היום רצתי 32 ק"מ! מזמן לא רצתי מרחק כזה. מכוון שרוב חברי הקייטנה בשבוע רגוע יחסית לא היה לי עם מי לרוץ חלק גדול מהריצה. למזלי אחד החברים בשם שמי רצה ללכת הביתה מוקדם לכן שאל אם אוכל לרוץ איתו 10 ק"מ לפני כולם. זה מאד התאים לי כי כך השלמתי את המרחק העודף שהיה לי על פני שאר החבורה ויכולתי לרוץ איתם את מה שנשאר.
קבענו ב5:20 בנמל. ידעתי שיהיה מזג אויר דיי טוב ושקלתי לרוץ עם קצר אבל בשעת בוקר מוקדמת עדיין היה קצת קריר ולכן רצתי עם מכנסיים ארוכים וחולצה קצרה. רצנו לכוון חוף תל ברוך והיה נחמד מאד. בקושי הרגשנו את הדרך עוברת. לאט לאט הרגשתי שהטמפרטורה מתחממת. כשסיימנו את ה10 הק"מ ופגשנו במקצה הבא הצטערתי שלא לבשתי מכנס קצר.
רצנו ביחד עם שאר החבורה לכוון יפו. המשכנו לדבר ומידי פעם רצנו עם אנשים אחרים מהקייטנה. הגענו לדולפינריום והסתובבנו. בשלב זה הרגליים התחילו טיפה לכאוב. קצת נלחצתי כי בקושי עברנו חצי מהדרך. המשכתי לרוץ מקווה שהכאב יחלוף. סה"כ הוא לא התגבר אז זה היה סימן טוב. לקחתי סוכריות אנרגיה וכדור מלח נגד התכווצות שרירים והמצב השתפר.
הגענו חזרה לנמל לאסוף את המקצה האחרון- יאללה רק עוד 12 ק"מ. כשהתחלנו לרוץ ראיתי את אלעד המאמן שלי רץ מולי- ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לו שהרגליים לא במיטבן ולכן אני חושב לא להגביר את המהירות כפי שרצה בסוף הריצה. הוא אישר לי וחזרתי לרוץ עם אנשי הקייטנה. בדרך דיברתי עם עינב בחורה חדשה יחסית בקייטנה שחזרה לרוץ לא מזמן וביחד קיטרנו כמיטב המסורת הפולנית.
מרוב קיטורים לא הרגשנו כמעט והדרך עברה יחסית מהר. כבר היה ממש חם ושמחתי שסיימתי את הריצה ולא הייתי צריך להמשיך בחום הזה. אחד יתרונות בריצות מעל 30 ק"מ הוא שלא צריך לעשות מתיחות ואפשר ישר להזרק על המחצלת ולזלול דברים טעימים. 🙂
בקיצור הייתה ריצה נחמדה לא הגברתי כמתוכנן אבל לא נורא העיקר המרחק.
שיהיה יום שבת מקסים.