היום יצאתי לרוץ בערד. בגלל שחשבתי שאין בערד מקום שטוח ומעגלי לריצת אינטרוולים המרתי אותה בריצת טמפו. רצתי 3 ק"מ חימום, 3 ק"מ שחרור ובאמצע 12 ק"מ בקצב 5:40. הבטחתי לאלעד שהפעם אשמור על הקצב.
יצאתי מבית הוריי ב5:30 כדי לצפות קצת בליקוי הלבנה שהיה אמור להגיע לשיאו ב5:45. היה קצת מאכזב. הירח נראה קצת מטושטש בצבע כתום ולא עשה עליי רושם גדול. מה שבאמת היה יפה היו הצבעים שהופיעו במזרח שם השמש התחילה לזרוח. כך שרצתי שמימיני (מזרח) השמש זורחת והשמים בצבעי כחול/ תכלת ומשמאלי (מערב) ליקוי ירח. מזג האוויר מעולה- קריר בלי טיפת לחות!
הדרך שרצתי בה הייתה הדרך שעשיתי בנערותי מבית הורי לתיכון המקומי. דרך שהתחילה בכיתה ז' כשביל בוואדי, הפכה לדרך לא סלולה בכיתה י' והיום היא כביש סלול עם מדרכה ואפילו פינות תצפית לכוון ים המלח.
הדרך היא במגמת עלייה כך שהתחלתי לאט – גם כך דיי פחדתי מהריצה הזאת – בגלל שערד לא ממש מישורית. לאחר שהוספתי עוד כק"מ וחצי ריצה הגעתי לתיכון ב3 ק"מ ועשיתי מתיחות. מכוון שלא ידעתי איפה יש ברזיות לקחתי איתי בקבוק מים קטן שתיתי מעט ושמתי אותו מוסתר בצל חומה קטנה.
מתחיל לרוץ בקצב טמפו מזכיר לעצמי לעמוד בקצב! אני לא יודע אם זה בגלל הפחד מתוואי השטח, מזג האוויר, חוסר הלחות או חוסר בחמצן של השעון (ערד גבוהה) מסתכל בשעון מראה קצב 5:20! מאט קצת, מראה 5:30 מאט עוד קצת 5:35 מאט עוד- מצליח לסגור ק"מ ראשון (של הטמפו) ב5:40 יש! ממשיך לרוץ חושב על איך ערד גדלה והשתנתה, עובר בכל מיני מקומות שמזכירים את העבר פתאום השעון מזמזם ק"מ 2- קצב 5:30 שיט! אלעד ירצח אותי.
מזכיר לעצמי להתרכז! רץ בשוליים של ערד מתענג על הנוף (לצערי אשתי לא ממש אוהבת את המדבר), מתענג על מזג האוויר, רואה חרדים הולכים לבית הכנסת עם הלולב ושאר המינים, הרבה אנשים מטיילים עם כלבים, אנשים עושים הליכה, מיניבוסים אוספים ומורידים פועלים ממלונות ים המלח. הרבה פעילות יחסית לעיר הרדומה שאני זוכר בשבתות.
ק"מ 3 (של הטמפו) סה"כ 6 ק"מ מתחילת הריצה עומד להסתיים מסתכל בשעון 5:32 מאט שוב, סוגר ב5:38- בסדר לא נורא אלעד לא יכעס… חוזר לנקודת ההתחלה לאחר 8 ק"מ רק כדי לגלות שמישהו לקח את הבקבוק!! רואה את הפקק ומים על הרצפה. מתעצבן אבל מחליט להמשיך לרוץ ותוך כדי לחשוב איפה יש מים. נזכר שליד המסלול שלי יש 2 גני משחקים מחליט לסטות קצת מהמסלול כדי לבדוק האם יש בהם ברזיות. מגיע לגן הראשון יש ברזיה והיא תקינה והמים קרים אבל לא מקוררים כמו בתל אביב- קרים טבעית!
ממשיך בריצה בכוחות מחודשים וחושב שחבל שאין לי מקל קסמים כמו שהיה לגבי ודבי מתכנית לימוד האנגלית בטלוויזיה החינוכית (רק מי שמעל גיל 40 יודע במה מדובר) שיכול לקחת אותי לריצות בערד ולהחזיר אותי לביתי בסיומן 🙂 בשאר הריצה הייתי בקצב 5:38 שסיפור האטה חוזר כמעט כל ק"מ.
מסיים את הטמפו ורץ בקלילות 3 ק"מ חזרה לבית הוריי. בדרך עוצר בפינות התצפית כדי לצלם חצבים וקצת נוף.
לסיכום הייתה ריצה קסומה, מזג אוויר מעולה. סיימתי ריצה של 18 ק"מ כמעט בלי להזיע והייתי צריך לעצור בעצמי כדי לעמוד בקצב המרתון המיועד!
מאחל לעצמי ולכם (מי שרץ) הרבה ריצות כאלו. יום טוב!