היום רצתי 28 ק"מ עם יואב. חבר מהקייטנה שבפעם האחרונה שרצנו ריצה ארוכה ביחד זה היה כשאני רצתי את המסכמת שלי לאמסטרדם ועבורו זאת היתה הריצה הראשונה שהוא רץ מעל 30. שנינו זכרנו את החווייה כחיובית ולכן כשראינו ששנינו אמורים לרוץ את אותו המרחק מיד יצרנו קשר וקבענו לרוץ ביחד.
קבענו ב4:45 בנמל. כמו כל ערב לפני ריצה הכנתי הכל בצורה מסודרת במקום הקבוע. שמתי כדורי מלח כבר בכיס המכנסיים הכנתי את החגורה עם החבילות של סוכריות האנרגיה. הכובע, החולצה והנעליים במקום הרגיל, פלסטרים וכדומה… שמתי לב שהשעון לא טעון עד הסוף ושמתי אותו לטעינה. קמתי ב 3:50 התארגנתי, אכלתי משהו קטן, שתיתי תה ויצאתי לנמל. בודק את המעלות בחוץ 8 מעלות!!!! הגעתי לנמל ולא ראיתי את יואב. אמרתי לעצמי אם הוא לא מגיע אני חותך חזרה הביתה 🙂 ואז הפשלתי את השרוול כדי לראות מה השעה ו… חשכו עיניי! אני לא מאמין! שכחתי את השעון בבית!!! מה עושים? אפשר לרוץ עם הנייד ואפליקציית ריצה למרות שלא הייתי בטוח שהסוללה תחזיק מעמד (בכל זאת אייפון) או שאבקש מיואב לשלוח לי את הקובץ של הריצה בסופה. האפשרות השנייה נבחרה.
בזמן המיועד יצאתי מהרכב כדי לראות שיואב גם חיכה שאצא מהרכב. חיבוקים ונשיקות גם לסימונה שבאה איתו אבל רצה לבדה. הסבר על אובדן השעון וקדימה לדרך. יואב בכושר ממש טוב הוא סיים לפני כחודש את המרתון המדברי באילת ונמצא לפני מרתון טבריה ועבורו זאת הייתה ריצה אחת לפני הריצה המסכמת שלו. כשדיברנו בערב על הקצב של הריצה יואב אמר שרוצה לרוץ בקצב 5:50- 6:00 אני אמרתי קצב ממוצע 5:40 אבל שאין לי בעיה לרוץ בקצב שלו. כך שחיכיתי לריצה בקצב יחסית נינוח.
התחלנו לרוץ הרגליים בקושי זזות מהקור ובגלל השעה אני מרגיש שאנחנו בקצב קצת יותר מהיר ממה שחשבתי שואל את יואב באיזה קצב אנחנו אומר 5:50. טוב אני כנראה צריך עוד קצת להתחמם. רצנו דרך פארק הירקון לכוון אסותא. מדברים בכייף מידי פעם רואים עוד משוגעים כמונו. אני עדיין מרגיש שקצת מהר לי שואל שוב את יואב והוא אומר לי 5:50. טוב אני אומר אולי כשרצים לבד ההרגשה שונה.
עוברים ב7 תחנות רואים תנים אני מספר ליואב על הריצה שלי באזור לפני 3 שבועות. ממשיכים עד אסותא ואז מסתובבים. בשלב מסוים שואל שוב את יואב אם בטוח בקצב ואז הוא אומר לי שאנחנו בקצב 5:40. "זה מסביר את ההרגשה שלי" חשבתי. הגענו חזרה לנמל כבר 16 ק"מ מאחורינו נשארו "רק" עוד 12 ק"מ. מחליטים לרוץ לתל ברוך וחזרה ואז ישארו לנו עדו כ4 לרוץ באזור הדק בנמל. אני אישית שונא לרוץ באזור הדק ובכלל לכיוון דרום כי צפוף שם.
באזור הק"מ 18 מתחיל להיות קצת קשה. אנחנו כמעט לא מדברים ועסוקים כל אחד במחשבות שלו. אני מתחיל להתנשף בתכיפות רבה יותר (פולני או לא?). בק"מ 20 מתסובבים בחזרה לכוון הנמל. עוצרים לשתות בברזייה בתל ברוך לוקחים מלח ואנרגיה כבר עברנו 21 ק"מ. רק עוד 7 אבל שנינו כבר דיי כאובים ותפוסים קצת. עכשיו זה בירידה אומר יואב. יאללה המשכנו.
מאזור הק"מ ה23 מתחיל להיות יותר קשה ואני רק רוצה שיגמר. יואב אומר לי משפט "נתק את המוח" זה משפט מעניין כי בדרך כלל אומרים ש"הכל בראש" שומע בקולו ובאמת מאותו רגע הגוף רץ יותר מהר. הראש עובד רק בשביל לראות. אולי בזכות הקור הרגשתי כאילו המוח קפוא והגוף רץ כמו מכונה. אולי באמת גם הדברים הרעים הם בראש ולפעמים עוצרים אותנו. לפי החישובים שלי אנחנו אמורים לחזור לנמל לאחר 25 ק"מ מה שאומר שנשארו רק 3 עד הסוף. כשמגיעים לנמל יואב אומר שיש עוד 4 ק"מ. אני לא מבין איך זה וכמעט נשבר מנטלית.
כנראה שהשילוב של הריצה בשישי והקור השפיעו וכל הרגליים כאבו לי. אמרתי לעצמי בוא נתק את המוח שוב אבל הפעם זה לא עבד. ממשיכים לרוץ הדק צפוף מלא אנשים וזה דיי מבאס לרוץ שם. אני מרגיש שחייב לשתות בנקודת ה 2 ק"מ היכן שאמורים להסתובב ולחזור לנקודת ההתחלה אנחנו מחפשים ברזייה . לא רואים אחת. לאחר כ500 מ' יש ברזיה אני מתכוון לשתות ואז יואב אומר שהוא ממשיך כי אם יעצור הוא לא יוכל להמשיך. אני נלחץ שבגללי תהרס לו הריצה וחוץ מזה לא תהיה לי מדידה של הריצה ומחליט להתאפק עד הסוף. יאללה עוד 1.5 ק"מ עד הסוף קטן עלינו. ממשיכים לרוץ. להפתעתי יואב שעד אותו רגע הקפיד לרוץ בדיוק כמו שבאנו חותך לכוון נקודת הסיום. אני מאד שמח כי לא צריך לעבור דרך כל המוני האנשים. מגיעים לסיום 28 ק"מ ב2:40 שעות. קצב ממוצע 5:41 ! אני גמור אבל מאד מרוצה. אם לא הייתי רץ עם יואב כנראה הייתי מפסיק הרבה לפני. תודה אחי!
בסיום עפתי מהר הביתה עוד יום ארוך היה לפניי.
שבת שלום!