהיר שבין מקצה למקצה 2 דקות ריצה בקצב קל. ההקצב המהיר 4:30-4:50 דקות לק"מ. זה קצב שאני כבר מכיר מזמן האימונים שלי למרתון.

כאמור נחתי מספר ימים והתחלתי לקחת תוספי תזונה וגם עשיתי תרגילי חיזוק ז הייתי אופטימי. התעוררתי ב4:30 כדי להספיק לסיים הכל ולחזור לבייתי עד 6:45. יצאתי מדירתי  ב5:00 הירח זרח והציפורים צייצו 🙂 היה נעים בחוץ יחסית לסוף דצמבר. רצתי בקצב קל. נעלתי זוג נעליים חדשות ואת המדרסים אותם יש לי זמן רב אך התחלתי להשתמש רק לאחר המרתון. עד עכשיו עזרו מניעת החזרה של הכאבים מהדורבן.

החימום עבר בקלות אך לקראת סופו התחילו כאבים עדינים ברגל שמאל היכן שכואב לי לאחרונה. הגעתי לפארק. להפתעתי לא הייתי היחידי בפארק ועוד רצים חרוצים היו שם כולל לירון וענת חברים מהקייטנה ושותפים לקבוצת רצי בקעת אונו שהקמנן למפגשים בימי חול. עשיתי חימום טוב שהתרכז בעיקר בהנעת כל המפרקים והרגליים. ויצאתי למקצה הראשון.

התחלתי לא במהירות שיא בכוונה כדי לשמור על הרגליים. החלטתי להשאר בטוות הזמנים אך להיות בטווח העליון היותר איטי ולאט לאט עם המקצים לשפר. 1600 המטרים עברו יחסית מהר. הכאבים לא התגברו והייתי מעודד. לאחר ריצה קלה יצאתי שוב הפעם ל1200 מ'.  גם הפעם הרגשתי טוב והייתי שמח. בדרך עוד חלפתי על פני לירון וענת והמצב רוח השתפר יותר. במקצה השלישי ל800 מ' הרגל השמאלית החלה לכאוב ולכן רצתי חלק מהזמן על הדשא. זכרתי שבריצת טמפו בחמישי זה עזר לי להקל על הכאב. אולי זה הקל על הכאב אך גם האט אותי קצת. הייתי מרוצה שעברתי כבר כמעט מחצית מהאימון והמצב עדיין טוב. נהנתי מהאוויר, מריח גינת הטבלינים בפארק, מהשקט שבו נשמעו בעיקר ציוצי הציפורים והברווזים והירח הענק שעדיין היה בשמיים.

תוך כדי ריצה שמתי לב שאדם שבא מולי בהליכה וכל פעם שהתקרבתי אליו הוא נעמד- כאילו לא רצה להפריע או פחד שאתנגש בו- מוזר. גם בסיבובים הבאים המצב היה יחסית ודמה אבל הכאב ברגל שמאל התגבר ו.. החל להופיע כאב באזור דומה ברגל ימין! עד עכשיו לא הייתי בטוח מה גורם לכאב. חשבתי שאלו הנעליים הישנות שלי שעבר זמנן, אולי הגברת העומס והמהירות… לפתע התגנב חשד למוחי שהדבר היחידי שהשתנה לאחרונה בשתי הרגליים בו זמנית אלו המדרסים. צלחתי אימונים למרתון ללא כאבים דומים. אמנם היה לי את הדורבן אבל הוא לאא הכאיב והציק כמו הכאבים החדשים. לצערי לא יכולתי להוריד אותם באמצע הפארק אז המשכתי לרוץ איתם כשהאכבים מתגברים לאט לאט.

הגעתי למקצה החמישי למרחק 1200 מ'. כבר דיי כאב והתחלתי את המקצה באזור המיוער של הפארק הלאומי לפני סיבוב חד. כל התנאים לכך שתחילת הריצה תהיה איטית… ואכן כך היה, בתחילה האצתי אבל במחשבה שנייה החלטתי אצא מאזור העצים שבו אני יודע יש לשעון בעיה של קליטה ולכן המהירות שהוא מציג איטית מהמציאות. ברגע שיצאתי הגברתי מהירות , הכאבים התגברו אבל לא  ויתרתי. לצערי כבר הייתי דיי מותש ולכן בסיום המקצה חרגתי מהמהירות ב3 שניות לק"מ. לא נורא העיקר שנתתי את הכל. גם הפעם ראיתי את האיש הזה שנעמד כל פעם שעברתי אותו אבל הפעם זה היה משונה יותר מכוון שבכלל לא הייתי קרוב אליו. הוא הלך על מסלול האספלט ואני רצתי כ10 מ' ממנו על הדשא- מוזר ביותר.

לפני המקצה האחרון עצרתי שטוף פנים ולשתות קצת מים בכל זאת כבר רצתי כ10ק"מ. העצריה אששה אותי והמקצה האחרון עבר בהצלחה והמשכתי לבייתי בריצת שחרור קלה. תוך כדי הריצה לבייתי הכאבים ברגל ימין התגברו וזה חיזק אצלי את התחושה שהבעיה היא במדרסים. אדבר על זה עם אלעד וגם אנסה מספר ריצות ללא מדרסים ונראה מה קורה. אני מאד מקווה שלא עשיתי נזק גדול מידי ושאפשר לטפל בבכאבים במהירות.

הייתה ריצה לא קלה בעיקר בגלל הכאבים. למרות זאת  אני מרוצה גם שעמדתי בזמן 99% מהמקצים וגם מהנעליים החדשות שנראות לי טובות מאד.

שיהיה יום טוב לכולנו!

היום הלכתי לשחות כשעדיין אירועי הטריאטלון מאתמול בראשי. כחלק מהתחרות של המבוגרים צריך לשחות 14 בריכות. זה לא נורא ואני שוחה הרבה יותר בימי ראשון אבל יש הבדל גדול בין לשחות מהר 14 בריכות ללשחות לאט ולפעמים לעצור  "לנקות את המשקפת". כשאני שוחה אני שוחה 4 בריכות חתירה ואז 2 חזה כדי לאגור כוחות. היום ניסיתי לשחות כמה שיותר בריכות חתירה רצוף והיה לי מאד קשה!

בגלל שחשבתי על התחרות שחיתי מהר מהרגיל והרגשתי שהלב שלי פועם בחוזקה. הצלחתי לשחות 10 בריכות רצוף והרגשתי טוב עם עצמי- יש לי שנה לשפר! בכלל האימון היום היה לי יותר קשה מהרגיל. מצד שני הסיפוק בסיום היה גדול יותר!

בכלל אני מתחיל להרגיש שהמוטיבציה מתחילה לחזור- עוד ביום שישי החלטתי לקחת את עצמי יותר בידיים ולהקפיד על כל מה שצריך. שינה, תזונה, תרגילי חיזוק בימים שלא רץ. אני יודע שלא הקפדתי בעיקר בנושא של התזונה ותרגילי החיזוק. ראיתי שב22.1. יש מרוץ לזכר עומר מנוס שהיה מאד ידוע ומקובל בקהילת הרצים ומת במפתיע כשהיה בחו"ל. בהתחלה דובר על מרוץ פתוח ספונטני ונחמד אבל בסוף הפך לעוד מרוץ שעולה כסף בההפקה של חברה. מקווה שיהיה טוב- אני שוקל לנסות לשבור את השיא של י ב10 ק"מ במרוץ הזה- צריך לדבר על זה עם אלעד.

ביום שישי גם קניתי כורכום שאמור לעזור נגד דלקות  (אם אכן מה שיש לי ברגל זו דלקת) וספירולינה שזאת אצה שמייחסים לה תכונות פלא של חיזוק וגם עזרה לשרירים להתאושש יותר טוב. בפעם הקודמת שנפצעתי בדרך לאמסטרדם לא הרגשתי שהכורכום עוזר לדורבן אבל הפעם אני חושב שהמצב שונה.

אני מאד מקווה שאוכל לצאת מהכאבים האלו חבל שזה יהיה מה שיעצור אותי בסוף אחרי שהמוטיבציה התחילה לחזור.

מחר ריצת פארטלק- נקווה שיהיה בסדר.

יום טוב!

אתמול בהתייעצות עם אלעד ביטלנו את ריצת השבת. עדיין כואבות לי הרגליים ואנחנו בפתח של שבוע חדש ובו הקושי עולה ומנוחה תמיד טובה.  היום היה השכונה שלי טריאטלון שכונתי לזכר אחד מותיקי השכונה שנפטר מדום לב. זאת מסורת מאד יפה. יש מקצים של  מבוגרים ושל ילדים. ניתן להשתתף כיחידים או כשלשה.

רציתי להשתתף כחלק משלישיה אבל הבחור שאמור היה לרכב על האופניים לא כל כך רצה לקום מוקדם בבוקר וטען גם שהאופניים שלו לא תקינות וגם אני לא במייטבי אז ויתרתי.

ליויתי את בני הקטן בן ה9 לתחרות הוא השתתף בפעם הרביעית  כחלק משלישיה. כשהגענו למרכז הספורט  המבוגר שהיה ראשון היה באמצע הריצה שלו ועודדנו אותו. באותו רגע רציתי מאד להשתתף וקצת התבאסתי החלטתי ששנה הבאה אשתתף יתכן שאפילו לבד. בכל מיקרה עזרתי לבן וחבריו להתארגן. קבענו שברגי שהילד שרוכב על אופניים יצא אני והוא נתחיל חימום קל. הוא היה כל כך לחוץ שלא הוריד את המכנסיים הארוכות שהיו לו רק כדי שלא יהיה לו קר.

עשינו חימום קל שקלל עקבים לישבן, בירכיים לחזה וקצת מתיחות דינאמיות. הריצה היא הלוך בעלייה קלה וחזור בירידה. אמרתי לבן שבעלייה רצים הכי חזק ובירידה מגבירים (אני יודע שזה לא מקורי). בני הסתכל עליי במבט של "אבא מה אתה מקשקש"…  הילד שרכב הגיע ויצאנו לדרך הילד פרץ כמו טיל קטן בשלב מסויים אמרתי לו אל תחכה לי תרוץ… בנקודת הסיבוב הוא אמר שאין לו אוויר אז הראתתי לו את כל האנשים בנקודת הסיום ואאמרתי לו- צריך לרוץ רק עד לשם וסיימנו יאללה קדימה. הוא פתח צעדים ופשוט ריחף כל הדרך לקו הסיום!

כמובן ששמרנו על המסורת והם זכו במקום הראשון לשלישיה בגילם! איזה גאווה!

נראה לי שאדבר עם מאמן קבוצת ריצה של ילדים לגביו ונראה מה יצא מזה.

טוב צריך לנסוע להורים לביקור- שתהיה שבת שלום לכולם!

היום יצאתי לריצת טמפו אינטרוולס של 18 ק"מ סה"כ. הריצה כללה 2 ק"מ חימום, 2 ק"מ שחרור ו6 סבבים של ריצת 1600 מ' בקצב תחרות ו 800 מ' בקצב קל.

רציתי להגיע לביתי בסביבות 6:45 כדי שאספיק לעשות מתיחות ולהתקלח לפני שמתחיל להכין את הבנים לבית הספר ולכן יצאתי לריצה ב 4:45.

כשהגעתי לפארק הלאומי בסביבות 4:55 נראה היה לי שאני מעיר את התרנגולים!

עשיתי מתיחות טובות ויצאתי לסיבוב הראשון- כרגיל הייתי מאד מהיר בהתחלה אבל בגלל הכאבים ברגליים עצרתי את עצמי. למרות שזה מרחק לא גדול וגם רצתי בקצבים מהירים מ5:13  1600 מ' הראשונים נראו לי כאילו נמשכו לנצח. אמנם סיימתי אותם בקצב הדרוש ובלי כאבים אבל זה נראה לי ארוך…

מדהים לראות איך אימוני אינטרוולים בקצב 4:40 גורמים לריצה בקצב 5:13 להראות איטית.

לאחר 800 מ' קלים יצאתי לסיבוב השני שגם בו לא הרגשתי כאבים מיוחדים וסה"כ לא היה נורא קשה.

הסיבוב השלישי כבר היה משהו אחר! הכאבים ברגליים חזרו ובגדול. כדי להקל מעט על הכאב רצתי על הדשא מה שמאד עזר! אפילו בריצה הקלה הרגליים כאבו. רצתי דיי לאט מה שאמר שברגע שיצאתי לסיבוב הרביעי הייתי צריך להגביר בערך ב דקה לק"מ שזה דיי הרבה! להפתעתי הכאבים קצת נרגעו בריצה המהירה אבל משום מה האנרגיה בשרירים נעלמה. התחלתי להאשים את העובדה שישנתי פחות מ5 שעות הלילה ושאני מזניח את עצמי…

למזלי הפארק התחיל להתמלא באנשים חלקם מוכרים מהריצות בפארק. זה הכניס בי קצת מוטיבציה לרוץ כמו שצריך. יצאתי לסיבוב החמישי והרגשתי שממש אין ממה לתת! באותו רגע חשבתי על אסתי שרצה גם באמסטרדם ושייכת לקבוצת הווטסאפ של הקייטנה ועשתה לעצמה אימון מנטלי ובו רצה 30 יום ללא הפסקה! מה שאני עושה כרגע- לרוץ ללא טיפת אנרגיה זה אימון מנטלי!!! חשבתי!

בכוחות אחרונים סיימתי את הסיבוב החמישי המהיר ועברתי לריצה קלה. הכאבים באו והלכו. היה שלב שחשבתי לעשות בבית אמבטיית קרח כמו שעשיתי בקיץ אבל פחדתי שבקור הזה זה לא ממש חכם. יצאתי לסיבוב השישי בכוחות מחודשים מפני שידעתי שזהו הסיבוב האחרון ולאחריו עשיתי את האימון. בדרך הביתה חלפתי בקלילות על פני חבורת רצים. אם היו רואים אותי לפני עשר דקות לא היו מאמינים שאני רץ כרגע בקלילות כזאת.

סיימתי את הריצה וחשבתי על כך שללא הכאבים זה יכל להיות אימון יחסית קל ואני חייב לטפל בבעיה ברגל!

אני מקווה שאהיה כשיר לשבת בינתיים מחר אלך לקנות כורכום ושאר ירקות שעוזרים לגוף להבריא ולהתאושש.

יום טוב לכולם!

שלום חברים,

לא כתבתי כבר עשרה ימים!

המצב לא מזהיר 🙁     יש מחסור במוטיבציה, בעיקר בהשכמות בבוקר. בנוסף ריצות במהירויות מהירות מידי וכנראה גם עם נעליים שכבר עשו את שלהם גרמו לכך שיש לי כאבים חזקים ברגליים שהובילו אפילו לביטול של מספר ריצות. אני חושב שרואים זאת גם בכתיבה שלי שהיא הרבה יותר מונוטונית ויבשה מהרגיל.

ביום חמישי שעבר עשיתי אימון טמפו אינטרוולס של 20 ק"מ סה"כ וסיימתי אותו גמור גם מבחינת אוויר לנשימה וגם בגלל כאבים חזקים מאד בחלק התחתון של הרגל קצת מעל כף הרגל. באותו ערב הלכתי לטיפול אצל רם שטען שהכאבים הם מקריסה ודיי בטוח שצריך נעליים חדשות ואיזה סוג של תיקון. דיברתי על כך עם אלעד וביטלנו את ריצת השבת וכמו כן התייצבתי אצלו בחנות, רצתי על המסילה תוך כדי שהוא מצלם אותי. אלעד טוען בתוקף שבריצה אין לי קריסה. לאחר מכן רצתי עם מספר זוגות נעליים עד שנבחרו הזוגות הטובים ביותר.

בחרנו בגוסט 8 ולאונץ 2 של ברוקס שאמורה להיות לי הנחה אצל היבואן שלהם.

בשל אילוצים דחיתי את הריצה של שני לשלישי היתה ריצה לא קלה אבל קצרה ולכן הרגליים לא כאבו כל כך בזמן הריצה אך כאבו מאד לאחריה. את הריצה של רביעי אלעד ביטל והיום רצתי שוב ריצת טמפו אינטרולס שהיתה לי קשה וגם במהלכה כאבו לי הרגליים (ראו פוסט בנפרד).

כרגע נראה שאני על סף פציעה עם חסך במוטיבציה- אנסה לחשוב על דרך להבהיר את הלהבה מחדש…

מקווה שנצליח- יום טוב לכולם!

היום שוב עשיתי ריצת פארטלק- או בעברית משחקי קצב. זאת ריצה שכל מרחק או זמן מסויים משנים את הקצב. הפעם רצתי 1-2-3-2-1-2-3-2-1 שזה אומר דקה בקצב מהיר- 4:30-4:50 דקות לק"מ  ואז דקה לאט, לאחר מכן שתי  דקות מהר ואז שתי דקות לאט וכדומה…

בפעם הקודמת שרצתי ריצה דומה הייתי עסוק בנסות לזכור את המקטע הבא ולחשב בשעון עד איזה דקה צריך לרוץ. הפעם לא  התעצלתי והכנסתי את האימון לשעון ערב קודם אז השעון סימן לי מתי להתחיל, כמה זמן יש ואם אני לא בקצב נתן התרעה- איזה כייף! איך לא עשיתי זאת קודם???

רצתי מביתי לפארק חימום של 15 דקות. כשהגעתי לפארק ראיתי בכניסה לפארק את קבוצת הבנות הדתיות שמתאמנות בריצה. נראה שהחליפו מאמנת. בכלל אני כבר מכיר בפנים הרבה אנשים שמתאמנים בפארק. זה סוג של אחוות רצים ללא דיבור.

כמו בפעם הקודמת שעשיתי אימון דומה גיליתי שאני יכול לרוץ דיי מהר והייתי צריך אפילו להרגיע את עצמי לא לפתוח מהר מידי כדי לא להתעייף. השימוש בשעון עזר לי להתתרכז בריצה ובנוף ולא בחישובי זמן.

בסיום רצתי חזרה לביתי וכק"מ מביתי התחיל לרדת זרזיף של גשם. קצת התבאסתי כי פחדתי שיהיה יום גשום . מצד שני נזכרתי במרתון אמסטרדם ואיזה כייף היה וקיבלתי את הגשם בשמחה.

אז היה אימון טוב שהחדיר בי עוד קצת מוטיבציה כי למרות שאני מתאמן וכו.. אני עדיין לא שם ב100% כמו שהייתי במרתון.

שיהיה יום יפה לכולנו!

היום רצתי 17 ק"מ שהיו אמורים להיות ריצה ארוכה של שבת בכייף בקצב קל 6:10-6:20 דקות לק"מ.

שובצתי למקצה של 5:50 בקייטנה ביחד עם גדי שרץ איתי באמסטרדם ועירית בת זוגו שהיא גם מאמנת כושר ומתאמנת לטבריה (אני חושב). גדי רץ מהיר ממני אך גם הוא לא רץ הרבה מאז אמסטרדם ולכן חשבתי שירוץ בקצב רגוע. עם עירית רצתי בעבר וידעתי שהיא רצה בסביבות ה5:55 דקות לק"מ. מאד שמחתי לרוץ איתם.

בנמל הצטרפו אלינו מלי שרצר שרצה באזור קצב 6:10 בדרך כלל וזוהר שהוא רץ מהיר. התחלנו לרוץ. בהתחלה הרגליים היו קרות (בכללי היה קר) והרגשתי שאנחנו רצים יחסית לאט מה שהתאים לי. התחלנו בריצה ביחד בחבורה ולאט לאט נוצרו פערים. גדי וזוהר פתחו מעט קדימה אני נשארתי עם עירית ומלי הייתה אחרונה. השעון הראה לי שאנחנו בקצב 5:45-5:55 ואני הייתי בטוח שהוא מקולקל או לא קולט את הלויינים כי זה ממש לא הרגיש לי שזה אכן הקצב.

באזור ה3 ק"מ שמתי לב ששכחתי להפעיל את ההתרעה על הקצב כל ק"מ. אז עצרתי וסידרתי זאת חשבתי שזה גם יסדר את הבעיה בשעון. כ 500 מ' לאחר מכן עצרנו לשתות ואמרתי לחברה שהשעון שלי השתגע הם אמרו לי שהשעון בסדר וזה אכן הקצב!

ניסיתי להאט אבל לא רציתי לרוץ לבד לכן המשכתי לרוץ עם עירית אזור קצב 5:50-5:55. רצנו לכוון פארק הירקון ולהפתעתי ראינו מספר פעמים תנים שחוצים את המסלול מבוהלים. כבר נתקלתי בתנים בעבר אבל תמיד הם היו בצד אחד ואף פעם לא נראו מוטרדים. זה היה משונה מאד.

הרגליים כאבו לי באזור שהתחיל לכאוב לי רק לאחרונה- בחלק הפנימי של הרגל ליד העצם הבולטת מעל כף הרגל. דווקא הדורבן ממש לא מורגש לאחרונה.  אקבע טור לרופא כדי לבדוק שזה לא תופעת לוווי של המדרסים. בזמן הריצה חשבתי איך כשאבוא הביתה אשים את הרגלים בדלי קרח.

לאחר כשעה ריצה חזרנו לכוון הנמל לאסוף את המקצה הבא. מסתבר שהם  יצאו כבר כי איחרנו. באותו זמן סוף סוף התחיל להיות לי חם (רצתי עם 2 שכבות עליונות). שקלתי להוריד את העליונית אבל אז אמרתי שאם יהיה לי חם אולי ארוץ לאט יותר ובקצב הרצוי. זה לא קרה. רצנו עוד 3.5 ק"מ על הטיילת דרומה וחזרנו לנמל לפריסה.

הקצב הממוצע ברוב הריצה היה 5:45 שהוא טיפה יותר איטי מקצב המרתון שלי ולמרות זאת הוא נראה לי איטי מאד. מצד אחד זה סימן מעודד  שאני בכושר מצד שני חוסר היכולת שלי לזהות את הקצב קצת מבאסת.

לסיכום שוב רצתי יותר מהר ממה שהתכוונתי נקווה שזה לא יתנקם בי.

שתהיה לכולנו שבת שלום!

היום חזרתי לאימוני הטמפו אינטרוולס- כלומר ריצה בקצב התחרות אבל במקטעים.

הריצה כללה 2 ק"מ חימום ואחר כך 10 פעמים ריצה של 1200 מ' שחולקו ל800 בקצב התחרות 5:13 דקות לק"מ ו400 קל ולקינוח עוד 2 ק"מ שחרור- סה"כ 16 ק"מ.

רציתי להגיע הביתה ב7 כדי להגיע לעבודה מוקדם יחסית. היום היה יום קצר בעבודה כי יצאנו להדלקת נרות + צהריים קלה +סרט בסינמה סיטי. קשה בהייטק 🙂

לכן יצאתי ב5 לרוץ (התעוררתי ב4:30). מאד קיוויתי שאני לא ארדם בסרט וגם שלא יהיה לי קשה בערב. בערב יש לנו הדלקת נרות של הקייטנה + הרצאה על ענף הספורט של הטסת טיסנים.

למרות 2 הק"מ חימום הגוף לא ממש התחמם. עשיתי מתיחות ממש טובות כדי להמנע מפציעות. לצערי לאחרונה אני עושה קצת שטויות ומגזים עם הקצבים ובנוסף לא הייתי אצל רם המטפל מאז שחזרתי מאמסטרדם. זה משפיע על הגוף שכרגע קצת כואב ותפוס.

כשהגעתי לפארק לא היתה שום מכונית בחנייה ולא נראה אף אחד באזור הייתי לבד בפארק-איזה כייף!

את המקצה הראשון התחלתי דיי מהר, בקצב  4:18 דקות לק"מ ! ואז נרגעתי וירדתי לקצב הרצוי. משום מה זכרתי שהוא 5:15 ולא 5:13 מה שתיקנתי בהמשך. סה"כ לא היה קשה אבל זה היה רק המקצה הראשון. מקצה שני דיי דומה לראשון רק הפתיחה קצת יותר רגועה (עדיין מהירה מידיי). גם שאר המקצים היו באותו סגנון עם פתיחה מהירה ואז התיישרות לקצב הרצוי.

מה שמעניין הוא שלמרות שרצתי בקצבים מהירים בתחילת כל מקצה הרגשתי כאילו אני שם גז בניוטרל והרגלים מסתובבות באוויר ולא זזות והעיקר שאני עושה תנועות מהירות עם הידיים…

המקצים האחרונים היו קשים והרגשתי שהאימון לא נגמר. כל הזמן עודדתי את עצמי – רק עוד 3 סיבובים מהירים, רק עוד 2 וכו… החלק הכי קשה היה ריצת השחרור מפני שהייתי כבר עייף והרגליים כאבו.

לסיכום היה אימון מאתגר רצתי 8 ק"מ (לא רצופים ) בקצב המטרה החדש! צריך לעבוד קצת על הגוף ויהיה בסדר.

יום טוב לכולם!

היום היתה לי ריצת שחרור  קלה של 8 ק"מ. 4 ק"מ ראשונים בקצב 6:30 ו4 אחרונים בקצב 6:15 דקות לק"מ. על פניו ריצה קלילה ונחמדה.

בגלל הקור היא הייתה ריצה קשה. כפות הידיים קפאו לי. והרגשתי שהגוף לא מתעורר ולא מתחמם ואפילו לא הזעתי!

למזלי אלעד הוסיף לי דובדבן לסיום לרוץ חמש פעמים 30 שניות כלומר סה"כ 150 שניות שכל 30 שניות מחולקות ל10 שניות ריצה קלה, 10 בינונית ו10 שניות ריצה מהירה.

בזכות ה2 וחצי דקות האלו התחממתי קצת.

נקווה שהחורף הזה לא יהיה קפוא כל כך כי אני מתחיל להתגעגע לחום של הקיץ…

יום טוב לכולנו!

היום עשיתי אימון מאתגר. לא אימון ארוך אך בקצב מהיר יחסית. זה התחיל ב15 דק' ריצה קלה אחר כך מתיחות ואז פרמידה עולה ויורדת של 1,2,3,2,1,2,3 בקצב מהיר ואז קל. כלומר דקה מהר, דקה קל, שתי דקות מהר, שתי דקות קל וכדומה. לסיום 15 דקות של ריצה קלה.

הקצב המהיר היה 4:30-4:50 דקות לק"מ. זה קצב שהכרתי קצת באימון למרתון. בגדול אני אוהב לרוץ מהר אז היה דיי כייף.

יצאתי לאימון לבוש כולי בשחור כולל כובע צמר שחור ונראתי כמו לוחם קומנדו/ פורץ… כשהגעתי לפארק ב6 בבוקר עוד לא היה אור מלא וכשהגחתי במהירות מאחורי 2 נשים מבוגרות הן ממש נבהלו. התאפקתי לא לצחוק כדי לא העליב אותן.

עוד בריצת החימום רצתי יחסית מהר בגלל הקור. לאחר המתיחות פתחתי את המקצה הראשון בקצב מטורף של 3:35 דקות לק"מ כמובן שמיד האטתי. בגלל הפתיחה המשוגעת סיימתי דקה ראשונה בקצב 4:15 דקות לק"מ- מהיר מידי 🙁

בשאר המקצים כבר הייתי בתחום הרצוי בדרך כלל באזור ה4:30. באחד הסיבובים התבלבלתי ובמקום לרוץ 2 דקות קל רצתי שוב 2 דקות מהר… למזלי עליתי על זה תוך כדי הריצה והאטתי אבל עדיין רצתי מהר מידי. החלטתי להבא לשנות מהרגלי ולהשתמש בפונקציית האימונים בשעון  כי אני רואה שהשילוב של קור, חוסר חמצן לראש וגיל מתקדם גורמים לבלבול.

היה מעניין לראות איך בהתחלה הקטעים של הריצה הקלה היו באזור ה5-5:30 דקות לק"מ ולקראת הסוף ירדתי לאזור ה6-6:15 דקות לק"מ.

היה כייף לסיים את הריצה למרות שהגוף עדיין כואב ודואב משבת ואני חייב איזה טיפול טוב אצל רם אצלו לא ביקרתימאז שחזרתי מהמרתון! הכן גופך לחורף!

חזרתי הביתה מלא מרץ ואנרגיה לצערם של הילדים אותם הערתי בדיגדוגים וצרחות "בוקר טוב צוהל לרחוב לאן לאן לגן" מהתכנית של רגע ודודלי (מי שלא מכיר כנראה צעיר מידי)…

יאללה 26.2.16 – אני מגיע!

לאחר שהגדרתי יעד חדש וננעלתי על מטרה חזרתי לשגרת האימונים והיום חזרתי לשחות. איזה יום מצאתי כך. כשיצאתי מהבית הטלפון הראה שבחוץ 4 מעלות!!!

מזל שנסעתי לבריכה באוטו כי אשתי נוסעת לעבודה עם חברה. כשהגעתי לבריכה כל כך שמחתי לראות את האדים שיצאו מהמים המחוממים! (הבריכה מקורה וסגורה). היה כייף להכנס למים ולא לקפוא מקור. בגלל האדים של החום וגם אדים עך המשקפת כמעט ונתקעתי בשחיין שבא מולי ולא ראיתי אותו. ברגע האחרון סטיטי מהמסלול והמשכתי לשחות.

בהתחלה היה לי קשה כי כחודשיים לא שחיתי וגם בגלל שכל הגוף עדיין תפוס מהריצה בשבת. לאט לאט השרירים השתחררו והיה נחמד לשחות. שוב נזכרתי שהבטחתי לשפר את סגנון השחייה. לאחר שנשיג את המטרה הקרובה יהיה לי קצת זמן לנוח כי המטרה הבאה לאחריה כבר מוגדרת והיא ב2017 אז בזמן זה אפשר את השחייה.

שחיתי ברגוע כ45 דקות ואז יצאי לג'קוזי מרוב שהיה לי נעים כמעט נרדמתי 🙂

התקלחתי ונסעתי הביתה להעיר את הילדים שמח וטוב לב.

יום טוב וחג חנוכה שמח!

אתמול (יום שישי) חברים רבים שלי השתתפו במרוץ חצי מרתון עמק המעיינות והשיגו תוצאות יפות מאד ורובם אפילו שברו שיאים. זה הדליק אותי והתחיל להבעיר בתוכי שוב את יצר התחרות.

לפני שזה קרה ביום חמישי נרשמתי למקצה ה10 ק"מ של הקייטנה כי הרגליים מעט כואבות לי ולא רציתי להחמיר את המצב. ראיתי שלמקצה רשומים חברים שרצו ביום שישי חצי מרתון ולכן כנראה ירוצו יחסית לאט כי זאת תהיה ריצת שחרור עבורם.

הגעתי לנמל עם טלי בשעה 6:40 החלטנו לעשות הליכה לחימום עד שהשאר יבואו לפתע ראינו קבוצה של חברה מהקייטנה רצים. רצתי מהר והצטרפתי אליהם. היו אלו טל (שהיתה איתי באמסטרדם) שמוליק שרץ יום קודם חצי מרתון ורותם חברה של טל שבאה לרוץ איתה ואיתנו. רצנו בקצב מהיר אבל לא נורא (בבמוצע 5:20 דקות לק"מ). לאחר כ 3 ק"מ רותם טל הסתובבו מכוון שהן רצו כבר 8 ק"מ לפני כן ונשארתי עם שמוליק.

לאחר כמה דקות תפס אותנו שי שרצר שפספס אותנו בנקודת ההתחלה. מאותו רגע הקצב התגבר. חשבתי שאולי הם רצים מהר בגלל הקור ולא שמים לב אז אמרתי להם שהקצב דיי מהיר. זה לא השפיע עליהם.

כשהגענו ל5 ק"מ ובאנו להסתתובב שמענו מאחורינו צעקה ורוכב אופניים נתקע בשי. הרוכב נפל ומלמל כל מיני מילים, שי נראה בסדר. עזרנו לרוכב לקום כי הוא קצת הסתבך (לדעתי היה קצת פלגמנט). אחרי שבדקנו שכולם בסדר המשכנו לרוץ. הקצב רק מתגבר ואני שוב מזכיר להם שהקצב מהיר וחושב הם עשו אתמול חצי מרתון מה הקטע שלהם?

שמוליק אמר לי אם קשה לך תאט. אני שלא רציתי לוותר המשכתי איתם עד נקודה מסויימת שבה הם פתחו עליי פער. הם משוגעים אמרתי לעצמי. מי רץ ריצת שחרור בקצב 4:45? המשכתי לרוץ תוך כדי שמירה על מרחק קבוע מהם.  כק"מ וחצי לסיום קיבתי זריקת אנרגיה ונצמדתי עליהם ורצנו ביחד על הסיום שהק"מ האחרון היה על קצב 4:45!- מילא אני באתי רענן מהבית אבל הם רצו אתמול חצי מרתון ועשו תוצאות ממש יפות. כל הכבוד להם! לדעתי אם לא היינו עוצרים בגלל האופניים שנתקעו בשי הייתי שובר את השיא שלי ב10 ק"מ!

הריצה הזאת הדליקה אותי לגמרי כי ראיתי שלמרות שלא היה לי קל אני מסוגל לרוץ במהירות גבוהה יותר ממה שחשבתי ועם אימונים נכונים שבירת שיא ב10 ואפילו ב 21 ק"מ אפשרית ביותר. רק קיוויתי שזה לא מאוחר מידי להתחיל להתאמן. כמובן שיצרתי קשר עם אלעד זינגר האחד והיחיד שאמר שזה מאתגר אבל אפשרי. ויקח לו יום יומיים לשלוח לי תוכנית. כמובן שתוך שעתיים כבר קיבלתי תוכנית במייל!

חזרתי הביתה שמח מאד ובהתלהבות יצאתי להליכה של 5 ק"מ עם אשתי.

אני לא יודע בדיוק ממה אבל בערב כל אזור האגן שלי כאב והיה תפוס כולל שרירים שלא ידעתי על קיומם!

לא נורא זה סימן טוב.

יאללה חוזרים לעיניינים!

שבוע טוב לכולם!

היום היה לי יום כייף מהעבודה.

התחלנו באכילת מאפים, פשטידות, בורקסים וכריכים מרולדין. לאחר מכן התחלקנו ל5 קבוצות ש3 מתוכן נכנסו ועשו פעילות של חדר בריחה (משחק עם 2-5 משתתפים שצריכים ע"י פתרון חידות ומשימות לצאת ממבוך של חדרים או חדר אחד תוך שעה) שאר החברים שחקו בינתיים משחק קופסא נחמד.  החדר שבו הייתי ביחד עם עוד 3 חברים היה בדרגת קושי קלה והסיפור היה של עולם ובו כולם הפכו לזומבים ומוטל עלינו להכנס לסופרמרקט בו החביא מדען את המבחנה עם הנוסחה לטיפול בבעיה. יצאנו אחרי כ50 דקת היה נחמד מאד והשאיר טעם לעוד.

משם נסענו למתחם הVIP בסינמה סיטי בגלילות לארוחת צהריים וסרט כמובן שכולל פופקורן, גלידה, יין, בירה ושתייה קלה חופשי.

חזרתי הביתה מלא רגשות אשם על הזלילה והחלטתי לצאת לריצה של 10 ק"מ. כדי לא להתקע ולעצור במעברי חצייה ללא רמזורים רצתי מביתי לכוון קריית אונו  ומשם חתכתי לכוון סביון. הדרך בחלקה עליות וחלקה השני ירידות. רגשות האשם עשו את שלהם מצד אחד ולכן רצתי דיי מהר. מצד שני האוכל בבטן עשה את שלו ולכן הקצב היה קצת יותר איטי מריצת ה10 הקודמת.  הק"מ האחרון היה בתוך השכונה שלי בירידה קלה ובו פתחתי מבערים ורצתי בקצב של 4:28 דק' לק"מ!

סה"כ רצתי 10 ק"מ ב54 דקות! יחסית למצב הבטן אני מרוצה!

ערב טוב לכולם!

היום רצתי עם חברים מהקייטנה 15 ק"מ.

מזג האוויר מצויין ופשוט תענוג לרוץ. רצתי 15 ק"מ בקצב 6 והיה נחמד מאד!

אני נהנה מהזמן הזה ללא המחוייבות כדי להחזיר לי את חדוות הריצה נטולת הזמנים והקצבים וכדי לצבור אנרגיה למתי שאחליט על העיד והמטרה הבאים.

כייף גם לראות חברים מהקיטנה שמתקדמים משבוע לשבוע ומשפרים מרחקים וקצבים!

שתהיה שבת שלום לכולם!

חודש עבר מאז אמסטרדם. חודש  שבמהלכו רצתי ריצות קלות (חוץ ממרוץ תנ"ך- תש"ח) והרשתי לעצמי לאכול עוגות, פיצוחים ולשתות בירה בכמויות גדולות יותר מבעבר.  אמנם זה לא ניכר במשקל אבל הרגשתי "שמן" והחלטתי לבדוק מה מצב הכושר בעיקר מפני שהתחייבתי ללוות חברה יקרה בחצי מרתון תל אביב.

החלטתי לרוץ כמו בספר 2 ק"מ חימום, מתיחות, 10 ק"מ ריצה ואז 2 ק"מ שחרור. אמרתי לעצמי שאם ארוץ 55 דקות אהיה מרוצה. קצב 5:30 עשר שניות מהר יותר מהקצב מרתון.

אז היום קמתי ברבע לחמש! בחמש ורבע יצאתי לכוון הגן הלאומי 2 ק"מ חימום. התחלתי כמובן לאט אבל פתאום ראיתי שאני בקצב 5:38 חשבתי לעצמי שאולי זה בגלל שקצת קר אז הגוף רוצה להתחמם. הגעתי לפארק עשיתי מתיחות קצת הכנה מנטלית – בכל זאת קצת יותר מ3 סיבובים ויצתי לדרך.

מסתכל בשעון הקצב 4:30!! אומר לעצמי תרגיע לפני שתקבל התקפת לב אבל מצד שני מאד שמח וממשיך לנסות להשאר באזור קצב 5 כמה שאוכל (זאת לא שיטה טובה לריצה אבל החלטתי לנסות).  ממשיך לרוץ מסיים ק"מ ראשון ב4:50  ממשיך באותו מומנטום ומסיים שני בקצב 5:08 מאד גאה אבל מתחיל להרגיש קושי. תוך כדי הק"מ שלישי מתחיל להרגיש שהאנרגיה פוחתת (מסביר לעצמי שבכל זאת זה כבר 5 ק"מ כולל החמום ולכן קשה לי) . חושב לעצמי שלוץ 10 בלבד ולא כחלק ממרוץ ארוך פתאום נראה מה זה קשה וארוך 🙂

מיד נוזף בעצמי רצת כבר יותר מהר ויותר רחוק תפסיק להתבכיין!  מסיים ק"מ שלישי בקצב 5:13. זה עדיין 17 שניות מהר יותר ממה שתכננתי זה מעודד אותי וגם נקודת השבירה עוברת. שם גז ומסיים ק"מ רביעי בקצב 5:01! בנקודה זאת  מתחיל לדמיין שאולי אוכל לשבור את השיא שלי שעומד על 50 דקות (קצב 5:00). לצערי כמו שלמדתי באימונים למרתון כל שניה מהירה משולמת בהמשך ולכן ק"מ החמישי מסתיים בקצב 5:10  וק"מ שישי בקצב 5:14!

עוד 3 ק"מ- סיבוב אחד וזהו יאללה תן גז אני מדרבן את עצמי.מסיים ק"מ שביעי בקצב 4:55! – ק"מ שמיני 5:07 – ק"מ תשיעי 4:55 וק"מ עשירי ב4:41 אחרי שדפקתי ספרינט של 500 מ'!

מתפלל בליבי שכל הקטעים שירדתי מקצב 5 מבטלים את אלו שרצתי מעל קצב 5. עוצר את השעון על…. 50.15 ! חסרו לי 16 שניות לשפר את השיא!!!

אם ככה אני רץ אחרי חודש של התפדלאות וזלילה בעזרת אימונים טובים אני בטוח  משפר ובגדול!

איזה אושר- אני עדיין בכושר!

מה שחשוב עכשיו זה לשמור על הכושר הזה ולא לרדת ממנו כדי שבבוא העת אוכל להמריא ממנו קדימה!

שיהיה יום טוב!

ההיום בבוקר יצאתי לרוץ עם חברי הקייטנה בהר איתן- זה מסלול מעגלי של כ8 ק"מ שיוצא מהירידה לסטף ומקיף את ההר. כמובן שהנוף שם מדהים וממש יפה. המסלול עצמו הוא לא מסלול שטח- כלומר זה שביל רחב וכבוש (לא כביש) מה שעושה אותו מאד נוח .

זה מסלול לא קל מכוון שהוא לא שטוח אלה עם עליות וירידות (בעיקר עליות) אבל מספק גיוון ויציאה משהגרה ביחוד כשיש עכשיו הרבה חברים שמתאמנים למרתון וחצי מרתון ירושלים וכידוע "ירושלים עליות סביב לה".

רצתי יחסית לאט בכייף ולא היה לי קשה מלבד החלק האחרון שיש בו ק"מ של עלייה דיי תלולה. יכולתי בשקט לרוץ עוד הקפה.  זה מאד מעודד מכוון שמאז שחזרתי מאמסטרדם עוד לא הגדרתי יעד חדש ואני רץ ללא מטרה ריצות קלילות וכמובן שאני מאבד לאט לאט את הכושר שפיתחתי באימונים למרתון.

אני עדיין מחכה לאיזה יעד שידליק אותי ויגרום לי להתלהב מספיק כדי לקום ולהתחיל שוב בתכנית אימונים כלשהי. כצעד שאולי יגרום לה החלטתי ללוות חברה יקרה – טלי מהקייטנה שמתכננת לרוץ חצי מרתון בתל אביב וירושלים. אני מקווה שהיא תוכל להגיע לזה ואולי זה יעזור לי למצוא את היעד הבא.

עד אז שתיהיה לנו שבת שלום

אנחנו באורחן שנמצא בשדה יואב הקרוב לאשקלון. הגענו לפה אתמול ביחד עם עוד 8 משפחות לסופ"ש. אנחנו חבורה שנוסעת ביחד כל חצי שנה למקום אחר.

לא תכננתי לרוץ היום מכוון שאתמול רצתי במירוץ חבר אבל אחת הנשים שבחבורה אוהבת לרוץ וכבר הרבה זמן אמרנו שנרוץ ביחד אז לקחתי ציוד ריצה חלקי (נעליים ישנות + מדרסים, חולצת ריצה). השעון במילא איתי כל הזמן וכובע לקחתי בשביל טיול הבוקר. בסתר ליבי קיוויתי שאולי נרד מזה 🙂

בכל מיקרה אשתי התכוונה לעשות הליכה עם מספר חברים ולכן קיבלתי מחבר שגר במקום מסלול ל5 ק"מ שהעברתי לחברים בווטסאפ.

אתמול בערב קבענו לשעה 7:30 בבוקר לצערי כבר ב6:30 ילדים דפקו לנו על הדלת והעירו אותנו… קמנו, התלבשנו, שתינו תה / קפה וחיכינו לשאר החבורה. קבענו שאני ובת זוגי יעל נרוץ קודם ונדווח להולכים לגביי המסלול. יצאנו לדרך שעברה בשדות מסביב ליישוב. הדרך הייתה יפה מאד, מזג האוויר יפה מאד- טיפה חם יותר מאתמול.

המסלול היה ברובו דרך עפר כבושה. היו פה ושם קטעים עם בוץ וקטעים שבהם היו חריצים של גלגלי טרקטור שצריך להזהר כאשר רצים עליהם. מדי פעם דיווחנו אחורה בטלפון להולכים כדי שידעו היכן לפנות. רצנו ודיברנו והיה נחמד מאד. אני מאד אוהב ריצות שטח. יעל רגילה לרוץ בבית על ההליכון וזאת ריצה שונה מאד מריצה בחוץ ועוד בשטח. פעמיים התבלבלנו במסלול אבל עלינו על זה דיי מהר למזלם של ההולכים. סה"כ רצנו 10 ק"מ ולדעתי ההולכים הלכו כ8 ק"מ שזה קצת יותר ממה שתכננו אבל היה אוויר טוב ומזג אוויר יפה אז הם נהנו.

סה"כ ריצה נחמדה מאד בשטח יפה עם פרטנרית מגניבה היה כייף!

שבת שלום לכולם!

היום רצתי במרוץ חבר שנדחה משבוע שעבר.

ביום רביעי מישהו מהקייטנה שאל מי רוצה מספר חזה למרוץ וישר קפצתי כי זכרתי שגיל וחבר נוסף בשם אלון רשומים. בחמישי נסעתי לאסוף את המספר מאיירפורט סיטי.

למרות שעברו רק שבועיים תנך תש"ח זה נראה רחוק כל כך ופתאום להכין ציוד למרוץ נראה לי משונה. בייחוד שידעתי שזה מרוץ בשבי הכייף ולא התוצאה.

למרת קמתי ברבע לשש התארגנתי שתיתי תה ואכלתי פרוסת ריבה. בשש ורבע גיל אסף אותי ונסענו החנות באיצטדיון וינטר כי הזינוק היה מאד קרוב לשם בכניסה לפארק אריאל שרון (חיריה). אזור ההתארגנות היה מאד נחמד. עם קפה, מיפ פיוזטי, פירות ודוכנים ממכר ציוד ספורט. לא היו המוני אנשים וזה היה נחמד (היו הפרשים גדולים בשעות בין הזינוקים השונים). מזג האוויר היה מושלם- קשה להאמין ששבוע לפני כן היו גשמים מטורפים שגרמו לביטול המרוץ.

הוזנקנו בשבע ויצאנו לדרך היה מעט קריר וזה אולי מסביר את הקצב- בערך 5:30 דקות לק"מ. הדרך עברה בתוך אזור פארק אריאל שרון (שדות) היה שם קצת בוץ אבל לא נורא. בשלב מסויים עוברים גשר מעל כביש – לא קל.  מבין את חברי נדב שהבאס מהעליות בגשרים במרתון ניו יורק. נכנסים לשטח של בית הספר החקלאי מקווה ישראל. המקום יפה מאד ומטופח וגם בו יש עלייה קטנה. עושים סיבוב ומתחילים לחזור. אנחנו בקצב 5:40 – לא רע בכלל.

המסלל לא מחולק לחצי ושרצים הלוך חזור. צד אחד זה נחמד כי בנקודת הסיבוב אתה יודע שיש לך מאט מרחק מצד שני אתה לא בטוח איך נראית הדרך חזרה ופסיכולוגית זה לא קל. חזרנו דרך הגשר אבל חתכנו בשלב מסויים לכוון הסיום. אלון שרץ איתנו הוא רץ טוב אבל לא רץ בהרבה מרוצים ולכן לא מכיר גם הרבה סוגים של רצים ולכן צחק/ התלהב/ התבאס שאנשים שרצים בסגנונות שונים או נראים בכושר מסויים היו לפנינו וכל פעם שראה רץ שחשב שאמור לרוץ יותר לאט נאלצנו לעקוף אותו. זה היה מצחיק מאד.

למרות שהיה מזג אוויר טוב מאד לקראת סוף הריצה היה כבר  חם והזיעה נכנסה לי לעיניים (רצתי בלי כובע) וזה שרף. בשלב מסויים פתאו הופיעו הרבה אנשים עם חולצות כחולות ואז הבנו שאלו רצי ה10 ק"מ. כ200 מ' לסיום שמנו שלושתנו ספרינט וחצינו ביחד את קו הסיום.

הייתה ריצה כייפית למרות שלא הייתה קלה והיו בא הפתעות בצורת עליות. היה מאורגן טוב מאד ובסיום חיכו לנו קרטיבים קרים שאני מאד אוהב!

יאללה אחה"צ נוסעים לסופ"ש עם הרבה חברים!

שבת שלום!

היום קבעתי לרוץ עם חברי קבוצת "רצי בקעת אונו" זוהי תת קבוצה של הקייטנה וחברים בה הרצים שגרים באזור שלי.

קבענו לעשות פריסה בסוף הריצה שתכלול תה ומתוקים. אני התנדבתי להביא עוגיות.

החלטתי לרוץ עד הפארק כדי להוסיף לעצמי ק"מ. יצאתי מביתי עם קופסאת עוגיות ביד.  רצתי דרך השכונה, צומת אלוף שדה ואז במקום לפנות בשביל פנימי לכוון הפארק עשיתי עיקוף שהוסיף עוד ק"מ לריצה.

הריצה עם הקופסא ביד לא הייתה נוחה וגם הרגשתי שאני לא סוחב. אני לא יודע אם זה בגלל הקופסא, הריצה בערב או סתם עייפות כללית.

הגעתי לפארק לאחר כ3 ק"מ נפגשתי עם החברים בכניסה לפארק באזור הספארי ויצאנו לריצה קלה. חצי מהקבוצה פצועות ולכן רצנו לאט (קצב 7) עשינו הקפה של הפארק והאטנו. השעון הראה 9.56 ואני לא יודע למה אני החלטתי שזה המרחק שרצתי אז אמרתי שאני אנוח ואמתין לשני חברים שהמשיכו לרוץ. כמובן שזה לא היה המרחק! הרי רצתי 3 ק"מ עד הפארק והסיבוב בפארק הוא עוד 2.75 כך שרצתי 5.75 ק"מ!!! זה היה הקצב 🙁

עזרתי להביא את התה והמתוקים מהרכב והמתנו לשני הרצים האחרים. התה היה מעולה  וגם העוגיות מעולות.  היה כייף!

לגביי המרחק והקצב לא נורא העיקר הגיבוש!

הערב רצתי עם חברי גיל. פעם רצנו הרבה ביחד  אבל מאז שהתחלתי בתוכנית למרתון לא יצא לנו כמעט לרוץ ביחד. עכשיו שאני בסוג של פגרה אפשר להשלים חוסרים.

למרות שאני פחות אוהב ריצות ערב קבענו בשמונה וחצי . יצאנו מרמת אפעל ופנינו לכוון בית חולים תל השומר. נכנסנו לשטח של בית החולים ורצנו בהיקף שלו. יש שם מסלול דיי נוח עם שבילים רחבים וגם "אגם" מלאכותי קטן.

היה נחמד מאד כי רצנו בקצב יחסית איטי השלמנו פערים. גם גיל נפצע לאחרונה והפסיק לרוץ ועכשיו כשהוא חזר הוא אומר שחזרה לו גם חדוות הריצה- נשמע לי מוכר מאיפשהו.

היה מזג אוויר טוב ונעים והריצה עברה בקלילות. אמנם תכננו לרוץ יותר אבל בסוף יצא 7.5 ק"מ. קצר וקולע.

אני עדיין מתלבט  לגביי ההמשך ואין לי מושג מה אני רוצה לעשות ומה היעד הבא.  החלטתי בינתיים לא להחליט וכשזה יבוא אדע מה לעשות.

לילה טוב!

היום שבת זאת הפעם הראשונה מאז שרצתי בתנך תש"ח שאני רץ או עושה כל פעילות גופנית. ניסיתי ללכת לשחות מספר פעמים אבל לא הצלחתי להקים את עצמי מהמיטה. דיי חששתי מהריצה בגלל שמידי פעם כואב לי בצלעות, כואבות לי הרגליים וחוסר הפעילות. החלטתי לרוץ 10 ק"מ בקצב קל.

נפגשתי עם חברי הקייטנה בנמל התחלנו לרוץ לכוון דרום (יפו) התחלנו בקצב רגוע יחסית -6:30 דקות לק"מ. הרגשתי קצת משונה לרוץ ללא צורך לבדוק בשעון כל הזמן מה הקצב ולא להיות אחד מאלו שיש להם מטרה והם מתאמנים אליה.

החברה שמתאמנים למרתון טבריה הגבירו קצת את הקצב ונצמדתי אליהם. בתחילה הרגליים קצת כאבו אבל לא משהו היסטרי. העיקר שהצלעות לא כאבו. רצנו בקצב 5:45-5:50 עוד כ4 ק"מ עד נקודת הסיבוב חזרה לנמל.

בנקודת החזרה חברתי לשי שרצר שגם הוא מסתבר מתאמן לטבריה אחרי שרץ עם אשתו מלי את מרתון ברלין בסוף ספטמבר. בדרך כלל רצתי איתו ועם מלי כשהם רצו בקצב יחסית איטי הפעם הוא היה לבד ורצנו בקצב 5:20! הרגשתי שזה מהר אבל לא היה לי קשה מאד! זה סימן מעודד בייחוד כשאני שוקל שהמטרה הבאה שלי היא שיפור השיא שלי ב10 ק"מ.

בק"מ האחרון האטנו לשחרור וחזרנו לקצב 5:45. היה כייף לרוץ בלי לחץ וגם לראות שלמרות המנוחה והפציעה אני עדיין בכושר טוב!

לא נשארתי לפריסה מכוון שנסעתי לנמל עם אשתי שעשתה הליכה כך שהילדים נשארו לבד בבית וכבר התחיל להיות מאוחר.

היה כייף לראות את חברי הקייטנה וגם לראות שאני עדיין בכושר. למרות זאת לא הצלחתי לגבש לעצמי מה המטרה הבאה..

אולי בריצה הבאה… בינתיים שבוע טוב!

כבר שבוע שאני לא עושה שום פעילות גופנית. חש סוג של עייפות החומר וגם ריקנות מחוסר של מטרה ויעד.

זה בא בשילוב של לחץ בעבודה ואני לא מצליח להביא את עצמי לחשוב מה השלב הבא. יתכן ששיפור של השיא של י ב10 ק"מ בטווח הקרוב ועוד מרתון בטווח היותר רחוק. מרתון בארץ בקרוב כרגע לא באפשרויות כי כולם עוד 3-4 חודשים. גם הבטחתי לעצמי שיפור סגנון שחייה אבל זה במקביל לריצה לא במקום.

בגלל הכאב בצלעות רציתי ללכת לשחות במקום לרוץ ולא הצלחתי להביא את עצמי לקום בבוקר וללכת לבריכה. מקווה שיהיה לי זמן בסופ"ש קצת לנוח ולחשוב.

השבת כנראה יוצא לרוץ ואז הכל יסתדר. אל תדאגו נשתמע בקרוב.

ביי

אתמול בשעה 9:30 בבוקר התחלתי ביחד עם עוד 5 גיבורים את מרוץ תנ"ך תש"ח. זהו מרוץ שליחים למרחק כולל של בערך 200 ק"מ יש 24 קטעים כך שלכל רץ יוצא לרוץ 4 קטעים באורך ממוצע של 9-10 ק"מ. השתתפתי במרוץ זה לפני שנתיים והיה מעולה וכן במרוצים דומים ותמיד נהנתי. יצאתי למרוץ בחששות בשל הקרבה למרתון והתחושה שהגוף עדיין לא התאושש מספיק.

בדרך כלל מבחינה לוגיסטית הצוות מתחלק לזוגות. כשבן זוג אחד יוצא לדרך השני נוסע ומחכה לו בנקודת הסיום וכשהראשון מגיע יוצא לרוץ בעצמו. רץ מס 1 נוסע ומחכה לחברו בסיום הקטע שלו ואז שניהם נוסעים לנוח בנקודה מרכזית או בנקודת הריצה הבאה שלהם. בדרך כלל מרווח הזמן בין הקטעים הוא 4-5 שעות. בן זוגי במרוצים האחרונים הוא אבי שכבר הוזכר כאן בעבר.

קטע ריצה ראשון

אבי ואני היינו רצים מספר 1 (אבי) ו 2 (אנוכי). אבי זינק מנקודת תחילת המסלול בלטרון ואני נסעתי לנקודה הבאה. מזג האוויר היה נאה אך מנסיון של השבוע החולף ידענו שבשלב מסויים יגיעו העננים וירד גשם. אני קיוויתי שהשלב הזה יגיע כמה שיותר מאוחר.  היו לאבי כ9 ק"מ לרוץ  וזה היה אמור לקחת לו בסביבות שעה. התארגנתי ברכב עד שהוא שלח הודעה שמסיים עוד ק"מ. באותו רגע הייתה שמש בשמים ולכן יצאתי בלבוש קצר כובע ומשקפי שמש. תוך כדי המתנה בנקודת המיפגש השמיים התכסו עננים. כשתי דקות לפני שאבי הגיע התחיל לרדת גשם! לא ידעתי אם לרוץ לרכב להביא מעיל גשם או חולצה ארוכה ולסוף החלטתי שאין זמן ונשארתי כפי שאני.

אבי מגיע ואני יוצא- מקלל אבל אומר לעצמי קטן עלייך רצת 42 ק"מ בגשם מה זה 7 ק"מ. עוצר לצלם את הנוף ואת העננים השחורים וממשיך לרוץ. מרגע לרגע הגשם מתגבר והראש מסתכל למטה ולא נהנה מהנוף. אני מנסה לרוץ קרוב לעצים כדי שאולי יגנו עליי בסוף מתייאש ומחליט להנות ממה שיש. נצמד לשני רצים ורץ איתם. הדיבורים קצת מסיטים את תשומת הלב מהגשם שבא והולך. לפתע רעם אדיר ומתחיל לרדת ברד! אנחנו בשדה פתוח ואין היכן להסתתר. בשלב זה הייתי כל כך רטוב שלא היה אכפת כבר כלום והתחלתי להנות מהמצב :).

לאט לאט מתקרבים לסוף. אני מוציא את הטלפון להודיע שעוד ק"מ מסיים. בקושי מצליח לשלוח את ההודעה רואה שהטלפון נרטב קצת ומתפלל לטוב. במקרה הגרוע נוסעים לסופר לקנות אורז…

מסיימים ביקב קטן ליד בקוע שותים תה עושים מתיחות. פוסט לפייס ויאללה לאולם הספורט בנחם להתייבש ולהחליף בגדים.

קטע ריצה שני

נסענו לנחם ואז התברר שאולם הספורט אכן פתוח אבל יש בו גם עשרות ילדים בשעורי ספורט. החלפנו בגדים אכלנו קצת מהאוכל שהבאנו הטענו את הטלפונים וחיכינו לעוד זוגות שיגיעו. לאט לאט מזג האוויר השתפר עד שלאחר כשעתיים הייתה שמש בשמים והמעלות הראו על 22 מעלות! הכנו תה וקינחנו בעוגיות. קיפלנו את הציוד כי לא היה ניתן להשאיר אותו באולם ונסענו לנקודת הריצה הבאה. הורדתי את אבי שהיה לו קטע של 7.5 ק"מ והמשכתי לנקדוה הבאה.  קראתי בתיק מסלול שהקטע שלי הוא קשה וכולל עלייה רצופה לאורך 8.7 ק"מ. בתחילתה העלייה יחסית נוחה ואז ב4 ק"מ אחרונים קשה ולכן החלטתי לרוץ לאט.

אבי מגיע אני מתחיל לרוץ.  מזג האוויר מעולה. הנוף מדהים. העלייה לא נוראה. חובר למישהי שרצה לפניי מדברים ומעבירים את הריצה. מגיעים ל5.5 ק"מ  ועדיין לא רואה עלייה קשה. אומר בלב אולי זה לא כזה נורא… איך שמסיים להגיד את זה. מגיעים למעבר מתחת לגשר שמצידו השני עליית העליות. שיפוע של 60-70 מעלות! הבחורה שאיתי מודיעה לי שמפה היא הולכת. אנו נפרדים ואני מתחיל לטפס.

ככל שאני מטפס יותר השרירים מתחילים לשרוף בעיקר הארבע ראשי. העליה לא כל הזמן רצופה אלה עליה, מישור ואז עליה נוספת. כל מישור כזה נראה לי כירידה וזמן להתאוששות 🙂 . נזכר בידידי למרתון אלן שאוהב אימוני עליות. בוא לפה אלן העליה הזאת מספיקה לאימוני עליות לשנה הקרובה. בשלב מסויים רוצה לקחת כדור מלח להקל על השרירים התפוסים ואולי גם סוכריית אנרגיה. אז מבין שזה לא פארק הירקון ואין פה ברזיות… מחליט שבמידה ורואה רץ אחר עם מים אבקש ממנו קצת.

ממשיך לטפס לפתע ליד אחד משלטי ההכוונה של המרוץ מונחים בקבוקי מים. מברך את מי ששם אותם שם מקווה שזה לא איזה טריק והמים מורעלים או משהו שותה מים, לוקח כדור, שוטף פנים וממשיך. העצירה הזאת ל2-3 דקות אוששה אותי מאד. מגיע לק"מ ה7 רוצה להודיע שאני מגיע עוד ק"מ ואז רואה שאין קליטה. ממשיך לרוץ עם הטלפון ביד (דרך אגב מוקדם יותר גיליתי שהרמקול שלי נדפק מהגשם בקטע הראשון). לבסוף כ600 מ' לפני תחנת ההחלפה אני מצליח להודיע שאני בדרך. מסיים עושה מתיחות, אוכל פיתה מהטאבון שהכינו בתחנה ונכנס לרכב.

אבי ארגן ששני חברים שלו חובבי ריצה יחליפו אותנו בקטע השלישי שלנו (כך שנרוץ 3 קטעים במקום 4) השעה הייתה 18:00 והריצה הבאה שלנו בסביבות 02:30 בלילה  אז החלטנו לקפוץ הביתה להתרענן כמה שעות. איזה כייף.

קטע ריצה 3

הגעתי הביתה החזרתי את הציוד שאני לא צריך. סידרתי תיק לקטע האחרון בלילה. ארוחת ערב לילדים, מקלחות. אשתי הלכה לסופר אז הכנתי לנו ארוחת ערב. לאחר מכן צופים במשחק של מכבי. בשלב מסויים נשארתי לבד בסלון (חזרתי למרוץ ב24:00 ולכן לא ישנתי) מתחיל לנקר אז שם לעצמי שעון מעורר. קצת מתלבט אם איזה ביגוד לרוץ ואיזה ציוד לקחת. בסוף מחליט שבגלל זה קטע קל ויחסית קצר (8 ק"מ) אצא קליל אבל עם ביגוד ארוך.

אבי אוסף אותי ב24:30 שם וייז לנקודה הבאה שמופיעה בתיק מרוץ "כפר מנחם". משום מה הוייז לוקח אותנו דרך נס ציונה אבל מחליטים להקשיב לו. קצת מתברברים בדרך כי אבי לא שם לב. אבל יודעים שיש לנו הרבה זמן כי יש חצי שעה עיכוב בלוחות הזמנים. מגיעים לכפר מנחם ואין כלום. רואים רכבים  של רצים נוספים וגם הם מחפשים. מחליטים להתקשר למוקד המרוץ שם עונה לי מישהי שלא נשמעת בטוחה בעצמה ולא משרה עלינו בטחון ששולחת אותנו ליער חרובית. בסוף אומרת שמישהו יהיה איתנו בקשר. אני פותח את האפליקציה של המרוץ שבה כתוב שהתחנה היא במחנה שורק. מתחילים לנסוע לכוון ואז מקבלים SMS ממנהל המירוץ עם נקודת ציון במבוא ביתר. כותבים לו שזה לא לאן שאנחנו צריכים להגיע. מדברים איתו בטלפון וגם הוא שולח אותנו ליער חרובית. עושים פרסה מגיעים ליער רק כדי לגלות שזאת נקודה אחת לפני זאת שאנו צריכים. השעה כבר 02:00 אנחנו כבר בלחץ כי הרץ שאותו אבי צריך להחליף כבר התחיל לרוץ ומפה לשם אנחנו כבר שעה וחצי בדרך! ביער חרובית אומר לנו אחד המתנדבים שאכן הנקודה הבאה היא במחנה שורק. נוסעים לשם שוב!

מגיעים למחנה שורק אני מוריד את אבי ונוסע לנקודה הבאה מכוון שלאבי יש קטע של 4.5 ק"מ בלבד. כעבור כ40 דקות אבי מגיע כולו מתנשף ואומר לי תזהר יש המון בוץ מחליק. אני מחייך וחושב לעצמי  לא רלוונטי לגביי הקטע שלי הוא קל ואמור להיות על כביש ישן. מתחיל לרוץ ודיי מהר מבין את גודל הטעות שלי. הכל מלא בוץ ושלוליות! למרות פנס הראש קשה להחליט איפה לשים את הרגל.  לכל רגל נתווספים עוד 2 ק"ג בוץ. כשאני מנסה לנער את הבוץ כמעט עפה לי הנעל מהרגל. אני חורק שיניים ואומר בטח עוד מעט זה יסתיים. ככה זה נמשך כ6 ק"מ. גולת הכותרת היתה שתוך כדי ריצה לא שמתי לב לגבשושית בולטת ודפקתי השטתחות על הריצפה. בלמתי עם הידיים ואז נפלתי הצידה והרגשתי כאב בצלעות ימין. הייתי באמצע שום מקום ולא היתה הרבה ברירה אלה להמשיך. באותו רגע עדיין חשבתי שהקטע הוא 8.3 ק"מ. אז נשארו לי רק 2 עד הסיום. לא נורא.

מהק"מ ה6.5 באמת היה כביש ישן שעליו היה הרבה יותר קל לרוץ. בשלב זה חברתי לרצה צעירה שרצה גם היא בשישיית רצים ולה זה היה הקטע הרביעי. היא הייתה דיי גמורה אז עודדתי אותה ורצנו ביחד עד הסוף שהגיע לאחר 10 ק"מ ! מקטע קל וכייפי זה הפך לסיוט גדול.

לסיכום עד הקטע האחרון היה סה"כ כייף למרות הגשם , הברד והבוץ. הקטע האחרון קצת קלקל אבל אני בטוח שעוד זמן קצר אצחק על זה והוא יזכר כחוויה.

כנראה שמישהו למעלה ראה שאני לא נותן לגוף מנוחה לאחר המרתון אז אילץ אותי לנוח.

שבת שלום חברים.

שלום לכם,

לאחר שבוע ללא ריצה וחגיגה של מתוקים חוזרים לשגרה. אתמול שחיתי והיום יצאתי לריצה של 8 ק"מ עם טיפה עלייה מכוון שכרגע מתוכנן לרוץ במרוץ שליחים ל240 ק"מ תנך- תש"ח בימים חמישי- שישי הקרובים. השתתפתי בו לפני שנתיים והיה כייף אבל השנה אני מרגיש שהגוף עדיין קצת כואב. לא נעים לי להבריז כי כבר חבר אחד פרש (לאחר שרץ 100ק"מ בסובב עמק). ועוד חבר קצת פצוע.

יצאתי ברבע לשש ובגלל שעון החורף כבר יש שמש בחוץ. מצד אחד זה נחמד שמצד שני התרגלתי כבר לצאת לרוץ בחושך זה מוסיף להרגשה כאילו אתה משקיע.  היום זאת פעם ראשונה שאני יוצא לרוץ עם מדרסים! עשיתי מדרסים לפני שנה אבל לא הסתדרתי איתם ולפני כחודש חזרתי למכון לתיקונים. רם המטפל שלי טוען בתוקף שזה ישפר לי את מצב הרגליים ואפילו את הדורבן.

בתחילה היה קצת קשה בגלל השילוב של המדרסים, עייפות הרגליים ואני משער שגם עייפות מנטלית מחוסר במטרה מוגדרת. לאחר כק"מ הגוף התעורר וגם המצב רוח השתפר כי היה מזג אויר מושלם לריצה. (מזל שלא לבשתי ארוך). יצטתי מאפעל ורצתי לכוון הבקו"ם / סביון. זה מסלול ובו עליות וירידות ארוכים יחסים והכי קרוב לאימוני עליות שיש לי פה בסביבה הקרובה.

בגלל שלא תכננתי לרוץ מהר (קצב 6 דקות לק"מ) נתי לראש לשקוע במחשבות ומיד הגעתי לקצב מרתון 5:40 דקות לק"מ… מזל שלא ביטלתי את ההתרעות בשעון מהמרתון אז הציפצופים של השעון העירו אותי.

מי שעקב אחרי זוכר שכתבתי מספר פעמים על הורים מבוגרים של חבר שלי שצועדים בפארק וכל פעם שאני פוגש אותם האב נותן לי כיף וזה ממלא אותי אנרגיה. להפתעתי פגשתי אותם גם כאן! איזה חיוך של אושר היה לי כשראיתי אותם. ברכתי אותם לשלום ושאלתי אותם האם גם להם נמאס מהפארק הלאומי?

רצתי 4 ק"מ וההסתובבתי חזרה לרוץ בעלייה. לא הרגשתי כמעט את המדרסים וזה שימח אותי מאד. מקווה שיעזרו כי מתחיל להמאס לי כבר מהדורבן ושאר הירקות שגורמים לי לכאבים ברגליים.

הגעתי לאפעל בקצב 5:51 דקות לק"מ. אמנם הרגליים קצת כואבות עדיין אבל אני מרוצה. נצא לעוד ריצה ברביעי ונקווה לטוב למרות שיש לי במרוץ קטע אחד קשה של עלייה רצופה של מספר ק"מ ועוד שני קטעים בינוניים עם עליות באמצע (אני שונא עליות!!!) הקטע המסכם קל אז אני אופטימי. סה"כ במרוץ אני אמור לרוץ 4 קטעים במרחק מצטבר של 35 ק"מ קושי ממוצע -בינוני.

כרגע אני במצב משונה בלי יעד להמשך. אני שוקל כל מיני דברים אבל לא מצליח להסגר וגם לא רוצה שוב להפיל מעמסה על הבית כל כך מהר. אולי אנסה לשפר את השיא שלי ב10 ק"מ בטווח הקרוב ועוד כשנה ארוץ עוד מרתון.  רציתי גם לשפר סגנון בשחייה… נראה לי שבריצה של רביעי או במהלך המרוץ אקבל החלטות.

בינתיים יום טוב- מקווה שיש לכם חשמל 🙂

אני מתעורר, מתלבש אומר שלום יפה לאנשי המלון ונוסע לשדה. מצטלם (שוב) למזכרת. פוגש את החברים שחוזרים איתי (חלק מהחבורה חוזר בערב). עוברים בעמדת החזר המס (לא מאמין שעמדתי 40 דקות בתור לקבל כ20 יורו בחזרה). עוברים בטחון ובקורת דרכונים. אוכלים משהו בדיוטי ולבסוף ניגשים לגייט. קצת לפני העלייה למטוס אני שולח הודעת תודה בווטסאפ לכל החבורה. מפרסם הודעה בפייסבוק ועולה למטוס.

אני שמח מאד שהחלפתי מקום ועכשיו אני אהיה באמת ליד חלון רק כדי לגלות שבמקום שלי יושבת איזה פרחה ומורחת לק שמסריח את כל המטוס והחבר הדביל שלה לידה. אני אומר להם שזה המקום שלי והוא עונה לי שהם לא יודעים איפה הם יושבים. מיד אני מראה לו על השורה מהצד השני של המעבר… (מזל שלא זזו רק כסא אחד).

הכסאות שלידי נשארים ריקים. אני עוד משתעשע ברעיון שאולי ישארו פנויים. לפתע מגיעות שתי בלונדיניות חמודות בתלבושת ספורט ומתיישבות לידי. הן חברות נבחרת הטניס חופים של הולנד והן בדרך לאליפות אירופה באילת. דיברנו לאורך רוב הטיסה והיה נחמד מאד. איזה סיום נחמד לחמישה ימים מדהימים!

בינתיים אני לוקח כמה ימים חופש מריצה- לפחות שבוע כי אני כבר רשום למרוץ בסוף החודש.

נתראה בקרוב- תודה רבה לכל מי שקרא, עקב ותמך!

יום אחרי המרתון.
כולנו תפוסים אבל מאושרים ומחליטים להשלים חוסרים בדקתלון. אני קונה עוד כמה דברים לאשה והילדים. משם נוסעים לזנדם עיירה ובה רחוב קניות חביב.

כוללנו מדדים בקושי מצליחים לעלות ולרדת מדרגות אבל קונים כמו גדולים. אני מסתובב עם גדי מחפשים נעליים אבל לא מוצא מציאות. לבסוף יוצא עם מתנות לילדים (כמובן) ומתנה לי- בובה של דארת' ווידר הנבל מהסדרה של מלחמת הכוכבים. (אם תחפרו עמוק תזכרו שכתבתי עליה בכמה פוסטים מוקדמים שלי).

חוזרים לאמסטרדם נחים ובערב נפגשים לארוחת סושי ובירה ולאחריה למוזיאון הסקס המשעשע.

אנו מחליטים לעשות גרסה משלנו לסרט "יום אחרי המרתון" (אם לא מכירים חפשו בyou tube) ומצלמים את עצמנו יורדים במדרגות במסעדה. לאחר המזיאון אני חוזר למלון שלי בודק אפשרויות לארוחת בוקר באזור לפני השעה שאני צריך לנסוע לשדה ואיך משלמים לאוטובוס לשדה התעופה (ברוב התחבורה הציבורית צריך לקנות כרטיס נסיעה מראש). משלם על השהיה וחוזר לחדר שם הכל כבר ארוז ומוכן. מחליט לאכול כבר בשדה כי באזור המלון המקומות נפתחים קצת מאוחר.

אני עייף אך מאושר. לילה טוב!

היום הגדול הגיע!

להפתעתי ישנתי טוב כמה שעות אבל כמובן שהתעוררתי לפני הזמן. התקלחתי במים חמים כדי להרפות את השרירים, מרחתי משחה לחימום השרירים במקומות המועדים לפורענות ולבשתי את בגדי הריצה.  בסוף החלטתי להקשיב לאלעד וללבוש קצר + גרביים ושרוולונים. לבשתי עליונית אותה אזרוק בתחילת הריצה ומכנסים ארוכים שאותם אוריד לפני שאמסור את התיק לשמירת החפצים.

אכלתי פרוסות ריבה, שתיתי תה. הכנסתי בננה לתיק כדי לאכול בדרך לאצטדיון.

בשעה 7:15 נפגשתי עם איילת ובעלה בתחנה של החשמלית (טראם) שבוששה להגיע בגלל כמות האנשים. באצטדיון נפגשנו עם שאר החבורה, הצטלמנו (שוב), התארגנו, מסרנו את התיקים לשמירת החפצים, פיפי אחרון ונכנסנו לאצטדיון.

בגלל שנרשמתי מזמן לפי זמן של יותר מ4 שעות אני לא בזינוק ביחד עם שאר החבורה. על מהמספרים שלנו היו צבעים שונים. החלטנו שאנסה להתפלח (כמו ישראלי טוב) לזינוק שלהם. ניסיתי להתפלח ע"י הסתרת המספר עם העליונית וכמובן שהסדרן ההולנדי התעקש לראות את הצבע ולא אפשר לי להכנס. אזורי הזינוק השונים מופרדים ע"י גדר ברזל נמוכה אבל לא רציתי לקפוץ שהתנועה הפתאומית לא תמשוך את תשומת הלב של הסדרנים. לבסוף אחד החברים (ישי) הציע שהוא יתן לי את מהמספר שלו ואני אשתמש בו להכנס למתחם שלהם וכך היה.

לאחר האיחוד המרגש התפנתי להתרגש מהמראה באצטדיון שהיה דיי מלא באנשים שהריעו. רובם ככולם מלווים של הרצים. הייתה אווירה טובה, מוזיקה קצבית. מזג האוויר נראה בסדר- קצת סגרירי. היו עוד כ15 דקות לזינוק. צילמתי קצת וקבעתי עם שרית שנרוץ ביחד. החלטנו על איזה קצבים נרוץ לפי המרחקים השונים. היה כייף לדעת שארוץ עם מישהו ואפילו מישהי טובה ומנוסה!

מועד הזינוק התקרב. התחילו להציג את הרצים הקנייתים וחשמל מילא את האוויר-איזה קלישאה :). הקהל ואנחנו מריעים המוזיקה מתגברת ואנחנו מתחילים להתלהב ורוקדים במקום. ואז הגיע הרגע- הזינוק! אלפי פריטי לבוש מתעופפים באוויר נגני המוזיקה מופעלים, שעונים נכנסים לכוננות ו… התחיל לרדת גשם!

אני ושרית פותחים על קצב ממוצע 5:35 למרות שקבענו להתחיל ב5:45. לאחר מספר מטרים מחליטים להאט אבל השעון לא מראה שינוי. עושים חצי סיבוב באצטדיון ויוצאים לרחוב. ממש מחוץ לאצטדיון יש שער שעליו כתוב 500 מ' אני צוחק מה הקטע? (תזכרו את זה בסוף הפוסט). אנחנו רצים תוך כדי שירה, ריקוד, מצב רוח מרומם. כל הזמן אומרים אחד לשניה- צריך להאט וכמובן לא עושים זאת. כל הזמן השעון מראה קצב ממוצע 5:36.

אני חושש שכל שניה שאני רץ מהר יותר מהקצב המתוכנן תתנקם בי בהמשך ומנסה להאט. הראש אומר האט אבל הרגליים לא נשמעות…בק"מ ה13 אמרתי לשרית שיותר קשה לי ממה שחשבתי. אנחנו עוצרים לשתות בנקודת המים (המים בכוסות וקשה לשתות מהם תוך כדי ריצה). אני מקווה שזה יעזור להאט את הקצב שלנו אבל השעון בשלו- בשלב מסויים חשבתי שהוא מקולקל.

הגענו לק"מ ה14 יוצאים מהעיר ורצים לאורך הנהר באזור כפרי ובו תחנות רוח ציוריות, חוות, בתים מדהימים כולל אחד שלידו היה חדר כושר שקוף מזכוכית! לכל אורך הדרך אנשים מריעים (בגשם- כן).  3 רצים מהחבורה שלנו שנחשבים סוג של תת קבוצה בתוכנו קוראים לנו מאחור ולאחר כמה דקות עוקפים אותנו במהירות. כאב להם לראות שאנחנו עוברים אותם אני חושב לעצמי. בסביבות הק"מ ה19 אני אומר לשרית שאני חייב להשתין ופורש הצידה. שכחתי להגיד לה שתרוץ בצד ימין כדי שאוכל לפגוש אותה בהמשך. מאותו רגע איבדתי אותה 🙁 ראיתי אותה לרגע חטוף בק"מ ה22 אבל לא הצלחתי להשיג אותה.

מתחיל להיות קר ויש טיפה רוח. אני מעלה שוב את השרוולונים בידיים שהפשלתי מוקדם יותר ושמח מאד שהחלטתי להשתמש בהם. מתחיל להרגיש קצת מתח ברגל ימין הבעייתית ומקווה שלא תתפס כמו באימונים. כדי לעודד את רוחי אני מגביר את המוזיקה ושר בקולי קולות. האנשים שמסביבי מסתכלים עליי חלקם מחייכים וחלקם מזעיפים פנים… מידי פעם אני פולט שאגה שמעירה את המעודדים וקוצרת תשואות. לוקח כדור מלח נוסף כדי לשחרר את השרירים (בשלב זה לקחתי 2 מתוך 5 כדורים). בק"מ ה25 חוזרים לעיר באזור התעשיה שאמור להיות משעמם אבל גם פה היו אנשים והכבישים היו רחבים ואפשרו לרוץ בנוחות ופחות בצפיפות.

מגיעים לק"מ ה30 אני שם לב שלפי השעון  אני בקצב טוב אבל מבחינת זמן שעבר מתחילת המרוץ ומרחק אני בקצב פחות טוב ואולי אפילו בקצב של יותר מ4 שעות. מזכיר לעצמי שלפי התוכנית אם אני מרגיש בסדר בק"מ ה32 אני אמור להגביר טיפה. על הנייר אני בסדר אבל הרגליים מתחילות לשדר קולות של קצת קשה לנו ורוצות להתפס. אני נזכר באימוני האינטרוולים האחרונים ואומר לא עכשיו אתן לא נתפסות. קצת מתבאס שכדורי המלח לא משפיעים. מקלל שאולי הייתי צריך לרוץ עם ארוך אבל ממשיך.

אני מחליט שבק"מ ה32 אני לוקח מלח+ סוכריות אנרגיה+מים (כל הארסנל) כדי שאוכל להגביר. במרוץ הזה היתה לי בעיה של תזמון לקיחת סוכריות האנרגיה ושתיית המים כי באימונים תרגלתי לעשות זאת כל 7 ק"מ ובמרוץ העמדות רענון היו כל 5 ק"מ זה יצר חוסר סנכרון ואילץ אותי לעשות כל מיני קומבינות של לקיחת חצי מנה כל 5 ועוד חצי כעבור 2 ק"מ.

מתקרבים לק"מ ה32 ופתאום כאב חד וכואב בשריר הירך האחורי ברגל שמאל! כאב שמונע ממני לרוץ!!! לעזאזל אני חושב לא יכול להיות! דווקא הרגל שתמיד הייתה בסדר? אין מצב שאני מפסיק את המרוץ הזה אחרי כל מה שעברתי! תוך כדי צליעה אני חולף על פני איש מצוות התמיכה המנטלית שאומר לי "תמשיך לרוץ" אני שומע בקולו ולהפתעתי אני חוזר לרוץ ואפילו בקצב ממוצע 5:35 מה שאומר שבעצם אני רץ הרבה יותר מהר כי בזמן שצלעתי השעון המשיך לעבוד !!! באותו רגע ידעתי אני מסיים את הריצה הזאת ויהי מה!

מגיע לק"מ ה32 לוקח את כל מה שיש כולל חצי בננה בתחנת הרענון וקובע את הק"מ ה37 כנקודת ציון הדרך הבאה. היו אלה 5 ק"מ לא קלים עם שרירים קצת תפוסים וגשם שלא הפסיק לרדת מתחילת הריצה אבל אנחנו שוב בתוך העיר ואני יודע שרצתי כבר את המרחק הזה באימונים. השעון עדיין מראה קצב 5:36 אבל החישובים עדיין על גבול ה4 שעות אז אני מנחם את עצמי שאם לא אעמוד ביעד הזה זה לא נורא כי זה מרתון ראשון ובתנאים לא קלים. ממשיך להתקדם מק"מ לק"מ כמו באימונים.

לאורך כל הדרך אני חולף על אנשים שנושרים או עוברים להליכה. זה מראה קשה שיכול לפגוע מורלית. אני מנסה להתעלם וחוזר לשיר ולרקוד בייחוד כשאני רואה מצלמה.

הק"מ ה37 מגיע. לוקח שוב סוכריות אנרגיה, מים, מלח ומחליט שבגלל שכבר לקחתי 2 מנות של סוכריות מעבר למתוכנן ויוצאים לי גרפסים בטעם סוכריות אני לא לוקח יותר כדי לא להכביד על הבטן. מקבל בוסט של אנרגיה וממשיך. עובר את הק"מ ה38 בחיוך כי זה המרחק הארוך ביותר שרצתי עד היום. עובר את הק"מ 39 ומגיע לק"מ ה40 בתוך הפארק ויודע שאין מה שיעצור אותי עכשיו. אפילו על רגל אחת אני מסיים את המרוץ הזה! באותו רגע דמעות עולות בעיניי כשאני חושב על קו הגמר ואיך אני מודיע לאשתי שסיימתי!

מגיע לק"מ ה41 רואה שבשעון יש עוד 10 דקות ל4 שעות ויודע בוודאות שאני רץ ק"מ וקצת בפחות מזה וחיוך ענק נמרח לי על הפנים 🙂 ממשיך לרוץ ולא רואה את האצטדיון. טיפה נלחץ איפה הסוף למה לא מגיע?? אז רואה את השער של ה500 מ' שצחקתי עליו בהתחלה ומבין את יעודו האמיתי. מחליט לשים ספרינט עד לסיום. מתחיל לרוץ במהירות עוקף רצים המומים פונה בחדות ימינה לכוון האצטדיון ומזהה מולי שער באמצע הדשא ושועט לעברו. אני זוכר שאנחנו אמורים לעשות עוד חצי הקפה באצטדיון אבל אומר אולי שינו… פתאום אני נתקל בשרשרת של סדרנים שצועקים עליי ומסמנים לי לרוץ ימינה. רואה שיש עוד כ200 מ' שצריך לרוץ בחצי עיגול. מאבד קצת רוח מהמפרשים אבל עדיין רץ מהר. מגיע לישורת האחרונה ומחליט לעשות תמונה יפה לסיום ועושה תנועת ידיים כמו של סופרמן וחוצה את קו הסיום!

יש!!!!!!!!! עשיתי זאת !! סיימתי מרתון!!! כמה דמעות שוב מופיעות בקצה העין.

כל האצטדיון מריע. אני גמור ורועד מקור הולך לקחת את המדליה ושמיכה טרמית שמתגלה כשמיכה מניילון. מנסה להזכר היכן קבענו להפגש בסיום בתוך האצטדיון כי ברגע שיוצאים אי אפשר לחזור. לא מצליח להזכר (בדיעבד מסתבר שלא קבענו). נרגע קצת. מצלם את עצמי. פותח את הטלפון ומגלה 300 הודעות ווטסאפ! מסתבר שכל הקייטנה עקבה אחרינו ודיווחה בחי על ההתקדמות שלנו- איזה מרגש!

רוצה להודיע לאשה ולמאמן ועוד לפני שאני מספיק אני מקבל מהם הודעות כל הכבוד. אני אפילו לא יודע מה התוצאה שלי! שואל את אלעד והוא מודיע לי 3:58:47! מדהים!! איזו דרך עשיתי ב10 חודשים! אני חושב שאני יכול להיות גא בעצמי.

נפגש עם החברים מחוץ לאצטדיון. ניגשים לקחת את הבגדים להחלפה, חורטים על המדליות וחזרה למלון. מתסכל על 3 גרמי המדרגות שעליי לעלות מקלל ועולה. עומד במקלחת כחצי שעה עד שנזכר שצריך גם להסתבן. נח קצת עובר על כל ההודעות ווטסאפ, פייסבוק, כמובן שיחות עם האשה והילדים שיותר נרגשים ממני.

בערב אנחנו נפגשים במסעדת בשר כדי לרדת על סטייקים. כולנו עם המדליות עלינו. הגענו למסעדה והמתנו בצד שיסדרו לנו שולחן. היתה שם משפחה מאנגליה. האמא כבת 60 נגשה אלינו ושאלה אותנו שאלות וגם הציגה בפנינו את ביתה בת ה20 שגם היא חובבת ריצה. לפתע שאלה אם יכולה להזמין לנו בקבוק יין לשולחן. כמובן ששיחקנו אותה כאילו לא צריך ותודה אבל לא סרבנו 🙂

לאחר הארוחה הלכנו לשתות בירה ומשם למלון להתאושש. איזה יום!

הלילה לא ישנתי כל כך טוב. כנראה שההתרגשות והחששות חילחלו ותעוררתי מספר פעמים בלילה עד שלבסוף התעוררתי סופית ב7:30. התכתבתי עם האשה והילדים בווטסאפ, התלבשתי ויצאתי לחפש סופרמרקט כדי לקנות לחם וריבה לכריכים שאני אוכל לפני הריצה וגם כמה נשנושים למנוחה בחדר במשך היום. קניתי חצי ככר לחם (כן מוכרים כמות כזאת כאן), ריבה, בננות שנותנות אנרגיה וגם מעכבות קצת את הקיבה (חשוב למרוץ של 4 שעות), בייגלה ועוגיות לטבול בתה (פולני אמיתי).

חזרתי לחדר והתארגנתי לריצה הקצרצרה בפארק. רצתי עם טייץ ארוך וחולצה ארוכה והיה בסדר גמור. כלומר אפשר לרוץ עם חולצה קצרה ושרוולונים. לגביי הרגליים אני מאד מתלבט מכוון שאם ארוץ אם מכנסיים קצרים וגרביים ארוכות עדיין האזור של הברכיים ומאחוריהם היכן שתפוס לי יהיה חשוף. החלטתי להתייעץ עם אלעד. הוא טען בתוקף שצריך לחשוב על כל המרחק ולא רק על ההתחלה ובמרחק כזה גדול הגוף מתחמם ואין סיבה לרוץ עם ארוך.

לאחר הריצה אכלנו יחד ארוחת בוקר והתפזרנו. אני נחתי בחדרי במלון.

בשעה 18:30 התייצבתי באצטדיון ל"מסיבת הפסטה" בגלל שבאקספו היו כל מיני פעילויות נחמדות חשבתי שגם כאן תהיה אווירה נחמדה. התפלאתי מאד לראות שעדיין עובדים באזור האצטדיון ולא הכל מוכן סופית. "המסיבה" היתה באוהל גדול וארוך בו היו שולחנות וספסלים ועמדות בופה עם 4 סוגי פסטה, יוגורט, ירקות ??, ולחם. עבור שתיה כולל מים היה צורך לשלם- איזו חוצפה! אז הבנתי למה קוראים לזה מסיבה- הם חוגגים עלינו עם מחירי השתייה! לא היה שום דבר נחמד וחביב חוץ מלפגוש אנשים ממדינות אחרות שמשתתפים במרוץ.  אכלתי מעט והלכתי.

משם נסעתי לפגוש כל החברה לארוחת הפסטה האחרונה לפני המרוץ ולדעתי גם בתקופה הקרובה 🙂 לאחר הארוחה התפזרנו לישון.

אני מקווה שאצליח להרדם למספר שעות למרות ההתרגשות.

טוב תאחלו לי בהצלחה מחר! לילה טוב!

פעם ראשונה בהרבה זמן שקמתי ביקיצה טבעית!

התעוררתי, סידרתי את הדברים שקניתי אתמול במזוודה, תכננתי את המשך היום, התעדכנתי בווטסאפ מה האחרים מתכננים להיום.

בדקתי מה מציע המלון שלי מבחינת ארוחת בוקר וגיליתי שזה לא הרבה. לחמים עם ממרחים, קורן פלקס, גבינה, נקניקים. שום דבר חם כגון חביתה. החלטתי לראות מה יש בככר הקרובה למלון. מצאתי מקום תיירותי אמנם אבל במחיר סביר קיבלתי חביתה גדולה, טוסטים, ממרחים ותה גדול. משם המשכתי בחשמלית לככר דם להמיר כסף.

הככר מאד יפה ומרשימה בימים אלו יש שם יריד חג מולד (אני חושב) שכולל גלגל ענק, מתקני שעשועים נוספים ודוכני מזון. זה נחמד מאד אבל מצד שני מפריע להתרשם מהכיכר והביניינים שמסביבה כגון ארמון המלכה.

משם המשכתי בחשמלית אחרת לאקספו היכן שאוספים את מספר החזה, החולצה ויש גם דוכנים של ציוד ספורט. ירדתי באצטדיון האולימפי שהוא נקודת תחילת וסוף המרוץ. עליתי ליציעים, הצטלמתי על פודיום ששמו שם וניגשתי לאולמות הרישום.

בכניסה לאקספו פתאום כל ההתרגשות שעד עכשיו דיי הדחקתי פרצה ורעד עבר לי בגוף. פגשתי שם בחלק מהחבורה. נכנסנו פנימה. תחילה אספנו את מספרי החזה והחולצות ובדקנו שכל המידע אכן נכון. הצטלמנו. בררתי לגבי מסיבת הפסטה והחריטה על גבי המדליה שהזמנתי. משם המשכנו לאולמות התצוגה של מוצרי ספורט שונים. המחירים לא היו זולים!

בכניסה לאולם הראשון הייתה פעילות נחמדה בה לבשנו חליפות של גיבורי על והצטלמנו (שוב) על רגע האצטדיון והעיר. עשינו סיבוב בדוכנים חלקנו רכשו דברים ומשם פנינו לאכול ארוחת צהריים קלה. חזרתי למלון בסביבות 17:00 בערב. נראה לי שטיפה הגזמנו עם השיטוט בעיר היום. ומחר חייב לנוח היטב. דיברתי עם האשה והילדים בסקייפ ונחתי כשעה וחצי.

ניגשתי לחנות של אפל שהיתה קרובה מאד למלון שלי כדי לנסות לבדוק מה הבעיה בנייד שלי. לא עזרו לי שם אבל היה שם די גיי שניגן מוזיקה חיה אז צילמתי ושלחתי לבני הגדול איתי שרוצה להיות די גיי וכדורסלן בNBA.

בערב ניפגשנו רוב החבורה לארוחת ערב במסעדה איטלקית. הייתה אווירה טובה מאד והיה כייף. כשיצאנו מהמסעדה ירד גשם. כרגע נראה שביום המרוץ יהיה גשום והטמפרטורות יהיו כ8-12 מעלות. אני מקווה שלא יהיה קר ו /או גשום מידי. כולנו מתלבטים מה ללבוש ביום המרוץ.

מחר יש לי ריצה קצרצרה בפארק ואבדוק את הקור ומה כדאי ללבוש.

סיכום יום- מהנה ומרגש!

מתעורר ב2:00 בלילה בפעם הראשונה מזה זמן רב שלא בשביל לצאת לריצה. מתלבש ומתארגן בחושך כרגיל למרות שאשתי סגרה את דלת חדר השינה. מחפש את בגדי הריצה על הספה ואז קולט את הג'ינס והטי שירט. מתלבש במהירות. בתוכי מתחיל להתעורר מין זמזום של התרגשות. מתחיל להבין שאני בדרך למרתון הראשון שלי!

התארגנות אחרונה ואני מוכן. מקווה שלא שכחתי כלום- מעניין איך תמיד למרות אלף בדיקות ועבודה עם רשימות מסודרות יש את החשש הזה.

לפתע אני מרגיש צמא – ההתרגשות מתחילה להשפיע. נותן נשיקה לילדים המדהימים שלי (הם כאלו מתוקים כשהם ישנים). נשיקה לאשה. אומר לה תודה על הכל (חושב מה היא תגיד על המכתב שהשארתי לה בסלון). המונית מגיעה מוקדם יורד למטה והופ אנחנו בדרך לנתב"ג… עובר את כל התהליך של בטחון, צ'ק אין וכו… יחסית מהר. היה רגע של חשש כשהטרולי שלקחתי למטוס הראה 8.5 ק"ג במשקל ומותר רק 8 ק"ג אבל הדיילת היתה נחמדה ולא אמרה כלום.

עושה סיבוב בדיוטי פרי ואז נזכר שצריך לאסוף את הכרטיס של הביטוח. טוב שנזכרתי כי היה שם תור ארוך. נפגש עם שאר חבורת אמסטרדם של הקייטנה ואז שם לב שהסוללה שלי כמעט ריקה. כנראה שלא נטענה בלילה. קובעים להפגש בשעה מסוימת ואז ללכת לגייט. בינתיים תופס פינה ליד שקע ומטעין את הטלפון.

אנחנו נפגשים בשעה היעודה עושים סלפי שולחים לחברי הקייטנה וניגשים לשער היציאה. עולים למטוס ואז אני מגלה שאני ליד החלון אבל בלי חלון! איזה באסה.  בינתיים החלטתי לשים את הטלפון במצב טיסה כדי שלא תתבזבז הסוללה.

אני שומע מוזיקה, רואה סרט, אוכל מנמנם קצת והופ אנו נוחתים באמסטרדם!

היום הראשון באמסטרדם

נוחתים באמסטרדם, עוברים בקורת דרכונים, אוספים את המזוודות ויוצאים לחפש איפה קונים סים מקומי וכרטיסי נסיעה מוזלים (בהנחה של המרתון). קצת מתבחבשים אבל לבסוף מוצאים הכל. אני לא קונה סים מקומי מפני שלמרות שהיה במצב טיסה הסוללה של הנייד שלי התרוקנה!

איילת, אלון בעלה ואני יוצאים לחפש את התחנה של האוטובוס שמוביל למלונות שלנו. מסתבר שהכרטיס שקנינו לא כולל נסיעות לעיר מהשדה (ובחזרה). קנינו כרטיס ונסענו לעיר. הגענו לככר ליידספליין שם אנו מתפצלים למלונות שלנו. מגיע למלון שלי שידעתי מראש שהוא מלון קטן ומשפחתי עם גרמי מדרגות הולנדים טיפוסיים (כלומר בשיפוע מאד חד). ידעו שם שאני בא לרוץ את המרתון בכל זאת שיכנו אותי בקומה ה3! כמובן שהמלון היה מלא ולא היה ניתן להחליף חדר. מכוון שלא רציתי להסתובב בעיר ללא טלפון. החלטתי לצאת לריצה ובזמן הזה הטלפון יטען. ידעתי שהפארק קרוב מאד למלון. התלבשתי ויצאתי לרוץ בפארק שבו גם עובר חלק מהמרתון.

בחוץ היו 6 מעלות ומעונן הייתי אמור לרוץ 12 דקות ריצה קלה ו 13 דקות בקצב מרתון. מרוב שהיה קר או מההתלהבות רצתי את כל ה25 דקות בקצב מרתון!

חזרתי למלון התקלחתי והלכתי לחפש משהו לאכול וסים מקומי. לאחר מכן רציתי לקפוץ לחנות דקתלון שהיא "המקדש" כל כל חובבי הספורט. לקח לי קצת זמן למצוא סים מקומי אכלתי נקניקיה ונסעתי במטרו לדקתלון. זאת היתה הפעם הראשונה שלי בחנות ושמעתי עליה כל כך הרבה כך שבאתי עם הרבה ציפיות. לשם שינוי לא התאכזבתי. החנות גדולה מאד עם ציוד להרבה מאד ענפי ספורט במחירים מצחיקים.

הסתובבתי כמו ילד בחנות צעצועים כשאני מפחד שככל שאשאר בחנות כך אקנה עוד דברים. בסוף קניתי כמה פריטים לאשתי, לילדים לחבר וכמובן לי. צריך לבוא מוכנים לחנות הזאת. לא נורא כך נשאר לי טעם של עוד.

לאחר מכן הלכנו לאכול במסעדה איטלקית זולה וטעימה מאד באזור של המלון שלי. חזרנו עייפים אך מרוצים.
סיכום יום -למרות ההתחלה הצולעת המשך היה חיובי!

נתראה מחר!

בוקר טוב לכולם. היום היתה לי ריצה קצרה לפי זמן ולא מרחק. 25 דקות בקצב קל ו25דקות בקצב המרתון המיועד 5.41.

רצתי מאפעל דרך מחלף אלוף שדה לאורך דרך השלום ואז לכוון כפר המכביה ואיצטדיון וינטר נכנסתי לפארק עשתי סיבוב וחזרתי לאפעל.

בגלל שהיה חשוך הרגשתי כאילו השעה הייתה מאד מוקדמת אבל 5:45 זה לא מוקדם כל כך ולכן הכבישים היו דיי עמוסים. בשל הארועים בימים האחרונים הסתכלתי  טוב על כל רכב שבא מולי וניתחתי האם יש סיכוי שינסה לדרוס אותי.  כך כל הריצה במקום לחשוב על אמסטרדם חשבתי על ירושלים והמצב המטורף שיש פה כרגע.

בגלל המחשבות הריצה עברה דיי מהר.

זהו היום בלילה אני טס. כלפי חוץ אני לא מתרגש. אני חושב שברגע שאגיע לנתב"ג זה סוף סוף יקלט בראש.

אני קצת חושש בשל כל הרעש שיש מסביב לריצה וכמות האנשים שמעודכנים בה ומקווה לא לפשל.

תאחלו לי בהצלחה.

הפוסט הבא בטוח כבר מאמסטרדם!

היום היה אימון השחיה האחרון שלי לפני המרתון. כרגיל היינו בברכה אני וזקני העדה.

שחיתי בכייף ובקלילות 45 דקות ולאחר מכן טבלתי 15 דקות בג'קוזי להרגיע את השרירים. מקלחת והבייתה.

היה מרענן וטוב!

היום בדקתי את ההזמנה שלי לטיסה ויש מקום ישיבה. כנראה שריכזו את כל הרצים באותו חלק במטוס וכולנו יושבים באותן שורות.

בהזמנה כתוב:" מחלקת תיירים- מוגבל" – כנראה הם יודעים שאנחנו הכיתה הטיפולית  🙂

יאללה עוד שבוע!

יום טוב לכולם!

היום רצתי ריצה "ארוכה" של 16 ק"מ בקצב קל. התחלתי בשעה 6 בנמל ורצתי 4 ק"מ לפארק וחזרה לנמל ואז 4 ק"מ לחוף הצוק וחזרה והייתה ריצה פשוט כייפית!

מזג אוויר היה טוב, השעה היחסית מאוחרת והשינה הטובה לפני עזרו למצב הרוח. היה מדהים לראות את כמות הרכבים שנכנסים לחנייה של הנמל וכל מי שיצא מהם היה לבוש בגדי ספורט.

ידעתי ותכננתי שהפעם ארוץ לבד- הכנה לריצה לבד שתהיה לי באמסטרדם. שמתי מוזיקה (אתמול הוספתי שירים לנגן ורציתי לבדוק אותם) והתחלתי בריצה. רצתי קליל כי הפעם לא היו עליי סוכריות ושום עול של מרחק  או קצב מסויים. הדרך בפארק היתה נחמדה למרות שעדיין היה קצת חשוך בדרך חלפו על פניי חברי הקייטנה ב 3 קבוצות נפרדות. בירכתי לשלום את כולם והמשכתי לדרכי. שרתי ורצתי לפי קצב המוזיקה והיה פשוט מדהים! נזכרתי למה אני אוהב לרוץ!

לאט לאט השמים התבהרו והיה ממש יפה לראות את הזריחה. הקצב היה ממש טוב ושוב הייתי צריך להחזיק את עצמי לא לרוץ מהר מידי. כשעלה האור התחלתי לראות יותר את הרצים וכולם פתאום נראו לי כאלו רציניים. בכלל אנחנו הישראלים לוקחים את עצמנו יותר מידי ברצינות. כולם נראו עסוקים, ממהרים, מרוכזים מאד או מדוכאים 🙂 כנראה שאני נראיתי כמו הטיפוס המעצבן שתיארתי באחד הפוסטים בעבר- הרץ שחיוך דבילי מרוח על פניו. כפי שאמרתי שרתי תוך כדי הריצה ושמתי לב לב שאנשים שאני עוקף אותם כאילו מתעצבנים /מתבאסים שרץ ששר וכאילו לא מתאמץ עוקף אותם אז הם שמו גז ועקפו אותי חזרה. זה הצחיק אותי והעלה חיוך על שפתיי.

הרגשתי קלילות בצעדים ובכלל. חזרתי לנמל והמשכתי לכוון תל ברוך. התחיל להיות מעונן ויותר קריר ואפילו טיפות קטנות ירדו. ממש אירופה! כשעצרתי לשתות בברזיה בתל ברוך יצאה קשת בענן. היא היתה כל כך יפה אז צילמתי אותה. באותו רגע חשבתי איזה ריצה כייפית ויפה הריצה הזאת ואיך זה מתאים לריצה ארוכה אחרונה לפני המרתון.

אני חושב שהשילוב הכושר הגופני שלי והמצב הנפשי לקראת המרתון יצרו את המצב ואני אנסה לשחזר מצב זה בכל הריצות הבאות שלי!

היום אני משנה את סדר ההופעה של פוסטים בבלוג כך שהפוסט הכי עדכני יופיע ראשון .

שיהיה לכולם יום טוב!

עוד שבוע למנייאק!!

היום רצתי 16 ק"מ. מתוכם 3 ק"מ חימום בהתחלה, 3 ק"מ שחרור בסוף ובאמצע 10 ק"מ בקצב המרתון. מעכשיו כל הריצות יהיו בקצב המרתון כדי שאתרגל לקצב ואוכל להרגיש אותו ללא צורך להסתכל בשעון כל הזמן. (כמובן שבשלב זה אני אומור להרגיש כבר אבל בגלל השיפור בכושר יש צורך לחדד את ההרגשה מידי פעם).

בדרך כלל רצתי את ריצות הטמפו בגני יהושוע כדי לרוץ הלוך וחזור בלי סיבובים. היום בשל המרחק הקצר יחסית וכדי לישון עוד 45 דקות רצתי מביתי לפארק הלאומי. היתרון הנוסף בריצה בפארק הוא שיש עליות שיכולות לדמות את הגשרים באמסטרדם.

עוד בריצת החימום שמתי לב שהיום הרגליים פחות כבדות למרות איזה כאב חדש בברך שמאל שנעלם אחר כך. הגעתי לפארק וניגשתי לבצע חימום לשרירים. עשיתי זאת באזור של מכשירי כושר שחשבתי שיהיה שם קצת אור אבל כנראה חוסכים בחשמל.

התחלתי בריצה בקצב מרתון. ק"מ ראשון עובר בקלילות ואפילו צריך להאט כדי לעמוד בקצב ולא לרוץ מהר מידי.  ק"מ שני דיי דומה. מתחיל להתרגש או לחשוש ששוב השעון מזייף.. לבסוף קולט שכנראה אני בכושר וטוב וכך מתחילתה ועד סופה של הריצה לאורך כל 10 הק"מ הרגשתי שהקצב הזה הוא קצב קל עבורי ואני יכול לרוץ מהר יותר! זה סימן ממש מעודד. אני מקווה שארגיש כך גם לאורך 42.2 הק"מ באמסטרדם 🙂

דווקא 3 הק"מ האחרונים (השחרור) היו לי קשים יותר… מוזר.

להפתעתי לא נרשמו כל ארועים מיוחדים היום בריצה- אולי השעות שעברו מהבוקר (עכשיו 17:00)  ורצף הפיגועים שהיו היום משכיחים ממני דברים שקרו בבוקר 🙁

היום אני הולך לטיפול אחרון אצל רם מקווה שיצליח לשחרר את צד ימין שלי שקצת תפוס עדיין. לאחר מכן אני הולך להרצאה על המסלול באמסטרדם ואיך להתכונן מבחינה אופרטיבית לריצה- מקווה שיהיה מועיל.

יאללה נקווה לבשורות טובות בימים הקרובים!

היום היתה לי ריצת שחרור קלילה של 8 ק"מ שמתוכם 4 ק"מ בקצב 6:45 ו 4 בקצב 6:30.

כל הלילה ירד גשם והטמפרטורות ירדו כך שקמתי למזג אוויר אירופאי- איזה כייף!

עד היום הייתי עושה הארכה של הדרך כך שהייתי נכנס לפארק אחרי 4 ק"מ ברחובות רמת שקמה. היום ישירות רצתי לפארק ועשיתי שם סיבוב כדי לרוץ קצת "בטבע" ולא רק ברחובות.

אתמול קיבלתי מכתב אישור רשמי ממרתון אמסטרדם על השתתפותי ומספר החזה שלי!!!
הדבר היחיד שקצת פוגם בכייף (אני פולני – חייב להתלונן קצת) הוא שנרשמתי בקצב איטי יותר ממה שאני מתכנן לרוץ ולכן אני לא מזנק ביחד עם שאר החבורה שלנו. אנסה להיות ישראלי ולהדחף/ להתפלח לזינוק שלהם.

זה לא כזה נורא במילא אני רגיל לרוץ לבד בחושך – פולני או לא?

אתמול הוספתי שירים לנגן שלי. עברתי על כל הרשימות של הציוד. בדקתי את כל המסמכים. מתחילים להרגיש שזה מגיע- והסבלנות מתחילה להתפקע…

מקווה שמזג האוויר ימשיך ככה כדי שנתרגל.

יום טוב לכולם.

היום היתה לי ריצת אינטרוולים אחרונה לעונה! 8 פעמים 1 ק"מ במהירות 4.40 דקות לק"מ בין סיבוב לסיבוב 200 מ' בריצה קלה וכמובן 2 ק"מ חימום ו2 ק"מ שחרור סה"כ 13.6 ק"מ. המרחק הקצר בין הסטים (עד היום היה 400 מ') גרם לכך שרצתי דיי רצוף במהירות גבוהה. היה מאתגר אבל כייף גדול.

ראשית יצאתי מביתי "מאד" מאוחר- בשעה 6:00. מזג האוויר היה טוב נעים, טיפה לח. אתמול הלכתי לישון מוקדם אך קמתי דיי הרבה פעמים בלילה (מזדקנים…) היתרון היחיד של הקימות בלילה הוא שבבוקר הדורבן לא כואבכל כך. אחד הסימנים של דורבן הוא שהעקב כואב מאד כשקמים בבוקר ואז במשך היום הכאב פוחת. בגלל ההשכמות בקימה הסופית כבר פחות כואב.

רצתי 2 ק"מ לפארק- הרגליים היו כבדות כרגיל ולא הייתי בטוח אם זה כמו תמיד או בגלל ארוחת החג אתמול בערב. הגעתי לפארק עשיתי חימום וכל פרק בגוף שלי עשה איזשהו רעש "קנק" פחדתי שאתפרק תוך כדי ריצה…

אם כבר הזכרתי את ארוחת החג אז אתמול היינו אצל הוריה של אשתי. ציינתי בפני אשתי שאין פחמימות  אז אשתי הגיבה "בשביל 13 ק"מ אתה לא צריך פחמימות" אני רואה שהחפירות שלי חילחלו 🙂

מתחיל אינטרוול ראשון לשם שינוי בלי פחד. לאחר כמה מטרים רואה שאני בקצב 3:30! מאט מיד לפני שאקבל התקף לב! זה רק הראשון מתוך 8! מסיים בקצב טוב במסגרת הטווח שאלעד הגדיר. עובר לריצה קלה שנגמרת כאמור מהר מהרגיל ויוצא לסיבוב נוסף. האינטרוולים שני – השלישי- והרביעי דיי דומים לראשון רק עם התחלה טיפה יותר איטית וסיום יותר מהיר!

תוך כדי ריצה (לא יודע איך במהירות הזאת) שם לב שהפעם יש הרבה קבוצות של ציפורים שעפות מצד לצד. עורבים, יונים, ברווזים (או אווזים -לא מבדיל) . היה מאד יפה לראות שלישיית ברווזים טסה מכוון הספארי לכוון האגם הם הזכירו מטוסים ואז נחתו באלגנטיות. לא פלא שגדולי הממציאים תמיד רצו לעוף זה נראה כל כך יפה.

אינטרוול חמישי מגיע אני כבר בהיי מטורף מזה שמצליח לרוץ בקצב טוב מאד כמעט ללא קושי. לפתע רואה מולי רצים שנראים כמו קבוצה מסודרת מחליט לעשות קצת דאווינים מתחיל לרוץ במהירות. הריצה הייתה בעליה קטנה ואני מרגיש שרק קצות רגלי נוגעות באדמה ואני כמו מרחף. עובר את הקבוצה ורואה את המבטים המעריצים. איזה כייף. מקווה שלא שמו לב שאיזה 100 מ' אחרי זה האטתי מאד כדי לנשום 🙂  בסוף האינטרוול שם לב שבטעות לא לחצתי בשעון על סיום הקטע של הריצה הקלה כלומר בחישוב של השעון הוא לקח גם את הקצב האיטי בחשבון של ממוצע הקצב ועדיין הייתי בטווח!

בתחילת האינטרוול השישי עדיין מתאושש מהחמישי אבל גם אותו רץ במהירות גבוהה מאד ומסיים מהר יותר ממה שאלעד הגדיר! גם הפעם חלפתי בטיסה על פני קבוצת הריצה…

רץ עוד 200 מ' קלים להתאוששות ואז 2 ק"מ הבייתה. סיימתי!

זהו אימון אינטרוולים אחרון בהחלט! איזה כייף!

בגדול מעכשיו נשארו אימונים יחסית קלים. שיהיה חג שמח ויום טוב לכולם!

כרגיל בימי ראשון הלכתי לשחות. עוד לפני השחייה ראשי לא היה מאופס מכוון שאתמול קיבלנו בשורה רעה. אחותו של חברי הטוב ביותר אלעד (זה שרכב על אופניו כשרצתי בירושלים) נפטרה מסרטן. אמנם ידעו על המחלה אך היתה לה קריסת מערכות פתאומית.

אלעד ובת זוגו בכלל לא בארץ ואתמול ניסינו לעזור להם לעלות על טיסה חזרה. ההלווויה היום בצהריים.

בקיצור רכבתי על אופני לבריכה ואז גיליתי ששכחתי את המפתחות שלי תקועים בדלת של המחסן מתחת לבניין. חזרתי לקחת אותם ושוב לבריכה. נכנסתי למים וראשי סער והיה מלא מחשבות על אלעד, אחותו, האחיינים שלו… זה התבטא בכך שלא היתה לי אנרגיה והשחייה שלי היתה מאד מגושמת ובטח נראתה מהצד כמו שחייה של ילד שלא יודע ממש לשחות.

לאחר מכן חשבתי קצת על בחורה שרצתי איתה אתמול ועל המרתון. כך מתוך כשעה של שחייה יותר מחצי מהזמן שחיתי לא טוב והרגשתי כבד. בנוסף המשקפת שלי התחילה להתכסות באדים. לפחות ניצלתי את הזמן של ניקיון העדשות של המשקפת לנסות להירגע קצת.

סיימתי את  האימון בהרגשת כבדות.

מקווה שלא נשמע עוד בשורות רעות בקרוב.

היום רצתי "רק" 28 ק"מ עם חברי הקייטנה. זו הורדה של 10 ק"מ משבוע שעבר! הצטרפתי לחבורה שרצה אותו מרחק בקצב דומה לשלי. התחלנו בשעה 4:30 בריצה צפונה של 5 ק"מ  לחוף הצוק וחזרה לנמל. משם המשכנו לרוץ לכוון הפארק עוד 3.5 ק"מ וחזרה לנמל ומשם רצנו עוד 5.5 ק"מ ליפו וחזרה לנמל ולפריסה ( בנוהל הרגיל).

כשחזרנו לנמל בפעם הראשונה חברנו לקבוצה נוספת. שם נפרדתי קצת מהקבוצה שאיתה התחלתי ורצתי עם אנשים אחרים. אני חושב שזאת היתה אחת הפעמים הבודדות שרצתי עם כל כך הרבה אנשים באותה ריצה! היה כייף!

היו הרבה רצים בפארק ומתחילים להרגיש שעונת המירוצים מתקרבת. זה גרם לכך שחלק מהרצים רצו על שבילי האופניים שזה דבר מסוכן מאד. יש מתח תמידי בין רוכבי האופניים לרצים כשחולקים אותם מסלולים. היה עדיין דיי חשוך. התקרבנו לגשר שליד הצאפרי מולנו על חלק השביל של האופניים בא רץ מבוגר יחסית (50) לבוש בבגדים כהים לפתע הגיע מאחורינו רוכב אופניים במהירות רבה ורק בנס הצליח לעצור לפני שפגע ברץ. מיד הוא פלט קללה עסיסית ולאחר מכן ציין שזה מסלול לאופניים. הרץ נראה דיי המום. אמרתי לרוכב שהוא צודק אבל לא צריך לקלל והיה גם נחמד אם היה לו פנס כלשהו שמראה שהוא מגיע.

בבירזיה שלאחר הצאפרי התחברתי שוב לקבוצה שאיתה התחלתי את הריצה. אחת מהרצות הקבוצה גם מתכוננת לרוץ באמסטרדם. בחורה צעירה חמודה מאד מלאת מרץ ומוטיבציה. לאחרונה סיימה קורס מאמנים. לצערה (וגם לצערנו) היא סוחבת פציעה ולכן לא רצה איתנו את המסכמת. גם היום היא הייתה פצועה. היא הגדירה זאת יותר כרגישות אבל ראיתי שהיא צולעת.

ראיתי שקשה לה אז החלטתי להצמד אליה. ניסיתי לשכנע אותה להפסיק כדי שלא תגרום לעצמה עוד נזק. אמרתי לה שהמטרה היא המרתון ולא האימונים שבדרך. כל השכנועים לא עזרו והיא החליטה שרוצה להמשיך לרוץ אז רצתי לצידה. ראיתי שקשה לה בגלל שלא רצתה לדבר כמעט, ביקשה לעצור מידי פעם לשתות וגם לקחה ג'ל נוסף. בשלב מסוים התחילה למשוך באף ולא ידעתי אם היא בוכה (מסתבר אחר כך שכן) או מצוננת אז החלטתי להתעלם ולא להציק. העצירות התכופות הקשו גם עליי כי פחדתי שהשרירים יתפסו ולהתניע מחדש לאחר כל עצירה היה לי קצת קשה אבל אני יודע כמה זה קשה לרוץ לבד ובייחוד כשאתה פצוע.

סחבנו מק"מ לק"מ עד שהגענו לנמל שוב ולפריסה! אני מאד מקווה שהיא בסדר ותוכל לעשות את המרתון.

שיהיה יום טוב לכולם!

זה לא חלק מהאימונים אבל בכל זאת החלטתי לשתף.

היום השתתפנו כל המשפחה ברכיבה של 21 ק"מ על אופניים ברחבי תל אביב! היה כייף גדול ולמדתי גם קצת יותר על האופי של ילדיי.

נפגשנו עם חברים נוספים באזור הכינוס מול הלונה פארק. בעיקר חברים של בני הגדול (בן ה10.5) הם רצו לרכב ביחד כחבורה. התכנון שלנו היה שאשתי תרכב עם בני הקטן (8.5) ואני ארכב עם הגדול אך מכוון שהתעקש לרכב עם חבריו רכבתי עם בני הקטן ואשתי.

ההתחלה הזכירה את תחרויות הריצה ההמוניות שצפוף מאד ואי אפשר לזוז אבל לאחר מכן כשעלינו על איילון דרום הצפיפות נפתחה. למרות זאת ראינו מספר תאונות שנבעו בעיקר מחוסר תשומת לב וקצת השתוללות של אנשים. אפילו אחד החברים של בני נפגע.

הכי מעצבנים היו רוכבי האופניים "המקצועיים" שלמרות שזה מוגדר כמרוץ עממי לכל המשפחה הופיעו במלא הדרם וציודם נסעו בשוליים במהירות רבה ווצעקו על כל מי שנסע בשוליים… לך תבין.

באזור בלומפילד הקימו מתחם התרעננות שכלל שירותים וכן חילקו בו שתייה. חבל שלא היתה שם מוזיקה ובכלל חסרה קצת מוזיקה לאורך המסלול. בשלב הזה ראינו את החבורה של בני הגדול והוא הוא לא היה איתם. שאלנו את הילדים היכן בני והם לא ידעו. שאלנו את ההורים שנסעו יותר מאחור האם ראו את הבן וגם הם לא ראו אותו. התחלנו לדאוג. התקשרתי אליו בתחילה לא ענה ורק בצלצול השלישי ענה ואמר שהוא רוכב ונמצא ליד משהו של חשמל. קצת אחרי בלומפילד יש איזה מתקן של חברת החשמל חיפשנו אותו שם והוא לא היה… צלצלנו אליו שוב וניסינו להבין איפה הוא.אז הוא אמר שהוא ליד המקום שבו נוחתים מטוסים ויש ארובה של חברת החשמל או בעברית- רידינג! בתחילה אמרתי לו שיחכה לנו אבל במחשבה שנייה אמרתי לו שייסע עד הסוף ויחכה לנו ליד הביתן של עלית.

כל הכבוד לילד שלמרות שחבריו נטשו אותו המשיך לרכב! לאחר מכן גם ראינו בתמונות שחייך ואפילו עשה וי לאחד הצלמים. זה לא פשוט לילד פתאם להיות לבד בין כל כך הרבה אנשים ולא לאבד את העשתונות או לבכות. אני מאד גאה בו!

הדרך רובה מישורית ויש מיד פעם עליות בעיקר לקראת הסוף באזור רחוב הירקון בתל אביב בני הקטן עלה את העליות כאילו לא היו שם בכלל בעוד אני ובעיקר אשתי התאמצנו בהן. כל הכבוד לו- רכב כמו גדול.

סיימנו את הרכיבה (מאד משונה שלא היו צלמים בשער הסיום) וחברנו לבן הגדול.

סה"כ כולנו מאד לנהננו! שבת שלום!

היום עשיתי אימון שחששתי ממנו מאד. אימון אינטרוולים ראשון מאז הפציעה. אימון לא קל 6 פעמים 2000 מ' עם 400 מ' ריצה קלה בין סיבוב לסיבוב. לפני ואחרי האימון  העיקרי 2 ק"מ חימום ו 2 ק"מ שחרור. סה"כ 18.400 ק"מ

קמתי ב4:30 (חשבתי שבטייפר נחים!)  לשם שינוי הפעם גם אשתי התעוררה באותה שעה. כשאני קם לרוץ ושאר בני המשפחה ישנים אני כמו פנתר – הולך על 4 בשקט עם פנס ביד ואילו אשתי מדליקה אורות, עושה קצת יותר רעש. אני מורח משחה מחממת שרירים מסריחה אשתי מדיפה ריח בושם מעולה. איזה הבדל!

יצאתי לרוץ. בשמים ירח כמעט מלא. הרגליים קצת כבדות אבל גם ב2 הריצות האחרונות היה כך בהתחלה אז זה סימן טוב. מגיע לפארק עושה חימום. מרגיש טוב שום דבר לא כואב ואז מתחיל המאבק…

האם לרוץ בכל הכוח או לא? מצד אחד הקצין בצה"ל (במיל') שקיבל משימה וחייב לעמוד בה מצד שני הפולני החרדתי שלא רוצה להפצע שבועיים וחצי לפני המרתון. מתפשרים על להתחיל לאט ולהגביר תוך כדי (מבצע סבתא פולניה…).

אינטרוול ראשון יוצא לדרך. אני קצת במתח מה יהיה עם הרגל. 500 מ' הכל בסדר, 1000 מ' הכל בסדר, 1500 איזה עקצוץ ברגל אבל לא נורא מסיים 2000 מ' ראשונים מתחת לקצב 5. ריצה קלה שוטף פנים ויוצא לאוינטרוול שני.

דיי דומה לראשון רק שהפעם הקצין צץ שוב ואומר יאללה תגביר עוד קצת אתה מרגיש טוב. מיד הפולני נותן לו מבט פולני מאוכזב והוא מתקפל. מסיים את האינטרוול באותו קצב של הראשון. יש הרגשה של משהו ברגל אבל לא נורא בכלל. שליש כבר מאחורינו!

אינטרוול שלישי יוצא לדרך. מגביר פתאום רואה שאני בקצב 4:30! מיד מרגיע את עצמי שהפולני לא יתעלף 🙂 מסיים קצת יותר מהר משני האינטרוולים הראשונים.

האינטרוול הרביעי  דומה לשלישי אך עם סיומת יותר מהירה.

מאד שמח מתחיל את האינטרוול החמישי. הקצין ישר יוצא- יאללה תפסיק לוותר לעצמך תן כל מה שיש לך! איך שהוא גומר לדבר כאב חד ברגל ימין מחזיר אותו עמוק לתוכי ומכניס אותי לחרדה! הרגל הולכת להתפס! מה עושים? אני משנן לעצמי את המנטרה- זה לא יקרה היום, זה לא יקרה היום… מרים רגליים וממשיך לרוץ. מגיע לעליונת קטנה ומרגיש כאילו שאבו לי את כל הכוח מהרגליים. מה קורה פה? למזלי לאחר כל עליונת יש ירידונת אז הרגליים חזורות לעצמן.  קולט שהסיבוב הולך להגמר, מגיע ל300 מ' האחרונים ומרביץ ספרינט (לא בכל הכוח). מסיים יותר מהר מהאינטרוול הרביעי!

סיבוב שישי ואחרון הוא העתק של הסיבוב החמישי רק שבספריטנט בסוף נותן הכל ומגיע ל קצב 4:45! איזה צרחה השמעתי בסוף!  אני כל כך שמח שעבר בהצלחה ורוצה כבר להעלות את האימון לגרמין כדי שאלעד יראה אבל בעצם נשארו עוד 2400 מ' עד לסיום…

רץ לאיטי הבייתה שמח וטוב לב!

מחר 21 ק"מ אופניים עם הילדים – מקווה שיהיה כייף!

להתראות בקרוב!

היום הייתי אמור לרוץ 13 ק"מ ריצה קלה בחלוקה ל 7 ק"מ בקצב 6:45 ו 6 ק"מ בקצב 6:30. קבעתי לרוץ עם ענת שהיתה אמורה לרוץ בקצבים דומים. ענת מתגוררת בקרית אונו אז רצתי לכוונה בדרך עברתי בחורה צעירה שלבשה שמלה אדומה וקצת נבהלה ממני. נפגשתי עם ענת והמשכנו ביחד לכוון סביון.

בגלל המרחק ה"קצר" יחסית יצאתי "מאוחר" רק ב5:50 מהבית. מזג האוויר עדיין נחמד והיה כייף לרוץ עם ענת. סביון מאד נחמדה הרחובות רחבים ומטופחים ולמרות שלא העמקנו נראה לי שאבקר בה שוב. בגלל שענת רצה בקצבים דומים לשלי אבל לא בדיוק את אותו קצב (קצת יותר מהר) חשבתי שלא עמדתי בדיוק בתכנית ואלעד יכעס אבל בשביל לרוץ עם מישהו ובגלל שזאת רק ריצת שחרור הייתי מוכן לספוג את הכעס…

ענת כזאת נחמדה שרצה לכוון שחשבה שיהיה לי טוב לחזרה הבייתה- יפה מצידה! לפני שנפרדנו סיפרה לי סיפור מצחיק על אחת הריצות שלה והוא הצחיק אותי כל כך שרצתי עם חיוך את כל ה4 ק"מ הנותרים שהיו לי עד רמת אפעל. בדרך ראיתי אשה מבוגרת שגם היא לבשה שמלה אדומה- חשבתי לעצמי שכנראה מאד הבהלתי את הבחורה היום בבוקר אם היא הזדקנה כל כך מהר 🙂

היום  יום ההולדת של ענת – אז ענת שיהיה לך המון מזל טוב! תמשיכי להיות צעירה ברוחך, שתזכי להרבה אושר, בריאות, כושר (כמובן) ואהבה. שתגשימי את כל המשאלות ותעמדי בכל האתגרים! אולי עוד נרוץ מרתון ביחד 🙂

בסוף גם התברר שברובה של הריצה עמדתי בזמנים של אלעד! יש!

היום אלעד חזר לרוץ לאחר 5 חודשים! – אלעד רק בריאות! שיהיו לך הרבה ריצות השנה ובכלל!

יאללה חברים- יום טוב. מחר ריצת אינטרוולים ראשונה מאז הפציעה תאחלו לי בהצלחה!

היום יצאתי לרוץ בערד. בגלל שחשבתי שאין בערד מקום שטוח ומעגלי לריצת אינטרוולים המרתי אותה בריצת טמפו. רצתי 3 ק"מ חימום, 3 ק"מ שחרור ובאמצע 12 ק"מ בקצב 5:40.  הבטחתי לאלעד שהפעם אשמור על הקצב.

יצאתי מבית הוריי ב5:30 כדי לצפות קצת בליקוי הלבנה שהיה אמור להגיע לשיאו ב5:45. היה קצת מאכזב. הירח נראה קצת מטושטש בצבע כתום ולא עשה עליי רושם גדול. מה שבאמת היה יפה היו הצבעים שהופיעו במזרח שם השמש התחילה לזרוח. כך שרצתי שמימיני (מזרח) השמש זורחת והשמים בצבעי כחול/ תכלת ומשמאלי (מערב) ליקוי ירח. מזג האוויר מעולה- קריר בלי טיפת לחות!

הדרך שרצתי בה הייתה הדרך שעשיתי בנערותי מבית הורי לתיכון המקומי. דרך שהתחילה בכיתה ז' כשביל בוואדי, הפכה לדרך לא סלולה בכיתה י' והיום היא כביש סלול עם מדרכה ואפילו פינות תצפית לכוון ים המלח.

הדרך היא במגמת עלייה כך שהתחלתי לאט – גם כך דיי פחדתי מהריצה הזאת – בגלל שערד לא ממש מישורית.  לאחר שהוספתי עוד כק"מ וחצי ריצה הגעתי לתיכון ב3 ק"מ ועשיתי מתיחות. מכוון שלא ידעתי איפה יש ברזיות לקחתי איתי בקבוק מים קטן שתיתי מעט ושמתי אותו מוסתר בצל חומה קטנה.

מתחיל לרוץ בקצב טמפו מזכיר לעצמי לעמוד בקצב! אני לא יודע אם זה בגלל הפחד מתוואי השטח, מזג האוויר, חוסר הלחות או חוסר בחמצן של השעון (ערד גבוהה) מסתכל בשעון מראה קצב 5:20! מאט קצת, מראה 5:30 מאט עוד קצת 5:35 מאט עוד- מצליח לסגור ק"מ ראשון (של הטמפו) ב5:40 יש! ממשיך לרוץ חושב על איך ערד גדלה והשתנתה, עובר בכל מיני מקומות שמזכירים את העבר פתאום השעון מזמזם ק"מ 2- קצב 5:30 שיט! אלעד ירצח אותי.

מזכיר לעצמי להתרכז! רץ בשוליים של ערד מתענג על הנוף (לצערי אשתי לא ממש אוהבת את המדבר), מתענג על מזג האוויר, רואה חרדים הולכים לבית הכנסת עם הלולב ושאר המינים, הרבה אנשים מטיילים עם כלבים, אנשים עושים הליכה, מיניבוסים אוספים ומורידים פועלים ממלונות ים המלח. הרבה פעילות יחסית לעיר הרדומה שאני זוכר בשבתות.

ק"מ 3 (של הטמפו) סה"כ 6 ק"מ מתחילת הריצה עומד להסתיים מסתכל בשעון 5:32 מאט שוב, סוגר ב5:38- בסדר לא נורא אלעד לא יכעס… חוזר לנקודת ההתחלה לאחר 8 ק"מ רק כדי לגלות שמישהו לקח את הבקבוק!! רואה את הפקק ומים על הרצפה. מתעצבן אבל מחליט להמשיך לרוץ ותוך כדי לחשוב איפה יש מים. נזכר שליד המסלול שלי יש 2 גני משחקים מחליט לסטות קצת מהמסלול כדי לבדוק האם יש בהם ברזיות. מגיע לגן הראשון יש ברזיה והיא תקינה והמים קרים אבל לא מקוררים כמו בתל אביב- קרים טבעית!

ממשיך בריצה בכוחות מחודשים וחושב שחבל שאין לי מקל קסמים כמו שהיה לגבי ודבי מתכנית לימוד האנגלית בטלוויזיה החינוכית (רק מי שמעל גיל 40 יודע במה מדובר) שיכול לקחת אותי לריצות בערד ולהחזיר אותי לביתי בסיומן 🙂 בשאר הריצה הייתי בקצב 5:38 שסיפור האטה חוזר כמעט כל ק"מ.

מסיים את הטמפו ורץ בקלילות 3 ק"מ חזרה לבית הוריי. בדרך עוצר בפינות התצפית כדי לצלם חצבים וקצת נוף.

לסיכום הייתה ריצה קסומה, מזג אוויר מעולה. סיימתי ריצה של 18 ק"מ כמעט בלי להזיע והייתי צריך לעצור בעצמי כדי לעמוד בקצב המרתון המיועד!

מאחל לעצמי ולכם (מי שרץ) הרבה ריצות כאלו. יום טוב!

אחרי ההיי המטורף שהיינו בוא אתמול בעקבות המסכמת היום חזרה לשגרה. שחיית שחרור של שעה.

הגעתי לבריכה ב5:45 והיו בה החשודים הרגילים אחד מהם בן 90!  כפול מגילי! אני מעריץ את האיש הלוואי שבגילו אוכל לשחות.

אלעד אמר לנו שיש 2 תגובות של רצים לתקופת הטייפר. חלק מרגישים קלים ונינוחים בגלל ההפחתה בעומס וחלק מרגישים כבדים. שתי התגובות הן טבעיות ובסדר.

כשעמדתי על שפת הבריכה הרגשתי איך מעמסה כבדה ירדה מכתפיי. החשש שלא אגיע לשלב הזה או שמשהו יקרה בדרך.

קפצתי למים והתחלתי לשחות. עדיין הרגשתי קצת כאבים ברגליים אבל לאט לאט הם השתחררו. שחיתי לאט יחסית ובכייף, כמה בריכות חתירה כמה חזה. לאחר כ40 דקות הרגשתי קצת כבד אז אמרתי לעצמי זה בטח בגלל בטייפר וחייכתי מאוזן לאוזן 🙂

לאחר כשעה שחייה יצאתי והתמסרתי למים החמים של הג'קוזי. איזה כייף!

שיהיה חג שמח לכולם!

היום הגדול הגיע! הריצה המסכמת!

למרות ששמה מטעה קצת כי לא  מפסיקים לרוץ מהיום אלה היא מסכמת תקופה של בנייה והיא הריצה הארוכה ביותר באימונים. התארגנו כל החברים שרצים לאמסטרדם. כל אחד הביא משהו: תמרים, עוגיות, בייגלה, ג'לים. אני התרמתי מחברת high5 ו 32Gi כ60 ג'לים ו10 ליטר של משקה איזוטוני כולל מיכל עבורו! הם שיחקו אותה! החברים התלהבו ויצאתי תותח 🙂 (מסמיק).

פתחנו שולחן בנמל וחברים מהקייטנה שלא רצו היום התנדבו לשמור עליו בזמן שאנו רצים- איזה חברים טובים! הייתה ריצה פשוט כייפית! התחלנו ב3:20 (כן כן) בנמל רצנו לכוון תל ברוך וחזרה סה"כ 12 ק"מ אחר כך נכנסו לפארק וחזרה לעוד 14 ואז דרומה ליפו וחזרה עוד 12ק"מ. היום רץ איתנו בחור מאד נחמד בשם יואב והוא נצמד אליי ויחד רצנו 30 ק"מ. היה כזה כייף סוף סוף לרוץ עם מישהו!!! במהלך הריצה סה"כ הרגשתי טוב. בק"מ ה20 בערך התחיל לכאוב לי שוב בצד ימין (אזור הישבן/ אגן) וקצת בדורבן בשמאל אבל בגלל שלא התרכזתי בכאב זה היה נסבל. לאחר שיואב הפסיק לרוץ רצתי עוד כ2 ק"מ עם רונית מהקייטנה והיה מאד נחמד. היא התפלאה שאני רץ כל כך לאט. בדרך כלל אנשי הקייטנה פשוט עוקפים אותה וממשיכים קדימה. אמרתי לה שהיום המטרה שלי היא לרוץ לאט ובשאיפה לרוץ יותר מ4 שעות כדי שהרגליים יפנימו מה זה אומר. לאחר שהיא פנתה חזרה לנמל רצתי לבד לאורך הטיילת בדרך באו מולי אנשי הקייטנה האחרים שרצו ומסכמת ולאחריהם כאלו שלא רצו מסכמת ונתנו כיפים היה כייף וזה נתן לי בוסט של אנרגיה.

לאחר שהסתובבתי חזרה צפונה לכוון נמל תל אביב פגשתי בחור נוסף מהקייטנה שבא בשביל ללוות את הרצים של המסכמת הוא התלווה אליי וזה עזר לי מאד לסיים את הריצה בכייף ועם חיוך על הפנים!

זהו! הסתיימה תקופה קשה אך מספקת. יש עדיין כמה אתגרים קטנים בייחוד בשבוע הקרוב אבל בעיקרון מכאן הלחץ יורד. סוף סוף הפולני שבי מאפשר לי להאמין/ להודות  שאני הולך לרוץ מרתון! היום אפרסם גם את דבר הבלוג בפייסבוק. איזה כייף!

בינתיים שיהיה לכולם שבת שלום וחג סוכות שמח!

לאחר 3 ימי מנוחה שנראו כמו נצח רצתי היום 26 ק"מ שמתוכם 16 ק"מ היו אמורים להיות בקצב המרתון 5:41. (5 ק"מ ראשונים ואחרונים היו חימום / שחרור) מבחינת אלעד זה היה האימון הכי חשוב השבוע אפילו יותר מהריצה הארוכה (המסכמת) בשבת!

מאד חששתי מהריצה לא בגלל המרחק או הקצב אלה בגלל שהרגליים כל הזמן כואבות לי ועדיין מרגיש קצת תפוס ולא רציתי להפסיק עוד ריצה באמצע ולהכנס לדיכאון.

התעוררתי ב3:00 והתלבטתי האם ללבוש את גרבי הקומפרשיין על התאומים, והאם לשים משחה ממחממת על השרירים הכואבים והאם לרוץ עם גופיה או חולצה? לבסוף הוחלט- רצים עם הקומרשיין, לא שמים משחה ורצים עם חולצה ואת הגופיה שומרים לשבת.

ברבע לארבע התחלתי לרוץ מהדר יוסף במסלול הרגיל-הדר יוסף – אסותא- חזרה להדר יוסף- ריצה לנמל- ריצה לתל ברוך וחזרה עד להדר יוסף. במגרש החנייה פגשתי את אלן ואיילת שגם רצים לאמסטרדם אך הרבה יותר מהר ממני הם רצו את אותו אימון אך העדיפו לרוץ לכוון הנמל בלי לרוץ לאסותא ובנמל לרוץ לכוון יפו במקום לתל ברוך. (כל אחד והעדפות שלו).

כשהגעתי חזרה לאזור הדר יוסף פגשתי בגדי רץ נוסף לאמסטרדם. היה נחמד מאד לפגוש אותו כי הוא איש טוב, חייכן ומאיר פנים. התחלתי לאט ובזהירות וכל כאב הלחיץ אותי אבל לאט לאט רוב הכאבים התפוגגו. הגברתי את הקצב כל ק"מ ואחרי 5 התחלתי לרוץ בקצב 5:40. בתחילה לקח זמן להתניע אבל לאחר כמה מאות מטרים שמתי לב שהדבר היחיד שמעכב אותי זאת החשכה שמונעת ממני לראות טוב את המסלול.

סיימתי את ק"מ הראשון בקצב של 5:37. ידעתי שאלעד לא יהיה מרוצה אבל למרות זאת המשכתי באותו קצב. כל 4 ק"מ עצרתי לשתות וקיוויתי שהעצירות לא יקררו את השרירים. בק"מ ה15 שריר ההמסטרינג האחורי ימני (זה שנתפס לי בעבר) התחיל לאותת על רצון להתפס. ישר התחלתי לרוץ בהרמת רגליים גבוהה תוך כדי שינון- "היום זה לא יקרה" לאחר כ2 ק"מ הוא נרגע. כל הזמן עודדתי את עצמי שצריך להתמיד בקצב הזה רק עד הק"מ ה21 ואז אפשר להאט אך מצד שני פחדתי להאט כדי שהשריר לא יתפס! כך קרה שאת כל 16 הק"מ שהייתי אמור לרוץ ב5:40 רצתי בקצבים 5:34-5:38 – פשוט התפוצצתי בריצה הזאת!

כ500 מ' לפני סיום קטע הטמפו ראיתי אנשים עומדים בצד וזיהיתי שאלו אלן, איילת ועד 2 רצים שנוסעים גם הם לאמסטרדם. אמרתי להם שלום והמשכתי מפני שלא רציתי להפסיק בשלב הזה. אלן ואיילת התצטרפו אלי ונפגשנו שלושתנו בבירזיה בק"מ ה21.

רצנו ביחד לכוון הדר יוסף בקצב יחסית קל אבל אז הכאבים קצת התגברו והאטתי קצת. אלן ואיילת התקדמו לפניי. לאחר כק"מ הם פנו לכוון השירותים ועברתי אותם. באותו רגע אמרתי לעצמי שזאת ההזדמנות היחידה שתהיה לי לסיים ריצה לפניהם 🙂 ולכן רצתי דיי מהר בשלב מסוים אפילו שמתי לב שאני בקצב 5:40!. הגעתי להדר יוסף כ5 דקות לפניהם ושמחתי מאד על כך 🙂 אבל בעיקר הייתי מאושר שהייתה ריצה טובה, שהכאבים לא חזרו על עצמם ומה שכואב ניתן לטיפול היום בערב אצל רם.

בקיצור המרתון עדיין בתמונה! יש!

שיהיה לכולם יום טוב- ניפגש אחרי הריצה המסכמת בשבת.

שלום לכולם, בשל הפציעה החלטתי בשיתוף עם אלעד לנוח מספר ימים ולא להתאמן עד יום חמישי. אני מרגיש שהרגליים עדיין קצת תפוסות ומידי פעם מופיעים כאבים בברך.

עושה הרבה מתיחות ומורח טראומיל ומקווה שהמנוחה והמתיחות יעזרו ואוכל לחזור לריצות בקצב המתוכנן וגם לעבור את הריצה המסכמת יחסית בקלות (אף פעם לא קל לרוץ 38 ק"מ).

בינתיים מאחל לכולם גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל למי שצם.

נתראה בקרוב!

היום רצתי ריצת שחרור של 15 בקצב קל. עוד לפני הריצה הרגשתי קצת תפוס למרות שאתמול רוב היום דווקא היה בסדר.

מרחתי משחה מחממת שרירים. שמתי אפילו את חותלות הקומפרס שישפרו את זרימת הדם בשרירי התאומים. לצערי השעון שלי עדיין לא הגיע מערד אז רצתי עם אפליקציה בטלפון אבל זה לא כזה קריטי.

התחלתי את הריצה והרגשתי קצת כבד (אתמול בעבר חגגנו יום הולדת לחבר מהקייטנה בפאב אירי…) לאט לאט הרגשתי יותר טוב. מזג האוויר היה נחמד- ממש מרגישים שינוי. המחשבות התרוצצו, בעיקר דאגות האם אוכל לרוץ במרתון או שהפציעה/ות ישביתו אותי.

בק"מ ה10 התחילה שוב לכאוב הברך מאתמול. האטתי קצת וגם ניסיתי לשנות קצת טכניקה / סגנון ריצה. זה עזר במקצת אבל הכאב שוב חזר. חשבתי אולי לחזור הבייתה אבל כבר הייתי בדרך לנקודת היציאה מהפארק אז המשכתי והתפללתי שאני לא אצטער על ההחלטה הזאת מאוחר יותר.

ברגע שלא התרכזתי בכאב הוא נחלש אבל עדיין היה שם. חזרתי הבייתה ותכננתי לשים קרח על הרגל אבל אז קיבלתי הודעה שטכנאי של בזק יהיה אצלי ב8:00 והייתי צריך עוד להכין את הילדים לבית הספר…

בסוף לא עשיתי שום טיפול לרגל. התקלחתי, התלבשתי, שלחתי את הילדים לבית הספר וחיכיתי לטכנאי שבסוף הגיע רק ב9:00!!

עכשיו דווקא רגל שמאל תפוסה. מאד משונה מה שעובר עליי. יש לי יום לנוח ואז להחליט אם לרוץ בשלישי או לא. כרגע נוטה לא לרוץ. לדעתי כמה שיותר מנוחה וטיפולים לרגליים יהיו הפתרון הכי טוב עבורי.

שיהיה יום טוב וגמר חתימה טובה!

היום בבוקר רצתי ריצה של "רק" 28 ק"מ במסגרת שבוע הפחתה. התכוונתי להתחיל לרוץ את הריצה לאט ולהגביר במשך הזמן אבל שוב כמו שקורה לי הרבה פעמים אני נסחף אחרי הרצים המהירים ומתחיל מהר יותר מהמתוכנן. הפעם דווקא רצתי עם אנשים את רוב הדרך אבל אז מסתבר שלרוץ עם אנשים אולי מונע שעמום והריצה עוברת מהר יותר אבל הוא לא מונע הופעת כאבים!

בסביבות הק"מ ה24 עצרתי כדי לחכות לחברים שהיו צריכים לרוץ קצת יותר ולדעתי זאת הייתה טעות. הגוף התקרר ואיך שהתחלתי לרוץ שוב התחילו לי כאבים ברגל ימין. אמנם לא בשריר שנתפס (בו היה לי כאב עמום כל הריצה) אלה בברך. היה שלב שחשבתי שאולי כדאי להפסיק וללכת אבל החברים הציעו להאט וזה הקל את הכאבים.

לאחר הריצה דווקא הרגשתי בסדר וכשחזרתי הבייתה עשיתי אמבטיה קרה מאד (עם קרח) ובמשך רוב היום הרגשתי בסדר גמור. מצד אחד לא שמח שכאב לי מצד שני זה טוב שלא כאב בשריר התפוס.

מחר יש ריצת שחרור (השבוע לו"ז קצת שונה בגלל יום כיפור) נקווה שיהיה בסדר.

מצד אחד יש זמן לרפא במקרה ונפצעתי מצד שני ממש לא מתאים לי פציעה עכשיו!

לילה טוב!

היום לא רצתי כדי לאפשר קצת מנוחה והתאוששות לרגליים הכואבות.

בערב הלכתי לטיפול אצל מטפל שמתמחה בספורטאים. הוא עשה לי מסאז' ואיבחן בעיות שונות כגון שיש לי קריסה ברגליים וצריך נעליים מתקנות (כרגע רץ עם נעליים נטרליות) הוא גם הסביר ממה נובע הדורבן שלי וטען שכאשר אחליף לנעליים תומכות זה יפטור את בעיית הדורבן.

הוא אמר שהרגליים שלי ממש תפוסות וטוב שהגעתי אליו. כל נגיעה שלו הכאיבה לי אפילו באזורים שלא ידעתי שאני תפוס.

יצאתי מהטיפול יותר משוחרר אבל גם קצת מסוחרר. לגביי האבחנות שלו כרגע נראה לי קצת מאוחר להחליף נעליים. אחרי המרתון אטפל בזה.

החדשות הטובות הן שהפציעה היא שריר תפוס חזק ולא יותר (כנראה) ועוד 2-3 טיפולים יהיה בסדר.

אני יותר אופטימי כרגע אבל עדיין קצת חושש. בשבת יש לי ריצה של 28 ק"מ ולאחריה נראה מה המצב.

בינתיים לילה טוב לכולם!

אתמול נחתי ותוך כדי עשיתי טיפולים שונים כדי לשחרר את השריר התפוס (בשאיפה שזה רק זה). המצב השתפר מעט לכן החלטתי בעצה אחת עם אלעד לנסות לרוץ היום. התכנון להיום היה לרוץ 15 ק"מ ריצה קלה שמחולקים ל8 ק"מ בקצב 6:45 ול 7 ק"מ בקצב 6:30.

מרוב לחץ לא ישנתי טוב וקמתי לפני הזמן. לייתר בטחון מרחתי את האזור הפצוע במשחה מחממת שרירים. התלבשתי והייתי מוכן לצאת כרבע שעה לפני התכנון שלי. לפתע שמתי לב שאני בלי השעון ריצה שלי. התחלתי לחפש בבית. חיפשתי בכל המקומות שיכול להיות ולא מצאתי אותו. גם לא זכרתי שהורדתי אותו והיכן הנחתי אותו. זה עיכב אותי כרבע שעה עד שהחלטתי לצאת מהבית ללא השעון ולהשתמש באפליקציית הרצה שבה השתמשתי לפני שקניתי שעון.

התחלתי לרוץ בחשש גדול. התחלתי לאט גם כדי לבדוק מה מצב הרגל וגם כדי להתחמם. מאד הטריד אותי איפה השעון שלי וגם העובדה שאפליקצייה הראתה קצב שונה בכל צעד שעשיתי והיה ממש קשה להבין באיזה קצב אני רץ. החלטתי לרוץ לפי ההרגשה ולנסות לסיים בשעה וחצי כמתוכנן (אם אוכל לסיים בכלל).

התחלתי לרוץ והיה כאב עמום ברגל אבל לא משהו  שמשבית מריצה. אמרתי בוא נרוץ ק"מ ונראה מה קורה. זכרתי שאלעד אמר לי שבמידה וכואב להפסיק ואז נראה מה עושים. עברתי ק"מ ועוד ק"מ סה"כ באמת לא כאב (היה משהו עמום) מידי פעם היה כאבון אבל רק לשניה. למרות שהיה חם פחדתי לעצור לשטוף פנים או לשתות שהרגליים לא יתקררו שוב יתפס השריר. חיכיתי שבאיזשהו שלב השריר יתחמם וישתחרר אבל לצערי זה לא קרה וזה הדבר היחיד שכרגע מטריד אותי לגביי הפציעה.

תוך כדי ריצה ניסיתי לפענח את חידת השעון ואז הגעתי למסקנה שכנראה השארתי אותו אצל הורי בערד כשנסענו לבקר אותם ביום שני. היה עליי להתאזר בסבלנות עד השעה 9:00 כדי לדבר איתם בטלפון ולהבין האם הוא אצלם או לא. חבל שלא עליתי על זה אתמול כי אחי היה אצל הורי ויכל להביא לי את השעון.

אמנם זאת הייתה ריצה קלה אבל בשלב מסויים הרגשתי כאילו כל הגוף כואב ואני מרגיש שהבאתי את הגוף דיי קרוב לקצה שלו. כתבתי את זה בעבר שאני חושש שהגעתי לשיא שלי מוקדם מידי (בחצי המרתון) ועכשיו תגיע הירידה. אני צריך למצוא דרך לחזק את הגוף ולהחזיר לו כוחות.

לסיכום נקודת האור שהצלחתי לרוץ ללא כאבים  כמעט 15 ק"מ. נקודה מדאיגה- השריר לא השתחרר והעייפות הכללית של הגוף.

לאחר שחזרתי ודיברתי עם אלעד סיכמנו שמחר אשחה במקום לרוץ כי הריצה המתוכננת למחר היא ריצה מאתגרת. מחר בערב יש לי טפול אצל מסגיסט / פיזיוטרפיסט ספורט ואני מקווה שהוא יוכל לעזור לי.

מחשבה נוספת שעליי לזכור היא שהמטרה שלי היא לא לעשות את כל האימונים אלה לרוץ מרתון בעוד חודש באמסטרדם ולמרות שקשה לי עליי לשחרר ולא לקחת ללב שפיספסתי 2 אימונים כי עד עכשיו עשיתי כל מה שהיה צריך.

מקווה שיהיו לי בשורות טובות בקרוב.

היום ריצה ראשונה בשנה העברית החדשה. יצאתי לריצה מאתגרת 2 ק"מ חימום ואז 4 פעמים 3 ק"מ בקצב של 4:40 -4:52 בין סיבוב לסיבוב 400 מ' ריצה קלה ובסוף 2 ק"מ שחרור. דאגתי כי ידעתי שזאת ריצה מאתגרת. הרגליים קצת כאבו עדיין מה36 ק"מ של יום שבת אבל סה"כ הרגשתי בסדר.

מזג האוויר השתפר וישנתי יחסית טוב. הגעתי לפארק בסביבות 6:30 דבר ראשון ששמתי לב שיש רק נשים בפארק. היו זוגות זוגות של נשים שהלכו. עשיתי חימום ואז התחילו להופיע גם גברים. התחלתי בהקפה ראשונה. פתחתי מהר כי היה לי מרץ ובנוסף כך אני גם יכול להאט בשאר הריצה ולהגביר קצת לקראת הסוף.  לא היה קל אבל סיימתי בקצב טוב 4:57 (התכנון היה להוריד כשתי שניות בכל פעם עד הסיבוב האחרון). עברתי לריצה קלה עצרתי ליד ברזייה שטפתי פנים והגעתי שוב לנקודה שבה התחלתי את הסיבוב הראשון. עשיתי זאת בכוונה כדי שכך אדע איפה מסתיים כל סיבוב.

התחלתי את הסיבוב השני הרגשתי בסדר גמור מלבד כאב קל שהתחיל מאחורי הברך הימנית. כזכור לכם בריצה בשבת כאב לי כל החלק הימני אז אני כבר רגיל לכאבים אלו. רצתי בקצב טוב ובסוף אפילו האטתי קצת כדי שישאר לי כוח לסיבובים הבאים. בראש כבר דיימנתי איך אני מתקשר לאלעד בסוף הריצה ואומר שלא היה נורא כל כך. סיימתי את הסיבוב השני בקצב ממוצע 4:56. שוב שטפתי פנים, שתיתי מעט מים ולסיבוב השלישי.

התחלתי את הסיבוב השלישי מאד מעודד משני הסיבובים הקודמים. פתחתי מהר  רצתי כ 300 מטר ואז כאב חד מאד בשריר הירך האחורי ימני. צעקתי. מיד עצרתי את שעון (כדי להמשיך אחר כך) האטתי כדי לראות אם אפשר להמשיך אבל הכאבים היו חזקים מאד. הלכתי קצת ואז אמרתי לעצמי אם השריר תפוס בוא נמתח אותו קצת. אז עשיתי מתיחות (מה שמסתבר הוא טעות!) ניסיתי להמשיך אבל הכאב עדיין היה חזק. קיללתי את מזלי הטוב ואיך זה מתאים לי שבועיים לפני המסכמת להפצע ובדיוק שבאתי להודיע לעולם על הבלוג ועל הטיסה למרתון… מזל שלא עשיתי זאת עדיין.

התחלתי ללכת חזרה לביתי (כ2 ק"מ) הלכתי קצת ואז אחרי כק"מ ניסיתי שוב לרוץ. הצלחתי לרוץ ריצה קלה אז אני מקווה שהמצב לא כזה גרוע.

הגעתי הביתה ומיד התקשרתי לאלעד שנתן עצות מה לעשות. אני מאד מקווה שזה רק שריר תפוס חזק ולא יותר גרוע מכך. למזלי יש לי מחר יום ללא ריצה ואז ביום רביעי ריצה קלה.

טוב אני ניגש לבצע את מה שאלעד אמר- נקווה לטוב.

היום רצתי 36 ק"מ. הייתי אמור לרוץ את 10 הק"מ האחרונים בקצב מרתון אבל לא עמדתי בזה. באסה!

בימים האחרונים הארץ מכוסה באבק, לחות וחום מטורפים כאילו אנחנו גרים באמצע המדבר. כאמור ביטלתי 2 ריצות השבוע.

אתמול אכלתי ארוחת פסטה טובה והלכתי לישון ב9 בערב כמו ילד טוב. הכנתי מלא סוכריות אנרגיה- למזלי לקחתי בטעות במקום 4 מנות (2 חבילות) 4 חבילות אז היו לי עודף.

תחילת הריצה הייתה טובה רצתי מנמל תל אביב לכוון תל ברוך וחזרה משם התכוונתי להמשיך לנמל יפו וחזרה ואז לפארק וחזרה לנמל. משום מה 2 ברזיות באזור תל ברוך לא עבדו וזה קצת ביאס והלחיץ כי למרות שלא היה חם מאד עדיין הגוף צריך נוזלים. כשרצתי דרומה חזרה לכיוון הנמל היה שמתי לב שהאורות בדרך הטילו את הצל שלי על קיר באזור בשיפוצים ואז נראה היה כאילו אני עוקף את עצמי כל פעם מחדש. דבר נוסף שהעלה בי חיוך קשור לחגורה שאני רץ איתה. רוב הרצים לוקחים ג'לים של אנרגיה במהלך הריצה ויש חגורות מיוחדות מגומי עם לולאות קטנות שבהן מכניסים את הג'לים . קיבלתי חגורה כזאת במרוץ הר לעמק. מכוון שאני משתמש בסוכריות אנרגיה שנראות כמו סוכריות גומי הרחבתי את הלולאות ויצרתי חגורה משלי. אני חוגר על החגורה גם את נגן המוזיקה הקטן שלי. מכוון שהיום רצתי עם הטלפון הנייד שלי בכיס ימין של המכנסיים לא רציתי שהסוכריות ישבו על הכיס (למנוע שפשופים) וניסיתי לשים את החגורה יותר גבוה מהרגיל באזור המותניים. לצערי הסוכריות כבדות ולכן החגורה כל הזמן יורדת. היום שמתי לב שבזמן שבמוזיקה היו פעימות קצביות החגורה כאילו ירדה לפי קצת המוזיקה. פם- ירידה קטנה, פם עוד ירידה וכו… אותי זה הצחיק.

ולא היה כל כך חם אבל לאט לאט הלחות התגברה ואיתה הקושי בריצה. לאט לאט הרגשתי כאבים בכל חלק של רגל ימין. בכף הרגל, בברך, במפשעה ובחלק החיצוני של האגן. לקחתי כדורי מלח נגש התפסות השרירים וניסיתי למתוח קצת את השרירים כשעצרתי לשתות. היה לי דייק שה לחזור לרוץ אחרי הפסקות השתיה אבל אז נכנסתי לקצב והיה יחסית בסדר. סיימתי את 26 הק"מ הראשונים אחרי קצת פחות מ3 שעות בסביבות השעה 6:55 והיה לי ברור שגם הפעם האחר לפריסה של הקייטנה שתוכננה ל7:30. עצרתי שטפתי פנים, שתיתי לקחתי כדור מלח. לא לקחתי סוכריות מפני שלקחתי 2 ק"מ מוקדם יותר. אז גם שמתי לב שחצי חבילת סוכריות שוב נפלה לי-החגורה מחזיקה פחות טוב חצי חבילה וזו כבר פעם שנייה שנופלת לי חצי חבילה 🙂 מזל שהבאתי הרבה יותר מהדרוש.

התחלתי לרוץ את עשרת הק"מ האחרונים שהיו אמורים להיות בקצב מרתון 5:40. התחלתי מהר והתייצבתי על הקצב הרצוי. ק"מ ראשון עבר בסדר אבל הרגשתי שאני חייב לשתות! הק"מ השני עבר יותר לאט- קצב 5:45 אמנם לא בדיוק בקצב הרצוי אבל קרוב. עצרתי לשתות ואמרתי לעצמי-"בוא נרוץ מברזיה לברזיה אבל לפחות נרוץ מהר". קל להגיד יותר קשה ליישם. יתכן ג שהעצירות התכופות גרמו לכך שלא נהצלחתי להכנס לקצב. הק"מ ה3 כבר היה בקצב 5:48. הרביע כבר יותר לאט וככה התדרדר הקצב לאט לאט. בדרך עוד עצרתי לשתות לקחתי עוד סוכריות אבל זה לא ממש עצר. רק הק"מ השמיני שלפניו שתיתי ושטפתי פנים ועודדתי את עצמי הצלחתי להגביר קצת אבל לא לאורך זמן. הק"מ האחרון היה על קצב 6:41 שזה ממש איטי!!! סיימתי את 10 הק"מ בשעה ודקה- קצב ממוצע של 6:06 לא נורא יחסית לחום וללחות אבל רחוק מהתוכנית.

הייתי דיי גמור בסיום הריצה והכל כאב לי אני מקווה שלא גרמתי נזק שיוביל לפציעה. שמעתי המון סיפורים על אנשים שבריצה המסכמת נפצעו! זה נורא להתאמן כל כך הרבה זמן ולבסוף להפצע בריצה האחרונה.

מחר ערב ראש השנה ואני מתכוון סוף סוף לפרסם את הבלוג שלי בציבור. עד עכשיו פחדתי כי חששתי שלא אצליח להתמיד באימונים ולרוץ מרתון. אמנם הריצה היום לא ממש עודדה אותי אבל אני סומך על אלעד ועל הגוף שלי שהראה עד עכשיו התקדמות גדולה שיהיה בסדר.

שנה טוב לכולם, שתגשימו את כל המשאלות, שנה של אהבה, בריאות ואושר!

האובך והלחות שפקדו אותנו עדיין כאן ולכן שוב הלכתי לשחות. אני מקווה שהריצות שהפסדתי לא יעכבו אותי או יפגמו באימונים ובתוכנית.

שחיתי שעה לא היה קל כנראה שאפילו במים האבק והלחות משפיעים.

מקווה שאוכל לרוץ ביום שבת. יש ריצה ארוכה של 36 ק"מ עם 10 ק"מ בקצב מרתון בסוף.

בינתיים יום טוב לכולם

כידוע לכם בחודשים האחרונים הצטרפתי לקבוצת ריצה מדהימה בשם "הקייטנה של ליאור".

לפני כשנה וחצי הקים את הקבוצה בחור בשם ליאור גולדברג והיום חברים בקבוצה כ50-60 איש. זאת קבוצה נהדרת עם אנשים טובים שרצים בכל הרמות ממתחילים ועד רצי מרתון. כל מי שמתקבל לקבוצה מתקבל ע"י ליאור בחום, בנימוס ועם הרבה אכפתיות. יש בקבוצה אוירה של משפחה. חוגגים ארועים ביחד, מסיבות הפתעה ותמיכה בחברים.

לצערנו ליאור עוזב ללונדון עקב הצעת עבודה ולכן היום בערב ערכנו ערב פרידה ממנו בבר בתל אביב. הכנו לו אלבום עם תמונות, מכתבי פרידה אישיים, ציטוטים נבחרים של "קייטנים". היה נחמד מאד ומרגש.

באמת איש מיוחד וחבל שהוא עוזב אבל אני בטוח שהקבוצה תמשיך להתקיים ברוחו.

בהצלחה איש יקר!

ביומיים האחרונים שי אובך נוראי בכל הארץ ולכן המרתי את ריצת השחרור בשחייה ומזל שכך!

כיוונתי שעון ל5 בבוקר. התעוררתי במקרה ב4:55 וכיביתי את השעון כדי שלא ירעיש לשאר בני המשפחה ובייחוד לאשתי. התעוררתי שוב ב5:45!

קפצתי מהמיטה ורצתי לבריכה. גם בבריכה שהיא מקורה אך לא סגורה הרגישו את האבק והחול והרגשתי שיותר קשה לי לשחות. יתכן שזה היה עקב ההתעוררות הפתאומית או סתם אפקט פסיכולוגי. הספקתי לשחות שעה וחזרתי לביתי להכין את הילדים לבית הספר.

מקווה שהאובך יעלם בקרוב יש לי ריצות חשובות מחר ובסוף השבוע.

בינתיים יום טוב לכולם.

היום נודע לכל קהילת הרצים בארץ שאחד האנשים הכי מוכרים ואהובים בה נפטר במהלך מחנה אימונים בגאורגיה. לא ממש ידוע איך זה קרה ויש הרבה שמועות אבל מה שכן ידוע הוא שעומר מנוס שהיה ידוע בכינוי "צלם הבית" נפטר בגיל 47!

הבחור היה פעם כבד משקל עשה שינוי והתחיל לרוץ. הוא רץ מרוצים רבים כולל 5 מרתונים. הוא היה מצלם תוך כדי המרוצים השונים וכך קיבל את הכינוי שלו. הוא עזר לרבים בעצות, בהנחות על ביגוד ותרם המון לקהילת הרצים.

לא הכרתי אותו אישית אבל שוחחנו בפייסבוק כשחשבתי לקנות נעליי אדידס והוא הפנה אותי לחנות שתתן לי מחיר טוב.

ההלם והעצב שמשתקפים בהודעות בפייסבוק מראים כמה האיש היה אהוב ומוכר.

יהי זכרו ברוך!

שוב יום שני ושוב אינטרוולים מהירים. היום רצתי 2 ק"מ חימום ואז אינטרוולים של: 3 ק"מ, 2 ק"מ, 2 ק"מ, 2 ק"מ, 2 ק"מ, 1 ק"מ כולם בקצבים שבין 4:40-5:00 דקות לק"מ. בין כל אינטרוול לאינטרוול 400 מ' של ריצה קלה. סה"כ יצא כ 18 ק"מ

זה לא אימון האינטרוולים הראשון שלי (וגם לא האחרון) ועל הנייר נשמע לא נורא הרי רצתי כבר 4 ק"מ ובתאורי אחרי שרצים 3 ק"מ אז 2 זה כבר קטן ואז 1 עוד יותר קטן… במעשי זה היה קשה והרגשתי כאילו האינטרוולים לא נגמרים.

אני בטוח שגם החום, עייפות החומר, השרירים הקצת תפוסים תרמו לקושי. כהגרלי כשהגעתי לפארק לא היה איש ולאט לאט תוך כדי ריצה הגיעו אנשים נוספים. במהלך ריצות אתה לומד כבר לזהות / להכיר אנשים קבועים שבאים לפארק בשעות שאתה מגיע בהן והיום רובם לא היו. אפילו חבורת החתולים הג'ינג'ים לא נראתה באזור!  מעניין האם כולם יצאו לחופש? 🙂

בעבר כתבתי על הרעש שעושות הציפורים בבוקר. היום שמתי לב שבתחילת הריצה הפארק היה שקט ואז בסביבות 6 כשבשמש עולה מתחיל רעש הציפורים. כנראה שאז הן פשוט מתעוררות. גם בדרך הביתה שמתי לב למעבר החד מהשקט של הפארק והדרך שמובילה אליו לרעש של צומת אלוף שדה שדרכה אני רץ לפארק. כאילו בבת אחת העולם נעשה מבולגן ורועש.

סיימתי את הריצה דיי מותש ועייף ואני עדיין מתאושש ממנה (כמה שעות אחרי). יש לי היום טיפול פיזיוטרפיה אני מקווה שהוא יעזור להקל קצת על הכאבים ברגליים.

בינתיים המשך יום טוב לכולם!

היום רצתי 36 ק"מ!!!   יש רצים שמתכוננים למרתון שזה המרחק שהם רצים בריצה המסכמת שלהם!

לשם שינוי רצתי את רוב הריצה עם זוג נחמד בשם שי ומלי שרצר שמתאמנים למרתון ברלין שיוצא כשבועיים לפני מרתון אמסטרדם.

דיי דאגתי לפני הריצה בשל הכאבים שהיו לי ברגליים בימים האחרונים. אתמול עשיתי מתיחות לשרירים וטיפול לדורבן וקיוויתי לטוב. הבוקר התחיל קצת קשה כי התעכבתי בהכנות של הבוקר. בדרך כלל לפני ריצה ארוכה אני אוכל פרוסת לחם לבן עם ריבה ושותה תה פושר. אני מכין הכל בשישי בערב כך שבבוקר הכל מוכן. היום כשקמתי גיליתי שהפיתה שהכנתי (במקום הלחם) מלאה בנמלים אז נאלצתי להפשיר פיתה חדשה, ולטפל בנמלים. זה קצת עיכב אותי וכמעט איחרתי לריצה.

יצאנו מנמל תל אביב רצנו לכוון תל ברוך 5 ק"מ לאחר מכן חזרנו לנמל תל אביב ורצנו דרומה לאורך הטיילת ונמל יפו עד מרכז פרס לשלום. חזרנו לנמל ומשם רצתי עוד3.5 ק"מ הלוך וחזור בתוך פארק הירקון.  אפילו שכותבים את זה זה נשמע רחוק. היה נחמד סוף סוף לרוץ עם מישהו. זה יפה מאד שבעל ואשה רצים ביחד (הלוואי ואשתי היתה רצה איתי) והזוגיות בריצה שלהם יפה מאד. שי סוחב את תיק הגב עם המים ודואג להשקות את מלי כל הזמן. הוא רץ קדימה וממלא את התיק כשצריך. הוא מזכיר לה מתי לקחת ג'ל וכדורי מלח. איפה להיזהר לא ליפול. שי כבר עשה מספר מרתונים ולמלי זה המרתון הראשון ורואים שקשה לה. היא כנראה גם עברה פציעה קשה בעבר.

רוב הריצה לא הייתה קשה בגלל הדיבורים וגם בגלל שרצנו יחסית לאט מהקצב הרגיל שלי. היה שלב באזור יפו שהיו קצת חסרים לי מים לשתיה. גם השרירים טיפה כאבו אז דאגתי לקחת כדור מלח כל כמה ק"מ. כשנכנסתי לפארק נשארו לי כאמור 7 ק"מ אז החלטתי לרוץ 4 ק"מ הלוך ו3 חזור מה שאומר שסיימתי את הריצה ק"מ 1 לפני נקודת הסיום  הרגילה. זה עיכב אותי בהגעה לפריסה  של הקייטנה. בנוסף ברגע שסיימתי לרוץ והתחלתי ללכת התחילו לי כאבים ברגליים- כאבים בתאומים בשתי הרגליים, כאב באכילס ברגל ימין, כאב בעקב שמאל (הדורבן).

השבוע אני אקבע תור לטיפול של מסז' ספורט שקצת ישחרר אותי. עד הערב רוב הכאבים נרגעו. מקווה שהשחייה והג'קוזי מחר גם יעזרו.

אני כבר ממש קרוב לסיום האימונים ומריחים כבר את הסוף!

שיהיה לכולם המשך יום מקסים ושבוע טוב!

היום רצתי ריצה של 24 ק"מ שמתוכה רצתי 14 ק"מ בקצב המרתון המיועד שהוא 5:41 דקות לק"מ. ציפיתי שהריצה תהיה יחסית קלה מפני ששבוע לפני כן רצתי 21 ק"מ בקצב מהיר יותר 5:23.

להפתעתי לא היה לי קל כך כך מה שמלמד שכל ריצה לגופה ויש כל כך הרבה משתנים שמשפיעים על הריצה כגון מה אכלת ערב לפני, שעות השינה, איך התעוררת בבוקר, מצב הבטן, ואפילו מצב הרוח.

התחלתי בהדר יוסף וכרגיל רצתי לכוון אסותה עשיתי מתיחות לאחר כ 2 ק"מ וחזרתי לכוון הדר יוסף ומשם המשכתי לאורך הפארק והנמל עד תל ברוך. התחלתי לרוץ בשעה 4:00 והיה חם! האוויר לא זז ולאחר כ 2 ק"מ הזעתי כאילו רצתי 20. משום מה גם הגוף לא התעורר והרגשתי בתוך סוג של חלום אפילו בק"מ ה10. לא היו הרבה רצים במסלול והצטערתי שלא לקחתי איתי מוזיקה.

תוך כדי הריצה ניקרה במוחי השאלה האם הייתי צריך לקחת איתי סוכריות אנרגיה כמו שאני עושה בריצות הארוכות מפני שסה"כ זו ריצה ארוכה בקצב מרתון. תוך כדי הריצה הרגשתי שאולי זה היה עוזר לי אבל מצד שני עשיתי כבר הרבה ריצות סביב ה20 ק"מ שלא הייתי צריך ולא השתמשתי בסוכריות. החלטתי לשאול את אלעד לאחר הריצה.

רצתי את אותו מסלול כבר מספר רב של פעמים ובאותן שעות אך היום הכל נראה לי הרבה יותר חשוך וחיכיתי לזריחה. היה רגע קטן של משבר בין הק"מ ה12 ל14 מכוון שחשבתי שאסתובב לפני תל ברוך ובסוף הייתי צריך להמשיך מעבר לתל ברוך. לשמחתי גיליתי נקודת אור בדמות הברזייה בתחילת / סוף הטיילת של תל ברוך. יש בה מים קרים וזרם חזק והיה כייף להרטיב בה את הפנים והראש. בנוסף הבנתי שבחזרה יש לי רק עוד 10 ק"מ לסיום הריצה (עברו כבר 14) שמתוכם 5 בקצב מרתון ואז 5 שחרור בקצב איטי כך שסה"כ אין עוד הרבה וחלק מזה הוא בירידה. דבר נוסף  שמאד הפתיע  ועודד אותי היה שבקטעים שחשבתי שאני רץ לאט עדיין השעון הראה שאני בקצב המתוכנן ואפילו מהיר יותר! זה עודד אותי מאד ובאמת עברתי את 5 הק"מ הבאים יחסית בקלות וכמובן 5 הק"מ האחרונים היו קלים.

מה שכן הרגליים כואבות לי במקומות שלא כאבו בעבר ואלו כאבים שבאים יותר מהעצמות ופחות מהשרירים אני מקווה שאני לא מפתח  שברי הליכה או משהו בסגנון. בנוסף אנחנו נוסעים היום ליום כייף בירושלים ויש לנו בערב 4 שעות של סיור סליחות אני מקווה שזה לא יחמיר את המצב.

שיהיה לכולם יום טוב.

היום רצתי ריצת שחרור בת 14 ק"מ שכללה 2 קטעים. הקטע הראשון 7 ק"מ בקצב 6:45 והקטע השני כלל 7 ק"מ בקצב 6:30. אלו קצבים איטיים והריצה נועדה כדי להזרים דם לרגליים לאחר הריצה הקשה של יום שני, כדי לצבור ק"מ לסה"כ השבועי וגם כדי לתרגל ריצה בשינוי קצב לקצב מהיר יותר מה שמכונה בעגה המקצועית " negative split".

בשל החזרה לשגרת בית הספר עליי לחזור ולסיים את הריצות של בין 6:30 ל6:45 כדי שאוכל לארגן את הילדים ולהתארגן בעצמי. אשתי יוצאת מהבית ב6:30 כך שהיא לא יכולה לעזור.

14 ק"מ אמורים לקחת לי כשעה וחצי בקצבים האמורים. רציתי לסיים ב6:30 כלומר להתחיל לרוץ ב5:00 אני לא יודע למה אבל כיוונתי בטעות את השעון המעורר לחמש!

יצאתי מביתי בחמש וחצי ומיד שמתי לב שמשהו לא בסדר. היה יותר אור מהרגיל, לא ראיתי את מחלק העיתונים, אנשים מהשכונה שאני בדרך כלל פוגש בפארק הלכו לפניי בדרך המובילה החוצה מהשכונה. אז ירד לי האסימון!!!  התגובה הראשונה הייתה רצון לבטל את הריצה אבל אז עשיתי חישוב שאסיים בשבע ואמנם יהיה קצת לחוץ אבל אפשרי. חיכיתי לשעה 6 שבה אשתי אמורה להתעורר. צלצלתי אליה וביקשתי שתשים שעון מעורר לילדים והסברתי לה מדוע.

כמובן קצת חששתי וזה התבטא במספר קטעים בריצה שבהם איבדתי ריכוז וחשבתי על הילדים ומיד המהירות שלי טיפסה לאזור ה6:00 דקות לק"מ… היה קשה לי להתאפק ולרוץ לאט…

בשעה 7:00 התקשרתי הבייתה. אמנם הייתי דיי בטוח שהילדים לא יתעוררו מהטלפון אבל אמרתי לעצמי שאם יתעוררו הרווחתי ואם לא אז לא קרה כלום. למזלי הבן הגדול ענה. ביקשתי ממנו שיעיר את הבן הקטן כך שכאשר נכנסתי הביתה הם כבר היו ערים ונחסכו לי דקות יקרות של מאבקי השכמה 🙂

כך מריצה רגועה שקטה וקלה הפכה ריצת השחרור לריצה מתוחה. בסוף הכל הסתדר ובא על מקומו בשלום.

המשך יום טוב לכולם

כרגיל בימי שני הייתה לי היום ריצת אינטרוולים – 2 ק"מ חימום ואז 6 פעמים 2 ק"מ ריצה בקצב 4:40-4:52 ולאחריה מנוחה של 400 מ' ובסוף 2 ק"מ שחרור סה"כ 18.4 ק"מ

עוד בדרך בחימום הרגשתי שלא יהיה קל מכוון שהיה לח וחם מאד. נזכרתי גם גם באימון הקודם שהיה דומה רק עם 5 חזרות ובו לא הצלחתי להגיע לאזור של הקצב הרצוי.

החלטתי הפעם לפתוח בקצב יחסית איטי ולהגביר בכל סיבוב. קל להגיד קצת יותר קשה לבצע.

תחילת הריצה הזכירה לי ימים עברו לפני שהתחלתי להתאמן למרתון. יצאתי מביתי ב4:30 והיה ירח מלא ענקי בשמיים. זה הזכיר לי ריצות שטח לאור ירח. רק חבל שלא היה נעים כמו בהרים ולא היו הריחות של ההרים. בקטע אחד בדרך לפארק הלאומי דווקא היה ריח טוב שהרחתי פסיפלורה בגינה של אחד הבתים.

כשהגעתי לפארק לא היה אפילו רכב אחד בחנייה של הפארק. היו אולי 2 אנשים שהלכו וכמובן עובד הניקיון של הפארק. משום מה כל הדרך לפארק שמעתי רעשים מאחוריי אולי הייתי קצת לחוץ. את האמת גם בפארק למרות שרצתי בו כבר עשרות פעמים הרגשתי שאני מעדיף שכבר תעלה השמש וארוץ באור.

משום מה היום במהלך הריצה הבחנתי שיש מלא חתולים בפארק הם כל הזמן נראו כאילו הם באיזה פעילות חשובה ומוכנים לאיזה אקשן.

את הסיבובים הראשונים עשתי יחסית לאט באזור קצב 4:59 בסיבובים הבאים הגברתי ל4:57 ובסיבוב החמישי והשישי רצתי בקצב 4:50 ו4:45 בהתאמה. הייתי צריך להלחם עם עצמי בכל סיבוב. ניסיתי למצוא כל מיני תרוצים להפסיק לרוץ או לרוץ יותר לאטןמצד שני הסברים למה כדאי להמשיך ולסיים. כך זה התנהל עד הסיבוב השלישי. בסיבוב הרביעי כבר היה יותר טובועודדתי את עצמי שיש רק עוד 2 סיבובים. בסיבוב החמישי שכנעתי את עצמי לרוץ כאילו זה הסיבוב האחרון 🙂 ובסיבב האחרון נתתי את כל מה שנשאר.

לפני הסיבוב האחרון קלטתי שמשהו בחישוב של המרחקים לא נראה לי. בחישוב מהיר הבנתי שכנראה טעיתי במנוחה או בסיבוב מה שאמר שעליי לקצר את המנוחה. הגעתי מהר לבירזייה שטתפתי פנים, הרטבתי את העורף, קיפלתי את השרוולים וטסתי לדרך.

למזלי התברר לי אחר כך שרצתי 200 מ' יותר בסיבוב המהיר ולא 200 מ' יותר במנוחה :).

הגעתי הבייתה נוטף מים אך שמח שלא ויתרתי ושעוד אימון קשה מאחורי.  בדרך כלל החשבתי את האימונים בשני וחמישי ( אימון ריצה בקצב המרתון) כאימונים הקשים אך לאחר שרצתי 21 ק"מ בקצב 5:23 לרוץ 12-14 ק"מ בקצב 5:41 נראה לי לא בעיה…

בנימה אופטימית זו אני מאחר לכם יום טוב,

היום מתחילים את היישורת האחרונה לקראת המרתון. 4 שבועות אינטנסיביים שבסופם ריצה מסכמת ל38 ק"מ!

זה לא הזמן לנוח על זרי הדפנה מהמרוץ ביום שישי. אני חייב להשאר מרוכז ולבצע את האימונים בקפדנות. אני מקווה שחזרה גנרלית מוצלחת במרוץ ביום שישי תנבא הצלחה גם במרוץ החשוב ולא להפך(כמו שנהוג).

היום למשל כמעט ויתרתי על אימון השחייה בשל אילוצים משפחתיים אבל לבסוף מצאנו פתרון והיה אימון טוב.  הסופ"ש קצת הרשתי לעצמי ל"התפרק" ואכלתי ושתיתי יותר מהרגיל. זה חשוב לשחרר מידי פעם כדי לשמור על מתח אימונים אבל חשוב לא להכנס לשאננות.

דווקא החזרה לבית הספר עוד יומיים פחות טובה לי כי אז זה אומר שחייב לסיים את האימונים מוקדם יותר בגלל שצריך להכין את הילדים לבית הספר ודווקא בתקופה שבה האימונים מתארכים 🙁 לפחות יש דיי הרבה ימי חופשה בגלל החגים.

עד היום המרוץ נראה לי רחוק ועכשיו פתאום זה מעבר לפינה ואני קולט שצריך להתחיל לחשוב על פרטים לגביי השהות באמסטרדם כגון איפה אוכלים, מה הלו"ז של כל יום, איזה בגדים לקחת כמה כסף לקחת איתי וכדומה…

נראה לי שאשאיר את רוב ההחלטות האלו ל3 שבועות לפני הריצה שבא מורידים קצת בעומס האימונים ויהיה לי זמן להתעסק בזה.

טוב יש הרבה עבודה אז שבוע טוב לכולם!

היום רצתי 14 ק"מ איטיים כשחרור מהמרוץ אתמול. איזה כייף היה לקום יחסית מאוחר לרוץ מרחק קצר בקצב איטי מאד בכייף עם חברים (ולא לבד).

זה מאד התאים לי אחרי ארוחת על האש והשתייה של חגיגת סוף החופש שעשינו אצל גיסתי אתמול בערב.

יצאנו ב5:50 מהנמל רצנו 3 ק"מ לכוון תל ברוך חזרנו  3ק"מ לנמל ואז עוד 4 הלוך ו4 חזור  בפארק.

לאחר מכן  הלכתי עם הילדים  לבריכה ושיחקתי כדורעף חופים. לשם שינוי לא צלעתי או כאבו לי הרגליים.

המשך יום טוב לכולם!

היום השתתפתי בחצי מרתון פארק הירקון ושיפרתי את השיא שלי ב7 דקות !!! תוצאה 1:54:01

זאת בדיוק התוצאה שאלעד צפה עבורי.  הוא פשוט מדהים! אני חייב להודות שהייתי סקפתי לגביי היכולת שלי לעמוד בקצב הזה כל 21 הק״מ אבל עשיתי את זה כמו גדול! עד היום רצתי בקצב הזה (5:24) רק 5 ק״מ אבל האימונים הוכיחו את עצמם.

ביום רביעי לאחר הריצה קצת כאב  לי בברך שמאל ומאחורי ברך ימין והייתי מודאג. אתמול מרחתי משחה באזורים האלו אבל עדיין הרגשתי קצת כאב. אתמול אחר הצהריים היינו בים ולאחר מכן הלכנו למסעדה עם הילדים ואכלתי קצת מאוחר וגם הלכתי לישון יחסית מאוחר (השכמה היום ה3:45). קמתי בבוקר התארגנתי וניסיתי קצת להרגע כמובן שאיך שהגעתי לאזור הזינוק שוב נכנס נלחץ והייתי חייב לבקר בבית הכסא (זה טבעי). אלעד כינס את כל הקבוצה של המתאמנים שלו חילק הוראות ושלח אותנו ל2 ק״מ חימום. הוא הכיר לי בחור שאמור לרוץ בקצב שלי. רצנו בחימום והוא אמר לי שלא אבנה עליו כי הוא רץ בשביל הכייף ואין לו מטרה כרגע. זה שחרר אותי כי לא רציתי להיות תלוי במישהו או שמישהו יהיה תלוי בי. עשינו מתיחות ונעמדנו בקו הזינוק.

יצאנו לדרך! בתחילה היה צפוף כמו בכל ריצה אבל לאט לאט המסלול נפתח קצת (הריצה היתה בפארק הירקון והשבילים שם יחסית צרים). היינו אמורים להתחיל לאט ולהגביר אבל מצאתי את עצמי רץ בקצב הצפוי מהק״מ הראשון. קיוויתי שלא אשלם על כך בהמשך. רוב הדרך נצמדתי לחבורה של רצים שאני מכיר מהקייטנה שגם מתכוננים לאמסטרדם ורצים בקצב שלי. היה נחמד סוף סוף לרוץ עם מישהו למרות שלפרקים הם ברחו לי. נאבקתי עם עצמי להצמד לקצב שלי ולא להצתרף אליהם מה שהוכיח את עצמו כהחלטה נכונה. מק״מ לק״מ ככול שהתקדמה הריצה חששתי מאד שתבוא נפילה או משבר כלשהו אבל הוא לא הגיע!

זאת הייתה פעם ראשונה שרצתי עם מדידה של מהירות ממוצעת של כל הריצה כולל ההתעכבות לשתייה. עד היום רצתי במדידה של קצב לכל ק״מ ועצרתי את השעון בהפסקות השתיה. רואים זאת גם בניתוח של המהירות לק״מ שהיא לא אחידה יש ק״מ יותר מהירים ויותר איטיים בהפרשים יחסית גדולים. תרגלתי גם שתייה תוך כדי ריצה מפני שבדרך כלל אני עוצר ליד הברזיה לשתות וגם שתייה מכוסות תוך כדי ריצה כמו שמחלקים באמסטרדם וזה היה חשוב מאד!

ריצה הזאת הוכיחה לי שוב כמה אלעד מאמן טוב, כמה כל אצלי בראש וכמה השתפרתי בריצה. יחסית לפולני שאני לא היו כמעט רגעי שבירה וראיתי רק את החיובי רוב הריצה. אמנם לפעמים עודדתי את עצמי בכל רם ואנשים הסתכלו עליי אבל המטרה מקדשת את האמצעים. תוך כדי הריצה עברתי הרבה רצים שאני מכיר שאמורים להיות טובים ממני ושאבתי מזה עידוד גדול (מצטער חבר׳ה. בשבתות בריצות עם הקייטנה אני רץ לאט והם רצים מהר ומחזיקים מהם. היום עקפתי אותם אחד אחד! ואפילו ניסיתי למשוך אותם איתי ועודדתי אותם. בסיום כולם ברכו אותי ואמרו לי כל הכבוד! ויש כבוד!

התוצאה היום עודדה אותי להאמין שאם אמשיך להקפיד במשטר האימוניםו התזונה הדרך לאמסטרדם תהיה טובה!

לסיכום- הייתה ריצה טובה מאד. שבת שלום לכולם!

היום רצתי ריצת שלישים שזה אומר 5 ק"מ בקצב 6 דקות לק"מ, 5 ק"מ בקצב 5:40 דקות לק"מ ו5 ק"מ בקצב 5:24 דקות לק"מ. זאת ריצת הכנה למרוץ חצי מרתון שאני משתתף בו ביום שישי כדי לבחון את ההתקדמות שלי בתנאי תחרות.

עמדתי בריצה בכבוד ואפילו לא בקושי גדול מאד שזה רק מראה כמה התקדמתי ובאיזה כושר טוב אני נמצא. מה שמפליא אותי הוא שלמרות כל הסימנים באימון זה ובאימונים אחרים אני עדיין חושש שלא אעמוד בקצב המתוכנן למרוץ  5:24 דקות לק"מ. זהמעניין להשוות בין אנשים שלא תמיד מסוגלים פיזית אבל בטוחים בעצמם ולאנשי שמסוגלים פיזית אבל לא בטוחים בעצמם. למדתי על עצמי שכשאר אני בא בטוח בעצמי וללא חששות תמיד משהו קורא ומסתבך אז עדיף לבוא פחות בטוח ולהצליח בגדול.

היום פגשתי בריצה את קבוצת הריצה של צה"ל או לפחות רצים שלבשו חולצות כאלו. אני חייב לציין שרביתם לא נראו כרצים אלה להפך וחשבתי שאולי אלו קבוצת הרזייה של צה"ל בכל אופן כל הכבוד לאנשים שרצו! היתה גם קבוצה של רוכבי אופניים שהין או מדריכיפ בבה"ד 1 או שהיו בקורס פיקודי כלשהו. הם עברו אותי ולצערי נכנסו למסלול הרצים וקצת הפריעו. פחדתי שבריצה חזרה הם גם יפריעו ואז לא אעמוד בקצב (אז רצתי מהר יותר 🙂 ) אך למזלי הם סיימו אחריי.

למרות שעברתי את הריצה יחסית בקלות יש לי הרגשה של שריר תפוס בירך האחורית ימנית. אני מקווה שאחרי קצת מתיחות נוספות זה ישתחרר. במקרה הכי גרוע אשתמש במשחה שמחממת שירים.

לסיכום הייתה ריצה שטובה שהוכיחה שאני בכושר טוב- אני מקווה שגם במירוץ יהיה טוב.

בינתיים יום טוב לכולם!

היום שוב הי לי אימון אינטרוולים מאתגר! רצתי 2 ק"מ חימום ולאחר מכן 4 ק"מ בקצב 4:59, 400 מ' קל, 3 ק"מ בקצב 4:57, 400 מ' קל, 2 ק"מ בקצב 4:44, 400 מ' קל ולקינוח 1 ק"מ על 4:42, 400 מ' קל ו2 ק"מ שחרור.

במהלך האימון רצתי את האינטרוול (מקטע) הכי ארוך במהירות גבוהה שרצתי עד היום והיה דיי קשה אבל אחרי שסיימי אותו ידעתי שאעמוד בשאר האימון. מדהים אותי כל פעם מחדש כמה הכל תלוי בראש ובמחשבות חיוביות! למרות שלפעמים הגוף מעשה סימנים של חוסר רצון / יכולת ברגע שמקבל פקודה מהראש הכל מסתדר.

בריצה זו פגשתי את חברי אבי (בן זוגי במרוץ הר עמק) שעזר לי רבות ודירבן אותי בתחילת דרכי בריצה. לצערי הוא נפצע והיה מושבת תקופה ועכשיו הוא חוזר לכושר. הוא גם זה שהמליץ לי על אלעד המאמן. הוא עשה אימון של 5 פעמים 1 ק"מ במהירות גבוהה עם מנוחה בין קטע לקטע ונראה גמור. אני מאחל לו החלמה סופית וחזרה לכושר במהירות.

במהלך ריצה זו גם רצתי את הק"מ המהיר ביותר שאי פעם רצתי וזה במהירות 4:35 דקות ל"מ.

לסיכום היה אימון קשה ומאתגר אבל עמדתי בו וזה מוכיח שהרבה תלוי בחשיבה חיובית ומאמן טוב.

יום טוב לכולם!

היום רצתי 34 ק"מ שמתוכם 7 ק"מ אחרונים בקצב מרתון. יצאנו מנמל תל אביב דרומה עד יפו (כ10 ק"מ) ואז חזרה לנמל ומהנמל עוד 7 ק"מ לכיוון הדר יוסף וחזרה. אני לא ממש מת על המסלול דרומה על הטיילת מכוון שהוא רק על משטחים קשים וביפו אין כמעט ברזיות אבל בשביל הגיוןן לפעמים אין ברירה.

יצאנו ב4:00 בבוקר והיה חם! רצנו ליד היום היכן שאמורה להיות בריזה ואפילו הרוח היתה חמה. באזור יפו התחילה קצת בריזה נעימה שקצת הפכה את הריצה ליותר נעימה. איך שנכנסתי לנמל יפו המואזין במסגד התחיל לקרוא בקול (או ההקלטה שלו) וזה קצת הלחיץ והחזיר אותי לימי כחייל בשטחים. מסכנים האנשים שגרים קרוב למסגד הרמקול ממש חזק. בנקודה שבה הסתובבתי קצת אחרי מרכז פרס לשלום היה כזה ריח של מאפייה שיכולתי בקלות לאכול איזה ביילגה או פיתה בו במקום! אני לא יודע מה הייתה הבעיה אבל עד הק"מ ה18 לא נהנתי מהריצה. אפילו המוזיקה לא עזרה וכל השירים נראו לי איטיים או משעממים. בק"מ ה18 עצרתי שניה לשירותים ולשטוף פנים ומאותו רגע זאת כאילו היתה ריצה אחרת! היה כייף לרוץ המזיקה הייתה טובה הכל היה שונה!

זאת נקודה טובה לזכור במקרה של משבר בריצה. עצירה קטנה יכולה לעזור לצאת מהמשבר! סיימתי 27 ק"מ בהדר יוסף. שתיתי מים, לקחתי סוכריות אנרגיה, שטפתי פנים, איפסתי את השעון וקדימה חזרה בקצב 5:40- את האמת הקצב למעשה היה 5:37 ואלעד קצת כעס כי הוא רוצה שנקפיד על הקצב כדי שלא נתעייף בסוף המרתון. שאלו יהיו הצרות שלי 🙂

היום הייתה הפעם הראשונה שרצתי עם גרבי קומפרשיין על שרירי התאומים. הן אמורות לעזור כנגד היתפסות שרירים ולעזור בזרימת הדם. היה נחמד לרוץ איתן כי לא הרגשתי אותן כמעט. כרגע מספר שעות לאחר הריצה הרגליים שלי בסדר גמור אז אני מעריך שהן עושות את העבודה.

בקיצור החלק הראשון של הריצה היה קצת מבאס והחלק השני היה יותר טוב! עמדתי בקצבים. כבר מתחילים לראות את אמסטרדם באופק ומתחילים לחשוב על כל מיני דברים כגון אם איזה נעליים ובגדים אני הולך לרוץ את המרתון, איפה אוכלים בזמן השהות באמסטרדם (קלקול קיבה יכול להיות מאד בעייתי) וכל מיני לוגיסטיקות..

השבוע אני בחופשה מהעבודה איזה כייף! אבל לא בחופשה מאימונים אז נמשיך להשתמע – שיהיה שבוע טוב לכולם!

היום שוב הייתה לי ריצה בקצב מרתון. רצתי 22 ק"מ שמתוכם 12 בקצב מרתון 5:40.

התחלתי לרוץ ב4:50 מהדר יוסף פניתי צפונה 2 ק"מ עד קצת אחרי אסותא עשיתי חימום קצר ואז חזרה דרומה דרך גני יהושוע ונמל תל אביב ואז חצי הדרך לתל ברוך.

כאמור התחלתי ב4:50 והיה חשוך. החלטתי לא לרוץ עם מוזיקה כדי שאהיה מרוכז בקצב ולא אחלום. כשהגעתי לנקודה בה רציתי לעשות חימום עמד שם גבר לבוש בגדי ריצה. הוא לא עשה חימום או משהו בסגנון ורק עמד שם וזה היה קצת משונה. אז שאלתי אותו מה הוא עושה שם . הוא הסביר שמחכה לחברים שיצאו לריצה ארוכה ואמורים לאסוף אותו ולהמשיך לרוץ הוא לא ידע אם רצו צפונה או דרומה ולכן לא התקדם לכוון כלשהו. שאלתי אותו אם יש לו ולחברים טלפונים אז הוא אמר שהם ברכב. הנה עוד סיבה למה אני רץ עם טלפון נייד. מפה לשם הסתבר שגם הם מתאמנים למרתון אמסטרדם. היה מצחיק להפגש ככה. איחלתי לו בהצלחה ויצאתי לרוץ. בדרכי קלטתי שני רצים שהיו כנראה אלו שהבחור חיכה להם.

דיי חששתי מהריצה מכוון שלא ישנתי מספיק בלילה ואכלתי המבורגרים בערב אבל הכל הלך חלק ואפילו רצתי קצת יותר מהר מקצב המרתון. קצת לאחר תחילת הריצה נזכרתי שלא שמתי פלסטרים על הפטמות וקוויתי / התפללתי שלא ישפשף לי שם בעיקר כי רצתי עם חולצה חדשה שקיבלתי מאלעד במתנה עבור המרתון. לצערי תפילתי לא נענתה ורצתי כשליש ריצה כשדם יורד לי מהפטמה השמאלית. ניסיתי לטפל בזה ע"י הורדה של פלסטר שהיה לי ברגל והדבקתו בחזה אבל זה לא עבד.

הריצה עצמה הייתה מעולה! מהק"מ הראשון בקצב מרתון הרגשתי טוב ואפילו הרגשתי שהקצב קל יחסית. סיימתי את כל ה22 רענן יחסית ואת הק"מ האחרון שהיה אמור להיות חלק מריצת שחרור איטית רצתי בקצב 6:05!

מקווה שבשבת גם יילך לי טוב.

יום טוב לכולם!

היום שוב רצתי 13 ק"מ ריצת שחרור שמתוכם 7 ק"מ בקצב 6:45 ו6 ק"מ בקצב 6:30.

הייתי מאד מרוכז ועמדתי מאד יפה בקצבים!

יום טוב לכם!

היום הלכתי לטיפול פיזיותרפיה ראשון במטרה להקל קצת על הכאבים של הדורבן שמציקים לי בריצה ולאחרונה גם קצת מתגברים במנוחה. בעבר טופלתי במרפאה זו והמטפל זכר אותי וניסה להניע אותי מהסיפור של המרתון. כשהוא קלט שהמרתון קרוב מאד הוא אמר לי שאני כמו מישהו שחותך לעצמו את היד ומבקש ממישהו אחר להקל עליו את הכאב.

אני מקווה שהשילוב של פיזיותרפיה, השימוש שלי בגליל וקרח יעזרו להפחית את הכאב. אולי גם המדרסים המשופרים יעזרו במשהו.

המשך יום טוב לכם!

היום הייתה לי ריצה קשה! הייתי אמור לרוץ 2 ק"מ חימום ואז 5 פעמים 2 ק"מ בקצב של 4:40 שבין מקצה למקצה 400 מ' ריצה קלה.

אתמול בערב הייתי בהרצאה על תזונה למרתון שהתארכה מעבר לצפוי ולכן גם אכלתי ארוחת ערב מאוחרת וגם לא ישנתי מספיק. בנוסף הרגליים עדיין קצת כואבות מהריצה של שבת וחם ולח מאד בחוץ.

החימום עבר בסדר למרות הלחות. המקצה הראשון עבר בסדר אבל בכל המקצים שלאחריו לא הצלחתי לעמוד בקצב. בתחילה הרגשתי כאילו אין חמצן באוויר וככול שהתקדמתי במקצים הרגשתי גם שאין לי אנרגיה בגוף / רגליים. זה היה אימון טוב כדי ללמוד איך הגוף מרגיש בסוף המרתון ועדיין ממשיכים לרוץ.

כשראיתי שאני לא מצליח לעמוד בקצב בתחילה מאד התבאסתי ואז החלטתי שארוץ הכי מהר שאני יכול ואדאג רק למרחק. וכך היה. אמנם לא עמדתי בקצב אבל הייתי יחסית קרוב ובכל המקצים ירדתי מה5 דקות לק"מ. בהתחשב בכל הנסיבות אני מרוצה!

תוך כדי ריצה היו כמה דברים מעניינים. ראשית באחד העיקולים בפארק פתאום ראיתי חבורה של חתולים ג'ינג'ים שנראה שהם השתלטו על האזור ומגינים עליו. כל פעם שעברתי באזור ראיתי את חבורת הג'ינג'ים. דבר נוסף היה תוך כדי ריצה שמתי לב שאני מסוגל לחשוב ואז אמרתי עצמי אם אתה מסוגל לחשוב זה סימן שאתה לא רץ מהר מספיק ואכן כשהגברתי לא הצלחתי לחשוב…

כשקשה לי אני כל הזמן מקווה /מנסה לראות איך אפשר לסיים את הריצה מוקדם יותר מבחינת המיקום וזה לא ממש מצליח אז הגיתי משפט: אפשר לקצר את הזמן אי אפשר לקצר את המרחק. מה דעתכם?

בקיצור לא עמדתי בקצב במדיוק אבל למדתי הרבה מהריצה ואפילו היו כמה קטעים מצחיקים.

מקווה שהחום והלחות ירגעו בהמשך השבוע ושהכוח יחזור לרגליים.

יום טוב לכולם!

היום רצתי 34 ק"מ בירושלים עיר הקודש! היתה ריצה לא קלה גם פיזית וגם מנטלית. בגלל שרציתי מסלול יחסית מישורי ושיש בו ברזיות רצתי ממתחם התחנה הראשונה דרך פארק המסילהה לגן החיות התנכי ובחזרה פעמיים! הדרך הלוך היתה בירידה והדרך חזור בעלייה.

למזלי התלווה אליי באופניים חברי הירושלמי אלעד שהוא חבר טוב וגם משקיען ידוע ולכן דאג להביא מיץ, מים, קרם הגנה ושימש לי כעוזר אישי וצלם בדרך. ממש הרגשתי סלב.

הדרך נחמדה מאד וזרועה בעשבי תיבול שמדיפים ריחות נעימים וגם עצי תאנה וסברס לרוב. כידוע בירושלים קצת פחות חם וגם פחות לח ולכן למרות שסיימנו בסביבות 9:30 סה"כ לא היה לוהט.

בגלל הליווי של אלעד וגם חוסר ההכרות עם המסלול רצתי לאט מהרגיל אבל זה דווקא טוב כי כך הרגלתי את הגוף להיות הרבה זמן על הרגליים. 34 ק"מ זה כבר מרחק רציני ביותר וכבר רואים את הסוף. יש רצים שזה המרחק המירבי אותו הם רצים לפני המרתון.

דיי דאגתי בגלל הריצה הזאת המרחק, החום, המסלול וכדומה מאד הטרידו אותי וזה גרם לכך שלמרות שזה היה תוך כדי סופ"ש משפחתי כל מחשבותי היו נתונות לריצההזאת. זה גם ניכר באריזה של המזוודה שלנו – חצי מזוודה תפסו הבגדים של האשה ושני הבנים והחצי השני ציוד הריצה והבגדים שלי. זה גם גרם לקצת פדיחות. אשתי עובדת בחברת תיירות פנים ועובדת עם מלונות בירושלים ולכן ביום שישי הוזמנו לארוחת ערב במלון ענבל. מכוון שראשי היה מרוכז בריצה לא דאגתי להביא בגדים חגיגיים לארוחה והגעתי אליה כמו קיבוצניק עם בגדי יום יום. החולצה שלבשתי היתה אפילו קצת קטנה עליי… ממש התבאסי מזה. מזל שאשתי לקחה את זה בקלות.

השבוע אני מתחיל גם לטפל קצת ברגליים וקבעתי תור לפיזיותרפיה ולשיפור מדרסים שעשו לי לפני שנה ובשלב מסויים הפסקתי להשתמש בהם. התחלתי גם לכקחת כדור נגד דלקת. אני מקווה שכל זה יעזור להפחית קצת את הכאב של הדורבן ברגל שמאל שמציק לי בזמן הריצות.

היום עברתי מרחק רציני ואבן דרך מאד רצינית בדרך למרתון ואני מאד גאה ושמח. עכשיו אני הולך לטייל עם המשפחה בירושלים – יום טוב לכולם!

שלום לכולם, היום היתה לי ריצה של 20 ק"מ וכחלק ממנה רצתי 10 ק"מ רצופים בקצב המרתון המיועד 5:41.

לשם שינוי נסעתי גם היום לאזור איצטדיון הדר יוסף (בדרך כלל נוסע לשם רק בסופי השבוע). התחלתי את הריצה ב5:30 שזה הרבה יותר מאוחר מהשעה שבה בדרך כלל אני רץ באזר זה ולפתע דברים נראו אחרת. שמתי לב יותר למבנה של אסותא- מבנה יפה (שלא נצטרך). את הריצות מהאצטדיון אני מתחיל ב2 ק"מ לכוון אסותא רמת החייל ואז מסתובב כשהגעתי לנקודת הסיבוב הפעם והסתכלתי לכיוון רמת גן / גבעתיים לפתע משום מה זה נראה כמו כפר ערבי גדול- אני לא יודע מה גרם לדימוי הזה אולי הצורה של הגבעה, אולי אזור התעשיה שבתחתית העיר ובניה פחות מודרנית בשכונות שנראו מהמקום שעמדתי בו. זה היה משונה.

בשבת שעברה התלהבתי מהתנים שפגשתי באזור שבע תחנות. הפעם פגשתי הרבה יותר תנים וגם חיות נוספות- זה היה מדהים. כ ק"מ משבע תחנות כבר ראיתי זוג תנים ולאחר מכן משהו שנראה כמו נוטריה, לאחר מכן איזה ציפור מעניינת ושוב כמה זוגות של תנים (לפחות 10 תנים סה"כ).  למרות שחששתי קצת מהקצב דווקא עמדתי בו יפה מאד. לפחות אני יודע שרבע מרתון אני יכול לרוץ בקצב המתוכנן 🙂

היום אני נוסע עם המשפחה לסופ"ש בירושלים שמהלכו מצפה לי ריצה מאתגרת של 34 ק"מ. עוד לא בטוח במסלול מקווה שיהיה טוב.

יום טוב לכולם.

היום אלעד איתגר אותי שוב!

הריצה כללה 2 ק"מ ריצה קלה כחימום ולאחר מכן ריצה של 1 ק"מ, 2 ק"מ, 3 ק"מ, 2 ק"מ ו 1 ק"מ במהירות של 4:40 דקות לק"מ (מהיר למדיי) ובין כל ריצה מהירה 400 מטר של ריצה קלה ובסיום שוב 2 ק"מ לשחרור. מאד חששתי מהריצה היום מכוון שבנוסף לקושי שאלעד הציב בפניי הוספתי לקושי בכך שאתמול "חגגתי" עם אשתי. הילדים ישנים אצל הסבתא אז הזמנו סושי ופתחנו וגם סיימנו בקבוק יין  כך שהמצב לא היה אידאלי לריצה.

בריצת החימום בדרך לפארק הלאומי באה לקראתי גברת מבוגרת שנראתה קצת כעוסה היא היתה נמוכה והחזיקה ביד ימין מקל הליכה אך לא נשענה עליו אלה החזיקה אותו כאילו היא הולכת להרביץ למישהו. בנוסף יד שמאל שלה רטטה באילו היא עצבנית. דיי חששתי לעבור לידה 🙂

המקצה הראשון היה יחסית קל, המקצה השני היה קשה יותר ונראה היה כאילו המרחק לא נגמר. לפני המקצה השלישי שטפתי פנים לקחתי הרבה אוויר ויצאתי לדרך. ידעתי שעליי לרוץ הקפה שלמה של הפארק ולכן אין טעם להסתכל בשעון רק כדי לראות שאני במהירות הנכונה. התאפקתי לא להציץ ואני לא יודע מה היה קשה יותר הריצה במהירות הזאת או להתאפק…

לקראת סוף המקצה הרגשתי שאין לי אוויר ונשמתי ונשפתי אוויר כאילו אני הולך להתעלף כל דקה. מהצד בטח נשמעתי כמו מנוע קיטור מתנשף. מרוב שחיכיתי  לסיום המקצה לחצתי בשעון בטעות על הפסק ריצה במקום על סימון של סיום מקטע. לחיצה על המשך ריצה פתרה את הבעיה בשניה. המקצה השלישי והארוך סחט ממני דיי הרבה ובמקצה אחריו המהירות ירדה אבל עדיין עמדתי בטווח המהירויות ובמקצה האחרון כמובן שרצתי טוב כי ידעתי שזה הסוף.

כתבתי בעבר ואכתוב שוב אני לא מבין מדוע משקים את השבילים והאנשים בפארק הלאומי. זה יכול להיות נחמד בחום הזה קצת להתרטב אבל מצד שני זה הופך את השביל לחלק ואפשר להפצע!

יש לי חבר לעבודה שהוא דתי חרדי וחובב ריצה מתחיל. פגשתי אותו בפארק. הוא היה לבוש בביגוד לא הכי מתאים לריצה (חלצת דמויית לקוסט ומכנסיים ארוכים) מעניין מאד האם לא יכול ללבוש חולצה מנדפת ומכנסיים קצרים (לא טייץ) אולי זה לא צנוע לרוץ עם קצר? יתכן גם שלא רוצה שידעו שהוא רץ ולכן יוצא מהבית בביגוד הזה. אנסה לשאול אותו מחר בעבודה כי נראה לי שהביגוד מכביד עליו והוא לא ממצה את היכולת שלו לרוץ יותר מהר.

הדורבן שלי שוב מתחיל להציק ובכאבים חזקים יותר. קיבלתי הפנייה לפיזותרפיה הבעיה שאין תורים בחודש הקרוב! זה מטורף. אני חייב לטפל בזה אולי אפנה באופן פרטי. אני מרגיש שללא הדורבן יכולתי לרוץ אפילו טוב יותר.

לסיכום שוב עמדתי בהצלחה באתגר לא קל בייחוד שלא הגעתי מוכן בצורה אופטימלית (אבל חיים רק פעם אחת). אני ממש גאה בעצמי ומרגיש את השיפור ביכולת!

שיהיה המשך יום נעים לכולם!

היום רצתי "רק" 25 ק"מ כי זה היה שבוע הפחתה בעומס. הפחידו מאד בתחזית שיהיה חם מאד ואתמול היינו בארוחה אצל חברים אז לא ממש הקפדתי על שעות השינה ולכן דיי חששתי בתחילת הריצה. לשמחתי אחרי כמה מאות מטרים ראיתי שבכלל לא לח ואפילו מאד נעים. רצתי מהדר יוסף דרך הנמל עד תל ברוך ובחזרה. שמתי מוזיקה כמו שהתרגלתי לעשות בריצות האחרונות (הוספתי כמה שירים חדשים) רצתי בקצב נוח והקפדתי עליו והיה פשוט כייף!

אני יודע ומכיר שיש תנים באזור שבע תחנות אבל היום ראיתי תנים הרבה לפני. תוך כדי ריצה לאורך הירקון ראיתי משהו דומה לכלב שחלף ממש מטר- שתיים ממני ואז ראיתי עוד אחד הם ניגשו לתן שלישי שהתחיל לאכול משהו ורבו איתו על האוכל. לאחר מספר מטרים ראיתי עוד זוג תנים וכמובן שבשבע תחנות ראיתי עוד תן אחד. יכול להיות שממש לפני עליית השמש זה הזמן שבו הם פועלים.

מי היה מאמין שרק לפני חודשיים 25 ק"מ היו המרחק הכי ארוך שרצתי עד אז והיה לי קשה לרוץ אותו והיום זה קטן עליי! הכל בזכות האימונים של אלעד זינגר המאמן התותח שלי!
מדהים איך הגוף מתרגל ומתפתח שכעובדים נכון. גוף האדם זאת מכונה מופלאה! לצערי בזמן האחרון יוצא לי לראות מה קורה כשלא עובדים נכון. אנשים שרצים מעבר ליכולות שלהם או לא מקפידים על מינון נכון של ריצות, מנוחה, תזונה, חיזוקים וכו ואז מגיעים לריצה בסופ"ש ולא יכולים לרוץ או נפצעים. חבל מאד.

השבוע הקרב הולך להיות מאתגר. שוב חזרה לעומסים ובסופ"ש ריצה של 34 ק"מ אותה אצטרך לעשות באזור ירושלים שם אנחנו בחופשה משפחתית.

אחלו לי בהצלחה ושיהיה לכם שבוע טוב!

כל פעם שאני חושב שכבר צלחתי את כל האתגרים של המאמן הוא מציג בפניי אתגר חדש. היום היתה לי ריצת שלישים. זאת ריצה  שלא רצתי כמוה קודם. 4 ק"מ בקצב 6 (קצב נוח) 4 ק"מ בקצב 5:41 (קצב המרתון) ו4 ק"מ בקצב 5:24 (קצב חצי מרתון).

קצת חששתי מהקצב המהיר אבל בסופו של דבר הכל עבר בצורה חלקה ואפילו היה לי פחות חם למרות שהלחות לא פחתה. אני כל פעם נדהם מחדש כמה גוף האדם מתסגל ומתרגל לאתגרים חדשים בכל פעם. מכוון שאתמול בריצה הקפדתי על הקצב היה לי חשוב גם היום לדייק והייתי מרוכז מאד במהירות ובמרחק.

מתחילים להרגיש את הסוף יש רק עוד 11 שבועות למרתון !

לסיכום היה אתגר חדש שגם אותו עברנו בהצלחה.  המשך יום טוב לכולם!

היום יצאתי לריצת שחרור קלילה של 13 ק"מ. בתחילה חשבתי שלא יהיה מה לכתוב עליה אבל מסתבר שגם בריצה כזאת קורים דברים.

ראשית אחרי נזיפה מאלעד המאמן שאני לא מקפיד על המהירויות בריצות הפעם הייתי נחוש להקפיד על הקצב והייתי מרוכז מאד בשעון ואכן עמדתי בזמנים בצורה מצויינת!

אחד הדברים שילדים תמיד כשואלים שהם לומדים שעון הוא למה שעה היא 60 דקות ולא 100? זאת שאלה שלא התעמקתי בה בעבר אבל היא שאלה טובה. לאחרונה אני שם לב שבגלל שאני כל הזמן מסתכל בשעון אני מתחיל קצת להתבלבל וכשיש לדוגמא מרחק של 5.58 ק"מ בשעון אני אומר לעצמי " מעולה רק עוד 20 מטר" שזה למעשה עוד 420 מ' (עד לק"מ). צרך לבדוק את הסוגיה של שעות.

במהלך הריצה עברתי ליד כפר המכביה בה פועל מרכז ספורט (קאנטרי קלאב) וראיתי שנכנס לחנייה פקח של העירייה. לא הבנתי מה יש לו לחפש שם אבל אז שמתי לב שכל החנייה צבועה בכחול לבן- כלומר  צריכים לשלם על החנייה כשבאים לבריכה או לחדר הכושר.

תוך כדי ריצה הגוף מתחמם ושמתי לב שהראש מתחמם מאד אז אני משתמש בחולצה להרטיב את האוזניים והפנים וזה מקרר אותי טיפה. זה מצחיר שבחורף אי משתמש בחולצה כדי ליבש את הפנים  ובקיץ כדי להרטיב את הפנים.

היום היה לח מאד ולמרות שהקצב היה קל מאד סיימתי את הריצה נוטף זיעה. בסיום הריצה סחטתי את החולצה שהיתה רטובה כאילו יצאה מכביסה ולא לפני כביסה.

נקווה שתהיה קצת הקלה בחום. יום טוב!

ואני חשבתי שבשבת היה קשה…

היום רצתי ריצת אינטרוולים של 1200 מ' כפול 4 עם 2 ק"מ חימום ו2 ק"מ שחרור. כלומר סה"כ היה לי לרוץ 4800 מ' קשים. הייתי צריך לרוץ כל אינטרוול בקצב 4:40-4:52 עם 400 מ' ריצה קלה בין מקצה למקצה.

בעבר לא היה לי קושי גדול מאד לרוץ ריצות מהסוג הזה אבל היום כראה בגלל הלחות, החום וקצת חוסר שינה  היה לי ממש קשה ובמקצה אחד אפילו חרגתי מהקצב ב2 שניות. תוך כדי הריצה הרגשתי כאילו אין חמצן באוויר ונראה היה שהמרחק לא מתקצר. הרגשתי שאני רץ במקום. בסיום כל אינטרוול הרגשתי שהראש שלי בוער ורצתי מיד להרטיב את הראש בברזייה הקרובה.

זאת הייתה אחד הפעמים הבודדות ששקלתי אולי לוותר אבל הרעיון מיד נזנח.

כשהורדתי את הבגדים בסיום הריצה הם היו כל כך כבדים מזיעה שנראה לי שהם הכפילו את משקלם. בכל מקום שעמדתי נוצרה שלולית זיעה.

אני מאד מקווה שזה לא יהיה ככה כל הקיץ כי יהיה ממש קשה לרוץ.

שיהיה לכולם יום נעים וקריר!

היום רצתי שוב 32 ק"מ! התוספת הייתה שהייתי אמור לרוץ את 6 הק"מ האחרונים בקצב המרתון המיועד 5:40.

רצתי את אותו מסלול שרצתי בשבוע שעבר וגם התחלתי באותה שעה אבל השבוע יש גל חום קשה בארץ.
התחלתי את הריצה עם טל מהקייטנה. זה תמיד הרבה יותר נחמד לרוץ עם מישהו. היום המסלול היה יותר מואר מכוון שהיה ירח מלא. (בתחילה חשבתי לקרוא לפוסט- 32 ק"מ לאור ירח..). רצנו לאסותה וחזרה ואז טל אמרה שחם לה והיא צריכה להתארגן אז המשכתי לרוץ. בדרך חלפו על פני חברים שהייתי אמור לפגוש בחנייה ולהמשיך איתם אבל כנראה שהיתה אי הבנה והם לא חיכו והתחילו לרוץ.

שוב מצאתי את עצמי לבד… אבל לא הייתי מבואס היו לי השירים שלי, ידעתי שאכלתי טוב אתמול בערב, ישנתי טוב וכבר עברתי את המרחק. תוך כדי ריצה הרגשתי את הלחות באויר. מרחוק זה נראה כאילו יש מסך עדין של מים. לדעתי אפשר לרשום פטנט על הלחות בארץ. אתה רץ ושותה תוך כדי. זה יכול לחסוך הרבה זמן לרצים. 🙂

השבוע הוספתי לי כמה שירים לרשימה והיה תענוג לרוץ ולזייף לצלילי המוזיקה. הבעיה היחידה שהנגן שלי מתעקש לעשות בעיות אחרי 20-24 ק"מ. הוא מתחיל להריץ שירים קדימה ולהתחיל שירים שוב ושוב. בסוף זה הסתדר וזמן הטיפול בבעיה העביר לי קצת את הזמן.

כשרצתי בגני יהושוע והיה עדיין קצת חשוך שמתי לב שחלק מהבירזיות מוארות ע"י אור כחול שקבוע בתוך המבנה של הבירזייה. זה רעיון ממש יפה!

גם היום המסלול עבר דרך גבעת המופעים וליד הממדיון. תוך כדי ריצה ליד הממדיון שמתי לב לחפץ גדול על הדרך. בגלל החשכה לקח לי זמן לזהות אותו  ורק כשהתקרבתי ראיתי שאלו אופניים של תל אופן שמישהו זרק שם. מכוון שאני מכיר את המנכ"ל של תל אופן אמרתי לעצמי שבמידה והאופניים עדיין יהיו פה כשאחזור אתקשר אליהם ואודיע על כך (הם לא היו כשחזרתי).

בריצה היום הרגשתי ממש טוב מבחינה גופנית וגם מנטלית. הקפדתי לשתות ולאכול את סוכריות האנרגיה שלי וגם לקחתי כדור מלח נגד שרירים תפוסים. הכל היה סבבה עד הק"מ ה26 שבו הייתי אמור לעצור, לשתות מים לקחת את הסוכריות אנרגיה ולרוץ  עד הסוף בקצב יותר מהיר. חיכיתי לקטע הזה ורציתי לסיים את הריצה בצורה טובה.

כשהשעון הראה 26 ק"מ. עצרתי ליד בירזייה. שטפתי פנים והושטתי יד לחגורה לקחת את 4 הסוכריות האחרונות שנשארו לי. הסוכריות לא היו בחגורה! בהתחלה נבהלתי ואז החלטתי לרוץ קצת בחזרה ולנסות למצוא את הסוכריות. רצתי 200-300 מ' וכשראיתי שאני לא מוצא את הסוכריות הבנתי שאין ברירה ואני ארוץ בלי לאכול סוכריות.

התכוננתי לרוץ ואז הבטן התחילה לתת סימנים חזקים של ישיבה דחופה בעיניינים שוטפים. רצתי לשירותים אבל הם היו במצב נורא. רצתי לשירותים הבאים אבל גם הם לא היו במצב טוב ולא היה נייר טואלט. הבנתי שזה מה יש ונגמור את הריצה במצב הזה.

התחלתי לרוץ. בק"מ הראשון עוד רצתי בקצב שהייתי אמור לרוץ בו 5:40, הק"מ השני כבר היה ב5:53 תוך כדי הריצה החלטתי שהאוזניות של הנגן מנתקות אותי מהסביבה ולא נוח לי ככה אז הורדתי את האוזניות ומיד הרגשתי חיבור לסביבה. הק"מ השלישי היה יותר טוב מהשני ורצתי אותו בקצב 5:42. כבר היה לי דיי קשה בשלב הזה והק"מ הבאים היו בקצב 6:01 ו6:06 ורק רצתי לסיים את הריצה. נלחמתי לא לעצור ליד כל ברזיה כדי שלא יתפסו לי הרגליים. בק"מ האחרון כבר קיבלתי כוחות וסיימתי אותו ב5:45.

כשסיימתי הייתי בטוח שהמאמן יכעס עליי אבל הוא רק מצא דברים טובים להגיד על הריצה וזה מראה כמה הוא בן אדם גדול!

לא נורא קשה באימונים קל במרתון!

שבת שלום לכולם!

שלום,

הפסוק למעלה מיוחס לגולדה מאיר. וכתבתי אותו מיכוון שבניגוד לאתמול היום ממש לא שמרתי על דיוק בקצב שהייתי אמור לרוץ בו. למרות שרצתי מהר יותר ממה שהייתי צריך המאמן זנף בי כי זאת לא הייתה מטרת האימון. המטרה הייתה לרוץ 8 ק"מ בקצב המרתון שלי 5:41- לא מהר יותר ולא לאט יותר!

מלבד זאת אין הרבה מה לכתוב על הריצה. כנראה שלאחר כל עלייה מגיע ירידה (והפוך).

אז שיהיה יום טוב לכולם!

היי,

היום רצתי ריצת שחרור קלילה של 12 ק"מ מתוכה רצתי 6 ק"מ בקצב 6:45 והשאר בקצב 6:30. להפתעתי למרות הריצה הקלילה לא עברו בראשי מחשבות מיוחדות או יוצאות דופן ולכן כמעט ולא רציתי לדווח על הריצה הזאת. מצד שני יתכן שהסיבה נעוצה בכך שהייתי מאד מרוכז בלעמוד בקצבים ולכן יצאה ריצה מכמעט מושלמת מבחינה זאת. אפילו אלעג המאמן התלהב ושיבח אותי!

המשך יום נעים לכולם!

היום עשיתי ריצת איטרוולים. רצתי 6 סטים של 1 ק"מ בקצב 4:40 ואז 40 מ' ריצה קלה. לפני כן רצתי 2 ק"מ חיצום ולאחר מכן 2 ק"מ שחרור- סה"כ 12.400 ק"מ.

הריצה הזאת אמורה לעזור ולשפר את המהירות וגם להרגיל את הגוף לכך שקשה ויש חומצת חלב בשרירים עדיין אפשר לרוץ זה טוב בעיקר לסוף המרתון שהגוף עייף.

הק"מ הראשון היה קל ואפילו לא הייתי בטוח שרצתי את כל המרחק וגם בריצה הקלה הרגשתי התאוששות כמעט מלאה וזה מראה על כושר טוב. הסט השני היה בסדר ומהסט השלישי היה קצת יותר קשה והייתי צריך לעודד את עצמי אבל עמדתי בזה בכבוד. שוב נתקלתי בתופעה של השקייה של השבילים והרצים בפארק. אנשי הפארק לא מבינים שלהשקות את השביל לא מרחיב אותו ואם משקים את האנשיפ הם לא גדלים יותר מהר? 🙂

בסט החמישי הייתי צריל לעודד את עצמי כל הזמן. יש עוד 500 מטר עוד 400 וכדומה… כשהגעתי ל250 מ' תהיתי מה יותר מעודד להגיד עוד 250 מטר או עוד רבע ק"מ? מה אתם חושבים?  כמובן שהסט האחרון היה טוב כי כבר ראיתי את הסוף.

המאמן שלי היה מאד מעודד מהתוצאות אבל חשש שאולי האימון הזה קל בשבילי ולכן מהאימון הבא נגביר קצת את המהירות. איזה כייף לי ולא ידעתי.

סה"כ היה אימון טוב ואני שמח שעמדתי בזמנים. פתיחה טובה ליום מילואים ארוך.

שיהיה יום טוב לכולם!

היום 32 ק"מ! הריצה הארוכה ביותר שלי עד היום!

התחלתי לרוץ בשעה 4:00 באצטדיון הדר יוסף רצתי לכוון אסותא / רמת החייל שם הסתובבתי חזרה רצתי לכוון גני יהושוע עשיתי סיבוב בגבעת המופעים המשכתי לנמל תל אביב עברתי אותו צפונה עד קצת אחרי תל ברוך וכל הדרך חזרה.  בתחילת הריצה  המסלול  היה  חשוך ולכן רצתי לאט ואני מאד שמח על כך זה עזר לי לשמור כוחות להמשך. אני חייב להגיד שהריצה בגני יהושוע דרך העצים היתה טיפה מפחידה וכל גזע עץ קצת כהה מיד החושים נדרכו מצד שני היה שקט מרגיע.

מכוון שידעתי שזאת תהיה ריצה ארוכה ושארוץ אותה לבד לקחתי נגן מוזיקה עליו שמתי שירים שאני אוהב ולא רק שירים מקפיצים. השעה המוקדמת וזה שהייתי לבד במסלול אפשרו לי לזייף בקול ללא חשש וזאת הייתה תחושה משחררת וכייפית.  התחושה נמשכה גם בשאר הריצה אפילו שכבר עלה האור ורצתי ליד רצים אחרים נתתי לעצמי מידי פעם לשיר קצת בקול ובשירים ממש טובים אפילו התאמתי את קצב הריצה לקצב של השיר. אני בטוח שמהצד נראתי קצת מצחיק אבל לא היה אכפת לי.

אני חייב להגיד מילה על ההשקייה וסימוני השבילים בגני יהושוע- ראשית יש מסלולים מסומנים להולכי רגל / רצים ולרוכבי אופניים רק שלפעמים נראה שסימנו אותם שני אנשים שונים ואולי אפילו בימים שונים מפני שיש קטעים שהסימונים מתחלפים במיקום. פתאום משביל ריצה זה הופך לשביל אופניים. זה יכול להיות קצת בעייתי. דבר נוסף שמתי לב שבמקרים רבים הממטרות מכוונות לשביל במקום לדשא וזה בזבוז מים וגם מסוכן לרצים (זה קורה גם בפארק הלאומי ברמת גן).

במשך לנושא הקודם אני חייב להגיד שלמרות שיש בישראל רצים רבים אין תרבות ריצה. למה אני מתכוון? ראשית מקובל לרוץ בצד ימין כך שמי שהולך רץ בצד אחד ומי שחוזר בצד הנגדי ולא מתנגשים. בישראל כל אחד רץ באיזה צד שבא לו. הרבה פעמים אני צריך לזוז מהנתיב בגלל איזה שמוק שבא לו לרוץ בצד שמאל. אותו כנ"ל לגבי שמירה על המסלולים של האופניים והרצים. זה קצת יותר מסודר אבל עדיין מתערבבים גם היכן שאין סיבה. בנוסף קצת תרבות ונימוסים אלמנטרים  אם אתה פוגש רץ אחר ושניכם לבד על המסלול ב4 בבוקר למה לא להגיד בוקר טוב?

משהו שהעלה חיוך על פניי בזמן הריצה: היה קטע שבו חלפה על פניי רצה עם  "חזון" מכובד שקיפץ בזמן שרצה וחשבתי כמה זה לא נוח ומזל שלגברים זה לא קורה שני רצים אחריה מופע גבר יחסית מבוגר(לא שמן)  ללא חולצה וגם החזה שלו קפץ! אז כנראה שזה לא רק נחלתן של נשים…

חזרה לריצה. עד הק"מ ה 26 בערך עוד פיזמתי ונהנתי מכל רגע בריצה. אז התחיל להיות יותר חם והגוף התחיל להתעייף וגם מבחינה מנטלית נזכרתי שצריך להקיף שוב את גבעת המופעים ולא לרוץ ישר לכוון הדר יוסף. אז גם הגיע רגע של משבר ומלחמה עם עצמי. לפי התוכנית הייתי אמור לשתות ולקחת סוכריות אנרגיה בק"מ ה28 אבל הגוף ביקש מים ואנרגיה. אני באופיי מאד אוהב להצמד לתוכניות ולא רציתי לסטות מהתוכנית. קול אחד בראש אמר הגוף רוצה אז קדימה תתגמש. קול אחר אמר אל תשבר כדי שכך יהיה לך אנרגיה ל4 ק"מ האחרונים. לבסוף התפשרנו.  שתיתי מים בק"מ ה27 ואת האנרגיה בק"מ ה28  🙂 בקשר לסוכריות  האנרגיה בעבר כתבתי שאני לא בטוח אם הן עוזרות באמת או שרק פסיכולוגית. מהסתכלות על הריצה האחרונה בכל פעם שלקחתי סוכריות הק"מ שלאחר מכן היה מהיר יותר.

מהק"מ ה28 ספרתי כל 500 מ' ואמרתי לעצמי עוד 3.5 ק"מ עוד3, 2.5, 2, 1.5, 1, 0.5… את הק"מ האחרון עשיתי דיי מהר והייתי צריך להרגיע את עצמי כדי לסיים בקצב שנקבע מראש!

סה"כ היתה ריצה כייפית (בעיקר בזכות המוזיקה), עמדתי במשימה של המרחק וגם של הקצב ולא גמרתי את הריצה גמור לחלוטין!

עכשיו אפשר להתפנות לזמן איכות בצפון עם המשפחה! שיהיה סוף שבוע נעים לכולם!

ממשיכים בשלב הבנייה.

היום רצתי 7 ק"מ בקצב המרתון המיועד! זה היה לאחר 5 ק"מ חימום ולסיום עוד 5 ק"מ שחרור סה"כ 17 ק"מ!

כשהתחלתי לרוץ הגוף לא זז ומדהים לראות איך במהלך הריצה אני מתחמם. ק"מ ראשון ב7 דקות ק"מ שני ב6:40 דקות, ק"מ שלישי ב6:30 וכך הלאה.

אתמול עברתי על כל מסלול המרתון באמסטרדם באמצעות google street view  זה כלי מדהים! אתה ממש מרגיש כאילו אתה ברחוב בו אתה צופה. המסלול ממש יפה עובר דרך פארקים, רחובות יפים, מוזאונים, תעלות מים, אפילו תחנות רוח רואים בדרך. אמנם המסלול לא עובר במרכז העיר התיירותי אבל גם ככה זה מאד יפה. היום כשרצתי לפארק דרך שכונת רמת שקמה חשבתי לעצמי איפה אמסטרדם ואיפה זה?

רצתי לפארק עשיתי מתיחות והתחלתי לרוץ בקצב המרתון. ההתחלה היתה קשה ואפילו חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאני עושה 7 ק"מ בקצב כזה. אמנם כבר רצתי 5 ק"מ בקצב מרתון לאחר ריצה של 25 ק"מ אבל היום היה היום השלישי הרצוף שבו אני רץ והרגשתי את עייפות החומר. (לצערי נאלצתי לשנות את האימונים בגלל נסיעה משפחתית לצפון). בק"מ השלישי פתאום משהו השתחרר ועברתי את הק"מ יותר מהר ממה שאני אמור לרוץ… כמובן שסיימתי 7 ק"מ כמו גדול ואפילו הרגשתי שיש לי כוח לעוד

אין ספק שהאימונים של אלעד שיפרו מאד את היכולות שלי.

כבר כתבתי את זה בעבר אבל אני חייב לציין שוב את כוחם של רגיעם חיוביים. יש לי חבר ולו זוג הורים בני 70-75 שעושים הרבה ספורט. במשך השנים אני נפגש איתם בדרכי ל ומהפארק ולפעמים גם בפארק. אני אומר להם שלום ולפעמים מחליק כף לאב (איש חביב מאד). כל פעם שאני פוגש אותם אני מאיץ בלי לשים לב אפילו עם אני אחרי 20 ק"מ ריצה! מדהים לראות את כוחה של פסיכולוגיה חיובית!

בנימה אופטימית זאת שיהיה לכם יום טוב! איזה כייף מחר לא רצים!

היום התחלתי את שלב בניית יכולת הריצה בקצב המרתון המיועד 5:41 דקות לק"מ. היום גם היתה הפעם הראשונה שרצתי ריצת אינטרוולים כלומר חזרה  על אותו קצב מספר פעמים בדרך כלל קצב מהיר. הריצה כללה 2 ק"מ חימום, ואז 5 סטים של 1 ק"מ ריצה במהירות 4:40 ולאחריה 400 מ' ריצה קלה. בסיום עוד 2 ק"מ שחרור – מבחינת מרחק סה"כ 11 ק"מ.

מאד חששתי מהאינטרוולים שפתחתי את הסט הראשון בריצה מאד מהירה ואז הבנתי שהשד לא נורא כל כך והאטתי. סה"כ היה לא קל בייחוד המעבר מריצה קלה לריצה מהירה וגם לשמור על המהירות לאורך זמן אבל לא היה מאד קשה. אלעד המאמן היה מאד מרוצה!

רצתי כהרגלי בפארק הלאומי תוך כדי ריצה שמתי לב שיש שני רצים שאני חולף על פניהם כל הזמן אבל מבחינת כל אחד מהם רצתי היום בצורה שונה. הראשונה היא בחורה שאותה עברתי כל פעם בשלב הריצה המהירה והשני בחור מולו חלפתי בשלב הריצה הקלה. אם תשאלו כל אחד מהם איך רצתי היום כל אחד יתאר את הריצה שלי באופן שונה מאד. זה מעניין כשחושבים על כל מיני עדויות של אנשים למקרים ומסביר איך יכולות להיות גרסאות כל כך שונות על אותו ארוע.

לסיכום היתה ריצה מאתגרת ומספקת וגם עלינו על נקודה מעניינת בדרך.

המשך יום טוב לכולם!

שלום לכולם,
יש משפט ידוע מהצבא "לכל שבת יש מוצאי שבת" אני חושב שלרצים יש משפט " לכל שבת יש שישי בערב" – זה הזמן שבו מכינים את הציוד לריצה של שבת. כשמסתכלים על זה ובנוסף על כל ההכנות שלפני הריצה אפשר לחשוב שיוצאים למבצע צבאי מסובך ביותר. רק כדי שתבינו במה זה כרוך:

הכנת טייץ וחולצה לריצה + חולצה להחלפה + מגבת קטנה
הכנת גרביים ונעליים
הכנת כובע ומשקפי שמש
הכנת משחה נגד שפשופים (למריחה בבוקר)
הכנת פלסטרים נגד שיפשוף בפטמות (לשים בבוקר- לפעמים שם כבר בלילה לפני השינה)
הכנת סוכריות / ג'ל אנרגיה
הכנת כדורי מלח
הכנת בקבוק משקה איזוטויני + בקבוק מים רגילים (לאחרי הריצה)
הכנה של כוס התה + הכריך למחר בבוקר לפני הריצה (סידור המצרכים)

איפה נעלם המצב שפשוט לובשים בגדי ספורט ויוצאים לרוץ???

היום רצתי "רק" 23 ק"מ ולכן החלטתי "לפנק" את עצמי ולא לקום ב4 אלה לישון עוד שעה ולקום ב5 – איזה כייף!

התחלתי לרוץ ב 5:30 ומיד הרגשתי את הלחות באוויר (האמת עוד באוטו בדרך לנקודת ההתחלה שמתי לב ללחות). הצטרפתי לקבוצה של הקייטנה שרצה 16 ק"מ והתכנון המקורי היה להמשיך עוד 7 ק"מ אחרי שהם יסיימו. התחלנו באצטדיון הדר יוסף ורצנו לכוון נמל תל אביב. היה נחמד לרוץ עם עוד אנשים לשם שינוי אך מהר מאד הם הגבירו קצת והשאירו אותי מאחור (מאז שהמאמן נזף בי שלא רצתי לאט לפני כשבועיים אני לא רץ מהר מהמתוכנן). תוך כדי הריצה ראיתי את אחד החברה מהקבוצה שגם הוא רץ מאחור התקרבתי אליו ודיברנו קצת. בהתחלה חשבתי שאנחנו באותו קצב אבל אז שמתי לב שאנחנו רצים לאט מידי והשארתי אותו מאחור. לצערי שוב הייתי לבד 🙁

למזלי שמרתי על הוראות המאמן ורצתי יחסית לאט כך שהריצה לא היתה קשה. הקפדתי לשתות ולקחת סוכריות אנרגיה כל 7 ק"מ ובחצי הדרך גם לקחתי כדור מלח נגד התכווצויות בשרירים. כשהגענו לנמל החלטתי שאני ממשיך עדו 3.5 ק"מ לכוון תל ברוך כדי לשמור על פשטות של הלוך חזור ולא לעשות עוד סיבובים באזור האצטדיון. חוץ מזה שיש בריזה ממש טובה כשרצים מתל ברוך לכוון הנמל.

הגעתי קצת אחרי תל ברוך שם פגשתי קבוצה של חברה שהיו שייכים לקייטנה בעבר ובזמן האחרון רצים בנפרד. בחלקם מתאמנים למרתון אמסטרדם. כבר כמה פעמים שקלתי לרוץ  איתם מכוון שנראה לי שהם רצים מרחקים ולקצבים דומים לשלי.  הסתובבתי וחזרתי לכוון הנמל. כק"מ מהנמל ראיתי את אחד מהחבורה הולך שאלתי אותו מה קורה והוא אמר שלא הרגיש טוב אבל שירוץ איתי ואעזור לו להמשיך בדרך. רצנו ביחד עד הנמל ושם הוא הפסיק.

יצאתי צדיק. בריצה הזאת עזרתי לשני אנשים שהתקשו 🙂 באותו שלב הייתי כבר בק"מ 18 לפתע נתקלתי בחולשה וחוסר אנרגיה מסויימים שהופיעו בלי התרעה מוקדמת. היה לי עוד  סוכריות אנרגיה שהייתי אמור לקחת בק"מ 21 אז החלטתי לקחת אותן עכשיו. אני חושב שחלק מהבעיה היתה פסיכולוגית. מכוון שחיכיתי לקחת את הסוכריות ולשתות בק"מ ה21 התבלבתי לרגע וחשבתי שזאת ריצה של 21 ק"מ ואז שהבנתי שיש עוד 2 ק"מ נוספים רוחי קצת נפלה…

לקחתי את הסוכריות ושתיתי ואמרתי לעצמי שעד עכשיו היה קליל ואין סיבה לעייפות הזאת ואכן בק"מ הבא רצתי הרבה יותר טוב וכשהגעתי לק"מ ה 21 אמרתי לעצמי בתחילה אין מצב השעון התבלבל.

בהמשך לפוסטים שלי לגביי סוגי וטיפוסי הרצים השונים השבת גיליתי עוד טיפוס. המטיילות עם הכלבים- אלו נשים שלבושות טיפ טופ לפעילות גופנית אבל בעצם רק מטיילות עם הכלב. יתכן שיש גם גברים כאלו אבל לא ראיתי. הכוונה היא לא לאנשים שרצים ביחד עם הכלב אלה לאנשים שהולכים עם הכלב.

לסיכום הריצה היתה ריצה לא קשה למעט המשבר בק"מ ה18 אני בטוח שללא הלחות היה אפילו יותר קל. סיום הריצה מסמל את סיום שלב הבסיס וכניסה לשלב הבנייה! האקשן מתחיל עכשיו!

שתיהיה לכולם שבת נעימה וקרירה!

שלום לכולם,

האימון היום כלל 10 סטים של ריצה בת דקה בקצב 4:40 דקות לק"מ ואז חצי דקה ריצה איטית. לפני ואחרי רצתי 20 דקות חימום ו20 דקות שחרור.

לא היה קשה מאד אבל חצי דקה בין מקצה מהיר למשנהו לא מאפשרת התאוששות מלאה וזה לא קל אבל מנגד זה מה שגורם לשיפור.

בדרך הלוך בריצת החימום כשהגעתי לפארק חשבתי על כך שחסרות לי הריצות עם חברי גיל שלא בא איתי לאמסטרדם ומאז שנכנסתי לתוכנית האימונים לא רצנו ביחד. אולי בהמשך נמצא דרך לרוץ שוב ביחד.

היה אימון קצר ואינטנסיבי.

המשך יום טוב לכולם!

היום כרגיל בימי רביעי רצתי ריצה איטית שכלל 5 ק"מ בקצב 6:45 דקות לק"מ ו 5 ק"מ בקצב 6:30 דקות לק"מ.

אני לא זוכר אם כתבתי פה על הבעיות שהיו לי עם שעון הריצה שלי. חשבתי שהוא לא מדויק ואיטי וקצת התייאשתי ממנו. חלק מהבעיה נבע משימוש לא נכון שלי בשעון. לאחר בדיקה הבנתי שעליי לרוץ שהוא מציג את הקצב ההמוצע ולא הקצב הנוכחי ולפעמים אפילו להתציג את הקצב של ההקפה הנוכחית.

סידרתי את התצוגה ומאז אכן יותר קל לי לעמוד בזמנים שקבע לי המאמן.  הוא אפילו הגדיר את הריצה של היום כמושלמת!

מכוון שהריצה הייתה יחסית איטית חשבתי קצת על מספר דברים אחד מהם הוא שבריצות שלי בעבר הקצב היה באזור ה5:35-5:45 וזה לא היה קצב ממש מהיר עבורי. היום משום מה בגלל האימונים קצב 5:41 שזה הממוצע של הקצב שלי בעבר הפך / נחשב לי למהיר. לא יודע איך להתייחס לזה…

הריצה היום באמת הייתה אחת הטובות הכל עבר חלק בקלילות ללא כאבים מיוחדים ואני מתחיל לחבב את נעלי הברוקס יותר מיום ליום.

שיהיה יום טוב לכולם!

היום היתה לי את אחת הריצות הקשות ביותר שחוויתי. הריצה כללה 3 ק"מ חימום לאחר מכן 3 סטים של 4.8 ק"מ ריצה בקצב 5:40 דקות לק"מ לאחר מכן 1 ק"מ בריצה קלה ולקינוח שוב 3 ק"מ שחרור.

ראשית לא הצלחתי לצאת מהמיטה -ההשכמה הייתה  ב3:30! יצאתי רק ב3:50 מהמיטה. אחר כך בחימום הגוף לא זז והרגליים עדיין כאבו קצת מהריצה של שבת.

כשהגעתי לפארק הלאומי היה עדיין חשוך. החניה היתה ריקה מרכבים והפארק נראה נטוש. רק אני ועובד הניקיון שמרוקן את הפחים.  עשיתי מתיחות מהר כי כבר הייתי באיחור והתחלתי לרוץ.

מקצה ראשון- לקח קצת זמן להתניע אבל נכנסתי לקצב ולא נורא כל כך. קולט ש 4.8 זה כסיבוב וחצי של הפארק ורץ גם בשבילים שבדרך כלל לא מתשמש בהם כדי להפיג את השעמום. תוך כדי ריצה קולט חבורה של צעירים ליד מנגל/ מדורה קטנים תוהה למה צריך מדורה בחום הזה וממשיך לרוץ. מסיים את הקטע המהיר רץ לאט ומסדיר נשימה.  שם לב שהק"מ האיטי עומד להסתיים דיי מהר…

מקצה שני – מתחיל מהר מידי, מאט קצת מתיישר על הקצב. עדיין לא כואב שום דבר קריטי מרגיש קצת עייפות אבל לא משהו היסטרי. תוך כדי ריצה מזהה זוג חברים מהקייטנה אומר שלום וממשיך. רואה שהקצב מתגבר ומאט שוב. ריצה זה המון פסיכולוגיה ושמתי לב שבכל פעם שיש ארוע חיובי בריצה כמו פגישה עם חבר, או משהו מצחיק הקצב שלי מתגבר. בגלל זה מומלץ לרוץ עם חבר כשאפשר. מסיים את המקצה קצת עייף, הרגל השמאלית עם הדורבן מתחילה לכאוב. את הקטע של הריצה הקלה מקפיד לרוץ על הדשא כדי להקל על הכאבים. פוגש שוב את החברים, הם מציעים לי להצטרף אליהם, שואל באיזה קצב רצים, אומרים קצב 6. לצערי נאלץ לסרב.

מקצה שלישי- מנסה לרוץ מהר יותר ושם לב שקשה לי . הכאבים ברגל שמאל מתחזקים ובו זמנית מתחילים גם כאבים בימין. יתכן שהגוף מנסה לפצות על הכאב בשמאל ע"י שינוי  בסגנון הריצה וזה משפיע גם על רגל ימין. מנסה להתרכז ולרוץ על כריות הרגליים. בודק בשעון ומנסה להשאר קרוב ככל הניתן לקצב הרצוי ואומר לעצמי שלקראת הסוף אגביר קצת. עובר ק"מ, שניים, שלושה הכאבים מתגברים… רואה את החברים מסיימים את הריצה ומקנא בהם קצת. אומר לעצמי רק עוד ק"מ וקצת תחשוב חיובי. אני מאמץ את כל האנרגיה וכוח הרצון וממשיך לרוץ. עוד 500, 400, 300, 200, 100 וסיימתי! אז זהו שלא ממש. יש לי עוד 4 ק"מ לרוץ ! עוצר רגע לשטוף פנים ולשתות מים. מנסה לחשוב איך הכי טוב לרוץ חזרה אבל כל כך עייף שפשוט ממשיך בכיוון שבו הייתי.

מגיע לכניסה לפארק יש לי עוד כ3.5 ק"מ לרוץ ורק 2.25 ק"מ עד לביתי. ממשיך לרוץ בפארק עודכ ק"מ מסתובב לכוון היציאה מהפארק. הכאבים ברגל מתגברים והופכים לכאבים דוקרים. עכשיו שאני לא צריך להתרכז בקצב ובמרחק כל תשומת הלב מופנית לרגלים. עוצר שוב וחושב אולי לוותר על השחרור וללכת הביתה. מחליט לרוץ לאט הביתה (מתפלל בלב שזה לא יעלה לי בפציעה).

רץ לאט לביתי ואז שם לב שיש לי רק עוד 1.5 ק"מ  לרוץ והדרך היא 2 ק"מ מחליט שאת המרחק הנותר אעביר בהליכה. אני קצת לחוץ כי מאוחר ואני צריך להעיר את הילדים ולהביא אותם לקיטנה וכבר כמעט 7:00 בבוקר. מדדה את הק"מ וחצי שנשארו לי לרוץ. הולך את ה500 מטר עד לביתי. לא עושה שחרור מתחת לבית כהרגלי אלה עולה מיד לדירה.

אני גמור! רצתי סה"כ 23.400 ק"מ ! וזה עוד בשבוע הפחתה!

לאחר מכן עוד היתה לי סאגה עם הילדים אבל הפוסט זה גם ככה מאד ארוך אז אחסוך לכם.

שיהיה לכם יום נפלא!

בוקר טוב,
בימי ראשון אני שוחה כדי להרגיע את השרירים ולשחררם מהריצות הארוכות של שבת. זאת פעילות שלא אמורה להיות קשה אני בדרך כלל אפילו לא סופר את מספר הבריכות כי המרחק הוא לא העיקר. בעבר כשהייתי פצוע ושחיתי במקום לרוץ אז הייתי סופר את הבריכות ושוחה יחסית מהר. בדרך כלל הייתי שוחה 20 בריכות של 33 מ' ב45 דקות.

היום התחיל לא טוב… כמעט ולא שמעתי את השעון , הרגשתי לא במיטבי מכוון ששתיתי קצת בירה + יין אתמול בערב וגם אכלתי קבבים.

הגעתי לבריכה ופשוט עמדתי והסתכלתי על המים וממש לא היה לי חשק לשחות. לבסוף קפצתי למים. החלטתי קצת לוותר לעצמי ולהתחיל משחיית חזה כדי להתחמם. בדרך כלל אני מתחיל בחתירה ועל כל 4 בריכות חתירה אני שוחה אחת חזה כדי לנוח. התחלתי לשחות והחלטתי שהפעם אספור את הבריכות כדי לדעת איפה אני עומד. עשיתי 2 בריכות חזה ואז עברתי לחתירה ושוב לחזה כך הלוך ושוב אבל כמעט ללא עצירות!

אמנם היום שחיתי יותר בריכות בסגנון חזה מהרגיל אבל שחיתי 30 בריכות כמעט ללא הפסקה! יצאתי מאד מעודד מהבריכה!

החלטתי שלאחר המרתון אני מתכרז בשיפור סגנון השחייה והגדלת המרחקים.

שיהיה יום טוב לכולם,

היום שוב רצתי 30 ק"מ לאחר ששבוע שעבר היה שבוע "הפחתה" ורצתי "רק" 21 ק"מ. לאחר שבפעם הקודמת אלעד המאמן כעס עליי מפני שרצתי מהר מהמתוכנן בתחילת הריצה ולכן היה לי קשה בסופה, השבוע הבטחתי שארוץ לפי התוכנית בייחוד מפני שהוא הוסיף לי דובדבן ל5 הק"מ האחרונים של הריצה. את ה5 הק"מ האחרונים אלעד ביקש שארוץ בקצב המרתון שלי 5:40 דקות לק"מ.

קצת חששתי אבל הוא הבטיח שאם אעשה מה שצריך וארוץ את 25 הק"מ הראשונים לאט בקצב 6:20 דקות לק"מ ואחשוב עליהם כחימום ל 5 הק"מ האחרונים הכל יהיה בסדר. את האמת שהוא דיי צדק.

התחלתי לרוץ ב4:30 מנמל תל אביב רצנו (אני וטל מהקייטנה) 4 ק"מ עד לתל ברוך וחזרה לנמל, משם המשכנו דרומה לכוון יפו. מה שמדהים הוא שבשעה 4:30 בבוקר הרבה פחות נעים ויותר לח מבשעה 5:30-6:00. אני רצתי 7 ק"מ וטל קצת יותר. חזרתי לנמל תל אביב ונשארו לי 9 ק"מ אז החלטתי לרוץ לכוון גני יהושוע עד לק"מ ה25 ואז לחזור כך שה5 ק"מ האחרונים יהיו ללא הסתובבויות וחזרות.

עד אז באמת הריצה עברה דיי בקלילות . הקפדתי לקחת את סוכריות האנרגיה שלי ולשתות מים. אבל כנראה שהיה חסר לי קצת חמצן בראש כי התכנון שלי גרם לכך שהייתי צריך להוסיף עוד ק"מ בסיום כי מהנקודה שבה נכנסתי לפארק  עד לנקודת הסיבוב החזרה רצתי בעצם רק 4 ק"מ. זאת נקודה חשובה להמשך הסיפור…

נכנסתי לפארק רענן יחסית. למזלי גם מזג האוויר היה טוב. היה קצת מעונן ולכן השמש לא יקדה מצד שני העננים חסמו קצת את הרוח. תוך כדי הריצה ובהמשך לפוסט שלי לגביי סוגי הרצים גיליתי סוג חדש של רץ- הערס או המינמליסט- מי שאוהב ללכת לרקוד במועדונים בטח מכיר את הערסים שרוקדים צעד קדימה צעד אחורה ככה בקטנה. השבת ראיתי מישהו שרץ ככה. הוא היה לבוש בבגדי ספורט לבנים, שרשרת מזהב על הצוואר, אוזניות באוזניים ורץ בצעדים קטנים ואיטיים. אמנם הוא לא צעד אחורה אבל זה מאד הזכיר לי את ריקוד הערסים. חשבתי שהמאמן שלי יאהב אותו כי הוא כל הזמן מטיף לי על ריצה חסכונית במאמץ…

רצתי 4 ק"מ עד שהשעון הראה 25 ק"מ. באותה נקודה איפסתי את השעון לקחתי סוכריות אנרגיה, שטפתי פנים ויצאתי שוב בריצה חזרה לנמל בקצב 5:40. הייתי מאד סקפטי לגביי המהירות כי זה אומר להגביר בכ40 שניות לדקה אבלכנראה שהכל בראש ומהרגע שנכנסתי למהירות נשארתי דיי מקובע עליה. ככה עברתי ק"מ ועוד ק"מ. לא היה קל והיה מאבק קשה לא לעצור ולשתות ו /או לשטוף פנים. ככה החזקתי מעמד על שהגעתי לאזור של מרכז דניאל לחתירה (כלומר דיי הסוף) פתאום קלטתי שיש עוד כק"מ וחצי למרות שהגעתי כמעט לנמל. המשתמע מכך היה שאני צריך או לרוץ עוד ק"מ וחצי מעבר לנמל או לחזור אחורה כ750 מ' ולרוץ שוב לנמל.

מי שמכיר את אזור מרכז החתירה יש שם גשרון קטן אך תלול מעל תעלת המים שמחברת את מעגן הסירות של המרכז ונחל הירקון. לא רציתי לעבור אותו שוב ולכן החלטתי לנסות להוסיף מרחק באזור של מרכז החתירה ואז לרוץ עוד קצת לכוון הנמל. בקיצור בסוף פרפרתי הלוך חזור באזור הנמל ואזור הפריסה של הקייטנה כדי להגיע ל30 הק"מ המיוחלים ולעמוד בקצב הרצוי.

זה היה קשה גם פיזית וגם מנטלית אבל עמדתי בזה!

אולי כבר כתבתי את זה בעבר(במידה וכן סליחה). כשרצים הרבה מאבדים נוזלים ומלחים בזיעה ולכן מומלץ לשתות תוך כדי ואחרי הריצה משקה איזוטוני שאמור להחזיר לגוף מלחים ונוזלים ולעזור לגוף לתפקד ולהתאושש. יש למשקה מספר טעמים. לי יש בבית תפוזים שיש לו טעם של קינלי קצת מקולקל ולימון שדיי דומה ללימונדה לא טעימה. לתדהמתי לקראת סוף הריצה פינטזתי לא על הקולה זירו שתיהיה בפריסה אלה על האיזוטוני שהבאתי! מצבי קשה…

שיהיה המשך יום שבת רגוע לכולם!

היום שוב עבדתי על מהירות ורצתי 20 דקות חימום ולאחריהן 10 סטים שכללו דקה ריצה בקצב מהיר (עבורי) של 4:40 דקות לק"מ ואז דקה של ריצה קלה. בסוף הוספתי עוד 20 דקות של ריצת שחרור. המרחק הסופי לא היה ארוך והסתכם ב9.7 ק"מ

את האמת שמאד נהנתי מהאימון והוא עבר דיי בקלות למרות שקצת חששתי מהמהירות הזאת. למזלי אני מהיר בריצות קצרות מה שאפשר לי להגיע מהר למהירות ואז להשאר עליה את השניות שנשארו.  הלוואי וכל האימונים שלי היו כאלו.

נקווה שהאימונים יוכיחו את עצמם במרתון עצמו.

שהיה לכולם המשך יום נעים.

היום רצתי  3 פעמים סט שכלל 4 ק"מ בקצב מרתון 5:40 ו800 מ' בקצב קל סה"כ 15 ק"מ ועוד 3 ק"מ חימום ו3 ק"מ שחרור סה"כ כל הריצה 20 ק"מ. כפי שאתם רואים אני מתחיל לתרגל מרחקים גדלים והולכים של הקצב שבו אני אמור לרוץ במרתון שבמבט ראשון נראה יחסית קצב קל אבל לאורך 42 ק"מ…

כרגיל רצתי לפארק הלאומי עשיתי חימום והתחלתי את ההקפה הראשונה של הפארק. למי שלא מכיר חלק מהפארק הוא מוזיאון הטבע והאדם שבחזיתו יש גינה עגולה מאד מטופחת עם עצים גזומים בכל מיני צורות ובמרכזה יש גזיבו שכולו עשוי ממטפס. השבוע מציגים במוזיאון תערוכה על פועלו של גולן גלובוס ז"ל. לא הבנתי מה הקשר למוזיאון אבל נגיד. מסתבר שביום ראשון בערב (אתמול) הייתה הפתיחה הרשמית של התערוכה ולכבוד זה גידרו את הגינה וחסמו את השביל ההקפי של הגן שעובר בינה לבין המוזיאון.

בהמשך לפוסט שלי משבת על סוגי הרצים השונים האוכלוסיה בגן הלאומי שונה מאד מזאת שרצה באזור הנמל ו/או גני יהושוע. בגן הלאומי האנשים יותר מבוגרים, פחות אופנתיים ועושים ספורט בעיקר מסיבות בריאותיות ופחות לדאווין. מה זה קשור? מיד תגלו…

כאמור השביל היה חסום ולכן נצמדתי לגדר העגולה שהקיפה את הגינה. תוך כדי ריצה אני רואה שבאים מולי אנשים שהולכים לאט וקצת על הצד (כאמור מבוגרים…) ובמבט ראשון מהיר מאד הם הזכירו לי את הזומבים מהסדרה "המתים המהלכים" בתחילה מאד נבהלתי אבל מיד התחלתי לצחוק על האסוציאציות שיש לי בראש בחמש בבוקר. בזכות הצחוק הזה הריצה הפכה מאד קלילה ובכל פעם שהגעתי לסיבוב של הגינה חייכתי לעצמי.

כנראה שבאותו רגע נראתי כמו הרצים המחייכים שהזכרתי בפוסט של שבת 🙂

היתה ריצה ארוכה אבל עברה עם חיוך. הרגליים קצת כאבו וחלק מההקפות עשיתי קצת לאט מהרצוי (כבר אחטוף על זה מהמאמן) אבל אני מרוצה כי היה הרבה יותר טוב מהריצה של שבת ובהפרש של יום אחד רצתי פעמיים 20 + ק"מ.

שיהיה לכולם יום טוב עם הרבה חיוכים!

שלום,

היום רצתי 21 ק"מ מנמל ת"א לתל ברוך וחזרה ואז עוד 13 ק"מ מהנמל לכוון גני יהושוע וחזרה. ציפיתי שיהיה קל אחרי שרצתי כבר ריצות של 30 ק"מ אבל כנראה שהיין משישי בערב בנוסף ללחות ולחום גרמו שהיה לא קל.  (אבל לא קשה כמו הריצות של ה28 וה30 ק"מ).

תוך כדי ריצה שמתי לב לטיפוסים השונים של הרצים וזה העלה חיוך על שפתיי ועזר לי להעביר את  הריצה. אני מציין טיפוסים ששמתי אליהם לב תוך כדי הריצה שום דבר מדעי..

יש את הרץ המנהיג/ המאמן רץ ראשון בקבוצה של גברים וזורק הערות "קדימה אנחנו בקצב 5.3 ויש עוד 20 ק"מ"…

יש את הקרבי בחור מקריח, שזוף ושרירי. רץ עם משקפי שמש גם בחושך לובש גופיית סוף מסלול ושעון עם איבטוח ליד.

יש את האמזונה– רצה קשוחה שרצה בראש של קבוצת גברים.

מנגד יש את המשתרכת רצה הנגררת מאחורי קבוצת גברים.

יש את הדוגמן/ ית גבר או אשה נאים הלבושים בבגדים תואמים ורצים בקלילות.

בדומה להם יש את המאובזר/ת רץ או רצה שיש להם את כל הג'דטים הכי חדשים- כובע מנדף, שלוקר על הגב, שעון ריצה ענק, גרביי קומפרשיין, נעליים חדשות, משקפי שמש אולטרה סגולים.

יש את הרץ/ה המחייכ/ת- אלו שרצים כשחיוך דבילי נסוך על שפתותיהם, לפעמים הם גם מזמזמים איזה שיר – סתם מעצבנים!

יש את הרץ/ה הסובל/ת- אלו שרצים כשהבעת סבל על פניהם ואתה לא מבין למה הם לא מפסיקים לרוץ. גרסה קרובה לסובלים הוא המושך/ת פציעה– רצים המדדים על רגל וחצי כדי להראות שהם גיבורים ולא מוותרים 🙁

יש את האופנתי/ת וריאציה על הדוגמנים אבל הם לא ממש רצים יותר הולכים- היום ראיתי מישהי שרצה עם כובע קסקט וארנק צד!

כמובן שיש את כלבי הרוח– רצים רזים וקלילים כשחולפים על פנייך במהירות ומשאירים לך אבק

ניסיתי לחשוב איזה רץ אני והגעתי למסקנה שאני מספר טיפוסים תלוי ביום: לפעמים אני הסובל, לפעמים אני עם חיוך דבילי (היום למשל), היו פעמים שהייתי מושך פציעה. מקווה שאהיה כלב רוח באחד הימים 🙂

למרות שלא היה קל היה מעניין ומצחיק מאד להסתכל על הרצים ולראות את השוני בין רץ לרץ.

בשבוע הבא מעלים שוב את הקילומטרז אבל בינתיים שתהיה שבת שלום לכולנו!

היום רצתי שוב בקצבים יחסית מהירים ואני מפתיע את עצמי כל פעם מחדש במהירויות שאני יכול להגיע אליהן.

הריצה היום לא היתה ארוכה מדי סה"כ 13 ק"מ אבל הלחות והחום לא הקלו. הריצה כללה 20 דקות של ריצה קלה מאד לחימום. לאחר מכן ריצה של 10 דקות בקצב המרתון המיועד 5:40, 2 דקות ריצה קלה, 8 דקות ריצה בקצב 5.24,   4 דקות ריצה קלה, 6 דקות בקצב 5.06, 6 דקות ריצה קלה, 4 דקות בקצב 4:55 ואז 8 דקות ריצה קלה ולקינוח 2 דקות על 4:40 ועשר דקות שחרור.

בקטעים שהייתי צריך לרדת מה 5 דקות לק"מ מצאתי את עצמי רץ בעל קצב 4 ואפילו קצב 3:50 למספר שניות. פעם אלו היו קצבים דימיוניים בשבילי!

למרות שהאימונים לא קלים אני רואה שיפור מאז השתחלתי להתאמן עם אלעד. אני מאד מקווה שזה יוכיח את עצמו גם במרתון. ב28/8 אשתתף בחצי מרתון כדי לבדוק היכן אני עומד ביחס למתוכנן. אני מאד מקווה שלא יהיה חם מידי באותו יום.

היום אנו לוקחים את איתי בני בן ה10 לבדיקה אצל ראש מחלקת אורטופדיה ילדים בתל השומר. יש לו בעיה של גיד אכילס קצר שמאד מפריע לו וכואב לו בעיקר כשהוא עושה ספורט. היינו כבר אצל אורטופד אחד שהמליץ על מדרסים וזה הכל. הוא אמר שאולי בעתיד נוכל לשקול ניתוח אבל כרגע זה לא רלוונטי. קצת התפלאתי שלא אמרו לו לעשות מתיחות או כל תרגיל אחד. אני מאד מקווה שהיום תמצא הבעיה כי הוא מראה פוטנציאל של שחקן כדורסל טוב.

שיהיה לכם יום טוב עם בשורות טובות

שלום,

היום שוב אימון טמפו אינטרוולס בפארק כשהפעם המרחק של הקצב המהיר גדל  וזמן המנוחה מתקצר. הפעם הסט כלל ריצה של 3200 מ' בקצב המרתון 5.40 דקות לק"מ ואז 600 מ' מנוחה. כל זה כפול  4 כלומר סה"כ 15.200 ק"מ וכמובן 3 ק"מ חימום ו3 ק"מ שחרור. סה"כ 21.200 ק"מ

זה מדהים אבל האימונים האלה עוברים כל כך מהר שאני לא מרגיש את המרחק או הזמן (בסביבות שעתיים וחצי). אני כן מרגיש את הכאבים ברגליים 🙁  בכל אימון כזה אני חושב שפעם אחרי ריצה כזאת הייתי צריך לנוח 3-4 ימים והיום יום מנוחה אחד דיי מספיק.

התחלתי לשים לב שההשקמות המוקדמות מתחילות קצת להשפיע עליי. למרות שאני ישן בסביבות ה6 שעות בלילה ההשכמות ב4-5 בבוקר לא קלות. אני עייף יותר בעבודה ביחוד אחרי ארוחת צהריים, קצת יותר עצבני בערב בבית ואני מנחש גם שזה לא ממש עוזר לריפוי מלא של הדורבן ברגל שמאל.

אשתי גם קצת מבואסת שבשישי בערב אני צריך ללכת לישון מוקדם, אוכל רק פסטה ולא שותה יין הכל בגלל הריצה הארוכה בשבת. אמרתי לך שאפשר לישתות יין בחמישי בערב (בשישי אני נח) ובשישי אשן צהריים כך שאוכל ללכת לישון טיפה יותר מאוחר. זה קצת הרגיע אותה.

סה"כ היא דיי תומכת ובזכותה בכלל התחלתי עם הריצות!

בנימה אופטימית זו נסייים אני מאחל לכם המשך יום טוב!

היום שוב שברתי שיאים!

בהתאם לתוכנית האימונים היום רצתי 30 ק"מ! יצאנו מנמל ת"א צפונה לכוון תל ברוך והגענו עד צומת גלילות- הכי צפונה שהגעתי בריצות מהנמל! משם חזרנו חזרה לנמל ורצנו לכיוון יפו מכוון שהיינו אמורים לאסוף זוג חברי הקייטנה שחגגו יום נישואין וישנו במלון דיוויד אינטרקונטיננטל. הם היו אמורים להצטרף אלינו בדרך חזרה לנמל.

התחלתי את הריצה עם זוג רצים מאד חזקים שרצים בקצבים מהירים משלי. הם אמרו שירוצו לאט אבל כנראה שהלאט שלהם היה דיי מהיר בשבילי ולאחר כ4 ק"מ אמרתי להם שאני מאט מכוון שיש לי ריצה ארוכה ולא רוצה להשאר ללא אנרגיה בסוף. ידעתי שהמאמן שלי לא ממש ישמח על הקצב שרצתי בו שהיה פחות מ6 דקות לק"מ! מאותו רגע חשבתי שהאטתי (מסתבר אחר כך שלא כל כך- עדיין נשארתי מתחת ל6 דקות לק"מ).

רצתי דרומה שלפתע באזור כיכר אתרים הבטן החלה לשדר שצריכה ישיבה… בהתחלה חשבתי אמשיך לרוץ והגוף שמפריש אדרלנין בריצה ידכא את הסיפור. הבטן לא הפסיקה ולכן נאלצתי לעצור למספר דקות. מזל שיש שירותים ציבוריים שמתחוזקים טוב בטיילת ת"א. כמובן שחברי הקבוצה התקדמו בינתיים ושוב נשארתי לבד 🙁

הפעם בשונה מהריצה הקודמת היה לי פחות קשה מבחינה פיזית וגם מנטלית. רצתי בכייף לפתע באזור הדולפינריום אני מזהה את צמד החוגגים רצים צפונה. קראתי להם ואמרתי להם שאני דיי בטוח שרוב הקבוצה בדרך דרומה ליפו. הם הצטרפו אליי ואמרו שרצו להפתיע את הקבוצה. מזל שתפסתי אותם 🙂

רצנו ביחד עד נמל יפו שם הם החליטו לחזור לכוון נמל ת"א. בשלב זה הייתי כבר אחרי 20 ק"מ והיה לי עוד ק"מ 1 לרוץ כדי להסתובב ולחזור לנמל ת"א. רצתי בשטח שמעולם לא הגעתי אליו. היו שם מדשאות יפות ומתקני שעשועים לילדים ונראה מאד מטופח. היה דיי בסדר עד שפתאום התחיל לכאוב לי באזור הדורבן בעקב שמאל. מאותו רגע זה היה אחד הק"מ הכי ארוכים שרצתי. הגעתי למקום שממנו לא ראיתי המשך לטיילת על החוף. היה המשך בכביש שמוביל לעלייה דיי תלולה. "אין סיכוי שאני עולה את העלייה זאת" אמרתי לעצמי. למזלי בדיוק אז הגעתי ל21 ק"מ ופניתי חזרה לנמל.

סה"כ חוץ מהכאב בעקב הגוף היה דיי בסדר אז החלטתי לעשות מה שתמיד אני עושה בריצות ארוכות לקחת את זה ק"מ אחד בכל פעם, להקפיד על סוכריות האנרגיה והשתייה ולרוץ בטכניקה נכונה. כך התקדמתי לאט לאט. הפעם הקפדתי לא לנסות "לרמות" את עצמי  ולספור את המרחק במדיוק. ברגע שהגעתי לתחילת הדק בנמל שממנו היו לי עוד כ3 ק"מ ידעתי שאעשה זאת.

הדורבן דיי כאב אבל השמחה ותחושת ההשג היו גדולות מאד! סה"כ היה לא קל אבל לא קשה כמו בפעם הקודמת שזה מראה על התקדמות גם גופנית וגם מנטלית שהיא לא פחות חשובה!

אני מאד מעריך אנשים שרצים ו /או רצו מרתון זה מרחק רציני ביותר וצריך לתת לו כבוד.

יאללה אני הולך להתרסק- שבת שלום לכולם!

שלום לכולם,

זה כבר יום חמישי ורוב השבוע מאחוריי. כרגיל היו השבוע אימוני איכות לשיפור המהירות. יום שני ריצה ארוכה במספר קצבים ומהירויות. יום רביעי ריצת שחרור בקצב קל שלמרות הכל אני עדיין מתקשה לרוץ לאט כל הזמן. היום ריצה מאתגרת של קצבים מהירים עם מנוחה בינהם.

רצתי 5 דקות בקצב המרתון המיועד 5:41 דקות לק"מ אחרי כן רצתי קל 2 דקות לאחר מכן ריצה של 4 דקות בקצב 5:24 שזה אמור להיות קצב חצי המרתון שלי ואז ריצה קלה של 3 דקות לאחריה ריצה 3 דקות בקצב 5:06 לאחר מכן ריצה קלה 4 דקות , לאחריה ריצה של 2 דקות בקצב 4:55 בסיומה 5 דקות ריצה קלה ואז לסיום הקטעים המהירים 1 דקה במהירות 4:40 ואז ריצה קלה של כ2 ק"מ כך של האימון יצא 11 ק"מ.

האתגר הגדול של הבוע יגיע בשבת ריצה של 30 ק"מ!

תאחלו לי בהצלחה! בינתיים יום טוב לכולם!

היום שוב עשיתי אימון שבו רצתי מרחק מסוים בקצב המרתון המיועד ואז ריצת מנוחה למרחק מסויים – היום זה היה 2 ק"מ בקצב מרתון ו1 ק"מ  בקצב מנוחה כפול חמש כלומר סה"כ 15 ק"מ ובנוסף 3 ק"מ חימום ו3 ק"מ שחרור סה"כ 21 ק"מ!

אם לפני חודש הייתם אומרים לי שארוץ 21 ק"מ בסיבובים בפארק הייתי אומר שאין סיכוי אבל אני חייב להודות שזה עבר דיי מהר. בגלל שאני כל הזמן עסוק בבדיקה של הקצב והמרחק הזמן חולף מהר מאד. זה לא אומר שהיה לי קל ואפילו כמעט נשברתי בשלב מסויים. (בכל זאת רק לפניי יומיים רצתי 28 ק"מ).

החדשות הטובות הן שרצתי עם נעלי הברוקס שכזכור הייתי בלבטים לגביהן. בכוונה כתבתי הייתי מכוון שבריצה זו לא הרגשתי אותן ולמרות שהיו לי כאבים ברגליים אני לא חושב שזה בגלל הנעליים אלה בגלל העומס.

החדשות הרעות הן שיש לי כאבים חדשים ברגליים כולל ברגל ימין שעד עכשיו לא עשתה בעיות.

למרות העיסוק במדידת הזמנים והמרחקים היה לי קצת זמן לאבחנות: הפארק הלאומי הוא מקום מאד יפה וסה"כ מטופח ואם היינו נתקלים בפארק כזה באירופה היינו מאד מתלהבים מהאגם, הברווזים, הברבורים, גינת התבלינים, הדשא, הציפורים וכו… אבל בגלל שאנחנו בארץ יש סממנים מזרח תיכוניים- לפעמים כשאני עובר מתחת לעץ מסויים הציפורים מרעישות כל כך כמו להקה של ארסים קולניים :), פה ושם רואים לכלוך זרוק – אתמול שמתי לב שיש עפרונות שמפוזרים כל כמה מטרים- אולי זה צורה חדשה של חגיגת סיום הלימודים??? ברור לי שכדי לשמור על המקום ירוק ויפה צריך להשקות אבל למה הרבה פעמים רואים מספר ממטרות מכוונות בדיוק לאותה נקודה (אולי רוצים ליצור עוד בריכה קטנה?), מספר ממטרות מכוונות לתוך האגם- יש שם מספיק מים. ממטרות שמשקות את השבילים – מאד מסוכן!  אבל למרות הכל זאת ארצנו ואנחנו אוהבים אותה!

דבר נוסף שפתאום קלטתי -משהו שכתבתי דיי מזמן שצריך לקרות וזה ש21 ק"מ החליף את ה10 ק"מ כסמן לבדיקת מצב הריצה שלי. זה מרחק שכבר לא מפחיד אותי והפך למרחק שאני עושה יחסית בקלות!

לסיכום הייתה ריצה מאתגרת עם מרחק מכובד שעברה דיי מהר! צריך לשים לב ולהקשיב לרגליים לראות שאני לא נפצע בגלל עומס.

שיהיה יום טוב לכולם!

שבת שלום,

היום הגעתי למרחק חדש 28 ק"מ! זאת היתה ריצה חשובה והייתי אמור להתכונן אליה כראוי. לאכול ארוחת פסטה טובה! לישון טוב לא לעשות ספורט יום לפני…

לצערי לא בדיוק עשיתי זאת 🙁 אתמול בצהריים שיחקתי כדורעף חופים.  בערב יצאנו לבלות, אכלתי עוף עם תפוחי אדמה ונקניקיה ושתיתי בירה. דווקא הלכתי לישון מוקדם אך בא לישון אצלנו חבר של הילדים אז היה קצת קשה.

את הריצה התחלתי יחסית לאט. ב12 ק"מ הראשונים רצה איתי ענת. היא לא הייתה במיטבה ולכן פרשה. לאחר מכן שוב רצתי לבד במשך 16 ק"מ והיה קשה!
היה חם ולח ולא הסתדרתי עם הכובע ומשקפי השמש שמצד אחד עוזרים נגד השמש ומצד שני הרגשתי שמכבידים עליי. שטפתי פנים כל מספר ק"מ וגם הרטבתי את הראש. זה עזר זמנית. הקפדתי לקחת את סוכריות האנרגיה אבל לא ממש הרגשתי שהן משפיעות. מצד שני הם מאד מתוקות ומצמיאות והעצירות לשתות מאטות וקשה לחזור לקצב לאחר מכן.

ידעתי שב20 ק"מ אני צריך להסתובב אז סחבתי עד למרחק זה. קצת קרוב ל20 ק"מ פגשתי אנשים מהקייטנה וזה עודד אותי שאני לא כל כך מאחור ואגיע בזמן לפריסה בסוף. דרבנתי את עצמי וקבעתי עם עצמי שב20 ק"מ אשתה ואקח סוכריות ואז ב24 ק"מ שוב. כשהגעתי ל20 ק"מ לא מצאתי ברזיה וזה היה קצת מבאס. מצאתי אחת קצת אחרי זה. הרטבתי טוב את הראש, שתיתי, לקחתי סוכריות ואמרתי לעצמי שקטן עליי, כבר רצתי 26 ק"מ ולא היה נורא כל כך.

מאותו רגע רצתי מק"מ לק"מ תוך כדי דרבון עצמי ועידוד. התחילו כאבים ברגליים וגם חום שבישר הופעה של שלפוחיות.  כדי לדרבן את עצמי אמרתי לעצמי בכל מרחק שהוא פחות ממה שנשאר למשל 5 ק"מ הם בעצם 4 ק"מ ועוד קצת. באיזהשהו שלב שכחתי את הקצת אז 2 ק"מ לסוף חשבתי זה 1 ק"מ  לסוף וכששמתי לב שטעיתי זה היה מבאס. מזל שזה קרה כל כך קרוב לסוף אחרת הייתי נשבר.

לסיכום שברתי עוד שיא מרחק ועמדתי במשימה למרות הקושי! אני מאד שמח!

המשך שבת נעימה לכלום!

היי,

למרות שכתבתי שלא אכתוב על כל ריצה אני כותב היום כי הריצה היתה חשובה.  היום רצתי ב2 קצבים קצב מהיר (5 דקות לק"מ) וקצב איטי (6 דקות לק"מ) כל פעם סט של ריצה מהירה ואז ריצה איטית ב3 מרחקים שונים 500, 1000 ו1500 מטר.

החשיבות של הריצה הייתה שהיא הוכיחה לי שהאימון עובד. פעם 5 דקות לק"מ היה קצב הכי מהיר שרצתי בו. היום בריצה שמתי לב שהגעתי גם ל4 דקות לק"מ! אמנם למרחק קצר אבל הפוטנציאל נמצא שם! זה הוכיח לי שבחרתי נכון כשלקחתי את אלעד המאמן והשיטות שלו עובדות.

חשיבות נוספת הייתה לבחון את המשך דרכי עם נעלי הברוקס שבתחילה לא ממש התלהבתי מהן.  בריצה זו הן היו ממש בסדר ונראה לי שאשמור עליהם. זה חיסוך לי כסף וגם כאב ראש של למצוא נעליים אחרות.

סיימתי את הריצה מאד מרוצה!

שיהיה המשך יום טוב לכולם!

שלום לכולם,

היום עלו בי כל מיני מחשבות לגביי הבלוג.  אל תדאגו אני לא חושב להפסיק עם הבלוג!

מכוון שהריצות שלי התרבו והפכו מאד טכניות ואין לי הרבה זמן למחשבות והגיגים והפוסטים הפכו בעיקר לדיווחים מאד יבשים על מה שעשיתי בריצה החלטתי לנסות ולכתוב לא על כל ריצה אלה באופן כללי על כל מיני דברים שעולים לי בראש ואולי לעשות סיכום שבועי כדי שבכל זאת תיהיה לכם תמונה של כמות האימונים "הדרך" שעברתי עד לריצת המרתון המיוחלת.

אני בטוח שזה יגדיל את העיניין בבלוג – אפילו אני התחלתי קצת להשתעמם מהכתיבה הטכנית וזה ניכר בפוסטים ובעיקר באורך שלהם.

אז היום עשיתי ריצת שחרור של 8 ק"מ בקצב איטי עם שינוי קצב באמצע. בגלל הקצב האיטי הצלחתי קצת לחשוב ולפתוח את העיניים למה שקורה מסביבי. ראיתי רצים שונים ושמתי לב לבגדים, לנעליים ולציוד השונה. אני בענייני נעלים כרגע כידוע לכם בעקבות הבעיות שיש לי עם נעלי הברוקס. וחלפה בראשי מחשבה שאינה מדעית אך אני חושד שיש בה מן האמת- כמה שהרץ מתאמן בריצה יותר זמן יש לו אבולוציה של הנעליים, הבגדים והציוד.

האבולציה של ציוד הריצה:

מבחינת הנעליים כמה שהוא רץ יותר זמן הן הופכות אקזוטיות יותר.  בתחילה כולם רצים למותגים הידועים נייק ואדידס. לאחר שנכנסים קצת לעולם הריצה מתחילים לשמוע את השם סאקוני ואולי אסיקס. לאחר שנכנסים קצת יותר לעומק שומעים על ברוקס ומיזונו. בשלב הזה בדרך כלל מופיעה פציעה שמשביתה את הרץ ואז הוא יושב בבית וקורא עוד על ריצה ומגלה את ניוטון, וואן ואת הוקה שאלו הנעליים הכי משונות שאני מכיר. הן מכוערות מאד! יש להן סוליה מאד עבה (ורכה) ושרוכים בילד אין שאי אפשר להוציא. אנשים שרצים בהן וגם הביקורות אומרות שהן מעולות!

בתחום הביגוד המצב דיי דומה- מתחילים בחולצה ומכנס שיש בבית, אחר כך קונים חולצה מנדפת של חברה ידועה. אחר כך מתחילים להשתתף במרוצים של 5- 10 ק"מ ומקבלים חולצות מהמרוצים. יש גברים שעוברים לגופיות.  השלב הבא אלו חולצות של מרוצים ארוכים כמו חצי ומרתון או לחילופין של כל מרוצי השליחים. בנוסף רואים שרצים וותיקים רצים עם כל מיני שרוולים וחותלות שנקראים קומפרשיון והם מיועדים להזרים את הדם ולעזור בהתאוששות של הגוף לאחר הריצה.

בתחום האביזרים גם יש אבולוציה- בתחילה רצים עם הטלפון ביד. השלב הבא זה שרוול על האמה. אחרי שנגמרת הסוללה או יש בעיה בתפעול הנייד באחד המרוצים הרץ עובר לשעון ריצה. בתחילה שעון בסיסי ועם הההתקדמות עוברים לשעון יותר מתוחכם. לפעמים  יש גם אבולוציה של האוזניות ו / משקפי השמש שהופכות מסתם משקפיים למשקפי שמש של רודי פרוג'קט.

עד כאן האבולציה של ציוד הריצה.

לסיכום היום רצתי 8 ק"מ ריצת שחרור איטית.  אני כבר מצליח לרוץ לאט והמאמן מרוצה. שיהיה יום טוב לכולם!

היום שוב היתה לי ריצה של סטים. הסט היה מורכב מ1600 מ' בקצב 5:41 דקות לק"מ ואז 800 מ' ריצה קלה. סה"כ 2400 מ' בכל סט. רצתי 6 סטים כאלו ובנוסף 3ק"מ חימום לפני ו 3 ק"מ שחרור אחרי. סה"כ 20.400 ק"מ

פעם חשבתי שזה נורא לרוץ מרחק כזה בפארק אבל מכוון שאני עסוק כל הזמן בבדיקה של המרחק והקצב הסיבובים לא מורגשים.

יש כמה קשיים בריצה כזאת: הראשון הוא הזמן שנדרש לבצע אותה. כזכור לכם אני צריך להיות בבית עד 6:30 בבוקר וריצה כזאת לוקחת לפחות שעתיים ולכן התעוררתי ב4:00 והתחלתי לרוץ ב4:25. שני המרחק עצמו. שלישי הכניסה לקצב ריצה יחסית מהיר לאחר ריצת המנוחה היה קשה בסיבובים האחרונים.

היו גם רגעים כייפים. ראשית הגעתי לפארק והוא היה שומם. לא היה אפילו רכב אחד בחניה. רק אני והפקחים שמרוקנים את הפחים (כל הכבוד להם!). השקט בפארק והרוגע. לאחר מכן הזריחה שמאד יפה בפארק. בשלב מסויים נפתחות הממטרות ומתחילות להשקות ולפעמים יוצרות תבניות ומצבים מאד יפים כמו שכולן השפריצו לאותו כיוון במחזוריות שיוצרת תמונה יפה. יש בפארק מכונת שתיה וחלק מהדרך פינטזתי איך אני מוציא ממנה פחית זירו. זה היה נחמד עד שנזכרתי שאין עליי ארנק.

את 3 הק"מ האחרונים דיי זחלתי והכי נחמד היה כשפגשתי את אשתי פוסעת להפגש עם החברה שלוקחת אותה לעבודה.

מאד שמחתי שסיימתי את הריצה הלא פשוטה הזאת.

עדיין יש לי התלבטויות לגביי נעלי הברוקס מקווה שאגיע להחלטה לכאן או לכאן בקרוב.

יום טוב לכולם!

השבוע נחשב שבוע "הפחתה בעומס" ולכן הריצה הארוכה של שבת הייתה "רק" 18 ק"מ. קבעתי עם חברים מהקייטנה שעמדו לרוץ 16 ק"מ שארוץ 2 ק"מ ואז אגיע בזמן שנקבע ונרוץ את ה16 הק"מ הנוספים.

התחלנו את הריצה באצטדיון הדר יוסף. כשגמרתי את החימום הם הגיעו צעקתי להם נפגש עוד 12 דקות ויצאתי לדרכי. השעה היתה 05:55 ושעת המפגש הייתה 06:08. רצתי את 2 הק"מ בקצב 6 דקות לק"מ. הגעתי לחניה בדיוק ב6:08 ולא ראיתי איש. בדקתי שוב והחניה היתה ריקה מאדם. אמרתי לעצמי טוב ארוץ ובטח אפגוש אותם בדרך.

לקייטנה יש חולצות בצבע טורקיז. מרחוק ראיתי רצים בחולצות טורקיז ורצתי לכיוונם כל פעם שהגעתי לרץ והתברר שהוא לא משלנו. זה היה דיי מבאס אז החלטתי לשחרר. הכי נורא זה לרוץ לבד למרות שאתה חלק מקבוצה. 🙁

לקראת חצי הריצה התחלתי לפגוש אנשים מהקבוצה ולבשליש האחרון פגשתי את ענת שרצה איתי את שתי הריצות האחרונות שלי. היא הצטרפה אליי, מצב הרוח השתפר והריצה הפכה יותר קלה.

בריצה הארוכה הקודמת הרגשתי ממש מלא אנרגיה ולכן לא הקפדתי לאכול את סוכריות האנרגיה שלי כל 45 דקות גם הפעם הרגשתי טוב אבל הקפדתי לאכול את הסוכריות ולשתות מים.

סה"כ למרות הקושי הנפשי הייתה ריצה טובה!

המשך שבת שלום לכולם!

היום שוב רצתי אימון ובו רצים  3 קצבים  בפרק זמן מוגדר ואז אותם קצבים בפרק זמן יותר ארוך ושוב פעם יותר ארוך ואז יורדים בחזרה בזמן.  הקצבים היום 6:30, 5:30 ו5:00 דקות לק"מ הראשון קל מאד, השני בינוני ושלישי מהיר. פרקי הזמן היו 2 דק, 4 דק, 6 דקות, 4 דק, 2 דק.

התחלתי ב 2 ק"מ חמום קל ואז מתיחות ואז את הריצה העיקרית. הריצות של ה2 וה 4 דקות היו יחסית קלות בגלל משכי הזמן הקצרים אבל הריצה של 6 הדקות בקצב 5 דקות לק"מ היתה כבר קשה וגם הריצות שלאחריה היו מעט קשות.

מה שמדהים הוא האנרגיה שהגוף מקבל כשהוא רואה את הסוף וב2 דקות האחרונות פשוט טסתי בקצב 4:50  דקות לק"מ.

במהלך הריצה הזעתי המון והחלטתי שהיום יהיו יום טוב לנסות את טבליות המלחים קיבלתי מgu. מכניסים טבליה ל500 מ"ל מים והיא נמסה. בחרתי בטעם תפוז (יש לי גם לימון) לאחר שהטבליה נמסה כולה טעמתי את המשקה. יש לו טעם של משקה ממותק שהוכן מאבקה (כמן זיפ למי שמכיר מהעבר) זה טעם סביל. בשבת אטעם את הטבליה של הלימון מקווה שקצת יותר טעימה.

אני לא יודע אם כתבתי לכם בעבר אבל המאמן שלי אלעד נפצע לפני כשבועיים ומסתבר שיש לו פריצת דיסק חמורה וצריך ניתוח דחוף. אתמול בערב הוא נותח ואני רוצה לאחל לו החלמה מהירה ושיחזור לרוץ.

יום טוב ובשורות טובות

היום שוב רצתי ריצה שמורכב משני חלקים 4 ק"מ ראשונים בקצב ממש איטי (6:45 דקות לק"מ) ו4 ק"מ בקצב קצת יותר מהיר 6:30 דקות לק"מ). מפתיע אותי כל פעם מחדש כמה קשה לרוץ בקצבים האלו. זה נראה כאילו זה קל- פשוט לשחרר ולא להתאמץ. מסתבר שכאשר אני חושב הגוף שלי רץ יותר מהר מאשר כשאני מודע למה שקורה.

בחלק הראשון כמעט הלכתי ובחלק השני רצתי ממש קל. היה נחמד רק חבל שחייבים להיות מרוכזים כל הזמן ואי אפשר פשוט לרוץ בכייף.

קיבלתי את נעלי הברוקס שבניתי עליהן הרבה מכוון שהן היו ההמלצה הראשונה של אלעד. הן פחות מרככות מהאסיקס ואפילו כאבו לי קצת הרגליים כשרצתי איתן. אני מקווה שלא אצטרך לבחור נעליים אחרות במקומן. ין לי כח להתעסק עם כל ההחזרות ו/או מכירה שלהן כיד 2 ומציאת נעליים אחרות במקומן.

אולי צריך פשוט לתת להן זמן ואז אתרגל אליהן.

לא נורא. קשה באימונים קל במרתון.

נתראה בקרוב- ביי

שלום לכם,

היום עשיתי אימון שנקרא טמפו אינטרוולים. זה אימון שמאמן אותך לקצב שבו אתה אמור לרוץ במרוץ מסויים. במהלך האימון אתה רץ מרחק מסויים בקצב התחרות ואז מרחק מסויים ריצה קלה להתאוששות וחוזר חלילה. כל שבוע המרחקים משתנים כשמרחק קצב התחרות מתארך ומרחק המנוחה מתקצר.

האימון היום כלל 8 סטים של 1200 מ בקצב 5.41 דקות לק"מ שזהו קצב המטרה שלי למרתון אמסטרדם ו800 מ' ריצה קלה סה"כ 16 ק"מ ובנוסף 2 ק"מ חימום ו2 ק"מ שחרור כלומר סה"כ רצתי היום 20 ק"מ!

את החימום והשחרור רצתי מביתי לפארק הלאומי וחזרה ואת הסטים עשיתי בפארק. למרות שאני שונא לעשות הקפות של הפארק כשאתה מרוכז בבדיקה של הקצב וההמרחק זה עובר הרבה יותר מהר.

שמתי לב שאני כבר יודע / מרגיש כשאני בקצב מטרה ומבחין אפילו מתי אני מאט או מגביר טיפה. זה ממש טוב! זה חוסך ממני להסתכל כל הזמן על השעון וקצת לראות מה קורה מסביב ולהנות מהנוף (קצת).

כשהגעתי לפארק שמתי לב שהגיע איתי בחורה / אישה מאד יפה ואתלטית והחלטתי לרוץ בעקבותיה- זה עוזר שיש לך מטרה ובייחוד שהיא אטרקטיבית. במשך כ10 ק"מ ראיתי אותה כל הזמן לפניי ואז הופיע איזה גבר והם רצו למקום אחר… באסה 🙂

היום שוב ראיתי את חבורת הנשים הדתיות שמתאמנות בריצה. יש להן תלבושת ורודה שבולטת למרחוק. חלפתי על פניהן מספר פעמים. באחת הפעמים שמעתי אותן מדברות משהו על סוגייה הלכתית ובפעם השניה המאמנת דיברה עם אחת המתאמנות על קבוצה אחרת שהיא מאמנת. אם לא הייתי רואה אותן ורק מקשיב זאת יכלה להיות בקלות שיחה של מאמנת ומתאמנת חילוניות. אני חושב שזה מאד יפה שנשים דתיות מוצאות זמן לעסוק גם בספורט.

בינתיים נעלי האסיקס מצדיקות את המוניטין שלהם והרבה יותר קל לי לרוץ איתן (או פחות כואב) מאשר בנעליים הישנות שלי. אני אמור לקבל זוג נעליי ברוקס השבוע ואז יהיו לי 2 זוגות נעליים חדשות וטובות שנבחרו לאחר בדיקת התאמה אישית.

במהלך האימון הזעתי מאד והחלטתי לשאול את אלעד המאמן לגביי הטבליות שקיבלתי מחברת gu שאמורות להפוך למשקה שמחזיר לגוף מלחים וכדומה. אשאל אותו כשנדבר על הריצה היום.