אימון שני עדיין מתרגש. החלטתי היום לרוץ עם נעלי הברוקס הותיקות שלי כדי לקבל תמונה יותר ברורה עם איזה נעליים אני ממשיך להתאמן. הברוקס הותיקות או האון קלאוד החדשות. התכנון היה לרוץ 8 ק"מ לכוון קריית אונו ובסיס הבקו"ם מכוון שיש שם עליות נחמדות וחלק חשוב במרתון הוא העלייה על הגשרים שמחברים את החלקים השונים של ניו יורק.
התחלתי לרוץ אבל היה מאד יבש באויר ואחרי ק"מ אחד של ריצה הגרון שלי כבר היה יבש מאד. לכן החלטתי לחשב מסלול מחדש ולרוץ לפארק הלאומי שם יש ברזיות. גם במסלול זה יש טיפה עלייה בסוף. רצתי לפארק דרך מחלף אלוף שדה. הפארק עכשיו יפה מאד למרות שכבר חם. שוב שמתי לב שהפארק הרבה יותר מלא באנשים שעושים ספורט מאשר בתקופה שלפני הקורונה.
בעבר היו בפארק בבקרים מספר רצים ומספר מבוגרים שבעיקר הלכו. בשלב מסויים לאחר תקופה כבר מזהים אחד את השני ואומרים שלום בכל פעם שנפגשים. בימים אלו של שלהי הקורונה (אני מקווה) הפארק ממש הומה. הרבה יותר אנשים ונשים שעושים הליכות, נוספו רצים וגם פה ושם רואים מאמנים אישיים שמעבירים אימוני כוח.
דבר נוסף ששמתי לב אליו בפארק שבניגוד למה שחושבים אין בו הרבה צל. יש טיפה צל בכניסה ליד הספארי מכוון שיש שם עצים בהמשך המסלול כמעט ואין צל למעט החורשה ששם כמובן מוצל אבל היא רק 700 מטר מתוך 3 ק"מ. מצד שני הקרקע בחורשה היא עפר ולכן לפעמים קצת קשה לנשום בה.
עשיתי בפארק סיבוב קטן ויצאתי חזרה לכוון אפעל. הרחוב שמוביל מהפארק למחלף אלוף שדה דיי מוצל ואז יוצאים לצומת ויש שילוב של מספר גורמים שהופכים זאת לחוויה קשה. דבר ראשון אין צל וחם, דבר שני מאותו רגע יש עליה לכוון גשר אלוף שדה והכי קשה זה לנשום את כל העשן שיוצא מהמכוניות. ממש שילוב קטלני.
רואים את הקושי בניתוח של קצב הריצה שלי שיורד לפתע בהגיעי ל2 הק"מ האחרונים. בסיום הריצה החלטתי לנסות ולגוון במסלולים כדי להמנע משעמום וגם קצת מצומת אלוף שדה וכן להמשיך לרוץ עם נעלי הברוקס הותיקות שלי מפני שבהן אני מרגיש יותר נוח בריצה.
המשך שבוע טוב!