היום שבת זאת הפעם הראשונה מאז שרצתי בתנך תש"ח שאני רץ או עושה כל פעילות גופנית. ניסיתי ללכת לשחות מספר פעמים אבל לא הצלחתי להקים את עצמי מהמיטה. דיי חששתי מהריצה בגלל שמידי פעם כואב לי בצלעות, כואבות לי הרגליים וחוסר הפעילות. החלטתי לרוץ 10 ק"מ בקצב קל.
נפגשתי עם חברי הקייטנה בנמל התחלנו לרוץ לכוון דרום (יפו) התחלנו בקצב רגוע יחסית -6:30 דקות לק"מ. הרגשתי קצת משונה לרוץ ללא צורך לבדוק בשעון כל הזמן מה הקצב ולא להיות אחד מאלו שיש להם מטרה והם מתאמנים אליה.
החברה שמתאמנים למרתון טבריה הגבירו קצת את הקצב ונצמדתי אליהם. בתחילה הרגליים קצת כאבו אבל לא משהו היסטרי. העיקר שהצלעות לא כאבו. רצנו בקצב 5:45-5:50 עוד כ4 ק"מ עד נקודת הסיבוב חזרה לנמל.
בנקודת החזרה חברתי לשי שרצר שגם הוא מסתבר מתאמן לטבריה אחרי שרץ עם אשתו מלי את מרתון ברלין בסוף ספטמבר. בדרך כלל רצתי איתו ועם מלי כשהם רצו בקצב יחסית איטי הפעם הוא היה לבד ורצנו בקצב 5:20! הרגשתי שזה מהר אבל לא היה לי קשה מאד! זה סימן מעודד בייחוד כשאני שוקל שהמטרה הבאה שלי היא שיפור השיא שלי ב10 ק"מ.
בק"מ האחרון האטנו לשחרור וחזרנו לקצב 5:45. היה כייף לרוץ בלי לחץ וגם לראות שלמרות המנוחה והפציעה אני עדיין בכושר טוב!
לא נשארתי לפריסה מכוון שנסעתי לנמל עם אשתי שעשתה הליכה כך שהילדים נשארו לבד בבית וכבר התחיל להיות מאוחר.
היה כייף לראות את חברי הקייטנה וגם לראות שאני עדיין בכושר. למרות זאת לא הצלחתי לגבש לעצמי מה המטרה הבאה..
אולי בריצה הבאה… בינתיים שבוע טוב!