כרגיל בימי שני היום גם הייתי צריך לרוץ 21 ק"מ אבל הפעם נוספו להם עוד 3 ק"מ. סה"כ 24 שחולקו ל3 ק"מ חימום 3 ק"מ שחרור ובאמצע 3 סטים של 4.8 ק"מ בקצב 5:10 ואז 1 ק"מ קל.
כשחשבתי על הריצה נכנסתי קצת לדכאון. זה המרחק הכי גדול שרצתי בקצב מרתון. זה אומר שכל קטע מהיר כולל סיבוב ושני שליש בפארק (כבר אמרתי שאני שונא לרוץ קטעים מהירים שהם יותר מסיבוב אחד בפארק). שוב שקלתי לרוץ בפארק אריאל שרון אבל (שוב) נזכרתי שאין שם תאורה. זה גם אומר כמעט שעתיים וחצי ריצה כלומר השכמה בשעה מאד מאד מוקדמת!
אז קמתי בשעה 3:50 (כן אני פריק של הדבר) ויצאתי מבייתי בשעה 4:20. בדרך לפארק שוב עשיתי לעצמי שיחת מוטיבציה. תפסיק לבכות כל הזמן גם בפעם הקודמת היו אימונים דומים ואם תחשוב על זה יש לך רק ריצה אחת ארוכה באמצע השבוע כל השאר לא כל כך נוראות. בימי שלישי ושישי אתה לא רץ אז יאללה מספיק לבכות. זאת היתה שיחה לגבי המצב הכללי. לגביי הריצה הספציפית אמרתי לעצמי יש לך בדיוק 6 הקפות של הפארק אז מה הסיפור? כבר הגעת בעבר ל8 ו9 הקפות! אז קדימה לרוץ ולחזור הבייתה.
אני חושב שהסיבות ל"בכי" הן:
- עייפות של הגוף (בכל זאת הזדקנו בשנה) .
- עברנו דירה לא מזמן וההוצאות גדלו אז יש גם נטל כלכלי שקצת מדאיג וטורד את הראש.
- באותו נושא יש לנו עוד שנה וחצי בר מצווה לילד הבכור והמעבר אכל לנו חלק מהחסכונות לבר מצווה אז זו סיבה נוספת לדאגה.
הקריאה של הפוסטים מהאימונים למרתון הקודם הפיחו בי מוטיבציה והראו שגם בפעם הקודמת היה קשה אבל לא בכיתי כל כך כמו עכשיו 🙂
הגעתי לפארק חדור מוטיבציה ואפוף קורי שינה אפילו לאחר 3 ק"מ! עשיתי חימום טוב וקדימה 6 סיבובים שמתוכם 4.5 קשים זה לא כזה נורא!
התחלתי לרוץ הקצב טוב. מתפלל שלא יקרה לי מה שקרה בפעם הקודמת שהשעון התחיל להאט ולהאט עד שהייתי צריך לרוץ בקצב מטורף כדי לעמוד בקצב הממוצע הרצוי. עובר כק"מ ואז נכנס לאזור המיוער הבעייתי. שוקל אולי לא להכנס אליו בסיבובים הבאים אבל זה אומר עוד סיבובים בשאר הפארק אז זונח את הרעיון.
הקצב בשעון שוב מתחיל להאט למרות שלא מרגיש שינוי ברגליים. עובד חזק על הראש – "זה רק בקטע הזה עוד מעט השעון יתאפס שוב והמהירות תחזור למוטב! " מתקרב ליציאה מהאזור המיוער הקצב ממשיך להאט!! כך הקצב ממשיך להאט עד שאני מגיע לקצה העלייה הקטנה בפארק ויורד ל5:18! להזכירכם אני אמור להיות ב5:10-5:13. מנצל את הירידה ופותח רגליים. יש עוד פחות מ2 ק"מ אתה יכול לעשות את זה! לאט לאט הקצב מתגבר ויורד לכוון הרצוי. פתאום מבין שאני צריך שוב להכנס לאזור המיוער… שיחת מוטיבציה אתה חזק ויכול לעשות זאת! הרגליים טסות ובסוף הקטע אפילו צריך להאט קצת. סיימתי את הקטע ראשון בדיוק בקצב הרצוי. אני מאד שמח!
עכשיו ק"מ בקצב קל ושוב אותו דבר. מנסה לכוון שאתחיל באותו מקום כדי שאדע היכן לסיים. יוצא שאני מתחיל קצת מוקדם יותר ובירידה אז ההתחלה ממש טובה. אמנם באזור היער שוב מתחיל השעון קצת להאט אבל ביציאה הוא יורד חזרה ולא עובר את ה5:14. זה סימן מעולה! ההמשך ממש טוב ואני מסיים את הקטע בקצב 5:11.
הסיבוב השלישי דומה מאד לשני לשמחתי.
עכשיו 4 ק"מ רגועים עד בייתי! בדרך חזרה הבייתה מקבל החלטה ניהולית. אני חוזר הבייתה שם את הילדים בבית הספר חוזר לישון לשעתיים ואז לעבודה אחרת ארדם על המחשב בעבודה לאחר ארוחת הצהריים. 🙂 רק המחשבה על המיטה נתנה לי כזאת מוטיבציה שאם הרגליים היו מאפשרות הייתי גומע את המרחק בספרינט.
אז עכשיו אני יחסית רענן ומאד גאה בעצמי על הריצה הבוקר!
יום טוב חברים!