שלום לכולם,
יש משפט ידוע מהצבא "לכל שבת יש מוצאי שבת" אני חושב שלרצים יש משפט " לכל שבת יש שישי בערב" – זה הזמן שבו מכינים את הציוד לריצה של שבת. כשמסתכלים על זה ובנוסף על כל ההכנות שלפני הריצה אפשר לחשוב שיוצאים למבצע צבאי מסובך ביותר. רק כדי שתבינו במה זה כרוך:
הכנת טייץ וחולצה לריצה + חולצה להחלפה + מגבת קטנה
הכנת גרביים ונעליים
הכנת כובע ומשקפי שמש
הכנת משחה נגד שפשופים (למריחה בבוקר)
הכנת פלסטרים נגד שיפשוף בפטמות (לשים בבוקר- לפעמים שם כבר בלילה לפני השינה)
הכנת סוכריות / ג'ל אנרגיה
הכנת כדורי מלח
הכנת בקבוק משקה איזוטויני + בקבוק מים רגילים (לאחרי הריצה)
הכנה של כוס התה + הכריך למחר בבוקר לפני הריצה (סידור המצרכים)
איפה נעלם המצב שפשוט לובשים בגדי ספורט ויוצאים לרוץ???
היום רצתי "רק" 23 ק"מ ולכן החלטתי "לפנק" את עצמי ולא לקום ב4 אלה לישון עוד שעה ולקום ב5 – איזה כייף!
התחלתי לרוץ ב 5:30 ומיד הרגשתי את הלחות באוויר (האמת עוד באוטו בדרך לנקודת ההתחלה שמתי לב ללחות). הצטרפתי לקבוצה של הקייטנה שרצה 16 ק"מ והתכנון המקורי היה להמשיך עוד 7 ק"מ אחרי שהם יסיימו. התחלנו באצטדיון הדר יוסף ורצנו לכוון נמל תל אביב. היה נחמד לרוץ עם עוד אנשים לשם שינוי אך מהר מאד הם הגבירו קצת והשאירו אותי מאחור (מאז שהמאמן נזף בי שלא רצתי לאט לפני כשבועיים אני לא רץ מהר מהמתוכנן). תוך כדי הריצה ראיתי את אחד החברה מהקבוצה שגם הוא רץ מאחור התקרבתי אליו ודיברנו קצת. בהתחלה חשבתי שאנחנו באותו קצב אבל אז שמתי לב שאנחנו רצים לאט מידי והשארתי אותו מאחור. לצערי שוב הייתי לבד 🙁
למזלי שמרתי על הוראות המאמן ורצתי יחסית לאט כך שהריצה לא היתה קשה. הקפדתי לשתות ולקחת סוכריות אנרגיה כל 7 ק"מ ובחצי הדרך גם לקחתי כדור מלח נגד התכווצויות בשרירים. כשהגענו לנמל החלטתי שאני ממשיך עדו 3.5 ק"מ לכוון תל ברוך כדי לשמור על פשטות של הלוך חזור ולא לעשות עוד סיבובים באזור האצטדיון. חוץ מזה שיש בריזה ממש טובה כשרצים מתל ברוך לכוון הנמל.
הגעתי קצת אחרי תל ברוך שם פגשתי קבוצה של חברה שהיו שייכים לקייטנה בעבר ובזמן האחרון רצים בנפרד. בחלקם מתאמנים למרתון אמסטרדם. כבר כמה פעמים שקלתי לרוץ איתם מכוון שנראה לי שהם רצים מרחקים ולקצבים דומים לשלי. הסתובבתי וחזרתי לכוון הנמל. כק"מ מהנמל ראיתי את אחד מהחבורה הולך שאלתי אותו מה קורה והוא אמר שלא הרגיש טוב אבל שירוץ איתי ואעזור לו להמשיך בדרך. רצנו ביחד עד הנמל ושם הוא הפסיק.
יצאתי צדיק. בריצה הזאת עזרתי לשני אנשים שהתקשו 🙂 באותו שלב הייתי כבר בק"מ 18 לפתע נתקלתי בחולשה וחוסר אנרגיה מסויימים שהופיעו בלי התרעה מוקדמת. היה לי עוד סוכריות אנרגיה שהייתי אמור לקחת בק"מ 21 אז החלטתי לקחת אותן עכשיו. אני חושב שחלק מהבעיה היתה פסיכולוגית. מכוון שחיכיתי לקחת את הסוכריות ולשתות בק"מ ה21 התבלבתי לרגע וחשבתי שזאת ריצה של 21 ק"מ ואז שהבנתי שיש עוד 2 ק"מ נוספים רוחי קצת נפלה…
לקחתי את הסוכריות ושתיתי ואמרתי לעצמי שעד עכשיו היה קליל ואין סיבה לעייפות הזאת ואכן בק"מ הבא רצתי הרבה יותר טוב וכשהגעתי לק"מ ה 21 אמרתי לעצמי בתחילה אין מצב השעון התבלבל.
בהמשך לפוסטים שלי לגביי סוגי וטיפוסי הרצים השונים השבת גיליתי עוד טיפוס. המטיילות עם הכלבים- אלו נשים שלבושות טיפ טופ לפעילות גופנית אבל בעצם רק מטיילות עם הכלב. יתכן שיש גם גברים כאלו אבל לא ראיתי. הכוונה היא לא לאנשים שרצים ביחד עם הכלב אלה לאנשים שהולכים עם הכלב.
לסיכום הריצה היתה ריצה לא קשה למעט המשבר בק"מ ה18 אני בטוח שללא הלחות היה אפילו יותר קל. סיום הריצה מסמל את סיום שלב הבסיס וכניסה לשלב הבנייה! האקשן מתחיל עכשיו!
שתיהיה לכולם שבת נעימה וקרירה!