היום במקום להיות בהנגאובר אחרי חגיגות יום הולדת יצאתי לרוץ 21 ק"מ!
האימון נקרא אימון שלישים ובו רצים שליש ( 7 ק"מ) בקצב קל שליש בקצב מרתון ושליש מהר יותר. אני לא יודע למה אבל זה אחד האימונים שהכי קשים לי. בתאוריה אמור להיות טיפה קשה אבל לא כמו שקשה לי. הרי ביום שלישי רצתי 5 ק"מ קל אחר כך 13 ק"מ בקצב מרתון ואז שוב 5 ק"מ קל אז זה אמור להיות בערך אותו דבר.
רצתי שוב לתל השומר שהפך למסלול המועדף לשריפת ק"מ לפני הפארק הלאומי. קצת מרגיש לי משונה לרוץ בבית חולים כי אני כאילו סוג של דוגמא לבריאות ובית החולים זה מקום שבו הרבה לא ממש בריאים אז זה כמו להתריס לאנשים בפנים… המסלול בתל השומר (או לפחות היכן שאני רץ שם) הוא בערך 5 ק"מ מביתי אך מכוון שהחלטתי שאני רוצה לסיים כמה שיותר מרחק בבית החולים לפני הפארק רצתי הרבה חלקים מהמסלול הלוך ושוב וזה מה שנקרא "תפירה".
הפעם רצתי באור יום והמסלול הרבה יותר יפה כי רואים את השדות והעצים שמסביב לבית החולים. גם היום רצתי לאזור הכושר כדי לוודא שלא פיספסתי בערב את הברזייה שציפיתי שתהיה שם, ואכן אין ברזייה! בזכות התפירה רצתי בשטח בית החולים כ12 ק"מ. מה השאיר לי רק 9 עד לפארק וחזרה! מתוכם 2 בקצב מרתון 5:10 דקות לק"מ ואז עוד 7 בקצב 4:57. הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 7:05 בבוקר וחשבתי על זה שהילדים שלי רק התעוררו ואני כבר אחרי 12 ק"מ!
חשבתי איך לרוץ? אפשר לרוץ בדרך הארוכה ולהכנס לפארק אחרי כ7 ק"מ ואז ישארו לי רק 2 בחזרה הביתה או לרוץ ישירות לפארק כ2 ק"מ ולהשלים את מה שנשאר בפארק וקצת בדרך הביתה. בחרתי באופציה הקצרה כי רציתי לשתות ולהכניס נוזלים לגוף. הגעתי לפארק בדיוק לאחר 14 ק"מ! אז נשארו 7 מהירים וזהו!שתיתי מים שטפתי פנים והייתי מוכן לצאת לדרך. הפארק היה ריק יחסית מכוון שיצאתי לרוץ מאוחר אבל עדיין יפה מאד. התחלתי לרוץ כנראה קצת פחדתי מהקצב והתחלתי מהר מידי והרגשתי שהאנרגיה ברגליים נעלמת לאט לאט. אז הורדתי קצת מהירות כדי לשמור אנרגיה עד סוף הק"מ. סיימתי אותו קצת מהר מהרצוי אבל המשכתי במומנטום וגם את הק"מ השני סיימתי בקצב טוב. בשלב זה הייתי חייב לשתות ולשטוף פנים כי הזעתי מאד.
יצאתי לק"מ השלישי והפעם הקפדתי לא להתחיל מהר מידי. הכל הלך בסדר אבל משום מה לקראת הסוף השעון הראה שאני לא בקצב. ניסיתי להגביר אבל היה כבר מאוחר וסיימתי קצת לאט מהרצוי. לא נורא זה מתקזז עם הק"מ הראשונים. נשארו עוד שני ק"מ לפני שיוצא לכוון בייתי. רצתי ק"מ הלוך וחזור כדי לחזור לכניסה לפארק. היו 2 ק"מ ממש טובים. הרגליים התחילו קצת לכאוב והרגשתי את השרירים מתחילים להמתח. שתיתי שוב לפני שיוצא מהפארק. רצתי עם כובע והוא היה כל כך ספוג זיעה שזה היה לא הגיוני. בשלב הזה פתאום התחילו לשרוף לי הפטמות. כן זה קורה הרבה בריצה לשגברים שהפטמות משתפשפות בחולצה והן נפצעות. בדרך כלל אני רץ עם פלסטרים אבל לצערי השבוע באחת הריצות לא שמתי והן כנראה השתפשפו.
יאללה יוצא מהפארק שם גז אבל זוכר לא להגזים בפתיחה. מתקדם יפה ומסיים בקצב ממש טוב. מעודד ממשיך לרוץ בכוח ואז נתקע בטרקטור! כן, טרקטור של העירייה שמפנה אשפה מהסמטה הקטנה שמובילה למחלף אלוף שדה חסם את הדרך. הייתי חייב להפסיק לרוץ וזה קצת עצר את המומנטום אבל אספתי כוח והמשכתי לרוץ. בדרך הביתה אני עובר 2 מעברי חצייה לא מרומזרים שבהם בדרך כלל המכוניות לא עוצרות מיידי וזה נותן קצת לנשום ולנוח לאגור כוחות. חיכיתי לה כדי לנשום אבל הפעם הם היו פנויים! לא היתה ברירה והייתי חייב להמשיך לרוץ… חרקתי שיניים וסיימתי בקצב טוב.
ניסיתי לחשוב למה כל כך קשה לי עם הק"מ המהירים יותר? חוץ מההסבר ההגיוני שהם מגיעים לאחר מרחק מסויים וגם המהירות מוסיפה קצת לקושי נראה לי שהקושי הוא בעיקר מנטלי, פסיכולוגי. אני חושב כך כי כשאני אמור לרוץ בקצב 5:10 הרבה פעמים אני רץ בקצב 4:57 ללא בעיה ואז קצת מאט כדי לעמוד בקצב ודווקא כשאמור לרוץ 4:57 זה פתאום ממש קשה.
לסיכום היה אימון ממש קשה. לפחות מחר נח ובשבת 36 ק"מ! מקווה שיהיו טובים כמו בשבוע שעבר.
בהצלחה לכל החברים שרצים מחר בירושלים!