לאחר הריצה בשבת למרות שעשיתי מתיחות ממש בקפדנות וגם אמבטיית קרח התחילו לי כאבים ברגל שמאל. באזור הפציעה בברך וגם בחלק הפנימי התחתון של הרגל מעל העצם הבולטת שיש לנו (נדמה לי שקוראים לזה הפטישון).
יש מצב שדווקא הריצה האיטית גרמה לעומס או שינוי בתנוחת הריצה וזה גרם לכאבים. יתכן שזה גם קשור לריצת האינטרוולים שרצתי ביום שני.
היום הייתי אמור לרוץ 24 ק"מ שמתוכם 14ק"מ בקצב המרתון. החלוקה הייתה 5 ק"מ לחימום 14 אימון עיקרי ו5 ק"מ לשחרור. האימון היום היה מאד חשוב מבחינתי מכוון ששילבתי בו מספר דברים שהיה חשוב לי לבדוק.
- לרוץ באופן אחיד ורציף את ה14 ק"מ.
- לעצור לשתות כל 5-6 ק"מ
- לבדוק את התפעול של הנגן החדש שקיבלתי מתנה מהחברים בעבודה
בשביל זה יצאתי לרוץ בפארק אריאל שרון שעד היום בעיקר רכבתי בו באופניים. בשל משך האימון (שעתיים וחצי- שעתיים ארבעים וחמש) החלטתי לרוץ אחר הצהריים ולא בבוקר אחרת הייתי צריך להתעורר ברבע לארבע לפנות בוקר ולצאת לרוץ בארבע ורבע. אני יודע שבעבר עשיתי דברים כאלו אבל היום אני פחות מתלהב.
כך מצאתי את עצמי יוצא מוקדם מהעבודה ויוצא לריצה בסביבות עשרה לשש. ידעתי שהשמש שוקעת בסביבות שבע ורבע ויש אור עד לפחות שבע וחצי. זה השאיר לי כשעה וחמישים לרוץ באור. זה היה אמור להספיק לפחות ל18 ק"מ מהאימון שזה רוב האימון. רצתי לכוון הפארק דרך כפר המכבייה, בהיקף של הפארק הלאומי ודרך איצטדיון וינטר. שקלתי לקחת משקפי שמש בעיקר לדאווין ובסוף החלטתי לוותר כי אני רק מסתבך איתן כל הזמן ויצא כבר ששטפתי פנים עם המשקפיים עליי מה שלא ממש עזר לי לראות איתן בהמשך.
רצתי עם כובע מצחייה בעיקר כדי שיספוג את הזיעה ואולי יסתיר קצת את השמש. החלטתי לא להתחיל לרוץ עם הנגן אלה לשלוף אותו כשיתחיל להיות קשה. כשהגעתי לפארק אריאל שרון לאחר כ 5 ק"מ חנה רכב של הפארק עם צקלקות צהובות על הגג מול כניסת הולכי הרגל וישבו בו שני אנשים. אולי כדי למנוע מאנשים לבצע נסיעות פרועות עם טרקטורונים, אופנועים וכדומה. רצתי לכוון האזור התפעולי היכן שיש ברזייה ופחדתי שאולי יבואו לבדוק מה אני עושה שם למרות שרק שתיתי. (בשלב זה).
לאחר ששתיתי ושטפתי פנים יצאתי בריצה למרחבי הפארק. ידעתי שהסיבוב הוא כחמש וחצי ק"מ. קיוויתי שהרגליים לא יכאבו יותר מידי. המקום ממש יפה מלא צמחייה ירוקה, פרחים בכל מיני צבעים, ציפורים שעפות מעל השדות. הר חירייה מלא צמחייה ירוקה ויפה ברקע. השמיים היו כחולים והכל כל כך שקט. היו עוד רצים, רוכבי אופניים ואנשים שטיילו עם הכלבים. המסלול שלי מעגלי ודיי מישורי וזה מעולה. התענגתי על הנוף, על מזג האוויר המעולה והקצב היה טוב מאד אפילו טיפה מהיר וסיימתי ק"מ ראשון מתוך ה14 העיקריים ב5:04 לאחר מכן בק"מ הבאים נרגעתי ושמרתי על אחידות של 5:09-10 כמו שצריך. השמש ירדה יחסית מהר ופחדתי שלא אספיק לעשות סיבוב נוסף. החלק הכמעט אחרון בסיבוב הוא קטע כביש ישר ובו שדרת עצים שהולך מזרח מערב. השמש הייתה דיי נמוכה במערב ונכנסה לי בדיוק לעיניים ולא כל כך ראיתי לרוץ. בדקתי מה השעה והיה 18:50 אז נרגעתי כי ידעתי שיש לי עוד 40 דקות אור והסיבוב לוקח לי כחצי שעה. לאחר כ6 ק"מ הגעתי שוב לברזייה שטפתי פנים ומתחתי קלות את הרגליים ויצאתי לסיבוב נוסף.
שמתי לב ששני זוגות של רצים בדיוק נכנסו לפארק. אם הם נכנסים עכשיו כנראה שיהיה עדיין אור שכאצא כי נראה לי שהם מכירים את הפארק ולא היו נכנסים כדי לרוץ בחושך. זה הכניס בי אופטימיות נוספת… בק"מ ה7 התחילו כאבים דיי חזקים ברגל שמאל ואפילו שקלתי להפסיק לרוץ. תרוץ עוד קצת ואם לא יפסיקו הכאבים תעצור אמרתי לעצמי. הבעייה הייתה שאני כ 5 ק"מ מהבית ויהיה דיי מבאס ללכת את כל המרחק הזה ברגל 🙁
המשכתי לרוץ והכאבים נרגעו. לאט לאט התחיל להחשיך וזה המריץ אותי לסיים את הסיבוב כך שרצתי את הק"מ הבאים בקצב 5:06-08 טיפה יותר מהיר ממה שצריך. יופי אסיים 17 ק"מ פה בפארק ואז ישארו לי 2 ק"מ מהחלק העיקרי לרוץ בפארק הלאומי שחלק מתוכם כמובן שיעברו בדרך לפארק ואז ישארו לי 5 ק"מ רגועים הבייתה.
סיימתי את הסיבוב השני דיי במאמץ אבל בקצב טוב. שמתי לב שעברתי רק 16.5 ק"מ ולא 17 כך שפארק הלאומי יהיה קצת יותר לרוץ. לא נורא ננשוך שפתיים ונסיים. מעניים שדווקא כשנכנסתי לפארק הלאומי במקום לשמוח שאני לקראת הסוף נכנסתי לקצת שביזות. יתכן שזה הירידה של החושך שמכניסה לאוירה של עייפות. סיימתי את החלק העיקרי- 15 ק"מ בקצב 5:10! אזה יופי! ממשה שמח. אז נזכרתי שיש לי את הנגן החדש. הוצאתי אותו ורצתי לביתי לצלילי המוזיקה שדרבנה ושמחה אותי למרות זאת רצתי דיי לאט כי טיפה כאב לי באזור של הפציעה ובאזור אחר.
הגעתי לבייתי לאחר שעתיים ארבעים וחמש אמנם קצת מותש אבל שמח מאד. המטרות הושגו!
ערב טוב לכולם!