היום ריצה ראשונה בטייפר! עוד פחות מ 3 שבועות למרתון!
בגלל שהתחלנו להוריד עומסים וקשה לאלעד עם זה שלא עשינו הרבה אימוני מהירות (בגלל הפציעה) הוא נתן לי אימון קצר אבל מהיר (עבה). האימון כלל 2 ק"מ חימום בקצב קל ואז 6 חזרות של: 2 דקות בקצב 4:30 דקות לק"מ, 1 דקה ריצה קלה, 1 דקה בקצב 4:15 דק' לק"מ 2 דקות ריצה קלה ובסיום 2 ק"מ ריצת שחרור. סה"כ האימון המרכזי כלל 36 דקות שמתוכן 18 מהירות. לא נראה משהו קשה מאד לביצוע.
לפני שיצאתי עשיתי כמובן את כל ההכנות (פלסטרים, משחה נגד שפשפות וכו…) והיום הוספתי כעצה שקיבלתי מרם מור המטפל שפירק והרכיב אותי מחדש אתמול בבוקר, מריחה של משחה מחממת בסגנון של בן גיי (אבל שעשויה מחומרים טבעיים) על השרירים התפוסים. תוך כדי ההכנות חשבתי שמזל שמרחתי קודם את המשחה נגד שפשפות ורק אחר כך את המשחה המחממת כי למרוח את המפשעה במשחה מחממת יכול להביא למצב ממש לא נוח 🙂
למזלי היום חג וניתן לקום מאוחר אז קמתי ב7 בבוקר! יצאתי לדרך יום מקסים בחוץ. 2 ק"מ ראשונים עברו בקלילות. עשיתי מתיחות טובות כי אני לא רגיל למהירויות כאלו וקדימה לעסק. מרוב שפחדתי מהריצה המהירה פתחתי בקצב מאד מהיר והייתי חייב להאט כדי לרוץ בקצב הנכון וכדי שהלב שלי לא יצא מהחזה. 2 דקות ראשונות בקצב מהיר- השד לא נורא כל כך. דקה התאוששות ויציאה לדקה מהירה נוספת גם הפעם פתחתי מהר וסיימתי בסדר גמור. טוב באמת שלא כזה נורא אפשר קצת להרגע במהירות. בדיוק אז אני נכנס לפארק הלאומי.
מחליט החלטה אסטרטגית שכדי לעמוד במהירויות אני רץ רק בקטעים השטוחים ולא ביער היכן שלשעון יש בעיית קליטה. אני יודע שאשתי בדרך לצעידה בפארק ביחד עם חבר והכלב שלו שמאד אוהב אותי. אני מקווה לא לפגוש אותם כי אני מפחד שהכלב יקפוץ עליי ויפריע לי בריצה. אני רץ מקצה אחד ועוד אחד ובאמת עובד יפה. הרגליים לא כואבות. הפארק מתמלא באנשים שעושים ספורט ויחסית ריק מאנשים שבאים לעשות פיקניקים ועל האש.
באחד המקצים אני בשיא המהירות וכנראה בטעות לחצתי על כפתור בשעון שמשנה את התצוגה. אני נלחץ וחושב שיש בעייה בשעון אז עוצר את השעון וגם את הריצה. מפעיל מחדש רואה שהכל בסדר ואז חוזר לרוץ. בגלל העצירה והחזרה המהירה לריצה הקצב שלי בשעון מאד מהיר ויש עוד 10 שניות לסיום. אני עובר להליכה כדי לא לרוץ מהר מידי ושאלעד יכעס ואז רואה שבסוף יצא כאילו רצתי לאט מידי 🙁
סה"כ היתה ריצה טובה. היו לי שני מקרים מעניינים / מצחיקים. תוך כדי שאני מסיים את אחד מקטעי הריצה הקלה אני רואה כ50 מ' לפני אשה לא צעירה שמתחילה לגלוש ברולר בליידס. רואים שהיא מתחילה ואז אני מתחיל לרוץ מהר ורואה שהיא סוטה מהנתיב שלה לכוון שלי. אני קורא לה להזהר תוך כדי שאני טס לידה ואז אני שומע קולות מאחורי ונראה לי שהיא נפלה… מקרה נוסף שקרה הוא ששתי נשים מבוגרות הלכו כל אחת עם כלב וכל אחת בשוליים של השביל שזה נחמד מאד כי ככה משאירות את מרכז השביל לשאר האנשים. הבעיה הייתה שהכלבים שכמובן היו עם רצועות התחברו אחד לשני במרכז השביל וכך יצרו מחסום עם הרצועות. כמובן שכל זה קורה כשאני רץ באחד הקטעים המהירים. הרבצתי שאגה והכלבים נבהלו ורצו לצדדים. אותי זה הצחיק אותם קצת פחות.
במקצים הבאים עמדתי ממש יפה בקצבים אפילו קצת מהר מהרצוי. אבל המקצה האחרון כבר היה לי דיי קשה וגם הברך התחילה לעשות קולות של "אתה לא יודע שאני לא אוהבת ריצות מהירות?". מכוון שזאת לא הייתה ריצה לפי ק"מ מדוייקים לא הצלחתי לכוון כך שארוץ בחזרה בדיוק לביתי. הבנתי שיצא לי ק"מ או שניים יותר ולא אהבתי את הרעיון. לכן החלטתי לרוץ את 2 הק"מ בפארק ולחזור ברכב עם אשתי והחבר להליכה. למזלי פגשתי אותם בדיוק במקצה המהיר האחרון והצלחתי לקבוע איתם (תוך כדי טיסה) ליד הרכב. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שחזרתי לביתי מהפארק ברכב.
אחת התובנות המדהימות שהגעתי אליהן בריצה היום היא כמה מהר רצים רצי המרתון המקצועיים. הקצב הכי מהיר שהגעתי אליו היום בריצה היה 2:48 דק לק"מ והחזקתי בו כחצי דקה. הם רצים 3 דק' לק"מ במשך 42 ק"מ!!! זה מטורף!
כנראה שלא אשבור בקרוב את שיא העולם במרתון.
בינתיים שיהיה יום מקסים וחג שמח!