היום יצאתי ל10 ק"מ ריצה קלה כדי לבדוק מה המצב לאחר 4 ימי מנוחה. לפני הריצה הייתי דיי אופטימי כי הרגל ממש לא כאבה בימים האחרונים והייתי גם בטיפול רציני אצל רם. יצאתי בחמש וחצי כשבחוץ כ10 מעלות אחרי שכל הלילה ירד גשם והיו ברקים ורעמים. השמיים היו מעוננים אבל לא ירד גשם. רצתי כרגיל לפארק הלאומי שהיה שומם באופן מיוחד.
התחלתי לאט מאד כדי לחמם את הרגל לאט לאט ולמרות זאת עדיין חשתי כאב מעקצץ ברגל. שקלתי להפסיק מיד אבל אז אמרתי לעצמי "לא רצת כמה ימים תן לרגל להתחמם" ואכן לאחר כ 2 ק"מ כבר כמעט ולא היו כאבים.
התרכזתי מאד בלהקשיב לגוף ולרגל (אולי אפילו יותר מידי) מפני שלא רציתי לגרום נזק יותר גדול ממה שיש. עד הק"מ החמישי היה בסדר וכמעט ולא כאב ואז התחילו שוב כאבים לא רצופים. שמתי לב שכאשר אני חושב על הרגל היא כואבת וכאשר אני חושב על משהו אחר היא לא כואבת.
ניסיתי לחשוב על דברים אחרים אבל לא ממש הצלחתי. נראה לי שהגוף היה קצת בלחץ ולכן צורת הדריכה שלי על הרצפה עם הרגל קצת השתנתה וזה גרם לעוד מתיחה בשריר. ברגע שהבנתי את זה הקפדתי לרוץ נכון כמו שאני רגיל. בכל מיקרה החלטתי לא לקחת סיכון ולרוץ חזרה לביתי מה שקיצר את הריצה בק"מ. אני בטוח שהמרתון לא יקום ולא יפול על הק"מ הזה.
בסה"כ הרגל הייתה בסדר עם כאבים מידי פעם. יותר טוב מהריצה ביום שלישי. לא מושלם אבל בכוון הנכון.
גם לאחר הריצה הרגל הרבה יותר טוב. בפעם שעברה אחרי הריצה היו לי כאבים חזקים והיום לא.
הריצה הבאה שלי היא ביום רביעי מקווה שמנוחה של יומיים וחצי יעזרו להמשך ההתאוששות.
יום טוב וחג אורים שמח!