ממשיך את הדרך למרתון ניו יורק אבל משום מה משהו לא יושב כמו שצריך. אני מרגיש כאילו האימונים קצת אנמים. אמנם עושה מה שכתוב אבל אני לא ממש מושקע עם הלב. יכול להיות שפשוט היה שבוע מלא עשייה אחרת ואני קצת מרוכז יותר גם בנושא של ההתרמה ולכן האימונים קצת בצל.

בנוגע להרתמה אני חייב לציין שמצד אחד אני קצת מאוכזב מקצב הגיוס ומצד שני מופתע מאד לטובה מאנשים שתרמו לי. יתכן שזאת התקופה של הקורונה למרות שאני דיי בטוח שרוב האנשים שאני מכיר יכולים לתרום את ה35 ש"ח. יכול להיות שנראה להם שזה בכלל לא יקרה ולכן מחכים קצת. בכל מקרה יש כרגע קצת אכזבה לצד הפתעות יפות. יכול להיות שבאתי בבטחון רב מידי בכוחי וכוחן של הרשתות החברתיות.

זה מביא אותי לריצה של היום שבא למדתי לקח חשוב (כן גם מאמנים טועים לפעמים). לתת כבוד לכל מרחק, לתכנן בקפידה כל אימון ולא לזלזל. האימון היום כלל 18 ק"מ ריצה בקצב קל. הייתי מתוכנן לרוץ אתמול עם חברים ריצה בשטח של 14 ותכננתי להוסיף קצת אחרי לבדי. לצערי לא רצתי אתמול. התירוץ הרשמי היה שהטרמפ שלי הבריז אבל יכולתי לנסוע ברכב שלי. האמת שלא ישנתי טוב בלילה וכאבה לי קצת הבטן והחלטתי לנוח ולוותר.

18 ק"מ בקצב קל אמור להיות משהו לא קשה מידי עבורי. ישנתי סביר בלילה אתמול בערב אכלתי בסדר ונחתי כל היום אז לא אמורה להיות סיבה לקושי. מה שכן יכול להיות מאד שרצתי בתחילת הריצה בקצב קצת מהיר מידי למרות שהרגשתי ממש טוב.

הריצה התחילה בוייבים לא טובים של נהגים שראיתי. בכביש הגישה לאפעל נסע רכב של העירייה שניקה את הכביש (השעה 6 בבוקר). מאחורי הגיעה רכב עם אשה מבוגרת שצפצפה לו בעצבים. גברת הוא מנקה את הכביש לא יעזור שתצפצפי אין לו לאן לזוז!
לאחר מכן בכביש המוביל לכוון תל השומר רכב שהתעקש להשתלב בנתיב למרות שיכל להאט ולהשתלב מאחורי הרכבים האחרים וצפצף בעצבים לנהגים האחרים. כמה עצבים על הבוקר!

הגעתי לפארק הלאומי שם כרגיל היה כייף. שטפתי פנים וכבר התחלתי להרגיש את החום למרות שאמרו שהיום יהיה קריר יחסית לעונה.

המשכתי לכוון פארק אריאל שרון. איזה יפה שם למרות שהחום כבר מתחיל לתת את אותותיו בצמחיה עדיין אחד המקמות היפים. כל כך מחכה שכבר יגמרו את עבודות שם (אבל לא יקרה בתקופה הקרובה) ואפשר יהיה לרוץ שם בכייף.
הגעתי לק"מ התשיעי נקודת הסיבוב הסתובבתי וחזרתי לברזיה אליה הגעתי בק"מ ה12. עד לפה הקצבים היו בסביבות ה5:28 לק"מ בממוצע ובאמת הרגשתי בסדר גמור. היה לי חם אבל הדופק היה בסדר. הרגליים היו בסדר. כשנגשתי לברזיה לפתע חשתי סחרחורת. תפסתי את עצמי, הסדרתי נשימה, שטפתי טוב את הפנים, הרטבתי את העורף ואת הראש כולו, למזלי לקחתי ג'ל לייתר בטחון כי ידעתי שזאת ריצה של שעתיים בערך. לקחתי את הג'ל שתיתי עוד קצת. הלכתי כ200 מטר כדי לראות איך אני מרגיש. נראה שהכל בסדר אז התחלתי לרוץ לאט בחזרה לכוון ביתי.

הייתי מאד קשוב לכל בעיה וכל הזמן בדקתי מה הדופק. היה נראה שאני בסדר. בק"מ ה11 כבר רצתי בקצב 5:32 אבל אז הגעתי לכביש אלוף שדה לשמש, לעליה ולרכבים עם הזיהום והיה לי שוב קשה. המשכתי לאט לאט לכוון הבית. בכניסה לשכונה שלי הזדקפתי ורצתי במיטב הטכניקה שאני יכול במצבי. הרי אסור שהשכנים יראו אותי כשקשה לי 🙂 את האמת זה נתן לי את הדחיפה לסיים את הק"מ האחרון.

לסכם: אסור לזלזל בשום מרחק, צריך להתכונן לכל ריצה. מתחיל להיות חם אפילו יחסית מוקדם בבוקר. צריך לדעת להתגבר על קשיים זה חלק מהמשחק.

שיהיה שבוע טוב!