אני יודע שפתחתי כבר מספר פוסטים במשפט הזה אבל היום באמת פחדתי מהריצה! בואו נסגור מעכשיו שאני חושש מכל ריצה אלה אם כן אני מציין אחרת.
הריצה היום כללה 3 ק"מ חימום, לאחר מכן ריצה של 800 מ' בקצב 5:10 דקות לק"מ לאחריה 400 מ' קל כל זה כפול 10 פעמים ואז שוב 3 ק"מ קל לשחרור. אני תמיד נוטה להתרכז בחלק העיקרי של הריצה שכלל היום 12 ק"מ ורק כשאני מכניס את הנתונים לשעון הריצה אני קולט שזאת בעצם ריצה של 18 ק"מ! זה חשוב גם מבחינת הזמן שצריך להקדיש לריצה (בסביבות השעתיים).
בגלל שהיום אין בית ספר (ערב חג) יכולתי לצאת מאוחר יחסית (5:30). רצתי לאט לפארק שקוע במחשבות בעיקר על עצות למיכל חברתי שנוסעת בשישי לאמסטרדם להשתתף בחצי המרתון. לא שמתי לב ופתאום ראיתי שאני רץ בקצב 5:30 – לא ממש קצב קל (עבורי).
הגעתי לפארק שכבר היתה בו כמות נכבדה של רצים – מרגישים שעונת המרוצים הגיעה. חימום קצר וקדימה למקצה הראשון. מרוב לחץ פתחתי כל כך מהר שהייתי חייב ממש להאיט כדי לעמוד בזמן. זה הפך את הקטע ליחסית קל אבל זאת לא המטרה. המטרה היא שאתרגל לקצב 5:10. מקצה שני יוצא לדרך הפעם כמובן פתחתי יותר קל. כל מקצה הפך יותר ויותר קשה. במקצה החמישי היה לי מיני משבר. כמעט וכבר ויתרתי על המשך הריצה. אז אמרתי לעצמי תשכח מכל מה שהיה עד עכשיו תחשוב שהתחלנו עכשיו ויש לנו רק 5 מקצים – קטן עלייך. שתיתי, שטפתי פנים וקדימה רק עוד חמישה קטעים.
אני לא יודע על מי ניסיתי לעבוד 🙂 זה החזיק מעמד בדיוק 2 מקצים! במקצה השלישי כבר התחלתי שוב לחטוא במחשבות על לחתוך הביתה. בדיוק אז גם התחילה לכאוב לי רגל ימין ובכלל פתחה פתח חדש לויתור.
בכללי כל הריצה לוותה במין מאבק בין הצד הלוחם שבי שלא רצה לוותר ואמר שכבר קמתי ואני פה וזה לא כל כך קשה. לצד הפולני הוותרן של מה אתה צריך את זה, זה לא לגיל שלך, כבר עשית מרתון אחד… בינתיים 1:0 לצד הלוחמני אבל המאבק קשה!
אני חייב להודות שהכתיבה הפעם יותר קשה מהסיבוב הראשון מפני שאני מרגיש שאני חוזר על דברים שכתבתי בעבר. כנראה שאין מה לעשות ואותן פעולות ואותם מצבים גורמים לאדם לחשוב את אותן מחשבות.
לסיכום הייתה ריצה ממש קשה למרות העמידה ביעדים.
מזל שמחר כיפור ויש מנוחה.
גמר חתימה טובה חברים!