אחרי שאתמול לא קמתי לרוץ ויצאתי לרכיבה במקום נאלצתי היום לצאת לרוץ. הייתי צריך לרוץ סה"כ 25 ק"מ שחולקו ל5 ק"מ חימום בקצב קל, 15 ק"מ בקצב 5:10 ולסיום 5 ק"מ שחרור בקצב קל. לצערי היה לי ב9 בבוקר תור לפיזיותרפיה מה שאמר שאני חייב לסיים את הריצה עד ל7:45. כלומר צריך לצאת לרוץ בשעה 5! התעוררתי ב4:30 והכנתי את עצמי. לבשתי בגדים קצרים וחבשתי כובע. קיויתי שלא יהיה לי קר מידי.
רצתי לכוון פארק אריאל שרון דרך כפר המכביה והפארק הלאומי. התוכנית הייתה לראות אם השמש עולה כשאני מגיע לפארק אריאל שרון אז להכנס ולרוץ ואם לא אז לרוץ קצת בפארק הלאומי עד שהשמש תעלה. השמש לא עלתה אז נכנסתי לפארק הלאומי עשיתי מתיחות טובות שתיתי ורצתי 4 ק"מ מהירים מתוך ה15בפארק הלאומי משם המשכתי לפארק אריאל שרון. המטרות שלי היו: לא להתפתות לעצירות ולשתייה כל 2-3 ק"מ. לא להשבר בגלל הסיבובים בפארק ולשנות קצת את הנוף של הריצה.
נכנסתי לפארק אריאל שרון השמש כבר התחילה לעלות אבל היה עדיין קריר. כבר עברתי כמעט 10 ק"מ כך שנשארו לי 10 ק"מ מהירים ו5 ק"מ שחרור. רצתי לכוון הברזיה כדי לשתות ולצאת לסיבוב הבא של ה5 ק"מ. הברזייה נמצאת ליד מבנה שמשמש כמחסן או משרד לפועלים באתר ותמיד יש לידו טרקטורים וכלי עבודה שונים. מכוון שביום ראשון ירד קצת גשם היה בוץ באזור. הגעתי לברזייה רק כדי לגלות שאיו בה מים! לא עובדת! איזה באסה! מה נחזור עכשיו לפארק הלאומי??? החלטתי לעשות לפחות סיבוב אחד של 5 ק"מ (הרי שתיתי בפארק הלאומי). כדי לחזור לשביל הראשי עקפתי טרקטור שחנה שם ומכוון שעדיין לא היה אור מלא לא ראיתי היטב היכן אני דורך ודרכתי בבוץ. הנעליים התלכלכו לי ומשקל נוסף לנעל! יופי הריצה הזאת רק הולכת ומשתפרת אמרתי בעצבים!
יאללה אין מה לעשות אין זמן צריך לסיים את הריצה הזאת בזמן. התחלתי לרוץ ופתאום ראיתי שיבר מים בצד הדרך. ניגשתי לבדוק כשהוא עובד ואכן עבד! יופי ממשיכים בתוכניות כרגיל .המשכתי לרוץ תוך כדי שאני מתלהב מהסביבה ומזג האוויר. השמים היו נקיים. צבועים בכתום ותכלת. הציפורים עפו בלהקות, מטוסים עברו בדרך לנתב"ג. בנחל איילון שעובר בפארק היה ערפל סמיך והר חירייה צבוע בירוק – זה מילא אותי אנרגיה ורצתי יפה מאד בקצב הרצוי אפילו טיפה מהר יותר. תוך כדי שאני רץ ראיתי באופק משהו שחור מתקרב במהירות לכווני בהתחילה לא הבנתי מה זה ואז הבנתי שזה עוד רץ שרץ בקצב יפה מאד. צחקתי לעצמי שהראייה שלי מדרדרת… המשכתי לרוץ מעודד את עצמי כל הזמן. הרגליים קצת כאבו אבל לא נורא בכלל. הדבר היחיד הבעייתי שכאב לי בחלק התחתון של הרגל ולא בפציעה ה"קבועה" מקווה שאני לא מפתח עוד פציעה נוספת.
התקרבתי לסיום הסיבוב וראיתי את השיבר מרחוק לא שמתי לב ופתאום השעון סימן על סיום הק"מ החמישי בקצב 4:58! שיט, אלעד יהרוג אותי. גם ככה אני לא בדיוק על הקצב הרצוי אז 12 שניות יותר מהיר… מולי הגיעה קבוצת רצים שאני מכיר מריצות קודמות אמרנו שלום והמשכנו לדרכנו. הגעתי לשיבר שטפתי פנים ושתיתי מים. המים לא היו הכי טעימים ופתאום חשבתי לעצמי שיש מצב שאלו בכלל לא מיי שתייה!!! נקווה שכן מקסימום קצת תכאב לי הבטן 🙂 קדימה עוד סיבוב אחד וסיימת! יצאתי לסיבוב הבא הרגליים היו קצת יותר כבדות אבל עדיין חזקות. אולי אראה את הקבוצה שעברה קודם וארוץ אחריהם זה ידרבן אותי.
הזכרתי קודם את הערפל בנחל איילון באחד הפיתולים זה נראה כל כך יפה שהייתי חייב לעצור ולצלם את זה. צילמתי 2 תמונות והמשכתי. מרחוק ראיתי משהו ורוד זז על הדרך לכווני. מישהו כנראה רץ שם דיי מהר אמרתי לעצמי והמשכתי לרוץ. בדרך ראיתי סוסים שאכלו עשב אותם לא צילמתי כי יש גבול לכמה אפשר לעצור באימון אחד. לאחר כק"מ וחצי שמעתי צעדים מאחורי. הסתובבתי וראיתי (בקושי מפני שהשמש הייתה בעיניים) בחורה בחולצה ורודה מתקרבת אליי – היא רצה ממש טוב! כשעברה אותי אמרתי לה בוקר טוב וכל הכבוד על הקצב! היא חייכה והשאירה לי אבק… רצתי בעקבותיה כשאני מנסה לא לרוץ בקצב מהיר מידי. פתאום שמתי לב שאני בק"מ ה19! עוד ק"מ וסיימת! איזה יופי כל הכבוד! סייימתי את הקטע של הריצה המהירה בדיוק ליד השיבר אבל החלטתי שלייתר בטחון הפעם לא אשתה ממנו .
רצתי לפארק הלאומי אליו הגעתי לאחר כק"מ שם שתיתי ושטפתי פנים. שם גם שמתי אוזניות עם מוזיקה כי תמיד הריצה הקלה בסוף היא הקשה ביותר. רצתי דרך הפארק לביתי. בדרך שוב חזרו הכאבים אבל לא נוראיים. הדרך עברה בכייף. כשהגעתי לשכונה רצתי לכוון הבית ופתאום אני שם לב שאני בקצב 5:30! כנראה שילוב של הסחת דעת, המוזיקה ואיזה משהו שהשתחרר בגוף! סיימתי את הריצה בריקוד ובאושר גדול! איזה כייף! נראה לי שהתגברתי על הריצה של יום שבת.
צריך להחזיק מעמד רק עוד 5 ריצות מאתגרות עד הטייפר! אני יכול לעשות זאת!
יום טוב חברים!