היום רצתי 36 ק"מ. הייתי אמור לרוץ את 10 הק"מ האחרונים בקצב מרתון אבל לא עמדתי בזה. באסה!
בימים האחרונים הארץ מכוסה באבק, לחות וחום מטורפים כאילו אנחנו גרים באמצע המדבר. כאמור ביטלתי 2 ריצות השבוע.
אתמול אכלתי ארוחת פסטה טובה והלכתי לישון ב9 בערב כמו ילד טוב. הכנתי מלא סוכריות אנרגיה- למזלי לקחתי בטעות במקום 4 מנות (2 חבילות) 4 חבילות אז היו לי עודף.
תחילת הריצה הייתה טובה רצתי מנמל תל אביב לכוון תל ברוך וחזרה משם התכוונתי להמשיך לנמל יפו וחזרה ואז לפארק וחזרה לנמל. משום מה 2 ברזיות באזור תל ברוך לא עבדו וזה קצת ביאס והלחיץ כי למרות שלא היה חם מאד עדיין הגוף צריך נוזלים. כשרצתי דרומה חזרה לכיוון הנמל היה שמתי לב שהאורות בדרך הטילו את הצל שלי על קיר באזור בשיפוצים ואז נראה היה כאילו אני עוקף את עצמי כל פעם מחדש. דבר נוסף שהעלה בי חיוך קשור לחגורה שאני רץ איתה. רוב הרצים לוקחים ג'לים של אנרגיה במהלך הריצה ויש חגורות מיוחדות מגומי עם לולאות קטנות שבהן מכניסים את הג'לים . קיבלתי חגורה כזאת במרוץ הר לעמק. מכוון שאני משתמש בסוכריות אנרגיה שנראות כמו סוכריות גומי הרחבתי את הלולאות ויצרתי חגורה משלי. אני חוגר על החגורה גם את נגן המוזיקה הקטן שלי. מכוון שהיום רצתי עם הטלפון הנייד שלי בכיס ימין של המכנסיים לא רציתי שהסוכריות ישבו על הכיס (למנוע שפשופים) וניסיתי לשים את החגורה יותר גבוה מהרגיל באזור המותניים. לצערי הסוכריות כבדות ולכן החגורה כל הזמן יורדת. היום שמתי לב שבזמן שבמוזיקה היו פעימות קצביות החגורה כאילו ירדה לפי קצת המוזיקה. פם- ירידה קטנה, פם עוד ירידה וכו… אותי זה הצחיק.
ולא היה כל כך חם אבל לאט לאט הלחות התגברה ואיתה הקושי בריצה. לאט לאט הרגשתי כאבים בכל חלק של רגל ימין. בכף הרגל, בברך, במפשעה ובחלק החיצוני של האגן. לקחתי כדורי מלח נגש התפסות השרירים וניסיתי למתוח קצת את השרירים כשעצרתי לשתות. היה לי דייק שה לחזור לרוץ אחרי הפסקות השתיה אבל אז נכנסתי לקצב והיה יחסית בסדר. סיימתי את 26 הק"מ הראשונים אחרי קצת פחות מ3 שעות בסביבות השעה 6:55 והיה לי ברור שגם הפעם האחר לפריסה של הקייטנה שתוכננה ל7:30. עצרתי שטפתי פנים, שתיתי לקחתי כדור מלח. לא לקחתי סוכריות מפני שלקחתי 2 ק"מ מוקדם יותר. אז גם שמתי לב שחצי חבילת סוכריות שוב נפלה לי-החגורה מחזיקה פחות טוב חצי חבילה וזו כבר פעם שנייה שנופלת לי חצי חבילה 🙂 מזל שהבאתי הרבה יותר מהדרוש.
התחלתי לרוץ את עשרת הק"מ האחרונים שהיו אמורים להיות בקצב מרתון 5:40. התחלתי מהר והתייצבתי על הקצב הרצוי. ק"מ ראשון עבר בסדר אבל הרגשתי שאני חייב לשתות! הק"מ השני עבר יותר לאט- קצב 5:45 אמנם לא בדיוק בקצב הרצוי אבל קרוב. עצרתי לשתות ואמרתי לעצמי-"בוא נרוץ מברזיה לברזיה אבל לפחות נרוץ מהר". קל להגיד יותר קשה ליישם. יתכן ג שהעצירות התכופות גרמו לכך שלא נהצלחתי להכנס לקצב. הק"מ ה3 כבר היה בקצב 5:48. הרביע כבר יותר לאט וככה התדרדר הקצב לאט לאט. בדרך עוד עצרתי לשתות לקחתי עוד סוכריות אבל זה לא ממש עצר. רק הק"מ השמיני שלפניו שתיתי ושטפתי פנים ועודדתי את עצמי הצלחתי להגביר קצת אבל לא לאורך זמן. הק"מ האחרון היה על קצב 6:41 שזה ממש איטי!!! סיימתי את 10 הק"מ בשעה ודקה- קצב ממוצע של 6:06 לא נורא יחסית לחום וללחות אבל רחוק מהתוכנית.
הייתי דיי גמור בסיום הריצה והכל כאב לי אני מקווה שלא גרמתי נזק שיוביל לפציעה. שמעתי המון סיפורים על אנשים שבריצה המסכמת נפצעו! זה נורא להתאמן כל כך הרבה זמן ולבסוף להפצע בריצה האחרונה.
מחר ערב ראש השנה ואני מתכוון סוף סוף לפרסם את הבלוג שלי בציבור. עד עכשיו פחדתי כי חששתי שלא אצליח להתמיד באימונים ולרוץ מרתון. אמנם הריצה היום לא ממש עודדה אותי אבל אני סומך על אלעד ועל הגוף שלי שהראה עד עכשיו התקדמות גדולה שיהיה בסדר.
שנה טוב לכולם, שתגשימו את כל המשאלות, שנה של אהבה, בריאות ואושר!