היום השתתפתי לפי התוכנית בחצי מרתון עמק המעיינות באזור הסחנה ובית שאן. אף פעם לא השתתפתי במרוץ זה ושמעתי עליו רק בשנה שעברה כשחבר השתתף ושבר בו את השיא האישי שלו.
אלעד אמר שרוצה שארוץ את המרוץ בקצב ממוצע של 5:09 דקות לק"מ ואני הייתי בטוח שזה לא אפשרי מבחינתי. הרי המרחק הכי ארוך שרצתי בקצב זה מתחילת האימונים הוא פחות מחמישה ק"מ וגם זה היה לי ממש קשה. איך הוא מצפה שארוץ 21 ק"מ בקצב הזה??? כך שמראש לא ממש התלהבתי להשתתף במרוץ זה. על זה נוספו המרחק שצריך לנסוע (השכמה מוקדמת) והעובדה שביום חמישי התחילה סופה בכל הארץ ירדו גשמים רבים ונשבו רוחות חזקות.
ניסיתי לבדוק עם אלעד כמה זה יהיה נורא אם לא אסע. אלעד בדרכו האופטימית ניסה לשכנע שיהיה בסדר וזה מסלול שטוח ואני בכושר טוב… סיכמנו שאסע ואם יהיה גשם שוטף לא ארוץ. כל הדרך ירד גשם וכבר הודעתי ליושבי הרכב שבו נסעתי שאני נשאר לשמור על הרכב וכמה לא בא לי לרוץ. לצערי ככל שהתקרבנו לסחנה (נקודת הזינוק והסיום) השמים התבהרו ונראה שלא תהיה לי ברירה אלה לרוץ. ברגע שהבנתי שכנראה אצטרך לרוץ ניסיתי להחליט האם באמת לנסות לרוץ כמו שאלעד רצה או לרוץ בכייף עם מישהו מהחברים. שאלתי את החברים באיזה קצב מתכננים לרוץ וכל אחד התחמק / לא ענה בברור ולא רצה להתחייב על הקצב תלוי במזג האויר ומצב הרגליים וכו…
אז אני צריך לנסות לרוץ כמו שאלעד רצה… איזה באסה 🙂
עברתי לביגוד ריצה שכלל אמנם חולצה ומכנסיים קצרים אבל גרביי לחץ ארוכות על הרגליים ושרוולונים על הידיים (מזל שלקחתי איתי את חולצת המזל שאלעד נתן לי). עכשיו קדימה צריך לעשות 2 ק"מ ריצה קלה לחימום. בחימום פגשתי חבר שעבד איתי בעבר באל על והוא אמר שיש בשבוע הבא חצי מרתון בשרון ולמה צריך לרוץ בקור הזה ולא בנעימים בשבוע הבא? עוד "זריקת" עידוד.
סיימתי את ריצת החימום עשיתי מתיחות קלות וניגשתי לעמדת הזינוק שם התגודדו כבר רצים רבים שניסו לשמור על חום הגוף ברוחות שנשבו. הזינוק התעכב והרגשתי שהגוף מתקרר וכל החימום נעלם ואם לא נזנק בקרוב יתפסו לי השרירים. לפתע גוש האנשים התחיל לזוז- זינקו! מתחיל לרוץ בראבק כי צריך להגיע לקצב הרצוי ויש מלא אנשים בדרך שקצת מפריעים. אני מחפש את מכתיבי הקצב של 1:50 כדי להצמד אליהם ואז בק"מ האחרונים לעבור אותם. לא רואה אף אחד… מרוץ לחץ עברתי ק"מ 1 ב4:55 דקות. אני חייב להוריד מהירות אחרת לא יהיה לי כוח בסוף. הורדתי מהירות והתקבעתי על מהירות ממוצעת של 5:09. ידעתי שכדי לרוץ 1:50 צריך קצב 5:13 אז הייתי בטוח שאני מקדים את מכתיבי הקצב כל הזמן.
בק"מ השלישי הופיעו עננים וירד טיפה גשם פחדתי שזה יבאס אותי ויגרום לי להאט אך הגשם פסק והמשכתי בקצב. עברנו 5 ק"מ אני עדיין בקצב 5:09 ומרגיש מעולה. וואלה אולי אלעד יודע על מה הוא מדבר? ממשיך בקצב עדיין קצת קר אבל לא נורא. בק"מ 8 פתאום יש עלייה על גשר שאף אחד לא דיבר עליה. אני קצת נלחץ כי אמרו שזה מסלול שטוח עם עלייה אחת קשה בק"מ ה15. מאיפה הגיע העלייה הזאת פתאום? עולים על העלייה שמסתבר שהיא לא נוראה כל כך. אבל כשיורדים ממנה פונים כך שרצים עם מול הרוח. עד הק"מ ה10 זה לא היה נורא אבל אז הרוח התחזקה וגם התחיל שוב טפטוף והאנרגיה התחילה לרדת.
למזלי בדיוק אז פגשתי לפתע את מכתיבי הקצב של ה1:50 נצמדתי אליהם ורצתי לצידם כ2 ק"מ אבל הרגשתי שאני יכול לרוץ מהר יותר אז הקדמתי אותם. אמרתי לעצמי שכל עוד אני לפניהם אני במצב טוב. יותר לא ראיתי אותם עד סוף הריצה אבל ה2 הק"מ שרצתי איתם מאד עזרו לי. במהלך הריצה הקפדתי לקחת סוכריות אנרגיה כל 6 ק"מ וכשהרגשתי שהשרירים קצת נתפסים לקחתי כדור מלח. כמובן שבעזרת מים מהתחנות שהיו כל כ 3 ק"מ. בק"מ ה15 אמרו שיש ירידה ולאחריה עלייה יחסית קשה. בגרף הגבהים של המרוץ היא נראית מאד תלולה ודיי חששתי ממנה אז שהתקרבנו לק"מ ה15 לקחתי סוכריות אנרגיה שאותם מצצתי ולעסתי ללא מים ואז הרגשתי שהשרירים ברגל קצת נתפסים. החלטתי לקחת עוד כדור מלח. אבל לא ראיתי תחנת מים. המשכתי לרוץ מקווה לפגוש אחת בקרוב. כשראיתי שאין תחנת מים החלטתי לקחת את כדור המלח ללא מים… בהתחלה ניסיתי לבלוע אותו אבל לא הצלחתי. אז החלטתי ללעוס אותו. המליחות שמילאה את הפה שלי באותו רגע כמעט גרמה לי להקיא אבל ליקקתי מהר את המלח ובלעתי אותו וזה עבר.
בסוף העלייה התבררה כלא נוראית כל כך אבל אחריה המסלול לא היה בדיוק מישור אלה המשך עלייה מאד מתונה. ידעתי שאלו ה5 ק"מ האחרונים והגברתי צעדים. כל הזמן הייתי על קצב 5:09 אמנם קצת יותר לאט ממה שאלעד הכתיב (רצה שאגביר ל5:07) אבל ידעתי שאני מתחת ל1:50 שזה השיא שלי. סמכתי גם על יכולת הסיום החזקה שלי. בק"מ ה18 התחיל גשם דיי חזק שבא מהצד כך שלא ממש היה מה לעשות כנגד זה. הוא דיי הציק אבל הפסיק לאחר כ 1.5 ק"מ. אז הגברתי עוד קצת כי ידעתי שזה הסוף וגם שמתי לב שלמרות הקצב בשעון לפי הזמן הכולל של הריצה אני דיי גבולי. עוד ק"מ עבר. יאללה שיגמר כבר המרוץ הזה! ממשיך לרוץ רואה את השילוט לצומת הכניסה לסחנה מתעודד ואז שם לב שאין שם שער סיום. אני מבין שהוא כנראה יותר פנימה בתוך מתחם הסחנה. פונה פנימה. עוד 200 מטר… איפה השער הזה?? פתאום יש כיכר. מאיפה היא הגיעה??? עוד 100 מ'… אז רואה את השער. חורק שיניים, פותח את הידיים ונותן ספרינט… אני רואה שעל השעון ליד השער מופיע 1:49:55 כלומר בודאות ארד מה1:50 וזה שיא חדש! חוצה בהנפת ידיים את השער. עוצר את השעון על 1:49:03! זה לאחר כ20 מ' מהשער אז התוצאה היא באזור ה1:48:50!!!
עשיתי זאת! שיא חדש! אמנם לא מה שאלעד ציפה (1:47) אבל בהתחשב במזג האוויר והמוטיבציה אני מאד גאה ומרוצה וחייב להודות ששוב אלעד צדק!
התוצאה כרגע עד להודעה אחרת הוא 1:48:46 – שיפור של 2 דקות מהשיא הקודם!
אני חושב שאפילו אלעד לא יודע כמה המירוץ הזה חיזק אותי והגדיל את המוטיבציה שלי והאמונה שלי בעצמי!
תודה אלעד! ותודה למזג האוויר שניסה מאד להתחשב!
שבת שלום חברים!