כאמור בחמישי הגענו לרמת הגולן. עוד בעבודה ניסיתי לקבוע מה יהיה מסלול הריצה שלי מכוון שזכרתי שהאזור מלא עליות וירידות ויש לי ריצה דיי ארוכה- 28 ק"מ. אנחנו ישנים במרום גולן שכמו שאפשר להבין מהשם נמצאת במקום דיי גבוה ולכן סיום הריצה בודאות יהיה בעלייה אז ניסיתי לכוון ששאר הריצה תהיה יחסית קלה. היה תכנון מסויים אבל אחרי סיור רכוב שעשיתי אתמול שיניתי למסלול אחר.
בשני הימים האחרונים הרגליים קצת כאבו ומאד דאגתי מהריצה. הבאתי איתי תיק מים כדי שלא תהייה לי בעית שתייה. התיק מכיל 2 ליטר מים ושוקל 2 ק"ג שצריך לסחוב על הגב. מצד שני יש לו כיסים ממש טובים אז מאד נוח לאחסן את כדורי המלח וסוכריות האנרגיה. הכנתי את כל הציוד בצורה מסודרת אתמול בערב. הבאתי איתי את החולצה שאיתה אני חושב לרוץ במרתון ועליה הדפסתי את שמי ודגל ישראל. אתמול דאגתי לאכול פסטה, לשתות טוב וגם לישון כ7 שעות. התעוררתי בחמש בבוקר הכנתי את הגוף, שתיתי מים אכלתי חתיכת עוגת שוקולד שלקחתי מחדר האוכל בערב והוותה תחליף ללחם עם ריבה. התחזית להיום הייתה שרב אז רציתי לצאת לפני הזריחה.
חמש וחצי יציאה. מתחיל לרוץ ורואה שיש ירח בצורת חרמש בשמים למרות שהשמש כבר שלחה קרניים מקדימות. מאד יפה! מאותו רגע הריצה הפכה לריצת טיול כשאני מצלם כל הזמן. הנוף בגולן מדהים! הכל ירוק, ויש פרות וסוסים (בעיקר פרות) בכל מקום. יוצא לכביש ורץ בשוליים רק כדי לגלות שהם צרים ויש בהם חריצים (כדי להעיר נהגים שסוטים). ראיתי שביל מסומן צמוד לכביש וניסיתי לרוץ עליו. היו בו מלא אבנים אז אמרתי לעצמי שעדיף לרוץ על הכביש ולא להפצע בחוסר תשומת לב.
כ 2 וחצי ק"מ מההתחלה אני רואה שלט מאגר אורטל ושביל רחב וגדול. מחליט לרוץ לכוון למרות שכתוב בהתחלה סכנה שטח אש. אני יודע שבשבת לא מתאמנים. אני רץ על אדמת הטוף שמאד נוחה לריצה. פתאום אני שומע רכב מאחורי. וואלה הצבא מגיב מהר איך כבר הגיע לפה מישהו? אני מסתובב בחשש רק כדי לראות רכב ובו דרוזים שעובר אותי במהירות. כנראה שאין סכנה ושהשביל יהיה נוח לריצה אם נוסעות עליו מכוניות. מימיני ולשמאלי יש תלוליות שלצידן תעלות נ"ט. קצת משעמם ולא רואים את הנוף אז אני אומר לעצמי שאם זה ממשיך ככה עדיף להסתובב. בדיוק איך שאני אומר את זה נגמרות התלוליות המרחבים נפתחים ואני רואה מאגר מים באופק ומלא מלא פרות בצידי השביל. אני מתלהב ומתחיל לצלם אפילו עושה סלפי עם "היפות שלי" ואז אני שם לב שהפרות לא ממש מרוצות ומתחילות להשמיע קולות. אני קצת נלחץ בכל זאת חלק מהן שוקלות כמו טנק קטן ואם ירוצו לכווני זה לא יהיה נחמד. בשלב זה אני מחליט להפסיק לצלם ולהמשיך לרוץ. אני רץ עד המאגר מצלם שוב כמובן. הנוף נראה כמו באירלנד או סקוטלנד. בחשש אני מסתובב ורץ חזרה למזלי בחזור הפרות קצת התרחקו מהשביל אז היה בסדר.
אני חוזר לכביש הראשי ממשיך לרוץ רואה סוסים – מה לא נצלם? ממשיך לרוץ רואה מטע- לא ברור של מה נכנס פנימה. נעים לרוץ בצל אבל אין שום פרי על העצים אז לא שווה 🙂 חוזר בחזרה לכביש הראשי. מגיע לצומת רואה שלט מצחיק אין כניסה לנגמשים וטנקים נא להשתמש בדרך העוקפת מימין. אני מת לרוץ שוב בתוך השטח אבל הכל מגודר וסגור עם שערי בקר. לקח לי זמן להבין שבגדול אפשר להכנס רק צריך לסגור את השער מאחוריי. בדרך רואה מאהל של חיילים. מתלבט האם לדבר עם הש"ג המסכן שיושב שם לבד מחליט לעזוב אותו לנפשו. רואה שהוא שומר בלי אפוד בישיבה ועם טלפון. "בזמני" זה לא היה קורה. שמירה תמיד עם אפוד, בעמידה ולמי היה טלפון אז??? ממשיך לרוץ מקפיד לעצור כל 7 ק"מ לקחת סוכריות אנרגיה ולשתות מהשלוקר שיושב עליי מצויין! המים קרים כי הקפאתי אותם בלילה. אני מבין שאם אני רוצה להמנע מלהכנס שוב למאגר אני צריך לרוץ יותר מה 14 ק"מ שבהם תכננתי להסתובב כי הכניסה לשם ארכה כ4 ק"מ. כשמגיע לק"מ ה14 אני מרגיש או חושב שבהמשך יש ירידות דיי רציניות שיהפכו בחזרה לעליות רציניות אז מחליט להסתובב ולהשלים את המרחק במקום אחר.
מסתובב ורואה שלט שמורת טבע שיפון. לידה יש כרם ועצים סגולים- מצלם ומחליט להכנס לדרך שסגורה בשער בקר. נכנס סוגר את השער מאחורי ורץ על שביל. פתאום רואה שמצידי יש שלטים של סכנה מוקשים… ממשיך לרוץ ומגיע לשטח פתוח שמלא במחפורות ובמה שנראה מחסנים ישנים של הצבא הסורי שממש מוסווים בתוך האדמה. מזכיר משהו את הבתים של ההוביטים בסרטי שר הטבעות. אני חייב לצלם! ממשיך לצלם ולרוץ עד לק"מ ה16 וחוזר בחזרה לכביש. הייתי בטוח שצימצמתי קצת את המרחק שרצתי למאגר. הדרך חזרה היא במגמת עלייה ויש גם קצת רוח בפנים. זה לא קל. מגיע לק"מ 18 ואומר רק עוד 10 קטן עלייך. בדיוק עוברות בצומת שריוניות של האו"ם ישר שולף את המצלמה ומצלם. אני מבין שכנראה יהיה עליי להשלים קצת ק"מ ומחליט להגיע לצומת הבאה שנמצאת 2.5 ק"מ ממרום גולן ולראות כמה נשאר לי לרוץ ואז להחליט מה לעשות. הדרך יחסית במגמת עלייה אבל לא נוראה. מגיע לצומת ורואה שנשארו לי 3 ק"מ להשלים! מה עושים? מסתכל להמשך הכביש (אני אמור לפנות ימינה) ולא נראה לי שכדאי להמשיך לשם אז מחליט לרוץ שוב לכוון המאגר אבל הפעם לא להתעסק עם הפרות 🙂
אני רץ מקווה שאצטרך להסתובב לפני המאגר עצמו ובלי להתקל בפרות. ממשיך לרוץ ובסוף מגיע עד המאגר אבל הפעם הפרות רחוקות. חושב אולי להביא לפה את הילדים אם יהיה ממש חם. חוזר חזרה לכוון הכביש גם פה יש רוח פנים אבל לפחות אין עלייה. מגיע חזרה לצומת יש עוד 2 ק"מ לרוץ. הדרך בעלייה שלקראת הצומת הבאה ממש בשיפוע רציני. אין ברירה- מתחיל לחשוב על המקלחת וארוחת הבוקר. רץ לאט סופר כל 100 מטר בסוף העלייה אפילו הולך קצת. יאללה עוד ק"מ. מקבל קצת אנרגיה ורץ עד לכניסה לקיבוץ בדיוק 28 ק"מ! כמעט התקשרתי לאשתי שתבוא לאסוף אותי ל300 מ' עד לחדר 🙂
איזה כייף היה! לא היה קל אבל הנוף והחוויות מפצים על הכל!
מקווה שהשבוע יהיה קל והרגליים יתחזקו.
שבת קרירה!