לאחר שבוע שבו ויתרתי על אימון אחד מכוון שכאבו לי הרגליים לאחר הטיפול של רם. הגיע הארוכה של שבת שכללה 30 ק"מ שמתוכם 10 ק"מ אחרונים בקצב המרתון (מהיר יותר מקצב רגיל של ריצה ארוכה).
השבת חזרתי לרוץ עם חברי הקייטנה של ליאור. נפגשנו כרגיל בחמש וחצי בבוקר בנמל תל אביב ורצנו לכוון פארק הירקון מכוון שידענו שלאורך החוף (תל ברוך או יפו) יש רוחות. רצנו ודיברנו והיה ממש נחמד למרות שהקצב היה קצת איטי מממה שאני אמור לרוץ בו. העדפתי לרוץ קצת לאט ולשמור כוח ל10 הק"מ האחרונים. מזג האויר היה טוב יחסית לחורף הזה. קצת קר אבל לא נורא ובפארק כמעט ולא היתה רוח.
רצנו 5 ק"מ ואז הסתובבנו. בגלל שהיה נחמד והזמן עבר מהר הסיבוב תפס אותי בהפתעה. נראה לי שזה גם מכוון שאני רגיל לרוץ עד אסותא שנמצאת כ 9 ק"מ מהנמל. חזרנו לכוון הנמל כדי לאסוף את המקצה הבא. כשהגענו לנמל לקחתי סוכריות אנרגיה. רצנו עם האנשים שהצטרפו לכוון תל ברוך וחוף הצוק. מהנסיון של שבוע שעבר ידעתי שבחזור תהיה רוח אבל לא היה הרבה מה לעשות כנגד זה. השבוע הרוח היתה פחות חזקה אבל היה יותר קר. כשהגענו לברזיה לאחר כ 5 ק"מ (15 סה"כ) לקחתי כדור מלח כי הרגשתי שהשרירים מתחילים להתפס. מישהו העיר לי שהייתי צריך לקחת ב10 ק"מ אמרתי שאני לא אוהב לקחת תוספים סתם כל מספר ק"מ אני לוקח ברגע שאני מרגיש קצת תפוס. מעניין האם לקחת מראש זה יותר טוב בגדר של להקדים תרופה למכה.
רצנו לכוון הנמל לאסוף את המקצה האחרון ולאט לאט התחיל להיות לי יותר ויותר קשה. חשבתי על ה10 ק"מ האחרונים ואיך אין סיכוי שאני רץ עכשיו בקצב 5:10 כשקשה לי לרוץ בקצב 6:00! אמרתי לעצמי שאנסה ואולי מישהו יצטרף ובמידה ולא אצליח ארוץ 30 בקצב שהגוף יתן. כשהגענו שוב לנמל לקחתי סוכריות אנרגיה וכדור מלח נוסף. תכננתי שארוץ 5 ק"מ אעשה הפסקה לשתייה ולסוכריות ואחזור. בתכנון הכל היה קל אבל במעשי קצת יותר קשה.
התחלתי בריצה להפתעתי רצתי דיי מהר אפילו יותר מקצב המרתון האטתי כדי לא לבזבז אנרגיה והמשכתי לרוץ. לאחר כ3 ק"מ הרגשתי שקשה לי וגם הרגל קצת התחילה להיתפס. עצרתי שטפתי פנים ושוב יצאתי לדרך מעודד את עצמי שרק עוד 2 ק"מ ואני מסתובב. כשהגעתי לנקודת ה5 ק"מ הרגל הרגישה מאד תפוסה. עצרתי עשיתי מתיחות מאד עדינות כדי לא לפצוע את הרגל. שתייה, שטיפת פנים, שיחת עידוד שארוץ שוב 3 ק"מ אעשה הפסקה "לתדלוק" ואז ישארו לי רק 2 ק"מ עד הסיום. שוב המציאות גברה על התכנון ולאחר כ 2 ק"מ שוב עצרתי לסוכריות ושתייה. יאללה עוד 3 ק"מ. מתקדם בקצב טוב למרות שבראש יש למלחמה בין לפרוש כי כבר עשיתי 7 ק"מ וזה יפה ומכובד ובין להמשיך כי בעצם אין שום הצדקה כרגע לעצור. לאחר כק"מ וחצי ראיתי ברזייה והרגשתי קצת מתוק בפה מהסוכריות בפה החלטתי לשתות. ניגשתי לברזייה והיא לא עבדה! איזה שביזות! לא נורא אין ברירה חייבים להמשיך רק עוד ק"מ וחצי וסיימת את הסיוט הזה.
הק"מ וחצי האלו לא נגמרו! ראיתי שלפי המרחק אצטרך להמשיך קצת לאחר הנמל אז החלטתי להאריך את הדרך ע"י זה שלא אעבור על הגשר שליד מרכז דניאל לחתירה אלה אקיף את המרכז. (זה גם עזר לי לשמור על הקצב כי הגשר היה מאט אותי). הגעתי לנמל עוד 500 וזהו! רואה פתאום שבשעון מופיע קצב איטי ב10 שניות ממה שצריך מנסה להגביר אבל הרגליים לא נשמעות. מגביר ממש מעט ולאט לאט עם כל מטר שעובר הקצב מתגבר עד שהגעתי לקצב הרצוי כ100 מ' מסיום הריצה.
איזו שמחה לסיים! נשכבתי ליד המחצלת של הקייטנה תשוש אך מרוצה. לא האמנתי שאוכל לסיים 10 ק"מ בקצב מרתון לאחר 20 ק"מ ריצה. כמה דקות לאחר מכן מי מופיע בפארק? אלעד המאמן שלי. שמחתי לראות אותו. עדכנתי אותו איך היתה הריצה וקבענו לדבר מאוחר יותר לאחר שיסיים את האימון שלו.
לאחר מכן בבית ראיתי שרצתי את 20 הק"מ הראשונים בהבדלים גדולים בין ק"מ לק"מ וזה ממש לא טוב וגורם לבזבוז אנרגיה ויתכן מאד שזה מה שגרם לקושי הגדול בסיום הריצה.
שבוע טוב חברים!