כרגיל בימי ראשון הלכתי לשחות. הפעם מאוחר מהרגיל בגלל החג. כשהגעתי לבריכה בשעה 6:15 היו בה מעט מאד אנשים. נראה לי שהרוב מסיימים בשעה הזאת וכמו כן חלק גדול מקבוצת השחייה כנראה בחו"ל או בחופש כולל המאמן. תפסתי לי את המסלול הקיצוני שלאחריו מתחילה שאר הבריכה ולכן הוא מתוחם רק בצד אחד. הגוף היה מאד תפוס מריצת השבת וקיוויתי מאד שהוא ישתחרר בשחייה.
עוד בבריכת החזה הראשונה שאני שוחה לחימום התחילה לכאוב לי הכתף וזה לא סימן טוב בעיקר שבחתירה בעיקר הידיים עובדות… לאט לאט הגוף התחמם ונכנסתי יותר לקצב. הכאבים פסקו. בדרך כלל כשקבוצת השחייה נמצאת יש יחסית הרבה רעש כי הם קבוצה דיי גדולה והשחייה שלהם מרעידה את מיי הבריכה. המים נראים כאילו להקת ברקודות שוחה שם. כשסיימתי את אחת הבריכות פתאום שמתי לב כמה שקט אבל ממש שקט אפילו בשביל בריכה. כנראה שבדיוק קבוצת השחייה סיימו תרגיל אחד וקראו את ההוראות לתרגיל הבא ולכן שום דבר לא זז בבריכה. היה משונה מאד.
בסביבות השעה 7 כמה דקות לפני שסיימתי הגיעה גברת מבוגרת דיי שמנה ונכנסה למים. איך שראיתי אותה היתה לי הרגשה שהיא הולכת להכנס למסלול שלי בגלל שהכי קל להגיע אליו בהליכה במים. מאד קיווויתי שהיא תבחין בי ולא תתחיל לשחות עליי. היא הגיעה לתחילת המסלול בדיוק כשהייתי בצד השני שלו מתכוון להתחיל עוד בריכה. ראתה אותי ואז זרקה מבט לשעון שעל הקיר כאילו בודקת מה פתאום אני עושה פה בשעה הזאת. נראה כאילו היא הזמינה את המסלול לשעה הזאת :). התחלנו לשחות אחת לעבר השני ושחלפנו אחד על פני השנייה הרגשתי כמו זוג לוויתנים שחולפים אחד על פני השני.
למזלי זה היה כבר סוף האימון והלכתי בשמחה רבה לג'קוזי שקוויתי ישלים את שחרור השרירים.
שיהיה לכולם שבוע טוב וחג סוכות שמח.