אתמול בהתייעצות עם אלעד ביטלנו את ריצת השבת. עדיין כואבות לי הרגליים ואנחנו בפתח של שבוע חדש ובו הקושי עולה ומנוחה תמיד טובה. היום היה השכונה שלי טריאטלון שכונתי לזכר אחד מותיקי השכונה שנפטר מדום לב. זאת מסורת מאד יפה. יש מקצים של מבוגרים ושל ילדים. ניתן להשתתף כיחידים או כשלשה.
רציתי להשתתף כחלק משלישיה אבל הבחור שאמור היה לרכב על האופניים לא כל כך רצה לקום מוקדם בבוקר וטען גם שהאופניים שלו לא תקינות וגם אני לא במייטבי אז ויתרתי.
ליויתי את בני הקטן בן ה9 לתחרות הוא השתתף בפעם הרביעית כחלק משלישיה. כשהגענו למרכז הספורט המבוגר שהיה ראשון היה באמצע הריצה שלו ועודדנו אותו. באותו רגע רציתי מאד להשתתף וקצת התבאסתי החלטתי ששנה הבאה אשתתף יתכן שאפילו לבד. בכל מיקרה עזרתי לבן וחבריו להתארגן. קבענו שברגי שהילד שרוכב על אופניים יצא אני והוא נתחיל חימום קל. הוא היה כל כך לחוץ שלא הוריד את המכנסיים הארוכות שהיו לו רק כדי שלא יהיה לו קר.
עשינו חימום קל שקלל עקבים לישבן, בירכיים לחזה וקצת מתיחות דינאמיות. הריצה היא הלוך בעלייה קלה וחזור בירידה. אמרתי לבן שבעלייה רצים הכי חזק ובירידה מגבירים (אני יודע שזה לא מקורי). בני הסתכל עליי במבט של "אבא מה אתה מקשקש"… הילד שרכב הגיע ויצאנו לדרך הילד פרץ כמו טיל קטן בשלב מסויים אמרתי לו אל תחכה לי תרוץ… בנקודת הסיבוב הוא אמר שאין לו אוויר אז הראתתי לו את כל האנשים בנקודת הסיום ואאמרתי לו- צריך לרוץ רק עד לשם וסיימנו יאללה קדימה. הוא פתח צעדים ופשוט ריחף כל הדרך לקו הסיום!
כמובן ששמרנו על המסורת והם זכו במקום הראשון לשלישיה בגילם! איזה גאווה!
נראה לי שאדבר עם מאמן קבוצת ריצה של ילדים לגביו ונראה מה יצא מזה.
טוב צריך לנסוע להורים לביקור- שתהיה שבת שלום לכולם!