היום יום שני – יום שני
כרגיל בימי שני בבוקר- טמפו אינטרוולס כחלק מריצה של 21 ק"מ! איזה כייף 🙁
אז האימון היום כלל 3 ק"מ חימום ואחר כך 3 סטים של 4 ק"מ ריצה בקצב מרתון 5:10 מלווה ב1 ק"מ ריצת קלה ולסיכום 3 ק"מ שחרור.
לאחר ששבוע שעבר התגברתי על המחסום הפסיכולוגי של ריצה מהירה של יותר מסיבוב בפארק הלאומי ולאחר ריצת השבת המאתגרת שעברתי דווקא הרגשתי בטוח בעצמי לפני הריצה. לא הייתי ממש בטוח לגביי מצב הרגליים אבל עשיתי הרבה מתיחות בשבת וראשון אז קיוויתי לטוב.
אתמול בערב עוד השתעשעשתי ברעיון של לרוץ בפארק אריאל שרון אבל כמו שאשתי החכמה ציינה בפניי – יהיה חשוך שם ב 4:45 בבוקר!
אז חזרתי לזירת הפשע והתייצבתי בפארק לאחר 3 ק"מ ריצת חימום. מתיחות קלות, שתייה מפני שהגרון שלי היה יבש כמו הנגב. לא יאמן שבשעה 4:45 בבוקר יש 22 מעלות!!!
יוצא לדרך לסיבוב ראשון מזכיר לעצמי לא לפתוח חזק מידי. חושך לא רואה כמעט כלום כולל אנשים שבאים מולי… ואני חשבתי שאני לבד. פתאום מתגנבת מחשבה- הייתי צריך להביא מוזיקה על מה אחשוב כל הזמן הזה? חושב קצת על בעיות עם הבן הגדול שנכנס כנראה לגיל ההתבגרות (כמעט בן 12). מגיע לפתרון דיי מהר. ועכשיו על מה חושבים? מנסה לחשוב על פתרון לבעיית המוטיבציה- מה עכשיו תהיה שבוז עוד 5 חודשים? אין מצב! יש כמה רעיונות אבל צריך יותר חמצן כדי לקבל החלטה.
חולף על פני נקודת ההתחלה- יפה, רק עוד ק"מ לסיום הסיבוב. השעון מראה על קצב 5:12 שזה בגדר סטיית התקן המותרת. מסיים סיבוב 1 – מאד שמח מרגיש סה"כ בסדר חוץ מהגרון ששוב יבש אפילו יותר מהנגב! מחזיר נשימה שוטף פנים מנסה לחשב היכן אסיים את הסיבוב הבא. יוצא לק"מ ריצה קלה ובסיומה לעוד סיבוב מהיר של 4 ק"מ.
קשה להגביר לאחר הריצה הקלה אך לאט לאט מגיעים לקצב הרצוי- עכשיו לשייט בקצב הזה עד לסוף הסיבוב אני אומר לעצמי. מנסה להזכר איך היה באימונים לפני שנה וחצי והאם אכן לא היה כל כך קשה. אולו אצטרך לקרוא את הבלוג מההתחלה כדי להזכר ולהבין מה ההבדלים… כנראה שקצת ריחפתי מידי כי לפתע אני רואה בשעון קצב 5:21!! מתחיל להאיץ בודק עוד כמה מרחק יש לי רואה שיש לי עוד כ 2 ק"מ כדי לקזז 11 שניות בערך!!!
ממשיך להגביר. זה לא פשוט הרגליים לא במיטבן אחרי ה24 ק"מ בשבת והיום כבר רצו 8 ק"מ. לאט לאט הקצב יורד 5:19, 5:18 ואז נתקע על 5:17- עוד 7 שניות להוריד ועוד כ1.5 ק"מ. בדיוק אז מגיע לאזור בעייתי מבחינת קליטת GPS אזור החורשה. הקצב קצת יואט עכשיו אבל יוגבר איך שנצא מהעצים אני אומר לעצמי כדי שלא יהיה משבר. אכן הקצב משתנה ל5:18 אבל חוזר ל5:17 מיד בחזרה לאחר העצים. מגיע לאזור שטוח -יאללה זה הזמן לצמצם. הקצב ממשיך לרדת 5:16, 5:15, אבל פה הוא נתקע. אני לא יכול לרוץ יותר מהר! מגיע לאזור העלייה שבה אני רץ בימי רביעי. יאללה כמו ימי רביעי קדימה לטוס אני אומר לעצמי. אני רץ על קצות האצבעות כמעט לא נוגע בקרקע. הקצב יורד ל5:14. קדימה אנחנו כמעט שם. השעון מראה 5:13 ואז אני שומע את הצפצוף של סיום הקטע 🙂 זה היה קרוב. אני כמעט ללא אוויר כמובן שהגרון שוב יבש. לאחר מכן ראיתי באפליקציה שרצתי בשלב מסויים בקצב 4:04!
יוצא לק"מ ריצה קלה להחזיר דופק ונשימה. מבטיח לעצמי שבסיבוב האחרון אהיה ערני כדי לא לרוץ שוב כמו משוגע.
לפני הסיבוב המהיר האחרון שוב שוטף פנים ומעודד את עצמי. אני מרוצה שיצא שאסיים את הקטע הבא בדיוק בכניסה לפארק כך שאוכל לרוץ ישר הבייתה לאחר מכן.
מתחיל את הסיבוב האחרון. אני מרגיש קליל ורענן ובקצב טוב. איך יודעים שזה המצב? כי התחלתי להרגיש כל מימי שפשופים קלים שקודם בגלל שהייתי עסוק מידי ברדיפה אחר השעון לא הרגשתי אותם. בודק את מצב השעון כל הזמן. לפתע לאחר כ 1.5 ק"מ שוב השעון מתחיל להראות שהקצב מואט. אני מרגיש שאני בקצב הנכון אבל השעון בשלו. אותו סיפור כמו קודם! 5:15, 5:16, 5:17…
הפעם זה לא יקרה אני אומר לעצמי. אז מה? השעון כנראה לא מבין עברית ושוב הגעתי עד ל5:20. לצערי הפעם למרות כל הניסיונות לא הצלחתי לצמצם עד 5:10 והגעתי רק ל 5:15. לא נורא לפחות סיימתי את החלק הקשה באימון.
קדימה עכשיו יש 4 ק"מ של ריצה קלה עד לבייתי. קל זה לא היה אבל לאחר חריקת שיניים ומאמץ הגעתי לסיום הריצה!
צלחתי עוד אתגר. אמנם רק ב95% הצלחה אבל עדיין מרוצה.
יאללה יש לי בלוג שלם לקרוא היום!
יום טוב!