אתמול בשעה 9:30 בבוקר התחלתי ביחד עם עוד 5 גיבורים את מרוץ תנ"ך תש"ח. זהו מרוץ שליחים למרחק כולל של בערך 200 ק"מ יש 24 קטעים כך שלכל רץ יוצא לרוץ 4 קטעים באורך ממוצע של 9-10 ק"מ. השתתפתי במרוץ זה לפני שנתיים והיה מעולה וכן במרוצים דומים ותמיד נהנתי. יצאתי למרוץ בחששות בשל הקרבה למרתון והתחושה שהגוף עדיין לא התאושש מספיק.
בדרך כלל מבחינה לוגיסטית הצוות מתחלק לזוגות. כשבן זוג אחד יוצא לדרך השני נוסע ומחכה לו בנקודת הסיום וכשהראשון מגיע יוצא לרוץ בעצמו. רץ מס 1 נוסע ומחכה לחברו בסיום הקטע שלו ואז שניהם נוסעים לנוח בנקודה מרכזית או בנקודת הריצה הבאה שלהם. בדרך כלל מרווח הזמן בין הקטעים הוא 4-5 שעות. בן זוגי במרוצים האחרונים הוא אבי שכבר הוזכר כאן בעבר.
קטע ריצה ראשון
אבי ואני היינו רצים מספר 1 (אבי) ו 2 (אנוכי). אבי זינק מנקודת תחילת המסלול בלטרון ואני נסעתי לנקודה הבאה. מזג האוויר היה נאה אך מנסיון של השבוע החולף ידענו שבשלב מסויים יגיעו העננים וירד גשם. אני קיוויתי שהשלב הזה יגיע כמה שיותר מאוחר. היו לאבי כ9 ק"מ לרוץ וזה היה אמור לקחת לו בסביבות שעה. התארגנתי ברכב עד שהוא שלח הודעה שמסיים עוד ק"מ. באותו רגע הייתה שמש בשמים ולכן יצאתי בלבוש קצר כובע ומשקפי שמש. תוך כדי המתנה בנקודת המיפגש השמיים התכסו עננים. כשתי דקות לפני שאבי הגיע התחיל לרדת גשם! לא ידעתי אם לרוץ לרכב להביא מעיל גשם או חולצה ארוכה ולסוף החלטתי שאין זמן ונשארתי כפי שאני.
אבי מגיע ואני יוצא- מקלל אבל אומר לעצמי קטן עלייך רצת 42 ק"מ בגשם מה זה 7 ק"מ. עוצר לצלם את הנוף ואת העננים השחורים וממשיך לרוץ. מרגע לרגע הגשם מתגבר והראש מסתכל למטה ולא נהנה מהנוף. אני מנסה לרוץ קרוב לעצים כדי שאולי יגנו עליי בסוף מתייאש ומחליט להנות ממה שיש. נצמד לשני רצים ורץ איתם. הדיבורים קצת מסיטים את תשומת הלב מהגשם שבא והולך. לפתע רעם אדיר ומתחיל לרדת ברד! אנחנו בשדה פתוח ואין היכן להסתתר. בשלב זה הייתי כל כך רטוב שלא היה אכפת כבר כלום והתחלתי להנות מהמצב :).
לאט לאט מתקרבים לסוף. אני מוציא את הטלפון להודיע שעוד ק"מ מסיים. בקושי מצליח לשלוח את ההודעה רואה שהטלפון נרטב קצת ומתפלל לטוב. במקרה הגרוע נוסעים לסופר לקנות אורז…
מסיימים ביקב קטן ליד בקוע שותים תה עושים מתיחות. פוסט לפייס ויאללה לאולם הספורט בנחם להתייבש ולהחליף בגדים.
קטע ריצה שני
נסענו לנחם ואז התברר שאולם הספורט אכן פתוח אבל יש בו גם עשרות ילדים בשעורי ספורט. החלפנו בגדים אכלנו קצת מהאוכל שהבאנו הטענו את הטלפונים וחיכינו לעוד זוגות שיגיעו. לאט לאט מזג האוויר השתפר עד שלאחר כשעתיים הייתה שמש בשמים והמעלות הראו על 22 מעלות! הכנו תה וקינחנו בעוגיות. קיפלנו את הציוד כי לא היה ניתן להשאיר אותו באולם ונסענו לנקודת הריצה הבאה. הורדתי את אבי שהיה לו קטע של 7.5 ק"מ והמשכתי לנקדוה הבאה. קראתי בתיק מסלול שהקטע שלי הוא קשה וכולל עלייה רצופה לאורך 8.7 ק"מ. בתחילתה העלייה יחסית נוחה ואז ב4 ק"מ אחרונים קשה ולכן החלטתי לרוץ לאט.
אבי מגיע אני מתחיל לרוץ. מזג האוויר מעולה. הנוף מדהים. העלייה לא נוראה. חובר למישהי שרצה לפניי מדברים ומעבירים את הריצה. מגיעים ל5.5 ק"מ ועדיין לא רואה עלייה קשה. אומר בלב אולי זה לא כזה נורא… איך שמסיים להגיד את זה. מגיעים למעבר מתחת לגשר שמצידו השני עליית העליות. שיפוע של 60-70 מעלות! הבחורה שאיתי מודיעה לי שמפה היא הולכת. אנו נפרדים ואני מתחיל לטפס.
ככל שאני מטפס יותר השרירים מתחילים לשרוף בעיקר הארבע ראשי. העליה לא כל הזמן רצופה אלה עליה, מישור ואז עליה נוספת. כל מישור כזה נראה לי כירידה וזמן להתאוששות 🙂 . נזכר בידידי למרתון אלן שאוהב אימוני עליות. בוא לפה אלן העליה הזאת מספיקה לאימוני עליות לשנה הקרובה. בשלב מסויים רוצה לקחת כדור מלח להקל על השרירים התפוסים ואולי גם סוכריית אנרגיה. אז מבין שזה לא פארק הירקון ואין פה ברזיות… מחליט שבמידה ורואה רץ אחר עם מים אבקש ממנו קצת.
ממשיך לטפס לפתע ליד אחד משלטי ההכוונה של המרוץ מונחים בקבוקי מים. מברך את מי ששם אותם שם מקווה שזה לא איזה טריק והמים מורעלים או משהו שותה מים, לוקח כדור, שוטף פנים וממשיך. העצירה הזאת ל2-3 דקות אוששה אותי מאד. מגיע לק"מ ה7 רוצה להודיע שאני מגיע עוד ק"מ ואז רואה שאין קליטה. ממשיך לרוץ עם הטלפון ביד (דרך אגב מוקדם יותר גיליתי שהרמקול שלי נדפק מהגשם בקטע הראשון). לבסוף כ600 מ' לפני תחנת ההחלפה אני מצליח להודיע שאני בדרך. מסיים עושה מתיחות, אוכל פיתה מהטאבון שהכינו בתחנה ונכנס לרכב.
אבי ארגן ששני חברים שלו חובבי ריצה יחליפו אותנו בקטע השלישי שלנו (כך שנרוץ 3 קטעים במקום 4) השעה הייתה 18:00 והריצה הבאה שלנו בסביבות 02:30 בלילה אז החלטנו לקפוץ הביתה להתרענן כמה שעות. איזה כייף.
קטע ריצה 3
הגעתי הביתה החזרתי את הציוד שאני לא צריך. סידרתי תיק לקטע האחרון בלילה. ארוחת ערב לילדים, מקלחות. אשתי הלכה לסופר אז הכנתי לנו ארוחת ערב. לאחר מכן צופים במשחק של מכבי. בשלב מסויים נשארתי לבד בסלון (חזרתי למרוץ ב24:00 ולכן לא ישנתי) מתחיל לנקר אז שם לעצמי שעון מעורר. קצת מתלבט אם איזה ביגוד לרוץ ואיזה ציוד לקחת. בסוף מחליט שבגלל זה קטע קל ויחסית קצר (8 ק"מ) אצא קליל אבל עם ביגוד ארוך.
אבי אוסף אותי ב24:30 שם וייז לנקודה הבאה שמופיעה בתיק מרוץ "כפר מנחם". משום מה הוייז לוקח אותנו דרך נס ציונה אבל מחליטים להקשיב לו. קצת מתברברים בדרך כי אבי לא שם לב. אבל יודעים שיש לנו הרבה זמן כי יש חצי שעה עיכוב בלוחות הזמנים. מגיעים לכפר מנחם ואין כלום. רואים רכבים של רצים נוספים וגם הם מחפשים. מחליטים להתקשר למוקד המרוץ שם עונה לי מישהי שלא נשמעת בטוחה בעצמה ולא משרה עלינו בטחון ששולחת אותנו ליער חרובית. בסוף אומרת שמישהו יהיה איתנו בקשר. אני פותח את האפליקציה של המרוץ שבה כתוב שהתחנה היא במחנה שורק. מתחילים לנסוע לכוון ואז מקבלים SMS ממנהל המירוץ עם נקודת ציון במבוא ביתר. כותבים לו שזה לא לאן שאנחנו צריכים להגיע. מדברים איתו בטלפון וגם הוא שולח אותנו ליער חרובית. עושים פרסה מגיעים ליער רק כדי לגלות שזאת נקודה אחת לפני זאת שאנו צריכים. השעה כבר 02:00 אנחנו כבר בלחץ כי הרץ שאותו אבי צריך להחליף כבר התחיל לרוץ ומפה לשם אנחנו כבר שעה וחצי בדרך! ביער חרובית אומר לנו אחד המתנדבים שאכן הנקודה הבאה היא במחנה שורק. נוסעים לשם שוב!
מגיעים למחנה שורק אני מוריד את אבי ונוסע לנקודה הבאה מכוון שלאבי יש קטע של 4.5 ק"מ בלבד. כעבור כ40 דקות אבי מגיע כולו מתנשף ואומר לי תזהר יש המון בוץ מחליק. אני מחייך וחושב לעצמי לא רלוונטי לגביי הקטע שלי הוא קל ואמור להיות על כביש ישן. מתחיל לרוץ ודיי מהר מבין את גודל הטעות שלי. הכל מלא בוץ ושלוליות! למרות פנס הראש קשה להחליט איפה לשים את הרגל. לכל רגל נתווספים עוד 2 ק"ג בוץ. כשאני מנסה לנער את הבוץ כמעט עפה לי הנעל מהרגל. אני חורק שיניים ואומר בטח עוד מעט זה יסתיים. ככה זה נמשך כ6 ק"מ. גולת הכותרת היתה שתוך כדי ריצה לא שמתי לב לגבשושית בולטת ודפקתי השטתחות על הריצפה. בלמתי עם הידיים ואז נפלתי הצידה והרגשתי כאב בצלעות ימין. הייתי באמצע שום מקום ולא היתה הרבה ברירה אלה להמשיך. באותו רגע עדיין חשבתי שהקטע הוא 8.3 ק"מ. אז נשארו לי רק 2 עד הסיום. לא נורא.
מהק"מ ה6.5 באמת היה כביש ישן שעליו היה הרבה יותר קל לרוץ. בשלב זה חברתי לרצה צעירה שרצה גם היא בשישיית רצים ולה זה היה הקטע הרביעי. היא הייתה דיי גמורה אז עודדתי אותה ורצנו ביחד עד הסוף שהגיע לאחר 10 ק"מ ! מקטע קל וכייפי זה הפך לסיוט גדול.
לסיכום עד הקטע האחרון היה סה"כ כייף למרות הגשם , הברד והבוץ. הקטע האחרון קצת קלקל אבל אני בטוח שעוד זמן קצר אצחק על זה והוא יזכר כחוויה.
כנראה שמישהו למעלה ראה שאני לא נותן לגוף מנוחה לאחר המרתון אז אילץ אותי לנוח.
שבת שלום חברים.