בחמישי- שישי השתתפתי במרוץ הר לעמק. זהו מרוץ שליחים לאורך 215 ק"מ. היינו 6 רצים כך שלכל אחד יצא לרוץ 4 קטעים. בממוצע כל אחד רץ 35 ק"מ.
אני הייתי רץ מספר 3. התחלנו את הריצה ב10:30. הריצה הראשונה שלי הייתה אמורה להיות ריצה קלה של 7 ק"מ. הבעיה היחידה הייתה שיצאתי ל דרך ב13:00 בשיא החום. חבשתי כובע ונמרחתי וניסיתי לרוץ לאט כי אחד הרצים שלנו (מספר 5) התעכב בהגעה. ולמרות זאת סיימתי את הריצה דיי גמור.
הריצה הייתה בנוף משגע של שדות והרים מסביב. באופק ראו את החרמון עם שאריות שלג. רצתי לאורך תעלת מים וחשבתי שהמים יצננו אותי אבל בדיוק להפך. המים יצרו לחות שרק הכבידה עליי. הייתי מלא אדרלנין וגם מלא אנרגיה ולמרות כל מאמציי לא הצלחתי לרוץ בקצב 6 שבו תכננו לרוץ. בדרך ראיתי לפתע פסל מעץ שהזכיר לי צורה של אבר מין גברי ואמרתי לעצמי בחיוך "כל הזין בהר לעמק" . לאחר הריצה (וגם לפניה) שתיתי הרבה מים וכנראה הגעתי למצב של יותר מידי מים בגוף (כן יש מצב כזה) שגרם לחוסר במלחים ולכאב ראש נוראי.
הריצה השנייה היתה אמורה להיות ריצה קלילה של 6 ק"מ מכפר נחום לחוקוק. הקטע התחיל ממש על שפת הכנרת בנוף מדהים! לאחר מכן רצים לאורך הטיילת של הכנרת ואז באיזהו שלב חותכים לתחנת הדלת בצומת חוקוק. בתאור המסלול הוזכרה עליה קטנה לקראת הסוף אבל כשהגעתי אליה התברר שהיא קטנה /קצרה אבל עבה ורצים רבים הלכו בה מקום לרוץ. אני לא רציתי להשבר כבר בקטע השני אז רצתי כמו שרצים בעליה- צעדים קטנים ומהירים, גב קדימה ודחיפה חזקה עם כפות הרגליים. לקראת סוף הקטע היו בחור נחמד ובנו שחילקו קרטיבים לרצים. בגלל החום ידעתי שהקרטיב לא יחזיק מעמד עד לסוף הקטע ורצתי תוך כדי אכילתו- היה כייף.
ידעתי שעד עכשיו זה היה משחק ילדים ובעצם הריצות הקשות עדיין לפניי. בגלל חוסר המלח כאב לי הראש וגם השרירים החלו להתפס. למזלי חבר לקבוצה נתן לי כדור על מלח ואמר לי לא לשתות מים. בין הקטע השני לשלישי החלטתי לחזק את הגוף ולכן אכלתי פסטה שהבאתי מהבית, בננות וגם סוכריות אנרגיה. שתיתי מעט מים כדי לא להחזיר את כאב הראש. למזלי לבחור שאותו הייתי אמור לאסוף (בן זוגי בכל המרוץ- אבי) היה קטע ארוך וזה אפשר לי לנוח מעט.
כשאבי סיים נסענו לאזור עילבון כדי להפגש עם חבר שלו בשם אייל שארגן לנו "פריסה" בשטח. כנראה שהיתה אי הבנה לגביי מה הכוונה בפריסה ואיפה למקם אותה. מפני שאייל מיקם אותה באמצע שדה שדיי קשה להגיע אליו עם רכב רגיל (יש לו גיפ) והוא הכין קצת פסטה ואמור היה להכין שקשוקה. כמו כן היו לו מים ואפילו מתקן למקלחת שדה. בשל המיקום לקח לנו זמן להגיע אליו ואז גם לא היה ממש הגיוני לאכול כי היו רק שעתיים עד לריצה הבאה. על מקלחת לא היה מה לדבר כי היינו באמצע שדה חשוף לרוחות. שקשוקה הוא לא הכין. אכלנו קצת פסטה עם רוטב ושתינו תה עם עוגה שהיה מעולה והחייה את הנפש.
הקטע השלישי היה הקטע הקשה ביותר במירוץ מבחינת השטח והמרחק. 12 ק"מ עם שתי עליות שאחת מהם קשה. חששתי מאד מהריצה וגם התלבטתי כיצד להתלבש. המרוץ התקיים ביום חם מאד אך בלילה המעלות צנחו. לפני המרוץ חשבתי שיהיה חם ולקחתי זוג בגדים ארוכים רק לייתר בטחון. באזור הפריסה החלפתי לביגוד ארוך אך כשהגענו לתחילת הקטע השלישי לא היה שם כל כך קר. לבסוף החלטתי לרוץ עם זקט ריצה ארוך (קצת יותר עבה מחולצת ריצה) וטייץ ארוכים. הריצה עצמה הזכירה לי מדוע אני אוהב ריצות לילה- היה אוויר קריר ומרענן, בחושך הכל מתחדד הריחות, הקולות של הטבע. מהבחינה הזאת היה תענוג. משאר הבחינות קצת פחות. למרות שלא אכלתי הרבה מהפסטה חצי מהדרך היו לי גרפסים של רוטב פסטה (חשבתי לעצמי שעדיף להיות מלא מאשר רעב). אני זכרתי שהעלייה הקשה היא בתחילת הקטע ואז התברר שהיא דווקא לקראת הסוף. למזלי הבנתי שהעלייה שהייתה בתחילת הקטע היא לא העלייה הקשה ושמרתי כוחות. לאחר העליה הגיעה כמובן ירידה ואז לפתע הגענו לשדה פתוח שבקצה השני שלו היה סוף הקטע ותחנת החלפת הרצים. היה קשה אבל נהנתי מהריצה. כאב הראש חלף אך התחלף בשרירים תפוסים וכאבים באזור הדורבן (עקב שמאל) וגידי אכילס בשתי הרגליים.
מאד חששתי מהריצה הבאה ולכן עשיתי מתיחות מאד יסודיות וגם החלטתי שחייבים לנוח בצורה טובה ונוחה ולא בישיבה ברכב עד הריצה האחרונה. לאחר שאבי סיים את הקטע שלו נסענו לנקודה בה הייתי אמור להתחיל את הקטע האחרון שלי. שם נערכנו למנוחה. ישנו ברכב (בגלל הקור- למרות שהיו שקי שינה ומזרון) כשעתיים וחצי. הרגשתי יחסית ערני ורענן אכלתי בננה, חטיף אנרגיה שתיתי מים והמתנתי. לפתע קיבלנו שיחת טלפון מהרץ שלנו שהוא טעה והגיע לתחנה הבאה אליה אני הייתי אמור לרוץ. הרץ שאמור היה להחליף אותו כבר יצא לדרך כי עידכנו אותו שחלה טעות. באותו רגע החלטנו שיהיה דבילי לרוץ את הקטע הנוכחי כאשר למעשה מישהו מהקבוצה שלנו "כאילו" כבר רץ אותו. סגרתי עם אבי שאני ארוץ את הקטע הבא (שהוא אמור היה לרוץ) והוא יבצע הקפצות של שני הרצים לרכב שלהם שחנה בתחנה אחרת.
בשל השינוי הפתאומי לא עשיתי חימום כמו שצריך והתחלתי לרוץ שהגוף עדיין קר וקצת מכווץ מישיבה ברכב. התחלתי בריצה קלה תוך כדי מתיחות לשרירים. השעה הייתה קרוב לשש והשמש עדיין לא עלתה לשמיים כך שהיה כבר אור אבל לא היה חם. המראה של השדות הירוקים לצד שדות של חיטה צהובה היה יפה מאד. נהנתי מאד מהנוף ומזג האוויר ואפילו עצרתי לצלם מידי פעם. אמרתי לעצמי שריצה קלה של 7 ק"מ ונגמר הסיפור. מעליי חג מטוס ריסוס וצילמתי גם אותו. ברכתי לשלום ובהצלחה את הרצים שעברתי בדרך. פתאום באמצע הדרך התחיל לי כאב חד מאחורי ברך ימין. היה זה כאב חד שאי אפשר לרוץ איתו. מתחתי את הרגל והכאב חלף אך שוב הופיע לאחר זמן קצר. ניסיתי להתרכז בטכניקת ריצה נכונה כדי לנסות להמנע מכאבים. הכאבים חזרו להופיע ולהעלם לאורך שאר הדרך אבל היה ברור לי שאת הריצה הזאת אני מסיים! סיום הקטע היה בקיבוץ גבת ליד הרפת והיה שם ריח נוראי שגרם לי להתעורר :). זהו סיימתי את חלקי במרוץ! איזו הרגשה טובה!
נסענו לאזור הסיום של המרוץ שם נפגשנו כל הרצים של הקבוצה ורצנו ביחד את ה400 המטרים האחרונים!
סיימתי את המרוץ מפורק מבחינה גופנית. כואבים לי אזורים בגוף שלא כאבו קודם ואני מקווה שלא גרמתי לעצמי לפציעה שתעכב את התוכניות לרוץ מרתון.
בינתיים שתיהיה שבת שלום לכלום!