היום יצאתי לריצה קצרה עם חברי גיל. יצאנו בשש בבוקר ונראה היה שהחום לא נורא כל כך. התחלנו לרוץ ולאט לאט הלחות והחום התגברו. למרות שרצנו בשטח פתוח הרגשנו שקשה לנשום כאילו שאין אוויר.
בסיום הריצה שהיתה גם קצרה מבחינת המרחק והזמן וגם בקצב נוח (6 דקות לק"מ) הזעתי כאילו רצתי מרתון, הייתי אדום מאד רק חסר היה שיצא ממני עשן. כמות הזיעה שנטפה ממני בזמן שעשיתי מתיחות בסיום הריצה יכלה להשקות גינה קהילתית קטנה 🙂
אני שחובב מאד מים חמים התקלחתי במים הכי קרים שיצאו מהברז! (נכון שאני עושה אמבטיות קרח אבל זה לא מאהבה למים קרים אלה כחלק מהחזרת הגוף לכשירות בסיום ריצות קשות).
ממש קשה לי לחזור לשגרת האימונים וקשה לי לקום מהמיטה כשאני יודע שאין ממש מטרה באופק. קשה לי לשים מטרה כרגע כי הבטחתי לילדים שבזמן הקרוב אני לא משתתף במירוצים (לפחות לא כאלו שבתשלום).
אנסה לחשוב על פתרון יצירתי לנושא כי אני שם לב שחוסר הפעילות בשילוב האהבה למתוק בייחוד בצורת גלידה מתחילה לתת את אותותיה בגופי החטוב:)
בנימה אופטימית זו – שיהיה יום טוב וקריר לכולם!