זה לא חלק מהאימונים אבל בכל זאת החלטתי לשתף.
היום השתתפנו כל המשפחה ברכיבה של 21 ק"מ על אופניים ברחבי תל אביב! היה כייף גדול ולמדתי גם קצת יותר על האופי של ילדיי.
נפגשנו עם חברים נוספים באזור הכינוס מול הלונה פארק. בעיקר חברים של בני הגדול (בן ה10.5) הם רצו לרכב ביחד כחבורה. התכנון שלנו היה שאשתי תרכב עם בני הקטן (8.5) ואני ארכב עם הגדול אך מכוון שהתעקש לרכב עם חבריו רכבתי עם בני הקטן ואשתי.
ההתחלה הזכירה את תחרויות הריצה ההמוניות שצפוף מאד ואי אפשר לזוז אבל לאחר מכן כשעלינו על איילון דרום הצפיפות נפתחה. למרות זאת ראינו מספר תאונות שנבעו בעיקר מחוסר תשומת לב וקצת השתוללות של אנשים. אפילו אחד החברים של בני נפגע.
הכי מעצבנים היו רוכבי האופניים "המקצועיים" שלמרות שזה מוגדר כמרוץ עממי לכל המשפחה הופיעו במלא הדרם וציודם נסעו בשוליים במהירות רבה ווצעקו על כל מי שנסע בשוליים… לך תבין.
באזור בלומפילד הקימו מתחם התרעננות שכלל שירותים וכן חילקו בו שתייה. חבל שלא היתה שם מוזיקה ובכלל חסרה קצת מוזיקה לאורך המסלול. בשלב הזה ראינו את החבורה של בני הגדול והוא הוא לא היה איתם. שאלנו את הילדים היכן בני והם לא ידעו. שאלנו את ההורים שנסעו יותר מאחור האם ראו את הבן וגם הם לא ראו אותו. התחלנו לדאוג. התקשרתי אליו בתחילה לא ענה ורק בצלצול השלישי ענה ואמר שהוא רוכב ונמצא ליד משהו של חשמל. קצת אחרי בלומפילד יש איזה מתקן של חברת החשמל חיפשנו אותו שם והוא לא היה… צלצלנו אליו שוב וניסינו להבין איפה הוא.אז הוא אמר שהוא ליד המקום שבו נוחתים מטוסים ויש ארובה של חברת החשמל או בעברית- רידינג! בתחילה אמרתי לו שיחכה לנו אבל במחשבה שנייה אמרתי לו שייסע עד הסוף ויחכה לנו ליד הביתן של עלית.
כל הכבוד לילד שלמרות שחבריו נטשו אותו המשיך לרכב! לאחר מכן גם ראינו בתמונות שחייך ואפילו עשה וי לאחד הצלמים. זה לא פשוט לילד פתאם להיות לבד בין כל כך הרבה אנשים ולא לאבד את העשתונות או לבכות. אני מאד גאה בו!
הדרך רובה מישורית ויש מיד פעם עליות בעיקר לקראת הסוף באזור רחוב הירקון בתל אביב בני הקטן עלה את העליות כאילו לא היו שם בכלל בעוד אני ובעיקר אשתי התאמצנו בהן. כל הכבוד לו- רכב כמו גדול.
סיימנו את הרכיבה (מאד משונה שלא היו צלמים בשער הסיום) וחברנו לבן הגדול.
סה"כ כולנו מאד לנהננו! שבת שלום!