היום היה יום קשה! הייתי אמור לצאת כרגיל לריצה של 21 ק"מ בקצבים משתנים כיוונתי שעון ל4:15 כדי לצאת ב4:45. כל הלילה הסתובבתי ולא ישנתי טוב. קצת כאבו לי הרגליים משישי – שבת קצת לא היה לי חשק לצאת לרוץ.
לבסוף קמתי בחוסר חשק. התארגנתי ויצאתי. מתחת לביתי שמתי לב שהאימון לא מופיע בשעון. הוצאתי מיד את הנייד הפעלתי את האפליקציה של האימונים וניסיתי לעדכן את השעון. לאחר מספר ניסיונות הצלחתי ויצאתי בעיכוב לריצה. זה קצת פגע במצב הרוח הירוד גם ככה כי פחדתי שלא אספיק לחזור בזמן להעיר את בני הגדול למשמרות זה"ב.
התחלתי בריצה. הרגליים דיי כאבו אבל חשבתי שיתחממו לאט לאט. בכל זאת היו לי 3 ק"מ חימום. המצב השתפר קצת עד שהגעתי לפארק.
הפארק היה שומם! בכל זאת 5 בבוקר! החנייה שבה בדרך כלל יש מספר רכבים כשאני מגיע והיא דיי מלאה כשאני יוצא הייתה ריקה! עשיתי קצת מתיחות לאברים השונים והתחלתי בריצה. היה עליי לרוץ 4 קטעים של 3200 מ' בקצב 5:10 ואז 800 בקצב קל ואחרי זה שוב 2 ק"מ שחרור. ההתחלה הייתה בסדר הייתי בקצב הנכון אבל אחרי כ1500 מ' התחילו כאבים לאורך כל רגל ימין. מהאגן, דרך השריר הארבע ראשי (הירך), הברך ואפילו כף הרגל! המשכתי לרוץ אבל האטתי וסיימתי את הסיבוב בקצב ממוצע של 5:30. 20 שניות לאט ממה שהייתי אמור לרוץ! בשלב זה החלטתי לחזור הבייתה.
התחלתי ללכת לכוון בייתי ובדרך עשיתי לעצמי שיחת דרכנו לאן. אמרתי לעצמי אם אני באמת רוצה לרוץ מרתון אז אני חייב להתאפס על עצמי, לקום עם מוטיבציה לבצע את כל מה שאלעד אומר ולהיות כולי בתוך העיניין. אם אני לא 100 אחוז בעסק אז להודיע לכל מי שצריך, לבטל את הטיסה והמלון ולחזור לריצות של 8-10 ק"מ. התשובה הסופית הייתה שאני בעסק!!! אז קדימה ממחר מפסיקים לבכות ומתחילים מחדש עם כוח רצון ומרץ!
בסוף רצתי ריצה קלה לבייתי כך שיצא שבמקום 21 רצתי 9 ק"מ אבל לפחות סגרתי את נושא השביזות (אני מקווה). לגביי הכאבים אני מאד מקווה שזה משהו זמני ולא הכנה לפציעה.
אני חייב ללכת לטיפול אצל רם או מישהו דומה כדי לעזור לגוף לחזור לעצמו. צריך להסתכל טוב טוב גם על מצב הנעליים אולי הגיע הזמן להחליף בכל זאת שני הזוגות שיש לי כבר עברו את ה600 ק"מ כל אחד.
מקווה שאלעד לא יקבל את הבשורה בצורה קשה.
המשך יום טוב חברים.