היום רצתי 20 ק"מ כחלק מליווי של חברה מהקייטנה בשם שרון שמתאמנת למרתון וינה שיהיה ב22 לאפריל והייתה צריכה לרוץ 35 ק"מ. היא אמרה לי שמתכננת לרוץ בקצב 5:40 שזה קצב נוח עבורי כמו שרצתי בחצי מרתון תל אביב והיה לי דיי קל. קבענו שנפגש במחצית הדרך שלה בברזייה שבחוף תל ברוך.
הגעתי לנמל בסביבות חמש וחצי שם נפגשתי עם בחור בשם אפי שגם רצה להצטרף לשרון ורצנו קל כחימום לכוון תל ברוך. בדיוק לאחר 2.5 ק"מ נתקלנו בשרון וחבורתה שכללה עוד 2 רצים. הסתובבנו חזרה דרומה. עברנו שוב בנמל והמשכנו דרך הדק לכוון הטיילת ויפו. היה נחמד, דיברנו וקשקשנו והקצב היה בסדר גמור.
לאחר כ10 ק"מ כשהגענו לאזור נמל יפו שמתי לב שהקצב כבר לא 5:35-5:40 אלה יותר באזור ה5:25-5:20. זה נראה הבדל קטן אבל זה לא. בעיקר בהבט הפסיכולוגי- אני מבחינתי באתי לריצה יחסית קלה בכייף ולא לריצה שצריך להתחיל להתאמץ בה. בנוסף לזה בגלל שמשום מה שכחתי שרצתי 5 ק"מ לכוון תל ברוך וחזרה אז פתאום היה נראה לי שאנחנו הולכים לרוץ כ24 ק"מ. שני הגורמים האלו הגברת הקצב והטעות שלי בחישוב המרחק גרמו לכך שנכנסתי לחוסר חשק לריצה. לא רציתי לגרום לי לנזק בריצה שבה מבחינתי "עשיתי טובה" לחברה ואין לי ממש צורך בה. הערתי על הקצב לאחד החברים ואז הסתבר לי ששרון שכחה להגיד לי שלאחר כ20 ק"מ הם מגבירים…
בשלב זה החלטתי לקחת צעד לאחור ולא להסחף אחר הקצב שלהם. אז רצתי קצת מאחוריהם עם רץ אחר שגם האט. בשלב מסויים הבנתי שטעיתי בחישוב אז מצב הרוח השתפר והחחלטתי להמשיך לרוץ עם החבורה. כשהגענו לאזור הדולפינריום עצרתי לשתות ושרון ומלוויה המשיכו. הם רצו לאורך הים במן מסלול שהוא חצי עיגול אז החלטתי לקצר ולרוץ ישר. כמה שהתאמצתי נראה היה שהם עדיין לפניי. לבסוף הדבקתי אותם ורצתי איתם עד הסיום. זה הוכיח לי שוב כמה הריצה היא הרבה בראש.
לסיכום סך הכל הייתה ריצה טובה באווירה טובה וקצב טוב חוץ מהקטע הקטן של השביזות שנבע מחוסר מידע וטעות בחישוב.
שבוע טוב חברים!