היום רצתי עם גיל חברי בחצי מרתון ירושלים.

כזכור לכם מאד חששתי מהריצה בגלל שלא התאמנתי כל השבוע, הגוף כאב לי עדיין מהחצי בתל אביב לפני שבועיים והופיעו לי כאבים חדשים. הידיעה על העליות הקשות במסלול לא הוסיפה לחשק לרוץ…

אתמול אכלתי פסטה והלכתי לישון מוקדם מכוון שצריך היה לצאת מהבית בחמש וחצי בבוקר. קמתי התארגנתי וקדימה לירושלים. בדרך עוד הזכרתי לגיל שזאת ריצה בשביל הכייף ואמרתי לו שיזהיר אותי לפני כל עלייה.

הגענו, חנינו בחניון שהוסדר עבור הארוע והלכנו לנקודת ההזנקה. הדבר ראשון שבלט לי היה האווירה היותר נחמדה/ משפחתית (יחסית) של המרוץ לעומת תל אביב המאד תחרותי אתגרי- משהו בקצב של המוזיקה ההתנהלות של האנשים. היו אנשים מחופשים, ליצנים, מסכות מהעדלאידע. נחמד!

טוב דופקים סלפי ויוצאים לדרך. מתחילת הריצה עושים צחוקים אחד עם השני ועם אנשים בצדנו – ריצה בשביל הכייף אמרנו לא? עוברים עלייה ועוד אחת בדרך גיל משתין כל כמה דקות… לא יודע מה הוא שתה הבוקר 🙂

אחרי 4 ק"מ מתחילת הריצה אני שם לב שהשעון לא עובד- באסה אבל לא נורא הרי התוצאה לא חשובה לי. מחכה לשילוט של המרחק ומפעיל את השעון. ממשיכים לרוץ ברחובות האבן של ירושלים ליד ובתוך החומות – דרך יפה.

כל כמה ק"מ ובעליות יש מוזיקה בעיקר של להקות צעירות כדי לעודד את הרצים- יפה מאד!

בדרך כלל אני מתעייף בק"מ ה15-16 ואז סוחב על האדים של המוטיבציה וסוכריות האנרגיה עד הסוף. הפעם כבר בק"מ ה12 אני מתחיל להרגיש עייפות שהתעצמה בעלייה המתישה והארוכה לטיילת ארמון הנציב. דווקא גיל חברי פתאום נתמלא מרץ ושעט קדימה כשהוא מנסה לסחוב אותי אחריו. אני הזכרתי לעצמי באת לרוץ קל לא לשבור שיאים תשמור איתו על קשר עין. ואללה העלייה הזאת לא נגמרה! בכל פעם שחשבתי שמסתובבים התברר שממשיכים- זה היה קטע קשה מנטלית.

גיל  חיכה לי קצת ואני אמרתי לעצמי  שבירידה אשחרר מעצורים ואדביק אותו- מסתבר שאפילו בירידות לא היה לי כוח לזוז ולא הצלחתי להדביק אותו. פה ושם נפגשנו מידי פעם ואז הגיע הק"מ ה18 שמצד אחד זה אומר שהנה מריחים את הסוף אבל בירושלים זה אומר שמתחילה אם כל העליות!

עליה בשיפוע רצחני שאני גאה על כך שלא עברתי בה להליכה. אמנם יחסית קצרה אבל עבה!!!  בסוף עברנו גם אותה ושער הסיום נגלה לפניי במעלה הדרך. כן גם שער הסיום הוא בעלייה. נותן פוש ממה שאין חוצה את קו הסיום ומרים ידיים בשמחה!

והתוצאה- 02:05:40 שזאת תוצאה טובה יותר מזאת שעשיתי בחצי מרתון תל אביב לפני שנה!

לסיכום היה כייף אך קשה. חווייה של ריצה אחרת ממה שאני רגיל אליה.

עכשיו נשאר להתרכז בחיפוש אחר מרתון!

שבת שלום לכולם!