שלום לכם,
היום עשיתי אימון שנקרא טמפו אינטרוולים. זה אימון שמאמן אותך לקצב שבו אתה אמור לרוץ במרוץ מסויים. במהלך האימון אתה רץ מרחק מסויים בקצב התחרות ואז מרחק מסויים ריצה קלה להתאוששות וחוזר חלילה. כל שבוע המרחקים משתנים כשמרחק קצב התחרות מתארך ומרחק המנוחה מתקצר.
האימון היום כלל 8 סטים של 1200 מ בקצב 5.41 דקות לק"מ שזהו קצב המטרה שלי למרתון אמסטרדם ו800 מ' ריצה קלה סה"כ 16 ק"מ ובנוסף 2 ק"מ חימום ו2 ק"מ שחרור כלומר סה"כ רצתי היום 20 ק"מ!
את החימום והשחרור רצתי מביתי לפארק הלאומי וחזרה ואת הסטים עשיתי בפארק. למרות שאני שונא לעשות הקפות של הפארק כשאתה מרוכז בבדיקה של הקצב וההמרחק זה עובר הרבה יותר מהר.
שמתי לב שאני כבר יודע / מרגיש כשאני בקצב מטרה ומבחין אפילו מתי אני מאט או מגביר טיפה. זה ממש טוב! זה חוסך ממני להסתכל כל הזמן על השעון וקצת לראות מה קורה מסביב ולהנות מהנוף (קצת).
כשהגעתי לפארק שמתי לב שהגיע איתי בחורה / אישה מאד יפה ואתלטית והחלטתי לרוץ בעקבותיה- זה עוזר שיש לך מטרה ובייחוד שהיא אטרקטיבית. במשך כ10 ק"מ ראיתי אותה כל הזמן לפניי ואז הופיע איזה גבר והם רצו למקום אחר… באסה 🙂
היום שוב ראיתי את חבורת הנשים הדתיות שמתאמנות בריצה. יש להן תלבושת ורודה שבולטת למרחוק. חלפתי על פניהן מספר פעמים. באחת הפעמים שמעתי אותן מדברות משהו על סוגייה הלכתית ובפעם השניה המאמנת דיברה עם אחת המתאמנות על קבוצה אחרת שהיא מאמנת. אם לא הייתי רואה אותן ורק מקשיב זאת יכלה להיות בקלות שיחה של מאמנת ומתאמנת חילוניות. אני חושב שזה מאד יפה שנשים דתיות מוצאות זמן לעסוק גם בספורט.
בינתיים נעלי האסיקס מצדיקות את המוניטין שלהם והרבה יותר קל לי לרוץ איתן (או פחות כואב) מאשר בנעליים הישנות שלי. אני אמור לקבל זוג נעליי ברוקס השבוע ואז יהיו לי 2 זוגות נעליים חדשות וטובות שנבחרו לאחר בדיקת התאמה אישית.
במהלך האימון הזעתי מאד והחלטתי לשאול את אלעד המאמן לגביי הטבליות שקיבלתי מחברת gu שאמורות להפוך למשקה שמחזיר לגוף מלחים וכדומה. אשאל אותו כשנדבר על הריצה היום.
אמנם אני מתאמן עם אלעד רק 3 שבועות אבל אני מרגיש שהיכולות שלי משתפרות. אם לפני 3 שבועות הייתם אומרים לי שארוץ 20 ק"מ יומיים אחרי שרצתי 26 ק"מ (יום מנוחה אחד באמצע) הייתי אומר שאין סיכוי ואני צריך לפחות 3 ימי מנוחה.
הכיוון נראה חיובי ואני מקווה שנמשיך במגמה הזאת.
יום טוב,