היום רצתי את הריצה המסכמת הרשמית! זאת הריצה שמסכמת את סיום תקופת האימונים האינטנסיבים ומסמנת את תקופת הטייפר- "החידוד" בה מורידים נפחים ומחדדים את המהירות. הריצה כללה 38 ק"מ בקצב קל וסה"כ עברה בשלום למרות הכאבים וריצת ה20 ק"מ מאתמול.
התעוררתי לריצה ב3:20 בלילה! – זאת שעה סימבולית. פרטים בהמשך. מכוון ששוב אני היחיד מהקייטנה שרץ מרחקים כאלו והכי רחוק שהשאר רצו היה 20 ק"מ היה עליי להשלים 18 ק"מ לבדי. (רצתי לבד בחושך כמו פולני אמיתי). כתבתי בעבר על ההבדלים בין אימונים למרתון בקיץ ובחורף אז לידיעתכם את המסכמת של אמסטרדם שהייתה בספטמבר התחלנו לרוץ בשעה 3:20! (להל"ן שעה סימבולית) כלומר בזמנו התעוררנו בסביבות 2:30!
גם היום רצתי מביתי לפארק הירקון דרך גבעתיים ורמת גן. כרגיל ההתחלה הייתה קשה קצת. הגוף היה נוקשה, הרגליים קצת כאבו ולמרות שרציתי לרוץ בקצב 6:00 ההתחלה הייתה איטית יותר. היה מעניין לראות את התגובות של האנשים שראו אותי רץ ברחובות בשעה 4:00 בבוקר. השומרים של השכונה שלי הסתכלו עליי במבט של הנה עוד פעם המשוגע הזה, פעמיים אנשים שעמדו ברמזור ירוק לא נסעו כי הסתכלו עליי. נהג מונית אחד הציע לי לנסוע איתו. אמרתי לו שרק אם יסע בקצב 5:50 אבוא איתו. אני לא בטוח שהוא הבין אבל בכל מקרה צחק ונסע הלאה. בהמשך הדרך ראיתי לוח ענק ובו פרסומת של הסרט מהיר ועצבני 8 ונזכרתי שהסרט הראשון שראיתי עם אשתי כשרק הכרנו לפני 14 שנה היה מהיר ועצבני 1. אני לא ממש זוכר מה היה בסרט כי היינו עסוקים בדברים אחרים…:)
כנראה שמישהו בגבעתיים/ רמת גן קורא את הבלוג שלי ונעלב מכך שכתבתי שהרחובות שוממים מכוון שהפעם בניגוד לפעם הקודמת היו הרבה יותר אנשים ברחובות. הרבה רוכבי אופניים חשמליים, בגינה שבה עצרתי לשתות בק"מ הרביעי היו בני נוער שדיברו בקול רם. מלא מוניות עם אנשים שחוזרים מבילויים (אני מניח). מעניין שלמרות שיצאתי לדרך שעה מוקדם יותר מבשבוע שעבר היו יותר אנשים ברחוב. גם הפעם בגלל אופי הדרך לא הצלחתי לשמור על קצב אחיד ממש. הייתי סביב ה5:45-6:00. הגעתי לפארק הירקון לאחר כ11 ק"מ והיו לי 45 דקות לפני המפגש עם חברי הקייטנה.
הפארק היה שומם ותהיתי האם אני היחיד שנוסע לפראג??? איפה כל מי שצריך לעשות היום מסכמת??? החלטתי לבדוק היום בפייסבוק מי עוד נוסע. יהיה נחמד לראות עוד אנשים מהארץ אולי מישהו מהם ירוץ בקצב שלי. הגעתי לנמל לאחר 14 ק"מ והיו לי עוד 25 דקות עד המפגש. בשלב זה העברתי את השעון למצב של שעון רגיל ורצתי 12 דקות לכוון תל ברוך (כמעט והגעתי לחוף) והסתובבתי. לא רציתי לפספס את המפגש עם חברי הקייטנה. הגעתי לנקודת המפגש לאחר כ18 ק"מ בשעה 5:56 ולא היה שם איש. ראיתי מעבר לגשר המנעולים שני אנשים עם חולצות דומות לחולצות הקייטנה אז רצתי לכוונם. אלו היו חלק אנשי הקייטנה אבל הם רצו במקצה משל עצמם. כבר חשבתי שאצטרך לרוץ לבד ואז הגיע שמי החמוד והתברר שרק שנינו רצים עכשיו. בשבוע הבא שמי רץ מרתון ראשון בוינה. רצנו לכוון הפארק. הקצב היה קצת איטי אבל דאגנו שלא יהיה איטי מידי. נתתי לו עצות לגביי ההתנהלות לפני המרתון ועודדתי אותו כי הוא קצת לחוץ. רצנו 5 ק"מ ואז הסתובבנו בחזרה.
קצת חששנו שנפספס את מפגש עם המקצה הבא אז הגברנו קצב לכוון 5:45. ליד שבע תחנות עבר ממש קרוב אלינו תן כאילו אנחנו בלתי נראים. המשכנו לרוץ והגענו בדיוק בזמן למקצה הבא. אני הייתי אחרי 28 ק"מ ריצה נשארו עוד 10 וזהו! משום מה כל הזמן חשבתי שיש לי עוד 12 ק"מ לרוץ. 2 הק"מ שירדו לי לפתע הפיחו רוח חדשה ברגליים שהיו כבר עייפות. רצתי עם חברי הקייטנה עד לדולפינריום וחזרה. זה כזה כייף לרוץ עם אנשים! הזמן והמרחק עוברים כל כך מהר. באמצע הדרך עצרנו לשתות. כמובן שבאותו רגע עצרתי את השעון כמו בכל עצירה. לצערי שכחתי להפעיל אותו שוב וכך יצא שרצתי 500 מ' ללא מדידה. אמנם זה מרחק קטן מאד אבל במצב עייפות הרגליים כל מטר משנה. למזלי מלי המקסימה נצמדה אליי ורצה איתי עד הסוף למרות שהיא כבר עברה את המרחק שלה.
לסיום הייתה פריסה חגיגית שכללה יין מבעבע ועוגה כשרה מדהימה! בהצלחה לכל חברי הקייטנה שטסים לוינה נעקוב אחריכם!
זהו נגמרה תקופת הבנייה נכנסים לתקופת החידוד והפחתת העומסים. זה לא נופש ומנוחה רגל על רגל אבל נותן לגוף זמן להתאושש.
שיהיה יום מקסים וחג פסח שני שמח!