לאחר הריצה הנוראית ביום ראשון היום הייתה ריצת תיקון. שתי הריצות היו דומות באופיין. ביום ראשון רצתי 6 ק"מ קל ו6 ק"מ בקצב מרתון והיום 4 בקצב קל ו5 בקצב המרתון. אתמול בערב הקפדתי לישון טוב וגם עשיתי טיפול אצל לירן ביום ראשון. השתדלתי גם לא לחשוב על הכאבים וזה עזר.
בגלל שהיום חופש יכולתי לצאת יחסית מאוחר בשעה 6:30 כמובן שיכולתי לצאת אפילו מאוחר יותר אבל אני ואבי שנוסע איתי קבענו עם אלעד המאמן שלנו לבוא להיפרד ולקבל ממנו מכתב אישי בשעה 8:30.
בגלל שהכייף של הילדים בערב יום העצמאות זה להשפריץ אחד על השני בספריי קצף וחוטים כל השכונה הייתה מלאה בחוטים בצבעים שונים ובמיכלים ריקים. ממש שדה קרב צבעוני!
רצתי לפארק הלאומי בדרך הארוכה. הפעם לא עצרתי בדרך למתיחות (בהוראת אלעד). הריצה חולקה ל2 חלקים 25 דקות ראשונות בקצב קל שבהן עברתי כ4 ק"מ שהביאו אותי קרוב לפארק הלאומי ו25 דקות בקצב המרתון מהן רצתי כ1.5 ק"מ בפארק. תמיד לא הבנתי מאמנים שנותנים למתאמנים שלהם לרוץ לפי זמן ולא לפי מרחק והפעם גיליתי יתרון בלרוץ לפי זמן. זה מכריח אותך לשמור על קצב אחיד מכוון שזה לא תלוי מרחק. כשאני רץ מרחק אני יכול לרוץ בקצב מסויים את רוב הק"מ (לאט או מהר יותר מהתכנון) ואז במרחק שנשאר להגביר או להאט כך שיוצא רצתי את הק"מ בקצב הרצוי. כמובן שזה לא תורם לאף אחד אבל אפשרי. כשאתה רץ לפי זמן ולא מרחק (כל עוד השעון ממשיך לספור כל ק"מ) אם אתה לא ממש עוקב מתי עברת ק"מ אתה חייב להקפיד כל הזמן על הקצב הרצוי.
עמדתי יפה בקצב ויצאתי מהריצה ממש מעודד!
שיהיה חג עצמאות שמח!