בהמשך לשבוע ההפחתה בעומס היום הייתי צריך לרוץ 14 ק"מ. הריצה כללה 3 ק"מ חימום 8 ק"מ בקצב המרתון ו 3 ק"מ קלים לשחרור.
הס"כ ריצה שלא צריכה להוות בעיה מבחינתי. הקט הוא שתקופת הטייפר יש שתי תגובות אצל רצים כאלו שמלאים אנרגיה ומרץ וכאלו שעייפים. הפעם אני מאלו שעייפים ןכל הכאבים יוצאים להם 🙁
אז כרגיל ק"מ ראשון היה כאוב וצולע. ק"מ שני היה יותר טוב. ק"מ שלישי הגוף התחמם עוד ואז עשיתי מתיחות ויצאתי לדרך. הגוף הרגיש לי כבד ועייף ואמנם רצתי בקצבים טיפה יותר מהירים הקצב המרתון אבל לא בקלות שבדרך כלל אני עושה זאת ולראיה 3 מתוך 8 הק"מ היו בקצב המרתון או מעליו. בדרך כלל אני רץ יותר מהר מקצב המרתון. כרגיל רצתי לפארק בדרך הארוכה. הגעתי לפארק לאחר 5 ק"מ כלומר לאחר 2 ק"מ בקצב המרתון כך שנשארו לי עוד 6 ק"מ בקצב המרתון ו3 ק"מ בקצב קל. במקרה כזה יכולתי לרוץ לפארק אריאל שרון להגיע אליו לאחר כ7 ק"מ ואז לחזור בחזרה בדיוק את אותה דרך או פשוט לעשות שני סיבובים בפארק ולרוץ לביתי.
לשם שינוי החלטתי לעשות שני סיבובים בפארק. רציתי לתרגל את הגוף לראות ברזיות ולא לשתות (מלחמה פסיכולוגית). אמנם זה לא היה לי קל לסיים סיבוב להגיע לברזייה ולא לשתות אבל עשיתי זאת! גם במרתון יהיו תחנות מים כל 2.5- 3 ק"מ ולא אעצור בכל אחת ואחת.
סיימתי את הסיבובים בפארק ויצאתי לכוון ביתי.
לצערי יש תחושה של עננת נאחס על קהילת הרצים שאני מכיר לאחרונה. המאמן שלי שלא עמד ביעד שלו בבלגרד, חבר שרץ 40 ק"מ מעולה ואז 2 ק"מ אחרונים כמעט קרס בוינה ולכן כמעט ולא שיפר את שיאו ועוד אנשים שאני מכיר…
אני מאד מקווה שהחזרה הגנרלית הקשה תביא להצגה טובה.
באוירה אופטימית זו אני מאחל לכם יום טוב.