היום שוב היו לי 21 ק"מ. קמתי בחמש בבוקר לרוץ והרגשתי בחילה. התחלתי להתלבש אבל ההרגשה לא עברה אז ויתרתי. בערב לאחר העבודה יצאתי לרוץ השעה היתה 18:40 בתכנון היו 7 ק"מ קלים לחימום, 7 ק"מ בקצב המרתון 5:10, ואז 7 ק"מ בקצב 4:57! . החלתי לגוון ולרוץ לכוון בית החולים תל השומר שצמוד לשכונה שלי ויש בו מסלול נחמד שמקיף אותו.
התחלתי לרוץ והרגשתי שאין לי אנרגיה בגוף. החלטתי לרוץ לאט כדי לשמור אנרגיה לריצות המהירות יותר בהמשך. רצתי בבית החולים היה מזג אויר מעולה לריצה. הגעתי לאזור שגובל בבקו"ם וממש ראיתי אוהלים שזכרתי מהגיוס שלי לפני 30 שנה! המשכתי בתוך בית החולים והגעתי לאזור שבו יש מרכז לטיפול בבעיות אכילה. בלובי הבניין ראיתי מלא דתיים חרדים ולא הבנתי מה זה. בדיוק הגעתי ל7 ק"מ אז ניצלתי את זה להכנס לבניין ולשתות בשירותים. מסתבר שכל החרדים הסתכלו בהצגה לפורים שהרימו 3 חרדים אחרים.
לאחר ששתיתי ושטפתי פנים הגיע הזמן לריצה הבינונית. התחלתי לרוץ ולמזלי הדרך הייתה בירידה אז היה לי קל. רצתי עד ליציאה מבית החולים ומשם המשכתי לכוון הפארק הלאומי כשאני חולף על פני רמת אפעל. עם כל ק"מ שעבר הרגשתי כיצד האנרגיה אוזלת לי מהגוף. נלחמתי בעצמי לא להפסיק לרוץ. כשהגעתי לפארק השעו הראה שעברו כבר 12 ק"מ! יופי נשארו 2 ק"מ בקצב בינוני ואז עוד 7 ונגמר. שטפתי פנים ויצאתי ל2 ק"מ אותם רצתי כק"מ לכל כוון שמכוון שרציתי להתחיל את 7 הק"מ הנותרים מהכניסה לפארק.
הפארק היה מלא קבוצות שעשו ספורט. חלקן קבוצות של נערים לפני גיוס שעשו תרגילי כוח. קבוצה ענקית של אנשים יותר מבוגרים שעשו תרגילי גמישות וקבוצת ריצה שעשתה ריצות קצרות. ממש אווירה ספורטיבית!
יאללה עוד 7 ק"מ שמתוכן 2 כבר בדרך הבייתה ונגמר! שטפתי פנים, שתיתי קצת מתיחות ויאללה לריצות המהירות… התחלתי לרוץ ואחרי כ200-300 מ' הרגליים ממש משדרות שאין להן כוח. הורדתי הילוך נשאר קרוב מאד לקצב כדי לא לעבור אותו. מרגיש ממש עייף מסיים ק"מ ראשון בקצב הרצוי ומתחיל ק"מ שני. הרגליים כבדות מאד לאחר כחצי ק"מ רואה ברזייה מחליט לעצור לשתות למרות שלא צמא מאד. עוצר מרטיב את הראש שרותח מחום, שותה לגימה ויוצא שוב. מסיים ק"מ שני בקצב הנכון וממשיך ושוב אותו סיפור של כבדות ברגליים ועצירה לשתייה. באותו זמן אני ליד שעון בפארק ואז אני רואה שהשעה שמונה וחצי כלומר עברו כמעט שעתיים מאז שיצאתי ויש לי עוד 4 ק"מ לרוץ. אם לא אגיע בקרוב אשתי תתחיל לדאוג. לכן עצרתי ליד אחד המאמנים ביקשתי ממנו טלפון כדי להתקשר לאשתי ולהודיע לה שאני מתעכב לפני ששולחת צוותי חיפוש. מסיים לדבר וממשיך לרוץ עוד ק"מ.
סיימתי 4 ק"מ רק עוד 3 וסיימתי. נשאר ק"מ אחד בפארק ועוד 2 בדרך הביתה! מסיים את הק"מ בפארק שותה ושוטף פנים בפעם האחרונה וקדימה. רץ לכוון ביתי הפעם אין ברזיות לפתות אותי לעצור אז מצליח לרוץ 2 ק"מ רצופים ללא מנוחה. מסיים בקצב הרצוי. איזה סיוט! אף פעם לא הייתה לי ריצה כזאת קשה.
צועד את הק"מ הנותר (זה כבר לא חלק מהאימון) לביתי מסדיר נשימה ומנסה לחשוב למה היה לי כל כך קשה. יתכן שהגוף היה עייף מההשכמה המקודמת ואולי ארוחת הצהריים לא התעכלה עדיין.
השבוע היו לי ריצות קשות. אני מקווה שהריצה הארוכה של שבת לא תהיה לי קשה.
חג פורים שמח וסופ"ש נפלא!