אז בהתאם לסיכום מהפעם הקודמת לגביי החשש לפני הריצה הפעם דווקא הרגשתי ביטחון ביכולת שלי לעמוד באימון. האימון כלל ריצה קלה לחימום ואז מספר קטעים של ריצה בקצב מתגבר מ 5:30 ל5:10 ל4:30 ולבסוף שחרור. סה"כ 10 ק"מ.
מה שמדהים אותי כל פעם מחדש הוא שקשה לצפות (לפחות אצלי) איך תהיה הריצה בכל יום. יש ימים שאני אוכל טוב, ישן טוב ואז הריצה לא משהו ומצד שני ימים שלא נח, אוכל שטויות והריצה יוצאת מעולה. היום הרגשתי מעולה לפני הריצה. ישנתי לא רע בלילה, אכלתי פסטה אתמול בערב, במשך היום לא עשיתי כלום מלבד לצום ולראות סרטים. בתאוריה היתה צריכה להיות ריצה פצצה. אז בסיכום היתה ריצה טובה אבל ההתחלה הייתה לא קלה.
ראשית הלכתי כ600 מטר מביתי כדי שאסיים את החימום בדיוק בכניסה לפארק. כבר בהליכה כאב לי באגן ואז בחימום התחילה לכאוב הברך. במתיחות לפני הריצה כאב לי בהמסטרינג והייתי בטוח שאני הולך להתפס היום. להפתעתי הכל נעלם כשהתחלתי לרוץ מהר יותר. איך אמרתי לאלעד -"נגמר כל כך מהר שלא הסתפקתי להתלונן" אכן רצתי מהר. אפילו קצת יותר מידי מהר.
כל הדרך הביתה ניסיתי לחשוב איך יתכן שריצה נגמרה מהר כל כך האם פיספסתי קטעים? איפה טעיתי בחישוב של המסלול? בסוף הריצה השעון הראה 10 ק"מ כלומר לא קיצרתי. אולי רצתי קטע אחד במהירות הלא נכונה אבל זה לא משפיע על המרחק.
כל המחשבות נעלמו כשהגעתי הביתה והתחלתי להכין את הילדים שהיו גמורים מהרכיבה בכיפור לבית הספר.
אז יאללה לעבודה,
נתראה בשבת!