היום היה לי אימון קשוח. 6 ק"מ ריצה קלה, 6 ק"מ בקצב המרתון (5:10 דקות לק"מ) ולקינוח 6 ק"מ בקצב 4.57!
בגלל מה שקרה לי בפעם הקודמת שרצתי מאד מהר (נראה היה שהפציעה החמירה) ובגלל האימון ביום רביעי שלא היה לי קל ממש פחדתי מהאימון. אבל התגברתי ויצאתי לדרך.
יצאתי בשעה 4:45 בבוקר והיו 18 מעלות בחוץ! איזה כייף לרוץ עם קצר! מתחילת הריצה כאבה לי הרגל וקיויתי מאד שלאחר שקצת תתחמם הכאב יעלם. יצאתי מהשכונה שלי לכוון הפארק הלאומי עברתי בצומת אלוף שדה והיו שם מלא רכבים- בשעה 5 בבוקר! היה מעורפל וזה נתן הרגשה מסתורית כמו סרט מתח.
לפני הריצה מרחתי את עצמי בחומר שאמור להגן מפני שפשפות ותנחשו מה? תוך כדי ריצה התחילה לי שפשפת מתחת לבית השחי בדיוק היכן שמרחתי את החומר!
הגעתי לפארק שטפתי פנים ועשיתי מתיחות. שיחת מוטיבציה והחלטה על אסטרטגיית ריצה. כרגיל החלטתי לצאת מהפארק הפעם לכוון דרך לוד כי לא הולך לי על דרך הטייסים. זכרתי שבפעם הקודמת יצאתי מהפארק לאחר 2.5 ק"מ זאת אומרת שיהיו לי רק 500 מטר מחוץ לפארק. (איזה כייף!). התחלתי לרוץ עברתי ק"מ ראשון דיי בקלות ממשיך לשני ואז אני שם לב שאני עוד שנייה יוצא מהפארק וזה לא מתאים למה שזכרתי. באותו רגע הבנתי שבפעם הקודמת התחלתי במיקום שונה. כדי לא לרוץ יותר מידי מחוץ לפארק שיניתי קצת את המסלול והוספתי כ500 מטר בתוך הפארק. יצאתי מהפארק לאחר שעברתי קצת יותר מ2 ק"מ כלומר היו לי כ800 מ' עד שאסתובב לחזור. כפי שתכננתי פניתי שמאלה לכוון דרך לוד אבל בגלל שלא רציתי להתעכב בחציית כבישים נשארתי בצד של איצטדיון וינטר. ידעתי שאין שם מדרכה אבל חשבתי שלא אצטרך לרוץ שם הרבה.
המדרכה נגמרה והמשכתי לרוץ על שולי הכביש. משום מה זכרתי אותם יותר רחבים. רכבים באו מולי ודיי פחדתי שלא יראו אותי. הסתובבתי מהר מאד ברגע שהגעתי ל 2 ק"מ וחזרתי לכוון הפארק. הגוף התחיל לאותת שהוא עייף והשרירים התחילו טיפה להתפס. סיימתי את 6 הק"מ. עצרתי, שטפתי פנים ועשיתי מתיחות מאד עדינות. נשארו לי עוד 6 ק"מ. מתוכם 3 ק"מ עד לביתי. התכנון המקורי היה לעשות סיבוב של 3 ק"מ בפארק ואז לרוץ עד לבייתי. לבסוף החלטתי לרוץ 4 ק"מ בפארק ואז 2 לכוון ביתי וללכת את הק"מ שישאר לי עד הבית ולא היה חלק מהאימון.
פחדתי שהמהירות תפצע אותי אז פתחתי בזהירות. כשראיתי שהשד לא נורא כל כך המשכתי בקצב המהיר. לא היה לי קל והגוף רק רצה לעצור לנוח ולשתות אבל התגברתי ולא נכנעתי. לא רציתי שהגוף יתרגל לשתות כל 2 ק"מ ולעצור כל פעם כשקשה. בנקודת הסיבוב הייתי צריך לתת שתן ולכן ניגשתי קרוב לחומה של הספארי בין העצים. על החומה כתוב "סכנה חיות מסוכנות אסור לטפס" תהיתי האם רשום אותו דבר גם מהצד השני 🙂
סיימתי את 4 הק"מ הראשונים שטפתי פנים, שתיתי וקדימה לכוון הבית. סה"כ לא היה קל אבל גם לא נורא כל כך והכי חשוב הכאבים פסקו בשלב מסויים.
כשסיימתי את הריצה עצרתי את השעון ושמרתי את הריצה. פתאום הוא התחיל לעשות אנימציה של עדכון. הקטע שלא היה לו שום מכשיר להתחבר אליו ולעדכן. לא מחשב ולא טלפון נייד. יתכן שהוא מנסה להתקשר לחייזרים? לאחר מספר דקות כאלו פתאום הודעה של סוללה נמוכה. נראה לי השעון או הסוללה שלו עומדים בפני גסיסה. 🙁
היה אימון קשוח אבל עמדתי בו וכשהגעתי הבייתה וחיברתי את השעון למחשב גיליתי ששברתי את השיא שלי ב10 ק"מ! 49:55!
איזה כייף!
יאללה שיהיה יום טוב לכולם!