אתמול כמעט ביטלתי את השתתפותי בחצי מרתון תל אביב! ולא, לא בגלל פציעה…
אשתי היקרה קיבלה סופ"ש בצפון בדיוק בחמשוש של החצי מרתון בלי אפשרות להחלפה. לאחר ששמעתי זאת ומכוון שבמשך השנה וחצי האחרונות לא ביקשה ממני דבר ותמכה בכל השגעונות שלי החלטתי לבטל. ברגע האחרון היא הצליחה לדחות בשבוע אז התוכנית עדיין בתוקף!
היום רצתי 17 ק"מ שמתוכם 7 ק"מ בקצב התחרות 5:13 דקות לק"מ. הייתי דיי סקפטי (עוד באירופה) שאוכל לרוץ 7 ק"מ רצופים בקצב הזה בעיקר בגלל הכאבים ברגל והידיעה שבריצות האחרות שרצתי בקצב תחרות רצתי עם הפוגות של ריצה קלה באמצע. להפתעתי עמדתי במשימה ואפילו בקצב ממוצע מהיר יותר -5.11 דקות לק"מ. אבל לא היה קל!
התלבטתי מאד היכן לרוץ כי לרוץ בפארק הלאומי זה קצת מתיש מנטלית מצד שני לנסוע ביום חמישי בבוקר להדר יוסף וחזרה יקח לי כמעט שעה ואז אצטרך לצאת ב4 בבוקר! לבסוף החלטתי לרוץ בפארק הלאומי וכדי להקל לעשות דרך ארוכה לפארק 3 סיבובים בפארק וחזרה לביתי.
רצתי 5 ק"מ קלים לחימום ובתחילה הרגל כאבה. בהמשך הכאב נרגע. ב7 ק"מ המהירים בסה"כ הרגשתי טוב אבל בריצת השחרור ממש כאב!! כאב חריג בהשוואה למה שהיה לי עד היום אפילו שקלתי לעבור להליכה 🙁
בסוף רצתי לאט לביתי ושם נכנסתי לאמבטיית קרח שהרגיע קצת את הכאבים. מה שמשונה הוא (או אולי לא) שאני מרגיש עכשיו כאב באזור הברך כאילו המבנה של הרגל השתנה. קצת קשה להסביר זאת…
דיברתי עם אלעד לאחר הריצה אבל נראה כאילו הוא לא מבין מה אני אומר לו- הוא טוען שלא רוצה לזרוק לפח את כל מה שעשיתי עד עכשיו. ניסיתי להגיד לו שאם אגיע פצוע לנקודת הזינוק לא עשינו בזה כלום. אנוח קצת בשישי ונראה מה יהיה בשבת שבה יש לי ריצה של 25 ק"מ מתוכם שוב 7 ק"מ בקצב תחרות…
ערב טוב לכולם!