היום רצתי עם חברי הקייטנה ובעיקר עם גדי שעזר לי וסחב אותי בסוף! לא הייתי מצליח לעשות זאת בלעדיו!
התכנון היה לרוץ 15 ק"מ בריצה קלה, 6 ק"מ בקצב תחרות 5:13 ו 2 ק"מ שחרור. במצב רגלייים תקין לא קל אבל לא קשה מאד. במצבי זה אתגר.
נפגשתי עם החברים למקצה הראשון בשעה 5:45 יצאנו מהנמל לכוון תל ברוך. ההתחלה הייתה בסדר היה מזג אוויר טיפה קר אבל ללא רוחות והשמים היו נקיים מעננים. לאחר כ3.5 ק"מ התחיל לכאוב לי ברגל שמאל באזור הברך (כרגיל) אבל לא כאב שיגרום לעצירת הריצה. חזרנו לנמל אספנו את המקצה הבא ורצנו דרומה לכוון יפו. רצתי עם לירון שרץ בערך בקצב שלי והיה טוב אבל אז התחיל כאב בעקב – אזור האכילס של רגל ימין- משהו חדש! סוג כאב שלא הכרתי קודם. בעבר היו כאבים ברגל ימין אבל באזורים אחרים. איזה באסה!
הסתובבנו חזרה לכוון הנמל הכאבים באים והולכים ומשגעים אותי. אני שוקל האם להפסיק את הריצה כשנגיע שוב לנמל או לנסות בכל זאת לרוץ את הקטע המהיר. מבין שאם אני מפסיק ורוצה להשאר לחכות לפריסה זה יהיה משהו כמו שעה וחצי באוטו כשכולם רצים מסביב… איזה עינוי!!! מחליט לנסות להגביר ואם כואב לצלוע חזרה לרכב. תופס את גדי אומר לו- אני צריך אותך עכשיו ל 6 ק"מ והוא מסכים. לא התחלנו בדיוק ב15 ק"מ אלה קצת לאחר מכן אבל יותר טוב מכלום. גדי ובן מצטרפים אליי ומושכים אותי.
לא היה קל אבל הכאבים החדשים נעלמו! עוברים ק"מ ועוד אחד ומחזיקים מעמד. עוצרים לשתות ממשיכים עוד קצת ומסתובבים. מחוסר חמצן אני חושב שיש רק עוד ק"מ לרוץ מהר וגדי לא מתקן אותי (נשארו 2). אני קולט את הטעות אבל לא נשבר ומחזיק מעמד עוד ק"מ. אנחנו מסיימים את הק"מ האחרון של הריצה המהירה בקצב 4:53! איזה כייף שיש חברים טובים!
רצתי עוד 2 ק"מ קל והתפרקתי על המחצלת של הקייטנה. גדי התותח המשיך עוד 2 ק"מ לבד. בעומדי ליד המחצלת ראיתי חברה טובה עוברת בריצה שקלתי ללוות אותה קצת אבל הרגליים סרבו לקבל את הפקודה לזוז 🙂
שתהיה שבת טובה לכולם!