היום רצתי מרחק שהרבה זמן לא רצתי 22 ק"מ! אמנם זה רק ק"מ יותר ממה שרצתי השבוע אבל עדיין זה מסמל מעבר לשלב חדש.
מכוון שאנחנו נוסעים לסופ"ש הקדמתי את הריצה הארוכה ליום שישי. כדי לקצר את הזמן שמסביב לריצה כמו נסיעה הלוך וחזור החלטתי לרוץ באזור הבית.
יצאתי מביתי רצתי לפארק הלאומי אותו חציתי ויצאתי לכוון אצטדיון וינטר משם חציתי את כביש הטייסים ונכנסתי לפארק אריאל שרון או בשמו העממי חירייה.
כבר מזמן אני מכיר את המקום ויש שם אחלה מסלולי ריצה. הבעייה היחיד כמו כל ריצה בשטח היא המחסור בברזיות. ידעתי שהכינו חנייה חדשה ויש שולחנות פיקניק אז הגיוני שתהיה גם ברזייה. בסוף מצאתי אחת ואפילו עם מים קרים.
עד פארק אריאל שרון המרחק הוא 4 ק"מ כך שבפארק היה עליי לרוץ כ14 ק"מ. הכנתי לי סיבוב נחמד של כ6 ק"מ חלקו על כביש וחלקו על דרך כבושה. בסיום כל סיבוב הגעתי לברזייה. מה שנחמד בפארק הוא שהשטח פתוח ויש אויר טוב (לפעמים יש ריח של גז) ואתה לא מרגיש בתוך העיר. היו דיי הרבה אנשים על המסלול חלקם ברגל חלקם באופניים. כל פעם סימנתי לי מישהו באופק והתקדמתי לעברו מהמר האם אוכל להשיג אותו או לא. מזג האויר היה מצויין ורוב הדרך הרגשתי חזק ורצתי בקצב 5:30 שהוא גבול התחתון של הטווח שאלעד המאמן אמר לי לרוץ (5:30-5:50).
הריצה היתה טובה אבל לא קלה ולאחריה כאב לי כל החלק התחתון של הגוף. איך שהגעתי הבייתה ישר נכנסתי לאמבטייה קפואה מלאת קרח!
מקווה שאוכל לזוז בסופ"ש הפעיל שארגנו לנו!
שבת שלום!