שלום חברים, כדי לאזן קצת את עודף האופטימיות בפוסטים האחרונים אז היום יש פוסט טיפה פחות שמח. זאת הייתה ריצת הפרידה שלי מנעליים שליוו אותי כ800 ק"מ!
היום הייתי אמור לרוץ 28 ק"מ שמתוכם 20 בקצב 5:50-5:40 ואז 8 ק"מ אחרונים יותר מהירים בקצב המרתון 5:10. התחלתי את הריצה בשעה 5 עם חברים מהקייטנה אך הם רצו טיפה לאט ממה שהייתי צריך ולכן רצתי קצת לפניהם. כרגיל רצנו בצורת כוכב. התחלנו את הריצה לכוון תל ברוך 5 ק"מ ואז חזרה לנמל ואז יצאנו לכוון יפו 5 ק"מ וחזרה ואז היינו אמורים לרוץ לכוון הפארק. כל אחד וכמה ק"מ שצריך להשלים.
הייתי מלא בטחון ושמח. לשם שינוי לא שכחתי כלום בבית. היו לי שירים חדשים שרציתי לבדוק בנגן ואפילו לא היה לי קר. 10 ק"מ ראשונים עברו ממש בסדר ואפילו לא השתמשתי בנגן. הסתכלתי כמה יפה הים לאור הירח. הייתה לי קצת בעיה למצוא את הקצב ולכן כל ק"מ היה בקצב שונה אבל זה לא היה נורא כל עוד הייתי במסגרת הקצבים הרצויים.
כשהגענו לנמל לקחתי סוכריות אנרגייה וגם כדור מלח נגד התכווצויות שרירים כי הרגשתי קצת נוקשות ברגליים. אז גם שמתי עליי את הנגן ושמעתי מוזיקה. חלק מהשירים יותר אהבתי וחלק פחות אבל רצתי בשמחה והכל היה טוב. בדולפינריום שתיתי והסתובבתי חזרה לכוון הנמל. משהו ששמתי לב אליו היה שהשעון שלי מראה קצב מסויים ואז כשאני מסתכל עליו הקצב מיד מתגבר כאילו הוא רוצה לרצות אותי ולכן איך שאני מסתכל מציג לי מהירות טובה יותר.
עוד דבר ששמתי לב שהנגן מנגן את השירים לפי איזה סדר שבא לו ולא לפי הרשימה שהכנתי בקפידה ולפי הגיון מסויים. שמתי שירים פחות קצביים בהתחלה ושירים יותר קצביים וכאלו שאני יותר אוהב לקראת הסוף כדי שברגעים היותר קשים המוסיקה תעזור לי. נראה לי שזאת תהיה ריצת הפרידה גם מהנגן הזה…
כפי שאמרתי הכל בגדול היה טוב. קצת הרגשה של נוקשות ברגליים אבל לא משהו חריג שלא הרגשתי בעבר. פתאום בק"מ ה17.5 כאב חד בשריר התאומים השמאלי. כמו חתך קטן מסכין. האינסטינקט הראשוני היה לעצור אבל מנסיוני במרתון לפעמים שכשריר מתכווץ ונתפס להמשיך לרוץ יכול לעזור. נזכרתי גם ברצה אחת שראיתי במרוץ סובב עמק שנראתה תפוסה לגמרי ולכן נתתי לה כדור מלח ובהמשך עקפה אותי בקלילות…
המשכתי לרוץ לא בשיא המהירות אבל במסגרת הקצבים עד לברזייה. שם לקחתי עוד כדור מלח והמשכתי. בשלב מסויים חשבתי שאולי הכאב נעלם אבל אז הוא חזר קצת יותר חזק מבהתחלה. התחלתי לחשוב האם להפסיק עכשיו? האם לסיים 20 ק"מ ואז להפסיק. האם להמשיך לרוץ את כל המרחק אבל את ה8 האחרונים בקצב קל יותר? כל השאלות האלו התרוצצו בראש. לבסוף בהתחשב בעובדה שיש עוד הרבה זמן עד המרתון ועד עכשיו הייתי בכושר ממש בסדר הוחלט לסיים את 2 הק"מ שנשארו ולהפסיק.
מאד התבאסתי כי אני איש שאוהב לעמוד במשימות שלו וגם לא ממש שמחתי לעמוד בפיתחה של פציעה. הודעתי לשאר החברים שאני פורש ולא אשאר לפריסה מכוון שנשארה כמעט שעה וחצי עד אז. עשיתי מתיחות רק לרגל שלא כאבה ונסעתי לביתי.
חבל שכך הסתיימה לה ריצת הפרידה החגיגית אבל זה חלק מעולם הריצה. צריך להקשיב לגוף ואם צריך לתת לו לנוח. אתייעץ עם אלעד המאמן ורם המטפל ונחליט מה עושים. בשלב זה אמבטיה ממש חמה נראית כאופציה מועדפת.
נקווה לבשורות טובות ושבוע טוב לכולם!