היום אני מתחילרשמית את האימונים למרתון אמסטרדם באוקטובר עוד כחצי שנה. אמנם בתחילת היום היה גשום אך לקראת הצהריים קצת התבהר ואפילו יצאה השמש. הזמנו לילדים כרטיסים לסרט בקניון אילון ואז עלה במוחי רעיון שבזמן הסרט אלך לרוץ בפארק גני יהושוע הסמוך.
נסענו לקולנוע קנינו פופקורן ושתיה. הושבתי את הילדים במקומם ויצאתי. כשהגענו לקניון היה קצת אפור אבל ממש לא גשום. כשיצאתי מהקניון כ20 דקות מאוחר יותר ירד מבול שכלל אפילו ברד. למזלי הגשם שכך במעט ניצלתי את הזדמנות ונסעתי לאצטדיון האטלטיקה בהדר יוסף משם התחלתי את הריצה לכוון נמל תל אביב.
מזג האוויר היה מושלם לריצה טיפה קריר עם אויר נקי. אני מאד אוהב את המסלול הזה. היו עוד כמה משוגעים כמוני במסלול והיה נחמד לראות עוד מישהו שרץ מידי פעם. תחילת הריצה באזור מיוער שהזכיר לי את הריצה שלי בברלין. לאחר מכן הגעתי לאזור שבע תחנות ושם ראיתי צבוע או תן מנסה לאכול משהו. הוא ממש התעקש ואפילו לא נבהל או נרתע כשראה אותי- כנראה היה מאד רעב או שכבר רגיל לראות אנשים.
בהמשך הריצה השמש יצאה והתחיל להיות לי חם וגם הרגשתי כבד. כבר כתבתי את זה פעם לדעתי בגיל שלי צריך יותר מ3 שעות מסיום ארוחה כדי להתחיל לרוץ. בשלב הראשון הורדתי את הכובע מהראש. (הרבה אנשים לא יודעים זאת אבל אנחנו מאבדים הרבה חום דרך הראש ולכן חשוב כשקר לרוץ עם כובע) זה קצת עזר לי להתקרר אבל עדיין היה לי חם.
כשהגעתי קרוב לספורטק פתאום ראיתי אוהל קרקס ענק. קרקס מדראנו בעיר. כשראיתי את האוהל חלפה בראשי מחשבה "מעניין מה מראים היום בקרקס מאחר שכבר אסור להראות מופעים עם חיות". כשהתקרבתי קיבלתי תשובה חלקית. מתוך האוהל עלו צעקות ושאגות- כנראה של ליצנים המנסים להצחיק את הקהל. לא שמעתי תגובה בדמות שאגות צחוק…
בשלב זה כ5 ק"מ לתוך הריצה הגוף התחיל לאותת שקשה לו. שריר הארבע ראשי ברגל ימין עשה קולות של תפוס וחזרו בעיות הנשימה שהפריעו לי בעבר. התחיל משא ומתן ביני לבין עצמי. "אולי נסתובב עכשיו ונרוץ רק 10 ק"מ (במקום 15) ונשלים ביום אחר". "אולי נרוץ עוד ק"מ ונסתובב זה יהיה 12 ק"מ". טיעון אחר היה "בוא נרוץ 7.5 ק"מ כמו שתכננתי ובחזרה תמיד אפשר ללת קצת ברגל". הטיעון האחרון נבחר.
כשהגעתי לנמל תל אביב נזכרתי למה אני אוהב כל כך את המסלול הזה. המראה של הים השקיעה, הטיילת שמובילה לתל ברוך והרוח שקיררה אותי הפיחו בי אנרגיה חדשה. הסתובבתי בכוחות מחודשים. כוחות אלו החזיקו מעמד עד הק"מ העשירי. כשהתחיל להיות שוב קשה אמרתי לעצמי "בוא ניקח את זה ק"מ בכל פעם. נשארו עוד 5 ק"מ כלומר זה רק עוד 4 ק"מ וקצת" וכך היה בכל ק"מ שעבר…
כק"מ וחצי מסיום המסלול פתאום נעשה קריר ונשבה רוח שהפילה טיפות מהעצים- זה רענן אותי ומעולם לא שמחתי כל כך שנפלו עליי טיפות. פתאום גם הבנתי שיש מצב שאסיים את הריצה רק אחרי שהילדים יסיימו את הסרט. זה הכניס קצת אנרגיה לרגליים המותשות. כשהגעתי לק"מ ה14 שמעתי צליל של הודעת ווטסאפ. לא ידעתי האם לבדוק מי זה או להניח שאפילו ואלו הילדים יש עוד 5 דקות לסיום הריצה והם יכולים לחכות (הטלפון נמצא בכיס אחורי שקשה להוציא ממנו את הטלפון בריצה). למזלי החלטתי לא לענות באותו הרגע מכוון שזאת היתה רק הודעה מאשתי שבדקה שהכל בסדר. בשניה שגמרתי את הריצה התקשר בני הגדול ודיווח שהסרט הסתיים אמרתי לו שימתינו לי בנקודה שקבענו מראש ואני אגיע תוך 3 דקות.
אפילו לא עשיתי מתיחות ונסעתי לאסוף את הילדים.
לסיכום הריצה – 15 ק"מ בקצב 5.32 דקות לק"מ – יפה מאד! עם הופעות אורח של תן/ צבוע, קרקס מדראנו, שמש, רוח וטיפה גשם. היה כייף!
שיהיה שבוע טוב לכולם ומי שחוגג שיהנה במימונה !