שלום,
היום רצתי 21 ק"מ מנמל ת"א לתל ברוך וחזרה ואז עוד 13 ק"מ מהנמל לכוון גני יהושוע וחזרה. ציפיתי שיהיה קל אחרי שרצתי כבר ריצות של 30 ק"מ אבל כנראה שהיין משישי בערב בנוסף ללחות ולחום גרמו שהיה לא קל. (אבל לא קשה כמו הריצות של ה28 וה30 ק"מ).
תוך כדי ריצה שמתי לב לטיפוסים השונים של הרצים וזה העלה חיוך על שפתיי ועזר לי להעביר את הריצה. אני מציין טיפוסים ששמתי אליהם לב תוך כדי הריצה שום דבר מדעי..
יש את הרץ המנהיג/ המאמן רץ ראשון בקבוצה של גברים וזורק הערות "קדימה אנחנו בקצב 5.3 ויש עוד 20 ק"מ"…
יש את הקרבי בחור מקריח, שזוף ושרירי. רץ עם משקפי שמש גם בחושך לובש גופיית סוף מסלול ושעון עם איבטוח ליד.
יש את האמזונה– רצה קשוחה שרצה בראש של קבוצת גברים.
מנגד יש את המשתרכת רצה הנגררת מאחורי קבוצת גברים.
יש את הדוגמן/ ית גבר או אשה נאים הלבושים בבגדים תואמים ורצים בקלילות.
בדומה להם יש את המאובזר/ת רץ או רצה שיש להם את כל הג'דטים הכי חדשים- כובע מנדף, שלוקר על הגב, שעון ריצה ענק, גרביי קומפרשיין, נעליים חדשות, משקפי שמש אולטרה סגולים.
יש את הרץ/ה המחייכ/ת- אלו שרצים כשחיוך דבילי נסוך על שפתותיהם, לפעמים הם גם מזמזמים איזה שיר – סתם מעצבנים!
יש את הרץ/ה הסובל/ת- אלו שרצים כשהבעת סבל על פניהם ואתה לא מבין למה הם לא מפסיקים לרוץ. גרסה קרובה לסובלים הוא המושך/ת פציעה– רצים המדדים על רגל וחצי כדי להראות שהם גיבורים ולא מוותרים 🙁
יש את האופנתי/ת וריאציה על הדוגמנים אבל הם לא ממש רצים יותר הולכים- היום ראיתי מישהי שרצה עם כובע קסקט וארנק צד!
כמובן שיש את כלבי הרוח– רצים רזים וקלילים כשחולפים על פנייך במהירות ומשאירים לך אבק
ניסיתי לחשוב איזה רץ אני והגעתי למסקנה שאני מספר טיפוסים תלוי ביום: לפעמים אני הסובל, לפעמים אני עם חיוך דבילי (היום למשל), היו פעמים שהייתי מושך פציעה. מקווה שאהיה כלב רוח באחד הימים 🙂
למרות שלא היה קל היה מעניין ומצחיק מאד להסתכל על הרצים ולראות את השוני בין רץ לרץ.
בשבוע הבא מעלים שוב את הקילומטרז אבל בינתיים שתהיה שבת שלום לכולנו!