אני אוהב שני סוגי ריצות. הסוג השני אלו ריצות שהכל הולך בהם ממש טוב ובסוף אתה בהיי מטורף! הסוג הראשון אלו הריצות הקשות שצריך להלחם כדי לסיים אותן. אלו הריצות שמהן לומדים הכי הרבה!
היום הייתה לי ריצה קשה!
בדיעבד מה חשבתי לעצמי? שאחרי שרצתי מתחילת השבוע רק ריצה אחת יחסית איטית של 10 ק"מ אוכל לרוץ 20 ק"מ בקצב מהיר ובקלות??? שאחרי שארוחת הערב שלי כללה דלי ענק של פופקורן וישנתי 5 שעות – הגוף יהיה מלא באנרגיה???
אז מעשה שהיה כך היה. החלטתי שהיום אני רוצה לרוץ 20 ק"מ בקצב 5:30. יצאתי מביתי בשעה 5:40. שמתי לב שליד הרכב שלי יש ענף דיי גדול שנפל מעץ. היה נדמה לי שאני רואה שריטה חדשה על הרכב אבל השעה היתה מוקדמת וחשוך אז החלטתי לבדוק זאת יותר מאוחר. התייצבתי בנמל בשעה 6:00 אחרי ששתיתי חצי בקבוק מים ולא אכלתי דבר. קיויתי שאולי עוד מישהו מהקייטנה יתייצב גם אבל כמובן שאף אחד לא הגיע… טוב אז יצאתי לדרך. רצתי לכוון הפארק. 100 מ' לאחר ההתחלה היו מלא אבנים גדולות על השביל! המראה החזיר אותי 28 שנים אחורה לשירות הצבאי- זה נראה כאילו שזרקו אבנים על הרצים . לפני רצה קבוצה מעורבת וגם בה מייד כל הגברים התחילו פתאום לדבר בערבית 🙂
בק"מ הראשון עמדתי במשימה וסיימתי בקצב 5:25 ואז התחלתי לחשוב על כל מיני דברים ומק"מ לק"מ הקצב התגבר והגיע עד ל5:16 בלי ששמתי לב. אולי לא הסתכלתי בשעון אבל מבחינה גופנית הרגשתי שהיה לי דיי קשה. עכשיו לאחר שאני מסתכל באפליקציה אני רואה שהגעתי בשלב מסויים לקצב של 3:29!!! פלא שלא קיבלתי התקף לב!
חוץ מההתחלה השבילים בפארק היו יחסית פנויים אבל אז נכנסתי לאזור של יער בראשית והשבילים היו מלאים ענפים שנפלו בסערה והריצה הרגישה כמו מרוץ מכשולים. היתרון היה שהקצב ירד חזרה ל5:24. החסרון שהשרירים התחילו לעשות קולות של כל השבוע נחנו והתרגלנו לטוב מה אתה משתולל עכשיו??? החלטתי לקחת כדור מלח. עצרתי בברזייה, כדור מלח והמשכתי. מאותו רגע התחילה להטריד אותי המחשבה על הרכב והאם באמת הוא נשרט או שלא קרה לו כלום. כנראה שזה מה שדחף אותי לקצבים ממוצעים של 5:12 (גם פה שמתי לב שבאחד הקטעים הגעתי לקצב 4:27) הגוף אותת שקשה לו אז עצרתי בק"מ 8 ולקחתי סוכריות אנרגיה. הקטע המטורף היה שהראש אמר כל הזמן להאט אבל הגוף עשה מה שבא לו. תמיד אומרים שהכל בראש אבל פעם חבר אמר לי לנתק את הראש ואולי הייתי צריך להקשיב לעצה שלו הפעם.
הגעתי חזרה לנמל מתנשף. שתיתי מים, לקחתי עוד סוכריות אנרגיה. חבריי הקייטנה התלבטו האם לרוץ לפארק או לנמל- אמרתי להם שכרגע חזרתי מהפארק אז החליטו לרוץ דרומה לכוון הדולפינריום. התחלתי בריצה עם החברים בקצב 5:35. לפתע לאחר 700 מטר פתאום הרגשתי שאני עומד להקיא וגם מן חוסר אנרגיה כללית בכל הגוף. החלטתי להפסיק לרוץ ולחזור לרכב. אמרתי לחבריי שאמתין להם כשיסיימו. הלכתי חזרה לכוון החנייה ברידינג והתחלתי לחשוב מה זאת העייפות הזאת? מה קרה לי? אבל אחרי שהנשימה חזרה קצת המחשבות התחלפו למה אעשה עכשיו שעה ברכב? ואני לא יכול להבריז אחרי שאמרתי לכולם שאחכה להם… אז עלה הרעיון ללכת לבחון את הרכב באור יום. בשלב מסויים אמרתי לעצמי יא פולני בכיין רצת מדהים עד עכשיו אמנם היה קשה אבל אתה הרבה יותר מהיר ממה שתכננת תרוץ לאט יותר ויהיה בסדר. אל תלך לרכב כך שיהיה מה שיעסיק אותך בריצה ויסיח את דעתך מהקושי.
וכך היה! לאחר 500 מטר הליכה חזרתי לרוץ ושוב רצתי לפארק אך כדי לגוון רצתי בצד הדרומי יותר שמוביל לראש ציפור ושבע תחנות. בטח החברים יגידו ששלחתי אותם לנמל כדי שיהיה לי את הפארק לעצמי חשבתי לי… החלטתי לרוץ "רק" עוד 8 ק"מ כדי שאסיים עם שאר החברים. הצד הדרומי היה כמעט ריק בהשוואה לצד הצפוני. השמש האירה והיה יום מקסים עם מזג אויר מעולה לריצה. לצערי הסיפור של הקטע הראשון של הריצה חזר על עצמו נסחפתי לקצבים מהירים והגוף לא ממש אהב את זה. מהק"מ ה13 עד ה16 הייתה ממש מלחמה לא לעצור בכל ק"מ. למזלי למדתי באימונים למרתון לרוץ מק"מ לק"מ וכך היה. זה גם ניכר בקצבים הממוצעים לק"מ למרות שמבט באפליקציה מראה שהגעתי גם בק"מ אלו ל4:31 ואפילו ל 3:23 דקות לק"מ!!! בק"מ ה15 בערך עברתי מתחת לגשר שעובר מעל הירקון שם ראיתי איש עומד ליד ספסל ולידו פח זבל גדול עם גלגלים. בשנייה הראשונה חשבתי איזה יפה שעירית תל אביב שולחת מנקים לפארק לאחר הסופה אבל אז ירד לי האסימון שזהו הומלס שכנראה גר על הספסל ושם את כל רכושו בפח ומסיע אותו כך. תזכורת של החיים על קשיים אמיתיים…
מזג האוויר היפה והיופי של הפארק הכניסו בי מוטיבציה ולאחר שלקחתי את סוכריות האנרגיה האחרונות סיימתי את 2 הק"מ האחרונים ו18 ק"מ סה"כ.
אז מה למדתי מהריצה הזאת?
- לא להתאמן מסודר ולצפות מהגוף לא להגיב לכך זאת טעות
- צריך להכניס לגוף אנרגיה לפני שיוצאים לבזבז אנרגיה
- לרוץ בשינויי קצב גדולים מידי זה ממש לא רצוי ( פעם ידעתי זאת)
- לפעמים הראש דווקא מכשיל וצריך לנתק אותו ולהקשיב לגוף.
- יש בי יותר מהירות ממה שאני מאמין!
- לפעמים רוצים לרוץ לבד ולא עם אנשים (לעיתים נדירות)
שיהיה שבוע טוב!