דאגתי מאד מהריצה של היום…
בעיקר בגלל מזג האוויר- דיברו על גשמים חזקים בכל רחבי הארץ. בתחילה חשבתי לרוץ מהדר יוסף ולא מהנמל מפני שרוב חברי הקייטנה יצאו לריצת שטח שלא התאימה לתוכנית שלי ואני מעדיף לרוץ בגני יהושוע מאשר מהנמל- ליפו וכו… לבסוף בשל שכנוע של חברי קייטנה אחרים שלא יצאו לריצת השטח יצאתי לנמל.
חברי הקייטנה האחרים תכננו לרוץ 12 ק"מ שזה כחצי ממה שאני הייתי אמור לרוץ ולכן הקדמתי קצת ורצתי 4 ק"מ שהגדרתי כחימום. רצתי מהנמל לכוון צפון דרך רידינג ושדה התעופה. הייתי אמור לרוץ לאט אבל משום מה השעון הראה קצב 5:50 שזה אמנם לא מהיר מאד אבל לא התאים לקצב שחשבתי שאני רץ בו. יתכן שהקור גרם לי להגביר טיפה. כבר בחימום הרגל השמאלית התחילה לכאוב וחשבתי לוותר וללכת הביתה (הרבה מחשבות על ויתורים לאחרונה).
איך שפגשתי בחברי הקייטנה האחרים נעלמו הכאבים! לאכזבתי הם ביקשו לרוץ דרומה לכוון יפו (דרך שאני שונא) אבל העדפתי לרוץ איתם מאשר לבד (במילא היו לי עוד 9 ק"מ בסוף לרוץ לבד). רצתי ביחד עם גדי שהיה איתי באמסטרדם ומאד התחברנו שם. רצנו ודיברנו והיה כייף. גדי לא ממש חזר לרוץ במלוא העוצמה מאז אמסטרדם ואין לו אפילו מטרה קרובה. הוא רץ מהיר ממני באופן טבעי. ולכן כשדיברנו לא שמנו לב והקצב היה מהיר יותר ממה שהייתי אמור לרוץ.
בשני הק"מ האחרונים המשותפים עם גדי הייתי אמור להגביר ל5:13 ואמנם הגברנו. לי לא היה כל כך קל אבל גדי רץ כמו איילה- זה קצב שנוח לו. הצלחתי לסחוב בקצב עד שנפרדנו בנקודת הכניסה לפארק. משם המשכתי עוד 4.5 ק"מ הלוך וחזור (סה"כ 9) מתוכם 5 בקצב 5:13. כשרצתי עם גדי לא כאב לי אבל איך שעברתי לרוץ לבד כל הגוף התחיל לכאוב! הרגליים, הכתף, הצלעות! ממש התפרקתי… הרגשתי גם שקצת קשה לי לנשום כאילו הבעיה לא בשרירים אלה בנשימה.
למזלי נזכרתי שבעבר בריצות מסוג זה שיש בהן הגברה לקראת הסוף ההוראות של אלעד היו לעצור, לשתות, לקחת סוכריות אנרגיה ואז לצאת. לכן עצרתי בבירזייה הראשונה שראיתי שתיתי, לקחתי סוכריות אנרגיה, מלח נגד התכווצות שרירים, שטפתי פנים וקדימה… אני חושב שמאז אמסטרדם לא לקחתי סוכריות אנרגיה בריצה! פתאום נראה לי משונה ומסובך. בקיץ רצתי עם טייץ קצר שבו הכיס בצד ונוח להוציא ולהכניס ממנו דברים. בטייץ הארוך שלי הכיס מאחור וזה מסבך את המצב…
העצירה רעננה אותי לעוד 2 ק"מ בערך 🙂 אבל לא הצלחתי לעמוד בקצב וסחבתי בשיניים כל ק"מ. רצתי מק"מ לק"מ. ניסיתי להתנחם בזה שכל הגוף כאב לי כי זה מראה שזאת פשוט ריצה לא טובה של הגוף ולא פציעה (אולי אני מנסה לשכנע את עצמי שאני לא פצוע). הייתי אמור להסתובב לאחר 4.5 ק"מ כלומר לרוץ עוד חצי ק"מ בקצב מהיר לאחר הסיבוב מה שהיה מעט אותי אז החלטתי לרוץ את ה500 מטר באותו כיוון ואז בסוף יהיו לי 500 מטר ללכת. לא נורא.
ההחלטה התגלתה כהחלטה טובה מכוון שסיימתי בדיוק ליד ברזיה! שטפתי פנים, מלח, סוכריות וקדימה בכייף בריצה קלה חזרה לנמל…
איזה כייף ואיזה נעליים ! נראה כאילו הכאבים רק התגברו. חלמתי על האמבטיית קרח בבית… רצתי לאט תוך כדי עצירות לשתיית מים. מזל שצלחתי לקצר את ההליכה בסוף רק ל300 מטר.
לא ציינתי מוקדם יותר אבל מזג האוויר היה מושלם! מעט קריר אבל ללא גשם ואפילו היתה שמש בשמים! כשהגעתי חזרה לנמל מעל הים התגודדו עננים שחורים והתחיל טפטוף ומאחורי היתה שמש שהציצה מבעד לעננים. סיימתי לרוץ בתזמוון מושלם!
לסיכום מרצון לוותר על הריצה -סיימתי 25 ק"מ! אמנם לא עמדתי בקצב בכל הק"מ אבל דיי קרוב.
צריך לראות מה עושים עם הכאבים האלו כי זה דיי מבאס ואני מרגיש שללא הכאבים יכולתי לרוץ הרבה יותר טוב! שתיהיה שבת טובה, חמימה ורגועה לכולם!