היום רצתי 30 ק"מ!!! הרבה זמן לא רצתי את המרחק הזה. להזכירכם בריצה הארוכה האחרונה שלי עצרתי לפני הסוף בגלל מתיחה חזקה בשריר התאומים ברגל שמאל.
הייתי אמור לרוץ מחר אבל יש היום כזה יום מקסים מלא שמש ומחר צפוי גשם אז ויתרתי על יום מנוחה ויצאתי לריצה.
זאת הייתה החלטה יחסית פתאומית ולכן לא התכוננתי כראוי ושכחתי לקחת כדורי מלח אבל שרדתי 🙂
מכוון שהיום אני לבדי (האשה והילדים נסעו לסבא וסבתא) לא הייתי בלחץ לצאת מוקדם מאד בבוקר ולכן הגעתי לנמל ב9 בבוקר קיוויתי שאולי רוב הרצים של הבוקר המוקדם בדיוק יסיימו וכל ההורים והילדים עדיין לא הגיעו לנמל ותהיה חנייה. כשראיתי את החניון הבנתי שהייתי אופטימי אבל למזלי בדיוק קלטתי מישהו נכנס לרכב והוא סימן לי שהוא יוצא. הצלחתי איכשהו לדחוק את הקיה ספורטג' בין שני רכבים. מזל שאני יחסית רזה אז הצלחתי לצאת מהדלת.
למרות השמש הטמפרטורה הייתה 12 מעלות ולבשתי טייץ וחולצה ארוכים (קיוויתי שלא יהיה לי חם מידי). התכנון היה לרוץ הכי רחוק שאפשר לכוון פארק הירקון – אסותא ובחזרה ואז לתל ברוך וחזרה ואם אצטרך השלמה אז ארוץ קצת דרומה על הדק בנמל. ידעתי שבפארק מתקיים מרוץ התחתונים להעלאת המודעות למחלת סרטן המעי הגס אבל הבנתי מחברים שאין בעיה לרוץ שם.
התארגנתי על החגורה עם סוכריות האנרגיה ונגן המוזיקה ויצאתי לדרך בחשש גדול בראש בגלל המרחק ומצב הרגליים אבל עם אופטימפיות ושמחה בלב. החלטתי לרוץ בקצב שיהיה לי נוח וכייף. מתחיל לרוץ השמש נעימה, מוזיקה באוזניים הרגליים בסדר והופה ק"מ ראשון בקצב 5:46. זה מעולה אבל אני חושש שפתחתי מהר מידי. מנסה להאט כדי לשמור אנרגיה לסוף אבל הגוף רץ וק"מ שני נגמר בקצב 5:44. אני רואה שקל לי והכל בסדר אז לא מנסה להלחם. בדרך בפארק אני חולף על פני אנשים שבדרך למרוץ, שער הזינוק והסיום של המרוץ (שעוד לא התחיל). מלא אנשים עם תחתונים עליהם מחכים לזינוק.
אני ממשיך לרוץ קצת ממהר כדי שהמשתתפים במרוץ לא "ידרסו"אותי בשלב מסויים מחליט לרוץ על דרך העפר שלצד הדרך הסלולה בפארק. העפר טיפה רטוב ורך וזה מאד נעים לרוץ עליו. היכן שיש בוץ אני חוזר לשביל (בכל זאת נעליים חדשות). כשאני עובר את אסותא וכמעט מגיע לקצה הדרך השעון מראה על כמעט 9 ק"מ חבל לי שזה לא 10 כך עד הנמל בחזרה זה יהיה עשרים ואז ריצה לתל ברוך וחזרה ונגמר הסיפור. לא נורא נשלים קצת בנמל. מסתובב ורץ בחזרה עדיין נהנה מהמוזיקה ומזג האוויר. לאחר כ5 ק"מ באזור האגם אני פוגש ברצים של מרוץ התחתונים. חלקם ממש השקיעו בתחתונים של גיבורי על, פרחוניים, הלו קיטי, חלקם סתם עם תחתונים רגילים כמובן ש99% מהם לובשים את התחתונים מעל מכנסי ריצה. ראיתי רק רץ אחד שרץ עם תחתונים בלבד ואפילו היה מישהו שנראה כרץ מיקצועי וכמובן הוביל את כל המרוץ.
השתלבתי בתוכם והיה כייף אפילו "הובלתי" במרוץ לאורך כק"מ מכוון שהמוביל האמיתי עדיין לא הגיע למחצית הדרך והסתובב. פה שמתי לב שהגעתי כבר לקצב 5:33 ומיד הורדתי הילוך. כמובן שהמוביל האמיתי חלף על פני לאחר מספר דקות ונעלם במהירות. עברתי בשער הסיום של המרוץ והמשכתי לרוץ להפתעתם של האנשים שעמדו שם. הריצה במרוץ היתה נחמדה ונתנה אנרגיה חיובית. בשלב זה התחיל להיות לי חם והצטערתי שלא באתי עם חולצה קצרה.
יאללה 2 ק"מ עד הנמל ואז רק 10 ונגמר… "התכוונת ל12 ק"מ" קול המצפון הדייקן מזכיר לי ומנסה להוריד את המוטיבציה. ממשיך לרוץ ומתלבט האם לעשות עצירה להתרעננות ב20 ק"מ כדי שישארו לי 10 ק"מ או ב21 ק"מ כמו שאני אמור. זה נראה כאילו אין הבדל אבל מבחינה פסיכולוגית לפעמים לק"מ האחד הזה יש השפעה רבה. אני מגיע שמח וטוב לב לנמל ומבין שיש עוד לפחות 2 ק"מ עד העצירה הבאה. ממשיך לרוץ לכוון תל ברוך לאורך הים. הים גלי מאד וזה מאד יפה לראות. יש קצת רוח גבית שעוזרת להתקדם. אני מגיע ל20 ק"מ כמעט ליד חוף תל ברוך ואז מחליט להתקדם עוד ק"מ עד הברזייה הקבוע שהרבה רצים עוצרים לידה. מגיע לברזייה מרגיש שיש ירידה באנרגיה והרגליים מתחילות קצת לכאוב. שוטף פנים, שותה, לוקח את סוכריות האנרגיה האחרונות (לצערי לא שמתי לב שנגמרו לי בבית הסוכריות ולא קניתי עוד) בריצה כזאת עוד חבילה היתה עוזרת. עושה לעצמי שיחת מוטיבציה עוד 2 ק"מ ואז מסתובב והרוב בירידה אז יאללה קדימה.
ממשיך לרוץ עוד 2 ק"מ מסתובב אומר לעצמי רק עוד 7 ק"מ ואז חוטף מכת רוח לפנים… לא מצליח כמעט לזוז. זה מאבק פיזי ופסיכולוגי קשה. אתה כבר לקראת הסוף האנרגיה בגוף כבר יורדת, הרגליים עבדו קשה ועכשיו צריכות לדחוף עוד יותר קשה. מנסה לחשוב מחשבות חיוביות ולהזרים אנרגיה. מנסה לנתק את הראש ושהגוף רק יעבוד. שום דבר לא ממש עוזר. אז ממשיך לדחוף מול הרוח. הקצב ירד מ5:50 ל6:24 איזה באסה. מנסה להתנחם שעוד 5 ק"מ וסיימנו. רץ מק"מ לק"מ למזלי בנקודות קשות אני נופל על שירים טובים במוזיקה וזה קצת עוזר. פתאום מרגיש עקצוצים של מתיחה ברגל ימין. מאיפה זה הגיע??? נזכר במרתון אמסטרדם שם פתאום רגל שמאל נתפסה אחרי שימין עשתה לי את כל הבעיות במשך האימונים… אני מרים רגליים גבוה יותר כדי לחמם את הרגליים ולא לתת להן להתפס.
אני מגיע לנמל השעון מראה קצת יותר מ28 ק"מ. אם מלחמה פסיכולוגית אז עד הסוף…(לראות את קו הסיום ולהמשיך) רץ עוד ק"מ סיבוב לכוון תל ברוך הלוך וחזור. בק"מ האחרון שהוא לא נגד הרוח הקצב שוב מגיע ל5:45! אני כל כך שמח ומותש בסיום שאני ממש מרים ידיים כאילו ניצחתי באיזה מרוץ. מרגיש את כל השרירים בגוף מכווצים אפילו בכתפיים ובצוואר (מהדחיפה קדימה מול הרוח). חושב על מתיחות ואז נזכר שאסור לעשות מתיחות לאחר מרחק כזה כי השרירים כבר מאד עייפים והמתיחות יכולות רק להזיק להם.
למרות כל הקושי אני מאד מרוצה. השרירים ברגליים אמנם קצת כואבים (גם רגל ימין) אבל ממש לא קרובים לכאבים שהיו לפני שבועיים.
יאללה הבייתה לאמבטיה.. כשאני מגיע הביתה אני מגלה שאפשר גם להשתזף/ להשרף גם משמש שקרנית. אני כולי אדום בפנים…
חברים שבת שלום ושנה אזרחית טובה לכולם!