אמנם השנה הבטחתי לא להרשם למרוצים בתשלום אבל זה לא מונע ממני לרוץ בחינם 🙂
אתמול התחיל מרוץ השליחים תנ"ך תש"ח. המרוץ משתרע על פני 200 ק"מ ומחולק ל24 קטעים. השנה היה המרוץ החמישי. השתתפתי במרוץ הראשון והשלישי. בשני לא יכולתי בגלל צוק איתן וברביעי חצי קבוצה היתה פצועה אז ביטלנו.
אני מאד אוהב את המרוץ מכוון שהוא עובר בנופים המאד יפים של אזור צרעה, בית שמש, לטרון, פארק בריטניה ועוד… הוא קרוב למרכז ומעגלי מה שמקבל מאד על הלוגיסטיקה. כשאלון חברי שאל אם אוכל ללוות אותו באחד הקטעים במרוץ הסכמתי ברצון. רק לאחר מכן הוא עדכן שמדובר בריצה ב1 בלילה בקטע קשה מאד באורך של כ10 ק"מ!
אמנם כבר רצתי קטעים קשים מאד בעבר אבל אני לא בשיא כושרי כרגע אז דיי חששתי. הגעתי לביתי אתמול בערב. התארגנתי על הציוד אכלתי אורז (פחמימה). ניסיתי לישון / לנוח מ20:30 עד 23:00 אבל לא ממש הצלחתי. בתחילה רצו כל מיני מחשבות בראש, לאחר מכן שכבר נרדמתי בכל פעם שאשתי הדליקה או כיבתה את המזגן הוא צפצף וזה העיר אותי 🙁 הצלחתי לנמנם איזה שעתיים.
ב23:00 התעוררתי לקחתי את הציוד שכלל פנס ראש, נצנץ, שלוקר מים, מגבת וחולצה להחלפה ויצאתי לכוון הצימר של אלון ושות' בנחם. הגעתי אליהם ב24:10. הכרתי את שאר חברי הקבוצה שהיו מאד נחמדים ואז אלון, אסף (שמחליף אותי ואת אלון בריצה) ואני יצאנו לנקודת הזינוק.
הגענו- המתנו לרץ שיגיע כדי לצאת לדרך. התנועה בתחנה היתה ממש דלילה- הכי דלילה שראיתי איי פעם במרוץ שליחים. אלון הסביר שזה מכוון שהם הוזנקו ראשונים ולכן רוב הרצים יגיעו בהמשך. ראינו בתחנה חברה צעירים שלפי הגיל, החולצות ומבנה הגוף היו כנראה חיילים או שוטרים ביחידה מיוחדת. הם התלהבו ורצו במהירות. לידם היתה קבוצה נוספת של רצים "אזרחים" אבל גם תחרותיים. כשהרץ שלהם הגיע במקום לעודד אותו הם התחילו להשוות מי רץ את הקטע שלו יותר מהר…
הרץ שלנו הגיע. אלון לקח ממנו את הצמיד הדלקנו פנסים ונצנצים ויצאנו לדרך. ידענו מראש שהולך להיות קשה. בספר המירוץ היה כתוב שההתחלה מורכבת מעלייה קשה של 3 ק"מ. אחריה ירידה חדה ושוב עליה קצרה אך תלולה. מהק"מ החמישי ועד הסוף המסלול היה במגמת ירידה.
התיאור התגלה כמדויק מאד! בתחילה רצנו כק"מ במגמת עליה לא תלולה מאד מצורעה עד דרך הפסלים. כשפנינו לדרך הפסלים הדרך הפכה תלולה מאד. מאד מהר השיחה הערה שהיינו שקועים בה הפכה לדממה ורק הנשימות שלנו נשמעו בחשכה. היה קשה. התחלנו להזיע והרגליים התחילו להשמיע קולות התנגדות. בשלב מסויים עברנו להליכה. פתאום משום מקום מגיח איזה ילדון בריון ללא חולצה ועוקף אותנו כאילו הוא רץ בירידה :). רק רצינו שיעוף מאיתנו כדי שלא יהיו לנו נקיפות מצפון שאנו הולכים.
המשכנו לרוץ ומיד פעם קצת ללכת עד הק"מ ה3 בערך אז הדרך התיישרה והיה הרבה יותר נוח לרוץ. רצנו כק"מ ושוב התחילה עלייה מתונה אבל לא נוראה כל כך. ידענו שמהק"מ החמישי זה רק ירידה אז לא נשאר הרבה. פתאום אנו קולטים שהמשך הדרך נראה שחור וכ50 מטר בזוית של איזה 70-75 מעלות מעלינו יש סטיקלייט שמסמל את המשך המסלול! מיד עצרנו ! שתינו, שטפנו פנים. צילמנו שיהיה תעוד והתכוונו להסתער על העלייה בראבק אבל אז ראינו שרוב השביל מלא אבנים קטנות ואפר והיכן שאין אפר ואבנים קטנות יש סלעים די גדולים. בקיצר את העלייה הזאת אי אפשר לרוץ! גם בהליכה היא היתה קשה.
הגענו לסוף העלייה ומאותו הרגע איזה כייף! ריצה בירידה. לפעמים קצת תלולה מה שדרש ריכוז ותשומת לב אבל ברובה נוחה על שביל נוח. צילמנו את השפלה שנפרשה לרגלנו. ניסיתי לצלם את הירח בצורת הבננה אבל לא ממש הצלחתי. להפתעתי הרבה היה מאד לח וכמעט ולא היתה זרימה של אויר כך שהזענו מאד!
הקצב בירידה היה ממש טוב באזור ה5:30. בשלב זה אלון הזכיר לי שבתחנת הסיום יש דוכן המבורגרים. זה עזר מאד להניע את הרגליים. טסנו את הק"מ האחרונים עד שראינו את תחנת ההחלפה. לקראת סיום חשבתי על זה שלא ראינו שום רץ לאורך הדרך וטוב שבאתי כי לרוץ כזה קטע לבד זה ממש קשה בעיקר מנטלית. אסף המתין לנו לקח את הצמיד ויצא לדרכו.
דבר ראשון שעשינו היה להזמין שלושה המבורגר, ציפס / טבעות בצל ושתיה. (תודה רבה אלון) לאחר מכן עשינו מתיחות. הרגשתי טוב טוב את הרגליים שעבדו קשה גם בעלייה וגם בירידה. לאחר מכן החלפנו חולצות. החולצה שלי היתה כל כך רטובה שבטעות אפשר היה לחשוב שסיימתי מרתון. כשההמבורגרים היו מוכנים ארזנו אותם ונסענו לתחנת הסיום של אסף כדי לאסוף אותו ולנסוע חזרה לצימר.
קצת דאגנו לאיכות של ההמבורגרים מכוון שהבחור שלקח מאיתנו את ההזמנה התחיל לשאול את החבר שלו איך מכינים אותם ומה עושים. החבר מצידו ענה בעייפות אך גם טרח לציין שהוא כבר לא במשמרת… למזלי הדאגה היתה לשווא וההמבורגר היה טוב מאד. אמנם לא הייתי רעב מאד אבל היה כייף לאכול את ההמבורגר לאחר הקטע הקשה.
חזרנו לצימר- אלון ואסף התארגנו לקפל את הדברים ולנסוע לנקודת סיום המרוץ שם התכוונו לרוץ עם הרץ האחרון את כמה מאות המטרים אחרונים. אני נסעתי חזרה לביתי.
בקיצור היה קשה מאד אבל מספק. אני מאד אוהב לרוץ בשטח ביחוד בלילה ותמיד טוב לרוץ עם חבר. שיהיה אחלה סוף שבוע וכל הכבוד לקבוצת כבר באים על המרוץ!