היום התעוררתי ב4:20 בבוקר וראיתי שבחוץ משתוללות רוחות עזות ויורד גם קצת גשם ולכן החלטתי לוותר וחזרתי לפוך החם והנעים. זה גרם לכך שבשעה 18:30 יצאתי לריצה.  הרבה זמן לא רצתי בערב וקיוויתי שלא אהיה עייף או מלא מארוחת הצהריים.

האימון היום כלל 5 ק"מ חימום 7 ק"מ רצופים בקצב המרתון 5:10 ואז 5 ק"מ שחרור. בשל ההצלחה בריצה על דרך לוד בשבוע שעבר החלטתי שוב ולרוץ את הקטע המהיר יותר בדרך זו. היה קריר ומעונן בחוץ שזה מעולה לריצה וקיויתי שלא ירד גשם באמצע הריצה. לייתר בטחון לקחתי איתי את הטלפון הנייד כדי שבמידה ואצטרך חילוץ אוכל להתקשר לאשתי. במקור תכננתי לרוץ עם הנעליים החדשות אך מכוון שהמגרעת הגדולה שלהם היא שהן חדירות למים רצתי עם הנעליים הישנות שתכננתי לרוץ איתן את הריצה האחרונה שלהן בשבת (בכל זאת כבר עברו 800 ק"מ).

רצתי לכוון הפארק הלאומי. עוד ברמת אפעל נאלצתי לעקוף שלוליות, ענפים שנפלו ובוץ. על דרך השלום התפללתי שמכוניות לא יעברו קרוב מידי למדרכה וישפריצו עליי מהשלוליות שבצידי הכביש. בפארק עשיתי סיבוב דרך החורשה שגם בא נראו סימני הסופה. הפארק היה כמעט נטוש לחלוטין היינו כ3 רצים ואנשי הפיקוח של הפארק. בין העננים ראיתי ירח גדול ומלא וזה מילא אותי אנרגיה. יש משהו מאד יפה בירח מלא.

התחלתי את הקטע המהיר בפארק ורצתי לכוון איצטדיון וינטר ואז לדרך לוד. כל הדרך נאלצתי להיות מאד עירני לאיפה אני דורך כדי לא להכנס לשלולית, לדרוך על ענף או לשקוע בבוץ. בפעם הקודמת רצתי על דרך לוד בשעה 5 בבוקר כאשר לא הייתה שם כמעט תנועה לא של רכבים וגם לא של אנשים. הפעם זה היה שונה ובנוסף לשלוליות שמתי לב שהמדרכה מאד צרה וכל כ100 מטר יש עמוד חשמל שחוסם יותר מחצי מהמדרכה ומקשה מאד על המעבר. רק בישראל יכולים לתכנן מדרכות כאלו!

רצתי בטרוף  מתפלל שכל הרמזורים יהיו ירוקים, ובודק שלא מגיע איזה רכב בסיבובים. רצתי גם קצת על הכביש ולמזלי בדיוק אז לא באו רכבים ממול. ב300 מטר האחרונים התחיל לפתע לרדת גשם בתחילה בטפטוף אבל אז הוא התגבר. סיימתי את הקטע המהיר ומיד פניתי למבנה של השרותים בפארק להמתין עד יעבור זעם. למזלי הגשם פסק תוך 2-3 דקות.

למרות הכל ואף על פי כן רצתי בקצב הרצוי. לא היה לי ספק שאוכל לעמוד באימון. זה מדהים כמה בטחון נסך בי המרוץ שלא רציתי לרוץ בו… בדרך חזרה הירח הפציע מבין העננים וחייך אליי חיוך גדול ומאיר 🙂 איזה כייף!

היום נודע לי שאמי היקרה גילתה אודות הבלוג שלי וישבה שני לילות וקראה את כולו. היי אמא, ברוכה הבאה! אימי מאד דאגה שכל הזמן כואבות לי הרגליים- אז אמא זה לא באמת כואב אני סתם כותב כדי ליצור אמפטיה של קהל הקוראים  וכדי ליצור מתח 🙂

לסיכום, הייתה ריצה מאתגרת מבחינת התוואי של המסלול אך עברנו גם אותה בהצלחה.

ערב טוב חברים.