השבת תכננתי לרוץ 20 ק"מ בקצב 5:30. כתבתי זאת גם בבקשות שרושמים חברי הקייטנה לפני כל סופ"ש כדי שהאחרים ידעו מי רץ וכמה ויוכלו לרוץ ביחד. התברר שכנראה ארוץ לפחות את 10 הק"מ הראשונים לבד מפני שאף אחד אחר לא צריך / רוצה לרוץ את המרחק הזה. 99% מחברי הקייטנה רשמו שהם רוצים לרוץ 10 ק"מ בקצב קל. מה שאמר שכנראה גם את ה10 האחרונים הייתי רץ לבד. כפולני ידוע לא ממש התחשק לי לרוץ לבד בחושך ולכן כאשר גיל התקשר אליי לשאול אם בא לי לרוץ 16 ק"מ בשישי בצהריים מיד קפצתי על המציאה!
הפעם כבר הייתי מוכן מנטלית שזאת לא תהיה ריצה בקצב קל ולמרות שהמרחק היה קצר יותר ממה שתכננתי זה פתח לי פתח לרוץ 10 ק"מ קלים עם הח'ברה בשבת וכך להרוג 2 ציפורים במכה אחת!
קבענו ב15:30 ויצאנו לדרך. כדי שלא יהיה קשה קבענו מראש להתחיל יחסית לאט ואז להגביר לאזור קצב 5:40. רצנו מאפעל לפארק הלאומי. הפארק הלאומי היה מלא באנשים שרצו, הלכו, קצת עשו על האש, ילדים רכבו על אופניים אך בעיקר המון קבוצות של מבוגרים ששיחקו כדורגל בדשא המרכזי. חלק אפילו במדשאות צדדיות. זאת מסורת של שנים ולכל קבוצה יש את הטריטוריה שלה וממש לא כדאי לנסות להכנס לה לטריטוריה כי זה יכול להגמר לא טוב! גם במגרשי הדשא הסינטטי ליד אצטדיון וינטר שחקו כדורגל. אנחנו ממש מעצמת כדורגל חבל שבנבחרת שלנו לא שמעו על זה.
רצנו בהקף הפארק ויצאנו מהצד השני של הפארק לכוון אצטדיון וינטר שם חצינו את כביש לוד ונכנסנו לפארק אריאל שרון. היתה שמש נעימה בשמיים וטיפה רוח. בקיצר מזג אוויר מעולה! כרגיל בשעות האלו בפארק היו רוכבי אופני כביש שטסו עם הראש למטה כדי לשבור את הרוח, אנשים שמטיילים עם הכלבים שלהם, נערים עם אופנועים שעשו שטויות, חברה עם אופנועי שטח שקפצו על גבעות קטנות והפעם גם חבורה של 6 רוכבי סוסים. הם רכבו על השביל ישר לכיווננו והתחילו לצלם סלפים. אחי זה ממש לא הזמן לסלפי באמצע השביל בדיוק שאנחנו עוברים! חשבתי לעצמי… פחדתי שאחד הסוסים יתן לי זוגיה. עברנו אותם דיי מהר והמשכנו.
לאחר שפנינו באחד הסיבובים הרוח פסקה ונעשה טיפה חם. היינו כבר אחרי כ6 ק"מ כשגיל הודיע לי שהוא צריך לשרותים ולא מספר 1 🙁 אמרתי לו שאפשר לרוץ לאזור לשאחרונה סיימו לפתח ואני דיי בטוח שיש שם שירותים (זה גם האזור של הברזיות אז קיויתי שאוכל לשתות) הוא אמר שינסה להתאפק אז המשכנו. כעבור 500 מטר הוא כבר לא יכל להתאפק וניגש להתפנות. פחדתי להתקרר אז רצתי הלוך וחזור. הייתי בטוח שזה יקח קצת זמן מכוון שאצלי כל ישיבה כזאת היא לפחות 10 דקות – כלומר ק"מ וחצי ריצה 🙂 אבל גיל הפתיע ולאחר כ5 דקות הופיע חזרה על השביל.
איך שהוא חזר התחיל ריח חזק של זבל. קיוויתי מאד שזה לא מגיל… אחרי כמה דקות הריח נפסק. המשכנו לרוץ כל הזמן בקצב ממוצע של 5:35 לפעמים קצת יותר מהר לפעמים טיפה לאט יותר. גיל רץ עם אפליקציה בטלפון ואני עם שעון ריצה. המרחקים בשניהם היו זהים אך היו הבדלים בקצבים. הנוף היה יפה מאד. שמיים נקיים ובהירים קיוינו שנספיק לסיים לפני השקיעה כי אז יתקרר. לאחר כ8 ק"מ פנינו חזרה על עקבותנו. פתאום הדרך שעשינו נראתה ארוכה ארוכה… למזלנו רוכבי האופניים שבאו מולנו השאירו אותנו ערניים כי הם רכבו עם הראש למטה ופחדנו שהם יפגעו בנו. בדרך חזרה היתה קצת רוח פנים היא קיררה אותנו אך אבל גם טיפה הקשתה.
התחלתי להיות צמא ורציתי לקחת סוכריות אנרגיה גם כדי לקבל אנרגיה וגם מפני שיש בהן מלח שטוב נגד התכווצות שרירים והתחלתי טיפה להרגיש את השרירים. הגענו לברזיה לאחר כ11 ק"מ. לקחנו סוכריות, שתינו ושטפנו פנים. סה"כ כ2-3 דקות אבל אז היה לנו קצת קשה להתניע שוב. עודדנו אחד את השני שנשארו רק 5 ק"מ והגברנו שוב את הקצב. רצנו לפארק הלאומי שם ראינו חלק מהכדורגלנים ממשיכים להתווכח בדרך לרכבים שלהם. גיל אמר שחלק מהם באים בעיקר כדי להתווכח. אני אמרתי שהעיקר שיוציאו את העצבים במגרש ולא בדרכים אחרות.
הגענו לצומת אלוף שדה ופתאום נעשה הרבה יותר חם. קיויתי שנצטרך לעצור ברמזורים כדי שאוכל לנשום קצת אבל למזלו של גיל נפלנו על המסלול הירוק. נכנסנו לשכונה וקיבלנו בוסט של אנרגיה כי אי אפשר להראות שפוכים ליד השכנים :). נפרדתי לשלום מגיל לאחר 16 ק"מ והמשכתי לעוד 1.5 לבדי. סה"כ יצאו לי 18 ק"מ בקצב ממוצע של 5:16 דקות לק"מ. בעיקר כי הק"מ וחצי האחרונים היו בירידה 🙂
אין כמו ריצה עם חבר! שתהיה שבת שלום!