הרבה פעמים אומרים שיש קשר ישיר בין המצב הגופני למצב הנפשי. היום קמתי קצת שבוז מיכוון שהרגליים לא מראות שיפור בכאבים השונים וגם אתמול בערב שוחחתי עם מאמן שרציתי שיאמן אותי והוא דיי רמז בעדינות ש5 חודשים זה יכול להיות לא מספיק כדי להתאמן לתוצאה טובה במרתון. לכן כשהתחלתי את הריצה ההרגשה הפיזית גם לא הייתה משהו ובנוסף כאבים ברגליים הרגשתי מועקה בבטן ובשלב מסויים אפילו הרגשתי שאני עומד להקיא.
למרות זאת המשכתי בריצה כי אמרתי לעצמי שאני לא מוותר כל כך בקלות והתוכנית שבניתי על סמך ספר ממש מומלץ על ריצה היא טובה ויש בה כחודש רווח לטובת עיכובים שונים כגון פציעות וכדומה. קבעתי לעצמי שהיום אשב על התוכנית ואבחן אותה שוב. החלטתי לנסות לשכנע את המאמן לקחת את האתגר שבאימון שלי (ויש הרבה אתגרים…) ובמקרה הכי גרוע תמיד אפשר לבטל והחליט שהמרתון הראשון יהיה טבריה בינואר או תל אביב בפברואר. הבעיה היחידה היא לבטל את הטיסה- אני צריך לבדוק את התנאים של הכרטיסים שרכשתי. את המלון ניתן לוותר ללא קנס ואת 70 היורו ששילמתי עבור הרישום אני יכול לספוג.
רצתי על דרך השלום עד הפנייה לפארק הלאומי המשכתי כמעט עד אצטדיון וינטר שם נכנסתי לפארק לאחר כ 4 ק"מ- סיבוב וחצי בפארק בו לא רצתי הרבה זמן והיה נחמד לבקר בו שוב למרות שהיה קשה לרוץ בין כל הממטרות שהשקו את הדשא והשבילים. בתכנון שמחתי לרוץ בפארק מכוון שרציתי לרוץ על דשא בגלל הכאבים ברגליים אך הדשא היה רטוב. היה נחמד לרוץ באור למרות שהשמש עדיין לא זרחה וגם האויר היה יחסית קריר.
לאט לאט עם התקדמות הריצה מצב הרוח השתפר. ההחלטות שקיבלתי וההשלמה שבמידה וצריך אפשר לוותר על המרתון עזרה לי להרגע. גם זה שלא הופיעו לי כאבים בברכיים או בחלק האחורי שלהם שימחה אותי. אמנם לא הייתה זו הריצה כי טובה שהייתה לי אבל היא הייתה בסדר. שוב שמתי לב שאני עדיין מייחס חשיבות לזמן שבו אני רץ 10 ק"מ ואני מקווה שסוף סוף הבנתי שמעכשיו אני צריך להתייחס ל20 ק"מ כנקודה שלפיה אני מחליט אם הריצה טובה או לא.
סה"כ רצתי קצת יותר מ12 ק"מ בקצב של קצת פחות מ6 דקות לק"מ (כן אפילו בריצה בינונית ומטה אני יורד משעה ל10 ק"מ).
עכשיו אני מתכוון לשבת על התוכנית שלי ולבדוק אותה שוב.
שיהיה יום טוב לכולם!