היום הייתי צריך לעשות שוב את האימון שהפסקתי בשבוע שעבר. כמובן שמאד חששתי אבל עשיתי לעצמי שיחת הכנה מנטלית שקצת הפגיה את החששות.
האימון כלל 3 ק"מ חימום לאחר מכן ריצת 3200 מ' בקצב 5:10 ומיד אחריה 800 מ' ריצה קלה כפול 4. לסיכום 3 ק"מ שחרור. אני חושב שחלק מהחשש היה רק פסיכולוגי ונבע מכך שהריצה המהירה הייתה באורך הגדול מההקף של הפארק וזה הלחיץ אותי קצת. סה"כ הריצה המהירה הייתה 12.8 ק"מ וכבר עשיתי אימון דומה של 2000 כפול 6 – סה"כ 12 אז 800 המ' הנוספים לא היו אמורים להוות בעיה.
בהתחלה הרגליים שוב כאבו אבל אחרי כ 2 ק"מ מהחימום הכאבים פחתו. לשמחתי היה ירח ענק בשמיים וזה היה מראה יפה מאד. בעבר כתבתי שמגרש החנייה בפארק היה ריק בשעה שהגעתי. היום גיליתי שזה לא רק בגלל שאנשים לא קמים בשעה המוקדמת (5 בבוקר) אלה מכוון שיש מחסום שחוסם את ההגעה לחנייה :).
התחלתי בריצה המהירה וראיתי שהרגליים מחזיקות מעמד. זה היה סימן מעודד. המשכתי בריצה בהקף הפארק ואז שמתי לב לתופעה משונה אנשים שרצים בצד שמאל כלומר באים מולי על הנתיב שלי. לא כל כך הצלחתי להבין מדוע הם רצים בצד שמאל שבדרך כלל באופניים וברכב אנחנו בצד ימין. ההשערה שלי שאולי הם מנסים לרוץ בצד החיצוני שהוא ארוך יותר כדי לרוץ פחות סיבובים. סיימתי את הקטע המהיר במצב טוב עברתי לריצה הקלה מאד מעודד.
התחלתי בסיבוב השני תוך כדי מחשבות מעודדות. אמרתי לעצמי בדרך כלל הסיבוב השני הוא הטוב ביותר כי אתה כבר חם ועדיין עם מספיק אנרגיה אחר כך בסיבוב השלישי תבוא ירידה ואז ברביעי והאחרון יהיה שוב שיפור. עוד לא סיימתי לחשוב על כך ואני שם לב שקשה לי… משהו לא עובד ואני לא רץ כמו שאני רוצה. אמנם רצתי במגמת עליה אבל זה לא הצדיק את ההאטה. באותו רגע בא מולי חברי הטוב אבי גוטמן שאיתו אני אמור לנסוע למרתון וזה נסך בי אנרגיה שעזרה לי להגביר קצב. סיימתי את הסיבוב בשניה יותר איטי מהסיבוב הראשון אבל הייתי מרוצה.
שני הסיבובים הבאים היו דומים לשני. קצת קשה, פוגש את אבי מקבל אנרגיה ומסיים בקצב טוב. אמנם הסיבוב השלישי כצפוי היה איטי אפילו יותר מהשני אבל עדיין בטווח המותר. מה שכן 3200 מטר נראו לפעמים כמו נצח…
אני ואבי מכירים כבר מספר שנים. התחלנו כשעשינו עסקים ביחד, אחר כך חלקנו משרד והפכנו לחברים לריצה. רצנו מספר מרוצי כביש ושטח ביחד. לפני כשנה וחצי בערך בזמן כשהתחלתי באימונים לאמסטרדם הוא נפצע ומאז פחות רצנו ביחד. יש לנו אותו מאמן (אלעד) שפיתח איתו דרך ריצה שאמורה למנוע ממנו להפצע והיא כוללת ריצה במהירות גבוהה וכל מספר ק"מ כמה דקות הליכה. כך יצא שכאשר חלפתי על פניו בפארק היו קטעים שבהם הלך- הקנטתי אותו בקריאות "החיים שלך תותים" ודברים דומים שהצחיקו אותי
כשסיימתי את הקטע הרביעי הייתי כל כך שמח וגאה כאילו סיימתי מרתון. אמנם היו עוד 3 ק"מ עד הסיום אבל ידעתי שהם בקצב איטי ויהיו בסדר. אמנם הם נראו לפתע מאדדדדדדד ארוכים אבל עמדתי בזה.
עברנו עוד משוכה גבוה בדרך למרתון!
יום טוב חברים!